תחבירן ופולמוסן. נזהר בצוננין.
עדו סוקולובסקי על במורד הסולם המוסרי: 5 שלבים בק… | |
עדו סוקולובסקי על במורד הסולם המוסרי: 5 שלבים בק… | |
Yechiel Kimchi על במורד הסולם המוסרי: 5 שלבים בק… | |
Yechiel Kimchi על במורד הסולם המוסרי: 5 שלבים בק… | |
עדו סוקולובסקי על במורד הסולם המוסרי: 5 שלבים בק… |
כתבתי כבר בפייסבוק תחת התמונה הזו ואחזור כאן על אותן המילים:
"הבורא, שהאנשים האלה מאמינים שרואה אותם, מתבייש במעשה כפיו. מתבייש נורא". תודה עידן.
מה כבר אפשר להגיד? מעורר קבס.
זה לא העם שלי.
אפשר לעשות לזה גם ניתוח אבולוציוני מרתק, אבל בעיקר פחד אלוהים.
התמונה הזו הופצה ברחבי העולם הערבי.ראיתי אותה בהרבה תחנות טלוויזיה ערביות.בטוח שהיא לא הוסיפה אהבה ליהודים בעולם.
המנוולים האלה מחללים שם שמיים ברבים.
יש לך מקור לתמונה הזאת? כי היא נערכה בבירור.
גם הכיתוב למעלה מוליך שולל את הצופה כאילו מדובר בתמונה רשמית.
תמונת השבוע בשבוע שעבר בוול סטריט ג'ורנל
http://blogs.wsj.com/photojournal/2010/05/14/pictures-of-the-week-may-9-–-may-14/?KEYWORDS=sheikh+jarrah
המקום שזה צולם נראה כמו רחוב עות'מאן בן עפאן בשייח ג'ראח, מול הבית הגזול של משפחת ראווי.
ועל זה אמר לייבוביץ – הקשר בין הלאומיות הדתית לדת הוא כקשר בין הנאציונל סוציאליזם לסוציאליזם
מחשבות ורגשות רבים עולים בהקשר לתמונה הזו…. פוסט שלם וארוך לא ימצא.
בעיקר אני חשה סלידה… ועוד נהסוג הזה…. נראה לי שהם לוקים בעיוורון קשה!
כל הגועל של הכיבוש מתגלם כאן
בני הנוער האלו הם יציר כפינו, הם יציר הכיבוש, הם התגלמות כל שטיפחנוכאן 43 שנים של התעמרות בעם אחר וטיפוח עצמנו כ'עם סגולה' חסר כל סגולה.
חייב לומר את זה כי התמונות רצות בראשי:
האם נערי תנועת "היטלר יוגנד" נראו כך בדיוק כשלעגו ובזו ליהודים ברחוב?
הראש רוצה לומר 'לא' העיניים אומרות כן!
ליאור: זה כן העם שלך, לצערי. וגם העם שלי. והבעיה האמיתית היא כמובן לא הם, אלא השלטון שמאפשר להם להמשיך במעלליהם.
יריב: התמונה היא של סוכנות הידיעות אי-אף-פי, כנס לקישור שמני נתן (תודה, מני). מישהו הוסיף כיתוב למעלה – מה הבעיה עם זה? גם טענות קונספירציה צריך לבסס.
לא רק כיתוב מישהו הוסיף
אלא גם את דמות לוחות הברית שאינה מצויה בתמונה המקורית.
הבנתי, הרצל. אז בלי לוחות הברית – הצילום לא מזעזע, סתם עניין תפל?
