Skip to content
1 בפברואר 2009 / עידן לנדו

מה באמת קרה בשכונת זיתון?

בבוקר יום שני, ה-4 לינואר, הרג צה"ל בשכונה 48 אזרחים – יותר מכל תקרית אש בודדת אחרת במהלך המתקפה. איך ולמה זה קרה? צה"ל שומר על שתיקה

כבר במהלך המתקפה על עזה היה ברור שהציבור הישראלי אינו מקבל תמונת מצב אמיתית של המתרחש. כלי התקשורת הישראליים יישרו קו עם האיסור להיכנס לעזה – ואפילו לא טרחו להיעזר בעיתונאים ובמקורות מידע שכבר נמצאו בעומק השטח. וכך קרה שבשעה שכל העולם נחשף בזמן אמיתי לאירועים קשים ואף מחרידים, צף לו הישראלי הממוצע בענן של בורות פסטורלית.

והנה, לאחר הפסקת האש, הותר סוף סוף לעיתונאים הישראליים לחזור לעזה. אלא שעכשיו כבר אין מי שיקשיב להם. הסיפור האמיתי הפך להיות מערכת הבחירות; עזה כבר תוייקה כסיפור (הצלחה!) ששמנו מאחורינו. ושוב לא נדע מה לעזאזל קרה שם, בשלושת השבועות שבמהלכם המטיר צה"ל כמות בלתי נתפסת של פגזים על עזה.

אחד האירועים הקיצוניים ביותר במתקפה התרחש עם תחילת המבצע הקרקעי, בשכונת זיתון. קרוב ל-50 אזרחים נקטלו שם בין ה-3 ל-4 לינואר, בידי חטיבת גבעתי, ועשרות רבות עוד נפצעו וגססו למוות – כולם בני משפחה מורחבת אחת. האירועים בזיתון זכו לסיקור נרחב בתקשורת הבינלאומית, ועוררו גל של מחאה וזעזוע. בארץ הם כמעט ולא נודעו – למעט סיקור שטחי למדי ב-ynet, וכמה איזכורים חולפים פה ושם – שום כלי תקשורת מרכזי לא דיווח עליהם (אשמח להיווכח שאני טועה, ושהחמצתי דיווח כלשהו). הנה כך זה קורה: מרחק 3 שעות נסיעה מאיתנו, הרג צה"ל נשים וילדים, ואנחנו אפילו לא ידענו.

כמובן שנשאלת גם השאלה – ולו היינו יודעים, מה היינו עושים? שאלה טובה, אבל לא הפעם. הפעם אני רק רוצה שיידעו. שלפחות יידעו מה קרה שם.

את השתלשלות האירועים שתובא להלן ליקטתי מכמה מקורות שונים (כולם מובאים בסוף הפוסט). אין לי ספק שהם מציירים תמונה לא שלמה, ואולי אפילו מוטֵית לפרקים, של מה שבאמת קרה. ויחד עם זאת, אין לי ספק שגם כך, גרעין האמת שבהם מזעזע כל כך, שהדעת לא סובלת את השתיקה סביבם. מן הדין שהאמת על זיתון תצא לאוויר העולם ותטלטל את מי שעוד אפשר לטלטל.

השתלשלות האירועים

שכונת זיתון נמצאת בפאתיה הדרומיים של עזה. ביום שבת, ה-3 לינואר, החל צה"ל להפגיז את השכונה, ובמקביל כיתר אותה ומנע יציאת תושבים. בלב השכונה התגוררה משפחת סמוני המורחבת במספר בתים סמוכים, כמה מאות נפשות, שהתפרנסו בעיקר מחקלאות. במהלך יום ראשון, ה-4 בינואר, החל צה"ל להוציא תושבים מבתיהם ולרכז אותם בבתים בודדים, כמה עשרות נפשות בכל בית.

בביתו של עטיה סמוני (47) התכנסו 19 איש להעביר את הלילה ביחד. ביום ראשון ב-7:20 בבוקר נשמעו דפיקות של חיילים על הדלת. עטיה ירד לפתוח להם, עם תעודת זהות בידיים מורמות. כשפתח את הדלת, נורה למוות. בנו, פרג', ראה את זה מחלון הקומה השניה.

החיילים פרצו לבית, עלו לקומה השניה, וירו לתוך החדר שפרג' שהה בו. מן הירי נפצעו כמה אנשים, ונהרג אחיו החורג של פראג', אחמד בן ה-4, שהיה בזרועותיו. גם אמו של אחמד נהרגה.

גם בביתה של פטימה סמוני (37) שהו אנשים רבים ביום ראשון. בעקבות אזהרות הצבא שלא יישארו בביתם, יצאו אחדים מהם ביום שני בבוקר לרחוב סאלח א-דין. הם נופפו לעבר טנק ישראלי בפיסות בד לבנות. מיד נפתחה עליהם אש כבדה. בעלה של פטימה ואחיו נהרגו במקום והיא נפצעה. הם נסו לבית שכן, אבל גם הוא הופגז. שני בניה של פטימה, בני 15 ו-17, נהרגו. ילדיה הצעירים יותר נפצעו.

רוב בני המשפחה רוכזו במחסן בטון גדול של ואיל סמוני (40). ביום ראשון בבוקר כבר היו שם הרבה מאד נפשות – 70 איש לפי עדות אחת, 100 איש לפי עדות אחרת. האנשים רוכזו בחופזה, כך שלא היו להם מזון או מים במחסן. גם התינוקות נותרו ללא מזון. מה שאירע בשעות הקרובות תואר בידי עדים שונים לגופים ועיתונאים בלתי תלויים.

ביום שני ב-6 בבוקר, החליטו כמה גברים ללכת להביא אל המחסן בני משפחה מבית סמוך. זאת מתוך הנחה שצה"ל מודע לכך שבית ואיל סמוני הפך למקלט האזרחים הגדול בשכונה ולכן לא יפגע בו. שלושה גברים ניגשו לדלת ויצאו החוצה. מטח ירי מיידי של צה"ל הרג אחד מהם במקום, ופצע את שני האחרים. מיד לאחר מכן נשמע פיצוץ אדיר – פגז או טיל פגע בתקרת המחסן. בשוך הרעש והאבק, היו פזורות במחסן קרוב ל-30 גופות. ילדים, נשים וזקנים. בתוך שניות המקום הפך לגיהנום. עשרות פצועים נותרו שם, בלי יכולת לזוז. רק קבוצה קטנה של אנשים הצליחה לברוח לבית סמוך, שם שמרו כ-40 חיילים על 30 תושבים. עיני הגברים היו מכוסות בבד.

מייסא סמוני (19) היתה בין הניצולים מההפגזה והגיעה אל הבית שבו שהו החיילים, יחד עם התינוקת שלה, בת 9 חודשים, ששלוש מאצבעותיה נקטעו בפיצוץ, ועם מוסא, הגיס שלה (בעלה נהרג בפיצוץ). החיילים ששמרו על הבית נתנו לה עזרה ראשונה וצירפו את מוסא אל יתר הגברים. ידיו נקשרו ועיניו כוסו. החיילים שיחררו את מייסא עם התינוקת ואמרו לה שהם שומרים על הגברים למקרה שיגיעו אנשי חמאס. מייסא הבינה שהם משתמשים בגברים כ"מגן אנושי". היא יצאה אל הכביש יחד עם תושבים אחרים והם נלקחו בידי אמבולנסים פלסטיניים לבי"ח שיפא.

הם היו בני מזל. רוב הפצועים שכבו יומיים בין ההריסות, גוססים לאיטם. במרחק של מטרים ספורים מאיתם – בבתים סמוכים וברחוב סלאח א-דין – שהו עשרות חיילים של צה"ל. הם ידעו על קיומם של עשרות פצועים במחסן של ואיל סמוני, כי הגיעו אליהם כמה ניצולים מן ההפגזה. למרות זאת, החיילים לא עשו דבר, ואף מנעו מצוותי ההצלה של הסהר האדום והצלב האדום להיכנס למתחם.

רק ביום רביעי, ה-7 לינואר, אחר הצהריים, הורשו צוותי ההצלה להיכנס. לעיניהם התגלה מחזה מחריד. בחדר אחד התגלו 16 גופות: 7 נשים, 6 ילדים ו-3 גברים. 4 ילדים, עדיין חיים אבל באפיסת כוחות, נמצאו צמודים לגופות אימותיהם. אנשי הצלב האדום (שאינם פלסטינים) ושליח האו"ם הגדירו את האירוע כ"מזעזע לחלוטין".

פרמדיק של הצלב האדום העיד כי צה"ל לא התיר לצוותי ההצלה להכניס למתחם מצלמות, מכשירי רדיו או טלפונים סלולריים, ציוד שהם נושאים איתם דרך שגרה במשימות כאלה.

ביום חמישי חולצו עוד 103 ניצולים מן המתחם, תשושים מרעב וצמא. ביום ראשון, ה-11 בינואר, חולצו עוד 12 גופות של בני משפחת סמוני. סך ההרוגים ממשפחת סמוני: 48.

הלוויתם של הילדים אחמד, מוחמד ועיסא סמוני, עזה. תצלום: אי-פי

תגובות דובר צה"ל

תגובה אחת: "צה"ל מצוי בעיצומם של התחקירים שלאחר מבצע "עופרת יצוקה". עם סיומם יגובשו מסקנות והמלצות ויטופלו בהתאם".

תגובה שניה: "הצבא הוכיח את נכונותו להימנע מפעולות על מנת להציל חיי אזרחים, ולהסתכן בפגיעה בחיילים בכדי לסייע לאזרחים חפים מפשע. כל האשמה רצינית נגד התנהלות הצבא תיבדק בהתאם, אם תתקבל תלונה רשמית".

תגובה שלישית: "הצבא חוקר את מה שקרה בזיתון. אין זה נכון שחיילים הורו לתושבים להתכנס בבית אחד. חיילי צה"ל אינם פוגעים באזרחים במתכוון. אתם חושבים שאנחנו אומרים לאנשים להיכנס לבית ואחר כך הורגים אותם בכוונה? החמאס מחביא את אנשיו בקרב אוכלוסיה אזרחית, ליד בתי ספר ובתי חולים, ומחייב את חיילי צה"ל לפעמים לפתוח באש הגנתית, שלעתים הורגת אזרחים. אנו נוטים לשכוח שבשנת 2000 היו לנו פיגועי התאבדות בישראל, ברחובות בבתי קפה ובאוטובוסים, ו-50 אחוז מהמתאבדים היו מן החמאס".  

11 שאלות

1. האם יש עדות כלשהי על אש שנורתה לעבר צה"ל מאחד מבתי משפחת סמוני?

2. האם נמצאו אמצעי לחימה כלשהם באחד מבתי משפחת סמוני?

3. זיתון ממוקמת בפאתי עזה. ההפגזה עליה פתחה את המבצע הקרקעי. צה"ל הקיף את השכונה במכשולים פיזיים. האם ייתכן שצה"ל פשוט תיכנן להפוך את זיתון למחנה זמני לכוחות גבעתי? האם ייתכן שהשכונה "טוהרה" לא מפני שנורו ממנה רקטות אלא לצרכים לוגיסטיים בלבד?

4. האם חיילי צה"ל פתחו באש על אזרחים שנופפו בבד לבן, כפי שכבר עולה מעדויות של אזרחים בשכונות אחרות? אם כן, למה?

5. האם חיילי צה"ל פתחו באש על אזרחים שיצאו מפתח ביתם, מבלי לבדוק אם הם חמושים? אם כן, למה?

6. האם חייל צה"ל ירה בילד בן 4 בעודו בזרועות אחיו?

7. מדוע ירה צה"ל פגז (מסיבי, בלי ספק) על המחסן של ואיל סמוני, למרות שחיילים ריכזו שם עשרות תושבים במהלך היממה הקודמת? מיהו המפקד שהורה להפגיז את המחסן?

8. לשם מה כפתו חיילי צה"ל וקשרו את עיניהם של גברים ממשפחת סמוני בבית הסמוך למחסן של ואיל? האם חיילי צה"ל השתמשו בגברי המשפחה כ"מגן אנושי"? כלומר, האם נקטו בשיטה ה"מפלצתית" שצה"ל מייחס לחמאס?

9. מדוע לא הגישו חיילי צה"ל עזרה ראשונה לעשרות הפצועים שבבית המופגז, במשך 48 שעות?

10. מדוע לא התיר צה"ל לצוותי הצלה להיכנס למתחם במשך 4 ימים? מדוע לא התיר להם לפחות להיכנס בין יום שני ליום רביעי, 48 שעות שבמהלכן כנראה לא נורתה עוד אש בקרבת הבתים?

11. מדוע נאסר על צוותי ההצלה לצלם את זירת האירוע? האם צה"ל ניסה להסתיר או לסלק ראיות?

כתובות על הקיר

העיתונות הישראלית לא יצאה מגידרה לחקור את טבח זיתון. למעשה, היא בקושי דיווחה עליו. לעומת זאת, כולם הזדעזעו מן הכתובות והנאצות שהשאירו אחריהם חיילי גבעתי על קירות הבתים של משפחת סמוני. ציור של מצבה ועליו הכתובת: "ערבים: 1948-2009"; "1 הלך, 999,999 נשארו"; "עשו מלחמה ולא שלום"; וכמובן, "מוות לערבים", הישן והטוב.

"חבל שאירועים בודדים מטילים כתם על הצבא", אמר גורם צבאי, "ככלל, החיילים שפעלו במבצע הבינו היטב מה מותר ומה אסור וביצעו את ההנחיות באופן מלא. רבים מהם אף הקפידו לשמור על הסדר בבתים שבהם שהו, העניקו עזרה לאוכלוסיה פלסטינית ואף סייעו לבעלי חיים שנותרו קשורים ורעבים".

בתגובה לגילוי כתובות הנאצה, נמסר מדובר צה"ל כי "צה"ל רואה בחומרה כל פגיעה ברכוש מסוג זה והדבר סותר את ההנחיות שקיבלו החיילים ממפקדיהם ערב המבצע". ועוד נמסר: "לא לכך מחונכים חיילי צה"ל. זה נוגד את הקוד האתי של צה"ל – העניין נמצא בחקירה והאחראים ייענשו במלוא החומרה".

יפה שחיילי צה"ל מסייעים לבעלי חיים רעבים. יפה גם שמענישים במלוא החומרה על "פגיעה ברכוש". וטוב שיש קוד אתי. השאלה שעדיין מנקרת היא מה הקשר בין כל הפעלתנות הקוסמטית הזאת לבין הטבח בזיתון. האם מישהו ייתן את הדין על מה שקרה שם? האם חיילי צה"ל מונחים לסייע לבעלי חיים רעבים אבל לא לפלסטינים גוססים? האם הם נענשים במלוא החומרה על שרבוטים גזעניים אבל לא על ירי, מטווח קצר, על ילדים ונשים?

סיכום

אני לא עיתונאי מקצועי ולא משפטן. את המלאכה שעשיתי כאן – איסוף דיווחים ועדויות, הצגת שאלות מתבקשות – יכול לעשות כל אזרח חושב (עם מעט רצון וסבלנות). כמות הדיווחים, אופיים, ומקדם האמינות הגבוה של המקורות, הגיעו (כבר מזמן) למסה קריטית שאין הדעת סובלת אותה. לצערי, מי שהיו אמורים לעשות את המלאכה הזאת בזמן אמת, כשהשטח עוד "טרי" – העיתונות הישראלית ורשויות החוק – מעלו בתפקידם. אולי הפוסט הזה יזיז משהו.

מאחורי העדויות והדיווחים עומדים ניצולים, פרמדיקים, עיתונאים מכמה עיתונים רציניים בעולם, ופעילי זכויות אדם. כולם יחדיו רוקמים נראטיב מפורט ולכיד על האירועים שהתרחשו בשכונת זיתון בין ה-3 ל-7 לינואר. זהו נראטיב מעורר חלחלה, מזעזע, שהשכל והדמיון מנסים שוב ושוב להדוף מעליהם, אך לשווא.

צה"ל עדיין לא סיפק ולו הסבר מינימלי לאירועים. להבדיל מההפגזה על בית הספר של אונר"א בג'באליה, במקרה של זיתון צה"ל אפילו לא טען שנורתה לעברו אש מן הבתים של משפחת סמוני (כזכור, גם במקרה של אונר"א, צה"ל חזר בו, עובדה שמרבית הישראלים אינם יודעים, או מסרבים לדעת). בחלל הריק הזה נותרו תלויות שאלות קשות מאד, וספקות קודרים. מדובר בתקרית שמאפילה בחומרתה על הטלת פצצת הטון על ביתו של סלאח שחאדה, שכבר נחקרת בחו"ל; הן מבחינת היקף הנפגעים, הן מבחינת הספק הגדול שבכלל נורתה אש מכיוון בתי משפחת סמוני, והן מבחינת כמות המפקדים והחיילים שהיו מעורבים, במעשה או במחדל, באירועי זיתון.

אין לי ספק שצה"ל ימצא ויעניש את מי ששירבט את הכתובות הגזעניות על קירות הבתים בזיתון; הם מצטלמות לא טוב בעולם. השאלה היא האם גם כאן, כמו במקומות אחרים, נחזה שוב בגמביט המוכר של "והיה מחננו טהור". ואם כך, אולי באמת אין מנוס מהפקדת החקירה של אירועי זיתון בידיים חיצוניות, בזירה הבינלאומית?

מקורות

הגארדיאן
וושינגטון פוסט
לוס-אנג'לס טיימס
ניוזוויק
ניו-יורק טיימס
בצלם: עדויותיהם של מייסא, פרג' ופאהד סמוני
ynet
אל-ג'זירה

24 תגובות

להגיב
  1. אייל / פבר 1 2009 17:07

    רופאים לזכויות אדם עמדו בקשר עם פליטי המשפחה בזמן אמת ועם הצבא. מציע לפנות אליהם ולבדוק.

  2. אזרח. / פבר 1 2009 17:24

    Gaza villages Wiped off the map

    ישראל הרשמית על סוללת דובריה הצדקניים ומגלגלי העיניים תמיד טוענת: מדוע לא הקמתם בתים ומקומות עבודה על חורבות השטחים שפינינו? הפ'לסטינים בנו בתים.אבל ישראל הרסה אותם עם בולדוזרים.

    http://www.flickr.com/photos/31394176@N04

    איך הגיע כדור של צלף מהצבא ה"מוסרי" ביותר בעולם לראשו של ילד בן חמש?

    http://eyalniv.wordpress.com/2009/01/27/salah1/%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%97%D7%A1%D7%A0%D7%99%D7%9F/

    אחמד חסנין, בן חמש.

    אחמד חסנין, בן חמש, נורה בכדור בראש על ידי צלף. הוא מונשם ומחוסר הכרה.

  3. אחד / פבר 1 2009 17:39

    ולחשוב שהפתרון הפשוט כל כך נמצא בטווח יד:
    שחמאס יפסיק לירות קסאמים על ישראל

  4. אזרח. / פבר 1 2009 17:48
  5. מתי / פבר 1 2009 18:51

    בפוסט אחר פוסט אתה מגלה חוש מוסרי ועומד על צדק ומעניק לנו ראייה נוקבת אל מעבר למסכת השקרים של התעמולה המקומית.
    חזק ואמץ!

    המערכת המשפטית קרסה לא רק בבדיקת אירועים בטבח האחרון, אלא גם לפני כן במלחמת לבנון השנייה וגם באינתיפאדה השנייה ובכלל בשורה של עדויות על התעללויות ורצח בקרב הצבא הישראלי.
    ועוד לא הזכרנו את הפרת ההגבלה על העינויים והאימה של השב"כ על פעילים בתוך ישראל ומחוצה לה.

  6. אסתי / פבר 1 2009 19:48

    "הצגת שאלות מתבקשות – יכול לעשות כל אזרח חושב (עם מעט רצון וסבלנות)."

    כאן בדיוק הנקודה. הוא לא רוצה ולכן הוא גם לא יכול.

    בדיוק היה על זה עכשיו ויכוח אצל קירשנדון כשקרישנבאום השתלח בפרופ' לפסיכולוגיה פוליטית שהוזמן לאולפן כדי להסביר למה לדעתו אין סיקור אמיתי של מה שקורה כאן בשטח ולכן הציבור לא יודע מה היתה השתלשלות העניינים שהביאה לעופרת היצוקה.

    הפרופ' הנכבד ניסה להסביר את טענתו (שהתקשורת לא מסקרת, לא מדווחת ולא נותנת רקע) וקירשנבאום לא נתן לו לפתוח את הפה מרוב זעקות שבר על איך הכל סוקר אצלם באולפן (אצל הקירשנדונים)
    והפרופ' ניסה להסביר וקירשנבאום זעק חמס והפרופ' שוב ניסה וחוזר חלילה ולא הצליח לענות על טענותיו של הקירש שהכל נמצא היום ברשת וברשתות הזרות ולהגיד – נכון. רק שזה לא מעניין את הציבור.

    עוד דוגמא לגועל נפש שעוד נחשב לעיתונות בארצנו נטולת עיתון הארץ (כלומר יש סמרטוטון. הארץ כבר לא)

  7. אזרח. / פבר 1 2009 21:38

    שתי החבובות הללו יודעות מה מצפים מהם בעלי העניין.לבדר ולהרדים את הציבור במסווה של עיתונאות "נשכנית".הן גם מתוגמלות כספית בהתאם.אני זוכר ראיון שנעשה עם עם יואב יצחק לפני הבחירות של 2006 .רביב דרוקר ישב ליד יואב יצחק.שתי החבובות לא נתנו ליואב יצחק להוציא יותר מרבע משפט על התחקירים שיואב יצחק הוציא על אולמרט.החבובות מסמסו את הזמן בדיבורים עם דרוקר,מעל ראשו של יואב יצחק שפשוט מלמל לעצמו.לאחר דקה וחצי סגרו את העניין ב… מצטערים,יוצאים להפסקה.כך, כאילו,למראית עין נתנו במה ליואב יצחק,אבל למעשה ניטרלו את יואב יצחק מלומר משפט שלם אחד.

    וזו רק אחת מהפעמים.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=843183

    המחדל התקשורתי הגדול
    על אהוד אולמרט כבר אין מה לומר. על התקשורת החנפנית שהעלתה אותו לשלטון דווקא יש ארי שביט

    "מדוע האחריות שלנו, העיתונאים, כל כך גדולה? משום שבימים שקדמו ליום הבחירות 2006 אהוד אולמרט היה מועמד פריך מאוד. התמיכה בו היתה רחבה אך דקיקה. עובדה: כאשר יואב יצחק עשה באתר האינטרנט שלו את העבודה שאותה צריכים עיתונאים לעשות (פרסום פרשיות הנדל"ן של אולמרט בפברואר 2006), התמיכה באולמרט נשחקה. כאשר אורי בלאו עשה את העבודה שאותה עיתונאים צריכים לעשות (פרסום תחקיר מקיף על אולמרט במוסף הארץ ב-24 בפברואר 2006) התמיכה באולמרט צנחה.

    אילו עיתונאים אחרים – בכירים ורבי השפעה יותר – היו עושים אף הם את שעיתונאים אמורים לעשות, הציבור הישראלי היה יודע על אולמרט כבר בפורים 2006 חלק גדול ממה שהוא יודע בפסח 2007.

    "את הראיון המחפיר ביותר של קמפיין 2006 ערכו עם אולמרט שני הכוכבים האהובים של ערוץ 10 – לונדון וקירשנבאום. כאשר התארחו בלשכתו של ממלא המקום, שישה ימים בלבד לפני הבחירות, פרשיות העבר של אולמרט כבר אווררו ב"הארץ" ופרשת הבית ברחוב כרמיה כבר היתה ידועה. ואולם שני העיתונאים הוותיקים, המנוסים והביקורתיים לא שאלו אף שאלה ביקורתית אחת. הם לא הזכירו את פרשות העבר ולא נגעו בפרשות ההווה. המושג שחיתות כלל לא עלה בשיחת החנופה שאותה ניהלו עם המועמד. עד כדי כך שכאשר קירשנבאום שאל את השאלה האחרונה, העיר לונדון ש"מעולם לא קרה שמראיין ירים כדור באופן כזה למרואיינו". ואולם מיד הוסיף לונדון עצמו הערה ששום מראיין בשום מדינה נאורה לא היה חותם בה ראיון-ערב-בחירות עם מועמד לראשות הממשלה. "גם האתלט שממול היה בסדר גמור", החמיא לונדון לממלא המקום

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/963822.html

    "ובתפקיד שר ההסברה, מוטי קירשנבאום

    "בארזים נפלה אתמול שלהבת, המסווה הוסר והמסכה נקרעה. תוכנית הדגל של התבונה ושל שיירי הנאורות הישראלית, ובה המגיש שנחשב למתקדם ולפתוח בצמד המגישים, כשלו אמש כישלון מחפיר. מוטי קירשנבאום, מופת של הגשה דעתנית וליברלית בדרך כלל, התבלבל אתמול לחלוטין בהבנת תפקידו העיתונאי, והפך גם הוא למגיש מגויס, כאחרון התועמלנים. עזבו אתכם מפרשנויותיו המגוחכות של רוני דניאל, תשכחו מצדקנותה של אושרת קוטלר, לא צריך גם את אגף ההסברה במשרד החוץ. יש לנו את קירשנבאום. ימונה מוטי לשר ההסברה, וחסל.

    זה היה עוד במרץ 2008 .

    באשר לפרופ' ,אולי את מתכוונת לזה ?

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/904433.html

    להסיר את המחסומים (הפסיכולוגיים).

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1059977.html

    מה יודעים היהודים בישראל על הסכסוך עם הפלסטינים.

  8. אסתי / פבר 1 2009 21:41

    ואני אומרת לך – זה היה נורא.
    אני רגילה להתעללות הקבועה של לונדון, אבל קירשנבאום?
    פשוט השתולל. לונדון לעומת זאת שיחק את השוטר הטוב ובעיקר הנאור.

  9. אלון / פבר 1 2009 23:22

    והפתרון כה פשוט… לא לירות קסאמים… זה הכל.

    כדאי לשנות כיוון ולזעוק בכל דרך מתוחכמת שיש לכם לחמאס והג'יהד שיפסיקו את הירי שמחודש כי זה עלול לגרור את צהל בעוד חודש למבצע נוסף… לא משתלם להם ככל הנראה.

    איפה הזעקות שלכם נגד הירי הזה שהולך להביא את אותו אסון שוב עליהם, אנשים שם כמו לוחצים על ההדק שיגרום להרג ילדים ונשים ואתם שותקים

    מה קורה??

  10. נגה / פבר 2 2009 01:07

    ברשותך, הכנסתי את הפוסט שלך לפלטפורמה העממית שלי

    http://cafe.themarker.com/view.php?u=166156

    אולי עוד כמה אנשים יעצרו רגע, אם כי סביר להניח שברוח הזמן, רובם ירגישו רק חבטה קלה בכנף הנפש.

  11. זיגי / פבר 2 2009 02:23

    אני פשוט לא מסוגל להאמין למה שכתוב פה. זה פשוט לא ייתכן. לא ייתכן שזה קרה, אין לי דרך להוכיח את זה, אבל אני פשוט לא מאמין שמישהו כמוך וכמוני מסוגל לעשות את הדברים שאתה מספר. ואלה הם חיילי צהל – אנשים כמוך וכמוני.. מה שאתה לא היית עושה גם הם לא היו עושים..

  12. זיגי / פבר 2 2009 02:32

    אתה עושה דהומניזציה של חיילי צה"ל!
    ממש כמו שחלק מהאנשים עושים דהומניזציה לתושבי פלסטין. אתה הצד השני של אותו מטבע!

  13. עידן / פבר 2 2009 06:57

    אתה לא נדרש להאמין. אתה נדרש לבדוק. ובאשר למה ש"אנשים כמוני וכמוך" מסוגלים לעולל – ההסטוריה הוכיחה שאין גבול.

  14. אלעד דקר / פבר 2 2009 13:51

    גם הנאצים אמרו לצ'כים אחרי שהם שחטו כפר שלם כנקמה על החיסול של רודולף הס את מה שאתה אומר.
    ולא אני לא משווה את החיסול של רודולף הס לירי קאסמים אני כן משווה את החוצפה של מדינה שמחזיקה מליון וחצי אנשים בכלא ומעיזה לומר להם "כל מה שאתם צריכים לעשות זה לשבת בשקט ואז לא יקרה לכם כלום" גם בלי שצה"ל נכנס לעזה קורה לפלסאטינאים הרבה מאוד: הם במצור כלכלי ופיזי, והם חיים בעוני נורא ואיום, והם מנותקים מהגדה והגדה עצמה נמצאת תחת כיבוש.

  15. זיגי / פבר 2 2009 13:54

    נותן איזשהי הוכחה שבאמת בקירבנו נמצאים כמה יודונאצים שמסוגלים לעשות את מה שתיארת. אלא אם כן זה מהשפה החוצה..

    כשאתה אומר שההסטוריה הוכיחה שאין גבול – אתה בעצם אומר שבקונסטלציה היפוטטית מסויימת – נגיד איזה מצב קפקאי שבו אתה מוצא את עצמך עם מדים ונשק נלחם במבצע עופרת יצוקה – אז ישנה ייתכנות שהיית יורה באנשים המניפים לעברך גדל לבן ומרימים ידיים? זה יכול לקרות גם לך, עידן?

  16. עידן / פבר 2 2009 16:30

    זה בדיוק מה שאני אומר. אף אחד לא מחוסן מפני ההשחתה של הכוח, והציות העיוור, ולהט הנקמה. ואין לי כל ערובה שאני הייתי מתנהג אחרת בסיטואציה הזאת.

    המסקנה המתבקשת היא לא להגיע לסיטואציה כזאת. לסרב להיות חלק ממערכת שמכריחה אותך להשיל את אנושיותך.

    את ה"ליברמן" מעליך מחקתי, הסתה לרצח לא בבלוג שלי. אבל אם אתה חושב שרק אנשים כמוהו מסוגלים לבצע פשעים בשדה הקרב – אתה טועה. לעתים קרובות, דווקא הם מתקפלים. הרוב הדומם, הסביל, המסרב לחשוב ולדמיין את היריב כבן אנוש – הוא המוציא לפועל של הפשעים.

    לא רק שההסטוריה מלאה באנשים כמוני וכמוך שמבצעים פשעים מחרידים. היא גם מלאה באנשים כמוך, שסירבו להאמין שזה ייתכן, גם כשהעובדות ניצבו מול עיניהם. אם יש משהו שהדמיון של הפושע יכול לבנות עליו, זה חוסר הדמיון של השומע.

  17. Saskia / פבר 2 2009 16:46

    Thankk you for your post. I follow your Blog from abroad and it supplies me one of the rare opportunities to feel sorry for not paying Taxes in Israel. Only academics like you deserve to carry that name.

  18. זיגי / פבר 3 2009 03:52

    זה מתחיל מזה שלמישהו יש דעה.

    אחר כך על מנת לחזק אותה – הוא לוקח דוגמאות היסטוריות, ודגמאות רלוונטיות, ולינקים וקישורים ועדויות – ומה לא.
    את העדויות ההפוכות, ואת הדוגמאות ההיסטוריות ההפוכות, ובכלל את ההגיון שבדעה ההפוכה – מכל אלה הוא בוחר להתעלם.
    אני לא מתכוון רק אליך, עידן, אני מתכוון לשמאל בכללותו, ולימין בכללותו, ולמרכז בכללותו – הכל סיפור של אמונה והתעלמות.

    אני מקשיב לכולם, מאמין לכולם ומתעלם מכולם.

    אין לי דעה.

    ובקשר לדמיון – אין אחד שיכול להתחרות בו. להאשים אותי בחוסר דמיון – זה לחטוא לאמת.

    בכל מקרה, הבלוגים שלך מרתקים אותי – אני שומע ממך דברים שאני לא שומע במקומות אחרים. ובראש ובראשונה זה פשוט מעניין ואחר.

  19. יוסי וולפסון / פבר 3 2009 11:13

    זה מאוד חשוב, ושם שמתי לזה לינק בבלוג שלי
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=866826
    אבל יש לי בעיה קשה עם הרטוריקה של "חיילי צה"ל מאכילים חיות אבל הורגים בני אדם", ועם הנימה ששמה בעלי-חיים לא אנושיים בקטגוריה אחת עם רכוש.

    ההתקפה על עזה הרגה בהכרח מספרים עצומים של בעלי-חיים, שגם הם חיים הן באזורים העירוניים של הרצועה והן בשטחים הפתוחים שמבחינת הצבא ומתנגדיו כאחד שריפה והשמדה שלהם לא נחשבים משום מה להתקפה שלוחת רסן שגורמת בהכרח לפגיעה בנפש.

    אני מכיר לפחות עדות אחת על חיילים של הצבא הישראלי שהרגו בעל-חיים במכוון. באותו מקרה מדובר היה במשלוח סיוע של המוקד להגנת הפרט, הצבא לא אפשר למשאית משלוח להגיע עד ליעדו, ודרש שהפלסטינים ייקחו את הדברים מהמשאית ויעבירו אותם על עגלות חמורים. הצבא הרשה להשתמש רק בשני חמורים, וכאשר נעשה ניסיון להשתמש בחמור שלישי החיילים פשוט ירו בו בדם קר.

    הגיע הזמן שנבין שאין צורך להנמיך בעלי-חיים שאינם בני אדם כדי לחדד את חומרת הפגיעה בבני אדם. אלו ואלו הם נפש חיה. ומי שפוגע באחד פוגע לרוב גם באחרים.

  20. רם-און אגמון / פבר 4 2009 11:28

    טוהר הנשק הינו אגדה, שעם הזמן מאבדת לא רק מהרלוונטיות שלה, אלא גם מהאמונה בקרב הציבור בנחיצותה.

    אחד הדברים שהפתיע אותי לאחר המלחמה היתה הטענה שאחרי המבצע בצה"ל צריך לפעול על מנת למנוע מהחיילים לזלזל בחיי אדם. אם זו המטרה, הרי נוצר זילזוז בחיי אדם במהלך המבצע. והדבר ברור וידוע בצה"ל פנימה.

    מה שמעלה קבס אצלי זו הידיעה שלמרות שרבים מאוד החיילים שהיו עדים למעשי הזוועה, הם לא קמים ואומרים. צה"ל ממשיך במסורת השקר וההכחשה. וכולם אשמים. מהרמטכ"ל ועד אחרון הטוראים.

  21. מרים224 / פבר 4 2009 21:09

    לא מובנת לי האמירה כי אנחנו = ישראל, מטילה מצור על עזה. מה עם מצרים האחים הטבעיים של הפלסטינים? הרי מהצד ההוא ניתן להעביר כל הדרוש לחיי היום יום של הפלסטינים שבחרו שלא להיות ידידינו ולירות קסאמים לעבר אוכלוסיה אזרחית ולאיים בטרור על ערינו? הם גם אינם מוכנים לדבר איתנו, גם לא עם הכותבים הנלהבים להאשים את ילדיהם הם (בהנחה שילדיכם אכן משרתים בצה"ל) בפשעי מלחמה. אכן ייתכן ונעשו אי-אלה טעויות ואזרחים פליסטינאיים תמימים נפגעו. האם אזרחי ישראל בעוטף עזה , באשקלון, בבאר-שבע אם כולם פושעי מלחמה שקיבלו את עונשם מידי החמאס? גם אם נניח כי אינך חוקר ועיתונאי וכל מה שמדריך אותך זה ההגינות – הרי ההגינות מחייבת כי תחקור גם את החיילים עליהם אתה מטיל אות קלון. אין לי ספק שדובר צה"ל ישמח לקשר אותך עם כל חייל וחייל שהיה במקומות הנזכרים ואז, גם אם אינך מתכוון להיות הוגן, לפחות הקוראים היו מקבלים תמונה הוגנת והיה מתאפשר להם להחליט מי פושעי המלחמה ומי סתם תומכים בטרוריזם

  22. עידן / פבר 4 2009 21:21

    למה עזה באחריותנו? בואי אני אגיד לך למה.
    את יודעת שכל תינוק שנולד בעזה חייב רישום במשרד הפנים הישראלי? לא המצרי, הישראלי.
    את יודעת שישראל מחזיקה בכספי המכס והמע"מ של הפלסטינים, כספים שמגיעים להם עבור סחר שמתבצע דרך נמלי ישראל? ישראל מחזיקה בכספים, לא מצרים.
    את יודעת שישראל לא מתירה לעזה להקים נמל משלה?
    את יודעת שישראל יורה על דייגים פלסטינים?

    ולגבי מה שניתן להעביר דרך מצרים – כאן הבורות והחוצפה מגיעות לשיא. את יודעת בכלל שלפי הסכם המעברים, כל הסחורות לעזה נכנסות דרך ישראל, ומעבר רפיח מוגבל ל*אנשים* בלבד?

    בקיצור, אין לך מושג אפילו כמה המדינה שלך אחראית לקטסטרופה בעזה, אז את מדמיינת לך שהמצרים אחראים כמוך.

    לגבי דובר צה"ל: אני באמת מחכה לתשובות (השאלות כבר אצלו). איך לומר בעדינות, אני לא אפול מהכיסא אם שום תשובה לא תגיע.

  23. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / מרץ 19 2009 13:43

    בא לי לבכות,
    דמעות עומדות בעיני כשאני קורא את הפוסט הנ"ל…
    קורא ומתחלחל…

    תגיד לי, אתה נורמלי?!
    אתה לוקח את המקורות שלך, בפוסט שאין בו מילימטר של משהו שחקרת בעצמך – אלה חיבור של דברי הבל מפה ומשם, מלא פחות ולא יותר, רחמנא ליצלן, אל ג'זירה?!
    אתה בסדר?!
    ואם אל ג'זירה ייספרו לך שצה"ל גם כבש חצי מסיני בעופרת יצוקה, תפרסם על זה פוסט?!
    בתור לוחם אני מתבייש בזה שאני מגן על חיילים כמוך – מתבייש!
    לי ולחברי לנשק לא מגיע לקרוא כאלה פוסטים באינטרנט אחרי חודש שלא היינו בבית וסיכנו את חיינו על מנת להגן עלייך.
    תתבייש לך.
    אתה מחליש את עם ישראל כולו – עדיף מחבל רעול פנים שהכל יודעים כי הוא בא בכוונה לפגוע מאשר אחד כמוך שמחליש אותנו מקרבנו.
    אחיי לוחמי צה"ל, אל תיפלו לאנשים כאלו, אם אתם צריכים עידוד מוראלי סעו לשדרות – שם יודעים להעריך אותנו.

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אפר 16 2009 18:57

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: