"אני אוהבת ללכוד את השב"חים, אני אוהבת את האקשן"

ממש יודונאצים.
חזון ישעיהו ליבוביץ' המנוח ממשיך להתגשם לנגד ענינו.

"המטרה היא לתפוס אותם ולהחזיר אותם למקום שאליו הם שייכים"

בזמנו הייתי במשמר האזרחי וכבר אז ראיתי איך בני נוער מתלהבים מהכוח שקיבלו לידיים. בגלל זה הגעתי למסקנה שצריך לבטל את המשמר האזרחי.
אבל בוא נהיה רציניים לרגע. מה כבר ההבדל בין הנוער הזה לאותו נוער שמתגייס שנה אחר כך ולובש מדים? זה אולי יותר קשה לעיכול כשהם עוד לא חיילים אבל אין הבדל מהותי.

נינה – סליחה על ההערה אבל שכחת שהמשטרה חזרה בה מהאשמה בההתפרעות בבסיס החטיבה. התברר למפרע שהיו אלו דווקא בני נוער שהגיעו בהסעה מירושלים ולא נערי גבעות. ככה זה, בהתחלה הכותרות גדולות ותיקון הטעות נעשב במסתרים. העיקר הרושם נשאר ונערי הגבעות הפכו לפורעים וחיילי צה"ל

אבי- תלמידי ישיבה, נוער הגבעות, מה ההבדל?

מאד מאכזב. עשר תגובות ורק שני אזכורים של גרמניה הנאצית. בפורום חרדי היו מגיעים בשלב הזה לפחות לעשר. חבר'ה, להתעורר!

גולש ,LOL !

גינה לי (של עשבים פורעים)

גינה לי גינה לי גינה לי חביבה
כל עשב בה צורח
כל עשב בה פורע
גינה לי גינה לי גינה לי חביבה…

וסליחה מלוין קיפניס
על השיבוש הוולגרי בשירו התמים

יש בפרוייקט הזה מידה לא מבוטלת של טעם לפגם,אבל נראה לי שהקצנת ללא צורך את העניין והוצאת אותו מהקשרו.

לדעתי,העיתונאית חיפשה בדיוק את בני הנוער שעונים להגדרה :"נוער בסיכון",שהצטרפו לפרוייקט וראיינה דווקא אותם(או בעיקר אותם)ויש להניח,כיוון שזה עיתון הארץ,שאף עשתה זאת משיקולי הרייטינג הרגילים של עיתון הארץ והאוריינטציה הפוליטית שלו.זה לא צויין מפורשות,כמובן,אבל כך זה נראה,לפחות מהתגובות המצורפות.:)

בשם המטה של "עיר ללא אלימות" נאמר:
"פרויקט נוער מג"ב הוא מיזם חיובי שנועד להקנות לבני הנוער, בחלקם נוער בסיכון, ביטחון עצמי, העצמה אישית, וערכים כגון אחריות וחשיבות השמירה על מרחב ציבורי נקי מאלימות והפרות חוק…"
העניין הזה של ביטחון עצמי לכד את תשומת ליבי באופן מיידי, כי לי ברור לחלוטין שנערים ונערות בסיכון עשויים להיות פחות בשלים רגשית מבני נוער אחרים בגילם וחלקם אולי אף יותר אלימים(תחושות של חוסר בביטחון עצמי מביאות פעמים רבות למחשבות תגובה אלימות לא מיושמות-אלימות מודחקת יותר- או לאלימות מיושמת).נערים ונערות חסרי ביטחון נוטים יותר גם למצבים של דיכאון.אמנם נערות מגיבות אחרת מנערים למצב הזה,אך תיעול התחושות הפנימיות הללו להתמודדות עם "אוייב" חיצוני,כאשר הדברים נעשים במסגרת הדורשת מחויבות,בקרה ושליטה עצמית(ואף פיקוח חיצוני של מבוגר)אמנם לא בהכרח יועיל להתפתחותם של הנערים והנערות הללו כשם שהעיר יפה ד"ר ניר מיכאלי,אם כי לא בהכרח גם יזיק בהתחשב במצבם הנתון.הם שומרים את בני הנוער הללו כאשר הם מכוונים למטרה מסוימת,שהיא,אכן,בעיקרה,לאומית.

מטרה לאומית אינה בהכרח מטרה לאומנית,אם כי האוריינטציה הפסיכולוגית של חלק מבני הנוער,עשויה להפוך אותה לכזאת.

ואכן,מהתגובות כאן,בבלוג שלך ובעיתון הארץ,אני רואה את ההיסטריה הרגילה והבכיינות של חלק מהשמאלנים.יש לציין,שאין לי בעיה עם היסטריה,אבל יש לי בעיה עם חוסר דיוק ופרשנות מעוותת של העובדות.פרשנות מעוותת קיימת בעיקר היכן שקיימת היסטריה כלשהי וזה נכון,כמובן,גם לימנים קיצוניים,שמאלנים קיצוניים וחרדים קיצונייים(כמו,שאכן למדנו בזמן האחרון)ולאלה שלא יכולים לסבול את כל אלה(ותמיד יש גם כאלה:)אני אוהב את דרך האמצע,זה,כמובן לא אומר,שאני הולך בה תמיד.במקרה שלי,אני מעריך יותר את הכוונה ואני גם מטפח את הכוונה.

בפוסט הזה נראה לי שסתם בחרת בדמגוגיה,אבל זה בסדר מבחינתי,זאת זכותך וגם ייתכן שלא ממש היה לך זמן להוציא משהו יותר איכותי(שגם זה בסדר מבחינתי,אני מתייחס למכלול:)

אני מאמין שבני הנוער בארץ הזאת,ברובם,אינם כה שטחיים כמו שהיו רוצים ללמד אותנו ולא מעט מהם גם מסוגלים לחשוב,להרגיש ולהכיל את האחר(גם אם יהיה "שב"ח).זה לא אומר שאין "יודונאצים",בהחלט יש,אבל אני מאמין שהם מיעוט.בדרך כלל,רק מיעוט יכול להיות כזה קולני ורק התקשורת אוהבת לקחת משהו קולני,רעשני,שחור משחור ובלתי נסבל ולשים אותו תחת זכוכית מגדלת.התקשורת לא אוהבת לעשות רק את זה,אבל זה אחד הדברים שהיא טובה בהם.(יש גם דברים טובים,איכותיים ובעלי מטרות לא דמגוגיות).

איפה, לעזאזל, המועצה לשלום הילד?!

הייתי רוצה להתחיל ולומר,שצר לי על אריכות דברי,אבל אני אוהב להאריך וגם הפיסקה הזאת היא הוכחה חיה לכך.
בתכלס,כנראה שאני אוהב לכתוב,וגם לא ממש חשוב לי אם לא יקראו.יש אפילו סבירות מסוימת,שככל שכותבים יותר ויותר,גם מתחילים לדבר שטויות,אבל למרות זאת אינני יכול להתאפק(סתם,סתם,זה מאוד חשוב לי שמישהו יקרא,אז אנא מכם,בזבזו את זמנכם על הפיסקאות הבאות ואם אינכם רוצים,לפחות על שלושת הראשונות,גם זה יהיה טוב בעיני,לא יכול להיות שהכל שטויות,וודאי יש משהו שהוא אינו שטויות:)

אתה צודק.המערכת אכן חולה,אבל אין לאף אחד מאיתנו היכולת להבריאה באופן "ישיר".יש לנו יכולת לציין שהיא חולה ולעיתים הפניית האצבע עצמה יכולה לחולל שינוי לאורך זמן מעצם היותה הפניית אצבע מודעת.זאת עשוייה להביא לשרשרת של מקרים סינכרוניים-מכוונים ומודעים או שאינם כאלה- לאורך זמן(לעיתים זמן רב מאוד מאוד,יכול להיות מאות ואלפי שנים),שיסייעו להביא שינוי חיובי בר קיימא,כאשר התנאים מבשילים לכך.הווריאציות משתנות,יחסי הכוחות משתנים ונוצר איזון חדש המאפשר למחלה מסוימת להירפא.

אדם חולה,לא בהכרח מבריא ממחלתו אך ורק משום שהוא רוצה בכך או משום שיש רופא המטפל בו.יש לא מעט רופאים לאורך ההיסטוריה שהרגו "חולים" בקבלנות.לעיתים,רצונו של האדם להבריא,כאשר הוא מלווה בפחד והיסטריה מפני המחלה,מביא את האדם דווקא למצבים של החמרת מחלתו ואף מוות.הפחד אינו יועץ טוב,גם השיפוטיות.מחלה ,אינה בהכרח משהו רע שיש להילחם בו בכל מחיר,אלא משהו שיש להבין את מהותו.הבנת המהות איננה שוללת התערבות ופעולה,אבל כדאי מאוד שהתערבות ופעולה תהייה מלווה בכוונה הנכונה ובהתבוננות הנכונה.זה יכול לעזור(לא תמיד)

כאשר אנשים לומדים דבר מה וממקדים את תשומת ליבם בו,מטבע הדברים הם מתחילים לראות דברים במציאות שתומכים או סותרים את הלימוד שלהם ובכך הם יוצרים רשתות חדשות של נוירונים וגדילה במוח שלהם.קישורים חדשים ותובנות חדשות.המציאות הופכת להיות עשירה יותר.התפתחות כזאת מביאה גם לשינוי בעולם שהוא יציב יותר ולא מתפרק ברגע הראשון של משבר,כי "המציאות" היא השלכה של המוח התופס ויוצר אותה.מוח עם הרבה רשתות של נוירונים הוא מוח שהמציאות שהוא תופס הרבה יותר לכידה ומבוססת.מה שקורה ברמת המיקרו,קורה גם ברמת המקרו לחברות ותרבויות.מדוע אנשים בוחרים בכלי אחד להשיג את מטרתם כאשר יש כלי הנראה(לנו,באופן יחסי)מוסרי וטוב יותר ממנו להשגת המטרה?אלו לא תמיד דברים שאתה,כאדם יחיד,יכול לשלוט במשתנים שלהם.מה שקורה בעולם הוא סך כל היכולות של האנשים לתפוס את העולם באמצעות מוחם והאיזון/היזון הדדי של היכולות הללו לאורך זמן.ראית בכתבה כי יש עוד אנשים כמוך במערכת שסבורים כי המושג הזה "נוער מג"ב" היה עדיף לו שלא יתקיים,אבל גם השפעתם איננה עד כדי כך גדולה.לפחות לא כרגע.

אפילו אתה מודה,שביכולתך לפנות ולדבר אך ורק לאנשים,"שדומים" לך במובן מה,שכתיבתך היא יותר סוג של תמיכה באלה שעומדים בקו החזית,אבל כיצד בדיוק אתה משפיע על אלה ,שלא דומים לך?ובכן,גם לפי שיטתך ,אינך משפיע ואינך יכול להשפיע,אלא אם כן יבחרו אותם אנשים לנוע לכיוונך מכוח התערבותם של כל מיני כוחות ,שאינם תלויים בכלל בך.כתיבתך אזי,משפיעה רק על הדומים לך ומכוונת לתמיכה מוסרית וערכית בפעולותיהם ועל כן,כדי שתיצור אפקט של עשייה ממוקדת ובהירה ולא אפקט של התלהמות.כאשר אתה כותב,עליך לשקול מה המשמעות האפשרית של המילים שאתה כותב עבור אנשים אחרים ולא רק מה הכוונה שלך עצמה,כפי שאתה תופס אותה בטרם כתיבה.כל אחד מאיתנו מטעה את עצמו לא פעם בכל הנוגע לכוונתו או למלוא ההיקף של "כוונתו",על אחת כמה וכמה בכל הנוגע לכוונות האחרים.

מוח היסטרי ואנטגוניסטי יוצר מציאות היסטרית ואנטגוניסטית.מוח בהיר ומדוייק,יוצר מציאות בהירה ומדוייקת.זה חשוב,כי גם לא תמיד שינוי הוא אפשרי בו ברגע ולא תמיד מה שהיינו רוצים לראות במציאות אכן יקרה.אוטופיה היא דבר מה שאולי יהיה קיים בעתיד(הרחוק מאוד?),אבל הוא איננו קיים עכשיו ואולי לא יהיה קיים לעולם.אם הכל היה תקין לתפיסתם של כל האנשים במציאות בכל רגע נתון ללא כל קונפליקט,הרי שהיינו יכולים לומר בביטחון,שאחרית הימים הגיעה!:)יש להבדיל בין רצון הנובע מבהירות,שאין בה שיפוט,הגזמה וקיצוניות לבין ציפייה שמשהו מסוים יתאים להשקפת העולם שלנו ברגע נתון והתאכזבות כאשר דבר כזה אינו קורה.

כל עוד יש כמות גדולה יותר של אנשים "שרוצים" דבר מה,לא יוכל להתרחש שינוי בהקשר הזה,לא משנה כמה צעקות יקים המיעוט שרוצה לשנות.אם הרבה אנשים רוצים לשנות משהו במציאות והרצון שלהם איננו ממוקד,גם אז לא יתרחש השינוי כפי שהם רוצים,למרות היותם הרוב.לכן לראות את המציאות באופן בהיר ומדוייק זה דבר חשוב מאוד,כי הוא יכול ללמד אותנו אילו כלים עומדים לרשותנו לחולל שינוי גם במצבים שבהם אנו מיעוט וכיצד לחולל שינויים אפקטיביים ואמיתיים(מבלי לגרום נזק כמו פיל בחנות חרסינה)כאשר אנו רוב.העולם מלא באינטרסים ואכן יש דרכים רבות מספור לסייע לנוער בסיכון,אך יש גם דרכים רבות מספור לעשות דברים רבים אחרים שלא נעשים באותן דרכים ונעשים בדרכים לקויות שיש בהן פגמים לא מעטים.למה כל זה קורה?

ציינתי ,כי בעיני,יצירת היסטריה(לפחות חלקית וברמת התוצאה)ויצירת אנטגוניזם ישיר אינם דרך לחולל שינוי משמעותי ומהותי לאורך זמן.העיתונות יוצרת לא מעט פעמים אנטגוניזם והיסטריה.אם השיטה הזאת הייתה כל כך טובה,איך זה שהעיתונות עדיין ממשיכה להשתמש בה חדשות לבקרים והמציאות כבר לא באה על תיקונה השלם?
איך זה שאנו רואים חזרה של אותם פגמים,שוב ושוב,בווריאציות שונות לאורך זמן?

כוונתך אולי הייתה שונה בתחילתה,אך הכלים שבאו(שבחרת) להכיל אותה לא היו המוצלחים ביותר בעיני.הטקסט,אכן,לקוני,וטקסט לקוני,מעצם טבעו,יכול להזמין פרשנויות שונות ומגוונות.מבחינת הכוונה האישית שלך אתה יכול לקבוע שאין בסיס,אבל גם הפרשנות שלך את דברי הייתה קצת מוטעית.כבר הבאת בעבר פוסטים שבהן הצגת באופן מזהיר,עוצמתי ומשכנע לא מעט עובדות שזורות זו בזאת..זאת כוונתי בלעורר מודעות חושבת.לא כך היה במקרה דנן.

אני אדם שאוהב לפרש ומשקיע ,בדרך כלל, מאמצים בקריאה מכבדת של כל טקסט.מה הביא אותי לראות בטקסט שלך כיוון דמגוגי?(זה לא אומר בהכרח שהוא רק דמגוגי,אלא שיש בו גם אלמנט דמגוגי מסוים)

התוספות שהבאת,שאינם בהכרח משקפות באופן מדוייק את המציאות,אלא נועדו להוות מעין כלי לתעל את הלחץ הטבעי של האנשים לבטא את רגשותיהם השליליים בכל כיוון,בין אם יהיה זה כיוון "שמאלני" או "ימני"…זאת הגזמה והקצנה מכוונת בעיני,כמעט גרוטסקה.אז אכן למדנו מהפוסט דבר שלא ידענו,שיש דבר כזה נוער מג"ב(והקונוטציות שמג"ב מעוררים אצלי ספציפית הן לא ממש סימפטיות וסביר להניח שגם זאת אינה תמונה מדוייקת של מג"ב),אבל לא שמעתי על נוער שב"כ ולא נוער מוסד ולא נוער ימ"מ.אין דברים כאלו,אלו הוספות שלך,כולל המסקנות לגבי התנהגויות ספציפיות מדומיינות שיכלו להיות חלק מארסנל ההתנהגות של נוער כזה.נוער גבעות אכן קיים וכולנו מכירים אותו.אנו יודעים גם מה זה תג מחיר,אבל זה לא ממש אותו דבר ויש להתייחס למקרים הללו בנפרד.

אני מכבד אותך ככותב,ואף כותב מוכשר ורבגוני לעילא ולעילא,אבל אני סבור שבמקרה הזה לא תרמת לי אישית דבר (למעט לימוד העובדה לגבי קיום נוער מג"ב)וביטאתי אכן רק את דעתי בקשר לכך.

באופן עקרוני,שום דיעה אינה מחייבת.כל דיעה היא רק דיעה,לא בהכרח ביטוי מדוייק של מציאות.אולי אני סתם קרצייה:)ואולי אני טועה בדברי,אולם אני מכיר(פועל בכיוון) בכך שהעולם הוא כפי שהוא ויש כוחות מאזנים.הכרתי בכך,שיש מידה לא מבוטלת של טעם לפגם בפרוייקט הזה בעצם אומרת,שאינני מתחבר לרעיון,אבל אני מוכן להתאמץ להבין כיצד הוא מצא את עצמו מיושם במציאות ומה "הרציונאל" שעומד מאחריו.כמו כן אני מחפש את הכוח שהוא מאזן אותו.כך אני נוהג מאותה סיבה שהזכרתי למעלה,לא ניתן לחולל שינוי חיובי לאורך זמן באמצעות מלחמה וניטשה אמר,אם אני זוכר נכון,"כאשר אתה מתבונן שעה ארוכה לתוך תהום,עולה זאת ומתבוננת לתוך נפשך" והוא הוסיף עוד משהו לגבי מלחמה עם "מפלצות".אין לי זמן לברר כרגע.יכול להיות שזה הרציו של ואהבת לרעך כמוך ולהפניית הלחי השנייה.גם לבודהא היה מה לומר בעניין.

אתה מבין,לא מזמן התחלתי לקרוא את ספרו של הרב עדין שטיינזלץ על פרשת השבוע והופתעתי מרמת העומק שהרב החסידי הזה יורד אליה בפרשנויותיו את חמשת חומשי תורה.הוא לא נרתע משום תחום של ידע,בין אם יהיה,"חילוני" ואפילו יהיה חילוני.דרך הפרשנויות הללו נפתח לי צוהר בתיבה שאיפשר לי להבין את המתנחלים שחיים בשטחים ואת תפיסת עולמם.זה לא אומר שאני מסכים איתם,אבל אני מבין,שהתנהגותם נובעת ממשהו המושרש מאוד עמוק,בדיוק כפי שהתנהגותי ברובה ובחירותי נובעים מאותם דברים.

לכן אינני מסכים איתך,אין דבר כזה שאין דרך אמצע,תמיד יש וכדי להוכיח לך את זה,בוא נראה אותך מבטל עד שבוע הבא את הפרוייקט הזה(אם יש לך השפעה כל כך גדולה על המציאות למה שלא נתחיל בצורה הזאת לבטל כמה חוקים שנחקקו לאחרונה בכנסת,או אולי אפילו לבטל את הכוונה ליצור מאגר ביומטרי?:)

טוב,בכל הנוגע למאגר הביומטרי,יכול להיות שישועתנו הגיעה באופן בלתי צפוי דווקא מההאקרים הסעודיים,שאולי ייגרמו לכמה אנשים בכנסת להזיע קצת יותר ואולי לחשוב קצת יותר.(וזאת תכונה,השפעה לא ישירה ואיזון של המציאות בדרכים עקיפות,כמעט היפנוטיות:)

עידן, מלבד גיטרה וכדורסל היו לנו בהחלט תנועות נוער שבזמן שמדריכיהן באו מהקיבוץ לספר לנו על טוהר הנשק ועמוס עוז והדילמות, אלו שנתנו להם את הכסף המשיכו לגרש פלסטינים.
בטח שיש אפשרות לפעולות לנוער שאינן פוגעות באנשים אחרים, להיפך. אבל בישראל זה קשה: כל הישיבה במקום הזה היא על חשבונו של עם אחר. זה שמישהו מנגן גיטרה בבית, לא עושה את מערכת החינוך לשונה.
ולמי שכתב שזה מזכיר לו את ההיטלריוגנד:
זו היתה תנועת נוער שהיו חייבים ללכת אליה, בזמן הדיקטטורה בגרמניה הנאצית. אין ילד שלא היה בה. לעומת זאת, פה מדובר במתנדבים…זה מה שנורא, שאפילו לא צריך להכריח.

מקרים כגון אלו תמיד גורמים לי לגחך כלפי ניתוחים פוסט-מודרניים או פוסט-סטרוקטורליסטיים למיניהם לגבי הנעשה בישראל. עושה רושם שבעוד שהמנתחים, עטורי תארים ומלגות, מפצחים את ניואנסי כתביהם של בודריאר, הומי באבא, אדוארד סעיד ודומיהם, עם כל ההבדלים ביניהם, התופעה המתרגשת לנגד עיניהם היא קולוניאליזם מהסוג הפשטני, הנחות, הוולגרי, הבוטה ביותר, שלא זקוק לכל העיטורים התיאורטיים מעורפלים. המציאות הרבה יותר פשוטה מהניתוח. עושה רושם שהיא הרבה יותר סטרוקטורליסטית מהתיאוריה. עצוב. אבל אפילו בקולוניאליזם אנחנו תקועים בעבר.

כלכך משונה שניתן להגיע לתחתית, ואז להמשיך לרדת יותר נמוך, ושוב, ועוד פעם, ועוד יותר. המדינה הזאת היא פשוט נס המפריך כל חוק טבע .

היי עידן,

רשותי(ולא שאתה נזקק לה) דווקא נתונה לך למחוק את התגובה.אכן היא חורגת מכללי הדיון ונדמה לי שכבר הערת על כך בעבר למישהו אחר.

בסופו של דבר,השאלה היא:להיכן כל אחד בוחר להפנות את תשומת הלב שלו.ולבסוף,כל עוד האנרגיה לא הולכת לאיבוד ברגשות שליליים,תיתכן פעולה קונסטרוקטיבית כלשהי שיכולה,בסופו של דבר אפילו להועיל.אני בעד.יש אינספור דברים בעולם שאנו יכולים לא לאהוב,העוצמה הגדולה ביותר היא,יחד עם זאת,לפעול ממקום שאוהבים ולנוע עם כוח של אהבה(לא של תיעוב,זעזוע,זעם,טינה,שיפוט,התנשאות וכן הלאה).

כמובן,שגם זאת רק דיעה והיא ממש לא מחייבת(או שלא:)

לילה טוב.

מהאירוע המצער הזה אין להזדעזע אלא יש להסיק מסקנות, כפי שהסבירה נורית אלחנן פלד בראיון איתה.
Alternate Focus recently conducted this interview with Israeli academic Nurit Peled-Elhanan. She is author of the forthcoming book “Palestine in Israeli School Books: Ideology and Propaganda in Education”. The interview is very much worth watching. It should give anyone deluded enough to think appropriate change can come within Israeli society serious pause for thought.
She says there were some change in the 90s, but today it’s going “backwards and backwards”. Current text books are little more than “military manifests”.
http://electronicintifada.net/blog/asa-winstanley/watch-israeli-professor-describes-racist-discourse-official-school-books

המסקנה עצמה מצערת, אבל הכרחית להמשך המאבק בפורעים הציונים. בפראפראזה על דברי עדו: בזמנו הייתי במדינה הציונית וכבר אז ראיתי איך הציונים מתלהבים מהכוח שקיבלו לידיים. בגלל זה הגעתי למסקנה שצריך לבטל את המדינה הציונית.