Skip to content
11 בדצמבר 2009 / עידן לנדו

פרוייקט חגיגי: כותבי "רשימות" נפרדים מהבלוג "לא למות טיפש"

רועי צ'יקי ארד

את הבלוג של עידן לנדו אני לא קורא, כי באופן אישי יש לי חיבה לטיפשים. הם בדרך כלל אנשים נעימי סבר וטובי לב שאם הם צועדים מאחוריך ורואים שנפל לך שטר כסף, הם תמיד ימהרו להרים ולתת לך אותו. לפני שבועיים חזרתי מפסטיבל לשירה גרונית באלבניה, ומה שזכור לי בעיקר משם, חוץ מהחופים המקסימים ונהגי המוניות העבדקנים, הוא משהו שאמרה לי המתורגמנית (היפה) אחרי שנתתי לה עותק מ"לצאת!". היא אמרה שבכל מקום יש טיפשים, ומי שלא מת טיפש, גם לא חי חכם. כתבתי לה את השיר הבא (על מפית עם כתמי שמן של בורקס):

אחרי שהחשיך
שני זבובים
על כפכף הפלסטיק שלי.

דוד מרחב

רבים באליטה האינטלקטואלית של ישראל רואים ב"לא למות טיפש" קול דיסידנטי חשוב, מבלי להכיר בזיקות הגלויות והסמויות שלו לתנועה האיסלאמו-פשיסטית שסוגרת על ישראל במרחב שבין המפרץ הפרסי למדבר סהרה. בנעוריו השתתף לנדו בישיבות חשאיות של "דרך הניצוץ", ותקופה קצרה גם היה מזכיר המערכת של "מצפן". למותר לציין שעל זוועות הסטאליניזם לנדו מעולם לא התחרט, והשאלה היחידה שנותרה היא האם במשטר החדש שייכון כאן, אחרי הגליית האוכלוסיה הערבית המורדת, הוא ויתר הבוגדים שבאקדמיה יעזבו מרצון או יילכדו כעכברושים וייסקלו בכיכר העיר, כיאה להם.

שועי רז

הידיעה על סגירת הבלוג "לא למות טיפש" חילחלה להכרתי בעודי צועד, מהורהר ונוגה, בשדרת
עצי אורן סמוכה לביתי. היתה זו שעת דמדומים ספוגת מלנכוליה (שאך התעצמה מסגירת הבלוג), שעה שבה כל רזי ההוויה כמו מתקבצים ומתדפקים על דלתות הנפש, כמו בשיר עצוב של טום וייטס. הלא כבר בחיבורו הנשכח של הפייטן המיסטי סיפתאן אבן-זאכורה מן המאה ה-13, "חבלי נשמה", נכרכו יחדיו בדידותו הטמירה של ההלך עם הזדככות הנימים השבריריים ביותר של הנפש. בעוד קרני האור האחרונות גוועות על עלוות האורנים, מרצדות על פני (המהורהרים והנוגים), הבנתי כי זר אני בעולם. היה שלום לנדו, לא אהבתי לקרוא אותך, אבל גם אתה נבראת בצלם וגם עליך שורה חסדו של האל.
@ 2009 כל הזכויות שמורות לשועי רז.

אורי יואלי

היד שלי תופסת לה את התחת והיא נושכת לי את הצוואר. השיער שלה עוד מסריח מעשן ומבירה, ולי יש בחילה מהצ'ייסר האחרון. ברחנו מהשירותים של הפאב, היה מגעיל שם. היד שלה כבר מערסלת את הביצים שלי. נדמה לי שהיא מעדיפה שאני אשתוק. פתאום היא נעלמת לשירותים, חוזרת אחרי שניה עם כפפה מגומי שחור על היד, עם זיזים כאלה, מרוחה בסיליקון. היא זוקפת גבה שואלת. אני מהנהן, כורע ומסתובב. לא למות טיפש.

איריס יער-אדלבאום

מספרים לכם שהבלוג של לנדו נסגר, אבל מי שראה מקרוב (כמוני) איך הדברים מתנהלים ב"סמול", יודע שלא צריך לדאוג ללנדו. הוא כבר יסתדר עם תזרים שוטף מעסקאות הנשק המפוקפקות של "אבירי זכויות האדם", הדולצ'ה ויטה כמו שאומרים בסיציליה, מה שמזכיר לי סרט סוג ב' שראיתי שלשום בלילה בכבלים, על רוצח שכיר שהתודעה שלו הוחלפה בידי ארגון של יוצאי מוסד וסי-אי-איי. מי שלא רוצה למות טיפש, שיבדוק למה לנדו לא כותב כלום על הסחר בנשים שמתרחש מתחת לאפו, באקדמיה הלבנה שלו, אולי יש דברים בגו, עוד תרמית פונזי על הגב שלנו, הכלבים מטבריה נובחים והאליטות עוברות, what else is new.

דרור בורשטיין

הביטו בצילום הזה של לנדו: לכאורה, פורטרט רגיל, הפנים מוטות למצלמה, צל חיוך, ספק-טבעי ספק-מלאכותי. למעשה – מסתורין גמור. מי הצלם? היכן זה צולם? מה פשר הבוהק הזה על מצחו של לנדו? השתקפות של הפלאש, או אולי, להט נפשי שממש מבעיר את הראש מבפנים? התצלום לא כופה עלינו להחליט, רק מזמין אותנו פנימה. יש רגע נדיר כזה, במפגש שבין העין הצופה לבין התמונה, שבו בלבד מתרחש נס חד-פעמי של הבנה, של התכה. זה לא עוד ייצוג; זה הדבר עצמו. אנחנו יודעים אותו, אף כי אין לו שם. "לא למות טיפש" זאת מסיכה הניצבת על חוט השערה, על החיץ שבין האמנות לחיים. פשוט כך.

רחביה ברמן

אז מה, קינדערלך, מתגעגעים ללנדו? למה מה, אתם לא חלק ממדינת השטעטל המסריחה הזאת, מצווחים כמו תינוקות עם חיתול מלא חרא של גזענים קטנים? כולם מקטרים על חופש הדיבור, על פאשיזם וכאלה, אממה – כשצריך להגן על מי שהסיקריקין ורבני הטאליבן שלהם מוציאים עליו חוזה, זה לא מזיז לאף אחד את השערה האחרונה בקצה המיוזע של הביצה השמאלית. מה עוד היה לנו? אה, כן, כבוד לג'ילארדינו על הסיבוב לחיבורים בסופשבוע, איזה גול בנזונה. זהו, א-גיטען שבעס, יידן אונט נישט יידן אזוי. תיהנו.

משה גולדבלט

סוף סוף נסגר. מה שלא הולך בכוח החוק, הולך בכוח הקיצוצים. אני מציע לא להתרגש מהיללות הצפויות מכיוון ה"ליברלים". זאת מדינה יהודית.

אריק גלסנר

את עלייתו ושקיעתו של הבלוג "לא למות טיפש" ראוי לבחון, כמובן, במסגרת הדינמיקה הרחבה יותר של חרושת התרבות הישראלית. כפי שכתב פרדריק ג'יימסון, לא ניתן לנתק את פונקצית הביקורת הרדיקלית מפונקצית השימור של יחסי הכוח. חשבתי על זה אתמול, תוך כדי עיון חוזר ב"הולדת הטרגדיה" של פרידריך ניטשה (איזה ספר נהדר! אולי יוציאו אותו כבר בתרגום מחודש? (נ.ב. לבדוק אם יש קשר בין פרדריק לפרידריך)), שבו נזכרתי תוך כדי עלעול ברומן החדש והלא-מזיק בעליל (אף כי נוסחתי לקראת הסוף) של גיתית שנהר. הציווי לא למות טיפש, אם כך, משקף את (ובו בזמן חותר תחת) החיפוש האובססיבי של התרבות המערבית אחר מסגרת פרשנית מנחמת, שתסיח את דעתנו ממארת הניכור המודרני (כפי שהיטיב להבחין כבר הברמאס, חרף מגבלותיו כהוגה מוסרי).

איל גרוס

את הפוסט הראשון של עידן קראתי על ספל תה משובח, מזן אולונג ירוק, שנחלט בשיטת גונג-פו-צא בטמפרטורה של 86 מעלות בדיוק, בליל ירח מלא, מעל מדורה שהוסקה בגללי תנים ממחוז יונאן. הארומה המעודנת שלו השתלבה להפליא במליחות המרומזת של הסקון הריחני שטבל בשמנת חמוצה. ישבנו מול התמזה, בפטיסרי החביב עלי, וציינתי לעצמי, בצער, שלנדו הוא כנראה משותי הקפה, לא התה. השעה כבר היתה 3 אחה"צ (התעוררנו מאוחר בגלל ההופעה של מוריסי אתמול בלילה) ושאלנו את עצמנו אם התה הנוכחי נחשב "תה מנחה" או שמא בעוד שעתיים ניאלץ שוב להתיישב באחד מבתי התה היוקרתיים של לונדון וללגום עוד ספל; אם כך, בלי ספק יהיה זה דרג'ילינג מהביל (מהליבלוב השני, כמובן, עם הטעם העגול וההרמוני). שמענו שהגיע משלוח חדש לעיר, מכפר השוכן למרגלות ההימאליה, וכמובן שנרוץ לטעום אותו, לא למות טיפשים.

