קטגוריה: סאטירה

"החיים הם סיוט מתמשך. צריך לגמור עם זה כבר. למות כולם."
(בכיר במערכת הביטחון בתדריך לא רשמי לכתבים צבאיים. גם כתבי בריאות היו שם. וגם פרופ' היס. כן, ההוא מאבו כביר)
 
קודם מופז, אחריו התמרון שדימה תקיפה אווירית מסיבית באיראן, ועכשיו האיומים הישירים של "גורם פוליטי ישראלי" בתקיפה נגד איראן. הכתובת על הקיר: החבר'ה שם למעלה, אלה שעם האצבע על הכפתור, התחרפנו לגמרי. התבלעה עליהם דעתם. הלכו בננה.

הם רוצים לגמור איתנו, חד וחלק. הם רוצים להרוג אותנו במלחמה אזורית גוג-ומגוגית, והם לא ינוחו ולא ישקטו עד שכולנו – חוץ מהם, כמובן, שיישבו לבטח במקלט האטומי שלהם מתחת לקרייה – נהפוך לאפר ועפר.
אני רואה אותם, את מרי הביטחון האלה, מרי נפש ולב, מסננים פקודות לקציני מבצעים שנשרכים מאחוריהם, מקוטעי נשימה.

מר ביטחון: איי וונט דם דד.
קמב"ץ: הוּ דד?
מר ביטחון: אאוור סיטיזנז. אול אוף דם. דד. טוטאלי דד. דד לייק א פארוט.
קמב"ץ: בט וואי?
מר ביטחון: טו שואו דם.
קמב"ץ: שואו הוּ?
מר ביטחון: דה פאקין איראניאנז.
קמב"ץ: יו וונט טו קיל אול אאוור סיטיזנז ג'אסט טו שואו דה איראניאנז?
מר ביטחון: דה פאקין איראניאנז. דונט פורגט ווי'ל פאק דם.
קמב"ץ: פאק הוּ?
מר ביטחון: אבריבאדי, דם איט. נאו וואר איז דיס רד באטון?

עם יד על הלב: אתם לא פוחדים? כי אני מאד פוחד. רועד ורוחף ומתקשה לעצום עין בלילה. מה עושה אזרח, מה עושה אומה שלמה, שההנהגה שלה הכריזה עליה מלחמה? איך מתגוננים מפני פסק דין מוות שהוציאו עלינו הגנרלים?

נרוץ למקלט? לא נספיק. נחליף את השלטון? לא יעזור, הדור הבא של הגנרלים כבר אורב מעבר לפינה, עם סכין בין השיניים. אף אחד לא יגזול מהם את העונג שבהנחת המאכלת על צווארנו. נצעק, נמחה, נסביר שאפשר גם אחרת, נחתים עצומות, נבכה בכיכר?

נתעקש לחיות, עם הגוש הזה של הפחד, והזעם אין-אונים, שחונק אותנו מיום ליום?

גורלנו נחרץ בחלונות הגבוהים. דיי וונט אס דד.

סגן הנשיא לענייני מחקר ותזונה בענקית המזון קראפט פודס, ד"ר טוד אברהם, התראיין ל"דה-מארקר", וניסה להסביר לכתב המבולבל מדוע יצרנית המזון השניה בגודלה בעולם (37.2 מיליארד דולר הכנסות בשנה) ממשיכה להלעיט מיליוני ילדים ומבוגרים (להלן, "צרכנים") בזבל עתיר-קלוריות, וכיצד היא מתמודדת עם הטירדה המעיקה של מודעות לתזונה בריאה.

למרבה הצער, מה שיצא זה טקסט סתום וקשה להבנה. כשירות לקוראים (להלן, "צרכנים"), אנו מצרפים תרגום לציטוטים נבחרים מן הראיון.

קראפט היא יצרנית מובילה של מזון מעובד, בתקופה שבה מספר הולך וגדל של צרכנים מנסה להימנע ממזון מעובד מתוך מחשבה שהוא לא מזין ואפילו מזיק לבריאות.
שאלה: כיצד החברה מצליחה להתמודד עם השינוי הזה בדעת הקהל?
תשובה: "עיבוד המזון גם משמש כלי להגברת הבטיחות של המזון. חלק משיטות העיבוד הבולטות, כמו שימור, נועדו למעשה בתחילה כדי להגן על איכות המזון שלנו. אני לא חושב שעיבוד מזון הוא בהכרח רע, ואני לא חושב שהצרכנים רוצים שניסוג מתחום המזון המעובד. אני חושב שהצרכנים מחפשים בעיקר תוויות פשוטות, עם מוצרים שמכילים רכיבים שהם מבינים ומכירים. וזאת המטרה שלנו".

תרגום: למה לכם לאכול מזון בריא וטרי? עדיף מזון לא בריא ולא טרי. אם לא נעבד את המזון – איך הוא יישמר? אם הוא לא יישמר – איך נמכור הרבה? אם לא נמכור הרבה – איך נרוויח? אני חושב שהצרכנים רוצים שנרוויח, ואנחנו מחוייבים לספק להם את מה שהם רוצים.

שאלה: בחלק ממדינות אירופה הועלו באחרונה כמה הצעות להטיל "מס השמנה", על רכישה של מוצרים משמינים. האם מדובר בפתרון ראוי לבעיית ההשמנה בעולם המערבי?
תשובה: "אני חושב שמדובר בסופו של דבר בבחירה של הצרכנים, ולצרכנים צריך לתת את האפשרות לבחור את מה שטוב בעבורם. אני לא חושב שיש מזון כלשהו שניתן להגדירו כמזון רע, אלא אני חושב שיש דיאטות גרועות. כל מזון, בכמות מתונה ובמסגרת דיאטה בריאה, הוא ראוי למאכל. לכן אני לא מסכים עם יוזמות שקוראות להבדיל בין סוגי מזון שונים, כי זה מחזק את התפישה של 'מזון טוב' ו'מזון רע' שאני לא תומך בה. לדעתי, הצרכנים יכולים לשלב כל סוג של מזון בדיאטה בריאה ומאוזנת, כל עוד הם אוכלים במידה".

תרגום: אין מזון רע; יש מזון לא ריווחי. בזמנו פיתחנו קו של רטבים שעשויים מקקה של חזיר ביצות, וקו נפרד של עוגיות פלוטוניום. לצערנו, קבוצות המיקוד לא אהבו את זה (וגם לא את תופעות הלוואי), אז ויתרנו על הרעיון. אבל להגיד שזה "מזון רע"? זה כמו להגיד שיש מלחמות רעות. הכל שאלה של מינון. לדעתי, צריך לתת לצרכנים את החופש לבחור איזה רעל הם רוצים להכניס לגוף שלהם. בכלל, אני חושב שצריך לתת לנו לקבוע מה הצרכנים רוצים, ובעיקר לתת לנו להכניס את "מה שהצרכנים רוצים" לכל משפט שני שלנו.

שאלה: האם תעשיית המזון עברה שינוי מקיף בשנים האחרונות, בעקבות הביקוש הגובר למזון בריא יותר?
תשובה: "בהחלט. אני חושב שתעשיית המזון קשובה מאוד למגמות הצרכניות, ומודעות הצרכן לנושאי בריאות היא בלא ספק הטרנד הצרכני הבולט של המילניום. תעשיית המזון בכלל, וכל המתחרים המובילים שלנו בפרט, מתמקדים הרבה יותר במיצוי האפשרויות הטמונות במזון בריא יותר. ניתן לראות את זה במספר המוצרים, אצלנו ואצל המתחרים, ולדעתי זאת אכן תהיה המגמה גם בעתיד. עם זאת, זה לא אומר שכל המוצרים שלנו יתמקדו בביקוש הזה, כי יש גם צורך במוצרים נוחים יותר".

תרגום: "הטרנד הצרכני הבולט של המילניום" = המטרד המסחרי המעיק של המיליניום; "יש גם צורך במוצרים נוחים יותר" = יש גם צורך בזבל ממותק ושמנוני שמסדר לי את חשבון הבנק.

משרד הפנים החליט לגרש מהארץ את ברברה לודוויג, סטודנטית גרמניה בת 32 שחיה כבר 10 שנים בארץ ומדברת עברית שוטפת. הסיבה: לודוויג עוסקת ב"פעילות מיסיונרית".

כשלעצמי, קצתי במיסיונרית לפני שנים, והחלפתי אותה באופציות מסעירות הרבה יותר. ובכל זאת קצת מעצבן אותי שמשרד הפנים (או ליתר דיוק, שלוחתו האפלה, מנהל האוכלוסין) מזדעזע כל כך מן המסיונרית עד כדי גירושה מהארץ.

אין ספק שלודוויג היוותה סכנה לשלום הציבור. באקדח שלוף התנפלה על עוברי אורח תמימים ותבעה מהם להרגיש מיד אשמה וחמלה אינסופית כלפי מריה הקדושה. כולנו בטוחים יותר כשהיא מעבר לגבול.

כרגיל, מדינת ישראל חכמה על חלשים. בהזדמנות זו, שמגרשים מיסיונרים מהארץ, הייתי ממליץ לטפל גם בדגים השמנים.

יגורשו מפעילי רשת החינוך החרדית "אל המעיין", השוקדים יומם וליל על החזרתם בתשובה של תינוקות שנשבו;

יגורשו כל המפרסמים בשלטי החוצות, השוטפים את מוחנו יומם ולילה מבלי שנוכל להתגונן מפניהם;

יגורש דובר צה"ל, המגן במיסיונריות חסרת בושה על ארגון לוחמני ומושחת;

יגורשו מנהיגי חב"ד, הרב בני אלבז, נועה ירון וכל ה"מתחזקים ומחזקים" האחרים, יגורשו מפיקי "הישרדות" ו"כוכב נולד", יגורשו מפעילי תכנית "תגלית" להעלאת בני נוער יהודים ארצה, יגורשו כל עיתונאי החצר (הרשימה ארוכה מלפרט), יגורשו המטיפים הבלתי נלאים לחיים בריאים, אושר פנימי, אוכל אורגני ועשבי מרפא, וכמובן, יגורשו נציגי הציבור שמיסיונריותם אומנותם: דליה איציק ושמעון פרס.

במסגרת חקירה שעברה לפני 4 שנים במשרד הפנים, נשאלה ברברה לודוויג "האם היא מאמינה שישו הוא המשיח". במדינות מתוקנות שאלות כאלה הן מחוץ לחוק. במדינה שלנו – הן חומר לבלוגרים.

משרד הפנים: את מאמינה שישו הוא המשיח?
לודוויג: אתה מתכוון לישו של דוקטרינת השילוש הקדוש או ישו בגילגולו באחרית הימים?
משרד הפנים: אני מתכוון לישו לפי תפיסת תומאס מאקווינאס.
לודוויג: במסורת הקלוויניסטית אין מקום לתפיסות דאיסטיות של תיאולוגים אריסטוטלים.
משרד הפנים: לא ענית לשאלה.
לודוויג: כן, ישו הוא המשיח. רוצה להיוושע?
משרד הפנים: את טועה. הרבי מלובביץ' הוא המשיח.
לודוויג: מי?
משרד הפנים: הלובביצ'ר. זה כתוב על כל גשר בארץ.
לודוויג: המושיע אומר שהחיים הארציים הם גשר לעולם הבא.
משרד הפנים: אהה! מיסיונרית ארורה. הרי את מגורשת. מגורשת, מגורשת, מגורשת.

ארי שביט מראיין את האלוף עמוס ידלין

ראש המן, האלוף ידלין, האם תיתכן מלחמה בשנת 2008?
הערכת המן היא שיש סבירות נמוכה. האויב לא רוצה בזה, אנחנו לא רוצים בזה, אבל כולם עם האצבעות על כפתורי השיגור. המצב נפיץ.
החשש מפני מיסקלקולצה, מהערכה שגויה, שליווה אותנו בקיץ שעבר סביב המתיחות עם סוריה, עלול ללוות אותנו גם בקיץ הנוכחי.
בדיוק כך. לפעמים ממש בדז'ה-וו. מרכיבים של ההערכה מהקיץ הקודם חוזרים באופן מרתק בקיץ המתחיל כעת (הערה לקורא: הציטוט מדויק).
מרתק…
לפרקים אפילו מותח, ממש הופך-עמודים. יש אומנם קטעים משעממים, פה ושם – שוב איומי השמדה הדדיים של אחמדינג'אד ושל פואד – אבל בסך הכל מדובר בשובר קופות מובטח.
מה ההשלכות של גירעון איראן?
מדובר באיום אזורי, גלובאלי, טרנס-גלאקטי.
בין השורות אתה אומר שבקרוב יקיץ עלינו הקץ.
כן, בין השורות. אני אדם סובטילי.
כמה צנטריפוגות פועלות היום באיראן?
עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון?
סליחה?
לא משנה, ממילא השעון פועל לרעתנו.
מה הסיכוי לבלימה מדינית של איראן?
המערכת הבינלאומית צריכה להתעורר. אם זה יקרה, הכל אפשרי.
במלים אחרות, שואה גרעינית בפתח.
המן אחראי על הערכות בלבד, לא על מדיניות. אבל השאיפה היא כמובן כן.
מה לגבי סוריה?
הסורי מתכונן למלחמה אבל מפזר דיבורי שלום. הסורי חושש לתקוף, יש לו מה להפסיד. בתנאים שלו, הסורי יסכים לשלום.
והסורית?
הסורית מעוניינת למחות אותנו מעל האדמה. לדפוק אותנו כמו זיתים סורים.
ראש המן, איפה ממוקמת סוריה על ציר הרשע?
מקום טוב ליד ויזתא. בחצי הדרך בין אייכמן לחמלניצקי, כבר לא שיואו-איזה-רשע, אך עדיין לא בגדר רשע-מרושע-טפו-עליך.
מה היקף ההתעצמות של חיזבאללה מאז מלחמת לבנון השניה?
מבהיל. אסטרונומי. אתה לא רוצה לדעת.
במלים אחרות…
בדיוק.
מתי היא תפרוץ?
בקיץ הקרוב, בשעה טובה.
יהיו הרבה הרוגים?
ערימות. מקיר לקיר.
גם קטועי גפיים, אני מניח.
וכוויות מדרגה ראשונה, בעיקר באזור הפנים. וכמובן, אל תשכח את ה…
יתומים!
ויתומות.
הא! ואחריהן כבר מדדות, שפופות ושחורות פנים, האלמנות.
על פי הערכת המן, במקום שיש יתומים, יש גם אלמנות.
בקיצור, מלחמה של גברים. כמו שצריך.
כמו שמי צריך?
מה?
מי צריך את המלחמה?
כולם, לא? "הפורום לשוויון בנטל", רוני דניאל, נינט, אדלסון, "תנו לחיות לחיות".
ברור. אבל מי שהכי צריך מלחמה, זה החמאס.
אה, טוב שהזכרת לי. השאלה הבוערת כיום היא, לאן יכולות להגיע הרקטות של חמאס?
בקרוב, לרחוב אבן גבירול בתל-אביב. ממש מול "תושיה".
ובהמשך?
לפי החישובים שלנו, אלא אם כן נפלה מיסקלקולציה, תוך חודש הרקטות של חמאס יגיעו לטווח רחוק כל כך, שהוא יתחיל להפציץ את מוצבי חיזבאללה, מעל ראשינו.
נו, אז זה טוב. כלומר רע. מי יישאר להילחם בנו?
הסורית והאיראנית. גם הפקיסטאנית תעזור להם, בגיבוי בן-לאדן.
בנוגע להסדר שלום…
(צליל נפיחה רועמת)
ראש המן, מה זה היה?
מיסקלקולציה. ככה זה מתחיל.