ו לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְלֹא-יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת, וְגֵיא בֶן-הִנֹּם–כִּי, אִם-גֵּיא הַהֲרֵגָה. ז וּבַקֹּתִי אֶת-עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וְנָתַתִּי אֶת-נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. ח וְשַׂמְתִּי אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה: כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ, יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל-כָּל-מַכֹּתֶהָ. ט וְהַאֲכַלְתִּים אֶת-בְּשַׂר בְּנֵיהֶם, וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם, וְאִישׁ בְּשַׂר-רֵעֵהוּ, יֹאכֵלוּ; בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם, וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם. י וְשָׁבַרְתָּ, הַבַּקְבֻּק–לְעֵינֵי, הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים, אוֹתָךְ. יא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת-הָעָם הַזֶּה וְאֶת-הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת-כְּלִי הַיּוֹצֵר, אֲשֶׁר לֹא-יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד; וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ, מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר. יב כֵּן-אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה, נְאֻם-יְהוָה–וּלְיוֹשְׁבָיו; וְלָתֵת אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, כְּתֹפֶת. יג וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם, וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה, כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת, הַטְּמֵאִים–לְכֹל הַבָּתִּים, אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל-גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים, לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. {פ}
מרוב עברה וזעם אינאונים השמטתי את החלק החשוב:
ב וְיָצָאתָ, אֶל-גֵּיא בֶן-הִנֹּם, אֲשֶׁר, פֶּתַח שַׁעַר החרסות (הַחַרְסִית); וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ. ג וְאָמַרְתָּ, שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, מַלְכֵי יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל-שֹׁמְעָהּ, תִּצַּלְנָה אָזְנָיו. ד יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, וַיְנַכְּרוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ-בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם, וּמַלְכֵי יְהוּדָה; וּמָלְאוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה, דַּם נְקִיִּם. ה וּבָנוּ אֶת-בָּמוֹת הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ–עֹלוֹת לַבָּעַל: אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי.
שמע, דודו, מפחיד מאד הטקסט התנ"כי הזה, פורענות ודם ותמרות עשן. לא הייתי רוצה להיות בסביבה כשזה יקרה, גם אם אדוני צבאות במקרה לצדי.
אני ציטטתי פסוק קצר ממשלי, שעיקרו יחסי אדם וחברו (אגב, שמתי גם קישור למדרש יפה). התמונה הזאת היא הייצוג המזוקק ביותר לביטוי "לעג לרש". קשה לי לחשוב על דרך נאותה יותר להסביר את פירוש הביטוי מאשר להצביע על התמונה – "הנה, זה".
החבר'ה האלה לא נראים כמו תוצר של 43 שנות כיבוש, אלא של ארצות הברית של אמריקה.
הם מגולחים ומצוחצחים ולבנבנים מדי בשביל מתנחבלים ישראליים. סוג חדש של תיירות – סיורי גזענות.
למה אנחנו צריכים את האנשים האלו פה?
ואף מילה על מניעת הכניסה של נעם חומסקי?
(גם אפרופו אנשים שצריכים ולא צריכים אותם פה, לא ממש השאלה הנכונה)
הוי עידן, אכן החייל האמיץ שווייק כבר לימד אותנו שהומור הוא מפלטם של החלשים. אך לפעמים צריך להפסיק "לדבר חלש" ולהתחיל לדבר חזק. מי שידע לדבר חזק היו הנביאים, שכאשר היו פוגשים בסמטאות ירושלים בתמונת מציאות כפי שהיא נשקפת בצילום שלמעלה, היה נגמר להם חוש ההומור והם היו נאחזים זעם של אנשים לא אלימים בעליל והיו מבטאים את חרון האינאונים שלהם בנבואה שמשליכה על אלוהים את חולשתם ומבקשים ממנו עזרה שלעולם לא הגיעה. אבל היה בזה פורקן כלשהו.
מחליא. אבל אני מניח שהיא אנטישמית. והצלם גם.
עוד אחת, את טועה
מחלת הכיבוש מדבקת ומגיעה גם מעבר לים
ומישהו הביא את ה'תיירים' האלו לשייח ג'ארח והנחה אותם אייך יש 'לשמוח את שמחת היום'
זה "אחרי". "לפני" זה היה בערך ככה:

הי עידן,
"הדברים לא כך היו
אבל כיצד היו, אין איש מעז לומר
וגם אני, הזקן דיו כדי לזכור,
חוזרואומר, כמו אחרים, מלים של תקינות פוליטית
מפני שאין דבר שמסמיך אותי
לגלות דברים אכזריים יותר מדי בשביל לב אדם"
(צ'סלב מילוש, 'אזורים שהשתיקה יפה להם', זה: מבחר שירים, תרגם: דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן: רעננה 2008, עמ' 45)
אני עם הזקן, בין בשל חולשת לב, בין משום שאלימות או איולת רעה (וכבר ראיתי די מאלו מאלו) מטילות בי, גם היום, אלם ממש.
ותודה לדודו פלמה, שהביא את הפוסט הזה באחד התגובות שלי,ובעצם שאל, לאחר שעניתי שראיתיו אמש, מדוע איני מגיב, ואיך זה שאין לי מה לומר.
אהה, איזו תמונה מזוויעה. בגלל שאין שום תמונות של אנשים מחו"ל שמגיעים לבילעין וזורקים אבנים על חיילי צה"ל, או של ערבים שזורקים אבנים על מכוניות ישראליות בכביש 443, או של נשות מחסום וטש שמפריעות לחיילים בביצוע תפקידם- הגנה על אזרחי ישראל מפני טרוריסטים- או סתם של פושעים בכל מקום אחר בעולם.
אבל תמונה של כמה חבר'ה לא מחונכים מראה כמובן "הבורא, שהאנשים האלה מאמינים שרואה אותם, מתבייש במעשה כפיו. מתבייש נורא". (יוליה כהן) או "זה לא העם שלי." (ליאור).
הכי טוב זה "כל הגועל של הכיבוש מתגלם כאן" (אבודים בזרם). מתוך תמונה, שממש לא ברור איפה ובאיזה סיטואציה היא צולמה, או האם מישהו ערך אותה, מגיעים למסקנות כל כך מרחיקות לכת?
זה ממש עלבון לאינטיליגנציה.
לא, לא הבנת דבר.
אני לא מרגיש צורך להביע את דעתי על התמונה על מנת לקבל הכשר להעיר הערות נוספות.
העריכה של התמונה, כולל הוספת הצללית מתחת לתוספת על מנת שהיא תראה כחלק מקורי מהרקע, היא התחכמות תמימה, או אולי, מניפולציה מתוחכמת לעיניהם של מי שאינם מכירים את זירת הצילום ומסתכלים על התמונה בחטף. אנשים שעוסקים בפרסום יכולים אולי להרחיב על טכניקות כאלה.
http://www.justjlm.org/?p=234
מכתב לכל תומכי המאבק
15/05/2010 מאת שייח' ג'ראח | 2 תגובות
בשבועות האחרונים התנהלו ההפגנות בשייח ג'ראח על מי מנוחות. שבוע אחר שבוע עמדנו בגן הציבורי אליו הגלתה המשטרה את מחאתנו, הנפנו שלטים וקראנו קריאות לקצב התופים. למרות עמידתנו על זכותנו העקרונית להפגין בתוך מתחם בתי המריבה, כיבדנו את ההסכם הבלתי כתוב עם המשטרה לפיו כל פעילות פוליטית רבת משתתפים תתבצע בגן ולא בתוך השכונה. אולם ביום ירושלים החליטה המשטרה לשבור את הכלים.
מאות רבות של מתנחלים זרמו לשכונת שייח ג'ראח מכל רחבי השטחים הכבושים. קבוצות קבוצות הם התגודדו בלב מתחם הבתים, בין ביתה לשעבר של משפחת ראווי לזה של משפחת אל-קורד, שרו שירי שיטנה ורקדו במעגלים על הכביש ובתוך חצרות הבתים. על אף שמשטרת ירושלים טוענת בתוקף בבתי המשפט שפעילות פוליטית בתוך מתחם הבתים היא פרובוקציה, קציני המשטרה עמדו מנגד ואף הכריזו על משמרות מחאה של פעילי מאבק שייח ג'ראח כהתקהלויות בלתי חוקיות על מנת להקל על המתנחלים החוגגים.
דודו: דבר חזק, חופשי.
שועי: תודה, אני אכן מבין ללבך. בעצם הפוסט הזה היה גם "אילם" כמעט לגמרי; התמונה מדברת בעד עצמה.
אהוד: תגובה לא רלבנטית בעליל. שום דבר שקורה מחוץ לפריים של התצלום הזה לא מצדיק את מה שקורה בתוכו.
סמדר: את לא מצפה לתגובה רצינית על חומסקי, נכון? מדובר בפארסה. בקרוב תבוא תגובה לא-רצינית. חוץ מזה, כשכולם מתאחדים בגינוי, אין לי צורך להוסיף את קולי. אם מאמר המערכת של "הארץ" נזעק, דייני. אני משתדל להפנות את האור לדברים שנשארו על רצפת חדר העריכה.
מבהיל.
זה נראה אוטנטי לגמרי ( וגם תואם לניבים חשופים שניתקלתי בהם בחיים בהיקשרים דומים )
יש באמת אפשרות טכנית לעשות עיבוד תמונה באופן כזה , כמו שנטען כאן? איך אפשר לודא? גםזה מבהיל אותי.
המציאות הזו מאד מבעיתה .
סביר להניח שאם הבחורים שבתמונה יראו ראו אותה (אולי כבר ראו) הם לא יהיו מוטרדים מכך שזה עובד או לא, אלא ישתעשעו ויגידו "איזה קטע", ויתגאו
פה זה נראה לגמרי פוטושופ, הצרה היא שאנחנו יודעים שזה גם יכול להיות לגמרי אמיתי. זוועה.
לכל הספקנים ומומחי הפוטושופ: גם ספקנות צריך לבסס. לזרוק חשדות בלי הוכחות זה לא רציני. לתמונה הזאת יש מקור – צלם של סוכנות הידיעות הצרפתית. יש לו שם. היא התפרסמה בוול סטריט ג'ורנל. יש כתובת. נראה לכם זיוף? יאללה, תתחילו לחקור את העניין ותבואו עם ממצאים. אחרת באמת ההערות האלה נראות כמו ניסיונות הסחה.
הנה הלינק: http://blogs.wsj.com/photojournal/2010/05/14/pictures-of-the-week-may-9-–-may-14/?KEYWORDS=sheikh+jarrah
מישהו יכול להסביר לי מה הבעיה בתמונה הזו ?
מצטער. אני רואה כאן חבורת יהודים אמריקאים שרים בהתגרות מול ערבייה שדופקת על איזו צלחת ( בעצם, לא ממש ברור מי מתגרה במי). כל שאר ההנחות, כולל מי הטוב ומי הרע, מי אשם ומי צודק, הן רק הוכחה לכך שהתמונה נמצאת בעין של המתבונן.
התמונה צולמה ביום ירושלים האחרון. אפשר לקרוא על מה שהתרחש בשייח ג'ראח באותו היום:
http://www.justjlm.org/?p=225
בן,
מה שאני רואה בתגובה שלך זה איזה טוקבקיסט שדופק על איזה מקלדת. זה ביחס לסגנון שלך.
היהודים הם לא סתם יהודים, אלא יהודים שטרחו להגיע אל שכונה שבה מנושלים ערבים מבתיהם ולהפגין את הבוז והלעג שלהם כלפי התושבים. אמריקאים או לא, אין לדעת וזה לא חשוב.
הערביה היא לא סתם ערביה, אלא תושבת שפונתה מביתה בשיח' ג'ראח.
הצלחת היא לא צלחת, אלא מגש כסף.
לא ברור מי מתגרה במי – כמובן, התמונה חידתית לגמרי. אולי הערביה עושה להם פרצוף מעליב והם רק מגיבים? אולי הם פשוט אלרגיים למגשי כסף?
מי אשם ומי צודק – ידוע בבירור למי שטורח להבין מה מתרחש בשיח' ג'ראח.
העין של המתבונן – היא לפעמים רטייה של סומא.
חוץ מזה, הראייה שלך 6:6.
ולמי שקשה ללחוץ על הלינק שנתתי, הנה הטקסט המקורי שהופיע מתחת לתמונה:
FACING A CROWD: A Palestinian woman whose house has been occupied by Jewish settlers argued with Israelis who came to celebrate Jerusalem Day in the mainly Arab neighborhood of Sheikh Jarrah, East Jerusalem, Wednesday. (Ahmad Gharabli/Agence France-Presse/Getty Images
לכל המודאגים מעריכות ביומים וקונספירציות, אני הייתי בשיח ג'ארח ביום ירושלים, ראיתי את החבורה הזו ועוד רבות כמוה ישראלים ואמריקאים בתיירות הכיבוש ל ירושלים המאוחדת.
כך זה ניראה לאחר שעשו סיור בבית משפחת ר'אווי שפונתה מביתה באוגוסט האחרון יצאו לרחוב לריקוד יהודי גאה, תוך כדי שירה אדירה, האישה הפלסטינית ממשפחת ר'אווי יצאה מולם ללא פחד כדי להרעיש עם טס הכסף ומקל. הם לא יכלו לשאת זאת ופשוט והגבירו את תעקותיהם-שירתם. הצלם פשוט תפס את הנקודה, את השינאה האין סופית של המתנחלים שלא יכולה לשאת זר ואחר שאכולה ומסריחה משנאת זרים משינאת ערבים ושמאלנים או פשוט השונים
סלחה על הביטויים הקשים – אבל הסיטואציה קשה
בן, הבעיה היא שיש מאיתנו כמוך שלא רואים מה הבעיה.
זו הבעיה
מתוך עדותה של:הילה צ'יפמן, פעילה שנחכה במקום
"לשייח' ג'ראח הגיעו כ-100 תלמידי בית הספר התיכון "ישיבת חיספין", ששרו ורקדו מגוון שירים- "זוכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלוהים, והנקמה נקמה אחת משתי עיניי, מפלישתים", "יהודה, שומרון, חברון, חיספין…" ועוד שירים שהמסר הכללי שלהם היה בעד להשליט בישראל תושבות של עם אחד בלבד"…
עידן, במחשבה שניה, אפשר ללמד את התמונה הזאת בעולם הישיבות
כהוכחה ניצחת לצדקת תורת האבולוציה
מעולם לא ראיתי כל כך הרבה קופים עם כיפות
יוצאים כנגד מי שלדעתם פלשה להם לטריטוריה
עוד פירוש אפשרי לפסוק "לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ":
מי שלועג לרש למרות (חרף) העובדה שהוא בעצמו אשם בכך שהאדם נהיה לרש (הוא זה שעושה את הרש לכזה).
עידן,
דופק על המקלדת או לא, אני עדיין לא מצליח להבין איזה שדים ומפלצות אתם רואים כאן. אולי זו תמונה בתלת מימד, וצריך לקרב את העיניים בכדי לראות בה את "היטלר יוגנד" ולהבין מימנה על רצונו של בורא עולם. רצוי גם שלא תסיק מדעתי על התמונה את דעתי על מה שקורה בשייח ג'ראח, כי אולי תופתע. כלזה עדיין לא מונע מימני להסתכל בתמונה,ולנסות לנפות מימנה כל מיני הנחות מוקדמות, או אופנות פוסט מודרניות, בהן כל תמונה של 5 בחורים לבנבנים כחולי עיניים אל מול ערבייה עם כאפייה הופכת לאותם לרעים, ומרשעים, אלא אם יוכח אחרת.
לאבודים בזרם- לא נראה לי שאני באמת הבעיה שלך. נראה לי שאני אפילו יכול להיות המושיע שלך. אם רק אקום ואמחה ( כמובן שהכוונה לא רק אלי, אלא לציבור גדול מאוד), אז אולי ישתנה משהו. הבעיה שעד היום לא נתת לי סיבה ממש טובה לקום ולעמוד לצידך. להיפך. קיבלתי ממך את כל הסיבות שבעולם למה אני צריך להבדל ממך.
let me just tell you, ben, as sj protester…
this picture does not suprise me at all.
the settler threw a bag of vomit on protestors a month ago.
they spit at us, they spray hate slogans on people's cars.
even the haridim rabbis have started writing pashkvilim who forbid the rude and criminal deeds of the sj settlers.
לכל מי שטוען לריטוש או עיבוד תמונה, אפשר להירגע. שלחתי תלונה רשמית למשטרת הפוטושופ וזו התשובה שקיבלתי:
"אני לא רואה שום בעיה של אמינות בתמונה. הקו הלבן על המצח של ההוא עקבי לגמרי עם הזוית של השמש בתמונה. חבל, היה יכול להיות נחמד אם זה היה מזויף."
ההערות שלי על עריכה התייחסו לתמונה שמופיעה כאן בבלוג ולא לתמונה המקורית.
מי שמפרסם תמונה שללא ספק נערכה ושיש בה תוספות ושינויים אל לו להלין על הקוראים שמתייחסים לתמונה הזו ולא לגרסאות שמופיעות במקומות אחרים.
והערה לגבי התמונה שפורסמה בוול סטריט ג'ורנל. התמונה שם אכן עברה תחת תוכנת פוטושופ. וליתר דיוק:
Adobe Photoshop CS3 על מחשב מסוג Macintosh. התמונה נשמרה על גבי המחשב ביום שישי ה14 למאי בשעה 10 בבוקר. את כל הפרטים הללו אפשר ללמוד מה metadata של התמונה. בזה אני כמובן לא טוען שהיא פוברקה. אני מניח שזה מנהג מקובל בקרב צלמים מקצועיים להעביר את התמונות שלהם תחת תוכנות עריכה לצורך שיפוצים קוסמטיים, שינויי פורמט וגודל.
קצת הגזמתם- לא? אין כזו יריבות נוראית בין חרדים לערבים. האמת היא שיש ביניהם הרבה יותר דימיון לפעמים ממה שאנחנו מרשים לעצמנו לתאר. במיוחד ברתיעה ובשנאה של המיינסטרים כלפיהם.