שירים עבריים שאהבתי השנה (2013)
זאת היתה שנה מלאה כל טוב במוזיקה הישראלית, ובאמת שאין צורך לדרג אמנים או שירים או אלבומים. אני אסתפק ברשימת השירים שאהבתי; הכלל הידוע שאומר שהשירים היפים של האמן/ית הם הפחות מוכרים תופס כאן יפה. יצא שיש רוב מובהק לנשים (6 מתוך 9), עניין שעצם ההידרשות אליו בהכרח כולאת אותך בתוך שיח של מגדר במקום שיח של איכות מוזיקלית (רוב גברי לא היה מושך כל תשומת לב). מה לעשות, רוב המוזיקה המעניינת כאן נעשתה השנה בידי נשים. תתמודדו.
[פטור בלי אף דירוג אי אפשר: אלבום השנה שלי הוא כמובן "6:28" של טליה אליאב].
* * *
"שנסון ללבנון" – קרולינה. הקול הנשי הכי יפה בארץ מזדמר כאן במלוא הזוך והעדנה שלו. השיר הקדם/פוסט-ציוני הזה, במרקם האקוסטי וההרמוני שלו, מגשים הלכה למעשה את האיחוי מחדש עם "האחות הקרועה" (יצא ממש בסוף 2012 וסופח ברצון לשנה הנוכחית).
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=EP3SqvRcspo]"מאורת הנחשים" – יהוא ירון. פסנתר הפטישים נועץ את המלים לעומק, כמו מסמרים, והכל נשמע אמת לאמיתה: "גם בחלום הכי מוזר לא האמנתי שאפשר להסית אותי נגדי".
"ונוס בתמוז" – אביב גדג'. שיר אהבה חמוץ-מריר, שמתעתע במאזין במתח שבין המלים והלחן שלו. הכישרון של גדג' לטוות משפטים מוזיקליים ארוכים ומסולסלים מגיע כאן לשיאו.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=0Gwx3azBvHM]"שיר ילדות" – טליה אליאב. הכי נועזת, הכי חדשנית, הכי מרתקת. אין אף רצועה חלשה ב"6:28", אלבום שהוא קולאז' עתיר-דמיון של צלילי עוגב אלקטרוני, כוראלים של באך, מקצבים ומסעות, שאליאב "חותכת וקורעת" מן החלומות שלה.
"הרי קסטיליה" – נקמת הטרקטור (למלים של משה אבן עזרא). המקצב המהפנט מוכיח חשד ישן, שאבי בללי הוא בעצם שאמאן אפריקאי שמטיל בנו כשפים. השיר נשמע כשיר מרדף, אדם סביב זנבו.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=cg18R-NParE]"כל האורות" – שני קדר. "מתפרקי-הי-הימ-הי-הים". הדיכאון כמו זרם אטי וסמיך של דבש ניגר.
"שיר לים התיכון" – אליוט (למלים של אסתר ראב). הפתיחה כמו סרט אפל, סקסופון מעושן, ומתוכו בוקע הקול ויורד, מטפס ומידרדר. זהו שיר מופלא על גילגול – מאשה לתחושה, מתחושה למים, ממים לצמח, מצמח ל"כוכב שכבה, ודפקו עודנו חי".
"צלקת" – לונא אבו נסאר. שתי דקות לתוך השיר והמקצב האסימטרי, 5/4, מתחלף במקצב שלם ועגול, 6/8, ובדיוק אז נאמרות המלים "צלקת שלי", ובהמשך, "הירגעי", וכבר לא ברור למי הכוונה; הדוברת והצלקת הותכו לאחת.
"נקודת ארכימדס" – רננה נאמן. אין כמו נבל להוביל אותך אל תוך חלום, וכמו בחלום, הזהויות מתחלפות: "חתולה עברה אני החתולה". העיבוד המדויק והמינימלי הזה, עם היבבה הלד-זפלינית ברקע, נוגע בשלמות.
לא למות טיפש 
אהבתי וגם שיתפתי
אווו !!! זה מעולה, תודה רבה !
תודה. אפרופו לבנון. תגלית מאתמול: http://www.youtube.com/watch?v=vdGSPJS5N30. אשכרה אחות קרועה. וקורעת.
השם הוא גדג'
הי עידן, תודה במיוחד על הטריפ-הופ של שני קידר ועל רננה נאמן– את שתיהן לא הכרתי עד הנה.
אצל טליה אליאב יש תמיד רעיונות יפים ורגעים יפים, ואין לי ספק כי כישרונה גדול, אבל אני מחכה פעם ליפול שדוד משלוש-ארבע דקות שלה, וזה לדאבוני עוד לא קרה לי.
יהוא ירון הוא ללא ספק קנדידט רציני לאלבום השנה. אוהב מאוד את "אהובתי" ואת "היא". את "עפר באדמה" הייתי עושה בגישה כל-כך שונה (אבל אני שומע טום ווייטס בערך מאז שלמדתי לדבר, זאת אומרת, אם למדתי לדבר).
לונא אבו נסאר עם ה-EP שלה (שמעתיו לראשונה לפני חצי שנה ויותר), פתחה אצלי ציפיות לאלבומהּ הראשון.
ויש געגועים הולכים ומתמשכים אצלי ואצל אחרים לאמן-ההעדר גבריאל בלחסן.
תודה לכולם, גם על התגלית הלבנונית וגם על התיקון. שועי, מסתבר שהטעם שלנו קרוב אבל לא זהה, וטוב שכך. האלבום של אליאב דורש לא מעט האזנות, לי זה לא קרה בפעם הראשונה. אבל כבר בקודם היה שיר שפשוט הפיל אותי בשמיעה ראשונה, השיר "פשוט". דווקא יהוא ירון בדרך כלל פוגע אצלי ליד ולא בדיוק. בשיר ששמתי כאן הוא פגע בול.
בלחסן מתנגן אצלי כל הזמן. עוד לא ממש נפרדתי.
איזה יופי. בשמיעה ראשונה, מהירה: קודם כל – שני השנסונים שעוטפים את הממתק (ללבנון ולציון).
"מאורת נחשים" הזכיר לי קצת את "המכסה הירוק" של ערן צור מ-"עוור בלב ים" [כרמלה גרוס]. יהוא קצת מוחצן בשבילי,
אבל הוא כבר כתב מספיק שירים טובים כדי שאצפה לאלבומיו הבאים.
יש גם את אלבומהּ של מירב שחם (זוגתו של יהוא) שהוא ממש הפתעה נעימה עם כמה שירים מעולים בפראותם (הזכיר לי לפרקים את גרוניך המוקדם מאוד ואת פרנק זאפה). https://merav-shacham.bandcamp.com.
לא נפרדים מבלחסן. לא יהיו אלבומים חדשים והוא כנראה גם כבר לא ייזדקן. אבל לא נפרדים.
שיר-תום מהעת האחרונה שלכד את תשומת-לבי הוא "אני מבינה" של דניאל רביצקי (כתב צח דרורי):
http://music.nanadisc.co.il/track/–533
גם יוד אהב את רננה http://www.kutnermusic.com/2013/12/blog-post_10.html
לא שמקצב 3/3 הוא לא רעיון מעניין, אבל לדעתי אתה מתכוון 3/4. עכשיו שאני חושב על זה, לא נראה לי שאי פעם ראיתי מקצב עם "מכנה" אי-זוגי.
למה אתה מתכוון במקצב "שלם עגול"?
ועכשיו ששמעתי את השיר, אני חושב שבכלל המעבר הוא מ- 5/4 ל- 6/8 (שים לב לגיטרה!). יש תחושה זוגית דווקא, ואולי לזה התכוונת ב"מקצב שלם".
אריאל: צודק! זה 6/8. הטעות הראשונית היתה בהקלדה, התכוונתי 3/4, אבל באמת לא שמעתי את הביט החלש של הגיטרה, הוא כמעט נבלע לגמרי, ורק התחושה שעברה היא של מקצב סימטרי. לזאת היתה הכוונה. ב-5/4 יש כביכול מעידה בסוף, הפעימה החסרה לא מגיעה. ורגע המעבר בשיר הוא מכריע, הוא רגע של תובנה והשלמה.
מיכאל: בלי לדעת הייתי מתוזמן עם י. כבוד. הוא מבליט את הטקסטים הפוליטיים, אני דווקא התעניינתי במוזיקה. צריך לומר שיש לה גם הגשה מאד מאד ייחודית, העניין החמקמק הזה של לדבר בתווים.
דומינו: אהבתי את העיבוד (גם שם יהוא מבצבץ, האיש בכל מקום) הלחן לא כבש אותי. והמלים… נו, לי אישית אין בעיה להבין למה אנשים רעים. לפעמים אפילו התמיהה שלי הפוכה.
שועי: יש ביהוא שני יוצרים שמתקוטטים אחד עם השני. האחד רוצה לשעבד הכל לטקסט (זה גם האחד שנותן ראיונות) והשני לא פוסק מניסיונות מוזיקליים. הוא חייב לפייס ביניהם איכשהו. בינתיים אני יכול לומר שבטקסטים שלו יש פי מאה תחכום ובשלות רגשיים ממה שאתה רגיל אליו בתחום הזה. רק שאני מתחבר קודם כל דרך המוזיקה, לא דרך המלים.