צריך להרוג ילדים
צריך להרוג ילדים.
הגדר רעבה, הגדר משועממת.
לגדר יש קווים אדומים.
עד כאן הילדים הגיעו לה!
השגרה תובעת את שלה,
שלוות הנפש גם.
44 ילדים ב-40 שבועות.
ילד בשבוע
ועוד עשירית ילד.
ההכנות לחג בעיצומן.
צריך להרוג, כי
ילדים מתפרעים שם
ולא מקשיבים לנו.
אף אחד לא מקשיב לנו.
תוגת הצלפים.
הופ, שמחת תורה.
אמרנו להם אלף פעמים אל
תתקרבו אל
תזרקו אבנים
אבל הם ילדים,
ואנחנו הגדר.
רק קצת דם לקינוח הדבש
מן התפוח, שנה מתוקה בום
תחל שנה וברכותיה ובום
ככה כל שבוע, ילד ועשירית הילד
איפה ההורים שלהם אתם
שואלים
(ירויים, עקורים, מזי-רעב).
ואיפה ההורים שלכם?
עומס בנתב"ג.
הגדר לא תאמר סליחות
לא עוותה לא חטאה לא פשעה
אין סליחה בלי חטא
אין חטא בלי צלם אֱנוש:
כוונת, גדר, אבן. אֱנוש אין.
הירי לא חרג מן הנהלים.
כעת מתכוני דגים לחגים.
זה לא אנחנו זה הם
אמרנו להם
הרי אמרנו להם
אנחנו כל הזמן אומרים מה אסור
ומה לא מותר
ומה בשום פנים ואופן.
למה הם ילדים כאלה
בלי חינוך למה
רקותיהם דקות כאלה למה
הם בלי תקווה למה הם
נופלים מתים כאלה?
איך הם לא יודעים
שצריך להרוג
ילדים.
גדר עזה, 28 בספטמבר 2018. צילום: מוחמד זענון
לא למות טיפש 
מרשים באיפוק ומזעזע בתוכן.
תודה,
עמית
מה להגיד? מה? ואיך ממשיכים לנשום? תודה לך על שהצלחת להגיד. אני כבר לא מצליחה. לי נגמרו המילים. תודה עידן!
תודה עידן.
גרמת לי לבכות כשקראתי את השיר שלך. העליתי לפייסבוק עם קרדיט לבלוג ולך כמובן. קשה לי לומר תודה, הייתי רוצה שזה לא יהיה בכלל. מות ילדים במיוחד הורג אותי. תודה עידן על כל מה שאתה עושה.
"רק קצת דם לקינוח הדבש מן התפוח", יצא לך קצת, איך לומר…
עידן, תודה על הטקסט – אשכרה סאטירה פוליטית. משום מה שכחת להוסיף ש"כולנו ילדים של אלוהים".
חזק מאוד.
התמונות של הילדים הורגות אותי.
נורא. פשוט נורא
תודה, עידן. כתוב היטב, והמציאות מזעזעת,
רחל
תודה
מעניין לשמוע אם ראש הממשלה כבר ביקש את אישורך להדפיס את השיר ולחלק אותו לכל חיילי צה"ל. בעז
קורא אותך כבר שנים, נראה שהפעם סתם הגזמת בשביל הפרובוקציה.
שקלתי לפרוש, עופר, אבל התגובה שלך ממריצה אותי להמשיך. תודה.
וצה"ל הגזים.
הגדר שונאת בקתבים ורימונים
הגדר שונאת מולוטוב מחובר לבלונים ועפיפונים
הגדר שונאת רצח בעיניים
ולא אכפת לה אם הוא בן שמונה עשרה או שחסרות לו שנתיים
הוא בא לגדר כדי למות
בבית ספר ובבית אמרו לו שזו וזו בלבד היא המשמעות.
והגדר יודעת להרוג. רוצה או לא רוצה.
כי הקם להורגך. הקם להורגך.
מה אתה מציע?
למגיב שמעלי. הייתי בעזה ב1991. איתי היו חיילים ששמאלנות זו לא בדיוק התכונה הכי חזקה שלהם. לא הייתה גדר, רחוב שלם יצא אלינו באבנים ושלטים, אם הם פותחים בריצה הם מגיעים אלינו תוך חצי דקה – עשרה אנשים מקסימום. אף אחד לא ירה אש חיה כי היה אסור. אני מציע שגם עכשיו לא יירו.
נזכרתי בקובץ שירים שנשכח, מאת משורר ישראלי שנשכח לצערי (והיו לו , בהחלט, כמה וכמה הישגם נאים , גם אם לא תמיד), יהודה אופן. הקובץ (ספריית מעריב, 1992) נקרא, ואין זה מקרה, "בין קודש לטמטום". אחד השירים הראשונים: "אמרה אליו אדמה / כולכם היו בני. // לא ידעה דקדק דקדוק / לא הבדילה רע מטוב / קין מהבל // בשובכם אלי / כולכם היו / הבל – כך אמרה. // אדמה מטומטמת אין לה שכל / לא שואלת צדק / לא אכפת לה מאלוהים // רק בוכה מהם כאילו אמא / סתם אדמה בלי שכל / מרוב טמטום / לא מבינה על מה רבים […] אדמת מריבה / מי יצפה ממנה חוכמה". ובשיר אחר : "דיבר אחד / שקול כנגד כל הדיברות כולם. // אדמת מריבה לא יודעת דיבר זה // דיבר אחד – שלא להפוך / גוף שיש בו חיים / לגוף אדמה בטרם עת. // כל התורה בדיבר אחד // ואת הדיבר הזה / אדמת מריבה רוצחת […] ".
כן, גם כך.
המביא דברים בשם כותבם: עודד אסף
כמה קל להעלים עין ולב. עצוב עצוב
לחשוב שאני חלק מהצד שהורג ילדים
ולא משנה מאיזה סיבה,
גורם לי לא לרצות
ולא משנה מה.
ככה זה אצלנו בדרגה השפלה ביותר בינתיים בהתהלכות על דרגות הדרך שלנו. אבל הפסקנו לכתוב כבר חודש ימים בזמן שאנחנו לא רוצים להסתפק בכתיבה. לכן כותב אני: לפחות לא להפסיק לכתוב. לא להפסיק לכתוב כי בכך יש אפשרות שנמצא תשובה לחבר Georgvon1. והתשובה הזאת לא תוכל להיות רחוקה מברית עם תנועות ההתנגדות הפלסטינית. אנג'לו איידן – ירושלים
לאן נעלמת? ומתי אתה חוזר?
הוא בטח לא נעלם. המצב קשה. עידן לנדו מספיק חזק. אולי הוא אפילו מכין לנו משהו שמעסיק את השרירים הצ'לברליים שלו בעורך מכביד להתחייבויות היום-יומיות. אבל טוב שאתה קורא לו. בכך אני מצטרף אליך.