Skip to content
6 בדצמבר 2009 / עידן לנדו

"המוח החושב של המותג": עבדוּת ילדים בפייסבוק

מה יותר גרוע מלקנות מוצר שלא צריך אותו?
לקנות מוצר רק כי הוא "מותג נחשק".

מה יותר גרוע מלקנות מוצר רק כי הוא מותג נחשק?
לפרסם את המוצר הלא נחוץ כמותג נחשק.

מה יותר גרוע מלפרסם מוצר לא נחוץ כמותג נחשק?
לשדל בני נוער לפרסם מוצר לא נחוץ כמותג נחשק.

מה יותר גרוע מלשדל בני נוער לפרסם מוצר לא נחוץ כמותג נחשק?
לגרום להם לשעבד את כל היחסים החברתיים שלהם לפירסום מוצר לא נחוץ כמותג נחשק.

מה יותר גרוע מלגרום לבני נוער לשעבד את כל היחסים החברתיים שלהם לפירסום מוצר לא נחוץ כמותג נחשק?
לשכנע אותם שזה קוּלי ומגניב לשעבד את כל היחסים החברתיים שלהם לפירסום מוצר לא נחוץ כמותג נחשק.

מה יותר גרוע מלשכנע בני נוער שזה קוּלי ומגניב לשעבד את כל היחסים החברתיים שלהם לפירסום מוצר לא נחוץ כמותג נחשק?
לגרום להם לרצות לעשות אותו דבר בדיוק, כשיהיו גדולים, לדור הבא של בני נוער.

על ההישג הזה, שכיעורו המוסרי באמת שומט לסתות, חתום מנכ"ל חברת "טינק", יניב ויצמן. שם החברה עצמו מבשר רעות: "פתרונות שיווק לנוער". צא ולמד, שלנוער יש "בעיות" שיווק, וטינק נמצאת כאן כדי לפתור אותן. ההיפך, כמובן: "טינק" יוזמת ומחוללת את הבעיות שהיא עצמה אחר כך מזדרזת לפתור. קצת כמו צה"ל.

עוד מאתר החברה: "בני הנוער של "טינק" חיים ונושמים את המותגים עליהם הם עובדים ללא הפסקה – 24/7. הם בעצם המוח החושב של המותג". לתשומת לב אמנסטי אינטרנשיונל, מחלקת עבדוּת ילדים. אבל איך ניתן לדבר בכלל על עבדים, כשהנערים והנערות האלה מתגייסים בעיניים נוצצות אל המכונה המשומנת של יניב ויצמן, ורק סחים בשבחיה לכל מתעניין? ככתוב בחוקי העבד: "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, לא אצא חופשי."

לתופעה הזאת של אלפי בני נוער, העובדים יומם וליל – בסלולר, בפייסבוק, במפגשים חברתיים – בשירותו של מותג כמו בושם לאבריל לאווין (זמרת פופ) או מסטיק "מאסט" ענבים, התוודעתי (באיחור מצער, אהה, היכן נעורי?) דרך כתבה ב-ynet. קיראו אותה, זאת קריאת חובה.

מבחר ציטוטים מן הכתבה:

"אחרי שהקרינו להן את הפרסומת לבושם לפחות 3 פעמים, ובחנו אותן על רכיבי ניחוחותיו (שוקולד ואגס, בין היתר), הן נתבקשו לומר מה אומר להן המשפט "היה הכוכב של עצמך", הסלוגן של הבושם. "לא צריך כוכבים אחרים", צעקה מישהי. "זה אומר שאתה ייחודי ויש לך ריח משלך", אמרה מישהי אחרת. "הבושם ייתן לך להרגיש כאילו אתה סלבריטי", אמרה מישהי שלישית."

"מעולה", אמר להם יניב (ויצמן) וביקש מהן להעלות תמונות מהאירוע לפליקר ולפייסבוק: "גם מי שלא אוהבת לכתוב שתעלה בסטטוס: איזה כיף היה בהשקה של אבריל לאווין". וזה לא נגמר בכך. המשך המשימה הוא להוריד אפליקציית פייסבוק, ולחלק 100 דוגמיות לחברות, וכן מגנטים בצורת כוכבים, כדי שיוכלו לרכוש באמצעותם את הבושם במחיר "מיוחד". בתמורה, הבנות צ'ופרו בערכת קעקועים, בושם, קלאץ' עם ניטים, ובתצלומים שלהן אפופות בוורוד בזוקה."

למה בחרו בכן?
מאי: "אני יודעת להעביר מסרים, ויש לי מעגלים חברתיים רחבים. הם רוצים שהבושם ישדר רעננות ותחושה שהוא מושך בנים, ואני יכולה להעביר את זה לכמה שיותר אנשים".
אבל מתישהו יימאס לך לעדכן על בושם.
"אני מאוד אהבתי אותו, לא הייתי ממליצה על משהו שאני לא אוהבת. זו לא עבודה קשה אלא עבודה כיפית. בכל אירוע מקבלים מזכרת, והכרתי מלא חברים מכל הארץ, כולל דתיים וילדים מהצפון. כל מקום בארץ מתקשר לי עכשיו עם מישהו שאני מכירה. אני מרוויחה כסף בזכות עצמי ויודעת את הדברים החדשים לפני כולם. זה נחמד לראות שמוצר או פרסומת מעוצבים לפי הדעה שלי".

"כולל דתיים וילדים מהצפון!" תצלום: הדס רנדלר

מאי כמובן ראויה לרחמים, לא ללעג; העובדה שהיא בטוחה ש"מוצר או פרסומת מעוצבים לפי הדעה שלי" רק מעידה על עומק השיעבוד והעיוורון העצמי, שמתוכם נתפס מסר שיווקי ממוחו הקודח של יניב ויצמן כ"דעה שלי". היא ושאר "מובילי הטעם" של "טינק", עבדים מבחירה, נתונים בתוך אשליה משכרת של כוח – הכוח להעביר את וירוס הצריכה הקדחתנית הלאה, אל הקורבנות הבאים.

מה שמעניין במיוחד בכתבה הוא שלא דרושה שום עבודה פרשנית – הכל מבואר עד לרמה הראשונית ביותר. ויצמן עצמו חושף ללא כחל ושרק את המנגנון המניפולטיבי על מרכיביו השונים (ההדגשות שלי):

"יניב ויצמן, מנכ"ל "טינק": "בהיבט השיווקי, לבני הנוער של היום יש מעגלי השפעה יותר רחבים מבעבר. נער שמעלה סרט ליוטיוב יכול להגיע היום ל-200 אלף צפיות. הוא מבין שיש לו כוח והחברות מחזרות אחריו. נערה יכולה לתחזק בלוג עם אלפי כניסות, ובנוסף גם 700 חברים בפייסבוק… בתחילת הדרך, המטרה היתה לקרב בין חברות לבני נוער. הכלי היה פאנלים – קבוצת בני נוער שהפכו ליועצים של מנהל המותג. בניגוד לקבוצת מיקוד שהגיעו לשעתיים והלכו אחרי שקיבלו מתנה, כאן היתה המשכיות, בפורום באינטרנט, שם הם יכלו להמשיך לשאול שאלות ולהעלות רעיונות. בני הנוער הופכים כך למוח החושב של המותג

הבסיס למוטיבציה הוא פחות הכסף והמתנות. הם מרגישים שהם שייכים למשהו נורא קוּלי ומגניב, ומרגישים מאוד משמעותיים. בכל קמפיין שאנחנו עושים, אנו משתדלים לשתף אותם כניצבים או כשחקנים והם מאוד מתלהבים. שייכות ומשמעות הם זרזי מוטיבציה מאוד גבוהים."

גם הנערים והנערות מצהירים – הם לא עושים את זה בשביל הכסף. הפירסומאים איתרו את נקודת החולשה של כל מתבגר – התשוקה להיות "נחשב", "משפיע", "שייך" לאיזה מועדון יוקרתי שרק יחידי סגולה מתקבלים אליו. ההגיון הזה מוביל בהכרח לשלב הבא: בקרוב בני נוער יתחילו לשלם עבור ה"זכות" לפרסם מותגים. העבדים יתחרו זה בזה על חסדי האדון עד הפרוטה האחרונה שבכיסם.

בעניינים האלה חשוב לא להתחסד. הבעיה עם "בני הנוער של טינק" איננה תחומי העניין שלהם, יחסם למין או לדמויות נערצות. בני נוער בכל מקום ובכל זמן מתעסקים באינטנסיביות בדימוי העצמי שלהם, במראה החיצוני שלהם, ביחסי מין, בניסיון להרשים חברים וחברות באמצעות חיקוי דמויות מפורסמות וכד'.

לא ברור גם שיש, נכון לעכשיו, בעיה חוקית עם התנהלותה של "טינק". דרך המגיבה "בת ים" הגעתי לתחקיר נענע מ-2007 שבעקבותיו פתח משרד התמ"ת בחקירה נגד "טינק" בחשד להעסקת קטינים מתחת גיל 15, בניגוד לחוק עבודת הנוער. בתחקיר הצטברו עדויות על גיוס בני 13 ו-14 לשיווק מוצרים שונים, ביניהם קונדומים. גם המועצה לשלום הילד היתה מעורבת. לפני שנה ניסה הבלוגר יואב לרמן לבדוק מה קורה עם החקירה הזאת, והתבשר שהיא נסגרה. הסיבה: "משרד התמ"ת לא מסוגל לאכוף עבירות על חוקי העבודה שמתרחשות באמצעות שימוש באינטרנט." יניב ויצמן טען שמאז פירסום התחקיר, "טינק" אינה מעסיקה יותר בני נוער מתחת גיל 15.

בקצרה: בעבר, מה ש"טינק" עשתה היה גם לא כשר וגם מסריח. היום הוא רק מסריח.

הבעיה העיקרית עם הפרוייקט של "טינק" היא בניצול הציני של של מתבגרים (גם אם מעל גיל 15) לקידום מטרות עסקיות שבינן לבין היצרים והצרכים הטבעיים של אותם מתבגרים אין שום קשר. לשם כך נבנה "מבנה על" מתוחכם של "שייכות ומשמעות", "זרזי מוטיבציה" ושאר פטנטים, עד להשגת היעד המבוקש – "בני הנוער הופכים למוח החושב של המותג." כלומר, מאבדים את יכולת החשיבה העצמונית שלהם ומגדירים מחדש איזכור של מותג בסטטוס בפייסבוק כ"חשיבה".

כל זה מדכא עד עפר; אפילו הוריהם של העבדים החדשים, נאמר בכתבה, מעודדים אותם להמשיך. קשה להפריז בהשלכות הרחבות יותר של מנגנון שבו זמנית שולל את האוטונומיה של היחיד וגם משכנע אותו שזה קורה מבחירתו החופשית. מרגע שהמנגנון משתרש בזירה אחת, הוא נעשה זמין לזירות אחרות: נשים שמקבלות באהבה בן זוג מתעלל, חיילים ששועטים אל הרס ומוות מתוך תודעה של "עשיית צדק", אזרחים שמשתתפים אחת לארבע שנים בהצגה של "דמוקרטיה" ומשחילים פתק לקלפי, שלא יעלה ולא יוריד מאומה (השיטה מאפשרת לך "חופש בחירה" בין דרכים שונות לשמר את השיטה).

בני נוער שמאמינים מעומק ליבם שמרצונם החופשי הם מקדישים את כל מרצם הפנוי לשיווק מסטיק ענבים – הם נכס יקר מפז בחברה שבה נחוץ לשמור על פער תמידי בין התודעה של האזרח לבין מעשיו בפועל.

[למען הסר ספק: ידוע לי שיניב ויצמן פעיל בזירות ציבוריות רבות. לעניות דעתי, חומרתה המוסרית של פעילותו כפירסומאי – ועצם הרעיון המקומם שעליו מושתתת חברת "טינק" – מגמדים את כל מה שהוא עשה או יעשה לטובת הציבורים שהוא מייצג. מכל מקום, הפוסט אינו עוסק בו כאדם פרטי או כשליח ציבור ולכן תגובות על רקע זה לא יתקבלו בברכה].

23 תגובות

להגיב
  1. איתי / דצמ 6 2009 19:30

    מאמר מצוין ומעורר מחשבה. קראתי את הכתבה בוויינט ונגעלתי, עכשיו אני מבין טוב יותר למה נגעלתי.

  2. בת ים / דצמ 6 2009 19:37

    על האיש שבשירות הציבור

    http://lerman.blogli.co.il/archives/811

  3. עידן / דצמ 6 2009 20:12

    מסתבר שב-2007 נפתחה חקירה נגד "טינק" בחשד להעסקת קטינים בניגוד לחוק עבודת הנוער, שאינו מתיר העסקת בני נוער מתחת לגיל 15. גם המועצה לשלום הילד היתה מעורבת. הנה תחקיר נענע:
    http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=420771

    נגבו עדויות בני 13 ו-14 שהם אכן הועסקו בידי "טינק". למיטב ידיעתי, החקירה לא הסתיימה באישום פלילי (למה?)

    לטענתו של יניב ויצמן, מאז התחקיר הדברים תוקנו, וכיום לא מועסקים ב"טינק" בני נוער מתחת לגיל 15.

    כלומר, היום הכל כשר, אבל עדיין מסריח עד לב השמיים.

  4. רני / דצמ 6 2009 20:28

    אבל נסיון לבקר למשטר ולהפוך את העסק הזה למוסרי אינו יכול להצליח בנימוקים מוסריים מצפוניים. זה שזה מגעיל אותו או אותך או אותי לא מזיז לאדון ויצמן. לעניות דעתי כאיש ארגון עובדים לשעבר שעסק גם באותיות קטנות. הנ"ל ממשיך לפעול בניגוד לחוקי והוראות המדינה הקשורות להעסקת עובדים. תשלום עבור עבודה זה לא רק בכסף. ראה מכונית ממקום העבודה, ראה ביגוד, ראה מזון כל ההיטבים הללו חייבים להירשם ולהיבדק לפי חוקי והוראות רשויות המס. ברור שהנערות הנ"ל עובדות משום שהן מיצרות הכנסה והעסק של יניב הנו למטרת רווח וודאי. אני מקווה שעסק זה מדוח כראוי לפי החוק בכל הרשויות. אם הנערות הללו מועסקות לפי החוק הן צריכות לקבל תלוש. ויש לכלול בו את כל מה שיש בתלוש.

  5. עידן / דצמ 6 2009 21:16

    אם הנערות האלה מקבלות הוצאות ביגוד (ביגוד מינימלי, צריך להוסיף), מזון, ונסיעות. מה אתה אומר – שאם ויצמן דואג לכל ההטבות האלה, אז הכל בסדר? אז אתה ישן בשקט עם התופעה הזאת?

    שיהיה ברור: גם אם הן מקבלות שכר מינימום, כולל כל ההטבות, והכל מתועד כחוק בתלוש – מדובר בתופעה מגונה ומתועבת. החוק לא יכריע במקומנו, וזה גם לא תפקידו, איך צריך להתייחס לתופעה של גיוס בני נוער לשיווק לבני נוער. מדובר בשאלות רחבות יותר של תרבות הצריכה, היחס לבני נוער, חופש בחירה וכד'. כמה קל היה אם בית המשפט היה חושב בשבילנו!

  6. ליאור / דצמ 6 2009 21:34

    למסעי הפרסום יש לראות את כל תופעת הפרסום בקונטקסט הרחב יותר כתופעה דוחה של עידוד צריכה מיותרת מתוך תאוות בצע והשחתה של החברה בכללותה!

  7. עידן / דצמ 6 2009 21:41

    את מה שאני חושב על עולם הפירסום והצריכה בקונטקסט הרחב יותר תוכל למצוא במאמר שכתבתי לפני 3 שנים:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3319006,00.html

    עדיין, תמיד טוב לזכור שביקורת אפקטיבית יותר כשהיא ממוקדת. ומקרה "טינק" מספק מיקוד שגם מי שאיננו סולד מעולם הפירסום כמוני יכול להזדעזע ממנו.

  8. אסתי / דצמ 6 2009 21:44

    עם כל ההסכמה שלי לכל מילה שכתבת כאן, דבר אחד אני ממש לא מסכימה לו, שלא לדבר על לא מבינה בשביל הוספת אותו, ואני מדברת כמובן על הפסקה האחרונה.
    מה קשורה פעילותו החברתית של יניב ויצמן לנושא ולמה חשוב להזכיר אותה?

    כמו העורך דין ההוא שלא אזכיר את שמו שהוא שמאלני ידוע ותומך בפועל תל אביב ובכל מיני רעיונות יפים אבל אלים ועם ג'ורה אללא יוסתור., אז מה, הוא פחות אלים בגלל שהוא שמאלני? או שחטא האלימות שלו ממורק בשל היותו שמאלני?

    אותו כנ"ל אותו יניב ויצמן

  9. עידן / דצמ 6 2009 21:49

    אך מתבקש הוא שכל מיני נשמות רעות יתלבשו על הפוסט הזה כדי להתנגח עם ויצמן בעניינים החברתיים/מוניציפליים שלו.

    נו, נראה לך שלדעתי יש קשר? אבל ממתי דעתי מכוונת את המגיבים?

    בעולם אידאלי, כל התגובות היו ענייניות וזהו. בעולם הנוכחי, הבלוג הזה תמיד מתמודד עם מגיבים שמטרתם להסיט את הדיון. ההערה הזאת נכתבה לא בחמדה אלא מפיכחון, להקדים תרופה למכה.

  10. אסתי / דצמ 6 2009 22:04

    לא צריך יום לימודים ארוך, אבל עדיין נראה לי מיותר. לא חשוב.

    מה שכן, אפרופו עבודת ילדים וכו', זכורות לי ההטרדות האינסופיות של כל מיני הורים (מהמשפחה שלי וממשפחות אחרות) שניסו בכל דרך אפשרית לשכנע אותי לקחת את יוצאי חלציהם החמדמדים לפרסומות.
    "נו, אסתי, תראי כמה הוא יפה, את לא רוצה לצלם אותו?"
    ולא משנה כמה ניסיתי בעדינות להדוף את ההורים המסתערים ולהסביר להם את הנזק הנוראי שהם עושים לנשמות ילדיהם הרכים, שום דבר לא עזר. כל מגע איתם (כאמור גם עם הורים מהמשפחה שלי) היה מלווה בנסיונות דחיפה וסרסור אינסופיים. ברור כמובן שיורשי העצר גם עשו כל שביכולתם להפיל אותי ברשת קסמיהם כדי שאקח אותם לאיזה קמפיין.
    זה היה נורא.
    ועוד זכרון מזעזע יש לי מאותה תקופה, איך בזמנו בקמפיין לניטי גריטי של לודג'יה צילמתי איזו ילדה עם הבגדים של הלקוח על אופנוע. ההיא שהיתה אולי בת עשר, איך שעלתה על האופנוע התחילה לעשות פוזות של פרחה מזדיינת ואני רק צעקתי כל הזמן "תסגרי את הפה", "אל תעשי שום דבר עם השפתיים" וכו'
    כשהיא ירדה מהאופנוע האמא נגשה אלי ובגאווה גדולה אמרה לי "ראית איזו סקסית היא? נכון היא נורא סקסית?"
    ילדה בת עשר כאמור.

  11. עידן / דצמ 6 2009 22:20

    על עולם הפירסום. מפאת כבודך, אחשה.

    אלמלא היתה ישראל נתונה בידיו של שטן גדול עוד יותר (יו נואו וואט), שבו הבלוג הזה מתרכז, אני מניח שהייתי כותב הרבה יותר על השטן הקטן של הפירסום. כמו שרמזתי בסוף הפוסט הנוכחי, יש קשרים עמוקים בין אפקטים תודעתיים של פירסום לבין תעמולה פוליטית. עניין מוכר כמובן, אבל לא מספיק נחקר בהקשר הישראלי.

  12. אסתי / דצמ 6 2009 22:27

    בזמנו תכננתי לעשות מחקר ולכתוב ספר על השתקפות הלכי הרוח הפוליטיים בפרסומות. זה היה מוחשי עד כדי כך מבחינתי (לכתוב) שגיורא רוזן מהקיבוץ המאוחד (ספרית קו אדום) ביקש ממני להוציא אצלו את הספר.
    אולי זה הזמן לממש את התוכנית הזו. רוצה לעשות משהו ביחד?

  13. טלי / דצמ 6 2009 23:13

    אני לגמרי שותפה לגועל נפש שלך מהתופעה הזאת.

    ובלי קשר, בהיותי זבוב על הקיר בשיחה שלך עם אסתי – יאללה, תכתבו ספר, אני בעד (-:

  14. עידן / דצמ 7 2009 00:06

    אבל בינתיים עובד לי הסידור הזה: ספרים על בלשנות, פוסטים על כל השאר. אולי בפנסיה…

  15. עידן / דצמ 7 2009 03:40

    בהבט המשפטי של הפרשה, שנפתח ונסגר מסיבות תמוהות. תודה שוב ל"בת ים" על הקישור.

  16. שרון רז / דצמ 7 2009 09:43

    רשימה חשובה מאוד עידן, תודה על זה, הרחבת את ידיעותיי או חוסר ידיעותיי בעניין זה, שהוא עניין מקומם וטוב להגדיל מודעות לנושא

  17. גידי / דצמ 7 2009 10:00

    ורק לי צורם שאתה משתמש במושג "עבדות" בצורה כל כך מגוייסת. מה שכתבת חשוב מאוד ואכן תופעה שראוי להוקיעה מכיוונים לא מעטים, אבל כדי לעשות את זה, לא צריך להשתמש במושג עבדות:
    א. כי זו לא עבדות.
    ב. כי זה מסיט את הפוקוס מעבדות אמיתית שקיימת בישראל (דיונים אין ספור כאן ברשימות על עבדות נשים וגם זרים).
    ג. כי דווקא במקום שאמור להיות אינטליגנטי, מספיק להגיד את האמת, ולא צריך לעטוף אותה בעטיפה נוצצת כדי להצליח להשיג תשומת לב.

    נו, מספיק כבר אמרתי.

  18. עידן / דצמ 7 2009 17:48

    לא להתרגש, אף פעם לא כולם בעדי. ואני מוותר על הייעוץ הסגנוני: לדעתי מדובר בעבדות של ממש. יש מקום להרחיב את מושג העבדות לתחום המנטלי. זה לא גורע מסבלם של פועלים שמיובאים מסין או שפחות מין. להפך, אדם שמזהה בתוכו אזורים של עבדות יכול להבין טוב יותר, ולכן להזדהות טוב יותר, עם עבדים מסוגים אחרים. וככה הרוע לא נשאר בגדר הפשטה שנוגעת בעיקר לאחרים.

    נו, מספיק כבר אמרתי.

  19. רענן / דצמ 7 2009 19:04

    עידן למיטב הבנתי, העבדות שאתה מדבר עליה היא מעין עבדות מנטלית לא מודעת, מהסוג שהומחש בסרט מטריקס (או במשל המערה של אפלטון, אם רוצים להשמע יותר אינטלקטואלים…:-)

    אני מסכים עם ניתוח זה, אבל, אם יד על הלב, במה זה שונה מתנועה פוליטית המשתמשת בילדים בכדי להשיג את מטרותיה (ואני לא מדבר רק על נוער הגבעות, אלא גם על הנוער העובד)

    ואם תטען שמטרות הנוער עובד/צופים וכו' כן קשורות ל"צרכים הטבעיים" של הנוער, אטען כנגד שאולי – אבל רק משום שאותם הצרכים הם תחושת השייכות, השפעה וערך עצמי שגם ויצמן מיודענו מספק להם

  20. רענן / דצמ 7 2009 19:13

    באם זה לא ברור – איני מעודד את פעילותו המסואבת של אדון ויצמן. ממש לא.

    אני רק טוען שהיא לא כ"כ שונה מהרבה הפעלות נוער אחרות שאנו מכירים במרחב הציבורי

  21. עידן / דצמ 7 2009 19:32

    בוא נחשוב ביחד: מה ההבדלים בין הנוער העובד לבין גיוס בני נוער לשיווק – בכל ערוץ חברתי ואינטרנטי שלהם – של מסטיק ענבים?

    1. בנוער העובד לא מקבלים בונוסים לפי מספר הכניסות לפייסבוק שלך.

    2. הפעילות בנוער העובד לא מיועדת להפקת רווחים, ודאי לא הפקת רווחים של גופים מסחריים.

    3. בנוער העובד אין התעסקות אובססיבית במיתוג תדמיתי – של המוצר, של הנער או הנערה, של עצם הפעילות. ודאי שיש גאווה (ובצדק) אבל קודם מתחילים בעבודה, ואז יש על מה להתגאות. אצל ויצמן קודם יוצרים תחושת "מיוחדות", ועליה הכל בנוי.

    4. איכשהו נראה לי שיש הבדל רוחני כלשהו בין פעילות שמתמקדת בהפצת מסטיק ענבים לפעילות שמתמקדת בעזרה לאוכלוסיות מוחלשות.

    5. בנוער העובד אף אחד לא מחויב לעבוד 24/7 – כפי ש"טינק" מתגאה בעבדיה. נכון, גם העבדים לא חייבים – אבל יש להם תמריצים לעשות את זה. בנוער העובד לא ממריצים את הנער/ה להקדיש את כל זמנו ומרצו החברתי לפעילות שלהם.

    6. בנוער העובד אין סלקציה כמו ב"טינק". לא לוקחים רק את מי שנראה טוב, לא לוקחים רק את מי שיש לו הכי הרבה חברים בפייסבוק ובסלולר.

    אני מניח שיש עוד הבדלים. להגיד שכל פעילות חינוכית היא סוג של שיעבוד זה לרוקן את מושג השיעבוד מתוכנו. זה נכון אולי ברמה הכי כללית ומופשטת, אבל הרמה הזאת היא אף פעם לא הרמה שרלבנטית לביקורת ופעילות פוליטית. זה לא סמינר בפילוסופיה כאן, הקונקרטי מקבל כאן עדיפות על ההיפותטי.

  22. איתי קנדר / דצמ 7 2009 21:44

  23. רענן / דצמ 8 2009 18:02

    אני מסכים בגדול עם תגובתך וטענות הנגד, אך אוסיף רק זאת:

    פעילות חינוכית לא משעבדת, היא זו אשר מסייעת לאדם למצוא את הטוב והאמיתי בדרכו שלו (ואין כוונתי לאמת סובייקטיבית, אלא לדרך סובייקטיבית למוצאה)

    ויצמן לא מתקרב להגדרה הנ"ל. אבל גם חלק לא מבוטל מהתנועות האידיאולוגיות.

    וכן – אני מסכים איתך שאני חוטא קצת בחוסר קונקרטיזציה. בכל זאת, הבלוג שלך מספק במה להתבטא ולחוש תחושת ערך עצמי….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: