דילוג לתוכן
11 במאי 2009 / עידן לנדו

מזרחי, הומו ואוהב ערבים נפגשים בכלא. באיש אחד.

כבר הרבה שנים שעזרא נאווי עושה בושות למדינת ישראל. נאווי, למי שלא מכיר, הוא פעיל שמאל ירושלמי (בתנועת "תעאיוש") שהפך להיות המלאך המגן של מאות פלסטינים בשטחים. הוא אימץ אל ליבו במיוחד את העניים והמרודים ביותר, תושבי המערות של דרום הר חברון. מדובר בקרוב לאלף איש, הפזורים ב-12 כפרים קטנטנים, ששוהים באזור עד 6 חודשים בשנה לעבד קרקע ולרעות צאן.

כבר שנים ארוכות לוטשת מדינת ישראל עיניים חמדניות לקרקע הזאת, שעליה יושבים הרועים הפלסטיניים החל מראשית המאה ה-19. מסכת ניסיונות הגירוש שלהם נמשכת כבר עשור שלם, תחת האיצטלה המוכרת של "שטח צבאי סגור". ובעוד הצבא לוחץ מן הצד האחד, לוחצים המתנחלים מן הצד השני. ארבע התנחלויות וארבע מאחזים הוקמו מסביב לשטחי המחיה של הפלסטינים, בהם גם מעון הידועה לשמצה. במערב הפרוע של דרום הר חברון הרשו לעצמם המתנחלים, בפיקוח הצבא, לעשות הכל: לכרות ולשרוף עצי זית, להרעיל כבשים ובארות מים, להכות חקלאים ולהשמיד יבולים.

עזרא נאווי, איש אחד עם טנדר, מתרוצץ כבר שנים בין הגבעות ומנסה להחזיק את ראשם של הפלסטינים מעל המים. פה סיוע בהגשת תלונה, שם הקמת קו מים, איסוף תרומות, שיפוץ בתי ספר רעועים, ליווי ילדים פלסטינים והגנה עליהם מפני התנכלויות המתנחלים.

דברים כאלה. בושות, כמו שאמרנו.

מדינת ישראל התביישה מספיק, וככל הנראה היא עומדת לקחת נקם. אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ב-1 ביולי הקרוב ייגזר על נאווי עונש מאסר בפועל על "התפרעות" ו"תקיפת שוטר". האירוע המדובר התרחש ביולי 2007, כשהגיעו בולדוזרים של המנהל האזרחי להרוס כמה פחונים עלובים באום אל ח'יר, בדרום הר חברון. נאווי התייצב עם כמה חברים לנסות להסיר את רוע הגזירה, או לפחות למחות נגדה. באורח פלא תועד האירוע במצלמתו של נסים מוסק, במאי הסרט "האזרח נאווי".


הסרט מראה, ונאווי אף אינו מכחיש זאת, שהוא והתושבים היו נסערים למדי, וניסו למנוע מן השוטרים להחריב את ביתם (במאמר מוסגר אציין, שגם אני הייתי נוהג כך, וכל אדם סביר לא היה עומד מנגד כאשר עולה הכורת על ביתו). השאלה היא האם עצם ההתנגדות הלגיטימית היא בגדר הפרת חוק.

ב-19 למרץ השנה כאמור הורשע נאווי ב"התפרעות" וב"תקיפת שוטר". עצם העובדה שהעניין לא דווח כלל באף כלי תקשורת בארץ (תקנו אותי אם אני טועה) – מוכיחה שוב כמה מופרך המיתוס הזה בדבר ה"שמאלניות" של התקשורת. אצלנו זה לא דווח, אבל בכל רחבי העולם כבר החל קמפיין להצלת נאווי מן הכלא.

הכרעת הדין של השופטת אילתה זיסקינד קיבלה ללא פקפוק את גרסת שני שוטרי מג"ב, ודחתה את גרסת נאווי, שהכחיש בתוקף כי פעל באלימות (לדבריו, "לא יעלה על הדעת שמישהו ירים יד על שוטר ויישאר נקי"). השוטרים טענו שנאווי לא רק התסיס את הפלסטינים, אלא אף דירבן אותם לזרוק אבנים וברזלים על שוטרי מג"ב. לכך אין זכר בקלטת המצולמת, אך הדבר לא הפריע לשופטת לקבוע: "גם העובדה שבקלטת שצולמה על ידי צלם של הנאשם, לא צולמו זריקות אבנים או ברזלים, אינה משמיטה את הקרקע מעדויות העדים שהעידו על כך".

סעיף ההרשעה השני, "תקיפת שוטר", מתבסס על עדויות של שני שוטרים, שלטענתם נאווי דחף אחד מהם והכניס אגרוף לפנים של השני. גם לכך אין כל עדות מצולמת, שכן התקיפה האמורה התרחשה לכאורה בתוך הפחון, הנסתר מעין המצלמה. גם זה לא הפריע לשופטת לקבוע: "הגם שהצלם מטעם הנאשם לא צילם את שהתרחש במבנה, אין בכך כדי להשמיט את הקרקע מעדויות השוטרים שהעידו כיצד הנאשם תקף אותם כשהשיגוהו בתוך המבנה".

אולי אתם חושבים: יופי, סוף סוף שופטת שלא נותנת למניפולציות מצולמות להסיט אותה מחקר האמת. אלא שלמרבה הפליאה, הכרעת הדין רצופה הסתמכויות על החומר המצולם (בידי צלם של נאווי), בנוסח: "מצפייה בקלטת ניתן להיווכח כי…", "מהקלטת עולה כי…", "בקלטת נצפו השוטרים…" ועוד.

מה משותף לכל אותן הסתמכויות על הקלטת? לא קשה לגלות: כולן תומכות בגירסת התביעה. מה משותף לשני המקרים היחידים שבהם השופטת החליטה שלא להסתמך על הקלטת? נכון, שניהם תומכים בגירסת הנאשם נאווי.

מכאן שלפנינו חידוש מעניין בדיני הראיות. חומר מצולם שהנאשם מספק הוא פסול לעדות – אלא אם כן הוא מפליל את הנאשם עצמו. אני אניח למומחי המשפט להתעמק בהשלכות המרתקות של החידוש הזה, ואומר רק זאת: גם אם התפרע נאווי באירוע הנישול המחפיר ההוא, וגם אם התסיס, וגם אם דחף – טוב שעשה כן. מי שרואה כיצד עולה המדינה עם בולדוזר על פחון מקרקש שבו מתגודדת משפחה ענייה, גברים נשים וטף, ואיננו מתפרע ואיננו יוצא מכליו – חרפה על ראשו המנומס וכלימה על נפשו שומרת החוק.

אין ספק שעזרא נאווי הוא פרובוקציה מהלכת. הפה הגדול שלו והנטייה החוזרת ונשנית שלו להשיב עלבון על עלבון, ולפעמים אפילו להוציא את ידיו מהכיסים ולדחוף את מי שדוחף אותו, סיבכו אותו בעבר לא פעם. "מי שמרביץ, אני מרביץ לו חזרה", הוא אומר. על גבו רובצים כמה עונשי תנאי. אם יוחלט להכניסו לכלא ביולי, ייתכן שזה יהיה למאסר ממושך.

תולדותיו ומעלליו של האיש המיוחד הזה כבר סופרו לא פעם (כאן, וכאן, וכאן), ואף נעשה עליו סרט תיעודי מרתק, "האזרח נאווי" (ראה רשימת ביקורת של אריאל הירשפלד).

נאווי הוא פרובוקציה גאה. שרברב במקצועו, כבן 55, הומו לא מוסתר, בן למשפחה שעלתה מעיראק, מדבר במבטא מזרחי בולט. הוא חולק את חייו עם בני זוג פלסטיניים, חלקם שוהים בלתי חוקיים. לא בדיוק החומר הטיפוסי של השמאל הרדיקלי – אקדמאים עגולי משקפיים או סבתות אנגלוסקסיות. הפלסטינים מקבלים אותו כמו שהוא, בגובה העיניים, אדם עם לב רחב ומרץ אינסופי, שותף למאבקם הצודק; רק הישראלים לא יכולים לשאת את שבירת הסטריאוטיפים שהוא מייצג, ושונאים אותו על כך. שנאה צרת-מוחין, קרתנית ונקמנית; שנאתו של הזעיר-בורגני המתגונן מפני השונה והמאתגר.

אבל נאווי הוא מי שהוא, והוא לא מתנצל על זה.

אם יישלח לכלא, יצטרף נאווי לשרשרת משולשת של "בוגדים מזרחיים" – וענונו-פחימה-נאווי – שפרקו עול וסירבו לשחק את המשחק הציוני שהוקצה להם. שני קודמיו כבר נענשו על כך בחומרה, בלי שום פרופורציה למעשיהם (לא מיותר להזכיר: וענונו מעולם לא "בגד", כי לא העביר מידע חסוי לאויבי ישראל; ופחימה מעולם לא "סייעה" לאויב). חטאם העיקרי היה שניסו לסדוק את הנחת היסוד של הלאומיות הישראלית: קיר ההפרדה המנטלי והתרבותי שחוצץ בינינו לבין המרחב הערבי.

דווקא משום שמוצאם באותו מרחב, הם היו אמורים להפגין את הניכור והאיבה הגדולים ביותר כלפיו, להוכיח שתהליך ההמרה ו"החינוך" שלהם נשא פירות (המשפט המכתיר את הצלחת החינוך הזה: "אני הרי מכיר את המנטליות של הערבים האלה, הגעתי משם"). שהרי רוב המזרחים בארץ חונכו היטב, ותמיד הצביעו באופן גורף למפלגות הימין. תחת זאת, וענונו, פחימה, ונאווי חתרו, איש אישה בדרכם, תחת קיר ההפרדה הלאומי, והושיטו יד של שלום, יד אישית ואמיצה, אל שכניהם הערבים. לא מתוך החינוך בביתם ובסביבתם הקרובה (ההיפך, הם מרדו בו), לא מתוך השתקעות למדנית במשנות שמאל מהפכניות; אל המהפכנות, אל ההומניזם הרדיקלי, הגיעו משורש נשמתם, בתהליך צמיחה אישי, רצוף מכאובים, ומרהיב עוז.

על כך לא יסולח להם.

ההרשעה של נאווי עברה בשתיקה תקשורתית, ואולי גם כניסתו לכלא תידחק לשוליים. אם אכן יישלח לכלא, יהיה זה אות קלון, בוהק במיוחד, על מצחה של שנת 2009: השנה שבה הפכו הרדיפות הפוליטיות בישראל לעובדה מוגמרת (סמיח ג'בארין, "פרופיל חדש"). הקמפיין הבינלאומי להצלתו, שהחל במאמר של ניב גורדון, הוא גם קמפיין להצלת נשמתם של אזרחי ישראל (ולא של מדינתם; למדינות אין נשמה). האזרחים האלה יכולים להצטרף אליו, אם רק ירצו; והם יכולים גם לעמוד בצד ולשתוק בשעה שגיבור אמיתי, אדם שמייצג את כל הטוב שבהם, נזרק לכלא.

אתר התמיכה בעזרא: >>>

42 תגובות

להגיב
  1. דרור / מאי 11 2009 11:19

    עידן, קיבלתי כבר את הסרטון הבוקר במייל קולקטיבי, אבל האם אתה יודע מה עוד כולל הקמפיין

  2. עידן / מאי 11 2009 11:31

    הסרטון הוא רק קצה העניין, כמו שאתה מבין.

    הקמפיין רק התארגן בימים האחרונים, אני מניח שהאתר שקישרתי אליו בסוף יתעדכן בהדרגה. כרגע מדובר רק בהשתתפות בהוצאות משפטיות וחתימה. אולי גם "תאעיוש" יעשו משהו.

  3. איריס ח. / מאי 11 2009 11:44

    דרור,
    ככל שאני מבינה הקמפיין כולל גם הפעלת לחץ בינלאומי על שגרירויות ישראל בחו"ל ולא במקרה המאמר של ניב גורדון נכתב באנגלית בגארדיאן. אם יש לך קשרים בגולה הלא דוויה, אפשר לשלוח לאנשים מכל המינים והצבעים שישלחו לשגרירי ישראל המייקלים והאורנים מיילים של מחאה.
    עידן,
    סחטין על התחקיר.
    לוענונו, פחימה ונאווי ראוי להוסיף את הפנתרים השחורים: כוכבי שמש הגדול אבל גם צ'רלי ביטון פעם. למרבה הצער זקנתו מביישת את נעוריו בענין הזה. ראובן אברג'ל חבר בתאראבוט וגם יוצא חוצץ נגד הסטריאוטיפ של "מזרחי שונא ערבים".
    וסליחה עם רבים וטובים אחרים שלא הזכרתי, שלא כולם גברים כמובן (כמו איילה מרציאנו-סבאג).
    לנשים מזרחיו בכלל שמורה רובריקה שראויה לדיון נפרד כמובן.
    וסבתות אנגלוסקסיות זה גדול.

  4. ז'ניה / מאי 11 2009 11:44

    חתימה על מה? איפה?

  5. אייל גרוס / מאי 11 2009 12:05

    תודה. הפצתי את רשימתך – ואת הרשימה של ניב.

  6. אייל גרוס / מאי 11 2009 12:33

    ועוד דבר לגבי המשפט

    הסרט מראה, ונאווי אף אינו מכחיש זאת, שהוא והתושבים היו נסערים למדי, וניסו למנוע מן השוטרים להחריב את ביתם (במאמר מוסגר אציין, שגם אני הייתי נוהג כך, וכל אדם סביר לא היה עומד מנגד כאשר עולה הכורת על ביתו). השאלה היא האם עצם ההתנגדות הלגיטימית היא בגדר הפרת חוק.

    — כל המונחים האלו כאן של הפרת חוק והאשמת נאווי בהפרת חוק כמובן אבסורדים במידה רבה, שכן הפעולה שהוא התנגד לה כל כך רחוקה מכל קונספט אפשרי של שלטון החוק, אין מדובר באי ציות או הפרעה למילוי איזה חוק דמוקרטי, כי אם בהתנגדות לשלטון הצבאי בשטחים, שהוא שלטון שכבר מזמן אינו חוקי ואינו מוסרי, שהוא סוג של דיקטטורה צבאית, וכמובן שהאבסורד הוא – כמו עם הסרבנים – שמעמידים לדין את מי שמתנגד לשלטון הזה ולפשעים – כמו הריסת הבתים – האלו, במקום את מי שאחראי לו.

  7. עידן / מאי 11 2009 12:39

    כמובן שהיתממתי קצת, רק כי יש גם טעם להגן על שמו הטוב של נאווי, שאיננו סתם בריון שהולך ומרביץ לשוטרים…

    ולמען הסר ספק לגבי דעתי על אותו חוק, הוספתי: "גם אם התפרע נאווי באירוע הנישול המחפיר ההוא, וגם אם התסיס, וגם אם דחף – טוב שעשה כן."

  8. עומר / מאי 11 2009 12:41

    מה שמדהים הוא הוא הציטוט שהבאת מהשופטת.
    עלק, צלם "מטעם" הנאשם

    אף פעם לא הבנתי מה זה בדיוק בית משפט, אבל בשנים האחרונות אני מתחיל להבין קצת יותר
    למה אנשים אינטליגנטים בכלל משתתפים בהצגות האלה של בתי המשפט? מה הטעם?

  9. מירו / מאי 11 2009 12:49

    כן ירבו כמוך,
    ואם לא אז לפי המדרון החלקלק זה יגיע אליהם

  10. מני / מאי 11 2009 12:54

    שעובד בבאר שבע אתה צריך לדעת שכל מי שמתקבל לקמג חותם על מסמך שהוא צפוי לעונש מאסר על בגידה אם ידווח מה קורה שם. חוץ מלכתוב דירבן במקום דרבן, מה אתה עוד עושה שם בבאר שבע?

  11. טלילה / מאי 11 2009 13:01

    תודה שכתבת על זה ותודה על איך שכתבת

  12. דוד שליט / מאי 11 2009 13:36

    ולמה לא תצא מפה עצומה?

  13. מני / מאי 11 2009 14:30

    אם שופטת שלמדה משפטים קבעה שהעבריין אשם אז יש להושיב אותו בכלא. זה החוק וטוב שהוא קיים. עידן עצמו ישב בעתלית ורווה שם הרבה נחת.

  14. אזרח. / מאי 11 2009 16:31

    לא יגיע לכלא.מה שהרתיח את דמי ,בין הייתר,היה הצחוק הציני של החיילים אשר הגנו על ביצוע ההריסה.דמיינתי תקופה לא רחוקה ביבשת אירופה, בה יהודי מבקש על ביתו,נפשו,ילדיו,אבל נענה על ידי החיילים עם הקסדות המפורסמות בצחוק ציני ומתגלגל.מי האמין שדווקא אלה שסבלו כל כך,יהפכו מקורבן,למקרבן.

  15. עידן / מאי 11 2009 17:51

    מוני: מחקתי אותך. השמצות אישיות נגד מגיבים אחרים לא מתקבלות כאן.

    מני: קדימה, תארגן עצומה נגדית. ועוד עצומה למחיקת ה-י' מ"דירבן". בכסף שתאסוף תרכוש קצת ספרים על ההסטוריה האפלה של האמירה שלך, "זה החוק".

  16. חנה בית הלחמי / מאי 11 2009 18:05

    לא הייתי מודעת לסיפור הזה.
    מדינת ישראל עקבית ברדיפת שוחרי שלום ושוחרי אדם, ובדה-לגיטמציה לשוחרי שלום ואדם. זו התייחסות מערכתית מתואמת. כאילו ההומאניות הבסיסית איננה ערך ראוי למימוש אלא סכנה קיומית. בינתיים, אנשים מתים בהמוניהם מעוני יזום ע"י המדיניות השלטונית, מרעב, ממחלות שמחוץ לסל התרופות, ממטווחי ירי אנושיים בשטחים, ממכות קלות בכנף. לא משוחרי שלום ואדם…

  17. דרור / מאי 11 2009 18:24

    מצחיק אותי שיש כאלה שהשילוב הומו, שמאלני ושרברב עושה להם את זה.

    מה בדיוק שטענה נגד השופטת- היא ידעה שצלם הגיע לצם את הנאשם ולא כדי להרשיע אותו.

    אז שתתעלם מהחומר כראיות או שתקבל את החומר כראיות הבלעדיות מהאירוע נראה לך יותר הגיוני ?

    יש חוק במדינה. לפעמים הוא מטופש, לפעמים הוא רק, לפעמים הוא טוב רק לעשירים ולפעמים הוא בסדר.

    אבל להאשים את החוק בבניה ללא אישורים ?
    מה אתה רוצה בדיוק ?- כל הנגב מלא התיישבות שכזאת והמצב שם קצת יותר גרוע מפינת מלצ'ט.

    עובדה

  18. מני / מאי 11 2009 18:42

    והדוקטור למשפטים אייל גרוס אינו מגנה זאת חד משמעית הוא שאזרחי ישראל ייטלו את החוק לידיים. כלומר, אני אבוא לבית שלך ארביץ לך אשדוד את התכשיטים של אשתך ואתה תגיד אין מה לעשות כי לצירוף המילים "זהו החוק" יש היסטוריה אפלה אז אני אוותר לו הפעם. עשה לי טובה עידן אני ממש לא מאמין לך. נראה לי שהשנאה שהכניס ללבבך היהודי האנטישמי מבוסטון עוד לא השתחררת ממנה. חוק הוא חוק. תמיד. ואתה יודע ממה אני הכי מבסוט, מזה שהכניסו את הרופא מאיכילוב לכלא על נטילת שוחד. חוק הוא חוק.

  19. מואיז / מאי 11 2009 19:07

    העניין כאן פשוט, המזרחי נאווי עלה למשטר על העצבים. יש אשכנזי שמוחה ויודע לעשות את זה כמו שצריך ויש מזרחים שעוברים את הקווים והופכים לערבים, בעלי הגנה כלשהי של העולם הערבי. זה לא שונה מהעליהום על פחימה. עוד מעט נגלה שנאווי גם יושב עם משעל ומגלגל איתו חשיש, ועם החמאסב ומה לא. נכון שהופטת לא ראתה את זה בצילום, אבל הקו שעל הרקיע של המצלמה ברגע שהיא נפלה מוכיח שזה אכן כך.

    התעלמות מהמימד הזה רק תפיל עוד הרבה מזרחים לשוליים, לכלא, למחסור, ואבטלה, לסבל בלתי מתקבל על הדעת

  20. מני / מאי 11 2009 20:01

    לעשות לינץ' בשופטת? תן לנו פיתרון חוץ-משפטי. אם אין לך אז למה אתה טורח להודיע לנו מה דעתך על הדם הכוזרי שלנו? אני נשוי לתימניה שהורגת אותנו עם הסחוג. אבל היא עדיין לא רוצה להרוג לפצוע או להכות שוטרים. אני מקווה מאוד מאוד שהפושע הזה יכנס לכלא לכמה חודשים. די כבר לכיבוש השמאלני שלכם.

  21. איריס ח. / מאי 11 2009 20:16

    גם אמירה כמו "אנטישמי מיהופיץ" לא ראויה להישאר כאן. להאשים אדם שמזוהה בשמו, או שניתן לזהות אותו לפי כינוי באנטישמיות זו האשמה חמורה. וכל זה בא מאדם עלום שם.
    למי שלא הבין:
    אין דין מעשה שמנוגד לחוק במדינת חוק. אבל במערב הפרוע, כשאין דין ואין דיין והכל מותר, כשפתאום נזכרים כל מיני צדיקים בחוק רק כשמתאים להם, זה לא תקף.
    הכיבוש לא חוקי, בניית הקולוניות לא חוקית וההרס לא חוקי. לפי החוק הבינלאומי ישראל אחראית לשטח שהיא כבשה: לא רק שהיא אחראית לא להרוס לפלסטינים את הבתים שלהם. היא צריכה לבנות להם בתים לפי החוק.
    אז שכל אבירי החוק ילכו ללמוד קודם משהו לפני שהם מפיצים דברי בלע (אחרי הם ירו קודם כשהיו בסדיר? במילואים? אחרי שחזרו מהודו כי הם "עשו סמים" כדי לשכוח את מה שהם עשו קודם?).
    על מי בדיוק הם גיבורים חיילי צבא הכיבוש והמקלדת? על נשים וזקנים פלסטינים שאין להם בדון דלפון אפילו? על עזרא נאווי שאמר להם שכשהוא היה בצבא הוא לא הרס בתים?
    לדעתי שווה להמליץ על החייל שלמד ברוסיה לברוח מתחת לבולדוזר לפרס גיבור ישראל.

  22. אסתי / מאי 11 2009 20:28

    וגם אני מצטרפת למשאלה – אולי נרים איזו עצומה מכאן?
    חייבים לחשוב על משהו נוסף לעשות.
    הייתי מציעה שאכתוב על זה במדור שלי בעיתון אבל לא יאפשרו לי יען כי אין קשר אפילו עקיף לספרות בנושא הזה.

  23. מואיז / מאי 11 2009 20:47

    לא יודע מה אתה רוצה ממני, לא דיברתי על דם, לא על דם כוזרי ולא על לינץ'. אולי אתה רוצה לעשות לינץ' בנאווי.

    אני חושב שנאווי הוא איש חכם ומבין שהוא מתעמת עם החוק ומוכן לשאת במחיר, אני לא בטוח שהוא מודע לכך שמערכת המשפט שופטת בצורה בלתי שיויונית על בסיס מוצא, גם לא בטוח שהוא מודע לגמרי לכך שהעיתונות תתן לא באמת סיקור נאות.

    עכשיו רק דמיינו לכם איזה חגיגות היו הולכות כאן אם את אותם המעשים היה עושה הנכד של יוסי שריד או אפילו של אולמרט, ומה היו אומרים על שילטון החוקר ועל המשטרה???

  24. מני / מאי 11 2009 21:00

    הוא לראות את שני הצדדים. לא יאה להביא תמיד דעה אחת חד צדדית גם אם היא צודקת. תנו לקורא לשפוט. בכל אופן, אני מתנגד להפצת העצומה הזאת ואני דורש שדעתי תובא בחשבון אם מחליטים על כך.

  25. אסתי / מאי 11 2009 21:17

    נרשם: הניק "מני" התנגד.

  26. מוני יקים אנטיציוני / מאי 11 2009 21:49

    עוד מניפולציה של אשכנזים שמשתמשים בעיראקי כשנוח להם …בחורבן הציונות ננוחם.

  27. עידן / מאי 11 2009 21:55

    אתה כינית אותי אשכנאצי ובכך איבדת את זכותך, לעולמים, להגיב בבלוג הזה. אני מציע שתפתח בלוג משלך ובו תגדף אותי ואת כל שאר הכוזרו-אשכנאצים כאוות נפשך, ובחורבנך ננוחם.

  28. מני / מאי 11 2009 21:59

    אתה נשוי לכוזריה.
    אסתי, שמי מנחם. אני גר באורנית. אני לא מתנחל. עברתי לשם לפני עשרים שנה בגלל ששם יכולתי לקנות בית עם גינה. השטח היה ריק עוד מתקופת האבות. לא פלשנו לשום מקום ולא הרסנו בתים של ערבים כדי לבנות בית משלנו, אז תפסיקי לבלבל לי את המוח עם איזה טור קטנצ'יק שיש לך בעיתון לא חשוב. דעתי נחשבת בדיוק כמו שדעתך נחשבת. זה שיש לך בלוג ברשימות לא עושה עליי רושם. מה שחשוב הוא הדיון על פסיקת השופטת הנכבדת.

  29. עידן / מאי 11 2009 22:04

    הדיון כאן מתנהל מעל ראשך. לכל הנוכחים ברור שציות עיוור לחוק רק כי "הוא חוק" זו עמדה בלתי מוסרית ואף בלתי חוקית במובן המהותי, לא הפורמלי של החוק. הדברים נלעסו עד זרא, החל במשפטי נירנברג וכלה במשפטי הסרבנים. אם לא תתאמץ להשכיל בעניין הזה, אף אחד לא יתאמץ בשבילך. אולי איל גרוס יהיה מספיק נחמד להפנות אותך למקורות מוסמכים, לי באמת שאין כוח לויכוחי צופים.

    המטרה של הפוסט הזה לא היתה לעורר עוד דיון סרק בגבולות הציות לחוק, אלא להפנות תשומת לב ציבורית לפרשת נאווי, שהושתקה, ולהאיר את משמעותה הפוליטית. מבחינתי, המטרה הושגה.

  30. מני / מאי 11 2009 22:12

    אולי כי כבר הציבור התעייף, אתה לא חושב? אולי אותך מעניין כל פעם מחדש נעלין-בעלין. אבל את האנשים בבית זה ממש לא מעניין. אם זה טוב או רע, זאת כבר שאלה ערכית. אני רק מציין עובדה. הסיפורים האלה פשוט אינם רייטינגים מספיק. ואם כבר יש מספיק צופים שרואים אז בעצמך נוכחת לדעת מה עשו ליונית לוי שהעיזה להביע דעה.
    חוץ ממשה בן הראש, הסיפור הזה באמת לא מעניין הרבה אנשים. נראה לך שחנה תעשה משהו? היא מגיבה רק כדי ללנקק לאתר שלה. אני כבר תפסתי את זה מזמן.

  31. עמנואל / מאי 11 2009 23:13

    הוא היה צריך לירוק על החייל, ולצעוק עליו: איך יהודי מעז לעצור יהודי בארץ ישראל?!

    ואז הוא היה מסווג כמתנחל ולא רק שלא היו עוצרים אותו, היו פורסים בפניו שטיח אדום (או כתום).

  32. מני / מאי 11 2009 23:17

    עכשיו תקשיב טוב טוב למה שאני אומר לך. הקרקע שעליה הקמתי את ביתי היתה ריקה. ארכאולוגים בדקו אותה לפני הבנייה. מדינה פלסטינית לא היתה שם. היה שם שטח בשליטה ירדנית שהעולם לא הכיר בו. לפני כן היו שם האנגלים. אל תסלף לי את ההיסטוריה. ולפני לפני לפני הקרקע היתה בשליטת עם ישראל. אני לא מתרגש מאיריס חפץ ולא משטרית. אני אשכנזי כי הוריי נולדו בצ'כוסלובקיה. זה לא עושה אותי אדם פסול או אזרח פסול. תיהנה לך עם הכוזרית שלך. כולם יודעים שהיא כוזרית.

  33. עמנואל / מאי 11 2009 23:34

    עצמות כבשת הרש…

    שלטון ירדני, עותמני, מנדטורי לא זה מה שמשנה.

    מה שמשנה זה שיש בארץ שני עמים. ואחד שולט על כולה, ולא מוכן להתחלק – לא בשלטון (במדינה דו לאומית) ולא בשטח (שתי מדינות לשני עמים)

    אז מש שנשאר זו מדינת אפרטהייד, בהי עם שרובו חי כנתינים של שלטון צבאי שרירותי. ואתה, דומיך ותומככם, כופים את המצב הבלתי נסבל הזה בעצם התנחלותכם.

    קפיש?

  34. מתי / מאי 11 2009 23:46

    תודה עידן. אני גם קורא לשחרור נאווי וחזרתו
    לאקטיביזם הומני ומוסרי מאין כמותו.
    הוידאו נורא ומראה בבירור את יחסי הקולוניאליזם המקומי כלפיו וכלפי הפלסטינים.

    אני שמח לקרוא את החיבור סוף סוף בין הפנים לבין החוץ, שהרי זו תודעה של פני יאנוס, שאסור ולו לרגע להחזיר את נקודת האפס של 67, אלא להביט ל-48 – איך הוגדרו מצד אחד היהודים-הערבים כקבוצה מחד גיסא והערבים כקבוצה מאידך גיסא -ומשניהם נשללו זכויות שונות.

  35. עידן / מאי 12 2009 07:00

    הטחות הבוץ שלכם לא מעניינות אף אחד כאן. מחקתי ואמשיך למחוק את הרפש הזה. לכו להציק למישהו אחר.

  36. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / מאי 12 2009 09:14

    אוף איזה בעסה… הגעתי רק הרגע ופספסתי את כל האקשן…

    עכשיו התגובות נראות כמו ספר של פטריק קים שמשהו תלש ממנו את הדפים המעניינים.

  37. נתי / מאי 13 2009 09:38

    אני חושב שההבדל בין המקרים בהם היתה הסתמכות על הקלטת לבין אלו שלא פשוט למדי: ניתן ללמוד ממה שרואים, אבל לא ניתן להסיק שמה שלא רואים אינו קיים. (במיוחד כאשר מעורבים שיקולי עריכה)
    אף אחד לא אמר שהחומר 'פסול לעדות', השאלה היא מה ניתן ללמוד ממנו, ומדובר בכלל לוגי בסיסי. כנראה שלא שמת לב להסבר הפשוט הזה משום שאהבה מקלקלת את השורה..

    ולפי מה שאני רואה, החיילים צוחקים במבוכה. הם לא מלגלגים לפלסטינים בפנים.

    ועוד – הטיעון שבגלל שהם חיים בפחונים מסכנים מעניק להם את האפשרות לבנות בצורה לא חוקית הוא טיעון לא קביל. לא כל מסכן הופך אוטומטית לצודק ול-'אחר המקופח'. צריך למצוא פיתרון, אבל, כפי שאמרו לפני, העובדה שכל משפחה מסכנה בונה כפי ראות רוחה לא הגיונית ולא מוצדקת

  38. עידן / מאי 13 2009 10:15

    אתה ודאי יודע שגם "מה שרואים" יכול לעבור עריכה ומניפולציות. הצלם משאיר מחוץ לפריים אלמנטים מסויימים, וכך מוציא דברים מהקשרם. כל זה לא הפריע לשופטת להוציא עוד ועוד מסקנות ממה שצולם. באשר למה שאירע בתוך הפחון, ניצבו שתי גרסאות זו מול זו, ללא כל עדות מצולמת: גרסת השוטרים וגרסת נאווי. השופטת אף העירה (זה לא מופיע בפרוטוקול) שזה "מילה שלהם מול מילה שלו".

    בסוף היא החליטה ללכת עם המילה שלהם. זאת ההטיה שאני מדבר עליה, והניסיון לעגן אותה בחומר המצולם הוא קלוש מאד.

    באשר לצחוק: המצלמה לא מצלמת רגשות. אני לא יודע אם זאת מבוכה או לגלוג. לעיני שלי, אולי זה צירוף שלהם. קשה לי גם לדמיין מה יכול לגרום להם מבוכה, השטחים מלאים צלמים שכל הזמן מתעדים אותם.

    בכל מקרה, הצחוק הגס הזה הוא נוראי, בהקשר הזה, כיוון שהוא בא מגרונם של המנשלים, מטרים ספורים מהחורבות שהשאירו אחריהם.

    ההערה האחרונה שלך מעידה על בורות. אני מפנה אותך שוב ללינק הראשון בפוסט שפורס באופן יסודי את תולדות האדמות והתושבים בדרום הר חברון. הם לא "בונים כפי ראות רוחם", הם חיים על אדמתם שלהם. הגוזל פה הוא צה"ל והמתנחלים. אנא, תלמד את העובדות קודם.

  39. נתי / מאי 13 2009 15:12

    נכון , אבל עכשיו אתה טוען טענה חדשה, שונה לגמרי מזו שכתבת בגוף המאמר, ולמעשה מקבל את ההסבר שלי לשיקול המשפטי. אני מסכים שניתן להתווכח עם חוות הדעת של השופטת – אבל אז הטיעון שלך קורס למחלוקת (פוליטית?) גרידא ומנוטרל העוקץ של העוול.

    באופן ענייני אין סיבה שלא נעשה שימוש בצילום, כל עוד נשים לב שההקשר עלול להיות שונה מהנראה לעין. אבל על איזה הקשר מדובר כאן? אתה הרי לא מציע 'סיפור' אחר, וגם הנתבעים לא.

    מה שמעוגן בחומר המצולם הוא נאווי שמפריע לחיילים. זה מתועד, ולטענתך – מוצדק. ואת אותו הקשר בדיוק שאתה מצדיק, השופטת דוחה. אז מה עוד אתה צריך?

    צחוק של לגלוג הוא צחוק המופנה החוצה, למשל החיילים היו צוחקים לדיירים הלתי חוקיים בפנים. הצחוק שאני רואה הוא שקט ולא מופגן, ולכן – של מבוכה. כן, זה מביך שמצלמים אותך במצבים כאלה, גם כאשר הם מוצדקים, וגם אם עושים את זה כל הזמן.

    לגבי האשמה בבורות – משום מה, נראה לי דמגוגי להאשים מישהו בבורות רק בגלל שהוא לא עוקב אחרי הפרסומים של בצלם 🙂 בכל אופן, אין לי עניין להיכנס עכשיו למחלוקת הפוליטית הזו, וזה גם לא הדיון. השאלה הייתה מאוד ממוקדת : האם השיקול המשפטי להשתמש בחומר המצולם נגד נאווי, והימנעות מהסקת מסקנות ממה שאיננו מצולם, מוצדק או לא.

  40. עידן / מאי 13 2009 15:23

    אני מרגיש שזה מתקדם בלופ, לכן אנסה להבהיר פעם אחרונה. לא תשתכנע, לא נורא.

    לא שיניתי שום טענה. הטענה הבסיסית היא שהחומר המצולם לא תומך בגרסת התביעה יותר או פחות מאשר בגרסת הנאשם. השופטת החליטה לא על סמך החומר המצולם, אלא על סמך "חוק הטבע" שאומר – הצבא תמיד צודק.

    בעניין הצחוק – אתה שוב חומק מהעיקר. מבוכה או לא, זה חוסר רגישות משווע. כמו ילד שצוחק ליד נכה או חולה שיתוק מוחין. נסלח לילד, לא נסלח לאדם בוגר. איכשהו כשחיילים חוצים קו אדום, תמיד צצים התירוצים הסלחניים האלה, שמפקיעים מהם את יכולת השיפוט ו/או השליטה העצמית.

    האשמת הבורות לא היתה דמגוגית. טענת שהפלסטינים בונים איפה שבא להם, כביכול בניגוד לחוק. המסמך שקישרתי אליו מוכיח שאין שחר לדבריך. כלומר, המחלוקת עובדתית, ולא "פוליטית", כפי שניסית להציגה. אני לא מתווכח על עובדות, וגם לא מתפתה להסיט את הדיון רק מפני שאתה אפילו לא מוכן להודות שטעית בעובדות.

  41. נתי / מאי 13 2009 18:42

    אולי אתה ממאן לקרוא את הדברים הפשוטים שאני כותב.

    כתבת :

    מכאן שלפנינו חידוש מעניין בדיני הראיות. חומר מצולם שהנאשם מספק הוא פסול לעדות – אלא אם כן הוא מפליל את הנאשם עצמו. אני אניח למומחי המשפט להתעמק בהשלכות המרתקות של החידוש הזה, ואומר רק זאת: גם אם התפרע נאווי באירוע הנישול המחפיר ההוא, וגם אם התסיס, וגם אם דחף – טוב שעשה כן.

    ולעיל הצעתי הסבר חלופי והפרכתי את דבריך. אתה לא מציע הקשר אחר ולכן טיעון ההקשר גם כן לא קשור.

    גם מה שכתבת על הטייה ועל 'חוק טבע' חסר שחר. השופטת כתבה שעל פי ההקשר נאווי מתסיס ולכן היא מקבלת את עדות השוטרים. הרי ניתן להאשים אדם בתקיפה גם בלי שתהיה קלטת, אז אין שום בעיה שהשופטת העדיפה את עדות התקיפה. מי שרוצה להסתכל בגוף פסק הדין ולא להסתמך על שלוש נקודות בלבד, יראה שעשו להם חקירה נגדית והם נמצאו אמינים. אתה הרי לא מצפה שכל פשע שלא יתועד בוידאו – בשביל זה יש חקירת עדים.

    לגבי הצחוק – לא חומק ולא נעליים. הם לא צחקו לפלסטינים בפנים, ולכן למרות שיש פה חוסר רגישות כלשהו אין פה עוול בלתי נסבל שלא יאומן. (מעבר לשאלת האשמה שלא אפתח כרגע, שיוצרת הבחנה משמעותית בין המקרים)

    והאשמת הבורות אכן דמגוגית, בגלל שהיא לא קשורה לנושא השפיטה הקונקרטית כאן מבחינת דיני הראיות. אם אתה רוצה שנדון בשאלה העקרונית למי שייכת הבעלות על הקרקעות – נוכל לפתוח פוסט חדש, כרגע השאלה היתה מאוד ספציפית: האם נאווי חף מפשע או שניתן להאשימו בבית משפט, והאם השימוש של השופטת בקלטת היה מוצדק או לא.

  42. בועז / נוב 21 2009 01:05

    וגם מכאיב מאוד.

    טורד מנוחה.

    עוכר שלווה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: