המחווה ההומניטרית של ישראל לצרפת (והז'יטון הפלסטיני)
העמדה הרשמית של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים, מזה 9 שנים, היא טענת ה"אין פרטנר". טענה זו כמובן בלתי ניתנת להפרכה; כשהיה פרטנר, לא דיברנו איתו, וכשכבר דיברנו עם מישהו, דאגנו מהר להפוך אותו לבובת סמרטוטים, כלומר, ל"לא פרטנר".
במהרה הפכה הפרקטיקה להגדרה מכוננת: מי שנושא ונותן עם ישראל – איננו פרטנר. ומי שיכול להיות פרטנר, או שהפצצנו אותו (הריסוק של מנהיגות הפת"ח בתחילת האינתיפאדה השניה) או שהכנסנו אותו לכלא (מרואן ברגותי). מפה לשם יוצא שבאמת, אין פרטנר. על חבל ה"אין פרטנר" מבצעת ישראל פירואטים מדיניים מרהיבים, שבאמת מצליחים להשכיח מן הציבור המהופנט מיהו ה"לא פרטנר" האמיתי.
אחד הגילויים האבסורדיים של הכחשת הפרטנר הוא הדילים שישראל רוקמת עם כל שועי העולם הגדול – על גורלם וחייהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים והנצורים. כל קלחת נתניהו-מיטשל-אובמה של החודשים האחרונים היא מין ספק דיל, ספק ספין שכזה: ישראל מבטיחה לוושינגטון (קריצה בעין) שלא תבנה יותר התנחלויות (שתי קריצות) על אדמה פלסטינית. וושינגטון מדגמנת הגינות נחרצת (קריצה וחצי) של מתווך נייטרלי החרד לאינטרסים הפלסטיניים (שלוש קריצות ודי). כל המשחק התפל הזה מעסיק אינסוף כתבים ופרשנים, כאילו יש בו בדל של אמת או התקדמות לפיוס.
למה הדבר דומה? לאבא מתעלל שאשתו מאיימת עליו בפרידה אם לא יפסיק להרביץ לילד שלהם. האיום הוא כמובן איום סרק (היא אף פעם לא תזרוק אותו), אבל האבא משתף פעולה ויורד על ברכיו, מפציר ומבטיח שבאמת, יותר לא ירים יד על הילד. החרטה היא חרטת סרק, והסליחה היא סליחת סרק. הדבר היחיד שלא סרק כאן הוא המכות שהילד ימשיך לחטוף. מה שמעניין זה שכל בני המשפחה האחרים מרותקים לפסבדו-דרמה הזוגית הזאת, ואף אחד לא מתעניין בילד.
מדברים עם אובמה כי לא מוכנים לדבר עם הפלסטינים. ולא מוכנים לדבר עם הפלסטינים כי, נו, אתם יודעים, "אין פרטנר". ואם יש, אין על מה לדבר איתו. ואם יש על מה לדבר, אין פרטנר. וחוזר חלילה.
התוצר הביזארי האחרון של המדיניות הזאת הצליח להפתיע גם אותי. התבשרנו שישראל מסכימה לאפשר לצרפת (ביחד עם קטאר) לשקם את בית חולים "אל-קודס" בעזה, שנהרס במתקפה הישראלית בינואר השנה. ומדוע הסכמנו? "כמחווה הומניטרית ולאור העמדה התקיפה שמגלה צרפת בנושא הגרעין האיראני."
מחווה הומניטרית למי? העיתון סתם ולא פירש. לרגע קל חלף חשד נורא בראשי: מחווה לפלסטינים. אבל מחשבה צלולה נוספת סילקה את החשד הנורא. לו רצה נתניהו להפגין מחווה הומניטרית כלפי הפלסטינים – למה הוא זקוק לעסקה סיבובית דרך סרקוזי? חסר דרכים להפגין את רוחב הלב שלו? הרי במעברים לעזה תקוע כבר חודשים ארוכים ציוד חיוני שהכנסתו היתה משפרת באופן דרמטי את איכות החיים של העזתים (חלקי חילוף למשאבות מים ולמתקני טיהור שופכין, חומרי בניין לשיקום מבנים וכיוב'). מה הוא מתנחמד לפלסטינים דרך צרפת?
מכאן שכנראה מדובר במחווה הומניטרית כלפי הצרפתים. יפי הנפש האלה, ליבם שותת בשל סבלם של תושבי עזה הנצורים. נתניהו לא יכול יותר לראות את האירופאים האלה סובלים כל כך (וזה עוד אחרי כל מה שהם עברו בשואה), ולכן הוא משחרר את השסתום במעבר קרני. קחו, תעבירו קצת מכשירי דיאליזה ומיטות אישפוז לעזה, זה יעשה לכם קצת טוב על הלב.
ותודה על ה"עמדה התקיפה" בנושא הגרעין האיראני. באמת תודה.
טוב, כל העניין מסריח מדיפלומטיה רגילה. אנחנו נעשה לצרפתים טובה, וניתן להם לעשות טובה לפלסטינים. אולי רק נדמה לי שהסירחון עז מהרגיל, כי הילד בעזה, גם אחרי השיקום של בית החולים "אל-קודס", ימשיך לחטוף מכות.
ידיעות כאלה בעיתון עוזרות מאד לישראלי הממוצע לשכוח את מה שהוא מעדיף לשכוח. נתניהו וסרקוזי מדסקסים באינטימיות שובת לב עניינים של חיים ומוות. אומנם פלסטיניים, אבל הם לא צד בעניין. לא פרטנר.
לכן לא תזיק כאן תזכורת מן העולם האמיתי. מי סבל סבל מיותר, ומי חולל אותו. בעולם האמיתי, לפני 9 חודשים, פלשה ישראל לעזה, ובמשך פחות מ-3 שבועות, המיטה חורבן עצום על העיר וסביבותיה. בואו נדבר על מה שחוללנו למתקנים הרפואיים בעזה – שמציקים כל כך למצפון הצרפתי. לפני חצי שנה פירסמה עמותת "רופאים לזכויות אדם" דו"ח מקיף על ההבטים הבריאותיים של הפלישה לעזה. הדו"ח מתעד מקרים רבים של פגיעה בצוותים רפואיים ומניעת סיוע רפואי, שהסתיימה במוות של פצועים. ביחס להפגזות הישראליות על מתקנים רפואיים, הדו"ח קובע שצה"ל פגע ב-34 מתקני רפואה, בהם 8 בתי חולים ו-26 מרפאות לטיפול ראשוני.
התגובה הישראלית, אוטומטית כפתיחת נצרה, היא כמובן שכל בתי החולים והמרפאות האלה בעצם היו מפקדות חמאס במסווה. עדויות הפוכות מן השטח, כולל של נציגי ארגוני סיוע בינלאומיים שפעלו בבתי החולים, לא הזיזו לאיש. ודאי שאף אחד אף לא ניסה להתמודד עם הטענה שאסור, פשוט אסור, להוריד פצצות על חולים המרותקים למיטתם, רק בגלל שבקומה מתחתם מתחבאים לוחמי חמאס. העניין הזה של אבחנה בין לוחם לאזרח, חמוש ולא-חמוש, אשם וחף מפשע – האבחנה הזאת התרסקה לרסיסים כבר בדקות הראשונות של הפלישה, בהפגזת טקס הסיום של השוטרים בעזה.
הנה סיכום קצר מן הדו"ח של רל"א:
| 27 בדצמבר – פגיעה בבניין של הסהר האדום הפלסטיני ובבניין של מנהלת רכבי ההצלה. בשעות הצהריים ניזוקו שני מתקנים רפואיים כתוצאה מהפצצת חיל האוויר הישראלי שכוונה לבסיס המרכזי לשעבר של הבטחון המסכל בשכונת תל אל-הוא בעיר עזה.
28 בדצמבר – פגיעה במרפאת "אל-סראני". מרפאת אל-סראני בשכונת שג'אעייה נפגעה קשות מהפצצת צה"ל שכוונה לפגוע בתחנת המשטרה בשכונה. כתוצאה מההפצצה נפצעה באופן אנוש ראויה עוץ', רוקחת שעבדה באותה השעה במרפאה. 30 בדצמבר – פגיעה בבניין המרכזי של מרכז עזה לבריאות הנפש. כתוצאה מהפצצת תחנת משטרת התנועה ברחוב אל-רשיד בעיר עזה, נפגע באופן קשה הבניין המרכזי של מרכז עזה לבריאות הנפש הנמצא בסמוך לתחנה. ממידע שהועבר לרל"א על ידי נציגי המרכז התברר כי חלונות ודלתות נופצו, קירות נסדקו וחוררו ומרבית המחשבים במקום הושבתו. עוד נמסר כי בעקבות הפגיעה הופסקה לחלוטין פעילות המרכז הכוללת מתן שירותי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה לאוכלוסייה האזרחית. 4 בינואר – תקיפת המרכז הרפואי אל-רעאיה ומרפאותיה הניידות. בלילה שבין ה-4 ל-5 בינואר הופצץ המרכז הרפואי אל-רעאיה. המרכז שוכן בסמוך לבית החולים שפאא', במרכז שכונת מגורים ואין בסביבתו משרדים ממשלתיים או עמדות צבאיות. ועם זאת, לפי ההערכות הראשונות הנזק שנגרם למרכז ולמרפאות הניידות נאמד בכ-800,000 דולר. המרכז סיפק שירותי יום שונים: מרפאות מומחים למחלות פנימיות, מרפאת ילדים, מרפאה גניקולוגית ויולדות, מרפאה אורולוגית, נוירוכירורגיה ושירותי חירום. כל השירותים הופסקו, לרבות השימוש בשלוש המרפאות הניידות של המרכז, שנהרסו כליל. בליל ה-9 בינואר נפגעו המרכזים הרפואיים סבחא אל-חאראזין והאלה אל-שווע, שאותם מפעיל משרד הבריאות הפלסטיני, בעקבות ירי ארטילרי ישראלי. ב-10 בינואר אש ארטילרית הרסה את הקיר הצפוני של בית החולים האירופאי בח'אן יונס. נפגעו צינורות מים ראשיים, הגנרטור של בית החולים ניזוק וזרם החשמל נותק. אחד מעובדי התחזוקה סבל מטראומה. ב-13 בינואר נהרסה מרפאה בשכונת שג'אעייה ששימשה כמרפאה לבריאות הנפש ולבריאות הילד מירי טילים ישראליים. ב-13 בינואר נפגע ישירות בית החולים ע"ש מחמד אל-דרה לרפואת ילדים בשעה ששמונה חולים ואנשי רפואה שהו במקום. פגיעה 15 בינואר – פגיעה ישירה בבית החולים אל-קודס. בשעות הצהריים פגע הצבא הישראלי פגיעה ישירה בבית החולים שמפעיל הסהר האדום הפלסטיני שבשכונת תל אל-הוא. כתוצאה מהפגיעה, נהרסה קומת האדמינסטרציה כליל ובמתחם נוסף בבית החולים פרצה שריפה. בבית החולים שהו באותה העת כ-300 בני אדם, מתוכם 40 אנשי צוות רפואה וכמה עשרות חולים, ביניהם 15 שהיו מחוברים למכונות רפואיות. |
לו היתה ממשלת ישראל מעוניינת באמת ב"תהליך שלום" עם הפלסטינים, ולא רק במאמצי הסברה בלתי נלאים לשכנע את כל העולם שהפלסטינים אשמים בסבלותיהם, הרי שכבר במרץ השנה, עם שוך הקרבות, היתה יכולה ליזום מהלך פשוט: שיקום מסיבי ואינטנסיבי של כל מתקני הרפואה שנפגעו במהלך המתקפה. אפילו לא מכיסה; פשוט לפתוח את המעברים ולהתיר הכנסת ציוד ותשתיות רפואיות מכל גורם בעולם שהיה מעוניין לתרום אותם.
את זה היא כמובן לא עשתה ולא תעשה. קל יותר לזרוק עצם הומניטרית לסרקוזי מאשר לקחת אחריות מינימלית על הפשע הברוטלי שישראל חוללה כלפי החולים והנכים של עזה.
למען הסר ספק, אין בלבי ספק שהיוזמה הצרפתית איננה נובעת מדחפים מוסריים נעלים. אלה מעולם לא היו חלק מן הדיפלומטיה המזרח תיכונית. לסרקוזי יש שיקולים משלו. אולי אינטרסים משותפים עם קטאר (השותפה לפרוייקט השיקום), אולי צרכים אלקטורליים פנימיים (ריצוי האוכלוסיה המוסלמית), וכמובן השאיפה הבלתי מוסתרת שלו להחזיר לצרפת את מעמדה המרכזי באזור. מצוקת האישפוז בעזה לא ממש נוגעת לו.
ציניקנים מקומיים נתלים ב"צביעות האירופית" כסוג של תירוץ לאדישותם הפוליטית. בבחינת "אני לא נוקף אצבע למען הפלסטינים אם האצבע הענוגה שלי תתלכלך תוך כדי כך בכסף אירופי ספוג צביעות". זאת עמדה מתפנקת, אנטי פוליטית ובסופו של חשבון, אנטי מוסרית. הכסף האירופי אולי צבוע, אבל הוא באמת מופנה לפרוייקטים חשובים של בריאות ותשתית בשטחים הכבושים והנצורים. כל עוד ממשלתנו שלנו איננה לוקחת אחריות על הנזקים העצומים שהיא חוללה בשטחים אלה, במעשה ובמחדל, אין לנו זכות להדוף מעלינו – סליחה, מעל הפלסטינים – את הסיוע האירופי. שלא לדבר על החוצפה: קודם הרסנו להם את החיים, עכשיו אנחנו גם מטיפים להם (ולישראלים שעוזרים להם) ממי לקחת כסף לשקם אותם.
חסרי הבית בעזה שזוכים לקורת גג בזכות הכסף הזה, השכונות שמחוברות למים זורמים, החולים שזוכים לטיפול נאות – לכל אלה באמת לא אכפת שהם חבים את מזלם הטוב לעיסה סבוכה של אינטרסים כלכליים ומצפונם המיוסר של צרפתים ונורבגים מדושנים. ודאי שאינם רואים בעיסה הדוחה הזאת עילה למנוע מעצמם את הרווחה העצומה שהכסף האירופי מאפשר להם. ליבם של הישראלים גס בתרומות האלה; כמה קל לזלזל בכסף שעוזר לאחרים ולא לנו.
גם ההסטוריה של היהודים מלמדת שלא פעם כדאי, ובעצם צריך, להתעלם מן הריח החשוד שעולה מכספי תרומות, ולעשות בהם שימוש מיידי להצלת חיים. כל בחירה אחרת היא העדפה של הטוהר הנרקיסי (של האני) על פני הסבל הממשי (של הזולת). ואיך נכנה את עמדתה הנוכחית של ממשלת ישראל, שהמירה את הסבל הפלסטיני למטבע דיפלומטי, ז'יטון המתגלגל בזריזות מיד אחת לשניה במחול של "מחוות ידידות", הנלחשות בחדרי חדרים? אני מודה, שכרגע אין לי מלים.
לא למות טיפש 
תן איזה סימוכין, שנדע שזה אמיתי
לא כספין פוליטי אנטי ישראלי אם תגנה ולו במילים רפות את התקפת הטילים הכללית סתמית מעזה על ישראל המתבצעת בימים אלו. אתה כבר יודע למה משחקים כאלו מובילים, אנא עשה טובה לפלשתינים.
כמו ששוטרי משמר הגבול הישראלי הם חלק ממערכת הביטחון הישראלית וכך באיטליה וצרפת ועוד. כך השוטרים בעזה הם חלק מכוחות הביטחון העזתיים.
מי המציא כתב או חוקק ומהיכן החוק שאומר שאם טיל אב"כ אירני שמוחבא מתחת לקליניקה של רופא שיניים בלבנון מתחיל להיות מוכן לירי בישראל אסור לישראל לפגוע בו.
כל היתר מצוטט ממקורות העוסקים בהצלחה יתרה בלוחמה פסיכולוגית ןתקשורתית נגד ישראל. אין לי שום סיבה בעולם להעדיף את המידע שלהם על כל מידע אחר.
חן: ללחוץ על לינקים אתה יודע? נתתי לינק ב"ד"ח מקיף". תלחץ, יש שם קישור לדו"ח המלא, שמכיל גם מראי מקום מדוייקים.
גלעד: אתה כנראה חדש בשכונה. אני לא מנהל סוכנות גינויים. אני בוחן כאזרח ישראלי את המדיניות של זרועות השלטון שפועלות בשמי ומכספי המסים שלי. שהחמאס יתן דין וחשבון לבוחריו. את הבלוג הזה קוראים ישראלים, לא פלסטינים, והאחריות הראשונה של הישראלים היא על מעשיהם ומעשי ממשלתם.
בנוגע ל"מי כתב את החוק…": כך כתוב בדיני המלחמה במשפט הבינלאומי, שמצוטטים בהרחבה באותו דו"ח של רל"א שכמובן לא טרחת לקרוא. שהרי גם אם כתוב כך בדיני המלחמה – מה אכפת לך? אתה והממשלה שלך קובעים לעצמכם את החוקים, לא? אז נא לא להיתמם. ממילא לא מעניין אותך מה מותר ומה אסור.
רק נוסיף שבאותו דו"ח ואפילו בציטוט שהבאתי כאן יש מקרים רבים שבהם הפגיעה במתקנים הרפואיים נבעה מהפגזה של מבנים סמוכים. כלומר, כל חטאם של החולים היה שבאותו רחוב נמצאים גם לוחמי חמאס. זה כמובן מצדיק להרוג את כולם. בדיוק אותו הגיון יצדיק להפציץ את בניין הקריה בתל-אביב (מטרה צבאית) ולהחריב תוך כדי כך את בי"ח איכילוב הסמוך. בעיה של החולים – שיחפשו מקום אחר להתאשפז.
אבל כמו שאמרת, אל תטרח להתייחס.
כל מושגיך ממדינת תל-אביב. אכן בתי חולים הופצצו בצפון הארץ בקריית שמונה ונהריה במסגרת ההפצצה הסתמית שלפי החוק שאתה כביכול מכיר ושגולדסטיין ושולחיו כנראה מכירים היא פשע מלחמה או נגד האנושות. מה שאתה מציג כאבסורד מעשי, חוקי ומוסרי וכדוגמה לדבר דמיוני לא הגיוני כבר בוצע לגבי יהודים ישראליים. המבצע אפילו לא טען לקרבת בסיס צבאי. זה כבר נעשה. יותר מכך אלו הממונים מטעם עצמם על החוק הבין לאומי שתקו ושותקים על מעשים ידועים ומפורסמים אלו.
הדיבור על מי אחראי על החמאס ומי אחראי על ישראל הוא ספין. בכל מקרה אם טיל של החמאס יהרוג אותי לא אוכל לבקר את מדינתי ישראל. אין כאן חלוקת אחריות כמו הספין שאתה טווה. יש בעיה בעצם החוק שלפיו אתה מנסה לשכנע אותי לסבול בשקט ואם החמאס יצליח למות בשקט. כל מערכת חוקים שהיא ביודעין ובמפורסם מפלה מבדילה ומסווגת צדק, במעשה או במחדל, לגבי קבוצות אנשים שונות היא מערכת גזענית. אתה מקדם מפאר ומרומם מערכת חוק גזענית, גזענית לא רק בעניין היהודי..
לא כדבריך האחריות הראשונה של כל ייצור חי היא לחיות
החמאס מעזה עשה כמיטב יכולתו לפי דבריו, כתביו, ומעשיו להרוג אותי ואותך וכל יהודי או אחר תושב ישראל. האם לא כך? החמאס עושה זאת כרגע מעזה. בזמן שגולדסטיין מדבר הם יורים ירי סתמי לא מכוון סתם כך להרוג. זה שהם לא מצליחים מעציב מישהו אבל ירי בכוונה להרוג הנו פשע לפי כל ספר חוקים שאני הבור הימני האומלל מכיר, ואני מכיר. גולדסטיין בעניין זה שותק שתיקה גמורה. האיש ושלושת מריעיו סלקטיביים מאוד בדיבור ובשילוח האשמות קשות. גם אתה שותק אתה מדבר בשם חוק אוניברסלי. אך לפיך מותר לך לעסוק רק בישראל, לדבריך הגיון סמולני משונה -אוניברסלי רק לכיוון אחד. בכל אופן אם לא חוקי אולי כאיש מוסרי שכבר יודע להיכן משחק ירי זה מוביל תעשה טובה ליושבי עזה ותאמר להם בנימוס וברוגע – חדל אש. אני אתה וגולדסטיין יודעים לאן ירי זה מוביל. אולי נאמר מילה ונחסוך סבל ישראלי ואח"כ פלשתיני. הבטויים "חדש בשכונה " וו"סוכנות גינויים" באים להנציח עמדה שחצנית מתנשאת. אני חוזר ואומר מי שיוזם ירי להרוג אותי ליטול את חיי כמעשה יזום שלו באותו רגע. לא איזה חשבון היסטורי פוליטי.צריך לעשות זאת הרחק מבתי חולים או מרחוב שיש בו בתי חולים. אם זה לא ניתן שלא ינסה להרוג. חובתי הראשונה כיצור חי להגן על חיי. בדרך כלל בבית משפט, חוץ מבמקרה של יהודים ישראליים מול גולדסטיין, זו עמדת הגנה משכנעת.ודאי שמבחינת החוק מצב ישראל צריך להיות טוב יותר מרצח אזרחים בבצרה ע"י אנגלים, בבגדד ע"י אמריקאים, באפגיסטאן ובבוסניה. איש לא ירה טילים סתמיים בהם בארצם, הם סתם הרגו אזרחים זרים בארץ זרה שעולם לא תקפה אותם ואת ארצם או קהילתם. העובדה שהחוק שאתה מתרשם ממנו יחד עם גולדסטיין לא הופעל במקרים אלו ודומיהם רק מראה שזה חוק מפלה גזעני שרירותי. כמו פעם באירופה ובאיסלם ניתן בהחלט לשפוט אותי לפי חוק גזעני סלקטיבי מפלה זה. אבל זה לא עושה אותו ואת מערכת כפייתו צודק ונכון. היות והוויה קובעת את ההכרה קל לי לשכנע בכך את תושבי צפון ישראל ודרומה. נקווה שתושבי מדינת תל-אביב לא יעברו הוויה משכנעת מסוג זה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=438423
קונצפציה חסרת בסיס
ראש הזירה הפלשתינית בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, אל"מ (מיל') אפרים לביא, שליווה את שלהי התהליך המדיני ואת קריסתו, מצטרף לדרישות לחקור איך נוצרה קונצפציית ה"אין פרטנר". האמת המקצועית היתה, לדבריו, שונה לגמרי
כרגע ישראל מתחננת, מבקשת, משתוקקת, בואו נשב לדבר. הפלשתינים מציגים תביעות מתביעות שונות. המשך ממה שהיה עם אולמרט. הם יצאו להפסקה ולא חזרו עד היום. עכשיו דורשים תובעים להתחיל ממה שהם רוצים. ועוד רוצים הפסקה מוחלטת בהחלט של כל הפעילויות בכל ההתנחלויות. אני חושב שצריך למשל לקחת את כל יושבי חברון היהודים על משאיות והביתה. זה לא ניתן גם הפסקה מוחלטת לא ניתנת. מחר זובלה המנחל בפסגת הר אונן יקים שובך או אנטנה ואז מה. איך שזה כרגע, בלי זיבולי שכל ישראל רוצה לדבר, פשוט לשבת ולדבר בלי שום תנאים מוקדמים מכל צד ואין עם מי לדבר.זה המצב אלו העובדות זה מה שיש. מה כתב זוגי בזכרונותיו וטוטה בזכרונותיה לא נוגע לעניין.
בפעם המיליון אני שואלת את עצמי למראה פוסט כזה, כמה אפשר בכלל להזיז כאן משהו?
איך אפשר להשפיע?
הרי למקרא דברייך, ה"סמולן", "יפה הנפש", ו"תוקע הסכינים בגב האומה" יצקצק, יתעצבן ויכתוב אולי איזה מכתב או פוסט מחאה (ויצא גם להפגין), רק שמי שהטקסט הזה מיועד אליו, לא יטריח עצמו לקרוא, ואם יקרא מייד יהדוף מעליו את הדברים ויגלגל אותם לפתחם של הפלסטינאים הנפשעים שהם כמובן לא פרטנר.
ואפשר לראות את זה כמובן בתגובות.
אכן ליקוי מאורות ונשמות כללי.
ובא לציון גועל.
חוק אחד לכולם, לנו ולחמאס. הם טרוריסטים, ואנחנו טרוריסטים. כאזרח ישראלי, תפקידי לבקר את הטרור הישראלי.
אתה חדש בשכונה, כי ברור לגמרי מדבריך שלא עקבת אחרי הבלוג הזה, אשר מתחילת הפלישה לעזה הציג אלטרנטיבות לדרך הדם והאש – אלטרנטיבות שהיו קיימות בזמן אמת, אבל קברניטי הביטחון שלנו סגרו עליהם את הדלת. ביודעין. מתוך כוונות אסטרטגיות שנותחו כאן בפירוט.
אני מבקש, מנקודה זו ואילך, שתלונות נוספות כלפי החמאס, גולדסטון, חיזבאללה ואחמינ'אד – נא להפנות אליהם ישירות.
הכלל הזה תופס לא רק ביחס לקמפ-דייויד (כפי שכבר כתב על כך רוברט מאלי), אלא גם מול הסורים: ברק התקפל גם בשפרדסטאון והחמיץ הזדמנות ענק לשלום אמיתי עם סוריה. שוב, יש עדויות מבפנים: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3546255,00.html
בכל הנוגע לנכונות החמאס להיכנס למו"מ עם ישראל, לפני תום תקופת הרגיעה בסוף 2008, ואף בימים הראשונים לפלישה, הבלוג הזה תיעד הצהרות מפורשות של חאלד משעל ואיסמעיל הנייה: עצירת הקסאמים תמורת פתיחת המעברים. ישראל לא התייחסה (הפלישה תוכננה חודשים ארוכים לפני כן, אף אחד לא התכוון לבטל אותה), תוך שהיא משתמשת באמתלת גלעד שליט, שגם היא פורקה כאן למרכיביה הציניים:
http://www.notes.co.il/idanl/54203.asp
לא נמציא את הגלגל מחדש בכל פוסט.
ועוד לא אמרנו מילה על היוזמה הערבית:
http://www.notes.co.il/idanl/49748.asp
בעל אלף הכינויים, נמחק.
ואידך זיל גמור.
האלטרנטיבות שלך הן מתחום הפנטסיה. כל קשר בינן לבין האנשים האמיתיים שחיים פה – יהודים וערבים – הרצונות שלהם, סולמות הערכים שלהם והפרקטיקות שלהם – בלתי קיים.
סביר ועקבי לכן, היות ואתה מסרב להתמודד עם מה שיש, שעקרת למקום בו המציאות לא מתעקשת לחדור לבועת האשליה בתכיפות גדולה כל כך.
ומעניין לענין באותו עניין – נראה שהשופט גלדסטון המכובד הצליח כל כך "לתקן" את מולדתו המקולקלת – דרום אפריקה, שמרוב שהיא "מתוקנת" היא הפכה בלתי נסבלת לחיות בה בשבילו. אי לכך צרר מטלטליו ונמלט לו מארצו המתוקנת לתפארת, לחזירית, השפלה, הרקובה והמסריחה שבין אומות העולם, זו שאין גרועה הימנה – השטן הגדול, מולידם ומטפחם של השטנים הקטנים, הלא הוא ארצות הברית של אמריקה.
כך שאתה הקטן הולך בעקבות גדולים – מטיף גבוהה גבוהה על "פשעי מלחמה" אבל רץ בחדווה להצטנף בחיקה ולינוק מעטינה של הפושעת הגדולה מכולם, לשיטתך – אימפרית הרשע והסיאוב…
חה.חה.
So much for personal integrity
חבל שאין קולות נוספים כמותך.
תבורך
מתי
כמה שקוף, התקפה אישית.
את הדברים שכתבתי נגד הפשע בעזה כתבתי בעודי כאן. שהותי באמריקה זמנית. ואני לא יונק משום עטין – למעשה אני לא מקבל כאן דולר שחוק אחד. מעניין איפה ה"צד" הזה שאתה מביט ממנו בפטריוטיות כזאת. ניו ג'רזי?
פחדן אנונימי.
כבר אמרתי: תלונות לגולדסטון – נא להפנות אליו. כאן זה לא פניות הציבור.
על שאתה ממשיך בעקביות להשמיע את קולך הברור האמיתי, והשפוי. נראה לי לא פשוט להמשיך ולענות לכל תגובה, מייאשת או מעצבנת ככל שתהיה.
להעמיד פנים שמספיק להביע עמדה מוסרית / פוליטית במילים. מחוייבות אישית מעשית? לא בבית ספרנו.
האנלוגיה לגולדסטון חשובה, כי מי שמבשל תבשיל פוליטי בארצו, מינימום היושרה שניתן לצפות לה ממנו היא להשאר לאכול את מה שהקדיח.
הגולסדטון גם ברח בלי לאכול, וגם לא מתבייש להציג את ה"מנה" כפאר היצירה המטבחית, דורש קרדיט על פועלו, ומגיש אותו כ"הוכחה" לכישוריו.
יכול להיות שקשה לך להתמודד עם העובדה שמניעיו של מי שיש לו לאן ללכת במקרה שההמלצות שלו יחרבנו את המצב עוד יותר ממה שהוא כבר מחורבן – חשודים מראש.
אנשים שתומכים בפלסטיניזציה של ישראל כמרשם לשיפור מצב זכויות האדם וצימצום האלימות, מתכחשים לסבירות הגבוהה שיקרה בדיוק ההפך, ובמקרה מסתבר שיש להם כרטיס מילוט, סובלים מבעיה של אמינות.
ומי שסובל מבעיה של אמינות לא מצליח למכור את העמדות שלו.
הצד שאני מביט ממנו נמצא בתל-אביב (בינתיים מחוץ לטווח הרקטות הפלסטיניות). לי אין ארץ אחרת.
לי אתה מנסה למכור שהשתלטות של תרבות פוליטית ערבית על ישראל עולה בקנה אחד עם סטנדרטים דמוקרטיים שאפילו בשוודיה הם עדיין בגדר רצוי ולא מצוי.
הדמוקרטיה הישראלית לוקה בחסר, אבל לטעון שבליעתה על ידי תרבות פוליטית ערבית, שהיא הרבה יותר גרועה בכל הפרמטרים, תביא לשיפור שלה – זו סתירה מהותית.
"תרבות פוליטית ערבית" – דרך אגב – זו פשוט תרבות פוליטית שקיימת בכל אחת מהמדינות או החברות והקהילות הערביות, כולל הרשות.
כולן מתאפיינות ברמות שונות של דיקטטורה צבאית, חוסר סובלנות, חוסר שוויון אזרחי חריף בין נשים וגברים, אפליה ורדיפת מיעוטים, מגבלות על חופש הביטוי וההתארגנות, ועל הזכות להיבחר. כולן נגועות קשה בנפוטיזם ובכלכלה פיאודלית כמעט. ובכולן יש שסעים עדתיים (סונים, שיעים, קופטים, דרוזים, נוצרים-קתולים, נוצרים-יוונים, בדואים – כל עדה מסתגרת בתוך עצמה)
נכון שגם בישראל יש מופעים של הנ"ל, אבל במינון הרבה הרבה יותר נמוך. אצלנו מתביישים בסקטוריאליות ובעדתיות וקוראים לה "גזענות". בחברה הערבית זו הנורמה.
הביטוי "איש אחד, קול אחד, פעם אחת" מוכר לך?
חוכמה קטנה לפנטז על "פלסטין אחת, דמוקרטית וחילונית". אם האנשים שמרכיבים את החברה לא דמוקרטים, לא חילונים, ולא מרגישים מאוחדים, איך זה אמור לעבוד? בכוח הרצון של עידן לנדו?
כשתהיה לך התייחסות עניינית לתוכן הפוסט (הדו"ח של רל"א, הדיל עם סרקוזי, הכסף האירופי – אלה הנושאים, אם לא שמת לב) – אשמח לשמוע אותה. את הבטן המלאה שלך על כל תחלואי השמאל ועל בעיות המשטרים הערביים אין לי כוח לשמוע. יש תכניות מלל ברדיו בשביל אנשים כמוך.
בבלוג הזה מגיבים לעניין, או לא מגיבים.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ / 775590
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
העותרים:
1. רגבים, ע.ר.
2. עובדיה ארד
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הביטחון, מר אהוד ברק
2. מפקד פיקוד מרכז, אלוף גדי שמני
3. ראש המינהל האזרחי, תא"ל יואב מרדכי
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
)3.3.. י"ד באלול תשס"ט
) 3
בשם העותרים:
עו"ד ע' פישר
בשם המשיבים:
עו"ד ה' גורני
ה ח ל ט ה
1. בפנינו עתירה לפיה מתבקש בית משפט זה להורות למשיבים ליתן טעם מדוע
לא תינקטנה הפעולות הנדרשות לשם הוצאה ומימוש של צווי הריסה למבנים שהוקמו
ללא היתר בסמוך לכפרים א-סוויה ויתמא )להלן: הכפרים(. העתירה מתייחסת באופן
כללי לבניה המבוצעת באזור הכפרים, ובאופן מיוחד לשלושה מבנים הנמצאים בשלבי
בניה מתקדמים.
העותרים ביקשו גם סעד ביניים לפיו יוכרז השטח בו מתבצעת הבניה הבלתי-
חוקית כשטח צבאי סגור וכן יורה למשיבים ליתן צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה
לשלושת המבנים האמורים ולפעול נגד עבריני הבניה.
2
2. בתגובתם המקדמית המשיבים אינם כופרים באי- החוקיות שבהקמת המבנים
נשוא העתירה. עם זאת הבהירו כי העתירה כוללנית, למעט לגבי שלושת המבנים
הקונקרטיים. הסעד המתבקש בעתירה מתייחס למבנים שמספרם אינו ידוע ושאין
בהכרח קשר ביניהם. רשויות האזור מנהלות פעילות רחבה ומקיפה של אכיפה תכנונית
בהתאם לשקול דעת על- פי סדרי עדיפות מקובלים ובכלל זה בכפרים הנדונים.
בתגובתם מפרטים המשיבים את פעולות האכיפה שנעשו עד היום וזאת על-פי נתוני
היחידה המרכזית לפיקוח על הבניה באזור יהודה ושומרון של המנהל האזרחי. בכפר
יתמא נפתחו הליכים לגבי שלושים וארבעה מבנים. מאז 1986 מומשו על-ידי רשויות
האזור עשרה צווי הריסה ביחס למבנים בלתי-חוקיים ותלויים ועומדים כיום הליכי
פיקוח ואכיפה ביחס לשלושים מבנים בלתי חוקיים. בכפר א-סוויה מאז שנת 1996
נפתחו הליכי פקוח ואכיפה ביחס לחמישים מבנים. עד היום מומשו שלושה צווי הריסה
שם. לגבי שלושת המבנים אליהם מתייחסת העתירה נפתחו הליכי פיקוח ביחס לשניים
מתוך שלושת המבנים.
בהודעה מעדכנת שהוגשה בערב הדיון חזרו והדגישו המשיבים שלא קיימת
עילה להתערבות בית המשפט, שכן רשויות האזור מנהלות פעילות כוללת ורחבה של
אכיפה במגזר הפלסטיני. בכפר יתמא נפתחו הליכי פיקוח חדשים, ובסך-הכול שלושה-
עשר הליכים משנת 2009 . הליכי פקוח נוספים יפתחו על- פי שקול דעת הרשות וסדרי
העדיפויות הנקבעים על ידה.
3. המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין, לא מצא מקום ליתן צווי ביניים,
ומשהתברר כי הבניה הבלתי- חוקית נמשכת הורה על הקדמת הדיון בעתירה. בדיון
בפנינו ביום 3.9.09 הציגו העותרים תמונה עדכנית לגבי המבנים הבלתי-חוקיים
, והטעימו כי הבניה הבלתי-חוקית נמשכת. באת כוח המשיבים הבהירה כי מאז 7.7.09
אז הוצא צו הפסקת עבודה, לא היו שינויים או תוספות בניה. לדבריה, העניין מצוי
כיום בפני ועדת התכנון בהתייחס לשני בתים ונדון בפניה. היא מדגישה כי הרשויות לא
קופאות על השמרים וגם ברגעים אלה נעשות פעולות אכיפה. יחד עם זאת, בעיית כוח
אדם אינה מאפשרת לרשויות לעשות את כל שנדרש אלא על-פי שיקול דעת וסדרי
עדיפויות.
4. מעמדתה של המדינה כפי שהוצגה לבית המשפט בתגובותיה לעתירה ובדיון
בפנינו עולה בברור כי המבנים נשוא העתירה נבנו שלא כדין, כמו-גם עשרות מבנים
נוספים מעבר לכך, לגביהם מתקיימים הליכי פיקוח ולגבי חלק מהם תלויים ועומדים
צווי הריסה. בנסיבות אלה ובהתאם לעמדתה של המדינה, עליה לממש את הצווים
3
הקיימים ולקצוב לוח זמנים למימושם של הצווים האחרים, במסגרת חובתה היסודית
לקיום החוק ואכיפתו. )בג"ץ 9051/05 תנועת שלום עכשיו נ' שר הביטחון )לא
פורסמה, 12.7.09 ((. שקלנו הוצאת צו על-תנאי בעתירה, ואולם בסופו של דבר, נוכח
ההסברים שהוצגו בפנינו, החלטנו להימנע מהוצאת הצו ולהורות למשיבה לפעול
ל מימוש הצווים שהוציאה ולקבוע לוח זמנים למימוש הליכי הפיקוח לגבי המבנים
הלא חוקיים האחרים, כפי שפורטו בתגובת המדינה.
המדינה תגיש תוך 45 ימים ממועד פרסום החלטה זו הודעת עדכון ובה תפרט
את הפעולות הננקטות למימוש הליכי הפיקוח בהתייחס למבנים הבלתי-חוקיים כפי
שפורטו בתגובות המשיבה, וכן התייחסות באשר למימוש הצווים ביחס למבנים
הבלתי-חוקיים. העותרים יוכלו להגיב על הודעה זו בתוך 15 יום נוספים. לאחר מכן
נחליט בדבר המשך הטפול בעתירה, ככל שיהיה בכך צורך.
.) ניתן היום, י"ט באלול תשס"ט ) 8.9.09
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09053770_B05.doc עכ
מרכז מידע, טל' 5633555 – 2. ; אתר אינטרנט, http://www.court.gov.il
השטח עליו בנויים הבתים שייך לתושבים. בידיהם קושאן- המוכיח זאת. אלה אדמות הכפר.
השטח שייך לכפר ותושביו.
זה "הדין" וזה "הדיין".