דִינגה דִינגה דִי

טוב עכשיו כשנרגעתי מהתקף הצחוק מהצפיה בקליפ אני יכול לכתוב. הטיל באמצע עומד לו שם כמו איזה שיווה לינגום והמילים שמערבבות בין ביטחון לזוגיות, באמת אי אפשר להגיד כלום חוץ מ
דינגה דינגה די
עכשיו אני יודע איזו מנגינה תהיה תקועה לי כל היום בראש

זה באמת סרטון מכירות של רפא"ל? זה בדוק? זה לא איזה תעלול בסגנון "השרוף"?

האמת היא שזה חצה את גבול המפליץ והמצחיק והגיע אל פאתי הנוגע ללב.

זאת תעשיית הנשק של ישראל? הדבר הזה שצולם בחדר של מתנ"ס עם הודיות של פורים. המרחב שהיה קטן מלכתחילה עוד צומצם על ידי מסכים עקומים ומחסומים מטילים (זה לא כביסה, זה "פרחים בקנה") ושכחת את הטיל העומד, משהו בין פאלוס לבין גבס שילדים קשקשו עליו.

דיאן ארבוס הצלמת הנפלאה דיברה פעם על הפער בין מה שאתה רוצה שאנשים יראו לבין מה שאתה מסגיר בלי משים. היא קראה לזה הפער בין הכוונה לאפקט. ואם מביטים במציאות מקרוב, לטענתה, היא הופכת לפנטסטית.

איך פספסת את הענין הפמיניסטי שבהצגתה של אישה מלאה? מדובר בסרטון חתרני:
השמנמונת היא הכי לבנה והיא מסמלת את ההשמנה המערבית שצפויה להודים בעקבות המעבר ממדינה מתפתחת למדינה מתועשת.
על הטיל יש גם איזה כלונס קטן ואופקי שמדמה אותו גם לצלב: מדובר בסרט משותף לכל הדתות (יש בהודו גם מוסלמים כידוע!! ולא רק הינדו)
עוד משהו:
הגבר המזוייף בזיפים חושף את כוונותיו האמיתיות ומוריד את משקפי השמש
והשוס:
האישה שהגבר יגן עליה עאלק היא היחידה שלובשת שחורים. יודעת כנראה איך זה יגמר.
חתרני או לא? (או שמא בהודו לבישת שחורים היא בגד חתונה מיוחד של סיקים זועמים?)

צ'ייני?

נתקלתי בזה לא מזמן בוויירד, והסרטון הנ"ל לא מפסיק להטריד אותי. מרית דיברה על הפער בין המטרה לאפקט, אבל אני לא מצליח עדיין לקלוט מה בדיוק היתה המטרה.

קטע מבלוג של הניו יורק טיימס שקיבלתי כרגע במייל:
גם תיאור בעיניים הודיות וגם התייחסות לעובדה שרפא"ל מנסה לשווק נשק לאיזור עם שתי מעצמות גרעיניות (דרום אסיה) וגם תגובה ישראלית בהמית –
http://thelede.blogs.nytimes.com/2009/03/10/israeli-arms-dealer-tries-bollywood-pitch/?hp

March 10, 2009, 1:17 pm
Israeli Arms Dealer Tries Bollywood Pitch
By Robert Mackey

While some people are losing sleep over the possibility, however remote, that armed conflict in Pakistan could lead to Islamic militants gaining control of the country’s nuclear arsenal, it appears that at least one arms dealer with an interest in the region is taking a lighter view of developments on the subcontinent.

Last month at a trade fair called Aero India 2009, organized by India’s Ministry of Defence, an Israeli arms maker, Rafael Advanced Defense Systems, brought along the marketing video embedded above, which one defense analyst described this way:

The video is a Bollywood-style dance number featuring Israeli artists in full Bollywood costume singing in English about the potential for the Indo-Israeli defense trade relationship and dancing around mock-ups of Rafael’s products.

Saurabh Joshi of the Web site StratPost, which covers defense and strategic affairs in South Asia, saw the video “displayed on large screen televisions” at the Rafael stall at Aero India 2009 and asked a company representative what they were thinking. Assy Josephy told Mr. Joshi: “In Israel we have Jewish people from India, so we know about Bollywood and the song and dance numbers.” The video, he added, was intended “to help build familiarity between India and Israel and Rafael.”

While Mr. Joshi seemed impressed with what he called the “innovative video,” other reviews have not been so kind. On Wired’s Danger Room blog, Noah Shachtman called Rafael’s production “the most atrocious defense video of all time.” Stephen Trimble, on his DEW Line blog called it a “catastrophic collision of Bollywood and the arms industry, and dared his readers to watch the video “and, if you’re able, immediately erase the awful tune from your brain.”

As Mr. Shachtman points out, the song and dance number does seem to imply that “the Indian military is somehow like a helpless woman” with, as the lyrics suggest, a “need to feel safe and sheltered” by the arms maker, personified in the video by the male singer.

* Copyright 2009 The New York Times Company
* Privacy Policy
* NYTimes.com 620 Eighth Avenue New York, NY 10018

בלי קשר לציניות שיש בזה, הרעיון הזה פשוט נראה מטומטם (ואני גם בספק אם היו מציגים מחזה של שייקספיר בתערוכת נשק שמיועדת ללקוחות בריטיים). אולי צריך לשדר את הפרסומת הזאת ב"ביידה בהאיי" של הודו. אני בטוח שגם להם יש כזה, ואם לא אז בקרוב יהיה.

כי המכונה "עידו לם" חושב שבן אדם מזוהה עם המדינה שבה הוא חי, ויותר גרוע מזה: עם הממשלה שלה.
אני דווקא מוחה על כך שגרמניה סוחרת בנשק והייתי מאוד רוצה שהיא לא תסחור עם אף מדינה. חתמתי על כמה עצומות נגד זה וגם הפגנתי נגד זה.
הוא פשוט תקוע במחשבה פאשיסטית שלפיה אזרח אמור לשרת את האג'נדה של המדינה ולא להיפך.
קונסטרוקטיביים? עידן? מה קורה פה?
עוד בסוף ישאר פתאום כסף ליצירה ישראלית ובמקום ששחקניות הודיות ימצאו פתאום אפשרות להתפרנס ממשחק רק כשישראל צריכה למכור להודו טילים, תהיה להן אפשרות לשחק בדרמות טלויזיה שיראו הודיות שיש להן נפש, ממש כמו לאילו שיושבים על הספה של "בטיפול".
מה עוד?!

הבלוג הזה עוסק בביקורת פוליטית (בעיקר). כאזרח ישראלי, אני מבקר את השלטון שלי. את הצבא שלי. את הנציגים שלי בפרלמנט. את מי שעושים שימוש נפשע בכספי המסים שלי.

אין לי עניין לבקר את חטאי החמאס/חיזבאללה/איראן/גרמניה או אטילה ההוני. באמת. זה לא עסקי, אלא עסקם של אזרחים הנתונים לשליטתם של גופים אלה. כבר נמאס לי מההאשמה הקבועה: למה אתה לא מגנה את החמאס וכו'. אני לא מנהל סוכנות גינויים. אני מנסה להפוך את המדינה שלי ליותר טובה. זהו. מכאן ואילך, כל ניסיון להוציא ממני חוות דעת על התנהלות העולם המוסלמי תיחשב תרגיל הסחה. לא לעניין.

יש שתי סיבות טובות מאד למה לא להשחית זמן בביקורת על הערבים.

1. הם לא קוראים אותך. מי שרוצה להשפיע, צריך לכתוב עבור קהל שקורא אותו. אם אתה רק רוצה לאוורר את הכעס שלך, זה משהו אחר. רק אל תקרא לזה ביקורת פוליטית, כי אין לה שום אפקט פומבי.

2. אין לך שום זיקת אחריות כלפי השלטון הערבי, וגם לו אין כלפיך. הפשעים שלו אינם נעשים בשמך. לכן, התוקף המוסרי של הביקורת שלך עליו הוא זניח לחלוטין. תוקף מוסרי נובע מכך שאתה מבקר את עצמך ואת הקרובים אליך; פעולה של תיקון עצמי.

עכשיו, אתה יכול להמשיך להתעסק עם חטאי הערבים, אני לא אעצור אותך. אבל אין לי בנושא הזה שום דבר לתרום, ולא יהיה לנו דיאלוג סביבו.

מחקתי אותך. או שתפסיק להעליב כאן אנשים, או שתדיר רגליך מכאן. כמו ששמת לב, גם אני וגם אסתי ניהלנו איתך ויכוח תרבותי. מי ששבר את הכלים, שוב, זה אתה.

לגמרי במקרה, יצא לי לדבר עם שכן שלי היום, איש תאורה. מסתבר שהוא היה התאורן של הקליפ. הכל אמיתי.

מה את אומרת מיידלה יש לך טענות שישראל מעבירה נשק להודים ולפקיסטנים? סליחה באמת כי במדינה שאת חיה בה כיום סוחרת עם מדינה דתית פונדמנטליסטית שקוראת להשמדה של מדינה אחרת אבל היי אין פה שום בעייה מוסרית נכון? מעבר לכך אני מקווה שאת לא קוראת לעצמך שמאל אני לא רוצה להיות איתך באותו מחנה, מבחינתי את לא שמאל אלא סתם אישה שתומכת בכול מחנה חשוך וכן לידיעתך האיראנים הם חשוכים.

אתה יודע מה ההבדל בין היהדות לנצרות? שבעוד הנצרות היא דת של אהבה היהדות היא דת של צדק. עכשיו אני למיטב ידיעתי אין הגדרה לצדק אבל בעיני אחד מהרכיבים של צדק צריך להיות הדדיות. כאשר השמאל בשנות ה 30 ניסה לדבר אם היטלר לא הייתה שום הדדיות מה שנתן הבנה למה שיקרה בעתיד ולצערנו אכן קרה מלחמה בלתי נמנעת. אם אנחנו רוצים הסדר בר קיימא אם הפלסטינאים אנחנו צריכים ללכת על הדדיות ורצון אמיתי של כול צד להודות בעוולות שהוא גרם ולנסות לכפר עליהן. אם הייתי מאמין שיש בקרב הפלסטינאים איזשהי ביקורת עצמית לא הייתי מצפה ממך לבקר אותם אבל בהתחשב בחוסר הביקורת שקיימת בחברה הפלסטינאית אני נאלץ לבקר אותם ולא יכול להרשות לעצמי לוותר להם לקחת אחריות על מעשיהם הנלוזים.