Skip to content
10 באפריל 2010 / עידן לנדו

ברוכים הבאים, ברוכים השבים

ברוכים הבאים לפוסט הראשון של הבלוג "לא למות טיפש" באכסניה החדשה והעצמאית שלו.

בראשית היתה קטסטרופה.

העברת הבלוג מ”רשימות” לוורדפרס טבעה בתקלות טכניות. כל קבצי הוידאו לא עברו, וגם הרוב המכריע של התמונות לא עבר. זה מעבר לתקלות המינוריות שהיו ידועות מראש (כיתובי תמונה לא ממוקמים נכון, מסגרות טקסט שהתעוותו וכו’). מחקתי את הכל בוורדפרס, ושוב ביצעתי את ההעברה.

אותו דבר: טקסטים וקישורים עברו, וידאו ותמונות לא עברו.

אהה, אמרתי לעצמי, יש כאן שיטה. לא נותרה לי ברירה: התקשרתי לשב”כ.

 

– הלו?
– שלום, הגעתי לשירות הבטחון?
– הכללי או הפרטי?
– יש גם פרטי?
– אנחנו שואלים את השאלות כאן. את מי אתה צריך?
– תראו, נמחקו לי קבצים חשובים מן הבלוג, וחשבתי שאולי…
– איך קוראים לך?
– עידן לנדו.
– אה, אתה צריך את אגף “עוכרי ישראל”. חכה שניה, אני מעביר אותך.
– בעיניים מכוסות?
– מה?
– סתם, סתם. בדיחה סרת טעם.
– הלו?
– שלום, הגעתי ל”עוכרי ישראל”?
– כן.
– יופי. יש לי בעיה עם קבצים שנמחקו לי, ורציתי…
– רגע, רגע. איזה מחלקה אתה צריך?
– מה, יש גם מחלקות של עוכרים? איזה יש?
– עיתונאים, אקדמיה, מפגינים, פעילי שלום, זכויות אדם, אינטרנט, קרנות מימון, צלמים, משוררים, אנשי קולנוע, חיילות עם דיסק-און-קי, יהודים שונאי עצמם, ציפורים…
– ציפורים?
– הן עפות מעל בסיסים צבאיים ורואות הכל. לאיזה מחלקה אתה שייך?
– אני מניח שגם אקדמיה וגם אינטרנט.
– לנדו אמרת? הנה, מצאתי אותך. “לא למות טיפש”. לא רע, אני אציע את זה כסיסמה לרכזי השטח שלנו.
– בקיצור, נעלמו לי קבצים בהעברה של הבלוג לוורדפרס. חשבתי שאולי הם הגיעו אליכם.
– אתה עושה צחוק?
– סליחה, ברור שהם אצלכם. ברור שכל הבלוג אצלכם.
– בדיוק. כשמשעמם לי במשמרת אני נכנס. חומר מעניין. הומור מוזר. אפרופו, בעניין יאיר לפיד, אני חושב שהגזמת.
– מה, הפוסט ההוא? תגיד, לפיד עובד בשבילכם?
– נראה לך שהוא נגדנו?
– לא ממש.
– נו, אז מה נשאר? או שאתה איתנו או שאתה נגדנו. אין באמצע.
– טוב, מה לגבי הבלוג שלי? יש אפשרות שאני פשוט אעתיק לוורדפרס את הבלוג מהשרת שלכם? אני בטוח שהוא שמור אצלכם במצב טיפ-טופ.
– תראה, הייתי בכיף עוזר לך, באמת. אתה עושה לנו שירות מצויין. אנשים כמוך מוכיחים למה צריך את המחלקה שלנו, למעשה למה עוד צריך להגדיל לה את התקציב. אבל כרגע יש בעיה עם השרת.
– מה הבעיה?
– נו, השרת נפל ולא קם.
– לא קם?
– קם, קם.
– מה זה, מין חידון… אה, הבנתי אותך. קם. היא גנבה גם לכם את הקבצים?
– בדיוק.
– כלומר, אם אני רוצה למצוא את הבלוג שלי, אני צריך לחפש את אורי בלאו.
– כן. אתה ועוד 5 מיליון אזרחים.
– איך זה?
– העלמנו לכולם את הקבצים וסיפרנו להם שהם אצל בלאו. ככה מדינה שלמה תעזור לנו למצוא אותו.
– אה, הבנתי. תראה, במחשבה שניה, אולי אני אסתדר לבד.
– תחשוב על זה. שאני אעביר אותך אולי למחלקת “מלשינים ומוסרים” לייעוץ נוסף?

 

טוב, אז הסתדרתי לבד. חרשתי את הארכיון, ושיחזרתי את כל התמונות וסרטוני הוידאו שנמחקו. פוסט אחרי פוסט, 188 פוסטים, אבל מי סופר. מלאכה בזויה שאיני מאחל לגרועים באויביי. שלא לדבר על האפקט המצטבר של קריאה בכל הפוסטים האלה… איזה בנאדם מדכא אני. נפלא מבינתי למה מישהו יקרא אותי מרצונו החופשי. הבטחתי לעצמי לנצל את הדף החדש שנפתח כאן בחיי כדי להעלות את רמת המגניבות והקלילות שלי. עצמי ענה לי ב”פחחחח” מתמשך.

לפחות ניצלתי את המעבר לצרכים פרקטיים. הארכיון של הבלוג עכשיו מסודר ומצוחצח כמו מסדר נעליים פרוסי. ערכתי מחדש את הקטגוריות של הבלוג, הוספתי ענן מפלצתי של תגים (ראו צד שמאל למטה), וכך כל אוהביי וגם שונאיי יוכלו לאתר כהרף עין כל מה שחפצה נפשם מפרי עטי. הקוראים מוזמנים לנבור בארכיון ולעשות לי בקרת איכות – בלי ספק יש עוד טעויות עריכה ועיצוב שדורשות תיקון. אחד הדברים שלצערי הלכו לאיבוד במעבר הוא כותרות של תגובות (אין דבר כזה בוורדפרס). עבור מי שנהג להשתמש בכותרת התגובה כחלק מהותי ממנה (אני, למשל), התוצאה יכולה להיות פטאלית; תגובה כמו "שום דבר כאן לא" (כותרת) "נכון" (טקסט) קוצרה ל"נכון". לפעמים התוצאה היא קומית. באחת הרשימות שלי באגף "בלשנות ללא בלשנים", הגיב מישהו: "עוד מאמרים בבלשנות" (כותרת) "ללא בלשנים! בבקשה!" (טקסט). אחרי המעבר נותרה התגובה מקופדת-הראש: "ללא בלשנים! בבקשה!".

לרגל האירוע החלטתי גם להסביר לקוראים החדשים שהצטרפו לאחרונה לבלוג מה הולך פה, פחות או יותר, וגם לבצע "איפוס" מחדש של הממשק כותב-קוראים.

"לא למות טיפש" הוא בעיקרו – אני מודע לתדהמה שהדברים יעוררו – בלוג פוליטי. מבלי שספרתי במדויק, אני מעריך שבין 80 ל-90 אחוזים מהחומרים שפורסמו בו עוסקים בביקורת/תיעוד/ניתוח פוליטיים מצד שמאל של המפה. החומרים האלה יימצאו, רובם ככולם, תחת הקטגוריה שוטף. מאמרים ישנים יותר תוכלו למצוא תחת “מאמרים שלי ברשת”.

חלק מסויים מן הכתיבה הפוליטית בבלוג מתגלגלת לסאטירה. אני לא רואה הבדל מהותי בין כתיבה "רצינית" לכתיבה "לא רצינית" בעניינים פוליטיים; שתיהן מאד רציניות מבחינתי. מצד שני, אין נושא רציני מדי מכדי לצחוק עליו. למרות הגבולות הדיפוזיים האלה, ולנוחיות הקוראים, קיבצתי את הסאטירות בקטגוריה משלהן.

בין 10 ל-20 אחוזים מן החומרים של הבלוג אינם פוליטיים, או ליתר דיוק, אינם עוסקים בביקורת פוליטית. מדובר בערב-רב של נושאים וסגנונות כתיבה שאין להם הרבה מן המשותף, למעט העובדה שכולם התקבצו להם באישיותי הכאוטית.

בכך כלולים כמה טקסטים מדע-פופולריים על התחום המקצועי שלי, בלשנות עבור לא-בלשנים; מסות שפירסמתי בעיתונים או כתבי-עת שונים בנושאי ספרות, תרבות ומדע; סדרת דיוקנאות שממשיכה להתעדכן מפעם לפעם; פרגמנטים ספרותיים שמתעקשים להצטמצם ל-20 מילה בדיוק; כל מיני תופיני תרבות וספרות שתורמים לשאר רוח, ולצידם מיני זיבורית עגומים שמפעמת בהם רוח עיוועים; מדרשים קצרים על תמונות מדברות; ולבסוף, סתם שגיונות בלי סיבה ותירוץ.

הקוראים הותיקים של הבלוג כבר מכירים את אותי, את טעמיי, את נקודות האור ונקודות החושך שלי. הם גם יודעים שיש לי כללים ברורים מאד בניהול התגובות לבלוג. בכל זאת, העניין הזה אף פעם לא מתיישן, ותמיד יהיה מישהו שידרוש ממך לומר בפעם האלף דברים שכבר נקעה מהם נפשך.  לכן, באיחור של שנה וחצי, סיכמתי (לעצמי ולמגיבים) את ה"אני מאמין" שלי בנוגע לתגובות – קוד אתי לבלוג. לא קריאה מענגת במיוחד, אני מודה, אבל גלולה שצריך לבלוע ולהמשיך הלאה.

בטווח הרחוק, אני מאחל לעצמי ולכל הקוראים שהבלוג הזה יאבד את עילת קיומו. בטווח הקצר, אני מאחל שלפחות יהיה לנו מעניין בדרך למטה.

[תזכורת: קוראים שמעוניינים להמשיך לעקוב באופן רציף אחרי הפוסטים בבלוג, מוזמנים להירשם באחת משתי דרכים: עדכוני אי-מייל (מצד שמאל למעלה), או פידים ב-RSS (מצד שמאל למטה). שימו לב שניתן גם לקבל פידים ב-RSS על השתלשלות התגובות לפוסט מסוים].

16 תגובות

להגיב
  1. יונתן אמיר / אפר 10 2010 08:27

    סחטיין על הקוד האתי. כמו הרבה דברים בבלוג הזה, הוא פשוט, הגיוני, מבוסס ומנומק, ובכל זאת רבים מן המגיבים רואים בו עדות לחוצפה וחוסר יושר, שלא לומר פגיעה בביטחון. ברשותך, אשתמש בו גם אני.
    ומזל טוב על המעבר המוצלח (בסופו).

  2. בים / אפר 10 2010 09:37

    ברכות למקום החדש
    גם אני מברך על הקוד הרהוט והברור שלך (אם תרשה אשאיל חלק ממנו לבלוג שלי גם כן)
    זהו חוזה פיירי בינך וביננו ואני מבין שבנתיים אהיה בדרג ב' לתשובות בגלל ההתעקשות שלי על ה'בים' הטיפשי. (למרות שאתה דווקא מכיר אותי במי)
    אני ממחלקת 'העוכרים הקיבוצניקים, אוכלי השפנים, היושבים ליד הבריכה' מהן שעות הקבלה במחלקתנו?

  3. ערן רוזמן / אפר 10 2010 10:27

    תתחדש על המקום החדש. תרשה לי להצטרף לאיחולייך שבטווח הארוך הבלוג יאבד את עילת קיומו ושבטווח הקצר שתמשיך להיות חריף, ביקורתי, יסודי ומרתק ולא תפסיק לחשוף כיצד אנחנו מתדרדרים לתוך התהום.

    כאות הזדהות עם הקוד האתי אני מגיב בשמי המלא ומוסיף קישור לדף הפייסבוק שלי. מה שהוגן,, הוגן.

  4. נועם / אפר 10 2010 10:40

    תתחדש. עיצוב יפה.
    סדר בארכיון גם אני מנסה לעשות. עבודה סיזיפית (340 פוסטים).

  5. ליאור וכטל / אפר 10 2010 11:38

    סחטיין על המשכן החדש. איני מחמיץ אף פוסט שלך. אחד הבלוגים המעולים ברשת.
    בהצלחה!

  6. איתי קנדר / אפר 10 2010 12:02

    גם אני אמשיך לעקוב אחריך ברסס. שמור על עצמך ואל תנטוש אותנו לבד בקרב.

  7. סמולן / אפר 10 2010 12:51

    ברכותי.

    כשירות לבלוג, אני עומד להפר כמה מהציוויים הקטיגורים. אבל כמו ענת קם, אני חש שזה חזק ממני.

    להלן תגובה לא עניינית, שעוסקת בטאבו היחיד שלך. מדובר בביקורת על הקוד האתי, לכן לא עניינית כי לא מתפרסמת מתחתיו, וטאבו כי הוא סגור לפרסום בהגדרה. מצד שני אין שום בעיה שתמחק אותה.

    בדילוג על ההתחכמויות, כתבת שם ככה:"תגובה עניינית (הגדרה): תגובה שמתייחסת לתוכן של הפוסט שמתחתיו היא מופיעה. היא יכולה לערער על הדיוק העובדתי שלו, על רמת הטיעון, על המסקנות, או על הסגנון. תגובה לא עניינית (הגדרה): כל השאר.".

    אני רוצה להציע, בנמיכות הרוח הראויה, ששללת לגמרי תגובות משבחות לפוסטים שלך. יש לך כאן כמה מעריצים קבועים שהדבר יפגע בהם. למעשה, שים לב לתגובות מעלי וגם לחלק הראשון של התגובה שלי ("ברכותי"), וכבר כל התגובות צריכות לעוף. אגב, יונתן ובים עברו פעמיים: גם על אי-ערעור על הפוסט, וגם על התייחסות לקוד האתי.

    ברכות שוב.

  8. בים / אפר 10 2010 13:08

    אשמתי, חטאתי ולכן הוא יגיב לך קודם סמולן,
    ומודה שרציתי להעתיק את הקוד האתי ולמסור אותו לאורי בלאו
    יש כאן בהחלט חשד שלנדו בניגוד להוראות בג"ץ החליט 'ליירט' תגובות של מגיבים לא חמושים!

  9. קורא ותיק / אפר 10 2010 14:16

    תשמע,
    הפונט פשוט קטן מדי.
    ואם אני מנסה להגדיל (Ctrl +) או Ctrl וגלגל עכבר כפי שניתן לעשות יפה בהרבה אתרים, אז הטור השמאלי יוצא מן המסך. כיוון שזה בטח לא בשליטתך, או לכל הפחות מצריך ידע וזמן להתעסק ב-CSS שמן הסתם לא תרצה לעשות (Who would?) –

    אני מציע ומבקש, לטובת אלה מאיתנו מאותגרי הראיה – אנא: הגדל הגופן!

  10. עידן / אפר 10 2010 18:38

    תודה לכל המגיבים.

    סמולן: הצדק איתך. בעצם, ב"תגובות לא ענייניות", התכוונתי לתגובות שיש בהן יותר משתי שורות; טענה כלשהי מעבר ל"אחלה, מסכים לגמרי" או "בולשיט, לא מסכים". אין לי בעיה עם תגובות טלגרפיות כאלה (בייחוד עם הראשונות!), אבל הן לא נכנסות למה שהתכוונתי ב"דיון".

    קורא ותיק: תשמע, פתחתי שני חלונות, של הפוסט הזה ושל "רשימות" המקורי, ואני נשבע שלא מצאתי הבדל דק שבדקים בגודל הפונט או בצורתו. למעשה, זאת היתה הסיבה העיקרית שאהבתי את תבנית העיצוב הזאת – הפונט זהה ל"רשימות". בעיצוב שמנהלי "רשימות" הפיקו עבור וורדפרס אומנם נשמר מבנה העמוד המקורי, אבל הטקסט נראה פחות טוב, לדעתי: הפונט גדל בעוד שהריווח בין השורות לא גדל. התוצאה היא צפיפות בעין.

  11. גולדבלט משה / אפר 10 2010 19:26

    כמו השב"כ גם אני מתכוון לעקוב אחריך בכתובת החדשה. הקוד האתי שלך לטוקבקיסטים ממש מרתק-למעשה ניתן לחסום תוך הצדקות מאלפות כל תגובה -לרבות תגובה זו. אני תמיד נהנה לראות כיצד הציבור הנאור שולל זכויות ביטוי בקלות רבה מאלו שאינם נמנים עליו ומשדך לחוסר הסבלנות והסובלנות הסבר מפותל למדי.

    בהזדמנות חגיגית זאת יש להודות לך על התייחסותך ללפרשת ענת קם. נעשה מאמץ רבתי להפוך אותה לכבשה תמימה שעקב בלבול איבדה את העדר אותה מסייע למקם אותה במקומה הנכון. שמרתי את הפוסטים אם יידרשו כראיה בבוא העת

  12. רונן / אפר 11 2010 01:07

    זה מקום אחלה שעוד אנשים מרשימות העבירו אליו.
    וחבל לי מאוד על רשימות שהתרגלתי אליו.
    ככה זה כשעושים טרנספר.

  13. איתן לרנר / אפר 11 2010 03:23

    תתחדש עידן ,

    הקוד האתי נראה ממש במידה הנכונה ואני מקווה שבאמת נוכל לקרוא יותר הגיגים ספרותיים ובלשניים כי לא יהיה צורך בעיסוק בפוליטי איך שזה נראה כיום, הבלוג הזה עוד יעסוק בהרבה רוע שלטוני פוליטי בישראל.

  14. רוני רוזמן / אפר 11 2010 04:49

    אני מצטרפת לברכות ולאיחולים של קודמיי. אני מסכימה מאוד עם מה שכתבת בנוגע לטקבוק בשם מלא. מאז שהחלטתי להגיב רק בשמי המלא והאמיתי מספר הטוקבקים שלי פחת ב-80% לערך; מה שמלמדנו ששמונה מכל עשרה טוקבקים שכתבתי היו מיותרים ולא ראויים. אכן צעד בדרך לשיפור איכות החיים של כולנו.

  15. שוֹעִי / אפר 11 2010 12:34

    מברוכ, בהצלחה

Trackbacks

  1. התשאול שלי בשב”כ : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: