Wargasm: תשוקה גברית במשרדים ובנגמ"שים
"המלחמה הקרה כבר לא היתה בשיאה אבל עדיין היה חשש. ופה אתה מוקף באנשים הכי אינטליגנטים ועושה את העבודה הכי דרמטית שיש. אתה עוסק באסטרטגיה גבוהה שאינה מופשטת, אינה מנותקת מהמציאות. הרמן קאהן דיבר על Wargazm. על הריגוש המצמרר לשמוע רעם של טילים מזנקים מסילון. אני לא חשתי כך. אבל היתה איזו קרביות אינטלקטואלית. בווייטנאם היתה מלחמה ללא גלורי ואילו בעבודה שלנו היה גלורי. אנשים בחולצות לבנות ישבו בחדרים ממוזגים ודיברו על Megadeath. היה בזה סוג מסוים של גבריות. היתה תחושה שאתה בחזית של האסטרטגיה והאינטליגנציה של המאה ה-20."
(ד"ר עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי, בראיון ל"הארץ")
"מה הכי צרם לך במבצע הזה?
צרם לי? היו הרבה דברים. קודם כל ההרס, הירי הזה, באנשים חפים מפשע. השוק הזה של, עם מי אני משרת. חברים שלי, באמת, וככה הם מתנהגים. זה פשוט מדהים, לא נתפס. מחיר ההשתמטות. יש לך את כל השמאל הקיצוני שלא מתגייס, מסיבות כאלה ואחרות, או משרת קרוב לבית, וככה הפלוגות הלוחמות שלך נראות.
מה איכזב אותך מהחבר'ה שהיו איתך? הם עדיין חברים.
הם חברים שלי, כי אין מה לעשות, אני חייב להיות חבר שלהם, אין לי הרבה ברירה. אני חי איתם. אבל השנאה וההנאה מהריגה, לא.. הרגתי מחבל, פה, שם, הורדנו לו את הראש…
אז האווירה הייתה מאוד נינוחה, לא לחץ, לא הסתייגויות? לא היה איזה משהו שירסן את האנשים שם?
כשהמ"פ והמג"ד שלך אומרים לך "יאללה, תירה," אז החיילים לא ירסנו את עצמם. הם מחכים ליום הזה. הכיף הזה של לירות ולהרגיש את העוצמה בידיים שלך.
מרגישים?
כמו שאתה מרגיש עם היד על ההדק, ובלחיצה אתה יכול להוריד חצי בית. אז אתה מרגיש.
אז מה, אתה יוצא מאוכזב מהפעולה?
מאוד. אבל לא ציפיתי ליותר מזה. אני לא משלה את עצמי ולא… זה הצבא שלך. בסופו של דבר זה 60 ילדים בני 20 ו-19 שוולגריות ואלימות זה חלק מהאורח חיים, זה לא… אין לך שום דבר שירסן אותך. לא הפתיע אותי יותר מדי."
(מתוך עדויות חיילים מ"עופרת יצוקה", אתר "שוברים שתיקה")
לא למות טיפש 
יובל בן-ארי, לוחם שלד"ג לשעבר אומר את המילים המדוייקות:
"חייל שנישא על רוח ציבורית מיליטנטית, בתוך המלחמה, כשהוא עייף, מפוחד ונמצא בתוך אוכלוסייה אזרחית, יכול להגיע למעשים מטורפים. יש סיטואציות שבהן חייל ישראלי יכול להתנהג כמו אחרון הקוזקים. רק מוסריות מהבית יכולה לשמור עלינו".
http://www.haaretz.com/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=1061492
גם מוסריות מהבית לא יכולה לשמור עלינו. הדרך היחידה לא להפוך לפושע היא לא להצטרף לארגון הפשע.
מעבר לכך, במפגש בין הטיל הישראלי לילד הפלסטיני, תפקיד המוסריות היא לשמור עליהם, לא עלינו.
אני המומה מהציטוט המובא בתגובה הראשונה. זה לא ברור שחייל ישראלי יתנהג כמו "אחרון הקוזאקים"? מה ההבדל בין חייל ישראלי לקוזאק? מובלעת פה הנחה שחיילינו ניחנו באיזושהי עליונות מוסרית או תרבותית על פני חיילים בני אומות אחרות. על מה ולמה? לא ברור שחייל – כל חייל, בכל זמן, בכל מקום, לא חשוב מאיזו עדה – הוא יצור אלים, משחית, הורס, בוזז? מפתיע ומדהים אותי שההבנה הזו היכתה בלוחם, שאמור לדעת טוב מכולנו כמה נוראים פניה של לחימה ולמה מסוגלים חיילים. ההפתעה שלו רוויה בשוביניזם תרבותי ושנאת האחר.
אני מסכימה עם עידן – לא נוחה לי כל כך העמדה של שוברי השתיקה שלבשו מדים, לקחו חלק בזוועות, לא עשו דבר כדי למנוע את הפשעים שהתחוללו לנגד עיניהם, וכיום מדברים על הבעיה המוסרית של צה"ל. אדם מוסרי לא מצטרף לארגון נפשע ולא משתמש בו ככסות והצדקה למעשיו. לא נוח לך עם מה שצה"ל עושה? התנער ממנו! הסר את מדיו, החזר את הנשק
ועוזי ארד – כמה עצוב. מדבר על קרביות אינטלקטואלית מבלי להרגיש את האוקסימורון הזה חוצץ את שיניו. ואז מדבר על גלורי – כאילו אינטלקטואל אמיתי צריך להשתמש במלים לועזיות, כי המלים העבריות הקטנות והמסכנות אינן מסוגלות לתאר נאמנה את הריגוש האינטלקטואלי הטהור שנח עליו. כמה מביך
למה אתה מפריע? אני, ועוד הרבה כמוני, מחפשים לריב. בצד השני של המתרס יש עוד כאלה שמחפשים לריב. אנו מממשים את התשוקות שלנו – ואתה ושכמותך מפריעים לנו.
חדל! נא לא להפריע!