Skip to content
2 בפברואר 2010 / עידן לנדו

נושאי הלפיד של יאיר

בסוף השבוע התפרסמה ב-ynet קריאה לעזרה מאת יאיר לפיד. למרבה הצער, נשמטו ממנה חלקים נרחבים. אנו מתכבדים להגיש לקוראים את הטקסט המלא והלא-מצונזר.

 

 

בקשת עזרה
 

 

זוהי פניה לעזרה.

אנחנו זקוקים לעזרתכם.

אבל אולי כדאי להתחיל במי זה "אנחנו":

מאז ספטמבר אני מלמד תקשורת בכיתה י"א בתיכון טכנולוגי נעמ"ת יפו.

ככה, במקרה, נפלט לי. עכשיו אתם יודעים שבין שאר מעלותי אני גם איש חינוך.

 

קוראים לזה מרכז חינוך של "הזדמנות אחרונה", כי כל התלמידים נפלטו ממסגרות אחרות. יש בכיתה שלי ישראלים ותיקים, יוצאי חבר העמים, ילדי עובדים זרים, ערבים, חובשי כיפה, בעלי תיקים פליליים, בעלי הפרעות קשב וריכוז, כמעט כולם ממשפחות מצוקה.

שכחתי איזה מגזר אלקטורלי? כזה אני – פתוח לכל שדרות העם. ושימו לב לערבים. זאת הפעם האחרונה שתשמעו עליהם בטקסט הזה. 

 

"משפחות מצוקה" הוא ביטוי מכובס לזה שהם עניים. היה לנו ויכוח גדול אם מותר בכלל להגיד "עניים". הם העדיפו בהתחלה "מעוטי יכולת". קלי, שיושבת בשורה ראשונה ויש לה ציפורניים בעשרים צבעים זוהרים, הציעה "מוגבלים תקציבית", וזה הצחיק אותנו.

"אותנו", כי אנחנו הרי מקשה אחת. הם, העניים, ואני, שמרוויח 8,000$ למהדורה. אז צחקנו ביחד. הם, כי הם מוגבלים תקציבית, ואני, כי אני לא.

 

אני טענתי שמותר להגיד עניים, מפני שלהיות עני זו לא בושה, (תראו אותי, אני לא מתבייש לומר שאתם עניים) והם הרי לא עשו שום דבר רע. אנחנו עוד מתווכחים על זה. 

אז איך הם?

הם נהדרים.

החל מהשבוע השני של שנת הלימודים אני מלמד אותם רק לפי מערכי-שיעור של שנה ב' באוניברסיטה.

אני מקווה שברור לכולם הסאבטקסט: אני גם מלמד שנה ב' באוניברסיטה, דרך קבע. ויש גם סמינר דוקטורנטים, על זה אכתוב בבקשת העזרה לחולי הסרטן.

הם קולטים את זה לא פחות מהר מכל סטודנט. אין לי מושג איך המערכת הצליחה להחמיץ אותם, או למה, ואני גם לא שואל. לכל אחד יש את הסיפור שלו.

ולי, אגב, יש כבר כמה ספרים, כולם רבי-מכר.

 

לפני חודש וחצי התחלנו לדבר על השואה.

בדיוק כשעלה הנושא של דו"ח גולדסטון. הקישור היה טבעי. למה רק לפני חודש וחצי ולא על השבוע הראשון ללימודים, אתם שואלים? פשוט כל הארבעה חודשים הראשונים צפינו במהדורות "אולפן שישי". קלאסיקה לא מתיישנת.

הם היו שקטים וסקרנים, והיה ברור שהנושא מעסיק אותם. מישהו הזכיר את המסעות לפולין. שאלתי אם מישהו מהם מתכונן לנסוע. הם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח. אולי באמת נפלתי. "אי אפשר", אמר אסף, "זה עולה ששת אלפים שקל".

ואיך אתם מרגישים עם זה? שאלתי.

בעצם שאלתי אותם "מה ישראלי בעיניכם?" ו"מתי בכיתם בפעם האחרונה?". וככה זה יצא.

הם שתקו.

"זה לא בסדר", אמרה פתאום קלי.

מה לא בסדר?

 

זה נפתח לאט, בקושי, אבל ברגע שזה נפתח אי אפשר היה לעצור אותם. לא יכול להיות, הם אמרו לי, שאפילו זכרון השואה הפך להיות עניין רק לעשירים. מה הם חושבים לעצמם? שבגלל שאנחנו מיפו אז לא אכפת לנו? שרק הילדים מסביון צריכים לשיר את "התקווה" באושוויץ? שאם אנחנו עניים אז אותנו לא צריך ללמד על זה? 

חמודים כאלה. זה מה שאני אומר תמיד – לא חשוב הכסף והמעמד. העיקר לשיר באושוויץ. מה, מישהו מהיהודים שנשרפו שם שילם כדי להגיע לאושוויץ? אז למה הילדים שלנו צריכים לשלם? לא שאני משווה. אסור להשוות.

"ככה הם היו קרובים לאושוויץ. ככה. ולא הגיעו, מסכנים."

 

כשהם כועסים הם כן אומרים "עניים".

חשבתי, ולא אמרתי להם, שאולי הם יבינו את זה אפילו טוב יותר מאחרים. באושוויץ היו רק עניים.

אבל כמובן שלא השוויתי לשואה. אסור להשוות לשואה.

אז מה אתם הולכים לעשות? שאלתי.

"כלום", אמר אביב, "מה אפשר לעשות"?

בטח שיש מה לעשות, אמרתי, אבל אם תתייחסו אל עצמכם כאל אזרחים סוג ב', גם העולם יתייחס אליכם ככה. אם אתם חושבים שזה לא בסדר, תעשו משהו בעניין.

חשבתם אולי לרוץ לכנסת?

 

הם חשבו על זה לא מעט כנראה. שבוע אחר כך הם אמרו לי שהם רוצים לכתוב מכתב לשר החינוך. הם רוצים להסביר לו שהם רוצים לנסוע לפולין כמו כל הילדים האחרים. אמרתי שזה נשמע לי רעיון טוב. "אז תעזור לנו לכתוב את המכתב", אמר סשה.

הוא גומר ללמוד כל יום באחת, עובד עד אמצע הלילה כדי לעזור למשפחה שלו, ואז בא שוב לבית הספר. אין לי מושג איך הוא עומד בזה.

שמתם לב שאני אוהב את הביטוי "אין לי מושג"? אין לי מושג למה. אולי כי אני אוהב לחשוב על עצמי כעל נער אובד בעולם זר ומאיים. אולי כי זה גורם לכם לחבב אותי.

 

אני לא אעזור לכם, אמרתי, זה המכתב שלכם, ואתם תכתבו את זה יותר טוב ממני.

הם ישבו וכתבו את המכתב. היו להם לא מעט ויכוחים, והם לא היו בטוחים שזה יצא בסדר. "לא מדובר פה על טיול שנתי", הם כתבו, "אנחנו מדברים פה על המורשת שלנו, שנמנעת מאתנו, רק כי אין לנו כסף לממן אותה".

מלים כדורבנות, "המורשת שנמנעת מאיתנו". בהתחלה הם כתבו "גם לנו מגיע להישרף בכבשנים, אפילו שאין לנו כסף." אבל אז הזכרתי להם שאם הם לא יחזרו משם, הלך לי הטיקט החינוכי. אז הם תיקנו. 

הם שלחו את המכתב לפני יותר מחודש. חיכו שהמזכירה תצא רגע, הקלידו אותו על המחשב של בית ספר, ושלחו אותו ללשכת השר. אני יודע שהמכתב הגיע לכתובת הנכונה, מפני שאני זה שהשיג להם אותה, ואני מקווה שמנחם המנהל לא יכעס עלי בגלל זה.

אז ככה: יש לי את הכתובת של השר גדעון, וגם עם מנחם אני מסתדר. כולם אחוּכּים שלי, מקטן ועד גדול.

 

הם שלחו את זה מהר, לפני שיתפסו אותם, ואז חזרו לכיתה, גאים וקצת מבוהלים, ובעיקר הם הרגישו שבפעם הראשונה בחייהם הם החליטו לא לעמוד מן הצד. בפעם הראשונה בחייהם הם החליטו שהם אדונים לגורלם, והם לא מוכנים שיתעלמו מהם רק בגלל שהם גרים ביפו והם עניים. בפעם הראשונה בחייהם הם החליטו שהם מוכנים לתת אמון במדינה, ולהאמין שהיא רואה בהם בני אדם טובים לא פחות מכל אחד אחר.

שלוש פעמים כתבתי "בפעם הראשונה בחייהם". זה מין מקצב כזה, שיוצר מתח אצל הקוראים. לא, ארי שביט העתיק את זה ממני, לא אני ממנו.

 

ואף אחד לא ענה.

אני לא מדבר על תשובה שלילית. פשוט לא טרחו לענות להם. כל אלפי האנשים האלה, שיושבים במשרד החינוך, וכנראה יש להם דברים כל כך חשובים לעשות שבמשך יותר מחודש אף אחד מהם לא מצא חמש דקות פנויות כדי לשלוח תשובה ל-37 ילדים מיפו שרק רוצים להצטרף למסע שאת מטרתו הגדיר משרד החינוך בעצמו, על דף רשמי של משרד החינוך, כ"חיזוק השייכות הלאומית והזיקה להיסטוריה ולמורשת".

בת'כלס, תודה רבה למשרד החינוך על האדישות. ככה נולדה העצומה הזאת, והקריאה שלי לעזרה, ועוד פעם יצאתי רגיש ואכפתי.

 

116,000 תלמידים יצאו לפולין בחמש השנים האחרונות. מהעשירונים העליונים יוצאים פי שלושה תלמידים מאשר בעשירונים התחתונים.

טפו על העשירונים העליונים האלה, באמת. הפכו את המסע לאושוויץ לסמל סטטווס, כמו ב.מ.וו שעולה 400 אלף שקל.

 

בעשירון של יפו ד' אף אחד לא יוצא. הם היו הראשונים שניסו, אבל אף אחד לא ענה להם.

איך הם הגיבו?

הם היו הרוסים.

שברו כיסאות, הזריקו הרואין, וחלק התחילו לאכול קליפות של תפוחי אדמה. כמו שאבא היה אומר – אושוויץ זה התמכרות.

 

כשרע להם הם חוזרים לכעוס. אני חושב שהם כעסו עלי. על התמימות שלי, על זה שגררתי אותם להרפתקה הזו שבסופה שוב העליבו אותם. לא הצלחתי להתווכח איתם, בעצם לא ניסיתי, מפני שהם צודקים.

ותראו, תראו כמה הצדק שלהם מאיר אותי באור יקרות.

 

אלא שאז קרה נס קטן. אני לא יודע איך הוא קרה, (כאמור, מה אני מבין אני) או מה הם אמרו אחד לשני, אבל הם החליטו לא לוותר. הילדים האלה, שכל חייהם אמרו להם שהם בשולי החברה הישראלית, החליטו לנסות לדבר איתה ישירות. הילה מצאה אתר באינטרנט שבו אפשר לפרסם עצומות, והם כתבו עצומה ופרסמו אותה. "בואו נגיע למאה-אלף חתימות", הם כתבו שם, "כדי שבמשרד החינוך יראו אותנו".

ביום שני השבוע היו לעצומה 728 חתימות.

אז אנחנו זקוקים לעזרתכם.

הם – כדי להגיע לאושוויץ, ואני – לכנסת.

 

רק תחתמו.

כנסו ישירות לאתר http://www.atzuma.co.il/poland  או שתכנסו לטור הזה, שמתפרסם היום באופן חד פעמי גם ב-ynet, לכו לקישור בסוף הדף, ותחתמו על העצומה שכותרתה "גם אנחנו רוצים לצאת למסע לפולין". ואם אתם יכולים, דברו גם עם החברים שלכם בפייסבוק או בחיים האמיתיים, ותבקשו גם מהם לחתום.

כדי שיראו אותם.

באותו אתר, אגב, יש עצומה נגד "חוק לפיד". תציצו. אין לי מושג למה, אבל תציצו.

109 תגובות

להגיב
  1. ח ל י / פבר 2 2010 18:40

    הטכסט שלך איך אני אגיד בלי להתלהם…הטכסט שלך מכוער בעיני. וציני במקום שאין בו ציניות. וחשדן ויהיר ומתנשא. הילדים האלה קיבלו כמעט מאה ועשרים אלף חתימות בזכות עצמם ובזכות החשיפה שנתן להם יאיר לפיד שכן, הולך ללמד אותם פעם בשבוע, אתה חושב שכדי לנתב דרכו לכנסת ואני חושבת שלא רק בשביל זה, וגם אם כן, זה עדיף על ללכת לבר מצוות וחתונות ולאכול אוכלים עדתיים בחגים.

    הטכסט שלך חוטא בחטא היהירות וההתנשאות והכי גרוע הוא מתעלם מהטוב ומנסה לראות את הקטן, הציני והאינטרסנטי.

    לא כולם בנויים ככה אתה יודע…

    נ.ב. צר לי אבל לא הצלחתי להביע את מה שאני חושבת על הטכסט שלך בלי להיות תוקפנית משהו

  2. יונתן / פבר 2 2010 19:14

    מה שעשית הוא דמגוגיה נבובה, אין טקסט שאי אפשר לרטש בציניות ועין בלעם, הרעל שנוטף ממך ממאיר, אנטי- הומני ופחדני, לזנב בשולי דברים באופן מגמתי הוא מעשה פחדני.

  3. שלומית / פבר 2 2010 19:19

    בדיוק כמו חלי.
    התכוונתי לכתוב תגובה דומה. ומצאתי את תגובתה המדוייקת .
    אני באמת חושבת שגם אם זו המטרה שלו, הרי שהציניות שלך אינה במקומה.

  4. עידן / פבר 2 2010 19:24

    זכותך לחשוב מה שאת רוצה. אני חושב שכל טקסט שיוצא מתחת ידיו של הלפיד הוא מתחסד ומתחנף, וזה כולל את ההשתלחות שלו בסרט "אודם". לפיד מינה את עצמו לשומר הסף של מדורת השבט, ולי נמאס מנופת הצופים שלו.

    בכל מקרה, איפה פה ההתנשאות שלי – לא ברור לי. אם כבר, ההתנשאות היא של לפיד, הרוכן ממרום מעמד העל שלו אל "האביונים".

    ובעיני בהחלט עדיף ללכת לחתונות ובר-מצוות מאשר לאושוויץ. אני רציני לגמרי. מצעדי החיים עושים נזק לזכרון השואה, ומגוייסים להטמעת השקפת עולם לאומנית-בדלנית. כל מי שזכר השואה ולקחיה יקר לו צריך להתנגד להם.

    יש לא מעט קולות ספקניים ביחס ל"מצעד החיים", הנה דגימה אחת:

    "המיליון השביעי: הישראלים והשואה", מאת תום שגב, עמ' 451-465.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=349843

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3506155,00.html

    http://stagemag.co.il/Articles/802

  5. מיכל / פבר 2 2010 19:25

    מתחת למעטה הציני והמרושע של עידן,
    ומתוק שוכן לו אפרוח זעיר,
    שבסופו של דבר
    פירסם את המכתב של יאיר לפיד במלואו וכלשונו…
    שימו לב!
    (ואיתו או בלעדיו
    העצומה כבר צברה קרוב למאה ועשרים אלך חתימות).

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 2 2010 19:31

    אחלה טקסט!

  7. GPS / פבר 2 2010 19:31

    ולהשמיץ. זה הרי לא חדש אצלך.

  8. דודי / פבר 2 2010 19:38

    מיותרים אם לא מזיקים. זיכרון השואה חשוב, אך יש דרכים אחרות להנחילו – שבין היתר, עולות הרבה פחות, וגם זה שיקול (מלבד הביקורת על אופי המסע וכו'). משפט מפתח בטקסט של לפיד: "אם אנחנו עניים אז אותנו לא צריך ללמד על זה?" – כאילו לא ניתן ללמד על השואה אלא באמצעות מסע לפולין.

    אני גם רחוק מלהיות אוהד של לפיד וסגנונו.

    אבל אני לא חושב שמאחורי מכתבו של לפיד, כפי שעולה מן הפוסט הזה, הוא ניצול ציני של קשיי הנערים שהוא מלמד. אין לי דרך באמת לדעת מה הוא חושב, ובמצב כזה אפשר דווקא לתת קרדיט – ואפילו לפוליטיקאי או פוליטיקאי בפוטנציה – שרגשותיו ודבריו כנים. אין סתירה אגב בין כנות הרגש לבין המודעות לרווח הפוליטי הפוטנציאלי.

  9. ח ל י / פבר 2 2010 19:39

    קשה לי להאמין שאתה לא מבין מה מתנשא בטכסט שלך, באמת קשה לי.

    הדיון אם המסע לפולין ולמצעד החיים נחוץ,מועיל או מיותר ומפלה הוא דיון לגיטימי לחלוטין, אבל אתה לא פתחת דיון בנקודה הזו בכלל, אתה כתבת טכסט ציני ומלגלג על יאיר לפיד.

    אתה לא יכול פתאום לנסות לסובב את הפוסט הזה לדיון על המסע לפולין, לא עליו כתבת כלל וכלל.

  10. אלעד / פבר 2 2010 19:42

    מאמר ציני, מרושע ומאוד מיותר (גילוי נאות: הפסקתי לקרוא באמצע).
    בד"כ אני נהנה מאוד מהפוסטים שלך, מהביקורתיות והנשכנות שלך כלפי השלטון, מהמחוייבות לאמת ולצדק אבסולוטי, אבל הפעם לכלכת.

    יאיר לפיד הוא אמנם אדם מלוקק ויהיר, אך מכל הפסאודו-פוליטיקאים העכשוויים והפוטנציאליים נדמה לי שהוא הסביר מכולם. הלוואי שיגיע לפוליטיקה בתקווה שיצליח לשקם מעט את הקול השפוי ההולך ומתמעט בישראל.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 2 2010 19:46

    עידן,
    אתה צודק לגמרי. המאמר של לפיד יהיר ומיותר. לא עוזר לכלום מעבר ללפיד עצמו.

    הערבים שהוא מלמד גם רוצים לנסוע לפולין? או שיעשו סיבוב בשכונה במקום?

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 2 2010 19:49

    יש דברים הרבה יותר חשובים והכרחיים שהמדינה יכולה לעשות למען הילדים האלה, ולנסוע לחו"ל כדי לבהות במשרפות זה הדבר האחרון שהם צריכים בחיים.

  13. עידן / פבר 2 2010 19:50

    אם את חושבת שמשהו בטקסט שלי מתנשא, תצביעי עליו וגם תנמקי. לא, זה לא ברור מאליו. להמשיך להכריז עליו "מתנשא" לא מקדם את הדיון. "מתנשא" זה מישהו שטוען שהוא טוב יותר מזולתו בלי שום בסיס. הטקסט שלי תוקף את המנטליות והסגנון של לפיד בתור מה שהם – בלי קשר למה שאני.

    נכון, הפוסט לא עסק באופן ישיר בטיעונים בעד או נגד מצעד החיים. אבל את הכנסת את העניין ישירות כשאמרת שהם עדיפים על "ללכת לבר מצוות וחתונות ולאכול אוכלים עדתיים בחגים." בעצמך רמזת שיש בהם ערך חיובי. ולכן היה לגיטימי מצדי להגיב לכך.

    מעבר לכך, הפוסט לא היה נכתב אלמלא סלדתי כל כך ממצעדי החיים; אלמלא הייתי מביט בלב עצוב על ילדים שמוחם נשטף עד כדי כך שהם רואים עצמם מקופחים שלא הגיעו לשם. לפיד עשה מניפולציה מכוערת בכאב שלהם. זה מתחבר לגמרי להשתלחות שלו ב"אודם" – מניפולציה על נושא טעון כל כך. שם אגב לא שמעתי אותך מוחה (עניין מהותי יותר – חופש אמנותי בגבולות המימון הממסדי). קל יותר להגן על חזקים מאשר על חלשים.

  14. מיכל / פבר 2 2010 19:50

    אני הרגשתי בדיוק כמוך עידן,
    כל משפט ומשפט עורר בי בדיוק את כל הקולות הפנימיים האלה,ואני גם מתנגדת לנסיעות המחורבנות האלה לפולין…
    ובכל זאת חתמתי על העצומה ושלחתי לחברים בדיוק כמו שאתה פירסמת בסופו של דבר את כל המכתב כולל הכתובת של העצומה וכו'.
    מעניין…

  15. אזרח. / פבר 2 2010 19:56

    נמאס מהליקוק המזוייף של לפיד.

  16. עידן / פבר 2 2010 19:57

    לא חתמתי על העצומה. פירסמתי אותה כחלק מן הטקסט המקורי, שאין לי זכות לשבש. אני מניח ש-22 הקוראים של הבלוג הזה לא יעלו ולא יורידו מבחינת הקמפיין.

    מה שמעניין כאן זה שאת "מתנגדת לנסיעות המחורבנות האלה לפולין" ובמקביל פועלת להמשכן. אולי נראה לך שערך השוויון – שכולם יעברו את הנסיעות המחורבנות האלה – גובר על ערך התבונה והמוסר, שמכריע נגדן. זה קצת כמו לתמוך בשלילת קצבאות ילדים מן השכבות החלשות רק כי לא ניתן לממן אותן לכל האוכלוסיה (דוגמה היפותטית).

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 2 2010 19:58

  18. מיכל / פבר 2 2010 20:06

    עידן, בחייך, יכולת לפרסם את המאמר שלך בלי הכתובת, יכולת להביא ציטוטים ממנו ולא את כולו וכו'… עובדה שהבאת אותו במלואו כ ו ל ל הככתובת. ואני לעומת זאת, עם כל הגועל שלי מאדון לפיד ומהמסעות לפולין גם יחד, בכל זאת ראיתי שמה מאחורה את חבורת בני הנוער האלה, האמיתיים, הכמהים לנסוע. זה הכל. ודווקא הדוגמא שלך בעניין הקיצבאות? מצחיק, אבל גם בעניין ההוא אני קודם כל רואה את הילדים שאמורים לקבל אותם ובגלל זה אני לא חושבת שצריך לשלול אותן.
    בנת?

  19. הרב השובב / פבר 2 2010 20:09

    לא הייתי יכול לכתוב את זה טוב יותר.
    יאיר לפיד שחצן ומתנשא.
    לו הייתי נתקל בעצומה שלהם שלא דרך המכתב המלוקק של הלפיד, אולי הייתי חותם, כי נערים מיפו שעושים משהו בעצמם, מגיע להם תמיכה, בלי קשר לחשיבותו של המצעד או ייתורו.
    הלפיד, שתמרן אותם לכתוב עצומה מסיבותיו שלו, היה הסיבה שאני נמנע מלעזור להם.

  20. עידן / פבר 2 2010 20:10

    ילדים גם רוצים לאכול כל היום טופי ושוקולד. תתני להם?

    לא מדובר פה על הגשמת חלום. מדובר על מדיניות חינוכית ואיזה ערכים מנחים אותה. במסגרת המדיניות הזאת, מה לעשות, קולם של הילדים לא מכריע. כמו שהוא לא מכריע לגבי חומר הלימודים ולוח החופשות.

    נראה לי שאת טוענת שבתת מודע שלי רציתי לתמוך בעצומה, כי פרסמתי אותה. טוב, לגבי התת מודע אני לא יכול להעיד… אבל כיוון שהטקסט שלי התייחס והגיב על הטקסט של לפיד במלואו, היה לי חשוב להשאיר אותו כמו שהוא. באמת שלא היה כאן יותר מזה.

  21. מיכל / פבר 2 2010 20:12

    אין מה לאמר,
    i rest my case…
    הא?

  22. מיכל / פבר 2 2010 20:20

    טופי ושוקולד זה בול אושוויץ ובוכנוואלד, הילדים רוצים ומי אני שאקלקל להם את התענוג…
    נו באמת.
    אני בת של ניצולת שואה, אני לא יכולה לשפוט איך בני נוער אמורים או לא אמורים להתחבר לשואה, אבל אם זה מה שהם רוצים ורוצים להלחם על זה, אני מעריכה אותם.
    אני לא מתיימרת להציץ לך לתת מודע,
    אני רק שבה ומתעקשת שלא היתה לך שום סיבה אובייקטיבית להביא את כל המכתב ככתבו וכלשונו + הכתובת של העצומה.

  23. עידן / פבר 2 2010 20:23

    "נערים מיפו שעושים משהו בעצמם, מגיע להם תמיכה, בלי קשר לחשיבותו של המצעד או ייתורו."

    סליחה?

    נערים מיפו שהיו מתארגנים לגרש מהשכונה שלהם עובדים זרים, או אתיופים, או כל אדם אחר – היית תומך בהם? ילדים מיפו שהיו מתארגנים לאספקה שוטפת של סמים לעצמם – היית תומך בהם? ונניח שהיו עושים זאת לבד, עם עצומה והכל?

    זה כל מה שחשוב כאן? ההתארגנות העצמאית? בלי קשר למטרה ולערך הסגולי שלה?

    עם כל הכבוד לעצמאות, יש ערכים אחרים, ובכל דילמה מוסרית, צריך להכריע ביניהם. במקרה הנדון, לו אני הייתי נתקל בעצומה לא דרך יאיר לפיד, לא הייתי חותם עליה. אבל לו הייתי נתקל בילדים, הייתי עושה ככל יכולתי להסביר להם למה "להיות כמו כולם" במקרה הזה זה לא טוב. והייתי מביא להם עדויות של אנשים שחזרו מהמצעדים מזועזעים מרמת הלאומנות שנוטפת בהם. והייתי מסביר להם שלימוד על השואה יכול להתבצע באלף דרכים אחרות, כולל מפגשים ישירים עם ניצולים, שאינן פתוחות למניפולציה פוליטית כזאת.

    בכלל, לא יזיק לתרבות הפוליטית שלנו להתחיל להתרכז בטיעונים במקום בהכרזות ועצומות. אבל זה נושא לפוסט נפרד…

  24. עידן / פבר 2 2010 20:29

    הנקודה כבר עלתה בקישורים שנתתי: "להתחבר לשואה" אפשר באלף דרכים אפקטיביות לא פחות, נקיות ממניפולציה רגשית ופוליטית. די להציג את העניין כאילו יש כאן ילדים שרק רוצים "להתחבר לשואה" ואני מנסה למנוע מהם את זה. נדמה לי שאני מנסה לעזור להם להתחבר. אני חושב שהם טועים ביחס לדרך. טעות תמימה, אבל מחובתי להתנגד לה ולנסות לתקן אותה.

    דוגמת הטופי, למרות לעגך, היא רלבנטית. גם אם ילד קובע לעצמו יעד שאינו פסול מבחינה חינוכית, הוא יכול לנסות לחתור אליו בדרך שסותרת את ערכייך. וזאת עובדה שאנחנו לא מתירים לילדים חופש בחירה מלא – הן ביחס למטרות, הן ביחס לדרכים. הם נתונים לפיקוח והכוונה. זאת מהותו של חינוך. זה לא חיב להפוך לאינדוקטרינציה. אבל להיתמם ולומר – "אם הילד רוצה, זכותו" – זה באמת לא מה שקורה בפועל, בשום אינטרקציה חינוכית.

  25. מיכל / פבר 2 2010 20:52

    אין דין שוקולד וטופי כדין רכישת סמים ובעיק לא כדין התארגנות לגירוש מהגרים או אתיופים.
    אם אתה מערבב את הכל ככה זה כבר מריח מדמגוגיה נמוכה. תהיה רציני בבקשה וענייני.
    הייתי שמחה אילו היו דרכים מוסכמות ואחידות ליצירת זיקה והבנה של בני נוער לשואה, אם הקו התחתון של השיעור שהם לומדים יהיה בסופו של דבר ישים להפיכתם לאזרחים דמוקרטים אמיתיים ושיוויוניים למיעוטים ונגד הכיבוש וכו וכו, אבל מה שקורה כרגע, והמקרה הנ"ל מחדד, זה שגם בזירה הזו בני נוער נתקלים בקיפוח שלהם עצמם ובין אם יאיר לפיד רוכב על גבם לכנסת ובין אם לא, אני תומכת במאבק שלהם לקבל את מה שבני נוער בגילם בכל הארץ מקבלים.

  26. עידן / פבר 2 2010 21:04

    אני מערבב בכוונה. המטרה של הערבוב היא לחשוף את הקריטריונים הסמויים שאת או מישהו אחר (כמו רב שובב) מפעיל כשהוא תומך או מתנגד למשהו. דוגמאות פשוטות שאין עליהן מחלוקת, כמו טופי או סמים, מציפות לשטח שיקולים שבמקרה הנוכחי נותרו סמויים מן העין (כמו – האם המסעות לפולין מוצדקים, או שמא מזיקים מאד, אולי יותר מטופי). כשמבינים מן הדוגמאות הפשוטות את מערכת השיקולים, ניתן לעבור לדוגמאות מורכבות יותר. זה לא דמגוגיה, זה ארגומנטציה. בכל אנלוגיה יש דומה ויש שונה, ואת מתעקשת להתרכז בשונה ולא לראות את הדומה.

    אנסה להסביר בפעם האחרונה.

    טופי זה לא אושוויץ. בסדר, בסדר. הדוגמה העלתה משהו אחר: כל החלטה ערכית של ילד נתונה לפיקוח של מבוגרים. וכשזה בתוך מסגרת חינוכית, ראוי לנהל דין ודברים על הערכים שמנחים את הפיקוח הזה.

    את "תומכת במאבק שלהם לקבל את מה שבני נוער בגילם בכל הארץ מקבלים".

    אני יכול שוב לערבב, ולהגיד שכל בני הנוער מקבלים (או כמעט כולם) טלפון נייד פרטי ואייפוד, ובעיני זה מגונה. את תגידי שאושוויץ ואייפוד זה לא אותו דבר, ואני שוב אגיד – יש דברים חשובים יותר מאשר ליצור שיוויון בכוח בין כל בני הנוער. אם השוויון הוא בחשיפה למניפולציה לאומנית – אני מעדיף (וחבל שאת לא) שמה שפחות בני נוער ייחשפו למניפולציה הזאת. וזה בעיני ערך *חשוב* יותר מאשר הכבוד להתארגנות העצמאית או הצורך "להשוות תנאים" לבני נוער עשירים. וזה חשוב יותר גם אם בני הנוער העניים לא מכירים בכך עכשיו. צריך לנסות להסביר להם בכל דרך אפשרית, אבל צריך לזכור את "עקרון הטופי" – ילדים ובני נוער לא תמיד יודעים מה הכי טוב להם. כולנו היינו כאלה. כשאני הייתי צעיר חשבתי שאני חייב, פשוט חייב, להשיג "אדידס" רום כמו כולם. לקח לי זמן להבין שיש ערך בלא להיות כמו כולם. ובמיוחד יש ערך ביכולת להכריע באופן עצמאי מה מתאים לי במה שכולם עושים, ומה לא מתאים לי.

    אני מקווה שזה יותר מובן. הנקודה הכללית היא שחייבים לשקול לא רק את הזירה הצרה – למה העשירים מגיעים לאושוויץ והעניים לא – אלא את כל מערכת הערכים שאופפת אותה.

  27. יוסקה / פבר 2 2010 21:10

    המכתב של יאיר לפיד זה טינופת צופים.
    העמדה הראויה היחידה בכל הדיון הזה היא ביטולם לאלתר של הטיולים לאושוויץ.
    ואם למדינה יש כסף לממן לכל הילדים טיול לחו"ל אז שיקחו אותם לראות כנסיות ברומא או מוזיאונים בפריז או את הפירמידות במצרים (יותר זול).

  28. י"ב / פבר 2 2010 21:18

    אני מאוד ממליץ לראות את הסרט השמצה שמלווה את אחת הכיתות שמגיעות לפולין ולראות עד כמה כל עניין המסעות הזה יותר גרוע מכל גדנ"ע…

    אני עדיין מזועזע מאחת הנערות שהולכת למדריך ומתלוננת שהיא מרגישה כאילו היא לא ממצה את עצמה כי היא עדיין לא בכתה, והמדריך אומר לה לקחת את הזמן, ושלא תדאג ושהיא גם תבכה ותזדעזע כמו כל השאר….

    הנה הקישור לסרט
    http://gaming.justin.tv/clip/c94eedc8cd8caa3b

  29. הגר / פבר 2 2010 21:19

    בישראל ילדים יכולים ללמוד בתיכון ולא לבחור במגמת אמנות/תקשורת/מחשבים באותו בית הספר רק מפני שהם עניים. הם צריכים להסתפק בכיתות עיוניות רגילות כשחבריהם יוצאים להצגות, קונצרטים והרצאות באוניברסיטה, אבל אף אחד לא קופייץ.

    בישראל הפערים בין התלמידים עם ההישגים הגבוהים לבין הילדים עם ההישגים הנמוכים הם הגדולים ביותר בעולם המפותח. אבל אף אחד לא קופייץ.

    אבל הזכות לא לבקר באושוויץ היא כנראה זכות יסוד, כאן יש כמעט הסכמה מקיר לקיר שזה לא יעלה על הדעת.

    ואני לא אומרת כלום על החשיבות (???) של הביקורים האלה.

  30. עידוק / פבר 2 2010 21:20

    הנח ליאנוש קורצ'אק במנוחה.

    הנה מקרה קודם של בקשת עזרה של לפיד שעוררה סערה:
    http://www.room404.net/?p=17167

  31. יעל טל / פבר 2 2010 21:26

    ולמעשה אי אפשר באף דרך כמעט, חוץ מזו שמפגישה עם הכישלון המובנה שבניסיון "להתחבר לשואה".

    קריאות מומלצות מאוד על הכשלים שבעבודת הזיכרון, ועל המנגנונים שמנציחים את כשלים אלה במטרה לשמר את עמדת הקורבנוּת, אפשר למצוא בספרים "חרושת הישראליות" של משה צוקרמן ו"עבודת ההווה" של עדי אופיר.
    וגם בורג מתייחס לניצול של ייצוג השואה בספרו "לנצח את היטלר".

    מתוך ספרו של צוקרמן:
    "ציווי ה"זכור!" היהודי הקמאי הפך לאזכור אינפלציוני, פרקטיקה של אי-זכירה על דרך הרוּטיניזציה הפטישיסטית של הזיכרון – מימושו המצמרר של ה"אי-זכור"."

    (ורק כדי למנוע אי הבנות שלי: אני לא מתכוונת לטעון בכך שכל הבעת עמדה או רגש ביחס לשואה היא עקרה מתוכן ביסודה, וגם לא חושבת שהצורה שבה זיכרון השואה מובנה בחברה הישראלית, מניפולטיבית ומלאכותית ככל שתהיה, גורם לרגשות שמתעוררים בנו ביחס אליה להיות מלאכותיים באותה מידה. אין סתירה בין קבלה שלהם לבין ניסיון להבין את האופן שבו נעשה בהם שימוש בחברה הישראלית)

    ואם להתייחס גם לחלק השני של הביקורת שבפוסט הזה – כלומר לאינטרסים של יאיר לפיד – קשה לי לומר שהחיבור בין לפיד לבין נושא השואה מפתיע אותי. כמו שגם לא אהיה מופתעת כשהחיבור הזה, יחד עם עוד כמה מניפולציות שהוא משתמש בהן, יצליחו לו.

    מזל שלכל מי שלא היה רמטכ"ל ורוצה להיות פוליטיקאי, יש את השואה (אם כי זה לא משתווה לרמטכ"ל שנואם באושוויץ כשמעליו מפגן של חיל האוויר, זה ללא ספק השילוב המנצח. אבל ליאיר לפיד יש במקום דרגות צבאיות יכולת מופלאה במניפולציות מילוליות, אין לי מושג איזה)

  32. יעל טל / פבר 2 2010 21:28

    שהמשפט הראשון היה המשך שלה.
    היא הייתה משהו כמו-
    "להתחבר לשואה אי אפשר באלף דרכים אחרות"

  33. מיכל / פבר 2 2010 21:30

    אני לא מאמינה שאני אשכרה מסנגרת על יאיר לפיד… שיואו. אבל הגר, שימי לב שדווקא יאיר לפיד הלך ללמד תיקשורת בבית ספר ההוא.
    מעניין, לא? אז הוא רק קופייץ בעניין הזכות לבקר באושוויץ.
    אני יכולה להתנגד למסעות האלה באופן עקרוני ולהכנס בעניינם לויכוחים ולהפגין נגדם ויחד עם זאת לחתום על העצומה שתאפשר לנערים והנערות האלה לנסוע ולעבור את החוויה הזו גם. קצת כמו שפירסינג מבחיל אותי אבל תמכתי בהחלטה של נערה שיקרה לליבי לעשות אחד בלשון (ברר…) כי זה היה חשוב לה.
    ולכן אני חושבת שזה לא בסדר לערבב ולרדד את הכל לעיסה אחת. צריך לבודד כל מקרה ולחשוב עליו לגופו ונסיעה לפולין עם כל המגרעות שלה היא עדיין לא טופי לא סמים ולא פעילות גזענית.

  34. יעל טל / פבר 2 2010 21:52

    הבעיה היא לא במידה שבה המסע לפולין מסוכן לבני נוער או בשאלה עד כמה היא קרובה למידת הסכנה שבטופי או סמים.

    הבעיה היא בצביעות (שלא לומר כוחנות ופשיזם) של מדינה שמוכנה, כביכול, להירתם לעזרת בני הנוער העניים כשמדובר בעזרה שנתפסת ככזו שמשרתת את החברה. המדינה מוכנה לממן מסעות לאושוויץ וכנראה גם הייתה שמחה לממן להם קורסי הכנה טובים יותר לצבא (אם זה עדיין לא קורה), אבל היא לא תממן להם משהו שיתמוך בצמיחה האישית שלהם.

    והאופן שבו נעשה שימוש בהירתמות הזו לעזרה לצרכים פוליטיים הוא די מגעיל. ומזכיר לי קצת שימוש דומה שנעשה בתושבי שדרות במהלך המתקפה על עזה. פתאום כשזה משרת את האג'נדה הישראלית כולם רוצים "להירתם לעזרתם".

  35. הגר / פבר 2 2010 21:58

    זאת לא צריכה להיות נדבה, לפיד עם יכולת ההשפעה שלו יכול לדאוג ליותר שוויוניות, ולא רק להתנדב ולספר את זה לאומה.

    והוא דווקא חמוד בעיני ומאמינה שהוא איש טוב. אולי לא כיוונו אותו מספיק טוב בחיים.

  36. ראובן / פבר 2 2010 22:05

    תקרא שוב את התגובה של חלי
    היא לא דברה על הטיולים
    או שלא הבנת או שבחרת לא להבין כדי להסיט את התגובות לחלק היחיד בפוסט הזה שיש בו איזשהי אידאולוגיה ולא רק קנאה ולעג

  37. מיכל / פבר 2 2010 22:09

    כל הסיפור כאן הוא שהמדינה ל א נותנת להם לנסוע, על זה כל הבלגן.
    אני פשוט מרגישה שיש כאן קייס של שטיפת התינוק עם המים… בסדר, לא סובלים את יאיר לפיד, בסדר, המסעות לפולין מועדים לפורענות מבחינת שימוש בזכר השואה לצרכים לאומניים, בסדר, הכל אני מבינה, בסדר.
    אבל תנסו לרגע להסתכל על זה כמו שזה:
    קבוצה של בני נוער שלא אתם ולא אני הלכנו ללמד אותם אלא יאיר לפיד ושבפעם הראשונה בחיים שלהם עשו אקט דמוקרטי ולא אתם עזרתם להם ולא אני.
    למה אתם לא מסוגלים לראות את זה ככה?

  38. יוני / פבר 2 2010 22:14

    זה מה שהיה למורה לאזרחות בתל אביב לומר על הטור של יאיר לפיד –
    http://www.notes.co.il/idanl/64733.asp

  39. עידן / פבר 2 2010 22:19

    תקרא שוב את הפסקה השניה בתגובה השניה שלי לחלי, ותראה שמי שהסיט את הדיון היה היא, לא אני. מאותו רגע המגיבים בחרו להתרכז בעניין המסעות לפולין, וזו זכותם. התפתח דיון מעניין, ככה זה בבלוגים.

    ובעניין יאיר לפיד, אין לי צורך בשום הסטות: האיש מניפולטור דוחה.

  40. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 2 2010 22:21

    מיכל,
    אבל למה דווקא האקט הזה???!!!

  41. הילה / פבר 2 2010 22:23

    איך מכל אי השיוויון השורר במערכת החינוך בישראל לפיד בחר דווקא את הנסיעה לאושוויץ?
    לא כדאי להתחיל קודם קמפיין למען תעודות בגרות ראויות שייתנו לתלמידים איזשהו סיכוי בחיים?
    אם הם ירצו לסייר באושוויץ כבוגרים-
    יבורכו.
    ובנתיים מן הראוי היה לדאוג ולפגוש במערכת החינוך ניצולי שואה שחיים ביננו כאן בישראל. לא רק ליפואים אלא לכולם.

  42. עידן / פבר 2 2010 22:29

    לא הבנתי. הפוסט שלי כבר הפך חומר קריאה לתיכוניסטים? והעיקר: זה לבגרות?

    מיכל: את סובבת במעגלים. נכון, אקט דמוקרטי. נכון, שוויון בין עשירים לעניים. אבל בעיני ובעיני מי שהגיב לך כאן, יש ערכים חשובים יותר. ויש דרכים טובות יותר, משכילות יותר, להתוודע לשואה. אז תתמודדי עם הטיעון הזה, אין צורך לחזור ולהדגיש את מה שאין עליו מחלוקת.

    אולי את לא מבינה מה כל כך נורא במסעות לפולין. תגובות לא ישכנעו אותך, צריך לקרוא עדויות וניתוחים. אני נתתי לינקים, י"ב נתן גם לינק לסרט. אבל אם על זאת המחלוקת, אין צורך לחזור ולהדגיש בפנינו כמה נפלאים הילדים האלה ואיך צריך לתמוך בהם. באמת, גם מי שמתנגד לך רוצה רק טוב לילדים האלה.

  43. ראובן / פבר 2 2010 22:29

    היא אמרה שבתור פעילות לנתב את הדרך לכנסת עדיף ללכת ללמד בבי"ס מאשר ללכת לחתונות וכו'
    אף מילה על המסעות.

  44. מוכמי מוכמי / פבר 2 2010 22:31

    למה הוא צריך להתנצל על זה?

  45. מיכל / פבר 2 2010 22:32

    כובע.
    ככה יצא, לא תמיד אפשר להכתיב לבני נוער מה יהיה חשוב להם ומה לא, על מה יצאו להלחם ומה ישאיר אותם אדישים, מה יסחוף אותם ומה ישאיר אותם מפוהקים.
    מכל הזבל שבעולם, בחרו הנערים האלה דווקא את עניין השואה.
    אויויויויוי,
    חברה, די כבר,
    זה נושא לא מבוטל ומספיק עם הציניות.

  46. עידן / פבר 2 2010 22:32

    ומה בדיוק לפיד "מלמד" אותם שם בבית ספר? בין השאר, כעדותו, על השואה. וכדמות סמכותית שעומדת מולם, ותומכת באופן נלהב במסעות לפולין, עד כדי המרצתם לפעולה בעניין – הוא קשר את עצמו באופן הדוק למסעות. והוא בטח גאה על כך. אני מניח שהוא לא היה מתלהב מקו הגנה שרק משבח את התנדבותו בתיכון ולא מזכיר את ה"ערכים" שהוא טורח להחדיר שם.

  47. מיכל / פבר 2 2010 22:35

    הדרך שלך לסיים ויכוח הוא העלבה.
    בסדר,
    הויכוח הסתיים.

  48. ראובן / פבר 2 2010 22:43

    ובטח לא מגן על לפיד
    לא התמודדת עם הטענה הפשוטה של חלי וענית לה על משהו שהיא לא אמרה.
    מותר להודות שלא קראת את התגובה שלה עד הסוף או שלא הבנת אותה
    אבל במקום זה אתה ממשיך להתחמק ולהסית את הדיון. אני לא דברתי על מה הוא מלמד בבי"ס וגם חלי לא אלא רק על האם האקט של ללכת ללמד בבי"ס ראוי ללעג שלך.

  49. עידן / פבר 2 2010 22:51

    כשאת כתבת שיש לי "מעטה ציני ומרושע", בחרתי לא להיעלב. כשאני כותב לך שאת סובבת במעגלים ומדגישה את מה שאין עליו מחלוקת, את בוחרת להיעלב ולפרוש.

    מי שסיים את הויכוח זה את, לא אני. עוד לא הגבת לטענות שלי, של הגר ושל יעל טל.

  50. ח ל י / פבר 2 2010 22:52

    להגיד שמי שהסיט את הדיון מהפוסט המכוער והנמוך שלך נגד יאיר לפיד, וכן אני עדיין חושבת שעשית מעשה שלא עושים ב"פירוק" הזה שלך את הטכסט שלו.

    אם הייתה בי היכולת עכשיו לקחת את הטכסט שכתבת אתה ולפרק את המפרק היית נוכח לדעת כמה זה קל לקחת מילים ולהפוך אותן ואת משמעותן ולהקטין הכל למשמעות צינית, אינטרסנטית וערמומית,
    אבל עכשיו עברנו לאיך הדיון עבר למסעות שואה כן או לו, חינוך, שיוויון ונוער דרך תגובתך לתגובתי או משהו.

    ובכן, כדי להבהיר ולהסביר את מה שחשבתי שכתבתי ברור: המשפט שלי:הילדים האלה קיבלו כמעט מאה ועשרים אלף חתימות בזכות עצמם ובזכות החשיפה שנתן להם יאיר לפיד שכן, הולך ללמד אותם פעם בשבוע, אתה חושב שכדי לנתב דרכו לכנסת ואני חושבת שלא רק בשביל זה, וגם אם כן, זה עדיף על ללכת לבר מצוות וחתונות ולאכול אוכלים עדתיים בחגים.
    התכוון להגיד באוםן ברור שגם, גם אם יאיר עושה את מעשיו, קרי מלמד פעם בשבוע בבית הספר ונותן חשיפה לעצומה שלהם בטורט הקריא וב ווינט העוצמתי כדי גם, נניח, להמשיך לרפד סוג של תדמית לקראת מרוצו לפוליטיקה בעתיד הקרוב/בינוני או רחוק – אין בי ספק שלא, אבל נניח רגע שכן לצורך הבהרת כוונותי – גם אם זב נכון, זה עדיף בעיני פי אלפי מונים מהאנשים שהולכים לחתונות, מימונות, בר מצוות וכו' כדי להתחנף ולצור לעצמם תדמית כל שהי.
    זו הייתה כוונתי הברורה.מניפולציות ותדמיות.

    ואם יאיר מרוויח בדרך על מעשיו אלה, שאפו, שירוויח, העיקר שימשיך לעשות, כמו ששאפו לכל מי שעושה טוב.

    ואני חוזרת ואומרת לך, ואין לי כח להתמקח על איפה בדיוק מצאת התנשאות חלי וכו' כי מצאתי התנשאות בטון של הטכסט, במנגינה שלו, , מצאתי ציניות, חשדנות וסוג של גזענות נגד יאיר לפיד, פשוט ככה. דעות קדומות וגזענות.

    נ.ב. ואני בכלל, ממש בכלל, לא יוצאת כאן להגנתו, אלא נגד המעשה שלך, רק שיהיה ברור.

  51. מיכל / פבר 2 2010 23:02

    משום שכתבתי שבמעטה ציני ומרושע והתכוונתי לכל מילה, עשית משהו משונה, כלומר נתת במה לעצומה.
    האם לא עשית זאת?
    אני לא מתווכחת עם יעל והגר ואיתך בעניין המסעות לפולין כי בעניין הזה אני מסכימה איתכם.
    אני כן מתווכחת על המקרה המסויים הזה שמעורבים בו יאיר לפיד וקבוצת בני נוער מיפו ואני מתעקשת לראות בו מעבר לדעות הרגילות שלי.
    כן, "שלי", ולא רק "שלכם".
    ומההתחלה אמרתי לך והתעקשת להתעלם מזה, שהסכמתי עם כל מילה צינית ומרושעת על יאיר לפיד ואיכשהו גם תמכתי בעצומה, ואני מודעת לפרדוקס.

  52. עידן / פבר 2 2010 23:05

    ולא הסכמתי עם אף מילה.

    לא, ללכת לבית ספר ולהעביר שם את המסר שחשוב ונחוץ להגיע לאושוויץ במסגרת לימוד על השואה – זה גרוע בעיני יותר מאשר ללכת לחתונות בתור ניתוב לכנסת. ואחרי כמה עשרות תגובות כאן, כולל לינקים, אני מקווה שאת מבינה שיש לי בסיס לאמירה הזאת. היא לא שליפה מהמותן.

    לא, אני לא מרים את הכובע אוטומטית לאיש ציבור ש"מתחבר" לנוער והולך ללמד. אני בודק מי הוא, מה הוא מלמד, ומה האינטרסים שלו.

    ואני מאד רוצה להאמין לך שאת ממש "לא יוצאת להגנתו" כאן, אבל ה"יאיר" הזה שנפלט לך ("ואם יאיר מרוויח…) יצר מראית-עין של הכרות אישית. בשבילי הוא לא יאיר. הוא סוכן אפקטיבי של אידאולוגיית קונצנזוס מרתיעה, שיודעת להדיר יפה מאד (שוב לא הגבת על פרשת "אודם") בעודה מתכסה בנוצות של חיבוק ועידוד.

  53. ימימה / פבר 2 2010 23:08

    שלפיד לא שם לב שהנסיעה לאושוויץ אינה זכות המוקנית לנערים בתוקף היותם ישראלים, כך אני מאמינה באמת ובתמים שהוא לא שם לב שהדברים שהוא אומר נשמעים כמו שהם נשמעים לאחד, עידן לנדו, והוא לא כתב אותם כדי שיישמעו כך והפירוק הזה ממש לא יפה.

    זה לפיד. הוא הולך ומלמד בבית ספר ביפו ומותר לו להתגאות בכך, זה לא עושה את המעשה לפחות טוב, והוא גם, בתמימותו, חושב שהם צריכים לנסוע לאושוויץ כי ככה עושים ילדים בסביון. לו אני במקומו, הייתי מסבירה שמסע לאושוויץ הוא לא זכות כנ"ל ומעבירה את נושא השואה בכל דרך אפשרית אחרת, ויש, למרבה הצער.

    והייתי גם אומרת להם שאם יום אחד יהיו להם 6000 ש"ח לטיול לחו"ל – שלא ייסעו לאושוויץ.

    אבל זה, כמובן, לא העניין כאן.

  54. עידן / פבר 2 2010 23:11

    אכן, נותרנו עם הפרדוקס שלך. וכל מה שניסיתי לעשות בדיון איתך הוא לרדת לעומקו, ולדחוק בך שתשיבי לי באופן גלוי איך בדיוק מתיישבת ההתנגדות שלך למסעות לפולין והערכים שביסודה עם התמיכה בעצומה. ומדוע גילויים של עצמאות וחתירה לשוויון (בין עניים לעשירים) גוברים במקרה הזה על האידאולוגיה המסוכנת, ממש מסוכנת, שמטפטפים לנערים באושוויץ, אבל לא גוברת בדוגמאות הטופי/סמים/אייפוד וכו'.

    זכותך להישאר בפרדוקס. זכותי לנסות להבין אותו. לא הצלחתי. בכל מקרה, לא היתה כאן שום כוונה להעליב. לא מצידך ולא מצידי.

  55. ראובן / פבר 2 2010 23:13

    כתבת בתגובה לחלי:
    נכון, הפוסט לא עסק באופן ישיר בטיעונים בעד או נגד מצעד החיים. אבל את הכנסת את העניין ישירות כשאמרת שהם עדיפים על "ללכת לבר מצוות וחתונות ולאכול אוכלים עדתיים בחגים." בעצמך רמזת שיש בהם ערך חיובי. ולכן היה לגיטימי מצדי להגיב לכך.

    אני לא רואה איך המשפט הזה יכול להיות מפורש כך שהבנת את מה שחלי כתבה

  56. ח ל י / פבר 2 2010 23:16

    כן, הוא יאיר, ובודאי שאני מכירה אותו
    באופן אישי, את אשתו ואת כל ילדיו ומחשיבה אותו יותר ממכר ופחות מחבר קרוב , מה זה שייך?

    כל מי שאני מכירה אני יוצאת להגנתו?
    כל מי שאני לא מכירה אני לא יוצאת להגנתו?
    מה זה שייך שאני קוראת לו יאיר ויש לי את הטלפון שלו, למה זה שייך?

    כבר אי אפשר להגיד דברים ודעה בלי אינטרסים או שאבדת לחלוטין אמון בפשוט ובאמיתי שבאדם?

    התגדובות שלך כאן חלקן הגדול די אנונימי מיינד יו, לעומתי ולעומת מיכל שמגיעות עם שם, לינק ופנים, לך דע מי כתב את כל התגובות האלה, אה..?

    נ.ב. דוגמית לחשדנות, זה יכול לעבוד לשני הכיוונים, תמיד.

  57. גיל / פבר 2 2010 23:21

    כדי להגיד גם אני: תודה, תודה, תודה. הטקסט שלך מדויק, חריף, ונוסף לכל: מצחיק!

  58. חנן כהן / פבר 2 2010 23:25

    יאיר קיבל את לפיד השואה מאבא שלו שהחזיק את הלפיד הזה גבוה וחזק.

    זה לא משהו שאדם יכול להתגבר עליו בקלות. ולא בטוח שהוא רוצה.

    הצירוף של תום יחד עם התאווה לכח (פרסום, כסף, השפעה) מפיק פעולות שנראות מבחוץ כמכילות סתירות פנימיות אבל מבפנים הן בטח נראות עקביות לחלוטין.

    וזה מה שנראה לי שקרה כאן.

  59. ח ל י / פבר 2 2010 23:26

    חנן כתמיד מדוייק והגון 🙂

  60. מיכל / פבר 2 2010 23:31

    חחח…
    מכיוון ש"דחקת בי" אז לא היתה לי ברירה…
    אני רוצה שהילדים בהם מדובר יהיו בתוך הדיון הזה ולא מחוצה לו, אתה מבין?
    אם אתה משאיר אותם בחוץ אז לא יהיה בכלל דיון.
    זה כמו שיש לי בעיה עם הצבא אבל נראה לי חשוב שנוער שמנותק ומנוכר למדינה ילך לצבא דווקא כדי שיוכל להיות חלק מהדיון נגדו.
    אולי יש לי דעה קדומה עליך, אבל יש לי הרגשה שגדלת לגמרי "בפנים" ומהמקום הזה אתה יכול להיות נגד, אבל יש כאלה שגדלים בניכור לכל מה שאתה גדלת עליו, ומגיע להם לקבל את הבסיס כדי שיהיו בתוך הדיון.

  61. רני / פבר 2 2010 23:38

    אני ממתין לעוד חיבורים על עיתונות ישראלית בת זמננו.

    למשל חיבור של 200 מילה של האזרח בורגגגג: "מה עובר בליבי כשאני שומע את המרסיליזה".
    והשפעת כתבי המרקיז סאד על חוויה זו ועל האתיקה העמוקה של שותפי העיסקיים כמשתקף בדוחות האינטפול.

    או למשל הרצאה בלי שקפים ובלי מצגת, גיר ולוח בלבד : המצאת שוקן ובניו כמועמדת לפרס נובל בכימיה: שמאל כתרכובת חימית נטולת טעם, נטולת ריח, נטולת משקל, נטולת מסה, נטולת זכויות עובדים, ועד עובדים וחוזה קיבוצי

    או למשל הצג ונמק בגרמנית בסיסית , או אידיש, האם ייתכן שהענין המופגן והייחודי של שוקן בקפקא וברוד נובע מעניין בספרות גרמנית, מעניין בחווה הופה כתופעה פסיכופיזית ייחודית או מכך שייתכן ולפלוני יש מחשבה כלכלית בנידון וסיכויים לעשות כמה דזובות. או איך התאהבתי בכסף גרמני ובזכויות הארכיון של מדינת ישראל..

    או עיתונות ועיתונאים כתופעה מטהפיזית וכמודל ישמש דיון בו רון הקדמון ומוני יקים דנים על פוסט ציונות כישות מרחפת בין צרפת לניו-אינגלנד

    או 100 שורות בהן אדון שטרסלר וגברת הס דנים בהשפעת המטריאליזם ההיסטורי בראיית לנין והפרשנות של סטלין לכתבי אנגלם העל השמאל [ ב"ש" לא ב "ס" ] כפי שרואה אותו הלכה למעשה משפחת שוקן.

    נמק והסבר ב 157 מילים +- 5 מילים בלבד : האם ייתכן שהעובדה שאחד מכתבי עתון הארץ שמשחק איזה משחק לא ברור עם נוהגים כביכול תורכיים בספסל האחורי של אוטוסבוסים תורכיים תבע וקיבל דרכון תורכי היא שגרמה להרס היחסים בין יורשי השולטן לשליטי תל-אביב.

    ויש עוד.

  62. איתמר שאלתיאל / פבר 2 2010 23:45

    ניסיתי לקרוא את כל התגובות, אבל עצרתי באמצע.יפה אמרת, ונראה לי שאני מכניס את הטקסט שלך לתזה. יבורכו מעשי ידיך

  63. יעל טל / פבר 2 2010 23:48

    שאלת "למה אתם לא מסוגלים לראות את זה ככה?" – כלומר למה לא לראות את האקט הזה של נערים שמתארגנים כדי למחות על עוולה שנגרמת להם ופועלים באופן דמוקרטי וכו'..

    אני כן מסוגלת לראות את זה ככה, אבל לא רק ככה. ואני אפילו לא טענתי שבאקט עצמו של הנערים האלה אין גם משהו חיובי. ייתכן שיש. אבל ההקשר הכולל של הפעולה שלהם, עם השימוש שנעשה בהם (גם למטרות הפוליטיות של יאיר לפיד וגם לקידום אידאולוגיית הקורבנוּת הציונית) אמור לדעתי, לכל הפחות, למנוע ממני מלראות את זה רק ככה.

  64. מיכל / פבר 2 2010 23:58

    ראי תשובתי האחרונה לעידן, זוהי גם תשובתי לך.
    אני רוצה את בני הנוער האלה בתוך הדיון שלנו ולא מחוץ לו.

  65. איתמר שאלתיאל / פבר 3 2010 00:02

    לא הבנתי מדוע סף הכניסה לדיון שלכם הוא במסע לפולין דווקא

  66. עידן / פבר 3 2010 00:07

    מיכל: קודם כל, תודה על ההתמדה. הדיון איתך חשוב לי. בדיוק בגלל ה"פרדוקס" – הפער בין המחשבה לפעולה הפוליטית. אם יש משהו שהבלוג הזה חותר אליו, הוא סגירת הפער הזה. וקוראים כמוך הם קהל היעד המועדף שלי.

    ביחס ל"בתוך הדיון". לצערי, המסעות לאושוויץ לא פותחות דיון, אלא סוגרות עליו דלת בחבטה. הנוער לא לומד שם להבין את השואה יותר טוב, אלא מוטל לתוך מערבולת רגשית קיצונית שנרתמת למסר לאומני. זה לא "דיון", זה יותר קרוב לאינדוקטרינציה.

    לכן חשוב לראות מעבר לאקט החיצוני של "נוסעים או לא נוסעים". כאן כמו בטקסים ישראליים אחרים, מותר לערער ולהציע אלטרנטיבות. ויש הרבה אלטרנטיבות.

    רני: היו לי איתך אינספור עימותים סביב המגילות שלך. יש לך בעיה עם משפחת שוקן – תפתור אותה מולם. סבלנותי פקעה. המגילות שלך יימחקו מעתה, אלא אם כן יוכח קשר ענייני בינן לבין הפוסט.

    אלי שאלתיאל: על מה התזה?

  67. איתמר שאלתיאל / פבר 3 2010 00:09

    וזה איתמר, אגב 🙂

  68. עידן / פבר 3 2010 00:12

    עשיתי אינטגרציה סמנטית שלך עם אלי שאלתיאל, איש אמיתי.

  69. איתמר שאלתיאל / פבר 3 2010 00:14

    כי בהן אסוננו

  70. הרב השובב / פבר 3 2010 00:23

    אני באמת חושב שהגזמת עם ההשוואה בין הנסיעה לפולין והפצת סמים, הלו.

    הנסיעה לפלין לא חייבת להיות כמו הדוגמאות הקשות שהבאתם, ולא תמיד היא כזו.

    מה שאין כן סמים.

  71. עידן / פבר 3 2010 00:38

    תתמקד בדומה, לא בשונה.

    הנקודה שלך היתה שצריך לתמוך בעצומה *בלי קשר לערכו של המסע לפולין*, וזאת רק משום שהנערים פעלו בעצמם והוכיחו יוזמה.

    התגובה שלי הוכיחה שאתה בעצמך לא מאמין בכלל הזה, וגם אתה שוקל את הערך החיובי של הדרך העצמאית – שעליו איני חולק – אל מול התועלת או הנזק במטרה.

    כלומר – המטרה רלבנטית. ורק אם היא לא פוגענית בעיניך, אתה מוכן להעלות על נס את היוזמה העצמאית.

    אבל המטרה מאד פוגענית בעיני. כמו סמים או לא כמו סמים – זה לא חשוב. איך אפשר בכלל להשוות נזקים של סמים לנזקי לאומנות, יותר מדי משתנים והשלכות לא ברורות. מה שחשוב הוא העיקרון: אם המטרה פסולה מעיקרה, אז עם כל הכבוד ליזמות ולעצמאות – לא צריך להתגייס למטרה, אלא לפתוח בהסברה הפוכה.

    כך שהדיון, בעצם, נסוב כולו על השאלה הזאת: האם המסעות לפולין אכן כל כך מזיקים? ואני חושב שכן. קראתי קצת, חשבתי קצת, יש לי בסיס כלשהו. לא אצליח לשכנע אותך בזה כאן, וזאת לא היתה מטרתי. מטרתי היתה להבהיר לך שזאת בעצם המחלוקת בינינו, ושהיא *כן* רלבנטית לעניין העצומה. לרגע לא היתה מחלוקת על עצם ערכה החיובי של היזמות הצעירה.

  72. יהושפט / פבר 3 2010 01:32

    זו רשומה צינית ומגעילה, חסרת כבוד לחלוטין, השמצה נבזית אחת גדולה.

    ולא מגיע ליאיר לפיד שום דבר טוב מזה.

  73. עידן / פבר 3 2010 01:55

    ההשתלחות של לפיד בסרט "אודם", רק לפני שבוע, הרבה יותר מגעילה מהפוסט הזה. אני לפחות קראתי את לפיד, הוא לא ראה את הסרט שהוא תבע לבטל את מימונו. תמחה נגד זה.

    http://e.walla.co.il/?w=/6/1635303

  74. משה שרף / פבר 3 2010 02:00

    עידן, אתה מאשים את יאיר לפיד, אדם עם רזומה די מרשים של מעשי צדקה (בתרגום לניוספיק: "תרומה לקהילה") במשך עשרות שנים, בניצול אחד ממעשי הצדקה שלו לצורך רווח פוליטי. אין לך הוכחות, גם לא נסיבתיות. זה לא שמדובר בבן אדם שעד עכשיו חינוך היה על הזובי שלו ופיתח איזשהו עניין פתאומי. ממה שזה נראה, אם לפיד לא היה נוגע ב"אודם" , לא היית כותב על זה מילה. מגנים על שלנו, הא עידן?

  75. ניר / פבר 3 2010 02:24

    כלומר כל הקשקוש הזה בגלל מה שלפיד כתב על "אודם"? כרגיל, אלו שממהרים לצווח "מקארתיזם" הם בדיוק מי שיכלו ללמד את מקארתי תרגילים שלא חלם עליהם.

  76. עידן / פבר 3 2010 02:33

    זה הוזכר בהקשר של ההתעניינות המופלגת של הלפיד בשואה. אותה התעניינות שרוצה "לפתוח" את הדלת לילדים לאושוויץ, סותמת את הפה ליוצרים שמאיימים על הקונצנזוס. ויש קשר אינטימי בין השתיים (רמז: לאומנות).

    אם לא שמת לב – המקארתיסט כאן הוא לפיד. בהיעדר מימון, הסרט של סגל אולי לא יתממש. לזה ייקרא סתימת פיות. הפוסט הזה, להבדיל, לא סתם את הפה לאף אחד. בטח שאני הקטן לא יכול לגרד ללפיד את קצה הנעל. אז בוא לא ניסחף. מותר לבלוגרים לבקר, אפילו בחריפות את לפיד. לא תבעתי שיפטרו אותו ולא שום דבר כזה. מקראתיזם, עאלק.

    הביקורת שלי על לפיד לא נולדה לפני שבוע. כל הכתיבה שלו, כל האישיות שלו, דוחים אותי ברמות קשות.

  77. ינאי / פבר 3 2010 04:18

    הטקסט של יאיר לפיד צבוע ומלוקק. אבל מה שחזק כאן יותר הוא הדינמיקה החינוכית שנוצרת סביב השואה: זה לא רק ש"מורשת השואה" בדמות נסיעות האינדוקטרינציה לפולין היא הישראליות – היא מה שיש ללפיד ולבני סביון ואין לילדים מיפו – יש כאן תיאור די מלחיץ של תהליך הסוציאליזציה הזה שבו, בעידודו של המורה לפיד (שאולי עושה את הכל מנדיבות, אין לי באמת מושג וזה לא משנה בכלל), הילדים מגלים את עצמם והופכים כביכול לאנשים פועלים ויוזמים בעולם. בשביל שזה יקרה צריך את אבקת הקסם של אושוויץ והמסע לפולין. ההשתתפות בריטואל הלאומני הוא מה שאמור לאפשר לילדים לפתח תודעה פוליטית, והוא מה שנותן להם את האפשרות להיכנס לחברה ולקבל הכרה. בקיצור, מה שמחריד זה שהשילוב של יאיר לפיד ואושוויץ מאפשר לגייס מאה אלף חתימות.

  78. אזרח. / פבר 3 2010 04:33

    *

  79. אזרח. / פבר 3 2010 04:46

    עולה מדרגה.עוד חליפה ריקה ,(יאיר לפיד) האיש המגלם את ה"ישראליות" העכשווית , מעוניין כנראה להצטרף לפוליטיקה.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1147137.html

    "לפיד משווק את עצמו כמייצג הישראליות האותנטית: מכבד את התנ"ך וחיילים קרביים, מתנגד לכפייה דתית ואוהב שירים עבריים. הוא פונה לחילונים שכאילו רוצים שינוי, אבל בעצם מתרפקים על ישראל של פעם, לפני עלייתה של ש"ס. כמו אביו, טומי לפיד, גם יאיר הוא שמרן בעטיפת רפורמטור. אבל בניגוד לאב, שנהנה להתנצח וכיכב בתוכניות הצעקות בטלוויזיה, הבן רוצה שיאהבו אותו ושונא עימותים. דעותיו המטושטשות על השלום והשטחים הופכות אותו לשותף נוח בכל קואליציה עתידית. "

  80. עידן / פבר 3 2010 05:09

    תודה.

    Everything falls in place now…

  81. אלעד דקר / פבר 3 2010 05:37

    בתוכנית של ערוץ 2 שבה אנשים עם סיפור חיים יוצא דופן יושבים מול המצלמה ומספרים על עצמם היתה פעם חיילת עיוורת שסיפרה איך היא התעקשה להתגייס והוסיפה
    (הציטוט הוא מדוייק עד כמה שאני זוכר):
    "הרי כולם במדינה מתגייסים אז למה שאני לא?"
    ובכך היא כמובן הוציאה מ"כולם" את כל הערבים.
    תוכנית תיעודית אחרת בערוץ 2
    ליוותה קבוצת חיילים משולי החברה ושם ראו את המפקדת שלהם אומרת
    "מתןך אמונה באדם!"
    וכשחושבים על מה שהצבא ואולי החיילים האילו עצמם יעשו בשטחים זה נשמע כמו בדיחה גרועה.
    והקשר הוא שבשני המקרים הממסד לוקח דבר חיובי של הפיכת של מישהו לגורם פעיל ומנתב את זה כך שהפעלתנות שהתעוררה באדם מנותבת בדיוק איך שהממסד רוצה ועוד יותר מזה, הפעלתנות עצמה תורמת לכך שהאדם יסכים לשתף פעולה עם חוסר המוסריות במעשים של הממסד.

  82. עידן / פבר 3 2010 06:12

    יפה אמרתם שניכם.

    ביחס לילדים, מדובר בפעלתנות אמיתית, וזאת הסיבה שזה עצוב כל כך – וגם קשה כל כך להגיד להם לא.

    ביחס למבוגרים (יותר מ-100 אלף חתימות) – נו, זו פעלתנות כורסא. עצומות האינטרנט החליפו בשביל הרבה אנשים את הפעולה הפוליטית. זה סוג של סם הרגעה למצפון לא שקט (מחיר אפסי, הקלה מיידית).

  83. יוסקה / פבר 3 2010 08:25

    וסקטוריאלי

  84. מיכל / פבר 3 2010 08:28

    אתם לא יושנים בכלל?
    כל הכבוד על ההתמדה…
    אתם מלינים על ה"כולם" הזה ועל ה"ביחד" הזה, אבל להרגיש מחוץ לו זה דבר רע ומסוכן.
    יש היום חוץ מהערבים עוד ציבורים גדולים מאוד במדינה שמרגישים בחוץ, שמנוכרים להרבה מאוד דברים שנראים לכם מובנים מאליו, עידן אתה מדבר על "פעלתנות כורסא", אבל אתה עושה "חינוך אינטרנט" והילדים האלה זקוקים לחינוך אמיתי,
    ובעצם על השאלה הזו שלי לא ממש קיבלתי תשוה…

  85. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 3 2010 08:33

    מיכל,
    מה זה חינוך אמתי?

    זה:?

  86. עידן / פבר 3 2010 08:37

    אחזור לקלחת מאוחר יותר.

  87. מיכל / פבר 3 2010 09:18

    אחרי שכתבתי את תגובתי הלכתי לשתות קפה, וכששתיתי קפה עלה לי רעיון ג א ו נ י, אולי במקום שנתווכח עד קץ הדורות ואולי במקום לחנך אותי ואת שכמותי, תדבר עם יאיר לפיד (אחרי שתקיא, טוב?) ותקבע איתו שאתה בא לשיעור תקשורת הבא של החברה האלה, ותדבר איתם על זכרון השואה ואיך שאתה תופס אותו, על המסקנות שלדעתך אנחנו צריכים להוציא מזכרון השואה, לא הלאומניות כי אם הסובלניות, לא הגזעניות הפשיסטיות כי אם הדמוקרטיות
    מה דעתך?
    אם אתה תעשה את זה אולי גם אני אצטרף,
    אולי יצטרפו עוד כמוך?!

  88. נעם / פבר 3 2010 10:45

    הטקסט בכחול מבטא כמעט אחת לאחת את המחשבות שעברו לי בראש כשקראתי את הטקסט הצבוע והדוחה של האדם הצבוע והדוחה הזה.

  89. עידן / פבר 3 2010 18:26

    אני מתנצל בפניכם. מחקתי את התגובה של רני ואת כל הדיון שהשתרשר ממנה.

    רני הוא טפיל רשת שלא שועה לאזהרות. הוא ניצל את היעדרי כדי להשחיל עוד אחד מנאומי התוכחה שלו נגד כל העולם ואשתו. לא הייתי כאן כדי למחוק את זה, ולצערי לא התאפקתם ונסחפתם לדיון איתו. מי שמכיר יודע שזה ניסיון עקר.

    מחקתי אותו כי כך התחייבתי. הוא פרסונה נון-גרטה כאן. לכם זה לא הגיע, ולכן התנצלותי. מצד שני, גם לכלל הקוראים כל זה לא מגיע. מי שנקלע לכאן בשעות האחרונות קיבל את הרשום שהדיון נחטף בידי חבורה הזויה משהו.

    אני מבקש להבא פשוט להתעלם מרני, אם לא אספיק למחוק אותו בזמן.

  90. שי / פבר 3 2010 19:59

    ראית את יזכור – עבדי הזכרון של אייל סיון?
    שווה להראות גם ללפיד ולחבורתו. בעצם לכל ישראל

  91. עידן / פבר 3 2010 20:03

    סרט מצויין.

  92. אסתי / פבר 3 2010 20:12

    מכשרונו של הלפיד חובב הקיטש והמוות ונתחיל בזה:
    "מפני שתמי ארד בלי רון ארד, היא כמו משה דיין בלי הרטיה, כמו בטהובן בלי החירשות, כמו האפשרות המגונה וכנראה הלא נכונה שאריאל שרון חסר ההכרה הפך לאדם רזה. היא מסקרנת מעצם התחושה שחבוי בתוכה עוד אדם – פרומתיאוס הכבול אל סלע קיומנו, מנהל מאבק אבוד להיחלץ משלשלאות עשה-את-הדבר-הנכון שנכפו עליו."

    וגם איך אפשר להתעלם מהפיוט הזה:
    "אנחנו עסוקים בתמי ארד כבר יותר מ22 שנה. אנחנו עסוקים בה מאז ה-16 באוקטובר 1986, עת נפל בצריחה מעונה אל אדמת לבנון מטוס קרב הפצצה F4-E הידוע יותר בכינויו "פנטום", אותה זונת קרבות קשישה עבת ירכיים שדן חלוץ קרא לה פעם, באחד מהתקפי הפואטיות שלו, "הדבר היפה המכוער ביותר שראיתי מעודי."
    "הוא נפל ללא התראה. בגלל מרעום של פצצה שהופעל מוקדם מדי, מנפץ יחד איתו גם את גאוותנו החבולה. 28,030 ק"ג של מתכת בוערת בתכלת-אפור שהתרסקה מתוך שמיים בתכלת-אפור, נושאת עליה שני טילי "חוח" מונחי חום, תותח וולקן עם שישה קנים הנושא 640 פגזים, 7,257 ק"ג של פצצות במשקל 375 ק"ג כל אחת, וגם – וזה הפרט המשמעותי ביותר מבחינת הסיפור שלנו – שני כסאות מפלט מתוצרת "מקדונל", שבתחתית כל אחד מהם ארבע רקטות המשגרות את הכסא לגובה של 70 מטר, שבו ורק בו נפתח מצנח קטן (קטן אפילו מהמצנח הרזרבי של חיל הצנחנים) המוריד אותך לעבר הקרקע המיובלת במהירות לוכדת הנשימה של 7 מטר לשניה, המיועדת לשבירת רגליים או צלעות.
    ומתוך הרגע הזה נולדה תמי ארד בתוך האייקון הכי נעלם שלנו."

    בזמנו גם אני הקדשתי פוסט לריימונד צ'אנדלר הישראלי, יפה הברלינטין והתואר. זה היה לאחר מופת כתבתו על תמי ארד. אז מי שזקוק לתמריץ הקאה, מצ"ב הלינק לדברים:
    http://www.notes.co.il/esty/51839.asp

  93. עידן / פבר 3 2010 20:44

    שהזכרת לי את הפוסט המהולל ההוא, שגם הגבתי בו! צימעס, פשוט צימעס.

    ניתן להעמיק ולאתר את יסוד הקיטש-מוות בעידוד בני נוער להגיע לאושוויץ. וניתן גם לשער שזה סוד הפופולריות של הלפיד, מצית הקיטש בלבבות ההמונים, וזאת גם הסיבה לעלבון העמוק של כל כך הרבה מגיבים. כי הקיטש הוא רגש מפוחלץ, מזוייף, ואף אחד אינו אוהב לשמוע שרגשותיו הכנים ביותר הם בעצם, פוחלצים.

  94. יעל טל / פבר 3 2010 22:25

    לא יכולים בכל מקרה להיות רק פוחלצים.
    אפשר להבחין בין המנגנונים המניפלוטיביים, צבועים, ואף פשיסטיים שיכולים לייצר רגשות בא/נשים, לבין הרגשות עצמם.

    כל עוד אדם לא מכיר בעצמו בהיותם של חלק מהרגשות או העמדות שלו כוזבים במידה מסוימת, אף אחד אחר לא יכול להחליט שהם כך בשבילו. ואני לא חושבת שיש למישהו את הזכות להחליט איזה רגשות אמיתיים יותר מאחרים.
    יש זכות (ולדעתי גם חובה) לדבר על המנגננונים שמייצרים רגשות ועמדות מסוג מסוים. אבל הדיבור הזה הופך לבעייתי כשאתה מראש לא מקבל את הרגשות או העמדות של מי שאתה מדבר איתו. ובעיקר כשהרגשות האלה הם חלק מרכזי מהזהות של הרבה א/נשים, שלא פשוט להיפרד ממנו.

    וחוץ מזה, אם אני מסתכלת היום על הרבה רגשות ועמדות כאלה שהיו לי בעצמי, אני ממש לא חושבת שהם היו פחות אמיתיים. הם נבעו אולי מבסיס מאוד שונה, ואני שמחה מאוד שהבסיס הזה השתנה, אבל הרגשות שנוצרים נחווים בכל זאת כאמיתיים באותה מידה, בלי קשר למקור שלהם.

    כך למשל אנשים פה יכולים להיות בפאניקה מתמדת מפני האנטישמיות, האיום האיראני והחזרה של השואה (שנראית לחלק מהאנשים ממשית למדי), והחרדות שלהם יכולות להיות אמיתיות לחלוטין, גם אם מה שיצר אותם הוא ברובו תעמולה צינית וגסה, וגם אם נעשה ברגשות האלה שימוש להצדקת פשעים ששום חרדה אינה יכולה להצדיק.

    אגב, באופן לא מפתיע, השינוי בעמדות וברגשות שלי לווה גם בשינוי ביחס ליאיר לפיד. כשהייתי קטנה יותר אהבתי אותו מאוד, ובאיזה שהוא שלב זה התחלף בשנאה עזה. היום גם שנאה אין, רק תחושת גועל אם אני קוראת משהו שהוא כותב, בדומה לאפקט ארי שביט.

  95. עידן / פבר 3 2010 22:35

    אני מניח שגם פוחלץ חווה את עצמו כדבר האמיתי.

    בכל מקרה, גם אם החוויה הרגשית עצמה אינה מעידה על המקור שלה, חשוב להבחין בין רגשות מהונדסים, תוצר של תעמולה, לבין רגשות שנובעים מתהליך אוטונומי יותר. ולפני שיתנפלו עלי ויגידו שהכל מובנה והכל עניין של התניות, אני אומר שברמה הכללית זה נכון, אבל ברמה הפרטנית זה לא נכון. יש דרגות שונות של אוטונומיה, החל משטיפת מוח (אפס אוטונומיה) ועד לתהליך בירור עצמי נוקב (אוטונומיה מוגברת). פסטיבל הקיטש-מוות של המסעות לפולין קרוב הרבה יותר לקוטב הראשון.

  96. אהרן / פבר 4 2010 00:02

    לעידן שלום

    האם סלידתך, מן הסתם תעדיף את המלה "התנגדותך", מהטקסט הלפידי תלויה באופן הכרחי בשאלת הנסיעה לאושוויץ?
    זה לא שאני מתלהב מהנסיעה, אך דעתי על חינוך ללאומיות באופן כללי חיובית יותר משלך. אעפ"כ הריני מוצא עצמי סולד ונגעל מהכתיבה הלפידית בכלל ומהטקסט הספציפי הנ"ל בפרט.

    אם אנסה להגדיר את סלידתי הרי היא נובעת בעיקר משביעות הרצון העצמית שלו, מהכתיבה הנרקיסיסטית המנסה לטשטש עוולות אובייקטיביות בעולם החיצוני.

    השערוריה ברשימה לעיל ברורה: הוא מנצל את ערך השוויון במערכת החינוך בכדי להשוות עצמו עם הילדים. לטשטש את העובדה האובייקטיבית שהוא מיליונר והם עניים. בעולם האמיתי יש חוקים וכוכב תקשורת ובדרן איננו יכול לקום יום אחד ולשחק אותה פעיל חברתי או נביא זעם דוגמת ישעיהו ליבוביץ'.
    יש אנשים שהקדישו חייהם ומחשבותיהם לחינוך ולשוויון והם אלו הזכאים להוכיח את החברה בעניינים אלו. לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. בדרן המרוויח מיליונים מהשיטה הקיימת לא יכול להוכיח את השיטה.
    (אגב, זוהי מן הסתם הפשר לסלידה הציבורית מתופעת "אברי גלעד" שהייתי שמח לשמוע דעתך בנידון).

    אגב דאגב, לעיל הובא קישור מאת עידו קינן לבלוג שלו ובו דיון בלפיד מפרספיקטיבה הקרובה לדברי של "אד הומינם". וזהו הלינק:
    http://www.room404.net/?p=17167

  97. עידן / פבר 4 2010 00:20

    כן, כבר כתבתי באחת התגובות הקודמות (טוב, לא מאשים אותך שלא קראת את כולן) שהביקורת שלי על לפיד לא נולדה היום וגם לא לפני שנה, אלא לפני שנים רבות. כל מה שכתבת, נכון מאד. הזחיחות, הטשטוש של מתחים אמיתיים, ההתחנפות לקורא. תחזור לתוספות שלי בכחול – בזה הם מתמקדות. תציץ גם בפוסט של אסתי. וזה גם עלה בדיון אצל עידו קינן.

    כך שיכולתי לכתוב דברים דומים על טקסטים אחרים שלו. במקרה הנוכחי, זה גם השתלב עם ההתנגדות שלי למצעדי החיים, וקיבל משנה תוקף (מבחינתי, כאמור). לא כל מה שמרגיז אותי שולח אותי למקלדת, וכנראה שנחוץ תמהיל רעיל במיוחד בשביל זה.

    ועוד צירוף שלישי, היה ההתקפה המכוערת של לפיד על תסריט הסרט "אודם" (ודרישה לבטל את מימונו), רק לפני שבוע, על בסיס משפט תלוש ומבלי לקרוא את התסריט. ואני רואה בזה גילוי נוסף של הלאומנות הלפידית, שתמיד עטופה בקטיפה. כבר העדפתי את טומי, אצלו הכל היה גלוי.

    על אברי גלעד כמראיין בטלוויזיה אין לי מה לומר – לא ראיתי. ברדיו שמעתי והספיק לי. עוד "שמאלן" שהתפכח ועכשיו עסוק בעיקר במתקפה על המחנה הקודם שלו. זה נראה לי יותר צורך פסיכולוגי מאשר פוליטי, וזה בלי להתנשא. הרושם שלי הוא שמתקפות על השמאל הרדיקלי מעסיקות את השמאל המתון הרבה יותר ממה שמתקפות על השמאל המתון מעסיקות את השמאל הרדיקלי.

    בתור "רדיקל" אני יכול להגיד לך שאני ממש לא מקדיש דקה של מחשבה בשבוע לעמוס עוז, גדי טאוב או אפילו חיים אורון. לעומת זאת החבר'ה האלה נורא מתאמצים כל הזמן "לבדל" את עצמם מעוכרי ישראל ימ"ש. ככה הם קונים להם אהדה בקונצנזוס, ואולי חושבים שיחזרו כך לשלטון. חה חה.

    על אברי גלעד יותר חבל מאשר על לפיד. בנעוריו היתה לגלעד אנרגיה אנרכיסטית, וגם חריפות. לפיד היה סתם כתבן חביב (אפיגון של יהונתן גפן), לא יותר.

  98. שחור הזקן / פבר 4 2010 03:46

    קצת בילבלתם אותי עם הטופי ועם הסמים, אבל אם הבנתי נכון אז אני בהחלט תומך במתנגדים כי אני חושב שזה נהדר שלבני נוער רבים יש את היכולת להשיג אלכוהול בערב במלון בפולין בשביל להתמודד עם ההלם.

    אני חושב גם שמעבר למשמעויות הפוליטיות של הדיון הזה, חשוב לזכור שיאיר לפיד הוא מגוחך
    ולכן
    כיף ליצחוק עליו.

  99. הרצל / פבר 4 2010 23:24

    טקסט מבריק. לפיד, שיעוף מהעיניים עם הצביעות שלו, טרטיף פינת אריה דרעי

  100. אלעד-וו / פבר 6 2010 23:34

    בפוסט כתבת שאחרי: "הם שלחו את המכתב לפני יותר מחודש. חיכו שהמזכירה תצא רגע, הקלידו אותו על המחשב של בית ספר, ושלחו אותו ללשכת השר. אני יודע שהמכתב הגיע לכתובת הנכונה, מפני שאני זה שהשיג להם אותה, ואני מקווה שמנחם המנהל לא יכעס עלי בגלל זה",
    לפיד כתב: "אז ככה: יש לי את הכתובת של השר גדעון, וגם עם מנחם אני מסתדר. כולם אחוּכּים שלי, מקטן ועד גדול".

    זה לא הטקסט של לפיד. הטקסט הוא: "אני יודע שהמכתב הגיע לכתובת הנכונה, כי אני יאיר לפיד, וכשהאינטרנט לא יודע לאן לשלוח מכתב הוא ישר פונה אלי לעזרה"

  101. s / פבר 7 2010 08:22

    בנוגע להתקפות מכיוון השמאל הראדיקלי על השמאל ה"מתון", אני חושב שהן דווקא עולות בקנה אחד, ומעלה, עם התקפות מהכיוון השני. יש אפילו כתב עת שלם ("מטע") שמוקדש בדיוק לזה. וזה גם מוצדק לדעתי – הבעיה עם עוז, טאוב ושות', היא שהם פשוט צצקנים בלתי נסבלים בעלי נטיות מקארתיסטיות בולטות (במיוחד אצל טאוב). אני חושב שביניהם ובין פרחחי "אם תרצו" רב המשותף על המפריד.

  102. עידן / פבר 7 2010 09:13

    אין מחלוקת, מדובר בנודניקים בלתי נלאים. השאלה היחידה היא אם הצדקת קיומו של שמאל אמיתי היא ביקורת על נודניקים או שמא ביקורת על סוכני הכוח והאלימות המרכזיים בחברה – ממשלה, צבא, תאגידים וכו'. הכל עניין של סדר עדיפויות. בשיחות סלון תמיד אשמח להסתלבט על טאוב ושות' (נא לא לשכוח את קלדרון!), אבל בפעילות פוליטית פומבית – כמו הבלוג הזה – אין לי זמן לבזבז עליהם.

  103. s / פבר 7 2010 09:48

    אם כי אני חושב שהשכבה החברתית אשר מכונה (על ידי עצמה בדרך כלל) "אינטלקטואלים", ובעיקר המעגל התקשורתי-אקדמי-פוליטי שמקיף אותה, מהווה מוקד חשוב של כוח בפני עצמו.

  104. רותי קוטלר / פבר 11 2010 08:33

    שיעשעת אותי מאוד בטקסט שהוספת. אני נוטה לראות טוב במעשיהם של אנשים, ואני מוכנה לפרגן ליאיר לפיד שהוא באמת התכוון לטוב. אבל גם אם היה סבטקסט כזה, לא איכפת לי. אם יצא מזה משהו טוב, אם זה מעלה צורך חשוב לתודעה – דייני. אני חתמתי בין החותמים על העצומה. אולי אועיל במשהו? ואם הוא מנסה לטפוס עלינו טרמפ – נחכה גם לו בסיבוב…

  105. רותי קוטלר / פבר 11 2010 08:35

    אופס – גם לטפוס וגם לא לתפוס, וגם משלוח כפול של התגובה – צרות של מתחילים. מקווה שתסלחו לי…

  106. רוני / פבר 25 2010 14:46

    מדויק, חד וקולע. בכל פעם שנופל לידי העיתון שבו לפיד כותב אני מדפדפת על פני המדור שלו וחשה מעין שמנוניות בלתי מוסברת שנדבקת לידיים. זה בדיוק זה – התחסדות, צדקנות, צביעות וחנופה אינסופית. בעעעעעעע….

  107. אפרת שפושניק / מאי 2 2010 22:25

    נו שלום,
    אני מגיעה לפה באיחור אופנתי ואחרי מיליארד תגובות, אבל אני באמת מרגישה צורך להתערב (זה עומד להיות ארוך…תעשו לעצמכם קפה או תפרשו כבר עכשיו).
    נתחיל מזה שהטור הזה הצחיק אותי, ואז קצת צבט לי בלב ושוב הצחיק אותי, הצחיקו אותי גם התגובות של אלו שברגע שהם שומעים מילים שקשורות בשואה נסתמות להם האזניים.
    אז נתחיל מזה שעידן צודק בנושא ההתנשאות, אדם שבוחר לסייע למעוטי יכולת (כאלה או אחרים) הוא לא מפרסם את זה בריש גלי. מתן בסתר קוראים לזה, חפשו בגוגל אם לא למדתם תושב"ע.
    שנית, מה הקטע הזה עם טיסות לפולין? יש גם ילדים ממשפחות בעלות יכולת שההורים בחרו שלא לשלוח את הילדים שלהם למסע המדובר, הילדים האלו מחוברים למורשת שלהם לא פחות ובכלל, מראיון שערכתי לפני מספר שנים עם אנשים שונים שחוו את הנסיעה לפולין מטעם משרד החינוך, היחידים שהרגישו שזה תרם לזהותם הישראלית/ יהודית היו אותם ילדים שלפני כ-25 שנה נתקלו בנסיעה שלהם בקבוצת ניאו-נאצים, הסתבכו איתם בקטטה ויצאו כשידם על העליונה.

    ואחרון חביב – אני כן תומכת בעצומה ולמרות שאני חושבת שהנסיעה לפולין מיותרת ובמשך שנים גם היוותה מסווה לכל מיני "פוילע שטיקים" תקציביים, במדינה שלנו, בימים האלה, כשהאדישות גוברת על כל עוול, יש לעודד כל קבוצה שמוכנה לקום ולעשות מעשה כדי לקדם את האינטרסים שלה (כל עוד הם במסגרת החוק וקיום זכויות האדם באשר הוא). יתכן שבגלל אותה עצומה, הם יגלו שאפשר להפעיל את החברה ולעשות דברים טובים למען החיים שלנו פה.

    אחרון חביב – עידן, תודה לך. מעטים מצליחים להוציא ממני טוקבק – ועוד באורך כזה 🙂

  108. אפרת שפושניק / מאי 2 2010 22:26

    אופס, יצאו לי שני אחרונים חביבים. סליחה. תסמן את האחרון חביב השני כ-נ.ב…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: