מסימני הזמן: מנהל בית ספר שמסביר לתלמידיו למה הכיבוש זה דבר רע – מעורר מהומת אלוהים. זה קרה בשבוע שעבר בעירוני א' בתל אביב, והמנהל הסורר הוא רם כהן. ח"כ כרמל שאמה (ליכוד) דורש לפתוח בחקירה פלילית נגד המנהל, בחשד ל"עבירות הסתה והמרדה" (!!!), וח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו) כבר פנה לשר החינוך ולראש עיריית תל-אביב בדרישה לפטר אותו לאלתר: "רם כהן ניצל את מעמדו וסמכותו להבעת דעות פוליטיות קיצוניות באוזני תלמידיו, תוך שהוא מסית נגד צה"ל ונגד המדינה ומצדיק את פעילות הטרור הפלסטינית."
החסינות הפרלמנטרית, כך נראה, איננה מחסנת מפני סיכלות. המנהל בפירוש לא הצדיק פעולות טרור, ויותר מכך, הביע מחויבות לשירות החובה בצה"ל. מה זה חשוב, העיקר לתפוס כותרת. אז הנה הכותרת שלי: הבלוגר עידן לנדו דורש לפתוח בחקירה פלילית נגד ח"כ כרמל שאמה בחשד להסתה נגד רם כהן, ולפטר לאלתר את ח"כ אלכס מילר על ניצול סמכות לרעה.
שאמה ומילר – ההסטוריה תשליך את שניכם לפח הזבל. את רם כהן היא תעלה על נס.
בואו ננקב את בלון הצביעות, שכרגיל, מסתיר מאחוריו קנאות לאומנית. אין כל פסול במורה או מנהל שמביע עמדות פוליטיות מול נערים ונערות בני 17. מה זה הקשקוש הזה על "שטיפת מוח"? (דימוי מעורר חלחלה – המנהל עומד עם זרנוק שנעוץ בגולגולתו של התלמיד ומזרים דרכו קילוח של רפש ותועבה היישר אל המוח הבתולי). האם מדובר בתינוקות בני יומם? בעכברי מעבדה? רבאק, נראה לכם שהצעירים האלה הצליחו להגיע לגיל 17 בלי לדעת שניטש סכסוך לאומי על הארץ הזאת? בלי לשמוע את המילה "כיבוש"? וממתי חבר'ה בני 17 עומדים דום למשמע הדעות של המורים שלהם? הלא מדובר באוכלוסיה, שעל פי כל העדויות שמגיעות מבפנים, משתינה בקשת על המורים והמחנכים שלה. אז דווקא בעניינים פוליטיים היא תהנהן ככלב שוטה אחר בעליו?
תנוח דעתם של המתקצפים. גם אם היה רם כהן נושא נאום פוליטי ימני קיצוני, לא היה מקום לפטרו. למעשה, אין לי ספק שאנשי חינוך בהתנחלויות מטיפים את משנתם השכם והערב לתלמידיהם. הם כמובן יקראו לזה "חינוך לערכים", לא חס וחלילה "דעות פוליטיות". אבל כידוע, "ערכים" בקודים של הימין נוטים להתרכז בזכויות היתר של קבוצה אתנית מסוימת על חלקת אדמה מסוימת. אני מניח שהמורים בבתי ספר של בית אל ועפרה לא מנצלים את שעת המחנך כדי להטיף לתלמידיהם להתייחס בכבוד להומואים או לערבים.
זאת ועוד: לדבר עם תלמידים על התנגדות לכיבוש זה "דעות פוליטיות קיצוניות", אבל לדרבן אותם לשירות קרבי באמצעות מפגשים עם קצינים בבית הספר זה "לא פוליטי"? להפגיש מורים עם קצינים במטרה להעלות את שיעור המתגייסים בבית הספר זה "לא פוליטי"? איך זה לא פוליטי, אם עיקר תעסוקתו של צה"ל ברבע המאה האחרונה זה לתחזק ולאבטח את מפעל השליטה וההתנחלות בשטחים?
כאן לא סין ולא צפון קוריאה (עדיין), ואנשים, אפילו עובדי מדינה, יכולים להביע את דעתם. על אחת כמה וכמה שאנשי חינוך חייבים להביע את עמדתם כשהדברים עולים לדיון. אם יש חינוך רע לאזרחות זה חינוך לפסיביות, להשתקה עצמית, לסירוס החשיבה העצמונית. מורה ששומר על נייטרליות מעושה בבואו לדון עם תלמידיו בעניינים פוליטיים בוערים כמוהו כמומחה לתזונה ששומר על נייטרליות מעושה בדיון על ג'אנק פוד.
יאמר המורה את דברו, יאמרו התלמידים את דברם (והם אכן אמרו את דברם במפגש עם רם כהן), ומתוך הדיאלוג, ויש לקוות שגם הויכוח, תיווצר הבנה חדשה, ראייה נכונה יותר של הדברים. שתיקה ו"עקיפה" זהירה של נושאים שנויים במחלוקת לא רק מטמטמת את התלמיד, אלא גם, ובעיקר, משרתת את הסטטוס-קוו הפוליטי; מה שאין מדברים בו, אין טעם לערער עליו.
לסיום, הנה כמה מובאות מדבריו הנכוחים של המנהל רם כהן. אזהרה: להרחיק מילדים – מדובר בחומר הסתה קשה. חשיפה ממושכת עלולה להותיר צלקות נפשיות במאזינ/ה, כגון אהבת אדם עמוקה וחתירה לצדק ושוויון.
"חלק משטחי מדינת ישראל נכבשו ב־1967 והם לא נמצאים תחת ריבונות ישראלית. מרגע שהם נכבשו נכנסה ישראל לעידן חדש ובלתי אפשרי ובעייתי מאוד. מיד עם תחילת הכיבוש הייתה אופוריה בצד הישראלי כי הצלחנו לשחרר אזור שהייתה לנו זיקה היסטורית אליו. כל התנ"ך עמוס באזכורים של המקומות באזור הזה: חברון, שכם, אלון מורה ועוד ועוד. יחד עם האופוריה החלו להישמע גם קולות של אנשי רוח שקראו ליישב את חבל הארץ הזה ביהודים. קבוצות באוכלוסייה טענו שהאזורים האלה שייכים לנו ושיש לקבוע מציאות חדשה בשטח.
"ואיך כל זה קשור לגלעד שליט? כי בין האזורים שנכבשו הייתה גם עזה. לפני כארבע שנים יצאנו מעזה ובטח ראיתם בטלוויזיה את התהליך הכואב של העזיבה ואת הדילמה הישראלית. אז אנחנו יצאנו, אבל בעזה יושבת הנהגה פלסטינית שרוצה להחזיר הביתה אסירים שיושבים בכלא בישראל. ובישראל יושבים היום כעשרת אלפים אסירים, חלקם עם דם על הידיים, שזה אומר שהם השתתפו באופן ישיר או עקיף ברצח של יהודים. גלעד שליט הוא תקוותם של ארגונים קיצוניים כמו החמאס לשחרר אסירים כאלה, שמבחינתנו הם טרוריסטים ומבחינתם הם אנשים שנלחמו לשחרור פלסטין.
"ויש עוד עניין. אמנם מדינת ישראל יצאה מעזה, אבל היא ממשיכה לצור עליה. אי אפשר להכניס לעזה היום כמעט שום דבר מלבד מצרכי קיום בסיסיים. אז כדי לאפשר חיים נחפרו מנהרות שבהן מבריחים הכול: בקר, מוצרי מזון, נשים, סמים ונשק. מצרים, שמבינה שההברחות במנהרות מסוכנות גם לה, החלה לחפור תעלה עמוקה ורחבה שמנסה למנוע את המשך חפירת המנהרות.
"ישראל נמצאת במצב מסובך. מצד אחד יש רצון לסיים את הכיבוש אחרי 42 שנה. מצד שני — איך עושים את זה? האם בכלל אפשר לסיים את הכיבוש? האם יש קבוצות באוכלוסייה שלא רוצות לסיים את הכיבוש? אלה שאלות מפחידות ולא פשוטות. אז מה אתם אומרים, יש באוכלוסייה קבוצות שלא רוצות לסיים את הכיבוש?.
"אני מודע לזה שבמרחב שלנו הפכה המילה שלום למאוסה. אני רוצה לדבר על התפייסות. שלום זה לחתום על הסכמים. התפייסות זה בין אנשים. ההתפייסות יכולה לבוא דרך גלעד שליט. בואו נושיט יד לתהליך של הידברות ולמחויבות שלנו לחזור לגבולות 1967 והם יוותרו על האלימות. קיצוניים יש בכל צד. אנחנו לא הרעים בסיפור הזה וגם לא הטובים. אבל אנחנו צריכים להיות במקום הזה שרוצה להתפייס.
"היום היו כותרות בעיתונים שבג"ץ החליט שכביש 443 יהיה פתוח מעכשיו גם לפלסטינים. עד היום נאסר עליהם לנוע בו. ולמה נאסר? כי היו פיגועים. ולמה היו פיגועים? כי תחשבו על עצמכם, הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד בבית ספר ושלא יהיו לכם אפילו התנאים הבסיסיים לחיות?
"אני לא מצדיק פיגועים ומעשים אלימים, אבל אני יכול להבין מה גורם להם. הם תוצאה של לחץ שנמשך 42 שנה. אנשים שם רוצים זכויות אזרחיות ולאומיות. זה מחייב אותנו להתחיל בתהליך של התפייסות. אם גלעד שליט יוחזר ויחד איתו תהיה תנופה, נדע שלא רק ששחררנו אסירים. אם ממש נחזור לגבולות 1967 ונפתח את האזור, זה יהיה נפלא.
"אז אני מבקש מכם להקשיב ולהיות ערים לחדשות. לשאול את עצמכם מי רוצה להמשיך את הכיבוש ולמה, ומי לא. אתם יכולים להשמיע את קולכם. דברו ביניכם, דברו עם ההורים שלכם, צאו להפגנות, צרו קשר עם חברי כנסת בסוגיות חברתיות שמציקות לכם, דברו בכל המסגרות האינטרנטיות שלכם על כך. אל תיתקפו בחיידק הייאוש. תעשו אתם את מה שההורים שלכם לא הצליחו לעשות. וכשתתגייסו לכו למחסומים, תראו מה קורה שם, הביאו את רוח ההתמתנות, עזרו ליצור מציאות אחרת ובסופו של דבר תגיעו למסקנה שאין מקום לכיבוש.
"אל תשאירו את הצבא ואת תפקידי הפיקוד לקבוצות קטנות באוכלוסייה. השירות בצבא הוא חובה והכרח, אבל בצבא ששומר על הגבולות ועל הביטחון ולא בצבא שמתעסק גם בפעילות של כיבוש. אל תגידו אין מה לעשות או אין עם מי לדבר. שלום והתפייסות עושים עם אויבים. לא יהיה כאן דיאלוג בין אוהבים, אבל יהיה כאן דיאלוג של שני עמים שרוצים לחיות בשלום בשתי מדינות שכנות. והביאו תקווה. כי רק עם תקווה אפשר לפתור בעיות."
רם כהן הוא גיבור. בימינו, גיבור הוא אדם הגון שמשמיע אמת לא נעימה לאור הזרקורים. גבורתו נובעת לא מתוכן דבריו, המובנים מאליהם, אלא מידיעתו כי הוא יירדף בגינם, ואולי הוא אף ישלם במשרתו. אני מאד מקווה שלוועד ההורים של תיכון עירוני א' יהיה השכל, ובעיקר הביצים, לעמוד נגד כל לחץ חיצוני להשתיק את המנהל הזה, שלימד את ילדיהם שיעור חשוב באזרחות.
ולכל מורי ומחנכי ישראל נאמר רק זאת: דברו, דברו בלי להתבייש על שלום. על פיוס ועל שוויון ועל חלוקה הוגנת של הארץ ומשאביה בין כל תושביה, ללא הבדל גזע ולאום. וכשאתם מדברים על כיבוש, אנא, אל תרחיקו עדות לכיבוש הסיני בטיבט. וכשאתם מדברים על דיכוי פוליטי, אל תפליגו בביקורת נוקבת על מרתפי העינויים באיראן. דברו על הכיבוש והדיכוי הפוליטי שמתרחשים בישראל, מחוץ לחלון כיתת הלימוד, כל יום וכל שעה ביום, במרחק קילומטרים ספורים מכם. משרד החינוך צייד אתכם בארסנל נאה של מושגים: "דמוקרטיה", "שוויון זכויות", "דיאלוג" ו"כבוד האדם". אתם יכולים להשתמש בהם כדי לפקוח את עיני תלמידיכם, או כדי לזרות בהן חול. הבחירה בידיכם.
—————————————————————————————————–
ובינתיים: הקמפיין נגד פינוי התנחלויות בכוח ובעד התפנות מרצון צובר תאוצה. מרעיון הזוי בבלוג שולי, דרך מאמר של יגיל לוי ועכשיו גם אלכסנדר יעקובסון. הרעיון לא חדש, ושב ועולה כל כמה שנים. בעיצומה של ההתנתקות מרצועת עזה, הציע אותו זאב מעוז. נשאר רק בן דרור ימיני, והעניין סגור.
לא למות טיפש 