קטגוריה: 20 מילה בדיוק

1.
משוחרר מכבלי הבשר, החיים כרוח רפאים נעמו לו, הדברים עוברים וחולפים דרכו, ולא התגעגע עוד לדבר. אבל זכרון החול באצבעות.

2.
פָנֶיה במצודָד, קשת כהה גולשת ממרום מצחה אל הלחי המוצלת, סובבת את האוזן ונדחסת בעיגול שמתחת לתנוך. שם. בדיוק שם.

3.
מרק העדיף למות ולא להאמין לאלכס שראו את ריטה עם אנדריי, אבל אז ראו את ריטה עם אלכס, ואנדריי מת.

4.
יום אחד, פתאום, איבדו המראות את צלילותם, ונעטפו דוק חום-חיוור, כתמונות זיכרון ישנות. והיא ידעה שכך יהיו מעתה ולעולם.

5.
לא היית צריך לנסר אותי. זה בגלל שהִתכת אותי. הייתי ערופה, תבין. עכשיו אני נוזל, תספגי. נראה לך, בלי גפיים?

 

[עוד בסדרה – כאן]

1.
פָתח את הדלת אל הכפור הלילי. חתול ילל. אור כתום נגה מאחוריו. שאף מלוא ריאותיו והחל לצעוד בשלג, גבו בוער.

2.
שמעתי את הטלפון מלמטה דילגתי במדרגות נפלתי פרצוף בטחינה המפתח נתקע לעזאזל תיכף תיכף הגעתי הפסיק הצילצול ברח לי פיפי

3.
כמעט
כמעט הצלחתי
כמעט הצלחתי לנשום
כמעט הצלחתי לנשום פסגות
פסגות לנשום הצלחתי כמעט
לנשום הצלחתי כמעט
הצלחתי כמעט
כמעט

4.
בגינה הציבורית ילדה מושכת במעילו. עיניים שואלות. היא אומרת משהו, שפתיה נעות, אבל הדממה מחרישה את אוזניו. דמותה טובעת בדמעות.

5.
אם רצית אותי למה שתקת? לא רציתי לומר. לי? לי. למה? לא הייתי מאמין. שאתה רוצה אותי? שאני רוצה. שאני.

עוד בסדרה: לקט ראשון
                לקט שני
                לקט שלישי
 

 
[ובלי שום קשר, יצא לי ספר]

1.
מי שם? אתה. אבל אני פה. פה זה שם. ומי אתה? אני אתה. אז למה התפצלנו? כי שאלת מי שם.

2.
המאמץ התמידי לקלוט את הנאמר בין השורות הקהה אותו בהדרגה אל השורות עצמן, מראן וצליליהן, עד שהתחרש כליל לעולם החושים.

3.
למה נפרדתם? היא כבר לא. ממתי? מאז שאני. וידעת? רק אחרי. והיא? ממש כשזה. אז למה בעצם? כי פחדנו שלא.

4.
לפעמים היה חולם שהוא מועד ונאחז בקצות אצבעותיו בזיז על קצה צוק, תלוי מעל התהום. כשהתעורר, נשם לרווחה, ונשמט למטה.

5.
טבעת עשן היתמרה מהאקדח והתעגלה סביב ראשה. היא נראית כמו קדושה, חלפה מחשבה בראשו – שניה לפני שחלף בו הקליע השני.

עוד בסדרה: לקט ראשון, לקט שני.

1.
מחושיו נעו באטיות. 15 מטר עד לקצה הרחוב. מחצית חייו תידרש לגמוא את המרחק הזה. הוא הרכין ראשו והתחיל לזחול.

2.
איפה האוזן שלך? המפלצת אכלה לי. שטויות, אין מפלצות. יש, הנה יורד לי דם. אבל איפה האוזן? בפה שלך. מפלצת.

3.
הכרובית במקרר חייכה אליו. הכורסאות המהמו ניגון עתיק. אבל רק כשנגע במגבת, הרטובה עדיין, נסדק והתרכך. וידע שזהו, שסוף סוף.

4.
שילמתי בזמן, בכל זאת קנס, טלפון, אין תשובה, מכתב, שביתה בדואר, ריבית, 3 חודשים, משפט, אין עורך דין, עכשיו בכלא.

5.
על המדרכה הטסה מולו הבחין בכלב טרייר קטן, ומבעד לשריקת הרוח חש דקירה בליבו, על שהפקיר את כלבו בבית למות.

*מדור אקספרימנטלי חדש

1.
כיוון שדמיין לא פעם, לפני שנפגשו, כיצד תעזוב אותו, לא הצליח להחליט, אחרי שנפרדו, אם הדלת הנטרקת בזכרונו באמת היתה.

2.
הוא ליווה במבטו את הטנדר המתרחק. דם טיפטף מתא המטען החוצה. נגע בחור הפעור בחזהו, וחייך. את החפירה היה כבד.

3.
נפגשתם? כן. נתת לו? כן. ראו אותכם? לא יודע. מה הוא אמר? הם יתקשרו. מתי? כשיחסלו אותך. מי יחסל? אני.

4.
איפה אתה, לא רואים אותך. אני בגודל 3 מיקרון. זה לא סיבה לא להרים טלפון. כבד לי. אז תכתוב. "נמחקתי".

5.
ברמזור, התנגן ברדיו שיר בשפה לא מוכרת. לפתע השתרר שקט, רק אצבעותיה המשיכו לתופף לפי הקצב שגווע. כשהתחדש השיר, בכתה.