יוסי גורביץ מת בשנתו, ואנחנו עדיין ערים, אבל רבים מאיתנו כבר מתו בחייהם. גורביץ רצה יותר מכל לעורר אותנו, ובאמת הצליח ממש לעורר ישנים רבים מאד. אבל הוא ידע בשנותיו האחרונות שבמלחמה הזאת הפסדנו, גם אם נרשום כמה נצחונות זמניים לאורכה. ובכל זאת לא נסוג מן המאבק; על כן הערצתי אותו, כמו רבים אחרים.
משונה כל כך לכתוב עליו בזמן עבר. גורביץ היה חי מאד, שופע מילים וטקסטים, נוכח מאד בחיים הפוליטיים. תחילה בבלוג ואז בטוויטר, הרי היתה לנו מעין אחוות לוחמי-מקלדת בלתי מנוסחת. ותמיד ראיתי בו אח רוחני, בן הדור שלי, שכתב וזעם ומחה נגד אותם דברים בדיוק שאני כתבתי וזעמתי ומחיתי. הייתי קורא אותו ומגיב לו והוא קורא אותי ומגיב לי ובכל השנים האלה לא הצלחתי למצוא נקודה עקרונית אחת שהיינו חלוקים עליה.
והרי הגענו מרקע כל כך שונה. הוא נער ישיבה שהתפקר, אני בן למשפחה זעיר-בורגנית מערכניקית. לי נדרשה תזוזה משמעותית שמאלה, אבל לו נדרש מרד טוטאלי בחינוך ובהשקפות העולם שגדל עליהן, ואומץ גדול כדי להקים על חורבות עברו הווה ועתיד חדשים לגמרי, מנומקים להפליא.
צמחנו כבלוגרים פוליטיים באותה תקופה, במחצית השניה של שנות ה-2000. התחשלנו ככותבים פוליטיים תחת הרושם המחריד של זוועות "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן". בלענו כל מילה של אורוול ויישמנו את לקחיו על מערכת התעמולה של ישראל הרשמית, של מערכת הביטחון, של התקשורת. בתקופות החמות ביותר של הבלוגים, היינו כותבים על אותם אירועים ממש בהפרש של יום או יומיים.
מעולם לא התייעצנו מראש. מעולם לא תיאמנו בינינו דבר. כל זה רק העצים את התחושה שיוסי הוא שותף נאמן במחשבה ובכתיבה לכל מה שהעסיק אותי. הייתי מקשר לפוסטים שלו והוא היה מקשר לפוסטים שלי. האם היתה שם קנאת סופרים? אולי, אבל מן הסוג הנעלה, המרומם, הדוחף הלאה. והיתה הבנה הדדית, גם היא לא מנוסחת במפורש, שיש בינינו חלוקת עבודה. הוא על האקטואליה, מגיב מהר וחזק, וגם על השורשים הרעילים שלה בטקסטים היהודים; אני על תחקירי רוחב, עם דגש יותר מבני-כלכלי.
מחמאות והשמצות עולות בזול ועם השנים לבי נהיה גס בהן. אבל מחמאה מיוסי היתה שווה את משקלה בזהב. כשכתב בטוויטר "עידן לנדו שוב כתב את הפוסט שתכננתי טוב יותר", חשתי מדקרת גאווה בלתי ניתנת להכחשה. זה לא המנוח ואני, זה אני מעיד על היוקרה העצומה שייחסתי למילותיו של המנוח.
החמאתי לו גם אני, אבל לא מספיק. כך אני חושב עכשיו, בצער, כשהלך. פעם אחת בלבד נפגשנו, בבית קפה ליד היכל הספורט ביד-אליהו. שטפתי אותו במחמאות והוא אותי. התחלנו לדבר על פוליטיקה ועצרנו די מהר; זה היה משעמם, כמו לדבר לעצמך. אני זוכר משם משפט אחד שיוסי אמר על הצורך לכתוב דווקא למשוכנעים, או במילותיו – "ללמד את המקהלה לשיר". זאת עדות קטנה לחוכמתו הגדולה, שהרי כל אחד בשמאל אוהב לחשוב על עצמו כפתית שלג ייחודי. ויוסי בעצם אמר שבכל הייחודיות הזאת מתמסמס המחץ של פעולה משותפת. השמאל צריך יותר מקהלות מאומנות ופחות רדיקלים חופשיים.
השמאל גם צריך כותבים ואנליסטים פוליטיים עם אורך נשימה. כשהתחלנו לכתוב, היינו בדיוק שלושה במשבצת הזאת של בלוג-שמאל-רדיקלי-מבוסס-עובדות: איל ניב ב"אמת מארץ ישראל", יוסי ואני. היו עוד שניים וחצי בלוגרים שכתבו על הנושאים האלה אבל לא ברמת האינטנסיביות וההתמדה שלנו. בינתיים איל ניב הפך לאיל קליין ועקר לאנגליה, ואצלי הבלוג הצטמצם מאד בשנתיים האחרונות. ליוסי היו תקופות של שתיקה אבל הוא תמיד חזר במלוא כוחו, נמרץ ויסודי. והרי ידענו על הדיכאון והמשברים. כוחות העל שלו עוררו בי השתאות והעניקו השראה לכולנו.
אני מדמיין את יוסי בחדר העבודה שלו, גבר גדל-גוף קודח מחרון ותשוקה, הוויסקי מצידו האחד והמקטרת מצידו האחר, יוצק אל המקלדת עולמות שלמים בהינף אחד, והעשן שמיתמר בחדר מעלה על דעתי את תומאס וולף ואונורה דה בלזק, שני כותבים קדחתניים ופוריים להדהים, שגם הם כמו יוסי עלו על גדותיהם במהלך הכתיבה. את התיאורים הביוגרפיים האלה מביא עודד וולקשטיין באחרית הדבר שכתב ל"לא תוכל לחזור הביתה" של וולף (כרמל 2015, תרגום: עודד פלד):
חברים מעידים על כוח העבודה הטיטאני והמכלה שהתפרץ אצל וולף בשנות העבודה על הרומאן: וולף נהג להיכנס ולצאת מן המשרד הקטן שבו הכתיב את הספר למזכירתו בעודו מחקה בעיניים יוקדות את הדמויות שהפיח בהן חיים. מידי פעם השתתק, נשען על שידת המגרות שניצבה בסמוך למכונת הכתיבה, והתבונן בחלון בעודו שולח יד אוטומטית לחפיסת הסיגריות של המזכירה. הוא העלה קילוגרמים רבים, אך חבריו היו שותפים לתחושה שמתחת לשכבות השומן המצטברות היה שלד של כוח, קשיחות מוסווית שהעלתה על הדעת את העוצמה הגרעינית שפעמה מתחתִ לסגנונו העודפני. העיגולים השחורים מתחת לעיניו העידו על מתח ותשישות, ולעתים קרובות קדח מחום. הוא הדף בכעס כל רמז לבריאותו המידרדרת, ופעם אחת, בתגובה להצעתה של ידידה שייטול גלולת אספירין, חצה את גשר ברוקלין תחת סופת ברד. הוא עבד יותר מאי פעם, וחבר שהפתיע אותו בביקור בשעת הכתיבה מצא אותו מוזנח, ספוג זיעה, ממלמל לעצמו ומעשן בשרשרת בעודו גודש דפים על דפים בכתב ידו המשתרע והודף ארצה את העמודים שמילא. המראה העלה בדעתו של המבקר בית מטבחיים. אנדרו טרנבאל, הביוגרף של וולף, כותב: "הוא כתב בקדחתנות חייתית, שניתן להשוותה לזו של בלזק. שניהם היו עבדים נרצעים של כישרונם, של דחף מענה לאכלס את האַין, ובשניהם פעמו תאוות חיים כבירה ותום חמדני שהקשו עליהם לשאת את כליאתם-מרצון. הסופר בן זמנו של בלזק, תיאופיל גוטייה, תיאר את אותם קרבות ליליים שמהם יצא שבור אך מנצח. האש באח גוועה והחדר היה קפוא, ראשו העלה עשן וגופו פלט אד ניכר-לעין כגופיהם של סוסים בחורף." טרנבאל מוסיף: 'אלמלא היה חדרו של וולף בצ'לסי מחומם, גופו היה פולט גם הוא עשן ואדים."
למדתי מיוסי כל הזמן. קינאתי בידע ההיסטורי העצום שלו, בזיכרון הפנומנלי לזוטי-הזוטות של החיים הפוליטיים. קינאתי בקלות הכתיבה, וגם בחיספוס שלה, שלא הרשיתי לעצמי. יוסי הוריש לנו ערימה של ביטויים קולעים להפליא – "הדמון יהווה", "חמושי צה"ל", "הבהמה הירוקה", "האחים היהודים", "האפס שהתגלם בבשר", ועוד. הם חיים בינינו, ואני מאד מקווה שימשיכו לחיות בינינו לא פחות מאשר ה"יודונאצים" של ליבוביץ' ומן ה"יורים ובוכים" של קובי ניב. מילים הן כלי אנליטי, ומילים מחודדות יוצרות כלים מחודדים, שמאפשרים לגלף מחשבות עקשניות נגד זרם הבינוניות הדלוחה.
האנשים שהשפיעו עלינו יותר מכל חולפים כמוץ ברוח. זו מחשבה בלתי נסבלת. אני חושב על מי שעיצבו את הכתיבה והחשיבה הפוליטית שלי; שמות כמו אריה כספי ובועז עברון, מי זוכר אותם בכלל היום. עיתונאים ופובליציסטים שעיקר תרומתם היתה לעיתונות – ניירות שעוטפים בהם דגים למחרת – ולא לספרות ששרירה וקיימת לעד; אבל הלא חומר חיי היומיום ומחשבת היומיום שלנו ספוגים בעיתונות, שם ההשפעה הגדולה מכל. גורביץ השפיע באופן מכריע על דור או שניים של צעירים שקראו מאות ואלפי טקסטים שלו, טקסטים שקשורים בטבורם לאקטואליה, ובכל זאת ערכם אינו נופל מיצירות ספרות משמעותיות. צריכה להיות דרך להנציח אנשים ותרומות כאלה לשכל שלנו, למצפון שלנו, לשפה ולתרבות. הלא הם ייחודים לגמרי, אנשים כמו יוסי גורביץ. לא עשו עוד כמוהו וכבר לא יעשו.
כל כך בודד בשמאל, ועכשיו הרבה יותר.
לא למות טיפש 
יפה אמרת. כל מילה במקום.
יפה כתבת, עידן. אכן ״קודח מחרון ותשוקה.״ קולו יחסר לי.
תודה רבה, עידן
הספד יפה על האיש שכה יחסר. יהי זכרו ברוך.
כתיבתך מרהיבה,לא פחות, תודה.
מאוד עצוב. איש יקר.
תודה עידן על השבתו של יוסי גורביץ' לתודעה שלנו. הוא נפטר כה צעיר, ועצוב שלא הספקנו לקרוא עוד מכתיבתו הנמרצת. מרגש החיבור בינכם, למרות הרקע השונה ממנו באתם.
תודה על המלים. עצוב כל-כך להיפרד מיוסי.
קלות כתיבה ואיכות כתיבה. צירוף נדיר. זכר צדיק לברכה
אני מסכים: "צריכה להיות דרך להנציח אנשים ותרומות כאלה [כיוסי גורביץ וכתביו] לשכל שלנו, למצפון שלנו, לשפה ולתרבות."
דרך נאותה תהא כינוס מיבחר כתביו של יוסי גורביץ (אם לא כולם) בספר
יפה כתבת. אכן אובדן גדול. קולו יחסר מאוד.
תודה עידן, על הספד מרגש עד דמעות לאדם בעל כישרון כתיבה ויכולת אבחנה הנדירות כל כך בנוף הישראלי העכשווי. כתיבתו תחסר לי רבות, והבלוג שלו שמור אצלי כקובץ קשיח למקרה והוא יירד אי פעם מן האוויר.
תודה רבה על המלים הללו.
(ואגב, באמת באוזני שמעתי לא אחת את יוסי משבח הן את כספי והן את עברון ורואה בהם מופת והשראה.)
תודה עידן, אכן מהכנים, המוכשרים והגדולים שבינינו. היו לי אתו לא מעט ויכוחים, גם בכתב וגם בעל פה, אבל תמיד ידעתי שיש לי עסק עם אחד הטובים ביותר.
לאחרונה דיברתי אותו והוא היה במצב רוח קשה וכבד, מאד הצטערתי לשמוע על מותו ואני שמח שכתבת דברים כה יפים לזכרו.
עידן, תודה על הפוסט הזה.
הכתיבה של יוסי ושלך ליוותה אותי במשך שנים. היא חלק משמעותי בעיצוב התודעה שלי. חלק שאני שמח בו. באמת הרגשתי, כפי שאתה כותב, שאתם משלימים אחד את השני (״חלוקת העבודה״ כפי שקראת לזה). בחוויה שלי לשניכם היה מקום ייחודי ויוצא דופן בכותבי השמאל. אינני מכיר אותך באופן אישי וגם את יוסי לא הכרתי באופן אישי. את שניכם הכרתי רק דרך הכתיבה. התרגשתי מלקרוא על תחושותיך ורגשותיך כלפי יוסי. נגע בי התיאור של ה״קשר״ הכמעט סמוי הזה ביניכם שתיארת. יש משהו הרמוני עבורי לגלות ששני אנשים שאני מעריך מאוד העריכו ככה זה את זה.
אף על פי שקראתי את שניכם בשקיקה, אני מודה שאולי הרגשתי שהטקסטים שלך ״עמוקים יותר״ (מה שזה לא אומר בדיוק) מאלו של יוסי. אולי בגלל רוחב היריעה שלהם, אולי בגלל סגנון הכתיבה הבוטה יותר של יוסי, הפחות מעודן. זה גרם לי קצת לתהות איך אנחנו ״מעריכים״ טקסטים. הפסקה האחרונה שלך במיוחד, הסבה את תשומת לבי ל״הטיה״ הזו או ל״חוסר ההגינות״ שעל פיה אנחנו מעריכים טקסטים ״זמניים״ אקטואליים, לעומת סוגים אחרים של כתיבה.
תודה.
תודה רבה
אני קורא את החברים של ג'ורג' כל כך הרבה שנים ורוחב הידיעה ההיסטורי והתרבותי גרמו לי לחשוב שמדובר באדם הרבה יותר מבוגר, מישהו שגדל בעלית הירושלמית.
הוא יחסר לי מאוד בתוך הנוף הפוסט מודרני שטוף קונספירציות בו אנחנו חיים.
יש בי כעס על יוסי, שלא הקפיד על בריאותו, ולו מתוך דאגה לקהל קוראיו, להם יחסר.
תודה רבה שכתבת את הדברים, מרגש ממש.
הוא היה קול כל כך חשוב בשבילנו.
הייתי שמח לאיזה כינוס של אנשים שמתגעגעים אליו, אפילו שהכירו אותו רק או בעיקר וירטואלית…
תודה עידן. לא פגשתי מעולם את האיש אבל חשתי אליו חיבה והערכה רבה. אני מבין את ענין הבדידות אבל באופן אירוני דווקא הממשלה האיומה הזו שרודפת דעות כשלנו גורמת לתזוזה אלינו ואני מתכוון בעיקר לאימוץ עמדות שפעם השמאל הציוני לא חשב שיאמץ
תודה לכל המגיבים, ניכרת אהבתכם ליוסי.
תודה לעדו על ההספד המייאש של איל.
לגמרי
ואגב,
עד היום אריה כספי חסר לי כל כך.
מי שכתב שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף, לא חי היום, פה
תודה רבה עידן
כתבת הספד נפלא שהוא שירה צרופה למקהלה
מאיפה אתה יודע שהוא מת בשנתו?
מישהו – בבלוג הזה מזדהים בשם אמיתי.
אני יודע כי דיברתי עם חברים קרובים, שיודעים את זה מהמשפחה. והנה עדות של אחיו:
https://twitter.com/DrGurvitz/status/1626637235159171090?t=y4Qpqcn2SNoBs458_kVfFQ&s=19
האיש הזה שאתם מספידים, היה שמאלן קיצוני, אנטי דתי ואכול שנאה.
ציינת 3 תכונות מצויינות. חוץ מהשנאה – פה צריך לדעת את מי אתה שונא. במקרה שלו הוא דווקא צדק.
אנטי דתי ושמאלני קיצוני זה בעצם: בולשביקי! מה מצוין בכך?? זה ממש גרוע.
ולשנוא – זה דבר רע מאוד. וזה לא צודק. ויוסי גורביץ' לא צדק בכלום. וחבל שאתם לא מבינים את זה.
צודק. עדיף להיות בעד דת שמתירה סחר עבדים ומצווה על רצח עם או ימני שחי בשלום עם דיכוי אלים על מיליוני פלסטינים בשטחים.
התורה לא מצווה על רצח עם, אלא על השמדת אויב [קרי: נאצים, חמאס, חיזבאללה]. כתבת "דיכוי אלים של מיליוני פלשתינים בשטחים"… על מה אתה מדבר בכלל?? יש להם רשות פלשתינית והם יכלו להקים מדינה מזמן, אבל הם מעדיפים לרצוח יהודים כפי שעשו באינתיפאדה השנייה וכפי שהם עשו באוק' 23'! ויויאן סילבר ז"ל חשבה בדיוק כמוך. אתה יודע מה עשו לה הפלשתינים ה"מדוכאים" והאומללים" של עזה!! רצחו אותה. אתה פשוט לא מבין איפה אתה חי! אתה חי עם ערבים שורצים לחסל את המדינה היהודית, ועדיין מאמין לתעמולת חמאס-נאציזם-אש"ף שאנחנו מדכאים את המנוולים הללו!..
בקשר לעבדות, אז הנה תשובה לשאלה :מדוע התורה לא אסרה את העבדות מכול וכול? אם היא אכן רואה בעבדות מוסד בעייתי, כפי שברור לנו כל כך היום, מדוע היא מסתפקת בהטבת המצב ולא דורשת לחדול ממנו לחלוטין?". ארוך קצת אבל מחכים
ראוי להתייחס לשאלה הזו מבלי ליפול באנכרוניזם. העבדות נחשבה תופעה לגיטימית ומקובלת בכל העולם במשך אלפי שנים, והיא עדיין קיימת לצערנו בזמננו בכמה אזורים בעולם. אין זה נכון להסתכל על הוראות הנוגעות לדורות הקודמים דרך המשקפיים של דורנו. לשם השוואה, ייתכן שבדורות הבאים יתייחסו לדברים שהיום הם נורמליים לחלוטין כתועבה מוסרית, כמו לדוגמה אכילת בשר, העסקת עובדים בשכר מינימום, גביית מיסים, ואפילו דברים שאיננו מעלים בדעתנו כי יש בהם בעיה מוסרית. גם תופעות שכבר היום מקובל לראות בהן בעיה (עישון, הימורים ועוד) אינן מוצאות מחוץ לחוק. האם מערכת חוקים שאינה מבטלת דברים כאלה בהינף-יד היא בלתי מוסרית? מסתבר יותר שהיא פשוט אחראית.
דרכה של התורה אינה לחולל מהפכות קיצוניות ומיידיות במציאות שבה היא פוגשת ולזעזע את סדרי העולם, אלא להטמיע את השינויים שלה בתוך מבני החברה הקיימת. כך היא מחדירה את ערכיה ומשנה את פני העולם באופן שמתכתב עם מושגי התקופה, ושניתן יהיה לנהוג לפיו בפועל לאורך זמן מבלי לשבור את הכלים. כפי שראינו לאורך ההיסטוריה, ניסיונות לשנות את החברה בצורה רדיקלית ומלאכותית תוך זמן קצר הביאו כמעט תמיד לסבל, הרס ונזק בקני מידה אדירים. כך היה במהפכה הצרפתית וגם במהפכה הקומוניסטית. גם בנושא העבדות – המשק של העולם העתיק, שהיה נטול מכונות תעשייתיות, התבסס במידה רבה על העבדות בשביל התפקוד הבריא של החברה והתקדמותה. ביטולה בעולם המודרני התאפשר בעיקר בזכות עליית משאבים טכנולוגיים כחלופות למשאבים האנושיים. ביטול ישיר של העבדות, בריאליה של תקופת העולם העתיק, עלול היה לגרום לפגיעה משמעותית בחברה ושכרו היה יוצא בהפסדו.
בסופו של דבר העבדות חלפה במידה רבה מהעולם, וכפי שניתן לראות, היהדות בת זמננו אכן אינה דוגלת בהחזרתה. אין רב או פוסק שמורה על חידוש העבדות, ולכל היהודים ברור שהיא היתה תופעה שלילית שטוב שחלפה מן העולם. העבדות אינה אפוא יסוד שהיהדות תומכת בו כעיקרון, או מוכנה להכיל במציאות הנוכחית. את היהדות יש לבחון לא לפי מה שכתוב בספרים, אלא לפי מה שנהוג בפועל. בפועל, הרף המוסרי המקובל ביהדות היה תמיד גבוה מהממוצע בחברה, ותמיד עודד את האדם להתקדם גם הלאה לשיאים מוסריים נוספים.
א. שקר. התורה מספרת לנו על השמדת שבעת עממי כנען. באיזה מובן הם היו 'אויב'?
ב. יש דיכוי אלים של מיליוני פלסטינים בשטחים על ידי צה"ל. הרשות הפלסטינית אגב היא תולדה של הסכם אוסלו המושמץ והטענה היא שאסור שנצא מהשטחים כי אז הרשות תיפול ויעלה החמאס. מכאן שהפלסטינים חיים תחת דיקטטורה שקיימת בזכות כידוני צה"ל. תאמר שאם נצא משם הם יחיו תחת דיקטטורה אחרת? אולי, אבל זו כבר לא תהיה אחריותנו כשם שהמצב הנורא בסוריה איננו באחריות ישראל.
ג. אין לי בעיה עם מה שכתבת על היחס לעבדים בתורה אבל המסקנה היחידה היא שהתורה לא נכתבה על ידי אלוהים ולא בהשראה אלוהית אלא על ידי בני אדם שחיו בתקופה מסוימת ועולם המושגים שלהם היה בהתאם. מכאן שהתורה איננה קדושה יותר מהמיתולוגיה היוונית, עלילות גילגמש או כל יצירה עתיקה אחרת ואין שום סיבה לחיות לפי חוקי הדת היהודית כשם שאין סיבה להקריב קורבנות לזאוס.
יש דיכוי אלים, אבל כרגיל בשמאל, לא מנסים להבין את הסיבה לדברים. הסיבה לדיכוי היא בגלל מה שקרה במאורעות תרפ"ט, בגלל מה שקרה ב-1948, בגלל מה שקרה ב-1967 ועוד. מדינה לא מפעילה כוח סתם כך, אלא גם כדי להגן על תושביה.
אה אז עברנו מ"מה אתה מדבר בכלל?" ל"הערבים אשמים שאנחנו כובשים אותם"
היה אפשר להתייחס לטענה הזאת ברצינות לו המצב בשטחים היה כמו בדרום לבנון בשנים 1982-2000
שם ישראל שלטה צבאית ולהוציא כמה אלפי נוצרים לבנוניים שבאו לעבוד פה הגבול היה די סגור.
צריך להיות צבוע עד העצם או סתם ימני בשביל להסביר לי שהערבים הם מפלצות, מנוולים שאסור לסמוך עליהם ואז להכניס אותם למדינה באלפיהם כדי שיעבדו בכל עבודה שלנו לא נאה לעשות. בעקבות מלחמת חרבות ברזל חסרים 100,000 עובדים למשק הישראלי. כלומר שבמצב עניינים "רגיל" ישראל מכניסה 100,000 טרוריסטים כל יום לעורף הבלתי מוגן. כמו כן ישראל הקימה התנחלויות בשטחים. מי המטורף שמקים גן ילדים בלב אוכלוסיה של רוצחים? הרי לא בנינו התנחלויות בדרום לבנון נכון?
כלומר שאם הנימוק הוא בטחוני חייבים מיד להעביר את כל המתנחלים לנגב ולגליל ששם עוד יש אפשרות לרוב יהודי (בינתיים) ולצאת מהשטחים או למצער להשאיר שם את הצבא בלבד. כל עוד זה לא המצב הרי שהשהייה שלנן בשטחים פוגעת בבטחון המדינה וראיני את זה היטב בטבח נתניהו. 30 גדודים היו ביו"ש בשמירה על המתנחלים ו2 בלבד בעוטף עזה
א. כן. עמי כנען היו אויב. גם הגרמנים ב-1939-1945 היו אויב. גם הערבים בתש"ח. מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על רחמנים. אותם שמאלנים שמרחמים על ערביי עזה שרצחו אנסו ושרפו וחטפו יהודים, הם אותם שמאלנים ששונאים את החרדים והמתנחלים.
ב. דיכוי של פלשתינים… אתה מרחם על רוצחי אחיך?! אתה לא מבין שמדובר בחיות אדם ברבריות שמוכנות להשמיד חלילה כל יהודי?. לא ראית מה שקרה בעוטף עזה בשנה שעברה? מי עשה את זה? הערבים שאיתם אתה רוצה לעשות שלום. האם לא הבנת עדיין שיש לנו עסק עם ברברים ולא עם שבדים או דנים??מה עוד צריך לקרות כדי שתבין את זה?? רוני גלבפיש למשל התפכחה. יש כאלה שעדיין לא. אתה רוצה מדינה פלשתינית במרחק יריקה מעמק חפר? אתה רוצה נוחבות בתל אביב?? אתה לא מבין שההתנחלויות הן ששומרות על אזור המרכז והשרון מטבח מס' 2??
ג. אכן, מדובר באוכלוסיה רצחנית ולכן היה צריך פשוט להעביר אותם למדינות ערב, כפי שעשה בן גוריון באופן חלקי בתש"ח. זה היה פותר את כל הבעיה.
ד. זה לא היה טבח נתניהו. זה היה הטבח שעשו הנוחבה [למלחמת יו"כ אתה קורא "טבח גולדה??"] וההתנתקות היא זו שגרמה לעליית החמאס ולטבח. ההתנתקות שהשמאל תמך בה. [הליכוד לא ימין אמיתי. זו האמת.]
ה. התורה היא בסיס קיומו של העם היהודי ובסיס אחיזתו בארצו. זו לא מיתולוגיה, זה לא זאוס ולא גילגמש ולא קונפוציוס. התורה היא תורת אמת. גם הנוצרים [הדת הגדולה במערב] מאמינים בתנ"ך. התורה היא הבסיס לאהבת האדם, עזרה לזולת, חמלה, אמונה שהאדם נברא בצלם אלוקים, מוסריות, ועוד. היא זו שעל בסיסה הוקמה ארה"ב המשגשגת, והיא זו שאליה התנגדו הבולשביקים והייבסקציה [אבות השמאל האנטי-דתי] ומה נשאר מהקומוניזם האתאיסטי והרצחני? כלום.
משה רבנו כתב את התורה מפיו של אלוקים. אבל בגלל שאתה אינך מאמין, ואין לך קשר למורשת היהודית, אין לך שום קשר יותר לארץ ישראל ואתה מוכן לתת את אדמותיה לרוצחי עמך הלא הם הפלשתינים ה"אומללים".
א. כן. עמי כנען היו אויב.
האשמה היחידה של עמי כנען הייתה שהם היו. זאת הסיבה היחידה שהתורה שאתה כל כך מאמין בה נותנת לכך שהם הושמדו (אם כי כנראה זה מעולם לא קרה, התורה איננה מקור היסטורי אמין)
ב. דיכוי של פלשתינים… אתה מרחם על רוצחי אחיך?!
ושוב, הייתי עונה לזה אלמלא הטענה הזאת הייתה פשוט שקר מתועב. אם באמת הם רוצחי אחי אז מי המטורף שבמשך 57 שנה מכניס את רוצחי אחיו לעורף הישראלי שיעבדו ליד גני הילדים, בתי הספר, המסעדות, הרחובות ההומים? זה לא שאני לא מסכים איתך אני פשוט לא מאמין לך. מסתבר ש'לרחם' על הרוצחים האלה זה מטופש אבל לתת להם עבודה כדי שיישארו פה וימשיכו להתעצם זה דווקא סבבה.
ג. אכן, מדובר באוכלוסיה רצחנית ולכן היה צריך פשוט להעביר אותם למדינות ערב, גם על זה הייתי עונה אבל שוב, אין טעם להתייחס ברצינות למי שאני לא באמת מאמין לו. כשרחבעם זאבי הקים את 'מולדת' כולם התפעלו מההישג – 2 מנדטים שלמים! רק אני לא הבנתי למה 2 ולא 30. הרי כל ימני שאני פוגש מסביר לי שחייבים להעיף מפה את הערבים. הנה הגיע האיש שמבטיח לעשות בדיוק את זה ומה מסתבר? שהימין עצמו לא מאמין לבולשיט שהוא מוכר לי.
ד. זה לא היה טבח נתניהו. זה היה הטבח שעשו הנוחבה [למלחמת יו"כ אתה קורא "טבח גולדה??"]
לא זכור לי שגולדה הצילה את אסד או סעדאת מהתמוטטות (היא גם לא נבחרה בזכות זה שהבטיחה למוטט את המשטרים בסוריה או במצרים ). אחרי שאפילו לאבו מאזן (!!) נמאס והוא סגר את הברז עבור החמאס, נתניהו לא רק שלח שליחים לקטאר כדי שיעבירו כסף לחמאס, הוא ממש השתדל אצל האמריקאים כדי שזה לא ייחשב לקטאר כפעולה אסורה למימון ארגון טרור.
ה. התורה היא בסיס קיומו של העם היהודי ובסיס אחיזתו בארצו.
מוזר, כי במשך אלפיים שנה אותו עם ישראל עשה הכל כולל הכול כדי לא לעלות לישראל בשם אותה תורה עצמה. מי שהקים את המדינה היו דווקא אלו שמרדו בתורה הזאת. היסטורית המקום הזה הוא המקום האחרון שבו הייתה ממלכת יהודה ולכן יש לנו קשר רגשי אליו. אבל אני מסכים שקשר רגשי זו לא סיבה להרוג ובטח שלא להיהרג. הסיבה להקמת המדינה הייתה שהדת היהודית המטופשת גרמה ליהודים לחיות בגולה ושם הם הגיעו לידי השמדה כמעט מוחלטת.
משה רבנו כתב את התורה מפיו של אלוקים. – ראה הסעיף הקודם. אם אתה באמת מאמין בדת היהודית עליך לרדת מהארץ ולחיות שם תחת שלטון הגויים כמו יהודי טוב עד שיבוא המשיח והקמת המדינה היא הרמת יד בתורה.
א. כן. עמי כנען היו אויב.
האשמה היחידה של עמי כנען הייתה שהם היו רוצחים.. כמו הגרמנים במלחה"ע השנייה. כמו חמאס בימינו. התורה אומרת שאם נשאיר את האויב כאן,אזי וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ: (במדבר פרק לג פסוק נה). זה התגשם גם בימינו כשהשארנו פה את הערבים (. התורה היא מקור היסטורי אמין מאוד. ממצאים ארכיאולוגיים מאששים את דבריה, אבל אתה לא תשתכנע כי קיבלת חינוך אנטי-דתי ואינך יכול להתמודד עם תיכנס לאתר רציו או לאתר 'לדעת להאמין' "ואולי תבין שיש לך דיעות קדומות מאוד על היהדות והבורות שלך נוראה.)
ב. דיכוי של פלשתינים… אתה מרחם על רוצחי אחיך?! ובכן, מתברר שאת מר עידו מרחם עליהם ועושה זאת במילים מכובסות. בכלל, אין לך תשובה לדבריי, ולכן רק העתקת והדבקת עם שינויים מגוחכים ומופרכים.
ה מי המטורף שבמשך 57 שנה מכניס את רוצחי אחיו לעורף הישראלי שיעבדו ליד גני הילדים, בתי הספר, המסעדות, הרחובות ההומים? מי? כל מי שמעסיק אותם… ותשאל את תושבי העוטף מה עשו להם אותם פועלים שהם העסיקו… אני בהחלט מתנגד לכך שיעסיקו אותם וייתנו להם פרנסה. למה להעסיק את רוצחיך?
ג. אכן, מדובר באוכלוסיה רצחנית ולכן היה צריך פשוט להעביר אותם למדינות ערב, אלא שבמצב הנוכחי כבר מאוחר מדי. זה היה צריך להיעשות ב1948 או ב1967.
ד. אבל בקשר לטענותיך, אינני מצדיק כלל וכלל את נתניהו. הוא נפגש עם ערפאת ימח שמו וזכרו, הוא נתן לפלשתינים את חברון. הוא ממש לא כוס התה שלי, והוא בעיניי מרכז-שמאל ולא ימין. ימין זה גנדי ורפול ז"ל. גולדה מאיר שגתה ובגדול, וכתבה שהיא אף שקלה להתאבד בגלל מה שעשתה. כאישיות אני מעריך אותה הרבה יותר מנתניהו. אבל זה לא היה טבח גולדה וזה גם לא טבח נתניהו. לא להיגרר לסיסמאות פופוליסטיות וטיפשיות.
ה. התורה היא בסיס קיומו של העם היהודי ובסיס אחיזתו בארצו.
במשך אלפיים שנה אותו עם ישראל עשה הכל כולל הכול כדי לעלות לישראל בשם אותה תורה עצמה. לא שמעת על עליית תלמידי הגר"א והבעש"ט? לא שמעת על הישוב היהודי בירושלים ובצפת ובטבריה ובחברון וביפו ועל התעשייה שהייתה בצפת [תקרא את ספרה של מור אלטשולר על הרב יוסף קארו ותלמד] ואת פתח תקוה הקימו יהודים דתיים ואת גדרה לפני הרצל, והרב אלקלעי והרב קלישר קראו לעלות לא"י הרבה לפני הרצל, מי שהקים את המדינה היו דווקא אלו שמרדו בתורה הזאת? לא כולם. שז"ר היה אדם מאמין, גם בן צבי; הם לא היו דתיים אך לא אתאיסטים ובטח לא שונאי יהדות ותורה. היו בין מקימי המדינה אנשים דתיים כמו י.ל. מיימון והמזרחי, ולא חסרים קיבוצים דתיים משנותיה הראשונות של המדינה ומלפני זה. גם פאג"י והמזרחי היו בעד עלייה לא"י והקימו בה יישובים. הסיבה להקמת המדינה הייתה שהדת היהודית אינה מטופשת, אתה זה שמטופש. שנאתך לעמך ולדת אבותיך היא מחלה. הדת היהודית לא גרמה ליהודים לחיות בגולה אלא הגויים שלא נתנו להם לחיות כאן [רוב הזמן שלטו פה מוסלמים] אכן בגלות היהודים הגיעו לידי השמדה כמעט מוחלטת, אבל בישראל זה קרה כמעט במלחמת יו"כ, וגם לפני שנה, אז המדינה הציונית לא השיגה את יעדיה.. אין מקום יותר מסוכן מכאן. זה לא אומר שצריך לברוח מפה. אבל אני מבין כל יהודי שמעדיף לחיות בארה"ב. אגב, הרפורמים שם מביאים את עם ישראל להשמדה וטמיעה על ידי התבוללות, רק האורתודוקסים יישארו יהודים שם. אין סיבה להרוג ולהיהרג כדי לחיות פה בזמן הגלות, נכון. אבל אדם נורמלי רוצה להגן על ביתו ומשפחתו. ולכן צריך להרוג את אויבינו.
כתבת :אם אתה באמת מאמין בדת היהודית עליך לרדת מהארץ ולחיות שם תחת שלטון הגויים כמו יהודי טוב עד שיבוא המשיח והקמת המדינה היא הרמת יד בתורה". אז לא! אין שום מצווה לחיות מחוץ לא"י, ואין שום בעיה לחיות בא"י ואדרבה יש מצווה בכך לחלק מהדיעות גם בימינו. הקמת המדינה היא לא הרמת יד בתורה, זו שיטת סטמר ולא שיטת רוב החרדים והדתיים. תלמד קצת לפני שאתה כותב. אדרבה, אתה צריך להגר מכאן כי אין שום בסיס לישיבתך כאן שהרי אינך אדם מאמין ואין לך שום קשר יותר לארץ הזו מלבד העובדה שנולדת בה… ובכך תם הויכוח. תעלה לברלין…
בסופו של דבר אתה פשוט שקרן. אפילו התורה עצמה לא טוענת את מה שאתה טוען:
וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. יח,כח וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה-הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב; וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. יח,כט וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה.
אתייחס רק לשקר אחד נוסף שלך – "במשך אלפיים שנה אותו עם ישראל עשה הכל כולל הכול כדי לעלות לישראל בשם אותה תורה עצמה."
עם ישראל הגיע לכל מקום נידח על גבי הגלובוס חוץ מאשר לארץ ישראל. לכאן הגיעו יהודים במשך רוב הזמן כדי למות כאן. גם תלמידי הגר"א שציינת הגיעו הנה כי האמינו שהמשיח קרוב והתנגדו נחרצות להקמת המדינה (הם עדיין מתנגדים לכך) . אתה מאשים אותי בבורות ביהדות אבל לא מכיר את שלושת השבועות שבסוף הגמרא? או שאתה הבור כאן או שאתה שוב – שקרן.
ובכל זאת אתייחס רק לעוד דבר קטן – הטענה ש'מבחינתך' לא צריך להעסיק את הערבים. כן שמענו. גם מבחינת נתניהו צריך למוטט את החמאס ואז הוא עולה לשלטון ולא רק שהוא לא ממוטט את החמאס – הוא מעביר לו מזוודות עם כסף כדי שלא יתמוטט (אבל השמאל הוא נאיבי כן?). באותה מידה אתה 'מבחינתך' היית מגרש את שואבי המים וחוטבי העצים ועובד בפרך במקומם אבל איכשהו זה לא מה שעשה הימין מאז שהוא בשלטון מ1977.
וכאן שורש הבעיה. זה לא שאני מתנגד לדעות שלך. אני לא מכבד אותך מספיק בשביל להתנגד לך. אני לא מאמין לך. אתה, כמו רוב הימין, אוהב לדבר בקשיחות ולהסביר לי כמה אני נאיבי ומנותק מהתורה והארץ אבל בפועל אתם אלו שגרמתם לרוב ערבי תחת שלטון ישראל. אתם אלו שאיבדתם את המשילות בנגב ובגליל ואתם אשמים בטבח הנורא בתולדות ישראל ולעולם לא תנקו את הדם מידיכם.
אני מזכיר לכם שמדובר בפוסט שעניינו הספד ליוסי גורביץ. הדיון נדד מספיק רחוק ממנו ולכן אודה לכם אם תעצרו בזאת.
כיון שהגולשים נתבקשו לעצור את הדיון, לא אאריך, אבל אינני רוצה להשאיר את הדברים ללא מענה, כאילו אין תשובה לטענות, ואענה בקיצור על הדברים. ובאופן ענייני בלבד. ואשמח אם הדברים יישארו באתר. חשוב שלכל אדם תהיה האפשרות להגיב ולכתוב את דעתו. [וחשוב לדעת שלכל שאלה וטענה יש מענה. ] זו דמוקרטיה [וזה היה חושב גם לנשוא הפוסט כפי שהבנתי].
א. אנשי ליש היו גם הם אויבים, וזה שהיו עם שוקט ובוטח, הכוונה שלא פחדו ולא נזהרו להגן על עצמם, (ראה שופטים פרק יח פסוק ז ובפירוש רלב"ג שם: עם שוקט ובוטח – לא היו יראים ממלחמה , ולזה לא היו שומרים בשער העיר לשמור העיר שלא יכנסו בה אויבים.) לעומת זאת עמים שהסכימו לעשות שלום עם ישראל כמו הגבעונים ואנשי שכם נותרו במקומם. כלומר המלחמה הייתה סלקטיבית, דוקא כלפי עמים העויינים לישראל.
ב. צאצאי תלמידי הגר"א וממשיכיו היו דווקא בעד הקמת המדינה. למשל הרב קוק שהיה הולך בדרך הגר"א. רוב היהודים שהגיעו לכאן כל ההיסטוריה, לא הגיעו למות, אלא לחיות, ולכן גם הקימו תעשייה בצפת, בירושלים, ועוד. חקלאות לא הייתה אפשרית בגלל העותומנים, אך במשך הזמן גם זה קרה בהקמת המושבות [פ"ת גדרה ונס ציונה הוקמו ע"י חרדים]. במצב האיום כלכלית ובטחונית שהיה בא"י בימים ההם, יהודים רבים העדיפו שלא לעלות, זה היה משיקולים כלכליים ואישיים, גם לפני השואה רוב יהודי העולם שהיו כבר חילונים, העדיפו לא לעלות והיגרו לארה"ב ולארגנטינה או פשוט נשארו באירופה, בגלל שלא רצו לחיות בא"י אחרי הפרעות של תרפ"ט ושנות ה-30 ובתנאים הכלכליים שהיו לא קלים כאן.
בטח ששמעתי על איסור ג' השבועות, אך איסור זה לא הובא בשולחן ערוך וגם לא ברמב"ם. גם אם יהיו שירצו לפרש אחרת את שלוש השבועות, הכלל הוא שאין למדים הלכה מדברי אגדה, רבי יצחק אלפסי ושאר הראשונים על מסכת כתובות, לא הזכירו את שלוש השבועות, אלא להיפך כתבו שיש מצווה לעלות לארץ. כמו כן, גם אם ישנו איסור כזה, הרי אחרי הצהרת בלפור ורישיון אומות העולם אין כל בעיה של ג' השבועות (אבני נזר יורה דעה, תנד. ועיינו בערך שלושת השבועות באתר 'ויקישיבה' באריכות רבה).
ג. הרבה יהודים ואני בתוכם עובדים קשה כדי להתפרנס וגם בעבודות שאתה מכנה שאיבת מים וחטיבת עצים. הימין הביא לפה פיליפינים ותאילנדים לעבוד בחקלאות ובסיעוד. אם היו משלמים טוב יותר ליהודים, היו יותר עובדים יהודים במקצועות אלו וגם בענף הבניין.
ד. לא ציפיתי לכבוד מאנשים שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, וזלזול בכל הקדוש לעם ישראל ולארצו בידם. הרוב הערבי הוא בגלל שממשלות השמאל מ1948 עד 1967 ועד בכלל לא גירשו את הערבים לארצות ערב.
ה. הטבח הנורא וכל מה שקורה בנגב הם תוצאה מהסכם אוסלו האומלל [ומההתנתקות, שהליכוד הכאילו ימני ביצע וה'עבודה' תמכה בו]. יש היום במדינה רוב יהודי ימני מסורתי ודתי. החיילים הטובים ביותר הם מתנחלים (ראו ברשימות הנופלים מהשנה האחרונה). קצת כבוד למי שמגינים עליכם לא יזיק. וכתבתי הכי עדין והכי לא קשוח שאפשר . [לדעתי כדאי שהבלוג ייקרא: עדיף לחיות חכם. מאשר שמו הנוכחי..]