שולמית אפפל

הוא אמר לי שהבלוג של עידן לנדו נסגר ואני רק שתקתי והסתכלתי החוצה. היו שם שתי יונים שהתכתשו על פיסת לחם ופעם מזמן כשהגשתי לו פרוסת לחם מרוחה בגבינה לבנה ליבו הכיר לי תודה וידע שאין קירבה גדולה מזו. לנדו לא מעניין אותי השבתי לו, כלומר הבטתי בלי לומר, בינינו היה תלוי אד שהתאבך משני ספלי התה אבל הוא כבר לא זכר למה הוא בא ואני זכרתי את הגופים שנעו מתחת למים ואת החלקוּת הרוטטת לפני שנאמרו המלים שנחתו כמו גשם של אבנים ועכשיו רק נשאר לשלם את החשבון, שתי דרכים נפרדות לאבדון. היונים כבר חיסלו את הלחם ופני שוב נהרו פנימה כאילו לא היינו

גיל גרינגרוז

מחקרים רבים כבר הוכיחו שגברים ונשים משתמשים בקריטריונים של יופי חיצוני בבחירת שותפים עתידיים להפצת הגנים שלהם. מחקר חדש מלמד שגם גולשים באינטרנט מפעילים קריטריונים כאלה בבחירת הבלוגים שבהם הם מבקרים. 20 נבדקים (מצביעי מרכז, הטרוסקסואלים) שנקלעו לבלוג "לא למות טיפש" נחשפו לתמונות שונות של עידן לנדו בכותרת הבלוג. הסתבר שהאטרקטיביות של התמונה (שנמדדה באופן בלתי תלוי, על סמך שיפוטיהם של גולשים אחרים) ניבאה באופן מובהק האם תגובות הגולשים לבלוג יהיו חיוביות או שליליות. כך, גולשים שהעריכו את רמת הפריון של לנדו כגבוהה נטו להגיב באופן אמוציונלי יותר מגולשים שמצאו אותו מושך כצנון יבש. המחקר מעלה כמובן שאלות נוספות לגבי התועלת האבולוציונית של טוקבקים פוגעניים, כמו גם התועלת האבולוציונית של מחקרים מסוג זה.

עידן לנדו

טוב עשה לנדו שסגר את הבלוג, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. לנדו שייך לאותו זן נפסד של ישראלים שעבורם חיווי דעה הוא חזות הכל – תחליף לנקיטת עמדה וקבלת אחריות. במשך שנה וחצי הוא ועדת הגרופיז שלו טיפחו את האשליה המסוכנת שניתן להיאבק בכיבוש באמצעות הקלדה שוצפת של מחאה אינטרנטית זולה להפליא – כל זאת על רקע נהמת הבולדוזרים שמוחקים שכונות פלסטיניות ומכינים את הקרקע להתנחלות הבאה בתור. האם לנדו מת טיפש או חכם? מה זה חשוב, הנזק שהוא חולל כבר נעשה, למי אכפת אם הוא תיכנן אותו מראש או נגרר אחרי אופיו. לקוראי "רשימות" אין להלין אלא על עצמם; הם בראו אותו בצלמם, וקבורתו היא קבורתם.

[הרגעה וגם אכזבה: הבלוג לא נסגר, רק עובר דירה. פרטים בהמשך]

56 תגובות

להגיב
  1. אסתי / דצמ 11 2009 20:16

    תכירו את "לא למות טיפש".
    נפתח לקהל בשנת 2008 ב"רשימות" והוציא מתוכו מעל ל1,000,000 מילים ולפחות 3 מתנגדים מכורים- מ. גולדבלט, ד. מרחב, י. דר.

    מדובר בבלוג השטנה האנטי ציוני, שונא עצמו ומדינתו של עידן לנדו שמספר: המדינה מרגיזה אותי רק כשאני נושם."

    ביום שישי ה10.12.09 מדווח הבלוג שלצער הקהל הוא לא סוגר אלא רק עובר דירה. למרות שמזמן הגיע זמנו לנוח בין "תתחילו את המהפכה בלעדי" ל"עולם חדש ונורא"".

    כי כן, זו לא מדינה לרודפי צדק ולא אתר שאפשר להמשיך לשבת על התשתיות שלו. בצעד חד צדדי הוכרז על יציאה משטחי סוויטהום ולכן "לא למות טיפש" יקפל את הדגל ויהגר מכאן.

    גולש 84.120.444.32.01 – תגובתך נמחקה גם תחת השם ע. לם וגם תחת מרחביה.

  2. גיל / דצמ 11 2009 20:28

    רק לא ברור לי למה אנשים ממהרים לנטוש את רשימות כשמעבר מסודר עומד להתבצע בקרוב?

  3. רן / דצמ 11 2009 20:53

    משובחים.

  4. גולדלבט משה / דצמ 11 2009 21:08

    שסתימת פיות היא דבר רע [והוא כמעט למשל לא מחק תגובות עוינות אצלו בבלוג] והוא גם סבור שאנשים צריכים להיות אחראים למה שהם כותבים ולשאת בתוצאות החוקיות כשהם עוברים בכתיבתם על החוק. היועץ המשפטי לממשלה סבור אחרת וכפי שיש מסיתים להשתמטות בשמאל יש בשפע גם בימין והאיזון הקדוש מבטיח שאף אחד כבר לא היה אחראי לדבריו.בתרבות של "הכל הולך" אין כל חשיבות מה אתה אומר ואם הבלוג שלך נסגר [זה חל גם עלי]-בתרבות שבה מייחסים חשיבות לאדם ולמה שהוא אומר ולעתים,במקרים המתאימים גם מטילים אחריות,יש לכך חשיבות. בקיצור סגירת הבלוג שלך אינה גורמת לי סיפוק כלשהו-הייתי מעדיף שתמשיך לכתוב ומדי פעם כשתעצבן מישהו תחטוף קצת מכות.
    בהצלחה בבלוג החדש. אני מניח שקהל אוהדיך המסור ילך אחריך באשר תלך ואם הם יתחילו לשעמם אותך ותיזקק לקטטה הגונה אתה מוזמן לפנות אלי

  5. ערן / דצמ 11 2009 21:20

    האין זה מצער שהקהילה המשונה שנבנתה כאן הולכת ומתפרקת לאיטה?

  6. איריס / דצמ 11 2009 21:48

    קצת הפרזת , אבל ניחא. בהצלחה

  7. נועה / דצמ 11 2009 21:56

    צחקתי המון.
    גלי, בדקתי את הלינק שמצורף להודעה שלך כי הייתי בטוחה שזה חלק מהבדיחה.
    ועידן, יישר כוח. רק על דוד מרחב היית צריך לרדת הרבה יותר. מאיפה הביאו ת'מופלץ הזה, הא?
    או שפשוט המקרה שלו זה המקרה הקלאסי של מה שהוא כל כך דפוק שאי אפשר אפילו לצחוק עליו.
    אה, וגם אייל גרוס היה מעולה. "חיים ללא ביקורת עצמית…" יא רייט.

  8. איריס ח. / דצמ 11 2009 21:56

    עידן.
    פעם ראשונה שאני מצרה על כך שאין לי בלוג ברשימות…(ושמחה על זה שלגלי יש).
    טוב שאתה נשאר באיזור.

  9. איריס / דצמ 11 2009 21:58

    אפילו בפארודיה יש
    10:3
    במגזר המגדרי

    אכן סחר בנשים

  10. אריק גלסנר / דצמ 11 2009 22:09

    לפרדריק ג'יימסון!

  11. טלילה / דצמ 11 2009 22:57

    !!
    צחקתי המון. מחכה לחלק ב'…

  12. עומר / דצמ 11 2009 23:04

    דוד מרחב הוא צעיר מבריק גם אם את לא מסכימה עם דעותיו.

  13. ריקי כהן / דצמ 11 2009 23:08

    צחקתי כל כך, פרודיה מדויקת מענגת. תודה

  14. נועם / דצמ 11 2009 23:09

    3 ו-4 השכיבו אותי על הרצפה

    גם 11 משובח

  15. שלומית / דצמ 11 2009 23:34

    פשוט מבריק…

  16. גיתית שנהר / דצמ 11 2009 23:47

    רוקנרול רקוויאם!

  17. A / דצמ 12 2009 00:56

    בכל מקרה זאת פרודיה – הטכניקה לא משנה את האופי והמהות – והפרודיה מצחיקה מאוד. כל עניין הבלוגים פוסטים "הבעת הדעה" הספרות-זולה-כאילו-גבוהה המתחכמת או מצועצעת- הבלוגים והבלוגרים נראים מגוחכים להפליא בפוסט הזה. אם כי הגיחוך נטול רוע וחינני למדי.
    מה שמציל את הפוסט הזה מפטתיות (שקצת אורבת בפינה) ואותך, זו כמובן העובדה (והיכולת) שלך לצחוק על עצמך, אם כי, מן הראוי לציין, שלא באותה ארסיות וחריפות בהן עשית זאת לאחרים.
    וגם כאן הטיעון של "גזור והדבק" לא יעזור: מלאכת עריכה היא מלאכת מחשבת שאפשר לחולל איתה רבות ונצורות, גם אם היא מינימלית- עצם הבחירה וההקשר. וכו' וגו' וכד'….. קטן שמונה ימים וכו' וגו' וכד קטן

  18. נעה / דצמ 12 2009 02:36

    ענק.

  19. רחביה ברמן / דצמ 12 2009 04:31

    שוב? אה, כן, היה אחד כזה, עד עכשיו שוטפים את הסן סירו המקודש מהג'יפה שלו…

    תודה! 🙂

    אגב, הוציאו עליך חוזה? שתף, שתף…

  20. עמרם / דצמ 12 2009 05:41

    זה לא מקרה בעיני שהכותב, כמו כל מכותביו/נכתביו, שייכים לקבוצה אתנית אחת. באתנוקרטיה האשכנזית, הפארודיה היא נשקה החלוד-אבל-האחרון של אליטה הגמונית אשכנזית החשה שמעמדה מתערער. הפארודיה – כלומר האמירה: אני מכיר את מנגנוני היצור הטקסטואלים שלך, הם פשוטים, אוטומטים (כמעט מכנים), ולכן ברי חיקוי, ואני אחשוף אותם ואת ידיעתי אותם, וכך אפקיע אותם מרשותך – היא גילוי ומבע של נרקיסיזם כמעט דקנטי, בשעה שה"ברברים" (המזרחים, המוחלשים, הפלסטינים) כבר עומדים בתוך הגן.

    כי שימו לב על מה הפארודיה – משובחת ככל שתהיה (וזו שלפנינו מגיעה לרמות של שיאים גאוניים בפארודיה העברית, שהם "איך לעשות מה" של דב"א ופרקי העיתונות היומית ב"זו ארץ זו" של גבע/ניב/מיכאל/מרמרי/סידון!) – שותקת, כלומר משכיחה, מדחיקה, מכחישה: נניח, על החפיפה המובהקת (לא ההיסטורית, העכשוית!) שבין מוצא אתני ובין בעלות על נדלן, הון, כושר השתכרות, איכות חינוך (שם הפערים גדלים, בעיקר בחינוך הגבוה!) ושירותי רפואה, ועל הרשתות החברתיות הסמויות והגלויות המייצרות, מטפחות, משמרות, ומגדילות פערים אלה (ובאותה עת עושות דה-לגיטימציה לדיון בהן!). אדם הגון וסקרן, אפילו ממעמד בעלי זכויות היתר, היה אמור להעמיד בסימן שאלה הרבה באמונותיו אחרי הגילויים (שאף המדינה הכירה בחומרתם) בפרשת הניסויים הרפואיים הרשלניים והקטלניים בחולי גזזת, להזדעזע מתיאוריות חינוך פעילות המבוססת על טקסטים גזעניים של פרנקנשטיין ופויירשטיין, או להקשיב בענווה ובהפתעה למי שחושף עבורו את פרוטוקולים שלא היו מוכרים לו/לה המאשרים סופית כי פולני מ"מעברות בדרום" זכה לדירה מרווחת באיזור עירוני במרכז ("כי לכך הוא רגיל", כפי שאמר ח"כ קלגנוב, חבר ועדת החקירה לאירועי ואדי סאליב) בעוד שהמזרחים היו זקוקים ל"פרודקטיזציה" מכיוון שבאו מ"תרבויות נחשלות" ולכן נשלחו (במשאיות חתומות ובהבטחות שקר על ידעי הנסיעה) אל מחוץ לקוי נהריה-גדרה. או גילויים בוטים של גזענות אנטי-מזרחית, כמו שמתואר כאן
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2668&t=pages

    ובמקום זה עושים מניקור ופדיקור, כלומר פארודיה. בשיאו של עסק הביש נשאל בכור שטרית באסיפת בחירות מטעם מפא"י בטבריה על עמדתו ב"פרשה". הוא אמר: זהו סכסוך פנים-אשכנזי. גם הפארודיה היא נשק בסכסוך כזה, ועידן זיל גמור

    נ.ב. הקטע הנ"ל הוא פארודיה עצמית, ואני שוקל לתבוע את עצמי בעקבותיו. למרות זאת כל העובדות המובאות בו (בפיסקה השנייה) לשם ניגוח פארודי הן אמיתיות, מתועדות, ולא מצחיקות בכלל…

    נ.ב.ב. עוד בשיא הרצינות: אם מישהו או מישהי נפגעים *באופן אישי* (לא אידיאולוגי או פוליטי) מפארודיה, אני חושב שאפשר למחוק את הקטע הפוגעני, ולא להוסיף לעג על רשע

  21. דרןר / דצמ 12 2009 08:06

    מצחיק

  22. מיכאל ז. / דצמ 12 2009 08:32

    ההתייחסות שלך לגלי ויינשטיין דוחה, מרושעת, מתנשאת ובעיקר – לועגת לאנשים במצוקה.
    כל השאר משעשע למדי

  23. תומר / דצמ 12 2009 09:51

    אבל כמובן גם מאוד מעליב.
    שלא כתבת בשמי.
    מה, אני לא בנאדם (שכותב ברשימות)?
    הרי אם היו קוראים לי זיאד אבו זיאד היית כותב בשמי, נכון או לא נכון?
    אבקש לתקן עניין זה לאלתר, ולא אאלץ לנקות בצעדים המתבקשים (כלומר, לקנח את הגודש באף).

  24. עמרם (נאווי) / דצמ 12 2009 10:02

    כמובן שפארודיה עצמית יכול לכתוב רק נושא/מושא הפארודיה, וממילא ברור שעמרם הוא עמרם נאווי (וחוץ מזה, אני היחיד/האחרון כותב פארדויה עם א)

    אני מעריך שהתור של הנעלבים – כולל צילום נפלא (כרגיל) מאת קופרמניץ, של הומלס מת בשפת הים, עם הכותרת "לא למות טיפש" – ילך ויגדל, תומר הוא רק הראשון בתור

    מצפים למקצה שיפורים

  25. אסף / דצמ 12 2009 10:34

    רוב הצלחה במיקום החדש.

  26. מואיז / דצמ 12 2009 10:45

    ולמה כל הנפרדים הם אשכנזים, מה? אתה לא יכול לצחוק על מזרחים? גם אני הייתי בפסטיבל באלבניה!!

    נפגעתי מאוד והחלטתי לא להיפרד מהבלוג שלך!

  27. איתי קנדר / דצמ 12 2009 10:56

    איך שהפארודיות קמות לתחיה בתגובות… 🙂
    אתה לוליונר לא קטן אתה. בהצלחה בבית החדש ותן לינק, כדי שאוכל להרשם לרסס של הבלוג החדש.

  28. איתי קנדר / דצמ 12 2009 11:01

    נ.ב. ישנה אימרה פאנקיסטית שאומרת —
    "those who can't a joke deserve having one played on them."

  29. עומר / דצמ 12 2009 11:04

    הצורה שדיברת עליו מזעזעת.

  30. יובל / דצמ 12 2009 11:52

    פוסט מצחיק ביותר! שאפו.
    האמת היא, שאני יכול להבין את אי הנחת של גלי ווינשטיין מהפוסט: אולי מעסיק פוטנציאלי יראה את זה ויחשוב שהיא זאת שכתבה?
    עוד דבר: איך יכולת לשכוח את חנה בית הלחמי? בטוח שללוחמת המגדר הנועזת מרעננה (רק זה כבר מצחיק) יש משהו להגיד על לכתו של הבלוג בטרם עת.

  31. דנית / דצמ 12 2009 12:37

    אהלן עידן, שמחה לשמוע שאתה רק עובר ולא עוזב, מחכים ומעניין לקרוא אותך, תמיד.

  32. בעז יניב / דצמ 12 2009 13:43

    בצער רב (וביגון קודר) אני נאלץ להצטרף למחאה של תומר. מה קרה, אם מטיילים בעולם במקום לכתוב הרבה פוסטים אז פשוט לא צוחקים עליך?
    או בקיצור פוסט משובח!

  33. עידן / דצמ 12 2009 19:33

    אלה שנעלבו שכתבתי ואלה שנעלבו שלא כתבתי.

    קודם כל תומר – אנא, אנא אל תקנח את הגודש באף. אין צורך לקפוץ לסנקציות הכי קיצוניות (גם עם איראן מדברים לפני שמפגיזים). אני מצדי כמובן כבר שוקד על גודש נגדי באף שלי.

    מי שלא כתבתי עליו – או שאין לו/לה סגנון, או שפחדתי שהוא/היא יפרקו לי את הצורה. והכי נורא שפחדתי שמישהו שאין לו סגנון יפרק לי את הצורה.

  34. רוני / דצמ 12 2009 20:58

    איך שמחתי שלא כתבתי עליך! מזל שאין לי סגנון 🙂
    ספר לאן אתה עובר, שנוכל להמשיך לקרוא.

  35. בעז יניב / דצמ 12 2009 20:59

    רשימות היא פלטפורמת בלוגים שמשמשת כגנון בשעות הפנאי.

  36. שועי / דצמ 12 2009 22:09

    יצאו ממני לפחות שלשה פרצי צחוק כאשר קראתי את הפסקה שמוענה לי למעלה. לא נכון שאיני אוהב לקרוא כאן, נכון שעשיתי זאת רק לפרקים, נכון שלפעמים הרגשתי שהדברים הנאמרים כאן בוטים מדיי לטעמי, ובדרך כלל גם לא הגבתי. איני מוצא טעם להתנצח על פוליטיקה בדרך כלל. גם בחיים, לא רק באתר, אני די מלנכולי והליכות לעת שקיעה באמת מעלות בדעתי כל מיני שירים, ורעיונות,הנה למשל, שורה יפה בעיניי, מתוך עלי עשב לוולט ויטמן בתרגום שמעון הלקין: אני שומע ורואה את אלהים בכל עצם, ואף על פי כן איני מבין את אלהים כל עיקר
    ולכן גם איני יודע האם איש מאיתנו נהנה מחסדו של האל באמת ובתמים או גם האם מישהו בכלל נברא בצלם, וכן אתה צודק– זר אני בעולם.

  37. זו ש / דצמ 12 2009 22:13

    פשוט משובח. להתראות בבלוג הבא 🙂

  38. בלעם / דצמ 12 2009 23:32

    האם באתר רשימות הבא יהיה סקריפט שמוציא לכותבים ולקוראים נעלבים את המקל מהתחת?

    (ההודעה נכתבה בפיקוח עורך דין)

  39. הלוזרית / דצמ 12 2009 23:36

    בוא אלינו לים ותתקבל בברכה עם לינק בלי לינק או עם פינה

  40. שאול / דצמ 12 2009 23:51

    היה חבר בחוג להגנת המרקסיזם
    היה נציגו של אלן וודס בישראל
    נדחה ע"י אאבנא-אלבלאד ואפילו איריס בר טענה שדוד מרחב הוא אני

    אני מקנא בו

    משום שהוא פגש אישית את יוסף בן דוד שורץ

    דמות שחסרה מאוד בשנה האחרונה

  41. דרור בל"ד / דצמ 13 2009 04:56

    נשלח במקור כתגובה לבלוג של גלי וינשטיין. במידה ו(היא) תחליט לא לפרסם, שלחתי גם לכאן.

    לצערי הועלו כאן הסתייגויות על עצם אי ההסרה של הקטע הנ"ל ועל אי הסרת התגובות הרלוונטיות רק ע"י ציונים וברצוני להוסיף את הסתייגותי.
    גם לדעתי טוב היה עושה לנדו אם היה מסיר, לאחר שביקשת ממנו, את הקטע הנ"ל ואת התגובות שצוינו כאן.

    אך נראה לי כי את עושה עוול גדול בעניין הכנסת מאבק פמיניסטי (או אחר) לעניין האישי.
    כתבת: "נשים אלה [נשות השמאל] מצויות בדילמה: האם לתמוך בכל מה שעידן לנדו כותב ובמאבקו למען הפלשתינים? או האם לזעוק כאשר הוא מכנה את גלי אן מישהי אחרת האישה כוחנית, כי אולי היא לא עד כי כך שמאלנית. אני מצביעה מפלגת העבודה למען הגילוי הנאות.
    נראה כאילו על כף המאזניים מונחים זכויות הפלשתינים מול זכויות האישה"

    (סוף ציטוט,אינני יודע מדוע המרכאות מופיעות בצד ימין ולא בסיום הציטוט)

    להפוך עניין אישי לדילמה של נשות השמאל? טיעון זה הוא טיעון עלוב. לו היית תומכת באמת ובתמים בקידום זכויות של אוכלוסיות מופלות לא היית מעלה בדעתך להעלות את שמה של רבקה כרמי, גזענית ציונית מהזן הגרוע ביותר, אלא היית מתפנה לקרוא בגליון מדה אל כרמל מס' 4 מאבק פמיניסטי מהו. חנין זועבי הסבירה פעם במאמר משלה מדוע לדעתה, וזו גם דעתי, המאבק הפמיניסטי שאת מייצגת אותו אינו אלא גזענות לשמה.

    אני גבר, ועל פי שיטתך (המפלה בין גברים ונשים – שימי לב להבליך)יכול גם לגנות את לנדו (שוב, לא על פרסום הפרודיה, אלא על כך שלא הסיר את הקטע הנ"ל ע"פ בקשתך, תהא סיבתך אשר תהא)וגם לתמוך בכל מה שעידן לנדו כותב ובמאבקו למען הפלשתינים

    הבליך הציונים נמשכים במשפט הבא: "ידוע שלנשים מאוד קשה להשיג משרה בעולם האקדמי הגברי. מדברים על זה בכל מקום ונשיאת האוניברסיטה של עידן לנדו עצמו, פרופ' רבקה כרמי, היא אחת מהלוחמות העיקריות למען קידום נשים באקדמיה בארץ בהיותה מודעת לתופעה".

    זו כבר טינופת מילולית. מה אומרת אחת מהלוחמות העיקריות למען קידום נשים באקדמיה בארץ על "בג"ץ: אין לאפשר לסטודנטית מעזה להשלים לימודיה בגדה"-עמירה הס, הארץ) http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1133921.html

    והזכרת גם פשע מלחמה: "אני מצביעה מפלגת העבודה למען הגילוי הנאות". על כך תישפטי בהאג, ללא התרעה מוקדמת

    למרות שלנדו יכל לבחור דרך אחרת להתייחס לבקשתך, מובן לי לחלוטין הבוז העמוק שהוא רוחש לך ולשכמותך. מהם פשעיו לכאורה, לעומת פשעיך שלך, גזענית עלובה שכמותך?

    בהסגרתו של אהוד ברק להאג ננוחם

  42. עידן / דצמ 13 2009 05:59

    אני לא מוחק אותך רק מפני שגלי כנראה כן מחקה. היא בעצמה עירבבה את המיני-דרמה הזאת עם ציונות ושמאלנות, ולכן ראוי להתייחס לכך איכשהו. עם זאת, אני מסתייג לחלוטין מסגנון דבריך, שיש בו התקפה אישית עליה. מספיק היה לומר שהניסיון לחפש אג'נדה שמאלנית או שוביניסטית בפרודיה שלי עליה הוא חסר שחר (די אם נזכיר שבין מושאי הפרודיה האחרים הרוב הם גברים ושמאלנים). כן, בהתבטאויות אחרות שלה ניכר עיוורון ציוני שגרתי לאפרטהייד דה-פקטו שמתוכו היא מתלוננת; אבל בכנות, זה לא היה העניין כאן.

  43. עלמה / דצמ 13 2009 07:35

    איזה יופי. קריקטורות משובחות ומצחיקות. טוב שהורדת התכתובת עם גלי. לטעמי אין סיבה לא להוריד את הקטע שלה בכלל. הוא מדויק ומצחיק אבל ברגע שהוברר כי יש רגישויות גדולות והיא ביקשה, אפילו אם בתוקפנות – קצת יכולת ספיגה וחמלה ראויים בעיני .

  44. עומר / דצמ 13 2009 09:02

    הטירוף שלך לגבי הציונות והקשקשת הלא פוסקת שלך לגבי הסגרתו של אהוד ברק להאג חושפת טירוף שלא משתמע לשתי פנים אתה מסוכן לעצמך ולסביבה.

  45. חן / דצמ 13 2009 11:27

    מעולה

  46. עופר / דצמ 13 2009 12:41

    ברור שאתה עדיין לא מוכן לאתגר הגדול מכולם גולדבלט? אדלבאום? בית-הלחמי!

  47. תהל / דצמ 13 2009 13:50

    מצחיק מאוד מאוד

  48. שועי / דצמ 13 2009 15:05

    לא שזה חשוב.תנוח דעתך, רשימתו של לנדו אינה כוללת אשכנזים בלבד. יש שם אחד, המתואר בכמשוטט בין חורשות אורנים ששורשי משפחת אביו חוזרות כנראה, לאיטליה ולצפון אפריקה, אפשר גם שלספרד.

  49. המוציא מהארון / דצמ 13 2009 15:43

    נראה לך. אם זה יקרה הרי שלא רק שלנדו יחטוף מטר של קללות אלא שד"ר ויינשטיין תקבל אהדה ותמיכה ממקור בלתי צפוי…

  50. נוני טל / דצמ 14 2009 16:16

    לא לשכוח לעדכן את הקוראים הנאמנים בכתובת החדשה. תודה.

  51. טל / דצמ 15 2009 12:18

    ברמת הקבוצה הם בד"כ מביעים דאגה רבה לזכויות מיעוטים וסקטורים מדוכאים
    אך ברמה הבין אישית הם יכולים להיות חרא של בני אדם, החסרים את היכולת להרגיש חמלה או סתם אמפתיה ליחיד הסובל באשר הוא – גם אם הוא רחמנא ליצנן מתנחל או סתם אשכנזי ממרכז המפה הפוליטית.
    מעניין להזכר בסרט הדוקומנטרי שנעשה על אורי אבנרי. את פועלו של אבנרי למען שלום וצדק אין צורך להזכיר. אך מהסרט עולה שהוא סובל מחוסר יכולת להפגין אהבה אפילו לבן האדם הקרוב לו ביותר – אשתו שליוותה אותו בנאמנות לאורך כל חייו הבוגרים.

  52. רחביה ברמן / דצמ 17 2009 03:21

    לפגוש את אורי ורחל מספר פעמים, בחיים ולא דרך סרט, אני יכול רק לומר שממש לא כך התרשמתי. אורי הוא יקה וככזה אינו מפגין רגשות כמו רובנו, אבל אני התרשמתי אחרת ממך.

  53. מביט מהצד / דצמ 18 2009 15:52

    אני ואפסי עוד.

  54. כרמית / ינו 27 2010 08:41

    רק עכשיו וכל כך צחקתי, מופתי

  55. ehudamir / אוג 27 2010 12:15

    אני מניח שנקודת ציון בעיבוי הדימוי העצמי של כותבים רבים היא העובדה שכותבים משובחים עושים עליהם סאטירה.

    אולי כשאהיה גדול יכתבו עלי כך. לך תדע.

  56. שולמית אפפל / מאי 23 2011 12:20

    ואני הגעתי לשנת 2011 כדי לקרא אותך והתגלגלתי עם היונים מצחוק…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: