מאימרות חד"ל: קטעים מהרצאתו של חיים דעואל לוסקי, "דלז כאונטולוגיה אידאליסטית-אמפיריציסטית", שניתנה בכנס ה-11 של האגודה הישראלית לפילוסופיה, אוקטובר 2008
"מהלך זה מבקש למצוא תשובה מטאפיזית ואתית לשאלה "כיצד נוטלים חלק וכיצד נוצרת השתתפות בשלם הזה, בעולם, שאינו נוכח כשלם עבור עצמו באימננטיות שמהותה היא שאינה יכול לקבל כל "עוד" כתוספת?", או "מהי הכָּכוּת של ההוויה האוניווקית?"
הערת המלבה"ד: האוניווקים היו שבט פולינזי קדום, שנכחד משום שכל הזמן רצה "עוד" כתוספת. כָּכוּ זה.
"חזרה זו מצליחה לחמוק מהאפשרות של הנוכחות כמה שנתפס וחוזר. זו החזרה העומדת במקום שבו היא יכולה להוות את הכוח הפועל להמסת כל זהות קודמת, גם אם התנועה המהירה של דלז מאפשרת לו אפילו להגיע למקום של הטרום, למקום שלפני כל היווצרות של זהות קודמת שאותה אפשר להמיס. מה שקודם אינו יציב יותר ממה שנוכח, אינו אפשרי יותר ממה שיהיה אחרי שכל זה יעבור, ובחזרה המפוצלת נמחקת כל שארית המקור ההופך לחסר מקור. חסר המקור, ה-sans fond , אינו סתם תנועה בעלמא כי אם אבסטרקציה הנעה לאורך קווי מגוז אופקיים, העתקים מרובים של סימולקרה. מבחינת דלז, ההפשטה של סימני ההיכר של ההווה יוצרת "מומנטים של חזרה עירומה", שהיא גם ההבדל שחוזר ריק, ללא סימן, ללא שפה".
הערת המלבה"ד: נו, טריביאלי. המלצתי לו להוריד את הקטע הזה, הרי מדובר בבייסיקס. התעקש. חייב להסביר הכל, זה. לא סובל שיישאר משהו לא מובן.
"החזרה אל מחשבת האידיאה, היא דרך התובנה שהאידיאות הן המכילות את היחסים הדיפרנציאליים (דהיינו המבטלים) ואת הנקודות הסינגולריות הקיימות בו-זמנית בסדרים השונים. מכיוון שהאידיאה מתעלמת מהשלילה, השלילי אינו מופיע לא בתהליך של הדיפרנציאציה (ההבטלה כחיוביות טהורה) ולא בתהליך של הדיפרנסיאציה (ההבדלה כמימוש שהוא תמיד ביטוי לכושר החיובי הנוצר אקטואלית)".
הערת המלבה"ד: כבר אמרנו לאידאה אלף פעם: אל, אל תתעלמי מהשלילה. תראי מה קרה לסינגולריות. לא חראם?
"כשהדיפרנציאציה קובעת את התוכן (הווירטואלי) של האידיאה כבעיה, הדיפרנסיאציה מבטאת את האקטואליזציה של הווירטואלי ואת כינון הפתרונות באמצעות אינטרגרציות מקומיות (ולמעשה, באמצעות החיים עצמם)".
הערת המלבה"ד: אהה, תפסתי. "החיים עצמם", בסוגריים.
לא למות טיפש 