השמדה וטרנספר בצפון רצועת עזה: מעבר לתרמית תכנית האלופים

[שימו לב – עלתה גרסה מוקלטת של הפוסט כאן ועלתה גרסה מתורגמת לאנגלית כאן]

הביטו בשתי התמונות האלה. הן צולמו באותו יום, ה-21 באוקטובר 2024. מימין רואים שיירת עקורים, למעשה נשים וילדים, שצולמה במחנה ג'בליה ההרוס. הגברים (מעל גיל 16) בנפרד, מרימים דגל לבן ואת תעודות הזהות שלהם. הם בדרך החוצה. משמאל רואים את מחנה הסוכות שהקימה תנועת "נחלה" סמוך לקיבוץ בארי, כהכנה להתיישבות יהודית בעזה, אירוע שהתכבד ב-21 שרים וח"כים מן הימין. הם בדרך פנימה.

התמונות האלה מספרות חלק גדול מן הסיפור, בעיקר את סופו המסתמן והולך. סדרת אירועים מהירה מאד בשלושת השבועות האחרונים, שעדיין נמצאת בעיצומה ופרטיה מאיימים כבר להישכח, אם בכלל חדרו לתודעה, הובילה אל הנקודה המפחידה הזאת. את הסיפור אפשר להתחיל בכל נקודה לאורך ההיסטוריה, בנכבה, בנכסה, ב"אזור הסייג" בנגב – הרי הן כל כך דומות. עקורים פלסטינים עם מיטלטליהם, רעבים ופצועים ותשושים, ולמולם – מתיישבים יהודים צוהלים, מתקדשים אל האדמה החדשה ששוטחה ופונתה עבורם. מתחטאים.

אני אתחיל אותו מן ההיסטוריה הקרובה מאד, מתכנית האלופים.

תכנית האלופים, טייק 1

תכנית האלופים פשוטה מאד. מטרתה – ניקוי צפון רצועת עזה, מציר נצרים ועד לגבול, מכל האוכלוסיה הפלסטינית שבו. על פי הערכת התכנית, מדובר בכ-300 אלף תושבים, אף כי בתקשורת העולמית דובר על מספר שיכול להגיע ל-400 אלף תושבים. שלב א' של התכנית: צה"ל מודיע לכל תושבי המובלעת שיש להם שבוע להתפנות דרומה, דרך שני צירים "הומניטריים". שלב ב': בתום שבוע, צה"ל מכריז על המובלעת שטח צבאי סגור. כל מי שעדיין נמצא בה נחשב מחבל חמאס, שיכול לבחור בין כניעה למוות. מצור מוחלט מוטל על המובלעת, במטרה ליצור לחץ של רעב ומשבר בריאותי שהנצורים לא יוכלו לעמוד בו לאורך זמן. "הרעבה או השמדה", הסביר ראש מרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, פרופ' עוזי רבי.

התכנית מדגישה כי מתן התראה מראש לאוכלוסיה להתפנות מבטיח עמידה בדרישות המשפט ההומניטרי הבינלאומי. זהו השקר הראשון (שהתקשורת כמובן לא ניסתה אפילו להפריך, בהיותה שבויה של מערכת הביטחון). ראשית, מתן התרעה מוקדמת לא מבטל את מעמדם המוגן של אזרחים בלתי מעורבים ואיננו בגדר היתר לכוחות הלוחמים לפגוע בהם (הפרוטוקול הראשון של אמנת ג'נבה, סעיף 57). שנית, מצור צבאי אינו מבטל את החובה להעביר סיוע הומניטרי לאזרחים מוגנים (סעיף 70).

השקר השני בתכנית היה מובלע בזהות היוזם שלה – גיורא איילנד. מתחת לאנינות הצידוקים המשפטיים, שמבחינים בין הרעבה מוצדקת של כוחות לוחמים לבין דאגה לאזרחים בלתי מעורבים, ביעבע אותו גנרל צמא-דם, שמתחילת המלחמה תבע מעל כל במה אפשרית להעניש קולקטיבית את כל אוכלוסיית עזה, לנהוג בה כמו בגרמניה הנאצית, ואם אפשר, גם לעודד שם מגפות. כך הוא טירטר במשך 10 חודשים, עד שבאוגוסט 2024 הבין שנקרתה לפניו הזדמנות – לערוך פיילוט של תכנית ההשמדה בצפון עזה. בעצה אחת עם כמה יועצי צללים (נשוב אליהם בסוף הפוסט) נעטפה התכנית בגלימת כזבים של "המשפט הבינלאומי", שוגרה למערכת הפוליטית ולתקשורת – והשאר הוא ג'נוסייד, כמו שאומרים.

התקשורת והפוליטיקאים עשו מה שהם עושים תמיד: ריכזו מאמצים בהסחת דעת. "חלקים מן התכנית כבר מיושמים", סיפרו גורמים בטחוניים עלומי שם לאתר "פוליטיקו". שר הביטחון גלנט מיהר להכחיש: אנחנו לא מרעיבים את צפון עזה, התכנית לא מיושמת. אבל חיילים בשטח חשפו את הבלוף: "המפקדים אומרים בגלוי שתוכנית איילנד מקודמת על ידי צה"ל… המטרה היא לתת דד־ליין לתושבים שגרים מצפון לאזור נצרים לעבור לדרום הרצועה. אחרי התאריך, כל מי שיהיה בצפון ייחשב לאויב וייהרג."

המציאות מפחידה עוד יותר. כפי שנראה מיד, האירועים שמתרחשים בצפון רצועת עזה מתחילת אוקטובר אינם תואמים את מתווה תכנית האלופים אלא גרסה אפלה וברוטלית יותר. אפשר כמעט לומר שהתכנית והעיסוק האינטנסיבי בה מאפשרים לכל הצדדים שלא להיחשף ולא להתייחס למה שבפועל קורה כאילו "במסגרת" התכנית, אבל בפועל, מחוץ לגבולותיה, וזאת בשני הבטים. ההיבט החשוב, המיידי, הוא פרימת הרסן ההומניטרי המינימלי שהיה קבוע בתכנית (שבוע החסד לפינוי האוכלוסיה). ההיבט השני, בטווח הרחוק יותר, הוא מטרתו האמיתית של פינוי צפון הרצועה, שהוסוותה כהכרח בטחוני, אך בפועל פיעמה בה מן הרגע הראשון רוח הטרנספר-לצורך-התנחלות. על כך בסוף הפוסט.

האסון בצפון הרצועה

ב-17 באוקטובר, ב-5 אחר הצהריים, שיגר מסעב אבו תוהה קריאה לעזרה ל-30 אלף עוקביו בטוויטר. "הטנקים והחיילים צרים על ביתם של קרובי משפחתי. הם יורים על קומת הקרקע. יש שם יותר מ-30 נפשות. אנא עזרו".

למחרת בבוקר, קריאה שניה. "הצבא הפציץ אותם. יש פצועים מתחת להריסות, הם מדברים עם צוותי ההצלה בטלפון. אנא עזרו, אף אחד לא עוזר להם."

ב-18 באוקטובר ב-5 אחר הצהריים, 24 שעות אחרי הקריאה הראשונה, הגיעה ההודעה המרה: הצבא הרג את כולם. ילדים, נשים, קשישים. "אף אחד לא עשה כלום להציל אותם".

חוסר האונים הזה הידהד אצלי מאד חזק את חוסר האונים של הנצורים במיגוניות ב-7 באוקטובר, ששיוועו לעזרה, וזו לא באה. אין אימה גדולה מן הידיעה שגורלך נחרץ ואין מושיע, ועכשיו זה עניין של דקות או שעות עד שתפרח נשמתך, בירי או בחנק.

אבו תוהה ודאי נקרע עוד יותר בגלל הריחוק. הוא משורר עזתי, שנמלט בעור שיניו מן התופת בעזה בנובמבר 2023, הודות לקשריו במערב. שוב ושוב, כמו העיתונאים הפלסטינים שמדווחים מעזה, הוא קם בבוקר ומתחיל להיאבק נגד אדישות העולם, נגד המצפון הקהוי והעיניים היגעות של צופי החדשות במערב. "העולם ויתר עלינו", כתב לאחר מכן. האם מישהו שומע בכלל את הזעקה?

האם הדברים מתרחשים? קחו לדוגמה את התקרית המסוימת הזאת. לפחות 32 בני משפחתו המורחבת של אבו תוהה נהרגו בהפצצה הזאת של חיל האוויר בג'בליה. היא לא גירדה אפילו את תשומת הלב של התקשורת הישראלית. האירוע לא דווח אפילו כ"חיסול מחבלים". לא קרה. כפי שתראו מיד, היו עוד הרבה אירועים כאלה.

צריך לדבר על מה שקורה בצפון עזה, ולדבר בדחיפות, כי האסון שם מתגלגל בקצב מאד מהיר, וצירוף הנסיבות של הזמן הנוכחי מסמן שהנורא מכל, השמדה של אלפי בני אדם שנצורים במובלעת הזאת, כבר איננה מן הנמנע. לקרוא לזה "תכנית האלופים" זאת הטעיה, מסיבות שאעמוד עליהן בהמשך. לפני הכל, יש מחסור במידע אמין, אבל גם המידע הלא רב שקיים מושתק. מעט מאד ממה שתקראו כאן חילחל לחדשות בישראל.

מה קורה בצפון הרצועה?

הנתונים הבאים לוקטו ממקורות שונים – כלי תקשורת מערביים, ארגונים הומניטריים, סוכנויות האו"ם, ומעט העיתונאים שעדיין פעילים בצפון הרצועה (אחרי שניים במיוחד אני ממליץ לעקוב – אנאס אל-שריף וחוסאם שאבת). שום דבר כאן לא מגיע מן החמאס, מדוברי החמאס או מכלי תקשורת שמסונף לחמאס. אשר לנתוני ההרוגים שמגיעים ממשרד הבריאות בשליטת החמאס – אמינותם אושרה שוב ושוב בידי גורמים נייטרלים, חוקרים וכלי תקשורת רציניים. המחקר האחרון והמפורט ביותר, של airwars, מגיע למסקנה דומה. בספטמבר פירסם משרד הבריאות הפלסטיני רשימה של 34 אלף הרוגים מזוהים לפי גיל, מין ומספר זהות. יותר מ-8,000 הרוגים עדיין אינם מזוהים ורבים אחרים עדיין קבורים בהריסות. מכחישי המספרים מבקשים להסיח את דעתנו מן הזוועות, שאינן תלויות בדיוק מספרי אבסולוטי; אין סיבה לשתף איתם פעולה. אני גם יודע שרוב הישראלים מעדיפים את "החדשות" שלהם ארוזות יפה עם חותמת דו"צ עליהן. מעט מאד אוזניים ועיניים בישראל עדיין פנויות להקשיב ולראות מה באמת מחולל צה"ל בצפון הרצועה ("אלה שקרים. אה, זאת האמת? היא לא מעניינת"). יהי כך.

ב-5 באוקטובר החלה מתקפה עזה על צפון הרצועה – חיל האוויר, ארטילריה, ובהמשך, כניסה קרקעית של כוחות אוגדה 162. תושבי בית חאנון, בית להיה וג'בליה הצטוו לעקור דרומה, לאזור המואסי, דרך שני צירים "הומניטריים". על פי ההערכות (שאינן מדוייקות, כיוון שברצועה יש כל הזמן ניוד אוכלוסין), בצפון הרצועה שוהים בין 250 ל-400 אלף איש. ישראל הציגה את המהלך כפירוק מחודש של תשתיות החמאס שהתמקמו שוב באזור, והכנה לאפשרות שישראל תיקח על עצמה את האחריות לרכישת הסיוע ההומניטרי, שינועו וחלוקתו ברצועה (במילים אחרות, חזרת המנהל האזרחי). העילה הראשונה היתה חלקית בלבד, והשניה שימשה כמסך עשן, כפי שעוד נראה.

מן הצד הפלסטיני, הכל נראה שונה מאד. מן היום הראשון למבצע, דווח על עשרות פצועים והרוגים מקרב העקורים, בעיקר באזור ג'בליה. ובהדרגה נחשפו הזוועות (הנה דיווח נרחב של אל-ג'זירה, מן ה-13 לאוקטובר). צה"ל פיזר חביות נפץ ושיטח מאות בתים; חיילים תיעדו את עצמים מעלים באש בניינים שלמים.

תוך ימים ספורים ג'בליה נראתה כמו חיזיון אפוקליפטי של סוף העולם.

שקר הפינוי ההומניטרי

בניגוד למצג שצה"ל יצר, כאילו תושבי צפון הרצועה חופשיים לנוע דרומה ולצאת מאזור הסכנה, עדויות התושבים ציירו תמונה מבהילה – מי שמנסה להתפנות, מי שרק יוצא מביתו – נורה בידי צלפים או רחפנים של צה"ל, כפי שאישר צוות "רופאים ללא גבולות" בג'בליה. יותר מכך, צוותי חילוץ שניסו להציל אנשים שנורו בידי צלפים – נורו גם הם. ב-9 באוקטובר צלפי צה"ל כיוונו ופגעו בילדה הזאת, רחפני צה"ל כיוונו ופגע והרגו גם נושאי דגל לבן. "רחפני קוודקופטר טסים נמוך מעל הרחובות, ויורים על כל מה שזז", העיד תושב ג'בליה, "צלפים מוצבים על הגגות, ומכוונים על כל מי שמנסה לצאת. בו בזמן, חיילים וטנקים נכנסו לתוך המחנה, כשהם משמידים בתים ומשטחים כבישים ושדות". סרטון מחריד במיוחד שהופץ ב-19 באוקטובר מראה ילד בצפון הרצועה שנפצע מירי צלפים, שוכב ומנופף לעזרה. לאט לאט קרבים אליו צעירים, אף אחד מהם לא חמוש, כדי לבדוק את מצבו. כשמתקבצים שם בערך 12 איש, פוגע בחבורה טיל.

זאת המציאות שבתוכה נדרשו תושבי הרצועה, מותשים ומורעבים, לפסוע אל "האזור ההומניטרי".

כיוון שהמדיניות של צה"ל היתה בפועל ברוטלית הרבה יותר מכפי שאפשר להציג בפומבי, התגייסה מערכת התעמולה בשלל נימוקים מדוע תושבי צפון הרצועה נמנעים מלהתפנות. בתוך כך נקלעה לסתירות עצמיות מגוחכות, כשהופצה הידיעה כאילו החמאס "מכה במקלות" את מי שמנסה להתפנות. אם אכן החמאס מנע מן התושבים להתפנות, איך אפשר להמשיך לטעון ש"מי שבוחר לא להתפנות הוא מחבל שדינו מיתה"? מי שהקשיב לתושבים (לכך נדרש מאמץ עוקף-תקשורת ישראלית) שמעו שוב ושוב את אותה קריאה נואשת: אנחנו לא יכולים להתפנות, צה"ל יורה עלינו. ב-20 באוקטובר פירסם צה"ל תמונה של שיירת עקורים תחת כותרת שנוסחה כמו תחזית מזג אוויר מפוהקת: "נמשכת תנועת התושבים הפלסטינים מאזור ג'בליה שבצפון הרצועה. עד כה התפנו מהאזור יותר מ-5,000 פלסטינים." נמשכת, התפנו, שפה סבילה ומאלחשת. חדי-העין הבחינו שכל הראשים בשיירה עטופים: זאת שיירת נשים וילדים. איפה הגברים? נלקחו, אין לדעת לאן. אולי עוד נשמע על קורותיהם במתקני המעצר הישראלים עוד כמה חודשים. הנשים והילדים פשוט גורשו בכוח, לא "התפנו".

כזכור, בתכנית האלופים הוקצב לאוכלוסיה האזרחית שבוע להתפנות לפני שהאזור יוכרז שטח צבאי סגור. בפועל, לא היה שבוע כזה. מן הרגע הראשון צה"ל התייחס לצפון הרצועה כשטח צבאי שכל תנועה בו גוררת אש קטלנית. זהו ההיבט הראשון שבו תכנית האלופים משמשת כליא-ברק שמסיט את המבט והביקורת ממציאות הרבה יותר ברוטלית ממה שמוצע בה.

הרעבה מן היום הראשון

הכיתור של צפון הרצועה לווה בחסימה מוחלטת של כניסת מזון ותרופות, והסתמן כמדיניות הרעבה מכוונת. על פי תכנית המזון של האו"ם, ההרעבה למעשה החלה ב-1 באוקטובר, כלומר 5 ימים לפני המבצע הצבאי. הדברים קיבלו אישור רשמי, במשתמע, מן הדרישה האמריקאית מישראל, ב-15 באוקטובר, להתיר כניסת סיוע לצפון הרצועה בתוך 30 יום, או שמשלוחי הנשק לישראל ייעצרו. משמע, לא נכנס סיוע לפני כן. תקופת החסד של 30 יום בדרישה הזאת עוררה גיחוך; שר החוץ של האיחוד האירופי הזכיר שבתוך 30 יום אלפי אנשים עלולים למות מרעב. חשיפה של "פוליטיקו" חיזקה את הרושם (הלא-מפתיע) שכמו "איומים" קודמים בעבר, גם האיום הנוכחי של וושינגטון הוא מחווה טקסית חלולה לצרכי הרגעת המצפון של ליברלים מאותגרי-עובדות: עוד באוגוסט, בפגישה פנימית בין נציגת הממשל לבין ארגוני סיוע, הבהירה הנציגה שארה"ב לא תעצור משלוחי נשק לישראל כאמצעי ללחוץ עליה בעניין ההומינטרי. לעניין הפרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי, סיפקה הנציגה את התשובה החותכת: "הכללים לא חלים על ישראל". It takes one to know one.

ב-10 באוקטובר הפגיזה ישראל את מחסן הקמח היחידי בצפון עזה. לא דווח לפני או אחרי שבין כיכרות הלחם הסתתרו טרוריסטים של חמאס. הפגזת מחסן קמח היא דוגמת בית ספר לפשע מלחמה ונדבך משמעותי בקייס נגד ישראל לרצח עם. ב-14 באוקטובר צה"ל הפגיז מרכז חלוקת מזון של האו"ם בג'בליה, והרג 10 אנשים. ב-19 באוקטובר ישראל חיסלה ארבעה מהנדסים ועובדים של אוקספאם שהיו בדרכם לתיקון תשתיות מים בכפר חוזעה (בדרום מזרח הרצועה, ועדיין רלוונטי למדיניות ההרעבה והצמאה).

כל סוכנויות הסיוע מזהירות במילים החריפות ביותר מפני האסון המתגלגל, מתריעות כי אין ביכולתן למלא את תפקידן הבסיסי בתנאים הבלתי אפשריים שישראל יצרה בצפון עזה. דו"ח חדש של ה-IPC על מצב הרעב בעזה חוזה "תוצאות קטסטרופליות" לתת-התזונה החמורה, במיוחד בצפון הרצועה.

ב-16 באוקטובר דווח בתקשורת הישראלית שבעקבות הלחץ האמריקאי הוכנסו 100 משאיות סיוע לצפון עזה. אנאס אל-שריף וחוסאם שאבת דיווחו שניהם: שקרים. המשאיות הועברו לדרום. ב-19 באוקטובר סוכנויות האו"ם עדיין דיווחו ש"אין סימנים לכך שישראל מנסה להגדיל משמעותית את הסיוע לאזור". שימו לב – אנחנו כבר מדברים על מצור של מזון למשך כמעט שלושה שבועות. בימים האחרונים נראה שנכנסות משאיות, אבל קשה מאד לדעת כמה, כשאין שום הוכחות מצולמות (תמונות של משאיות עומדות בתור במחסום ארז אינן מוכיחות כלום; הן עומדות שם שבועות ארוכים). ההסברה הישראלית חוגגת על דיווחים שהחמאס "משתלט" על משאיות הסיוע (מה לעשות, החמאס עדיין שולט בשרידי המנגנונים האזרחיים) ועל חמולות ש"בוזזות" סיוע – כאילו לישראל אין יד ורגל באנרכיה שהשתררה בעזה המושמדת; כאילו שרעב קיצוני לא מוביל בהכרח לביזה ושוד; את זה שאנשים יעשו הכל בשביל אוכל אנחנו כבר יודעים מן הספרים של פרימו לוי. ישראל פשוט לא תופסת שבקצה כל טענת הסברה שלה נמצא וו מעוקל שמחזיר חלק נכבד מהאשמה אליה.

הרס שיטתי של שרידי מערכת הבריאות

מאות ההרוגים והפצועים במהלך השבועיים האחרונים זורמים לשלושת בתי החולים היחידים בצפון רצועת עזה: האינדונזי (בית להיה), אל-עוודה (ג'בליה) וכמאל עדואן (בית להיה). למעשה, בתי החולים כבר לא מסוגלים לספק טיפול רפואי לכמויות הנפגעים האלה, ומאכלסים כעת עשרות בודדות של פצועים במצב קשה. דיווחים של "רופאים ללא גבולות" (שצה"ל הרג את אחד מעובדיהם) ושל האו"ם מגדירים את המצב כ"מסכן-חיים" באופן מיידי.

כבר בימים הראשונים של המבצע, צה"ל הורה לשלושת בתי החולים להתפנות בתוך 24 שעות, אחרת כל מי שבתוכם ייתפס או ימות. לא בדיוק "שבוע החסד" שתכנית האלופים מעניקה. ביה"ח כמאל עדואן וסביבתו הופגזו בידי צה"ל כבר בתחילת המבצע וגם בהמשכו. אספקת הדלק נקטעה, מה שגורם להפסקות חשמל ומעמיד בסיכון מיידי חולי טיפול נמרץ ותינוקות באינקובטורים. מעדותו המפורטת של מנהל בית החולים עולה מחוייבות בלתי ניתנת לשבירה לחייהם של החולים האנושים, שאין שום יכולת לפנותם. הוא והצוות יישארו איתם עד הרגע האחרון.

ב-18 באוקטובר, צה"ל הפציץ את ביה"ח האינדונזי ואת בי"ח אל-עוודה. כתוצאה מנפילת החשמל בביה"ח האינדונזי, שני חולים מתו. למחרת, ביה"ח האינדונזי פסק מלתפקד. בדיווחים דובר על 40 מאושפזים בסך הכל, מה שנותן מושג על הפער העצום בין הצרכים ליכולת של מערכת הבריאות בצפון עזה. זו הסיבה שפציעות קלות מסתיימות לא פעם במוות (בייסורים), שכן אין לצוותים הרפואיים משאבים לטפל בהן.

ישראל כמובן מפלילה כל בית וסמטה בעזה – הכל רוחש ושורץ טרוריסטים, הכל מטרה לגיטימית. ומה יהיה התירוץ לכך שנאסרה כניסתם של שישה ארגוני סיוע רפואי, שעובדים עם ארגון הבריאות העולמי, לתוך עזה? סברה שנתקלתי בה, ונראית לי הגיונית לחלוטין, היא שמדובר בצעד ענישה נקמני נגד אותם ארגונים שמטעמם הגיעו הרופאים המערביים לעזה, שלאחר מכן פירסמו מכתבים ועדויות על ירי צלפים בילדים. הנקמנות הזאת כלפי השליח שבסך הכל מוסר עדות אופיינית מאד למערכת הביטחון הישראלית. זכורה עוד ההכרזה המגוחכת של שר הביטחון גנץ על 6 ארגוני זכויות אדם פלסטינים כ"ארגוני טרור", הכרזה שלא נשענה על שום ראיה משכנעת ועילתה האמיתית היתה הבושה שעושים לישראל הדו"חות שמפיקים אותם ארגונים. ואכן המדינות האירופאיות התורמות להן ביקשו ראיות, לא קיבלו, ובסוף לא השתכנעו מן העמדה הישראלית. הגיון הכיבוש פועל כך תמיד: הענש את מי שחושף את פשעיך במקום את הפושעים. הקורבנות תמיד יהיו הפלסטינים.

על פי ארגון הבריאות העולמי, בשבועיים הראשונים של אוקטובר ישראל התירה את כניסתה של משלחת יחידה לצפון הרצועה מתוך 54 משלחות שביקשו להיכנס, ופנייתן נדחתה, עוכבה או הוכשלה. איך קוראים למדיניות כזאת, של מניעה כמעט גורפת של סיוע רפואי לאוכלוסיה תחת תנאי רעב ומלחמה איומים? ועדת האו"ם שהגישה את הדו"ח שלה ב-10 באוקטובר סיכמה זאת כך: "ישראל נקטה במדיניות מתואמת להריסת מערכת הבריאות בעזה כחלק ממתקפה רחבה יותר על עזה, ותוך כדי ביצוע פשעי מלחמה ופשע נגד האנושות של השמדה באמצעות מתקפות בלתי פוסקות ומכוונות על צוותים ומתקנים רפואיים."

מעשי טבח מדי יום ביומו

ליתר דיוק, מדי לילה. חיל האוויר מפציץ בלילה. הקורבנות ישנים, קשה יותר לפנות פצועים, הבלאגן מטורף.

בשבוע החולף בלבד, כמעט מדי לילה, קטל חיל האוויר הישראלי משפחות שלמות בבתיהן. הנה האירועים המרכזיים, וככל הנראה היו גם אחרים שנשמטו מן הרשימה הזאת.

14 באוקטובר: צה"ל חיסל משפחה בת 11 נפשות באזור אל-פלוג'ה במחנה ג'בליה ואת הרופא שהגיע לטפל בה.

17 באוקטובר: צה"ל חיסל 22 איש במחנה עקורים בבית הספר אבו חוסיין במחנה ג'בליה.

19 באוקטובר: צה"ל חיסל 33 איש בשלושה בתים, בהם 21 נשים, במחנה ג'בליה.

20 באוקטובר – צה"ל חיסל 87 איש (לפחות) בשיטוח של כמה בנייני מגורים בבית להיה.

האירועים האלה כמעט שאינם מדווחים בתקשורת הישראלית, ודאי לא בהיקף הראוי או מתוך ניסיון להבין את ההיגיון המבצעי שמאחורי הרג כל כך מסיבי. אבל גם התקשורת הזרה מתקשה לסקר אותם, והסיבה מובנת. ישראל אינה מאפשרת לעיתונאים זרים להיכנס לעזה. אלה שישנם שם הולכים ואוזלים, פשוטו כמשמעו: 123 נהרגו בידי צה"ל מאז ה-7 באוקטובר לפי נתוני "הוועד להגנה על עיתונאים", נתון שיא ב-32 שנות פעילות הארגון. במהלך המבצע הנוכחי בצפון עזה, מל"ט של צה"ל הרג צלם ופצע עיתונאי של רשת "אל-אקצא" בשעה שסיקרו את המצור על ג'בליה, ורחפן צה"לי ירה באיש מצלמה של אל-ג'זירה, שכתוצאה מכך שותק בכל גופו ונכנס לתרדמת. צה"ל גם דאג לדלל את הדיווחים מאזורי ההשמדה באמצעות השבתת שירותי תקשורת ואינטרנט, כפי שפלסטינים דיווחו ב-18 באוקטובר.

את מי משרת האיפול התקשורתי ההדוק הזה? מי מרוויח ממנו, מי שאוכף אותו או מי שמנסה לפרוץ אותו? התשובה ברורה. מה יש לישראל להפסיד מפתיחת הגבולות לעיתונות העולמית? שוב, התשובה ברורה. היא תפסיד את השליטה הבלעדית שלה בנרטיב. והנרטיב של ההסברה הישראלית, מן הרגע הראשון, היה פימפום של חוסר אמון מוחלט בכל דיווח שמגיע ממקור לא צה"לי בעזה. הנרטיב הוא שאין אמת. משסולקו נציגי הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט והבי-בי-סי מן הרצועה, משנותרו שם רק נציגי אל-ג'זירה ורשתות ערביות ועיתונאים פלסטינים מקומיים – קל להסברה לטעון שהדיווחים "מוטים", שהם תעמולה של החמאס וכו'. ההסברה הישראלית היא כמו אב משפחה חמום-מוח שצורח על כל מי שמעז לחלוק עליו, ואז הוא מתיישב לארוחה ורוטן "למה כולם שותקים?".

הציבור הישראלי מוגן ומבודד שבעתיים מן הזוועות שמתרחשות בשמו. במהלך השנה האחרונה פורסמו לא מעט תחקירים בעולם על פשעי מלחמה חמורים שכוחות צה"ל ביצעו ברחבי עזה. השטף האדיר של ההרוגים כמו מחק אותם מן התודעה. האירועים האלה קדמו להשמדה הנוכחית בצפון הרצועה, ואני מזכיר אותם כאן משתי סיבות. ראשית, מי שנחשף להם וקרא את הפרטים לא יכול להיות מופתע מן המתרחש כעת בג'בליה ובבית להיה. שנית, הם מלמדים דבר או שניים על הניתוק המוחלט של התקשורת והציבור הישראלי ממה שחיילינו הטובים עשו ועושים וימשיכו לעשות שם, כל עוד לא ייעצרו.

פברואר: תחקיר אינטרספט על הוצאה להורג של "שליח" של צה"ל בשיפא.

פברואר: תחקיר סקיי ניוז על חיסול של זוג הורים מול עיני ילדיהם.

פברואר: תחקיר סי-אן-אן על השמדת משפחה בפצצה של טון, ללא כל מטרה צבאית באזור.

מרץ: תחקיר וושינגטון פוסט על חיסול שני עיתונאים כיוון שתיעדו ברחפן הפצצה של צה"ל.

אפריל: תחקיר HRW על הפצצת בניין מגורים שקטלה 106 תושבים, מחציתם ילדים.

אפריל: תחקיר בלינגקאט על מסע ההרס של גדוד הנדסה קרבית 8219 ברחבי הרצועה.

מאי: אוסף עדויות ודיווחים שהעליתי בבלוג על הוצאות להורג של אזרחים לא חמושים בידי רחפנים.

יוני: תחקיר הניישן על הוצאה להורג של 11 גברים לעיני משפחותיהם.

ספטמבר: תחקיר הניו-יורק טיימס על חיסול משפחה בת 7 נפשות בידי צלפים, בזה אחר זה.

אוקטובר: תחקיר העיתונאי העצמאי יונס טיראווי על יחידת הצלפים "רפאים", שתיעדה את עצמה מוציאה להורג אזרחים לא חמושים, כולל קשישים וילדים.

אוקטובר: תחקיר הניו-יורק טיימס על השימוש השגרתי של כוחות צה"ל בעצירים פלסטינים כמגן אנושי במשימות מסכנות חיים.

אוקטובר: תחקיר דרופסייט על מסע ההרס של גדוד הנדסה קרבית 749 ברחבי הרצועה.

על כל אלה אפשר להוסיף את מצבור העדויות של רופאים וצוותי סיוע רפואי, מיד ראשונה, על פגיעות ראש וחזה של ילדים מירי צלפים:

אפריל: תחקיר הגרדיאן על בסיס עדויותיהם של 9 רופאים.

יולי: מכתב 45 רופאים לנשיא ביידן.

אוקטובר: עדויות 65 רופאים מהניו-יורק טיימס.

אני עוצר כאן, כי נושא הפוסט הוא לא פשעי המלחמה כולה, אלא הפשעים שמתרחשים בשבועיים האחרונים בצפון הרצועה והסכנה האיומה שמסתמנת בחודשים הקרובים.

מאחורי ואחרי "תכנית האלופים"

מן הרגע הראשון, העילה המבצעית לתכנית דרסטית כל כך היתה מפוקפקת. איילנד דיבר על "5,000 מחבלים" שמסתתרים בצפון הרצועה. אבל מי שעוקב אחרי המהלכים, מגלה שלא היו כמעט היתקלויות עם אנשי חמאס. צה"ל מתפאר שחיסל "מאות מחבלים" – כרגיל ללא פרטים, ללא שמות או זיהוי אתרים. רק יניב קובוביץ' העז לבטא את הפיקפוק: "מפקדים בשטח ששוחחו עם "הארץ" מספרים כי ההחלטה לעבור לפעול בצפון הרצועה התקבלה בלא דיון מעמיק, ונראה שהמהלך נועד בעיקר כדי ללחוץ על אוכלוסיית עזה… אוגדה 162, שהושארה בדרום הרצועה, התבקשה להתכונן לפשיטה נרחבת בג'באליה שבצפונה – למרות שלא היה מידע מודיעיני שהצדיק זאת… בנוסף, בין בכירי מערכת הביטחון לא היתה תמימות דעים בנוגע לנחיצות המהלך, ובצה"ל ובשב"כ היו מי שחשבו שהוא עשוי לסכן חיי חטופים. מקורות ששוחחו עם "הארץ" העידו כי החיילים שנכנסו לג'באליה לא נתקלו במחבלים פנים אל פנים."

ובכן, מה המוטיבציה האמיתית מאחורי התכנית? אתם כבר יכולים לנחש. בשעה שאני כותב את המילים האלה, הקימו מאות ישראלים "עיר סוכות" סמוך לקיבוצים רעים ובארי, תחת הקריאה "נערכים להתיישבות בעזה". 21 שרים וחברי כנסת מן הליכוד ומן הציונות הדתית מכבדים את האירוע בנוכחותם, והחזון מדבר על "הקמתה מחדש של העיר עזה כעיר עברית, טכנולוגית, ירוקה ומאחדת את כל חלקי החברה הישראלית." (מה שנכון – מאז ומעולם ישראלים התאחדו סביב גירוש ועקירה של פלסטינים). זהו המשך ישיר לאירוע החגיגי בבנייני האומה בינואר השנה ("כובשים ומיישבים את חבל עזה)", בהשתתפות אלפים, שבו נכחו לא פחות מ-27 חברי קואליציה. פרופורציונלית לתמיכה ציבורית, משמעות הדבר שכמעט כל ישראלי אחד מארבעה תומך ב"ניקוי" הרצועה מפלסטינים ויישובה ביהודים.

תנועת "נחלה" של דניאלה וייס כבר ערוכה עם התכניות, שישה גרעיני התיישבות, 700 משפחות מחכות בתור, וכל מה שחסר זו שעת כושר. רגע אחד של הסטת תשומת הלב הלאומית (לצפון, לגדה, לאיראן, לא חסר), רגע אחד של נחישות, של "הכרעה" סמוטריצ'ית, והיתד ייתקע מעבר לגבול. יקראו לו "מאחז צבאי" או "חווה חקלאית", יקרצו ימינה ויתפתלו שמאלה, כל אלה פרטים מוכרים ויגעים, הצבא הרי לא יפקיר אותם, אלה טובי בנינו, הצבא הרי בשר מבשרם. והשיבה היה תהיה.

חדי העין ידעו זאת מן השבוע הראשון למלחמה: בשעה שרוב הישראלים עדיין עיכלו את גודל השבר, הציונות הדתית פרשה מפות ותקעה בהן סיכות התיישבות. הפצע של "ההתנתקות" הרי עדיין היה פתוח, זהו פצע פתוח במכוון, הרי לא נתנו לו להגליד אף פעם, טראומה שנחייתה ולובתה והונחלה מחדש שנה אחרי שנה, שפיעפעה את רעליה אל פורום קהלת ואל שורה שלמה של פוליטיקאים חדורי-שנאה ותאוות-נקם בלתי נדלית בימין. היה זה גילגול מחודש של תבנית יסוד ישראלית – ליבוי במקום ריפוי, מעגל תאוצה של סבל וזעם – שהתממשה לפני הכל בתעשיית השואה, הקורבנות שלא יכולים עוד לחטוא כי קורבנותם הקדושה מציבה אותם מעבר לטוב ולרע, והם קורבנות תמיד, מ"גבולות אושוויץ" של אבא אבן, דרך הדמוניזציה הנאצית של ערפאת בנאומי בגין, "שואה בחדר האטום", ועד למה שנעמי קליין כינתה "הפיכת הטראומה של ה-7 באוקטובר לכלי נשק".

ואורית סטרוק, כמובן, ידעה זאת לפני כולם, כשחזתה, במאי 2023: "על עזה – אני  לא חושבת שעם ישראל נמצא שם כרגע מבחינה תודעתית, ולכן זה לא יקרה לא היום ולא מחר בבוקר. בהסתכלות ארוכת טווח – אני מניחה שלא תהיה ברירה אלא לעשות את זה. זה יקרה כשעם ישראל יבשיל את זה, ולדאבוני הרב זה יעלה לנו במחיר דמים." עד כמה זה היה "לדאבונה" קשה לדעת, שכן אותה סטרוק, בעיצומה של המלחמה, התמוגגה מן הגאות בהתנחלויות בגדה (שהיתה קשורה הדוקות למה שמתרחש בעזה) ותיארה אותה כ"תקופה של נס".

מה הקשר בין קדירת המשיחיות הגדושה הזאת לתכנית האלופים? הנה הקשר. השבוע חשף עמרי מניב שהאלופים שקידמו את התכנית הם בעיקר "פרזנטורים", ושהרוח החיה מאחוריה הוא ארגון הימין "צו 9". למי שלא זוכר, מדובר בארגון מציתי המשאיות שהתחרפן מעצם הרעיון שהחוק הבינלאומי מחייב את ישראל לאפשר מעבר של סיוע הומניטרי לעזה; חיבור טבעי לגיורא איילנד. מייסד הארגון, שלמה שריד, זכה בעקבות כך שארה"ב תטיל עליו סנקציות אישיות. על פי החשיפה של מניב, שריד הוא שיצר את הקשר בין איילנד ל"פורום המפקדים במילואים", שהתייצב מאחורי התכנית. בין מייסדי הפורום גם אלוף (מיל.) גבי סיבוני, ממכון משגב. מכון משגב קם על חורבות "המכון לאסטרטגיה ציונית", שמאחוריו עומד – הופה, מי היה יכול לראות את זה בא? – פורום קהלת.

בקהלת שיכללו במשך שנים את היכולת להשפיע דרמטית על סדר היום הציבורי בישראל דרך זרועות ותת-שלוחות שפועלות תחת שמות תמימים למראה, לפעמים תוך שחוקריו מכחישים כל קשר אליו. שלמה שריד ממש מצטט את ספר ההפעלה של הפורום כשהוא מסביר בשיחת זום פנימית של חברי "צו 9": "פיצחנו פה איזושהי אסטרטגיה, לקחת נושא ליבה, שנוי במחלוקת, ודווקא כשגופים אזרחיים באים ומציעים את הפיתרון ומגיעים לתוך הממשלה מצדדים שונים. הגענו מימין והגענו משמאל." איילנד היה מודע לכך ששריד ושחברים בפורום המפקדים במילואים חותרים לחידוש ההתנחלות בעזה, אבל הוא מכחיש שהתכנית שלו נועדה להכשרתה; כך נשמעת הכחשה של אידיוט שימושי. כמו כל מפקד טוב בפיקוד המרכז, ששולחים אותו לאבטח הילולת מתנחלים בקבר יוסף או לחסום את היציאות מכפר קדום וכפר ביתא, הוא ימשיך לטעון שהפתרונות שלו הם "בטחוניים" ואין בהם ולו שמץ של תמיכה בסדר היום המתנחלי. "זה לא פוליטי", מסבירים לנו שוב ושוב כל אותם חמורים של המשיח, והוא בינתיים צוהל על גבם ומדי פעם מזיל דמעה על "מחיר הדמים".

הגענו לקצה שכבות התרמית של תכנית האלופים. ואלו הן:

– התכנית כלשונה היא כבר פשע מלחמה, בניגוד למוצהר
– צה"ל לא סיפק מרווח זמן "הומניטרי" לפינוי בלתי מעורבים
אין פרופורציה בין ההצדקה הצבאית המפוקפקת לבין התכנית הדרסטית
– אופק התוצאות של התכנית אינו צבאי אלא מדיני – חידוש ההתנחלות בעזה

מבט קדימה

מה ייצא מן הקדירה המבעבעת הזאת? שימו לב מה יש בה כבר:

– מצור הרמטי על מאות אלפי תושבים  
– הצדקה צבאית מפוקפקת
– ירי מכוון על מי שמנסה להימלט
– טבח יומיומי מן האוויר במשפחות שלמות
– הרעבה והצמאה
– הרס תשתיות הבריאות והוצאת בתי חולים מכלל פעולה
– מניעת כניסה של סיוע רפואי
– שיטוח שכונות מגורים שלמות
– איפול תקשורתי
– תכניות מפורשות ליישוב מחדש

איך קוראים לזה? בצפון עזה קוראים למה שעובר עליהם "השמדה". מבחינתם זה לא כל כך משנה אם ההשמדה היא יעד בפני עצמו או שלב בדרך לתפיסת אדמותיהם בידי יהודים. לפני כחודש תהה מירון רפופורט איך תתגלגל תכנית האלופים: האם באמת נחזה בהשמדה המונית של מאות אלפי עזתים, גופותיהם מתגוללות ברחובות באין אוסף, או שמא הם ימותו לאיטם, ברעב ומחלות? האם ארה"ב, או בתי הדין בהאג, יעצרו את צה"ל לפני ביצוע הפשע המחריד? רפופורט כבר הבין שהפלסטינים לא יתפנו "בתוך שבוע". אם כך, מה יעלה בגורלם?

אני רוצה להוסיף היבט קודר לתמונה. ארה"ב הולכת לבחירות בעוד שבועיים. בתנאי התיקו הצמוד בין טראמפ להאריס, הדיון הציבורי על פשעי ישראל בעזה מסורס עוד יותר מן הרגיל. אם טראמפ הולך לנצח, ההנהגה הישראלית יכולה לנשום לרווחה לחלוטין. הבריון עם הפרעת הקשב לא יעצור את ישראל משום תכנית, ברוטלית ככל שתהיה, ולו רק משום שלא ברור לו עד הסוף מה ההבדל בין עזה לישראל. האריס, מצידה, לא תסתכן בישורת האחרונה בשום הצהרה חריפה, לצד זה או אחר; לבטח לא תסכן את הקול היהודי הדמוקרטי בהצבת אולטימטום אמיתי לישראל, ולמעשה היא כבר אמרה זאת. הכלל הבדוק אומר שככל שמועד הבחירות קרב, כך אמירות המועמדים נעשות חלולות יותר. ואחרי הבחירות? שום דבר לא בוער. הנשיא/ה החדש/ה לומד/ת את המצב. "אנחנו עוקבים מקרוב" אחרי המתרחש בעזה ו"עובדים עם בעלי בריתנו" לקראת פיתרון של המצב "הטראגי" הזה.

לאירופה אין מנופי השפעה לטווח מיידי על ישראל, וממילא הסתירות הפנימיות בתוך האיחוד האירופי – בראש ובראשונה, התמיכה הנחרצת של גרמניה בישראל – מסכלות כל צעד דרסטי בכיוון הרצוי. בהאג כמו בהאג, טחנות הצדק טוחנות לאט. רק מוושינגטון תצמח הישועה, אבל וושינגטון מיום ליום עסוקה יותר בהתבטאות השערורייתית האחרונה של טראמפ. מכונת הרעל של הימין האמריקאי (בתגבור אילון מאסק) כבר נכנסת להילוך גבוה בייצור דיסאינפורמציה וחדשות סרק והתוצאה הבלתי נמנעת תהיה ששוב, לאף אחד לא יהיה אכפת מפלסטינים שנקברים בערימות.

כל זה מעניק לישראל "חלון הזדמנויות" של חודש-חודשיים, שבמהלכם תוכל אף להעצים את מבצע ההשמדה בצפון עזה. ככל שאני רואה – שום דבר לא יעצור אותה בתקופה הזאת (וספק אם גם אחרי). זאת ועוד, האש בצפון ובלבנון גם היא פועלת כמסך עשן ביחס לעזה ולגדה המערבית. כמה פלסטינים ישראל תשמיד בתקופה הזאת בצפון עזה?

נכון ל-22 באוקטובר, ישראל הרגה במובלעת צפון עזה כ-640 פלסטינים מתחילת המבצע – ממוצע של כ-45 איש כל יום. זה לא נשמע הרבה ביחס למספרים שהכרנו במהלך השנה הזאת אבל צריך לזכור שבמובלעת חיה רק חמישית מאוכלוסיית הרצועה. פרופורציונלית, אם כן, הדבר שקול להרג של 225 עזתים ביום. אלה כבר מספרי השיא שנרשמו בחודשיים הראשונים של המלחמה, כשחיל האוויר הישראלי קטל בהפצצות מסיביות 250 איש כל יום. אין פלא אפוא שתושבי צפון עזה אומרים שהשבועות האחרונים היו הקשים ביותר מתחילת המלחמה. ביממה האחרונה לפני שהפוסט הזה פורסם, צה"ל הרג כ-70 איש בצפון הרצועה.

ובכל זאת, קשה להאמין שבקצב של 45 ביום, אפילו 100 ביום, ישראל תתקדם בשיטתיות להשמדת כל 400 אלף התושבים שבצפון הרצועה; זה ייקח יותר מ-10 שנים. אם נהדוף מעלינו את אפשרות הקצה, של השמדה המונית באמצעים שלא ראינו עד כה, הכיוון שאליו הולכת ישראל מסתמן כדרך ביניים בין השמדה לטרנספר. הרושם הזה מתחזק בימים האחרונים ממש, כשצה"ל החל לפרסם צילומים של שיירות עקורים שעושות דרכן דרומה. כאן שוב המציאות והנרטיב הישראלי התפצלו מהר מאד, ולכן חשוב לומר את האמת.

האמת היא שצה"ל החל לפנות בכוח כמה מקלטי עקורים ולאלץ אותם, תחת איומי רובים, לעקור דרומה. ערוץ התעמולה "כאן" פירסם צילומי רחפן של השיירה תחת הכותרת "עזתים עוזבים את ג'בליה". הם "עוזבים" כמו שתושבי ליד ואל-מג'דל ומנשייה "עזבו" ב-1948. התושבים עצמם מעידים: "מי שלא מיישם את ההוראות, יורים בו". ככה, נשים וילדים בשיירה אחת, גברים מעל גיל 16 בהרמת תעודות זהות, עקירה כפויה שמצלמות הצד העוקר לעתים נדירות בלבד מתעדות באופן ישיר. שנים אחר יכתבו בספרי ההיסטוריה: הם עזבו מרצונם.

ממש באותן שעות שהטלוויזיה הישראלית שידרה תמונות של "העזיבה" הרגועה הזאת, עיתונאי דיווח על הפצצה נוספת של מקלט עקורים, באותו מחנה ג'בליה, שממנה נהרגו 10 אנשים ונפצעו 30. עדות של פרמדיקית ששהתה במקום חושפת את הזוועה: מל"ט כרז מן האוויר לשוכני המתחם לעזוב אותו, ואחרי 10 דקות בלבד, בטרם הספיקו האנשים לצאת, המקום הופגז. במקביל, ומיד לאחר יציאת העקורים מבתי הספר/מקלטים, צה"ל מעלה את המבנים האלה באש.

התמונה מתחילה להתבהר. תכנית האלופים היא לא רק תרמית אלא גם פלופ מבצעי. האוכלוסיה שקיבלה איומים, מעשה שטן, לא נאותה להתפנות מרצונה אל פגזים וקליעים מתעופפים. גם על סף מוות, אדם יעדיף את הסבל המוכר על פני האימה הלא מוכרת (רק מי בצה"ל מסוגל לדמיין את מחשבתו של פלסטיני כ"אדם"?). הרמזים לא חיכו שבוע, אלא החלו לנחות מן הרגע הראשון. ההשמדה היתה שלב ההפחדה, שלב הטרור, הדרך של צה"ל לשכנע את תושבי צפון הרצועה להתפנות "מרצון". רק שגם זה לא הספיק. או-אז נשלחו כוחות רגליים אל מקלטי העקורים והכריחו אותם, בקנים שלופים, לצאת החוצה ולהתחיל לצעוד דרומה (אחרי שהגברים הופרדו ונלקחו לחקירה או מעצר).

כל הסימנים מראים שישראל לא מתכננת לתת לעקורים לחזור. במובן הזה, ההשמדה בצפון עזה שונה מכל מה שראינו קודם לכן. צה"ל באמת דואג לשרוף ולהרוס ולשטח כל מבנה אחרי יציאת הפלסטינים – ולפעמים גם על ראשם. בימים האחרונים פורסם (על כורחי עלה בי חיוך מר כשקראתי את הכותרת) ש"בארה"ב ובאירופה חושדים שישראל פועלת לדחיקת הפלסטינים מצפון הרצועה". חושדים. פה חשדתי. מעניין מתי ייפול האסימון.

כמה זמן זה ייקח? קשה לנבא היכן בדיוק תתמקם נקודת הממוצע בין כוח העמידה של הצפון-עזתים, מכסת ההרוגים היומית המירבית שצה"ל מקציב לעצמו משיקוליו הוא והתגובה הבינלאומית. דיווח מן היממה האחרונה לפני פרסם הפוסט מציין שהעקורים אינם מתמקמים מדרום לציר נצרים אלא בפאתי העיר עזה; הם חוששים כי אם ייצאו את תחומי המובלעת, כבר לא יוכלו לשוב אליה. אם צה"ל יגרש אותם גם משם, זו תהיה ראייה נוספת לכך שלא שיקולים מבצעיים מנחים את מבצע הטיהור של צפון עזה.

בקצב הנוכחי, מכל מקום, ההשמדה והטרנספר יכולים להימשך, זה לצד זה, עוד שבועות רבים.

מה נותר לנו לעשות?

לא הרבה. ואנחנו בעצמנו לא הרבה. אבל את המעט שאפשר, צריך.

נתחיל במה שאין צורך או טעם לעשות. חידלו להתייחס לקריאות מן היציע, לרעש הרקע הבלתי פוסק של הסחת הדעת הפנים-ציונית: "אבל אמנת החמאס!", "אבל איראן!", "אבל הם ברברים!". דבר מזה לא רלוונטי לנוכח רצח עם (המילים אינם נזרקות בחופזה, הנה לכם ארבעה היסטוריונים ישראלים שהגיעו למסקנה הזאת, והם מומחים גדולים ממני). איך בדיוק טבח ה-7 באוקטובר מצדיק שריפת בתי ספר ומאפיות? מה הקשר בין אמנת החמאס למניעת כניסה של ציוד רפואי שמתגלגלת למוות סיטוני של פצועים? הדיון נגמר לפני שהוא התחיל. הלאה.

התעלמו מן הקריקטורה הנקראת "אופוזיציה". ה"אלטרנטיבה" שהיא מציעה משתרעת בין "היפרדות" שמשאירה לישראל חופש פעולה ביטחוני מוחלט בשטחים והחייאה של "האופציה הירדנית" (יאיר גולן) לבין "כיבוש אסטרטגי" בעזה ובלבנון (רונן צור). עד כאן הבדיחה שנקראת "אלטרנטיבה מדינית לימין" בפוליטיקה הישראלית. ושוב: הקשקוש הבלתי פוסק על הסדרים מדיניים משוכללים, רב מפלסיים ומולטי-לטרליים, משרת מטרה עיקרית אחת: בריחה מן המציאות המדממת. סירוב להתמודד עם מעשינו שלנו והשלכותיהם על המציאות הזאת, סירוב לקחת אחריות על האסון, שגם אם החמאס תרם לו נכבדות, עדיין תרומתנו כבדה יותר. ובעיקר, סירוב לראות בפלסטינים בני אדם ממש כמונו ולא פסולת אדם. בשעות הרבות שביליתי בקריאת עדויות מעזה, אחת התופעות שזיעזעה אותי אישית יותר מכל, אף כי תוצאותיה לא תמיד היו מחרידות כמו פשעים אחרים, היתה האופן שבו חיילי צה"ל מעיזים (מלשון איסוף העיזים בעדר) את הפלסטינים מנקודה לנקודה. כמו עדר חיות, הצלפים והרחפנים מזנבים בהם, יורים אש חיה במי שממאן לזוז או מתעכב, או משגרים התראת פינוי ומייד מפציצים את האנשים שלא הספיקו לברוח. דה-הומניזציה כזאת היא טריגר שואתי מוכר מסצינות של "העמסת יהודים" על קרונות בקר.

דרגת הדה-הומניזציה של האדם הפלסטיני במרחב השיח הישראלי הגיעה לידי כך שכמעט אין לנו שותפי שיח בתוכו. את זה צריך להבין, להפנים, ולהוציא מסקנות. לבטח אין טעם לקונן על כך בלי סוף או לנסות להתדפק על דלתות אטומות כמו לב.

לנו נותר לסרב למלחמת ההשמדה ולשתף פעולה עם כל ארגון או תנועה בעולם שמבקשים לעצור אותה.

שקר עשיתי בנפשי, וחסד איתכם הקוראים, כשכתבתי שוב ושוב "ישראל חיסלה" או "צה"ל הפציץ" . הייתי צריך לכתוב "בן דוד שלך חיסל", "החבר שלך מהתיכון הפציץ", "הקולגה שלך כיוון וצלף". וכך הלאה. מסכת הפשעים שנפרשה כאן איננה ערטילאית כל כך, חלק עצום מן הציבור הישראלי נוטל בה חלק, וכידוע לנו החל מן הימים הראשונים, מאות ואלפים מהם גם מתעדים את עצמם תוך כדי מעשה, ורבים אחרים קוראים להשמדה בגלוי. אבל הרוב לא זחוח ומפורש כל כך; הרוב פשוט מתגייס למאות ימי מילואים "כי צריך להגן על המדינה", הולך ומבצע פשעים מבלי דעת, מחצי דעת, מדעת מושתקת ורמוסה. ויש עוד אלף סיבות ותירוצים, אבל שוב, כל הסיבות והתירוצים מתפוררים מול 16 אלף ילדים מתים, מתוכם יותר מ-3,000 בני פחות מ-5, מזוהים בשמם ובמספרי הזהות שלהם. והם מתפוררים מול ההשמדה של כל התשתיות האזרחיות, שאין ולא יכולה להיות לה תכלית צבאית טהורה.

כך שכולנו נושאים באחריות, מי יותר ומי פחות. תנועת הסירוב כבר כאן, היא נעורה מאוחר מדי ולאט מדי, ועדיין, היא זקוקה לכל עידוד ותמיכה והגברה שאפשר לתת לה. הקונצנזוס סביב מלחמת ההשמדה מרעיל את החברה הישראלית ומשחיר את עתידה כל כך, שגם כיסים קטנים של התנגדות יכולים להפיץ כוח עמידה ותקווה במי שלא נסחף בטירוף.

ונוכל גם לחפש שותפי מאבק בחו"ל. מנוף הלחץ הקריטי, כפי שכבר הזכרתי, הוא צינור אספקת הנשק האמריקאי. במלחמה הזאת הצינור הזה פעל בקצב חסר תקדים והיה מעורב בפשעי מלחמה רבים מאד (הנה תחקיר מאד יסודי בעניין). אבל עוד משהו היה חסר תקדים: לראשונה הצינור קצת התכווץ, ולו באופן זמני, כשמשלוח של 1,800 פצצות טון הושהה לפני הכניסה לרפיח. זו טיפה בים, אבל זו טיפה מעוררת תקווה, והיא לא היתה באה לעולם לולא לחץ מתמשך של גופי חברה אזרחית על נציגיהם בממסד הדמוקרטי, לחץ שבסופו של דבר פיעפע אל הבית הלבן. עצומות, מכתבים לחברי קונגרס, פרסום עדויות, מפגשים עם קולגות בארה"ב שבהם תספרו להם על האמת בעזה ובישראל – כל דרך להטות את דעת הקהל נגד התמיכה האוטומטית בישראל מבורכת. הזירה הזאת שורצת כרישים – אנטישמים מצד אחד, ו"מהנדסי אנטישמיות" מטעם ההסברה הציונית מצד שני – אבל מי שעיניו בראשו יידע להישמר מאלה כמו מאלה.

המאבק לעצירת מלחמת ההשמדה והטרנספר בעזה ובמיוחד בצפון הרצועה הוא קודם כל מאבק אנושי, למען החיים, הן של העזתים והן של הישראלים, ולמען אפשרות עקרונית להצמיח חיים מתישהו באדמה הזאת, הספוגה דם ואיבה לדורות קדימה. אין פטריוטי ממנו.

102 תגובות בנושא ״השמדה וטרנספר בצפון רצועת עזה: מעבר לתרמית תכנית האלופים"

  1. מייאש. הפתרון שאני מציע הוא להגר מכאן עם המשפחה ועם כמה חברים שתצליח לשכנע בתקווה שבדרך זו המדינה תקרוס לתיאוקראטיה דתית שהיא כל כך קרובה כבר עכשיו.

  2. כל הכבוד על התחקיר המעמיק.

    מצב נורא ואיום.

    מייאש, שכן גם חמאס אינו מרפה וכאילו משתף פעולה עם הימין הישראלי.

  3. עידן, אתה עושה עבודת קודש. צדיק אמיתי בסדום. גם את הגיהנום אין מנוס מלתעד. לא רק למען הדורות הבאים. אלא גם שלא יהיו תירוצים שלא ידענו שאנו מוצאים לפועל עוד נכבה בעם הפלסטיני. אנו יודעים עתה, ואנו נדע בעתיד שידענו בזמן אמת. למות מבושה.

  4. הסיבה שאתה בעמדת מיעוט כה מרוחקת, אזוטרית וחסרת השפעה או משמעות לשיח היא זו:

    מחמיא, וגם עושה נעים לאגו – לחשוב שהרוב תמיד נבער, אלים וטועה – ואתה מייצג את המיעוט החכם, ההומאני והצודק.

    האמת הפשוטה, הטריויאלית, היא, שהאודים העשנים מדרזדן צריכים לבוא בטענות להיטלר – ולא לבעלות הברית, כמותם האודים העשנים מהירושימה ונגסאקי שצריכים לבוא בטענות להירוהיטו ולא ארצות הברית..

  5. עידו, מי כמוך יודע שהחיים והמוות ביד הלשון. ראה איך אתה משתמש בגרשיים סביב הביטוי "המשפט הבינלאומי" רק כשאתה מתייחס לגלימת הכזבים שבהם עטופה תכנית איילנד, אבל לא טורח להשתמש בהם בשום מקום אחר בו אתה מתייחס להפרות החוק הבינלאומי ולפשעים שישראל מבצעת.
    העניין הוא שכל הפרדיגמה של ה"חוק" הזה היא כזב בתוך כזב ודווקא לשוחרי-טוב כמוך שנזהרים בצוננים יש אחריות מיוחדת ורבה בשימור הכזב הזוועתי הזה.
    שתי סיבות הופכות את "החוק הבינלאומי" לשקר: א) 'חוק' מעצם הגדרתו לא יכול להיות רק 'בין' צדדים אלא צריך גם להיות מעליהם. החוק ה*בין*-לאומי, על כן, הוא לכל היותר נורמה וכך חייבים לקרוא לה. ב) בהינתן העובדה שכל כך הרבה ממשלות אינן מייצגות את הלאומים בהן הן שולטות, גם לא מדובר בנורמות בין-לאומיות אלא בנורמות בין-ממשלתיות. זאת הבחנה חשובה שמעקרת את הלגיטימציה הדמוקרטית שהמושג 'לאומי' מתיימר לבטא.
    הנורמות הבין-ממשלתיות אולי הצילו הרבה פלסטינים מהשמדה. אבל מה שהיה יכול למנוע את המלחמה הזאת הוא חוק אמיתי. אנחנו צריכים לדבר אמת, ולדרוש את המוסדות שיכולים ליצור ולאכוף חוק כזה.

  6. עודד, כפי שאני משתמש בביטוי "מאחזים בלתי חוקיים" (למרות שכל ההתנחלויות כאלה), כפי שאני אומר "מחריד" על הרג 80 חפים מפשע (למרות שגם הרג של 3 חפים מפשע הוא מחריד): אל תתקטנן. עובדים עם מה שיש. אם מה שיש זה החוק הבינלאומי, וסוף סוף, אחרי שנים כה ארוכות, יש הליכים משמעותיים בשני בתי הדין בהאג נגד ישראל ונגד בכיריה – כל מה שאני מבקש הוא שהחוק הזה, הפגום, הרחוק מלספק, ייאכף ושהעונשים יושתו. אהיה מאושר.

    ובעתיד האוטופי שאתה מדמיין, שבו אנשים לא נשרפים מול עיניי בידי חברים בקהילתי, אולי אתפנה להיאבק לניסוח מחדש של החוק הבינלאומי. או שאתה תעשה זאת בינתיים.

    כך או כך, אין לי סימפטיה לטיעונים מסוג "למה אתה מדבר על X (שמעניין אותך) ולא על Y (שמעניין אותי)". יש בהם חוסר כבוד בסיסי. ובמקרה דנן, גם חוסר הבנה איך עובדת התנגדות פוליטית במצבי מיעוט מבוטל.

  7. זוהי לוגיקת המלחמה בשירות הפרוייקט הציוני. אמנם עתה זה ברוטלי בכמה וכמה רמות. ייתכן שהפעם המלחמה תוביל גם להרס הפרוייקט כולו. אלא שבראיה היסטורית רחבה, הרעיון של כיבוש של כל שטחי פלסטין ההסטורית באמצעות החרב היה ונותר עיקרון מרכזי. ומכאן התמיכה הציבורית הרחבה גם במלחמת ההשמדה הנוכחית.

    ראו: Israel’s Neo-Zionist War Over Palestine: 1993-2021

  8. עשרים שורות בדילוגים גדולים הספיקו לקבלת התמונה הכללית ולהזדעזע ממנה עמוקות. כל העובדות והנושאים חשובים, אבל בפוסט שיתפוס אותך וישכנע, מה שלא תעשה בעמוד, לא תעשה בעשרים עמודים. אבל תודה על הכול

  9. אורן, 20 שורות הספיקו לך, לא לכולם. אני אומר לך את זה על בסיס סטטיסטיקה של שנים: ככל שהפוסט ארוך יותר, יש יותר קוראים ויותר שיתופים. בדוק, חד משמעית. הבלוג הזה שובר את מודל הקליקבייט.

  10. קראתי, החשיבות של הפרסום, העלאתו ברשת, אפשרות לשתפו [ואני מתכונן לשתף ברשתות החברתיות שלי, לא תסולא בפז. אבל, אפשר לדעתי, על אף חשיבות הנושא, לאמ;לק את הרשומה הארוכה הזו. לצערי, המשוכנעים יודעים, הצורך להגיע ל-לא משוכנעים או לאלה באמצע. רשומות חשובות, ככל שיהיו, ארוכות כאלה יחמיצו.

  11. מה יכול האזרח הקטן לעשות? יש ארגונים לתרום להם? נקודות דיון שאשכרה יעלו מודעות ולא יסגרו אנשים? האנשים בעולם בחוץ לא מבדילים באמת בין החמאס שנהיה הכת ששולטת ברצועה, לבין השאר, או בין המדינה שלנו שבדרך להפוך לכת שתומכת בכת החמאס ועל הדרך מחזקת אותה עם המלחמה הזו?

    שיתפתי את הפוסט, אבל זה לא מספיק בעיניי אבל מצד שני אני לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאנשים כבר לא יכולים לעכל אפילו משפט פשוט כמו "לכל הילדים מגיע לחיות" בלי להתחיל להתגונן שיש ילדים שלא מגיע להם.

  12. תודה שאתה כותב. תודה שאתה מסביר ומתאר.

    האם לדעתך יש סיכוי שיוציאו צווי מעצר בינלאומיים בקרוב?

  13. אני חושב שמדובר בסיטואציה ברורה לפיה לא ארה"ב תרסן את ישראל ולא אירופה, ישראל תיקח את עצמה למלחמה שגדולה שתגבה מחיר שאולי יעולל משהו לשיכרון הכוח, הזחיחות והאטימות. אנחנו בסיטואציה מורכבת, אנשים התגייסו לפני שנה למלחמה שלפי נקודת מבט אובייקטיבית היא מלחמת הגנה מובהקת. כעת הם נדרשים פתאום "לעבור צד" לצד שנתפס כעויין ולעומתי לישראל. ואני רוצה להוסיף דבר נוסף, הגורם העיקרי לרצח העם הוא לא דההומניזציה אלא חוסר משמעת, חוסר סדר, בינוניות שמפאיינים את צה"ל, ואת ההנהגה באופן כללי. אף אחד לא יודע מימינו ומשמאלו, אין הובלה ברורה, איש כישר בעיניו יעשה.

  14. צריך לציין שהתמיכה בסירוב מתגברת גם אצל בחוגים שלא היו מעלים את זה על דעתם עד לא מזמן. הנה ציוץ מהיום של ראש המל״ל לשעבר, ערן עציון:

    ״מעולם לא קראתי לסרבנות. בראייתי זה צעד שצריך להיות שמור למקרים קיצוניים ביותר, ומובהקים, של "דגל שחור". של פקודה בלתי חוקית בעליל. של פשע מלחמה. ובכן – הגענו לנקודה הזו. נתניהו והקבינט העבירו החלטה, שמוסתרת מהציבור, לממש את 'תוכנית האלופים'. התוכנית הזו היא פשע מלחמה. ואם זה לא חמור מספיק, זה נעשה לאחר שהממשל האמריקני הודיע בכתב, במכתב חסר תקדים של שר ההגנה ושר החוץ, שביצוע התוכנית הזו או מהלכים דומים לה – יביא לאמברגו נשק אמריקני על ישראל. קשה לתאר נסיבות חמורות מאלה. אז אם את/ה חייל/ת או קצין/ה, בסדיר, בקבע או במילואים, חובתך לסרב לקחת חלק בכל מהלך המהווה פשע מלחמה. ואם אינך משרת/ת, חובתך לקרוא למשרתים ולמשרתות לסרב לקחת חלק בפשע מלחמה. נתניהו וממשלת ה-7/10 הופכים את ישראל למדינה מצורעת, ומביאים במו ידיהם את עצמם, ואת קציני/ות וחיילי/ות צה"ל לתאי הנאשמים בהאג, בבריסל, בלונדון ובבירות רבות נוספות בעולם. אסור לאפשר את זה.״

    https://x.com/eranetzion/status/1848635092463132779

    פשוט לא יאמן. לטעמי זה שווה הזכרה / ציטוט בגוף הפוסט. התזמון מעניין, אולי זה בעקבות הטור שלך? אולי אתה כבר לא מדבר לקיר?

    — רן

    נ.ב. "יקרצו ימינה ויתפתלו שמאלה, כל אלה פרטים מוכרים ויגעים" – כאן אני לא מסכים איתך. עידן הקריצה נגמר. ימי הפעולה במחתרת מאחורנו. הכל על השולחן, בגאווה. אצבע בעין ל״שמאל״ זה מניע עיקרי, ובפעולה במחשכים אין אצבע בעין.

  15. תודה רבה על התחקיר.

    נשמע שפרשנות סבירה של העובדות היא שישראל מפנה את הצפון כדי לבנות שם אלטרנטיבה שעוברת "דה חמסיזציה".

    השאלות של מידת האגרסיביות שבה עושים את זה הן שאלות קשות, ואם יש מקרים ספצפיים של יזמות פרטית צריך לטפל בהם, אבל צריך להכיר בזה שיש כאן עימות ואם אנחנו רוצים לחיות כאן נצטרך גם לפעול בכח. אנשים לא יעזבו את הבית שלהם בלי לדעת שההישארות מסכנת את החיים שלהם.

    צריך לזכור שהשורש של הקונפליקט הזה הוא חברה שהתרבות שלה אלימה ורצחנית ומגוייסת להרוג אותנו (וגם להשמיד את התרבות המערבית בכלל), וגם מה שהתחיל את הסבב הזה הוא הרצחנות שלה.

  16. רן, יש לי שרשור סרבנות בטוויטר והוספתי שם את ערן מוקדם יותר. ערן עוקב אחרי ומגיב לפעמים, אני יודע שהוא מתרדקל לאט. לא יודע אם זה קשור אלי או לא. שים לב שההנמקות שלו לקוחות מעולם ההחלטות וההכרזות, לא מעולם המעשים. הוא מדבר על התכנית כעל פקודה שעלולה להינתן ויש לסרב לה. הוא לא מדבר על הפשעים שנעשים בשטח ושיש להם שפע עדויות. הקשב העיקרי לרמה הרטורית ולא לרמה הפרקטית הוא זה שמעכב את הסרבנות.
    https://x.com/idanlandau/status/1846255605729665109

    בעניין הקריצות – יש ויש. לא הכל זה מאבק בשמאל, לא פעם צריך להלבין פשעים בשפה ביורוקרטית כדי לקבל תמיכה תקציבית, כדי לעמוד בבית משפט ולהגן על העוול, כדי להסביר לאמריקאים ש"אין מה לראות פה". זה עדיין ממשיך.

  17. אשר, הפסקה האחרונה שלך תלושה מהמציאות. החמאס לא רוצה להשמיד את התרבות המערבית, ומה שהתחיל את הסבב הזה הוא סיבות אסטרטגיות כבדות-משקל, שכבר נותחו ואפילו נחשפו במסמכי חמאס שנתפסו במנהרות. האכזריות היתה אופן המימוש, כלי ולא מטרה.
    https://www.ynet.co.il/news/article/rjf5tydj1e

  18. שיחזירו את החטופים ואז אהיה מוכנה לתמוך בהפסקת המלחמה. עד אז הם פושעים. Sima🙂Sent from my iSomething

  19. תודה על שיתוף הכתבה. קראתי ולא הבנתי איך היא סותרת את מה שכתבתי.

    המתקפה הייתה כלי לאיזו מטרה? החרבת מדינת היהודים? מספיק גרוע בשביל שנצטרך לעשות מה שאנחנו עושים.

    לגבי השמדת התרבות המערבית, באמת זה בסוגריים ולא עיקר העניין אז אפשר להניח לזה. לאור זה שמדובר בארגון מוסלמי פונדמנטליסטי מיליטנטי שכבר הדגים את סט הערכים שלו בשלטון שלו בעזה זו הנחה סבירה.

    אשמח לשמוע איך אתה רואה את העתיד פה ומה הכלים שאתה מוכן שמדינת ישראל תפעיל בשמך כדי לעצב אותו.

  20. מבייש מדאיג ואין מילים מספיק גדולות כדי להביע את הכאב והזעזוע על מה שאנחנו עושים ומאפשרים לקרות. איך עוצרים את זה?

  21. כמה שקרים במקום אחד. מעניין אילו מדינות אוייב ממנות אתכם. מרחמים על אכזרים גורלכם יהיה שיתאכזרו אליכם,ליכלכתם על צה"ל בעת מלחמה,גם ה' לא יסלח לכם,ולא הנרצחים שלנו,תתביישו.

  22. דניאל, אני אתן לך הזדמנות, לפנים משורת הדין, לפרט איזה "שקרים" מצאת כאן. הנוהג הוא שמחרטטים נמחקים מיידית, אבל אולי לא הכרת אותו. כמו שאני עבדתי קשה לתקף את הטענות שלי, גם אתה יכול. אחרת תימחק.

  23. אשר,

    כתבת ש"מה שהתחיל את הסבב היה הרצחנות שלהם". זאת אמירה פסיכולוגית ולא פוליטית ואין בה שום התייחסות לסיבות האסטרטגיות האמיתיות, שמפורטות בכתבה. לכן זו סתירה. הרצחנות לא היתה הסיבה, אלא האופן. והאופן הזה נגזר מאופיים של מאבקים קולוניאליים, הוא לא חדש בכלל.

    לגבי המשפט האחרון שלך, הקדמתי תרופה למכה בטקסט: "הקשקוש הבלתי פוסק על הסדרים מדיניים משוכללים, רב מפלסיים ומולטי-לטרליים, משרת מטרה עיקרית אחת: בריחה מן המציאות המדממת. סירוב להתמודד עם מעשינו שלנו והשלכותיהם על המציאות הזאת, סירוב לקחת אחריות על האסון, שגם אם החמאס תרם לו נכבדות, עדיין תרומתנו כבדה יותר. ובעיקר, סירוב לראות בפלסטינים בני אדם ממש כמונו ולא פסולת אדם."

    בקצרה, אין לי שום עניין להיכנס לפינה המיותרת הזאת.

  24. תודה עידן, אחרי ה-7.10 מצאתי מאמר שלך על המצב ביישובי העוטף שפתח את עיניי להפקרה. לא ברור לי איך תחת החוק אי אפשר לעשות שום דבר לשנות את מה שקורה פה, משאל עם, בחירות, איזו פרצה שתאפשר לא להסכים לטירוף.

  25. חיה, הבעיה זה לא החוק. הבעיה זה הרוב. הרוב לא איתנו. בסקרים הימין מוביל, וכמו שכתבתי בפוסט, לשאריות השמאל בכנסת אין שום אלטרנטיבה. צריך להיגמל מן האשליה שהמערכת הפוליטית תצמיח לנו ישועה.

    זה זמן להתנגד ולשרוד. אנחנו מיעוט.

  26. העבודה הסיזיפית שאתה עושה ראויה לכל הערכה והיא עצובה ומייאשת מאין כמוה. כשלעצמי, אני עסוקה מאוד בשאלה של איך לומר "דבר הנשמע", כלומר דברים שפועלים בעולם, כי אני חולקת עליך, אולי בנאיביות – בעניין "לנסות להתדפק על דלתות אטומות כמו לב". תוכחה וקינה אכן אינן מזיזות דבר, אבל לב אחד שנפתח יכול להזיז. זה כמובן לגבי אינטראקציות היומיום ומחוץ לרמה הכללית יותר של מאבק פוליטי.

  27. זאביק, אתה צודק.

    לא מבינה מה עובר על גיורא איילנד.

    מתחילת המלחמה הוא לא אותו אדם שהכרתי. מאכזב כל כך.

    עצוב יהיה אם החלאות הללו יתנחלו שם. מי ישמור עליהם? צה״ל שמתוח עד הקצה?

    אני עדיין רואה כשאני עוצמת את העיניים את חלקי החיילים שחיפשו דרך מסננות חול😢 חיילים שמשימתם הייתה להגן על גוש קטיף ועלו על מטען.

  28. תודה רבה עידן, על סיכום הדברים. אשמח להעיר/לאתגר כמה דברים:

    1. מה נאמר בחוק הבינלאומי לגבי שירות בצבא שחלק מזרועותיו מבצעות פשעי מלחמה, אבל החייל/הכיתה/הגדוד המסויים בו אני משרת בוודאות לא מעורב בפעולות האלה?
    2. הכיוון שאני שואף אליו הוא – איך בכל זאת ניתן, בתור חייל בצבא, להגן על המדינה מפני אויבים שהם בהכרח גרועים מהממשלה הנוכחית, משיחית וגזענית ככל שתהיה ֿ(או כמובן, עד לרמה מסויימת – בסוף כל טיעון באינטרנט יושב גודווין ומחייך לעצמו)?
    3. סוג של המשך לשאלה הקודמת – האם אתה מאמין שתנועת סירוב ופשיטת מדים תפעיל לחץ על הממשלה בכיוון הרצוי של הפסקת ההתעללות בפלסטינים או שדווקא תחזק את הקיצוניים שיתפסו יותר ויותר עמדות מפתח? מי יעצור את הפעולות הלא מוסריות אם כל האנשים המוסריים מתרחקים מעמדות השפעה? האם בסוף תהליך כזה לא נהפוך להיות ארגנטינה של החונטה הצבאית (גילוי נאות – נכתב מתוך בורות מלאה בהסטוריה של ארגנטינה)
    4. הכיוון של הקמת התנחלויות בעזה נראה מאוד משכנע (ומזעזע), וכך גם אוזלת היד של הקהילה הבינלאומית. אני מאמין שכל עוד האינטרסים הבטחוניים והכלכליים של ארצות הברית מתמלאים בהיותנו כאן בסיסי קידמי שמאפשר מודיעין איכותי והפעלת כח שימושית כגון חיסול נסראללה ותקיפה אפשרית באיראן, כך כוחה הדיפלומטי יהיה חלש מול התנהלות ״פנימית״ (קרי כיבוש שטחים פלסטינים ופגיעה באוכלוסיה באופן ״מוגבל״)
    5. אבל אני דווקא תוהה לגבי התגובה הפנימית, גם אזרחית וגם בצבא, להקמת התנחלויות חדשות בעזה. אפילו הממשלה הזאת מבינה, כפי שנכתב באחד הלינקים, שדעת הקהל לא מוכנה לכך. בתחושה שלי הקונצנזוס נגד חזרה לעזה הוא גדול מאוד – לפחות בעם (גם רק החלק היהודי) אם לא בהכרח בקואליציה – בוודאי לעומת המאחזים הלא חוקיים ביו״ש.
      אני מאמין שהפעולה הזאת תעמיק את הקרע בעם שאף יגלוש לתוך הצבא. אני מדמיין שמילואימניקים שעד היום רק ״מתבאסים״ לשרת בשטחים לא יצליחו להשקיט את הסתירה הפנימית ויסרבו לשרת ככוח שמירה של משפחות הזויות בלב עזה, וכך גם מפקדים בכירים פחות ויותר, טייסים שיסננו מבצעים באופן מצפוני, לוחמי סיירות שידרשו לדעת יותר את הקונטקסט המדיני של הפעולה אותה הם נדרשים לבצע (אני מודה שחלק מהדוגמאות האלה מרגישות כמו כניסה לארץ הפיות, אבל זה בכל זאת לא מופרך לגמרי ותלוי בעוצמת הקרע). כאמור בסעיף קודם, אני לא חושב שבסיטואציה קיצונית כמו זאת של עכשיו זה נכון ״להניח את המפתחות וללכת״, אבל אני לא יודע להעריך לאן יתגלגל הקרע המתהווה הזה, שהוא גדול הרבה יותר (להערכתי) מזה שהתחיל במחאה נגד ההפיכה המשטרית.
    6. אם אני רוצה לסכם את כל הסעיפים עד עכשיו, אני חושב שמה שמדריך אותם הוא וריאציות שונות של ריאל-פוליטיק – כלומר, בהנחה שהדיון העובדתי והמוסרי סוכם (קרי, אכן נעשים פשעי מלחמה בעזה, אכן מתכוונים ליישב את צפון הרצועה וכו׳ – ואכן, אנחנו נגד זה), אז אני שואף לדבר על מה הדבר הנכון הבא – ולא בהכרח הדבר הכי מוסרי שיש לעשות (או לצקצק כנגדו)? גם בטווח הקצר של מניעה (עוד אפשרי?), וגם בטווח הבינוני/ארוך של הפסקת הלחימה ותחילת שיקום הרצועה/האזור מהאסון המתגלגל הזה
  29. אתה מצטט פוסטים של Mosab Abu Toha

    הוא משורר שחי בסירקוס בארהב. מדובר באדם שרוצה בהשמדת מדינת ישראל – הוא תומך במלחמה, הוא פשוט לא רוצה שישראל תנצח. אבל ברגע שהוא תומך במלחמה הוא תומך בהרג, רצח, וכל הזוועות שקורות.
    אין לי מה לדבר עם אנשים שתומכים במלחמה. אני מחפש אנשים שתומכים בשלום – הם היחידים שניתן לדבר איתם, ולמען האמת אני לא מוצא יותר מדי כאלה.

  30. הי עידן,

    אם אתה לא רוצה להיכנס לשיחה אני מכבד את זה. קצת מצטער כי קיווית לשיחה רציונאלית ומכבדת.

    אני מעריך את זה שאתה פועל למען עולם יותר טוב כמו שאתה מבין אותו.

  31. עידן,
    תודה על עבודת הקודש שאתה עושה.
    אני ישראלית שחיה בחו"ל ומנסה להעביר מידע גם באנגלית על מה שקורה בצפון
    הרצועה. האם הפוסט הזה תורגם לאנגלית? ואם לא, על אילו מאמרים/פלטפורמות
    באנגלית הייתה ממליץ כרגע שמכסים את הנושא?

    תודה רבה,
    עידן (גם :))

  32. עידן, תודה רבה. הפוסט לא תורגם, אולי מישהו יתנדב ויתרגם, מדי פעם זה קורה, אבל זה הרבה עבודה… אם יקרה, אפיץ כאן.

    אין פלטפורמה אחת שאני ממליץ עליה, כמו שראית יש עשרות קישורים מכל מיני מקורות. אתר מצויין באנגלית הוא 972mag+. המידע המיידי על עזה מגיע מעיתונאים בטוויטר. צריך לסרוק גם את העיתונות האמריקאית הרצינית בשביל תחקירים מדי פעם. אבל הכל מפוזר… לכן ראיתי צורך לכתוב את הפוסט, בין השאר.

  33. כמה הסתייגויות:
    1- הגדרת המושג "ילדים" = רבים מאוד שהצטרפו כפעילי חמס חמושים, או תצפיתנים, הם בני פחות מ18. כך הם רשומים במערכת הבריאות החמסית וכך הם מוצגים לעולם. וחשוב לציין את זה, על מנת שלא להונות את הקוראים.

    2- חלק גדול מהמוצג לנו כעובדות, הוא מידע שפלשתינים, תומכי חמס, סיפקו לתקשורת. כך שיש להתייחס לדברים בספקנות רבה.
    גם כאשר מוצג סרטון וידאו, ניכר שהסיפור הנלווה אליו, הוא סיפור, שלא נתמך באופן מלא בסרטון. לדוגמה: מקרה הילד הפצוע. שהוא אכן מקרה קשה ועצוב, מוצג לנו בתוקפנות צהלית. זאת כאשר חמס יורה באיזור, מציב מטענים באיזור, ויש גם נפלים של צהל בסביבה. וכאשר ללא סיבה, דווקא צהל מוצג כאשם אוטומטית, ללא הוכחות, זה מעיד על דיעה קדומה באופן ברור.

    3- תכנית האלופים מוצגת כתכנית הרעבה, כלא הומנית, כלא מאפשרת לאוכלוסיה להתפנות בפועל, זאת כאשר יש סרטונים על פינוי אוכלוסיה נרחב שמציפים את הרשת, ופשע מזון שמועבר לאיזורים הסמוכים.
    בפועל, אין הומנית מהתכנית הזו לסיום שלטון החמס במאחזו העיקרי האחרון, וזאת מפני שהיא התכנית המהירה ביותר לסיום המלחמה ולחזרתם של התושבים לחיים תקינים ולמהלך של שיקום שנדרש.ואת סיפורי הפלשתינים על חיסול ללא הבחנה ברחובות, אני מפנה לסעיף 2. סיפורים ללא הוכחות מצד מי שמתעבים אותנו ומייצרים אינספור סיפורי סרק להונאת הציבור, הם רק סיפורים.
    ואם וכאשר קורה משהו חריג, בהחלט יש להפנות את המקרה לגורמי החקירה הרלבנטיים על מנת שהאחראים יתנו את הדין.

    4- שמתי לב שכאשר נכתב שצהל תקף, לרוב לא מוזכר שהוא תוקף גורמי טרור פעילים. ולכן, נראה מהכתבה שמרבית תקיפות צהל נעשות על מנת לתקוף אזרחים, כאשר אין זה מתקבל על הדעת. וגם נקודה זו מעוררת סימני שאלה גדולים.

    5- בכל אופן, מעריך את הכוונות הטובות שביצירת התוכן, ואני מפנה את רוב רובה של האחריות למצב בעזה אל הטרוריסטים ואל שנאת היהודים הממלאת את ראשם שלהם ושל חלק גדול מדי מהתושבים, שנאה אשר טיפחו במשך מאות שנים כנגד יהודים. ביום שהיא תעלם, גם סבלם יעלם.

  34. הי, הזכרת שני עיתונאים שאתה ממליץ מאוד לעקוב אחריהם (("אחרי שניים במיוחד אני ממליץ לעקוב – אנאס אל-שריף וחוסאם שאבת")), אבל לפי זה: צה"ל חשף מסמכים: עיתונאים באל-ג'זירה – מחבלים (ynet.co.il) בדיוק צה"ל גילה מסמכים שמוכיחים לכאורה שגם שני אלה היו מגוייסים של חמאס. זה מטריד אותי כי אולי גם שאר המקורות שלך הם למעשה compromised. כמובן שגם אם חלק קטן מהממצאים שאתה מציג נכונים התמונה נוראית.

  35. תודה לך על עבודת הקודש. כבר תקופה ארוכה שאני נאבק כמעט רק על בסיס "הדבר הנכון לעשות" עם קשר מאד רופף לתקוה או סיכויי הצלחה, אבל אתה ומתי המעט שלצידך נקלטים כקרן אור דקה באפלה וכצליל מכוון בקקפוניה הכללית

  36. תודה רבה על עבודת הקודש שאתה עושה.

    אין ספק שישראל מבצעת כרגע פשעים נגד האנושות ורצח עם

    זה מעמיד אותנו למרבה הזוועה בשורה אחת עם עמים אחרים שמעולם לא הינו מדמיינים שנהיה דומים להם.

    יחד עם זאת, בעזה ישנם עדיין כמאה חטופים חיים או מתים.

    יושבו החטופים – יפסק ההרג

  37. עדי,

    1. אף אחד לא מרמה את הקוראים. אני מניח שיש פעילי חמאס בני 17. מצד שני, ישראל לא מדקדקת בכגון אלה ומגדירה כל גבר בן 16 ומעלה כחשוד פוטנציאלי. אפשר גם לדבר על הקשישים שישראל הרגה – אלפים מעל גיל 60. רובם הגדול לא פעילים בכלום. ואפשר לדבר על הנשים, שכמעט כולן לא פעילות חמאס (ככה זה עובד שם). כך שאם באמת נסתכל על רשימת ההרוגים ונעשה את הפילוח הזה (אני עשיתי), אחוז פעילי החמאס הוא 25% לכל היותר, בהערכה הכי נדיבה.

    2. כל "העובדות" שמוצגות על המלחמה בתקשורת הישראלית מקורן בצה"ל, ולכן יש להתייחס גם אליהן בספקנות רבה, למעשה חלק גדול מהן הוא שקרים. אני לא מנסה לשנות נושא, אני רק מצביע על כך שמושג ה"עובדות" שאתה מניח כעובדות נייטרליות – רחוק מכך. ספציפית, בדיווחי שטח אין יכולת לעשות תחקירים ומביאים מידע גולמי. אני לא מביא מידע מתומכי חמאס. תמיד יש מקום לטעות, ואשמח לתיקונים אם יש לכם. "דעה קדומה" היא להניח שכל מי שבאזור לחימה הוא בן מוות – לא רק דעה קדומה, גם פשע מלחמה. ולכן אין שום הטיה בתיאור שלי: צה"ל יורה ללא אבחנה באזרחים, וזה מתועד לעייפה. העובדה שצה"ל נלחם שם לא מבטלת את המוגנות שלהם על פי דיני הלחימה.

    3. התייחסתי לסרטונים על "פינוי האוכלוסיה" בהרחבה – לא הגעת לסוף הטקסט? הם מגיעים מדובר צה"ל. זה "עובדות" בעיניך? בעיני זה תעמולה. כאן הכתם העיוור שלך. כנגדם, יש כל הזמן עדויות על גירוש בכפייה, יש קישורים בפוסט.

    4. "סיפורים ללא הוכחות" – מעבר לעדויות הרבות שקישרתי אליהן, יש קרוב ל-20 תחקירים של כלי תקשורת רציניים, שגם אליהם קישרתי, ובהם זוועות כמו הוצאות להורג וירי צלפים בילדים. אתה תמשיך לקרוא לזה סיפורים בלי הוכחות למרות שהם עברו רף תיקוף שהתקשורת הישראלית הסמרטוטית יכולה רק לקנא בו – של הניו יורק טיימס, גרדיאן וכו'. מן הניסוח הזה שלך ברור לי ששום סיפור כזה לא יחדור את מעטה ההגנה שלך.

  38. תודה עידן על פוסט מפורט ומדכא, לא באשמתך…
    עולה מהדברים, אם הבנתי נכון, שהצבא הורג פלסטינים באופן שרירותי בצפון הרצועה, בתוך בתיהם או כאלה שמנסים לצאת מהם. אבל אם זה שרירותי כל כך, מה ההסבר לכך ש״רק״ כמה עשרות נהרגים בממוצע ביום? אם המטרה היא הרג חסר הבחנה, מה מונע מהצבא לרצוח הרבה יותר פלסטינים? האם זה רק הרג למטרות הרתעה? קשה לי להבין את האכזריות הזאת ואשמח להסבר שלך. המון תודה על התרומה החשובה שלך.

  39. איתן, כמו שכתבתי בסוף, זאת השמדה לצורך טרנספר. ההשמדה היא כלי הפחדה יעיל מאד. בשבוע האחרון צפון הרצועה פשוט נהפכה לאזור שאי אפשר לחיות בו, אין מחסה, אין מזון, אין מי שיטפל בפצועים. ואז מגיע צה"ל למתחם עקורים ואומר להם, יאללה, זוזו. שברו את כוח ההתנגדות שלהם.

    האכזריות שנלווית לכך היא תוצר של הדה-הומניזציה שחלה באופן הדרגתי, במשך שנים, וזינקה אחרי ה-7 באוקטובר. הרסנים הותרו. אז גם אם אין מטרה מפורשת להשמיד את כל הפלסטינים, הם חשובים כאבק, ואף אחד לא סופר באמת כמה נהרגו ובאיזו עילה.

  40. אז כמו בנכבה. עשרות מעשי טבח לא כדי להשמיד את האוכלוסיה אלא כדי להפחיד ושיברחו

  41. כן, בדיוק. ההבדל הוא רק במאמצים שהושקעו אז כדי להשתיק ולמחוק את הפשעים, לעומת היום, כשהפושעים מתעדים את עצמם ומעלים לאינסטגרם.

  42. תודה לעידן שמראה לנו כי אנחנו העם שלנו הצבא שלנו עוסק בגירוש והשמדה. ולא ניתן להיות דוממים ולעמוד מנגד.

  43. העדות על שריפת חנות הקמח מוביל לסרטון בודד. לא ברור מתי צולם, מי צילם ומה מצולם. גם לא ברור, אם זה קרה, מה הקונטקסט, האם מדובר בנזק אגבי, האם התבצע קרב באותו איזור, האם היה אמל״ח באיזור. להציג את זה כפגיעה מכוונת זה קצת far fetched לטעמי.

    אני כבר מזמן לא מאמין לתקשורת הישראלית ולדובר צה״ל, אבל גם לא לכל סרטון מחברות חדשות עלומות שלא נותנות מושג לגבי מקורותיהם העלומים.

  44. תודה רבה, אין לי ספק שמדובר בהשמדה לצורך טרנספר והתישבות, ממש כמו מה שנעשה כבר שנים, באורח מופגן, בגדה המערבית.

  45. אלוף השמדה ואלוף הרעבה ואלוף התנחלות התכנסו בועידת ואנזה הישראלית וחתמו על תכנית הפתרון הסופי לתושבי עזה. הפאשיזם כבר כאן!

  46. כל כך הרבה מילים והכל שקר.
    חילינו נלחמים כי בשמחת תורה שנה שעברה החמס רצח ואנס ישראלים.
    עם ישראל ינצח בעזרת ה ומלמרות אנשים כמוך שאינם מבינים את המציאות.
    אין עם יותר מוסרי מעם ישראל ואין צבא יותר מוסרי מצהל.
    כל המגיבים פה שצריך לעזוב את הארץ נשמח שתעזבו אתם הורסים את המדינה.
    בעזרת ה ננצח

  47. "אנחנו מנצחים את הרוע",

    ראשית, בבלוג הזה נהוג להזדהות בשם אמיתי. הגדלת לעשות והזדהית בשם שהוא לא רק בדוי אלא שקר גלוי.

    שנית, אם מצאת "שקר" בפוסט, אנא ציין מהו ומהן העובדות הנכונות ששיקרתי לגביהן. אם אין לך יכולת לגבות את הטענה, תישאר בצד.

    הכפשות אנונימיות בעתיד יימחקו.

  48. אנס אל שריף הוא פעיל בזרוע הצבאית של חמאס וידוע בתור "כתב" שמייצר דרמות ומפברק נתונים, מדהים שאתה מקשיב לטרוריסט

    https://www.idf.il/242150

  49. יורי,

    בולשיט. טבלאות מאתר דובר צה"ל לא מרשימות אותי. מדובר במשרד תעמולה.

    אני עוקב אחרי אנאס כל יום, מדי חודש כמעט (מאז הכיתור) ולא ראיתי שם שמץ של תעמולה לחמאס או לג'יהאד. למעשה הם לא הוזכרו אפילו. כל מה שהוא עושה זה לדווח מהשטח על הפצצות, פצועים, עקורים, נזק לבתי חולים, רעב. כתב שטח, לא משהו שזכור בישראל כל כך. אני מבין שהעובדות האלה מאיימות על הנרטיב הישראלי, ולכן הוא הוגדר "פעיל חמאס". ממש כמו 6 ארגוני זכויות האדם שישראל הכריזה עליהם ארגוני טרור ואף אחד בעולם לא השתכנע. בדיחה.

    https://www.mekomit.co.il/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9c/

  50. * * תגובה נמחקה * * *

    הייתי די ברור: הכפשות ללא ראיות לא יקבלו כאן במה. וציטוט של דו"צ זה לא ראיה לטענה שמישהו הוא מחבל; זה בדיוק מה שזקוק לראיה.

  51. עידן, אתה עושה עבודה מדהימה.

    אני מנסה לתווך אותה לאנשים שאינם מיטיבי לכת (אפילו אני הייתי צריך כמה הפסקות נשימה).

    יש דרך? תקציר כלשהו? עיקרי התוכן?

    מי שזקוק לבעיטה בתחת כדי להבין הוא לא שמאלני עם סבלנות אלא לאומני לייט עם קוצר רוח…

    בבקשה, אם אפשר

  52. שחר, אני עסוק ומותש מכדי לכתוב גם את התחקיר וגם תקצירים. כמו שהסברתי בפוסט שמקושר למטה, כל אחד מוזמן לעשות זאת בעצמו, אני לא מבקש זכויות יוצרים ולא צריך אפילו לאשר. הפוסט הנוכחי גם הוקלט כפודקאסט, יש קישור בתחילתו.

    למה הפוסטים שלך כל כך ארוכים?

  53. אני מוצא את המצב מאוד קשה. וכל האנשים שמדברים עליו ובשם הקורבנות מוסטים מצד כזה או כזה כנגד צד כזה או כזה. הבעיה כאן רחבה מאוד. לומר שהבעיה היא ישראל זה רדוקציה מאוד מסוכנת ולא אחראית למה שקורה שם. להגיד שהבעיה היא נתניהו – רדוקציה מסוכנת. לומר שהבעיה היא צה"ל – שקר. לומר שהבעיה היא הדתיים – חוסר לקיחת אחריות.
    האחראי המרכזי לסבל הלא אנושי של שני הצדדים הוא האתוס הפלסטיני לצד האיסלאם הג'יהאדיסטי. עם כל שאר הצדדים אפשר עוד לחיות איכשהו. עם הצד הזה אי אפשר. לא כפלסטיני. לא כיהודי. לא כשום דבר. וכל פעם השמאל והאנטי כלמני הישראל הזה קצר מדי בתפיסת עולמו כדי להתבונן בזה במבט חודר ולראות שיש מלחמה עם אוייב שעושה הכל, כולל לטבוח בבני עמו והשד יודע איזה אונס ורצח ואיזה זוועות אבל איכשהו שאני קורא את אנשי הביקורת הישראליים הנאורים הם אף פעם לא מזכירים את זה. כמו איזה אישה מוכה שלא מוכנה לראות שהיא חיה לצד בעל מכה. אם אתם רוצים לשכנע מישהו אתם מוכרחים להתחבר למציאות רחבה יותר מלהיות מביאי ה"אור" לעמכם ונציגי ההומניות… כי לקרוא בשם הקורבנות כולם יכולים… פטמה מעזה ואביגיל שנאנסה בגיל 15 על ידי עשרה פראי אדם צמאי דם יהודי והוצתה מול הוריה אחרי ששפכו עליה סולר. תעשה לי טובה כשאתה מביא את עצמך לבמה של כולם ואם אתה באמת רוצה לחולל שינוי תאמר את כל האמת. לא את מה שבא לך שיהיה האמת מתוך איזה רדוקציה מתחנחת לאגו ההומניסטי שלך. תודה.

  54. יוסי,

    קראתי את לא-מעט המילים שלך ולא מצאתי בהן שמץ של התייחסות עניינית לתוכן הפוסט. האם "האתוס הפלסטיני" מצדיק צליפה של חיילים בראשים של ילדים? האם הטבח ב-7 באוקטובר מצדיק הרעבה קולקטיבית? אני אכן רואה כאן "פראי אדם צמאי דם", מכל הכיוונים.

    כל מה שאמרתי הוא אמת. כל שאר האמת, שלא דיברתי עליה, נטחנת מבוקר עד ערב בכל ערוצי התקשורת, שיש להם חשיפה של מיליוני בני אדם. אני מניח שלא מפריע לך שהם לא מציגים את כל האמת, נכון? לא בדיוק שיגרת מכתבי תלונה לערוצים 13 ו-14 למה הם לא מדווחים בהרחבה על הדברים שאני כותב כאן, נכון?

    טול קורה.

    המטרה שלי היא לא לדבר על "כל האמת", אלא על הצדדים שלה שמושתקים במיינסטרים. העובדה שמציק לך שגם בפינה הזניחה הזאת של הרשת מישהו מעז לדבר על מה שאף אחד לא מנסה אפילו לדבר בערוצים המרכזיים – מעידה שאתה בעצם מעדיף שאני אסתום. אחרי כל הדברת שלך, זה מה שאתה רוצה. אחרת היית מוצא משהו יותר ענייני לומר מאשר "למה אתה לא מדבר על מה שכל העיתונאים והפוליטיקאים מדברים כל הזמן?".

  55. אחלה אז כל העולם מלא בסטיות אז סבבה להיות סוטה. תסטה! זו כבר אחריותך! יש כרגע אנשים שהדם שלהם נשפך כדי שאתה תבטא את שלך בחופשיות ושים לב שאתה לא תוקע להם, ממש לאלה שנלחמים עבורך כמו בני אדם הומניים, סכין בגב!

  56. כל מי שנלחם בעזה כעת שופך דם נקיים (דם של תושבים עזתים, ילדים ונשים לרוב). וכל מי שנלחם בעזה כעת מסכן אותי ואת בני משפחתי, לא רק שהוא לא עושה את זה כדי שאתבטא בחופשיות, הוא מאריך ומנציח את האיבה והאלימות משני הצדדים, לשנות דור. צה"ל קובר את העתיד שלי, וגם את שלך.

    ואתה מעכשיו נחסם. "סכין בגב" זאת הסתה נגדי. יש גבול.

  57. עידן, אלו לא טבלאות של צה"ל, אלו טבלאות של גדודי עז א-דין אל קסאם של חמאס, ומסמכים של פלוגות אל-קודס של הג'יהאד האסלאמי, שצה"ל השיג.

    המסמכים המקוריים פה: https://www.idf.il/media/pa0jevmg/e8e85dc1-518d-4e08-b8a5-77576b4dea42.pdf

    אתה טוען שתאריכי הגיוס, המספרים הצבאיים, התפקידים, ושאר הפעילים והפרטים במסמכים האלה – או חלקם – זויפו במכוון וביודעין ע"י צה"ל, רק כדי שיוכל ליצור מצג שווא של עיתונאים מחבלים? זאת האשמה מאוד חמורה, על גבול הקונספירטיבית, לדעתי.

    אפשר להגיד שצה"ל מגזים או טועה באיך שהוא מציג דברים או כשהוא מדווח על מחבלים הרוגים, כאשר חלק גדול מהם הם אזרחים (גם קשה יותר לבדוק את זה), אבל זיוף מכוון ביודעין? עד כדי כך?

    מעיד על חוסר אמון עמוק בצה"ל לדעתי.

  58. שלמה,

    אני לא אמרתי שהטבלאות מזוייפות; אמרתי שאין ראיות שאנאס, עיתונאי שכבר ראיתי מאות פוסטים שלו בטוויטר, הוא "פעיל חמאס". גם העובדה שהוא קיבל משכורת מהחמאס – על מה? מה בדיוק השירות שהוא נתן? קירקף יהודים? נהג משאית? – לא מעידה שהוא מעורב בטרור. באותה מידה, לא כל מי שמקבל משכורת מצה"ל מעורב בטרור, למרות שאלפי אנשים כן – טייסים וקציני ארטילריה ומפעילי כטב"מים וחיילי הנדסה שמפוצצים בתי ספר ובתי חולים, שמחסלים ערימות של אזרחים בעזה, עונים להגדרת פעילי טרור בעיניי. ועדיין, חייל שלישות או סתם טכנאי מיחשוב בצה"ל לא נחשב טרוריסט בעיניי.

    שוב: מי שלא מכיר את העבודה העיתונאית של אנאס (ואני מכיר) יבלע בקלות כל סיפור שמגיע מצה"ל. מי שפתוח לעובדות, באמת לכל העובדות, יהיה מאד ספקן.

  59. לגבי אנס אל-שריף, הבנתי, כלומר לדעתך לא מספיק שבן אדם רשום בטבלאות כפעיל בזרוע הצבאית של חמאס (מקבל משכורת) כדי שהוא יהיה מטרה לגיטימית וייחשב כטרוריסט, אלא מעניין אותך מה התפקיד שלו ועל מה הוא מקבל כסף.

    אז לפי המסמך פה: https://www.idf.il/media/lsgez0ge/fa8b3e7d-ff80-4839-857c-b7c7090675c5_page-0002.jpg , אנס אל שריף הוא (או לפחות היה) מפקד של קבוצת פעילי משגרי רקטות בחטיבת צפון הרצועה, וגם היה לוחם נוח'בה.

  60. מה יהיה? אתה ממשיך להראות לי דברים שדובר צה"ל פירסם. אתה לא באמת מבין איך אוספים מידע אמין בזמן מלחמה, אה?

    דוברים? לא קביל. משרדי הסברה? לא קביל. מתי זה נהיה קביל? רק כשגוף תקשורתי מוכר או עצמאי, ולא שופר אוטומטי, מקבל את הנתונים, עובר עליהם ומפרסם.

    ובאשר לאמינות הטענות של צה"ל במקרים קודמים, ראה כאן (פעיל חמאס בן 10):
    https://x.com/pressfreedom/status/1849114988771701084

  61. אני לא אומר שדובר צה"ל זה תמיד הכי אמין בעולם, היו טעויות, הגזמות, והסתרות (למרות שלגבי המקרה ששלחת של אל רול – יש גם טבלה מ-2021 – https://www.idf.il/220818/, זה אותו קונספט כמו אנס, אתה לא חייב להאמין לזה).

    ושוב לגבי אנאס, ברור מהעבודות שלו שהוא עיתונאי מקצועי, הטענה היא שהוא גם עסק בשיגורי רקטות. אתה לא צריך לסמוך על דובר צה"ל כדי להחליט אם אתה מאמין לזה או לא, תסתכל על המסמכים המקוריים ששלחתי מקודם (התמונה ששלחתי זה רק עיבוד והדגשה בעברית של צה"ל). בהנחה שאתה מקבל את זה שהמסמכים הם אותנטיים ולא מפוברקים (אם לא, אז זה משהו אחר).

  62. אבל אני לא מומחה לפענח מסמכים בערבית, בשביל זה, לכאורה, קיימים עיתונאים שזו אמורה להיות התמחותם. הבעיה בישראל שכל הכתבים הצבאיים הם פשוט תחנות ממסר בין דו"צ לבין הציבור (רואים את זה יפה כשאותה הודעה בדיוק, כלשונה, מתפרסמת תחת שמות של כתבים שונים בכלי תקשורת שונים). אין לזה אח ורע בשום תחום כיסוי אחר. רק בתחום הצבאי הדיפולט זה שופרות (להוציא את יניב קובוביץ', וקצת-קצת עמוס הראל). אם המסמכים האלה היו מוצגים לעיתונאים שזו עבודתם, שמכירים את חמאס ומחלקותיו שנים, ובקיאים בקודים הלשוניים האלה, והם היו מפרסמים את זה כידיעה שלהם, שעברה בדיקה נוספת – אז זה היה פרסום עיתונאי.

    כרגע, זו פיסת דוברות. זה הכל.

    וישראל התחילה לעשות את זה גם בלבנון – לחסל עיתונאים של רשתות ערביות, כאילו עצם זה שכתב מדווח לרשת ערבית – אז מה אם זו רשת של החיזבאללה, זה הופך אותו לבן מוות? – מפליל אותו מראש. הרגו ככה שלושה:

    https://x.com/SaulStaniforth/status/1849728996147331425

  63. אוקיי, נראה לי שהגענו לסוף הדיון (אני טוען שאין הרבה מה לפענח במסמכים האלה ומה שכתוב שם הוא חד משמעי, ואתה טוען שראוי שזה יוגש ויעבור עוד הצלבות בכלי תקשורת רציניים, שאני יכול להסכים עם זה גם).

    וכן, אני גם מסכים שהרבה עיתונאים בישראל פשוט מצטטים את דובר צה"ל בלי עוד ערך מוסף וזה חבל (לצערם קשה להם להשיג מקורות בעזה).

  64. אריק ליכטמן:אתה מבין שזה בדיוק מה שאומר החמאס כן? שהילדים המתים בקיבוצים צריכים לבוא בטענות לממשלה הציונית ולא לטרוריסטים שרצחו אותם.

  65. תודה עידן על העבודה המעמיקה כתמיד והמייאשת עוד יותר מתמיד. המציאות הופכת מול עינינו לחלום בלהות שאי אפשר להתעורר ממנו.

    הערה אחת, הקישור לגרדיאן במשפט ״מי שהקשיב לתושבים (לכך נדרש מאמץ עוקף-תקשורת ישראלית) שמעו שוב ושוב…״ הוא למאמר מאוקטובר של שנה שעברה — לא יודע אם התכוונת להצביע על דפוס או שזאת טעות.

  66. הי עידן, רק בודק האם זה בכוונת מכוון שלא קיבלתי התייחסות להערות שלי, או שאולי איכשהו רק אני רואה את מה שכתבתי וזה לא באמת מופיע באתר..?

    (לא בקטע נרקסיסטי של ״איך לא מתייחסים אליי״, אבל בהשוואה לכך שנראה שאתה מגיב פחות או יותר לכל התגובות כאן)

  67. פיסטקיס,

    ראיתי ולא ידעתי איך בדיוק להתייחס. באופן כללי, אחרי פוסט כזה יסודי ונרחב, אני מעדיף להתרכז בדיון על התוכן שלו ולא בדיונים היפותטיים על מה יכול או צריך לקרות.

    בקצרה:

    1. אין אשמה קולקטיבית במשפט הלאומי או הבינלאומי. מי שאיננו חלק משרשרת הפיקוד של הפשע, נקי. מצד שני, להיות חלק ממערכת שכל תכליתה היא להנציח את הפשע זה חטא מוסרי, גם אם לא בר עונשין.

    2. מה זה "להגן על המדינה"? המלחמה הזאת מגנה עלינו? להיפך, לדעתי. כל מי שמשרת כעת בצבא הוא שותף לטעות איומה, סחרחורת כוחנית ומדממת שרק מעלה כל הזמן את הסיכון לי ולקרוביי. התרגלנו לפיגועים כל שני וחמישי, טילים מלוא כל הארץ, חללים בשתי חזיתות. כבר שנה. איך בדיוק כל זה "מגן על המדינה"? כל השיח הזה נעול בתפיסה מיליטריסטית כאילו הדרך הנכונה והבלעדית להגן עלינו עוברת בהפצצות בלתי פוסקות של שכנינו. ובכן, לא. המציאות מפריכה את זה מדי יום. הסירוב יגן עלינו יותר; הסירוב יציג אלטרנטיבה לדרך הדמים שמסכנת את חיי כולנו.

    3. התיאוריה הנאיבית של "לשנות מבפנים" הופרכה בעשרות שנים של התגייסות נלהבת של מצביעי מרצ ועבודה למילואים. הם שם במחסומים, הם שם בפיזור הפגנות, הם שם באכיפת עוצר בחברון. אתה חושב שזה אכפת לפלסטיני שנמק כבר 60 שנה תחת כיבוש אם הכובש מגיע עם חיוך או בלי? המדיניות אותה מדיניות. להיפך, השתתפות השמאלנים מעניקה צביון "ממלכתי", א-פוליטי לשירות המילואים, בעוד שאין פוליטי ממנו. אחושילינג פוליטי, ללכת ולאבטח פורעים, להתעלל ברועים וחקלאים שיום יום אדמתם מצטמצמת ופרנסתם מצטמקת.

    4. אם ארה"ב היתה רוצה לעצור את ההתנחלויות היה לה מספיק זמן ומנופי לחץ לעשות זאת. בפועל, לצד הרטוריקה המסתייגת, הם מעולם לא הפעילו לחץ אמיתי על ממשלות ישראל בעניין. זה פשוט לא מספיק מסכן את האינטרסים שלהם כדי שזה יהפוך לנושא וטו.

    5. "קונצנזוס" הוא די חסר חשיבות כשזה מגיע להנעה פוליטית. גוש אמונים היה קונצנזוס בתחילת שנות ה-70? לא. אז איך הוא חולל את המהפך הזה במדיניות ישראל בשטחים? כי הוא היה כוח פוליטי נחוש ומאורגן, לעומת האופוזיציה שהיתה רופסת עד בלתי קיימת. כך גם כיום – ביתר שאת. ואשר לדעת הקהל – סקרים שנערכו בשנה האחרונה העלו תמיכה של 30-40 אחוז בחידוש ההתנחלות בעזה. בקיצור, אני חלוק עליך לחלוטין. ברגע שזה יתחיל להתגלגל, כולם יתגייסו כי "אי אפשר להפקיר יהודים" וכו'. קח גם בחשבון שהמתנחלים כבר שולטים בדרגי הפיקוד בצה"ל, שליטה חלקית אם לא מלאה. אלוף פיקוד מרכז הוא מתנחל. אין מי שיתנגד בקרב "הרוב הדומם".

    6. להתנגד, להתנגד, להתנגד. וליצור בריתות עם כוחות שבאמת מתנגדים לכל זה: ערביי ישראל, וארגונים בחו"ל. לצערי, לשמאל אין שותפים יהודים בארץ, ופוטנציאל הגדילה שלו בקרבם הוא זניח.

  68. עידן,

    ראשית, התחקירים שלך, כשיוצא לי לקרוא אותם, תמיד מאלפים, ואני בדיוק אחד מאותם אנשים "לא משוכנעים" שאליהם אתה מכוון את הפוסטים הארוכים שלך, והעומס אכן עוזר לך לשכנע (אם כי לפעמים הוא מתיש הרבה קודם).

    די ברור לי שהרבה לפני שנרגיש תוקם התנחלות בצפון רצועת עזה, כפי שחזית. ינסו פעם אחת והצבא יגרש אותם. ינסו פעם שנייה והוא יתעמת איתם ויגרש אותם בהסכמה כעבור יומיים. בפעם השלישית הם יעשו את זה במקום אחר והוא כבר ייתן להם להישאר שם.

    אתה תסלח לי שאני נכנס לנקודה שולית, אבל היא מעידה על משהו בעיניי: העיסוק ב"תאריך הדרגה הצבאית" של איסמעיל אל-ע'ול במסמך שפירסם דובר צה"ל, כשכביכול היה בן עשר, בשנת 2007.
    אתה יודע, יש דבר כזה "טעות הקלדה", והפקידים של חמאס שמתעסקים עם גיליונות אלקטרוניים לא חפים ממנו, ויש דבר כזה "תאריך ברירת מחדל" כשלא מכניסים מידע לגיליון אלקטרוני. אלה שני הסברים פשוטים ל"גיל עשר", בייחוד כשבעמודת תאריך גיוסו לחמאס עולה שהיה בן שבע עשרה, בשנת 2014.
    ההיאחזות בפרט הזה כדי לנסות למסמס ראייה של דובר צה"ל מעידה בעיקר על הנאחז.

  69. רועי, תודה. אולי זו טעות הקלדה ואולי לא. בכל מקרה, טבלאות שכר או כוח אדם הן בסיס רעוע מאד לטענה המאד חמורה שמישהו עוסק בטרור. זה בערך כמו שחמאס יצלם כרטיס חוגר של חייל ויכריז – "ראיות להשתתפות בפשעי מלחמה".

  70. תודה על התייחסותך.
    אני לא חושב שלישראל יש בעייה כלשהי להגיד שכל פעיל חמאס ברצועה הוא בן מוות, לא חשוב אם עסק בטרור ישירות או לא. הציבור הישראלי מקבל זאת באופן גורף, ולדעתי גם ארה"ב וידידות אחרות בעולם.
    הטענה שלך שזה כמו שחמאס יצלם כרטיס חוגר של חייל ויכריז שאלו ראיות להשתתפות בפשעי מלחמה היא נכונה מנקודת מבט ניטראלית-בכוח. העניין הוא שחמאס הוכיח שהוא לא זקוק לזה – הוא מוכן גם סתם לרצוח אזרחים באשר הם אזרחים, ואין לו עניין לתבוע ישראלים לפשעי מלחמה בהאג – הוא שמח להוציא אותם להורג ישירות.
    מנקודת מבט אובייקטיבית, שאינה ניטראלית-בכוח, פשוט אין דין צה"ל כדין חמאס. חמאס מוכר בהרבה מדינות במערב כאירגון טרור (ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות), ואילו צה"ל לא מוכר ע"י אף גורם במערב כאירגון טרור. הימנות על צה"ל אין פירושה סיוע לטרור, בעוד שהימנות על חמאס כן.
    אתה כמובן יכול לחלוק על זה. אני משוכנע שריצ'רד בויד בארט וכל מפלגת People Before Profit באירלנד ישמחו לחלוק על זה, ובאופן כללי יטענו שההגמוניה המערבית בשיח הפוליטי הבינלאומי היא דבר שצריך לתקן מהשורש. יש לי הרושם שאתה בכל זאת לא שם.

    אבל את הפוסט שלך שיתפתי, והוספתי פוסטים משלי בפייסבוק על כך שככל הנראה התנחלויות בצפון הרצועה זה עניין של שבועות עד חודשים.

  71. זה נורא, אבל בעזה יזכרו לדורי דורות מה קרה להם אחרי שהארגון שמנהיג אותם יצא למלחמת השמדה וטבח נגד ישראל, אם אחרי זה הם יחליטו להמשיך להילחם בישראל אין להם על מי להלין אלא על עצמם, צריך לדעת להכיר בחולשתך ולהיכנע.
    אי אפשר להסיר מאזרחי עזה את האחריות לנצח, יש להם אחריות בכך שהשלטון בידי חמאס.

    אתם יודעים למה מקסיקו לא מנסה יותר לכבוש את טקסס? כי לא תהיה מקסיקו.
    אז מקסיקו בחרה לזנוח את דרך המלחמה נגד ארה"ב ולהרוויח מהתיירות.

    גם העזתים עשו את בחירתם.

  72. פוסט מחכים וחשוב מאוד, הפצתי למשפחה.

    שתי הסתייגויות בכל זאת:

    1. במקרה של הילד הפצוע ברחוב שקורא לעזרה, ואז כאשר ניגשים אליו כ-12 איש לסייע הוא והם מופצצים שוב מהאוויר – כתבת "פוגע בחבורה טיל ומחסל אותם", אבל בכתבה שקישרת אליה כתוב רק שהם נפצעו (חוץ מהילד, שנהרג), וגם בסרטון עצמו, כאשר העיתונאית חוזרת כעבור כמה שניות לצלם, לא נראה שיש עוד אנשים שכובים על הקרקע לצד הילד. מציע לתקן דווקא בגלל שאני סבור ששאר דבריך מגובים בעובדות וחבל שידבק בהם כתם של חוסר אמינות שעלול לגרום למי שלא רוצה להשתכנע להחליט שגם השאר לא נכון.
    2. אתה משתמש באופן נדיב מדי, לטעמי, בפועל "רצח" בהקשר של חיילי צה"ל. רצח, להבנתי, דורש כוונה להרוג את האדם הספציפי שהרגת. כמו שאני לא אוהב את זה שבגלי צה"ל עברו לדבר על נרצחים מטילי החיבזאללה במקום על הרוגים מהטילים, כך אני סבור שלא נכון לעשות זאת בהקשר של חיילי צה"ל (למעט מקרים נקודתיים, כמו ירי מכוון של צלף באזרח לא חמוש או בילד).
  73. צ'ירפול, אנא תזדהה בשם, כך נהוג פה.

    1. תודה. השיבוש קרה כי החלפתי קישור. אבל יש לציין שבפגיעת טיל ישירה כזאת סיכויי ההישרדות נמוכים מאד. לא רואים כלום בנקודת הפגיעה, כמובן, בגלל ההדף; חלקי הגופות מתפזרים. גם פצועים הרבה פעמים מתים לאחר מכן כי אין איך לטפל בהם. בכל מקרה אתקן.

    2. לא נראה לי. ירי מכוון, כשהיורה יודע בוודאות שיהרוג חפים מפשע – זה רצח בעיניי. העובדה שהחייל עצמו בונה לו נרטיב שקרי כדי להתגונן מפני הידיעה המציקה הזאת – לא מעלה ולא מורידה. הרבה רוצחים (בתחום הפלילי) משוכנעים שהם לא "רצחו" כי היו להם סיבות מצויינות להרוג את קורבנם. ההבדל היחידי הוא שבתחום הפלילי המדינה עומדת נגדם ואילו בתחום הצבאי היא עומדת לצידם.

  74. כתבתי הודעה ארוכה שנעלמה, ואולי אביא ממנה בהמשך, אז שתי נקודות בקצרה:

    האלופים לא מנהלים את המדינה, אז מה רלוונטית התוכנית שלהם? אין להם שום רלוונטיות, אלא רק למה שעושה הממשלה.

    "למולם – מתיישבים יהודים צוהלים, מתקדשים אל האדמה החדשה ששוטחה ופונתה עבורם…והשיבה היה תהיה". אדמת עזה כבר פונתה עבור מתנחלים? לא שמעתי על זה. מאיפה אתה יודע שתהיה שיבה? אולי זאת הבעיה שלך ושכמותך, שאתם כבר יודעים הכל?

  75. מלוא הערכתי לעידן לנדו על התמדתו , על התעקשותו לחקור, לתעד ולנתח את מה שרוב-רובו של הציבור הישראלי בישראל ( כולל ה"מרכז" ,ה"מרכז-שמאל" וה"כמעט – – אבל בזהירות פטריוטית)-שמאל" מעדיף לא לחקור, לא לתעד ולא לנתח, ובכן – לא לדעת. טוב ש-(עדיין) פועלים בישראל המעטים המשמיעים את הקול השפוי הזה, כך שהדורות הבאים – אם יהיו מעוניינים, ואם יהיו מסוגלים לקלוט – יוכלו להכיר באמת-באמת את מה שהייתה מדינת ישראל בעשורים הראשונים של המאה ה-21; בעצם, גם את מה שקדם לכך ומה שהכשיר את הקרקע הבּיצָתית לכך. בגילי (נולדתי בתש"ח – לתוך מלחמה ולתוך מקלט), אינני יכול, לדאבוני, לצפות לשינוי חיובי. עכשיו, במיוחד, נראה לי שהרוב הגדול, המשפיע והמכריע של הציבור היהודי בישראל, מנהיגיו הרשמייים – הפוליטיים ( לרבות אלה הנקראים, משום מה, "אופוזיציה"), הצבאיים, הדתיים-הפונדמנטליסטים/"רוחניים" וכיו"ב, כולם פוסעים באופן פסיבי או באקטיביות מתלהמת במצעד האיוולת, ההכחשה, הרוע והאשליות לקראת – – (?). אני מכיר במגבלותיהן של המילים המושמעות נגד המהלך הנורא הזה, ובכל זאת מעריך את חשיבותן – אולי כפעילות חינוכית מסוימת, אולי כסיוע מוסרי למיעוט המגלה אמפטיה לפלסטינים הסובלים, המדוכאים, המיואשים, אולי

    ( כשהמילים האלה מתורגמות ומופצות בחו"ל) כאמצעי שיעורר לחץ בינלאומי גדול חזק, בלתי-מתפשר, שעדיין – לצערי – אינו מופעל. אינני בטוח בצורך להתווכח כאן עם מגיבים "נעלבים"(ומדי פעם – תוקפניים), ובכלל, אינני בטוח בתועלת של ויכוח עם מי שהעובדות לא ישכנעו אותו אף פעם. אני מבין את גישתו הסובלנית יותר של עידן לנדו, מודה שאין בי סבלנות וסובלנות בעניינים כאלה, ובכל זאת חושב לפעמים: אולי גם ויכוח כזה חשוב, במידת מה? ארשה לעצמי להיות 'אוֹפֶּסימיסט' (pessoptimist ) בעניין זה.

    עודד אסף

  76. "יוכלו להכיר באמת-באמת את מה שהייתה מדינת ישראל בעשורים הראשונים של המאה ה-21".

    עודד, מה היא הייתה בנושא? מדינה שדאגה אולי גם לחיי פלסטינים ככל יכולתה, ולכן, בין היתר, העבירה אותם למקומות אחרים בטוחים יותר, וזאת אולי באופן חוקי לחלוטין ע"פ החוק הבינלאומי? הזהירה אותם כשלא היה בטוח עבורם ועוד? ומה עושה המחנה שלך? מצייר את מעבר האזרחים כפעולה סדיסטית, לא חוקית וכדומה. מה היה עדיף, פלסטינים שנשארים במקומם אבל מתים בגלל שלא העבירו אותם איזורים?

    לא יזיק שאתה ודומיך תראו גם את הכוס המלאה ולא רק את הכוס הריקה, ותפסיקו להיות כל כך קיצוניים. אפור הוא גם צבע לגיטימי. ישראל אינה מושלמת. ישנם עשבים שוטים כמו בכל מקום, טעויות קורות, ותמיד אפשר להתלונן לרשויות המתאימות, אבל ישראל היא לא השטן כפי שהדברים מצטיירים במחנה שלך.

  77. משה, מי שנתלה בחוק הבינלאומי מוטב שיכיר אותו. אולי החמצת את המשפט הזה בפוסט, כולל קישור למסמך הרלוונטי:

    מתן התרעה מוקדמת לא מבטל את מעמדם המוגן של אזרחים בלתי מעורבים ואיננו בגדר היתר לכוחות הלוחמים לפגוע בהם (הפרוטוקול הראשון של אמנת ג'נבה, סעיף 57).

    שנית, אין מקום מוגן. זה מיתוס. ב-29 באוקטובר 2024, רק השבוע, צה"ל ביצע כנראה את הטבח הגדול ביותר מתחילת המלחמה: 120 איש נהרגו בשיטוח בניין בן 5 קומות בבית להיה. על פי עדויות שיוצאות כעת מעזה, ישנם עוד כמאה ויותר הרוגים שקבורים בהריסות. ליושבי הבניין לא ניתנה התראה מראש (לא שזה שולל את הנקודה הראשונה שלי, אבל לפחות תכיר את העובדות). העילה הרשמית שצה"ל נתן היה – על גג המבנה זוהה "תצפיתן" של חמאס.

    230 קורבנות, מהם עשרות ילדים, בגלל "תצפיתן". לזה לא הייתי קורא "טעויות קורות", אלא "מדיניות חוזרת ונשנית". יש עוד מקרים לרוב, חלקם מקושרים בפוסט.
    https://www.bbc.com/news/articles/c6247nwz73do

  78. בשפת החמאס, המתנחל עידן, ראשית, אני שמח שנראה שאין לך כבר בעיה עם העברת אזרחים ממקום למקום בכדי לשמור על חייהם, כפי שיש לך במאמר.

    שנית, המואסי, המסדרונות ההומניטריים ומקומות אחרים בעזה הם לא מקומות מוגנים? לא זכורים לי אירועים קטלניים שם, אלא אם הייתה פעילות חבלנית.

    בקשר לאירוע, אימתתה כבר את מספר ההרוגים שאתה מפרסם? איך 230 קרבנות לדבריך, אם אני קורא בכתבה שמנהל בית החולים הפלסטיני מדווח על יותר מ-25 הרוגים ו-77 שעדיין לכודים, ומשרד הבריאות הפלסטיני מדווח על מעל 90 הרוגים. אם, למשל, 30 מתוכם הם לוחמים שהתחבאו בבית והחזיקו תושבים כבני ערובה כפי שיכול להיות (מספר גבוה מאוד של אנשים, במקום שלא אמורים להיות בו תושבים תמימים עד כמה שזכור לי, ושנוכחותם מוסתרת, עם תצפיתן), אבל אתה רואה באירוע רק תצפיתן בודד ותמים. זה לא משנה במעט את התמונה? אתה מבין איך אתה ושכמותך ממהרים להסיק מסקנות בהינף יד, מבלי להמתין לתחקירים רציניים יותר? לא למדתם מאירועי עבר? עובדי אמבולנס תמיד יהיו קרבנות לדעתך, או שהם יכולים להיות מחבלים?

    אפילו ה-BBC משתמש בשפה מקצועית ומתונה, ולא קורא למה שקרה טבח, "massacre" באנגלית. למעשה הוא לא משתמש באף מילה כדי לתאר את האירוע. אבל אתה ממהר לקרוא לו טבח. שוב אתה מתעקש לבחור בצד הקיצוני, מבלי שיש לך את כל הפרטים. למה טבח ולא פעולה חוקית לחלוטין, או טעות מצערת שבה מחבלים החזיקו אולי תושבים תמימים כבני ערובה? יכול להיות שאתה ודומיך סתם מעצימים אירועים? למה צה"ל טבח כשהוא "רגיל" אולי למתחמי מחבלים כאלו עם תצפיתנים, ולא מחבלים טבחו?

    אני מבין שאתה תומך במלחמה "נקיה" לחלוטין, במשהו שהוא מלוכלך לחלוטין. אני מציע לך ושכמותך להיות בזאת מעיין לוחמי ימ"מ או יחידות מובחרות אחרות למשך 7 חודשים. כל מה שתעשו במשך הזמן הזה זה רק פשיטות על בתים "תמימים" וממולכדים בחלקם, עם צופה בודד ותמים כמו הבניין שבכתבה, כי אתם הרי דורשים לחימה נקיה לחלוטין. בלי D9, בלי טנקים, מטוסים וכדומה שיכולים לגרום לפגיעה נרחבת בתושבים תמימים. אתה ומשפחתך מקבלים את המינוי, או שאתה שולח אחרים לעשות את העבודה השחורה והמסוכנת עבורך, ובנתיים תכתוב במשרדך ובביתך הנעימים מאמרים? כי זה מה שאתה ואחרים עושים במאמרים שלכם ובתגובותיך. ואם אתה מקבל את המינוי, מתי יהיה לך זמן להתאמן על שחרור חטופיך, להתאמן על חטיפת איש חיל הים בלבנון, לפשוט על איזורים אחרים בעזה ובלבנון ועוד?

    בנוגע לסעיף 57 לפרוטוקול, צה"ל הודיע כנראה לאזרחים בדרכים שונות לעזוב את האיזור, חיכה פרק זמן מסוים שיעזבו, תקף באיזור שלא אמורים להיות בו תושבים תמימים עד כמה שידוע לי, לא נראה שהתושבים סימנו לצה"ל שהם שם ושצה"ל ייזהר, יועץ שמתמחה במשפט בינלאומי אישר כנראה את התקיפה. מדוע כבר קבעת ללא שום תחקיר מעמיק, ועל סמך דיווח חדשותי בלבד של ה-BBC, שצה"ל לא עמד באירוע בדרישות החוק הבינלאומי? אתה מומחה לדיני מלחמה שעומדת בפניך כל תמונת המלחמה, ושאתה יכול לקבוע שנעשה טבח ע"י צה"ל?

    בקיצור (או שלא (-:) המתנחל עידן, לדעתי, לא נראה שעשית במאמר תחקיר כפי שמגיבים כותבים. תחקירים עושים בחיל האוויר, בסיירות, בוועדות חקירה ממלכתיות, בדיונים משפטיים ועוד, כש"תוקפים" אירועים מכל הכיוונים, ולא מכיוון אחד ועם כל המידע. נראה שהבאת פשוט דיווחים שאחרים דיווחו, שמיהרת להסיק מסקנות כמו ששטחים בעזה מפונים לטובת מתנחלים (בבית המשפט היו מעיפים אותך מכל המדרגות על דברים שעדיין לא קרו), שטבחו באופן לא חוקי באזרחים תמימים על ימין ועל שמאל ועוד, שהבאת תכנית של אלופים פנסיונרים שלא מחליטים על שום דבר במדינה, ושלא מבוצעת כנראה במלואה (תת-כותרת מהיום: "חרף ההכחשות, נראה כי צה"ל יישם חלקית את תוכנית איילנד"), שאתה ושכמותך רוצים לשלוח אחרים שיעשו את העבודה המלוכלכת עבורכם בדרך הנקייה ביותר ושיסכנו את חייהם, לא את חייכם ובריאותכם, ועוד.

    אני מציע לך ולדומיך להיות פחות קיצוניים, לא למהר בהסקת מסקנות, לנסות לראות את התמונה משני הצדדים, להמתין לתחקירים שאולי יפורסמו ע"י צה"ל ו/או בתי המשפט בארץ ובהאג, להבין שאתם לא יכולים לעשות תחקירים רציניים, כי פשוט אין לכם את כל המידע ועוד.

  79. משה,

    עצרתי אחרי השורה השנייה שבה שיקרת כאילו אל-מוואסי הוא מקום מוגן. מי שמנותק כל כך ממה שקורה בעזה יכול לבנות לעצמו סיפורים דמיוניים כאוות נפשו. אין לי שיג ושיח עם מכחישי עובדות, זה בלוג מבוסס עובדות. אלה כללי המשחק. נגמר הדיון איתך.

    לאחרים שאולי לא מבינים במה מדובר (אתה כאמור לא מתעניין בעובדות), זאת "ההגנה" במוואסי (אוהלי עקורים, נזכיר). תחסוך לי את טיעון "המגן האנושי" – אי אפשר לטעון בו זמנית שאלה אזורים בטוחים ואז, כשהעובדות מפריכות את זה, לומר שהם לא בטוחים בגלל החמאס. אז הם לא בטוחים, גם למי שנשלח לשם.

    90 הרוגים
    https://edition.cnn.com/2024/07/13/middleeast/mawasi-deif-israel-hamas-gaza-intl/index.html

    19 הרוגים
    https://www.washingtonpost.com/world/2024/09/10/israel-strike-gaza-mawasi-khan-younis-deaths/

    21 הרוגים

    עדויות על הפצצות חוזרות ונשנות:
    https://www.nbcnews.com/news/world/palestinians-reel-repeated-strikes-humanitarian-zones-rcna158126

  80. הם מצד אחד מכריכים אותם לעבור ולעזוב אבל מצד שני הם יורים במי שמנסה לברוח ולעזוב? אז מה המטרה בעצם גירוש וטרנספר או הרג ואיך הם זה יכול להיות הרי אם ישראל רוצה לגרש אז למה היא יורה במי שמציית לה?

  81. "שאלות ללא תשובה", אנא הזדהה בשמך, כך נהוג כאן.

    אני לא דובר צה"ל ולא מנסה להיכנס לראש שלו. מצד שני, אני לא נותן לקוצר הדמיון שלי לעמוד ביני לבין העובדות. העובדות הן שתועדו מקרים רבים מאד של ירי על תושבים שהסתובבו ברחובות ג'בליה. כשאומרים לצלפים – "זה אזור מוות, מי שנכנס אליו הוא מטרה" – אין הרבה מה להתלבט. לא היה שום פינוי מסודר בימים הראשונים; צה"ל היה משוכנע שהטלת טרור באופן כזה תגרום לאנשים לעזוב. זה לא קרה (כפי שמתואר בפוסט). כשכבר צה"ל מארגן שיירה של עשרות אנשים, הוא לא יורה עליה. אבל מי שניסה לזוז לבד מנקודה לנקודה, הסתכן ולפעמים שילם בחייו.

כתיבת תגובה