רדוף הבּוּכיָר
המחשבות אודות בּוּכיָר לא הירפו ממנו. היה משוטט ברחובות ומנסה לצייר בדמיונו בוכיר, אחר כך שניים, ואז עוד ועוד, מסדר אותם בשורות וטורים. ניסה לשער איך פועל בוכיר, מה נחוץ לדעת כדי להשתמש בו.
בעיקר הטרידו אותו הזיות מילוליות – חרוזים לבוכיר, מלים שניתן להרכיב מאותיות הבוכיר, הדהודים מצלוליים. השתוקק להתפרץ לשיחות חולין באמירות כמו "כן, אבל עם בוכיר אמיתי זה לא היה קורה".
בעצם, לא היה לו מושג מה זה בוכיר. במעורפל ידע שזה קשור לאריגה, אך מעבר לכך לא ידע דבר. גם לא ניסה לברר: העדיף את החידה לא פתורה, צליל טהור שנוקש שוב ושוב על דפנות מוחו. מישהו פעם גיחך לעברו: לא היית מזהה בוכיר גם אם הוא היה נוחת על אפך. הוא הפך והפך במחשבה הזאת, ולבסוף התכרבל בתוכה כגור, רגוע ומנוחם.
לא למות טיפש 
אוף, איך אהבתי את המוטו/כותרת של הבלוג שלך – "נכווה בצוננין". תוחזר לאלתר!
אמנם אבידן שווה וכו, אבל זה היה חזק ממש. בבקשה.
יוחזר "נכווה בצוננין" ולאלתר!
גם אני אוהבת עד מאוד, שלא לדבר על שם הבלוג שאצלנו היו אומרים "שלא נמות חמורים"
זה תמיד היה "נזהר בצוננין". לא שיניתי כלום. מעניין הפער הזה, בין מה שכתוב למה שנקרא.
לא זכרתי איפה בדיוק היה הנזהר בצוננין ובעקבות דבריה של גבולית הרמתי עיני למעלה והנה אבידן
לא טרחתי לעבור לראות שהנזהר הוא בכלל ההגדרה שלך ליד התמונה
ולא נותר לי אלא להתבייש בשקט ובחושך )-: