Skip to content
22 בינואר 2009 / עידן לנדו

גמביט "והיה מחננו טהור"

אתמול התברר שצה"ל הצטרף לשורה ארוכה של עוכרי ישראל – התקשורת המערבית, אירגוני זכויות אדם, וכותב בלוג זה, העני ממעש – ומפיץ את השמועה הזדונית שצה"ל השתמש בפצצות זרחן בעזה. כפי שחזרו והטעימו כבר אלפי פרשנים וטוקבקיסטים, מדובר בעלילת שווא שרקמו פלסטינים ורופאים בעזה שמשתעשעים להם בפיברוק כוויות זרחן. העובדה שצה"ל משתף פעולה עם העלילה הזאת היא חמורה ביותר.

צה"ל עוד הרחיק לכת יותר מכותב בלוג זה, שסבר לתומו כי הפלסטינים נפגעו מפגזי זרחן לבן, שנורו לצורך מיסוך עשן, ורק משום שצה"ל, כפי שאומרים בלעז, לא נותן חרא על הפלסטינים, הוא לא הקפיד לירות אותם מחוץ לריכוזי אוכלוסיה.

לא ולא; כעת צה"ל מכריז במפורש שחייליו ירו 200 פגזי מרגמה זרחניים בתוך שטח מיושב. אין זאת כי אף צה"ל, אחרון מגיננו ועטרת ראשנו, הצטרף לשורת האנטישמים והמשמיצים. יידעו קברניטי המדינה – מתחת למדים מסתתר גיס חמישי: צבא שלם שחותר תחת קיומנו ומסייע לגרועים באויבינו. יושם צה"ל מאחורי סורג ובריח! יירקב לו שם עם אדיב ופחימה ווענונו ויחשוב טוב טוב על מה שהוא עשה! יתבייש לו צה"ל!

הגמביט

למען האמת, אין מה להתרגש מהודעת צה"ל; היא היתה בלתי נמנעת. הרשת כבר מוצפת בעדויות לשימוש בפצצות זרחן נגד פלסטינים – שאריות בוערות ברחובות, ריח חריף, כוויות לא שגרתיות, נסיונות כיבוי כושלים. מישהו שם למעלה הבין שאי אפשר לעצום עיניים מול כמות כזאת של עדויות פיזיות. זה לא בהכרח יום שמח לשוחרי שלטון החוק בישראל; זה יום עצוב. הסיבה היחידה שצה"ל נסוג מהכחשתו המקורית היתה שהוא לא רצה לצאת אדיוט, ולא, חס וחלילה, הכרה אמיתית בכך שחייליו ביצעו פשע חמור שהמיט סבל נוראי על נפגעי הזרחן.

המתקפה על עזה ידעה עוד עשרות תקריות לא פחות מזעזעות, ואולי יותר (במונחי הרוגים, פצועים וגוססים) שהוסתרו לחלוטין מקוראי העברית (הנה אחת בולטת, שראויה לפוסט נפרד). עד כה, צה"ל לא ראה צורך "לחקור" אותן. מדוע? ברוב התקריות האלה, עיקר הראיות הן עדויות של נפגעים ושל כוחות הצלה – רובם פלסטינים מטבע הדברים. צה"ל שותף בהנחה השקטה של הציבור הישראלי, לפיה הפלסטינים תמיד משקרים. לכן אין צורך לבדוק את עדויותיהם, גם כשמדובר בטבח של עשרות תושבים מהפגזות "קונבנציונאליות".

זוהי דוגמה מאלפת למהלך שאני קורא לו גמביט "והיה מחננו טהור". במהלך כזה, ניצבת המערכת מול אשמה רחבה ועמוקה. על מנת להימנע מחשבון נפש אמיתי, שיגבה מחיר כבד מבכירי המערכת (עד כדי הדחה), המערכת מבודדת פינה אחת בתוכה, מצומצמת מאד – ומטילה עליה את כל האשמה. במרץ רב ניגשים "לבער את הנגע"; המשפטנים של המערכת מנסחים כתבי אישום, המנהלים/מפקדים מגנים בחריפות, ולבסוף אכן מורשע איזה ש.ג. אומלל בביצוע פשעים, שיש להדגיש, "לא הם דרכנו", ונבעט ביעילות לפינה חשוכה.

האפקט המבוקש, שאכן מושג על פי רוב, הוא היטהרות פומבית. התוכחה הציבורית מנוקזת כולה כלפי השעיר לעזאזל, ומתוך כך נשכחים ואף נמחלים החטאים הכבדים הרבה יותר של בכירי המערכת. הנגע בוער, הגידול הוסר, עכשיו הגוף שוב בריא ונקי; והיה מחננו טהור.

ישראל נקטה בגמביט הזה כאשר המציאה את המונח "מאחזים בלתי חוקיים", שממנו השתמע כאילו יתר ההתנחלויות הן חוקיות. בשצף קצף ניגשו משרדי הביטחון והמשפטים להיאבק במאחזים, מאבק שזכה, למרבה הצער, לתמיכת מפלגות השמאל. בסופו של דבר, רק קומץ מאחזים בכלל פונה, ושאר ההתנחלויות (ש-40% משטחן מצויים על קרקעות פרטיות של פלסטינים, כלומר, נגזלו בכוח) קנו לעצמן מכובדות חוקית. הגמביט הצליח.

פרשת פצצות הזרחן מפעילה את גמביט "והיה מחננו טהור" בשני שלבים. בשלב הראשון, מניחים שכל מה שקרה במלחמה ולא היה קשור לזרחן – הוא כשר. פצצות טונה על בית מגורים – כשר. הפגזה של בית ספר – כשר. השמדת מזון וציוד רפואי – כשר. רק הזרחן טמא.

בשלב השני, גם הטומאה הזאת מצומצמת לנקודה זעירה אחת. מתוך 200 פצצות המרגמה הזרחניות שנורו, צה"ל בעצם מוטרד ולכן חוקר רק 20 מהן – אלה שנורו לשטח בנוי. יתר 180 הפצצות, שנורו לעבר חוליות ירי בפרדסים, עוברות טיהור מיידי. אומנם מדובר בקשקוש בּלבּוש: המבחן הרלבנטי, מבחינת דיני המלחמה, הוא לא טיבו של השטח (בנוי או חקלאי) אלא האם ירי הזרחן סיכן אזרחים, מאחר שמדובר בחומר הנישא בקלות ברוח. אבל שוב, הלהט המוסרני-משפטני שבו מסתער צה"ל על קומץ החיילים שירו את 20 הפגזים לשטח הבנוי משכיח עד מהרה את הממדים האמיתיים של ירי מרגמות הזרחן, וירי פגזי העשן ("זרחן לבן"), ופשעי המתקפה בכללותם.

עוד כמה שבועות נתבשר שהאחראים ננזפו, הפקודות רועננו, הנהלים הוחמרו, וכולנו נוכל להתרווח לאחור ולמחוק את הכתם הזעיר, הבוער הזה, שאיים על מוסריות המתקפה על עזה. ושוב היה מחננו טהור.

37 תגובות

להגיב
  1. גיל / ינו 22 2009 09:23

    זו לא שאלה קטנונית. אני שואל באמת – מה היית רוצה לראות בהקשר של פרשת הזרחן ?

  2. איריס ח. / ינו 22 2009 10:00

    מה שצריך לראות זה את ההתקפה על עזה במכלול המעשים של ישראל מגירוש הפלסטינים, ורובם גורשו עוד לפני שנורה כדור אחד ב-48.
    כמו בכל סיפור, וזה לא משנה במקרה הזה אם מדובר במעשה או מחדל של אדם פרטי או עם שלם: צריך לעשות חשבון נפש על איך בכלל הגיע הצבא והציבור הישראלי למקום האפל הזה. להתעסק בפגז כזה או אחר, זה לעשות לחולה טיפול דמיקולו.
    אני לא משוגעת על דימויים של גידולים והתפשטויות ממאירות.
    במקרה הזה הייתי מדמה את ישראל לחולה במחלה מערכתית. הוא כל פעם נופל ואפשר לנסות להרים אותו ולתת לו תרופות שהוא יכול לתפקד איתן עוד קצת. אבל רופאה חכמה היתה בודקת למה הוא נופל כל הזמן ומטפלת במה שנקרא האטיולוגיה של המחלה ולא בסימפטומים.
    מה שנעשה כאן זה חבישת הפצע של החולה שנופל שוב ושוב. אפילו לא מטפלים כבר בכוחות שלו לקום וללכת.
    סתם שמים יוד סגול על הדם, כדי שלא ניבהל מהאדום הנורא הזה.

  3. שועי / ינו 22 2009 10:16

    כי אכן נורו פגזי זרחן
    לטענתם, נורתה ארטילריה בקצב כזה על מוקדי ירי מזוהים בלבד (ותמונות ההרס הרבתי עוד יבואו), כך שלא ידעו היורים מה הם יורים, אלא ירו בכדי לשמור על קצב אש
    לפי גרסא זו, לא מדובר לא בניסיונות בבני אדם, ולא בחיילים זדים, אטומי לב, שירו בכוונת מכוון בנשק אסור (לדידי אגב, כל נשק הוא אסור, כל אימת שאינו משמש להגנה עצמית ובנסיבות חמורות של תקיפה ישירה בלבד)
    אין הדבר מערער כמובן במאום את חומרת הדברים והמעשים

  4. גיל / ינו 22 2009 10:23

    לאיריס: איבדת אותי לגמרי. לא מעוניין לעשות ניקיון פסח ותיקון עולם – גם לא חושב שצריך. יש הפרה ברורה של החוק – צריך לטפל. איך בדיוק לטפל לדעתו של לנדו – זה מה ששאלתי.

    שועי: היורה לא צריך לדעת על מה הוא יורה. ככה עובדים תותחנים – המטרה רחוקה ממך תמיד קילומטרים רבים. רק חייל חי"ר יכול לראות על מה הוא יורה וגם זה לא תמיד. ככה עובד צבא וכך הוא פועל בהתאם לצ'רטר שנתנה לו הממשלה. נראה לי שהצ'רטר שאתה מוכן לתת לצבא הוא קצת שונה ולכן אני לא בטוח אם בכלל ניתן לנהל איתך דיון על העניין.

  5. שועי / ינו 22 2009 10:37

    מודה לך על ההבהרה. אכן, איני בטוח כמוך האם ניתן לנהל איתי דיון על כך, ולדידי בכל מקרה
    לא הייתי מקיים דיון כזה כאן .
    דומני כי תוכל למצוא לך בעלי שיח מוצלחים וטובים ממני.

  6. אסף / ינו 22 2009 11:18

    חרג מההגבלים הבין-לאומיים המוסכמים על צבאות לוחמים הדבר חמור ודורש בדיקה
    כל זאת אינו בא לערער על הצידוק שבמלחמה (המוצדקת) עצמה
    ובמלחמה מתים
    גם במלחמות צודקות

    צריך להצטער על פעולות כאלה , אבל זאת ראיה חלקית בלבד של התמונה.

    מבלי להקל ראש בשימוש בפצצות זרחן במקום סתם פצצות זורעות הרג רגילות שכן מותרות
    הצד השני שם קצוץ על כל מגבלה מקובלת
    ומכל אמות מידה הומניות

    מעבר לשימוש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי שנדון באריכות בהזמנויות רבות
    מעבר לירי על אוכלוסיה אזרחית בכוונה תחילה
    מעבר להוצאות להורג של מתנגדי ממשל לאור יום
    ראוי להזכיר למשל את האיסור על אנשי הצלב האדום לבקר את השבוי גלעד שליט
    והסתרת כל עדות אוביקטיווית על מצבו הנוכחי

    אבל זה לא נושא שראוי לפוסט אצלך כמובן

  7. 1 / ינו 22 2009 11:26

    אני מציע שצהל פשוט יפיל טונות של תפוחי אדמה אורגניים במלחמה הבאה. כך כולם יהיו מרוצים וזה ימריך את החקלאות האורגנית

    תפוחי אדמה יעילים, הורגים, מחררים, והקליפה שלהם משמשת גם לטיפול בכוויות, ברפואה העממית המלזית.

    אז יאללה, ביום ראשון תפוחי אדמה, ביום שני תפוחי אדמה, ביום שלישי…

  8. בעז יניב / ינו 22 2009 11:27

    הראיה הזאת של חיילנו המסכנים שרק רצו "לשמור על קצב אש" פשטה את הרגל לכל מי שמעוניין להכיר בעובדות. במשך שלושה שבועות צה"ל החריב את עזה ללא הכר. העדויות האישיות אמנם יכולות לגרום לאמפטיה עם החיילים אך חבל שיגרמו לעוורון. על החייל הבודד לדעת בדיוק מה הוא יורה ולאן. לחייל הבודד יש אחריות מלאה למעשיו גם אם הוא לא רואה את המטרה בעיניים. מעבר לכך עדויות שאני שמעתי מהשטח מספרות על דרגים בכירים שפעלו בפירוש נגד ההוראות, תקפו "מטרות" טרם הכרזתן כמטרות וכו' כל זה מתוך ידיעה שהם לא יצטרכו לתת את הדין על מעשיהם.

  9. שועי / ינו 22 2009 11:41

    לא תמיד יודע מה הוא יורה
    אני חושב שהדיכוטומיה בין 'פושעי מלחמה' ובין צדיקים היושבים בעורף ורוחצים בנקיון כפיהם
    וטוענים כי 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'
    היא בעייתית מאוד
    לא בגלל שהיא מרפה את ידי העם, הצבא וכיו"ב
    אני בכלל לא משחק במגרש הזה
    המקום הבעייתי הוא במקום האנושי
    וגם אם מחיתי בכתב ובמעשים כנגד הכניסה הקרקעית
    אין אני לאמיתו של דבר, גם לא מי שסירב וגם לא מי שהטיף לסרבנות
    גם לא מי שמשוכבע שנסיגה מדינית נוספת היא הושטת יד לשלום
    אם אתה חותר כי פציפיזם בחברה אלימה עושה אותך אדם טוב יותר, תיהנה מחברתך
    אני חושב כי פציפיזם היא הכרעה מוסרית אוטונומית כפי כשריו ומסוגלויותיו של הסובייקט
    אין הדבר עושה אותו אדם טוב יותר או מרומם יותר
    גם לא רע או פחות
    מעמיתו החייל, וודאי לא אחראי פחות לזוועה

  10. אסף / ינו 22 2009 12:43
  11. הוי ארצי / ינו 22 2009 13:24

    כל הכבוד

  12. איריס / ינו 22 2009 14:20

    עידן, תודה על הפוסט. בעיני מדובר בהרחבה או וריאציה של נוהל הש.ג. אשם, במקרה הזה כדי לנהל טקס היטהרות קולקטיבי וגם כדי לחמוק מאחריות כמובן.
    צודק גם שועי שהדיכוטומיות פה בין הצדיק לבין הפושע אינן מועילות כי המנגנון חותר בדיוק למה שאתה תיארת, כלומר שיסוי המתנגדים למלחמה בבורג הכי קטן, שלאו דוקא יודע מה הוא עושה. יש פה מנגנון ציני ומכוון שמקרבן באותה מידה את החיילים שלו, אלה שלגביהם אפשר יהיה לייצר
    plausible deniability

    הייתי מרחיבה קצת, במקום שאתה פחות אוהב, שחייבים להפסיק את העליהום מצד "המוחים" נגד אותו חייל. ש.ג. או אף מג"ד שייתפס ברשת החקירה הצהלית הידועה מראש.
    ככלל, ענישה והעמדה לדין וכל הדברים האלה נגד פושעי מלחמה צריכה להתחיל מהקודקוד ועדיף שתישאר שם. אחרת זה משחק בתופסת הכסא החסר, אחד נשאר בלי כסא והולך לגרדום.

    זה מזכיר לי את השמועות שהיו לגבי לבני בבריסל השבוע, ואת התביעה לשעבר נגד שרון. גם במקרים האלה כדאי לשים לב שלא גורמים לעוד עוול כלפי מטה, כיון שסגירת התיקים האלה נעשית בדרך כלל בקיזוז של סחיטות הדדיות, כלומר "מוכרים" תיקים של עוד אומללים ומקזזים את העוולות שם למעלה, "בין הגדולים".

    בעיני אתה עושה את העבודה הנכונה כלפי החייל בשטח, אך צריך להשלים זאת בהנחיית הארגונים והפוליטרוקים של ,השמאל, לא להיתפס לדרך הקלה שהיא בקצרה
    "לירות על הקאנטים", כי זה קל

  13. עידן / ינו 22 2009 14:28

    אני לא תוקף חיילים. אם עקבת, בכל שרשרת הפוסטים הזאת, יש שתי רטוריקות. האחת, דיאלוגית ורגועה לגמרי, מופנית כלפי החיילים. היא מורכבת בעיקר משאלות, לא האשמות. שכל חייל יבדוק את עצמו עד כמה הוא אחראי לפשעים (מן החובה לבדיקה עצמית, לפחות ממנה, לא פטור אף אחד).

    הרטוריקה השניה, זועמת ומגנה, מופנית כלפי ההנהגה וצה"ל (וכאשר אני כותב "צה"ל", אני כמובן מתכוון הפיקוד העליון, מקבלי ההחלטות). כך שאת מתפרצת לדלת פתוחה.

  14. איריס / ינו 22 2009 14:35

    מופנית אליך, הדלת היתה פתוחה עברתי לידה וצעקתי על דלת אחרת 🙂

    מדברים לקיר כדי שהתקרה תשמע

  15. בעז יניב / ינו 22 2009 14:36

    לעניין הפאציפיזם אני אישית לא השתמשתי במושג הזה. יש מרחק גדול מאוד בין סרבנות לבין פאציפיזם, אני מכיר כמה סרבני שטחים שהפאציפיזם רחוק מרחק שנות אור מדרך מחשבתם.

  16. איריס / ינו 22 2009 14:41

    היתה לי עוד נקודה שהובלעה.
    כדאי לשים לב אסטרטגית וגם טקטית לתוצאות של אישומים נגד בכירים גם כן. ז"א הלחץ תמיד יורד כלפי מטה,.
    זה לא סיבה לא לעשות כלום, חו"ש, אבל לטכס מראש את התגובה לתגובה של צה"ל ובכיריו.
    הבאתי את תיק שרון כדוגמא בלי לפרט כי כתבתי עליו המון לפני שנתיים בבלוג, בקשר לניהול התיק בבלגיה , זה בתור קייס סטדי. כאשר ישנו סיכון משפטי אמיתי נגד מישהו כמו שרון, בתור דוגמא, המדינה וצה"ל עושים הכל (!) וזה אומר הכל, כדי להסיר את האיום. בדרך כלל הם גם מצליחים, והסיבה לכך כי לא לוקחים שבויים.
    במקרה של שרון, דובר על מערך סובטילי ופחות סובטילי של :סחיטות משפטיות, כי המערכת בבלגיה די סחיטה (יש להם מספיק פאלטות ושחיתות), שכתוצאה מהן שרון יצא נקי אבל אלמונים ואלמוניות שילמו מחירים. כל הירי הזה מתרחש מתחת לקרקע. אם ניקח את דורון אלמוג ושות, יש להניח שהמדינה משתמשת בקשרים שלה, ויש לה, כדי לחלץ את הנאשם , והמשמעות של זה צריכה להידון.
    לא לשתק כמובן.
    למה שאתה עושה אין לי תלונות, זה פניה בגובה העיניים לחייל, והעמדת האפשרויות בפניו והרחבת ההכרעה שלו, סבבה.

  17. ד.ה / ינו 22 2009 15:39

    לאסמכתא לכך שפגזי זרחן לבן אסורים לשימוש
    על פי כל המידע שברשותי האמנות הרלוונטיות אינן חלות כלל על פגזי זרחן המצויים מאז ומעולם בשימוש צה"ל
    וכל צבאות העולם

  18. מאיר / ינו 22 2009 16:37

    השאלה היא אם שימוש בפצצות כאלה מותר או אסור. זה הכל.אתה יכול באותה המידה לצעוק שצהל עשה שימוש בקליעים 5.56 מ"מ. אם השימוש בפצצות אלה חוקי אז זה לא מטריד. לפי מה שכתוב בלינק שהבאת זה נראה לי די חוקי העסק.

  19. עידן / ינו 22 2009 17:39

    לא מדובר על נשק לא חוקי, מדובר על שימוש לא חוקי בנשק הזרחן. יש כללים מאד נוקשים להפעלתו. העדויות מעזה שזורמות כבר יותר משבועיים מוכיחות שנעשה בו שימוש לא מובחן, עם פגיעות נרחבות באזרחים.

    קצת נמאס לי ללנקק כל פיפס. הרשת מלאה בצילומים ועדויות, תעשו קצת מאמץ אם זה באמת מעניין אותכם, מעבר להקנטות בבלוג שלי.

  20. אסתי / ינו 22 2009 18:08

    ואם זה חוקי?

    כי לפי חוקי נירנברג צריך להשמיד יהודים
    ולפי החוק בארצנו (עד לפני כמה שנים) להיות הומוסקסואל היה דבר אסור

    השאלה החשובה באמת היא האם זה מוסרי.

  21. דייקן / ינו 22 2009 18:22

    "תחקיר צה"ל בדבר שימוש חריג בפצצות זרחן בלחימה ברצועת עזה מתמקד בתקרית אחת, שבה נורו כ-20 פצצות מרגמה בידי חטיבת מילואים ברצועה. בשאר המקרים, סבור הצבא כי השימוש בזרחן היה מוגבל מאוד ונעשה בהתאם לדין הבינלאומי. "

    20 מתוך 200 (כאמור בלינק). 20 שנחקרות בשל שימוש לא חוקי לכאורה. אבל למה לדייק אם אפשר לדמגג.

  22. עידן / ינו 22 2009 18:24

    אני מקווה שאת לא שואלת אותי, סרבן שכמוני.

    לכל הלגליסטים חשוב להשיב גם בשפתם. אני לא הייתי מזלזל בסעד האמיתי שדיני המלחמה יכולים לתת לנפגעי המתקפה של צה"ל. במקרה הנדון, המוסר והחוק מתלכדים, ולכן אפשר גם אפשר להסתמך על החוק.

  23. עידן / ינו 22 2009 18:29

    אתה הדמגוג כאן.

    צה"ל מודה שנורו 200 פגזי זרחן או לא? מודה.

    צה"ל טוען ש-180 מהם היו חוקיים כי נורו לעבר "חוליות ירי בפרדסים". אז הוא טוען. זה עדיין לא פוטר אותו מחקירה, משום שהמבחן החוקי הוא האם נפגעו אזרחים. "צה"ל סבור" זה לא נקרא חקירה. זה נקרא טיוח.

    העובדה ש"הארץ" בחר לשים את ה-20 בכותרת ולא את ה-200 לא מוכיחה כלום, מעבר לכך שהתקשורת משת"פית של נקודת המבט הצבאית.

    בקיצור, טול קורה.

  24. איל / ינו 22 2009 18:47

    המונח גמביט לקוח כמובן מתחום השחמט והוא די מדויק: גם בשחמט מדובר על הקרבת חייל.
    ההבדל הוא שבשחמט זה מהלך התקפי וכאן זה מהלך הגנתי. "גמביט האג" נראה לי שם מתאים.

  25. בן / ינו 22 2009 19:00

    גם חשבתי להעלות את העניין הפעוט הזה אבל וויתרתי כי לא רציתי לבזבז עלייך עשר דקות.

    בדיוק כמו במקרה זייטון, מה שהתברר כהרג של 12 בוגרים ללא ציון היותם אזרחים, כך על פי הנציגים הרשמיים של הצלב האדום, הפך אצלך באורח פלא ל30 אזרחים הרוגים בהם מספר רב של ילדים.

    זה שאתה בחרת לשים את הכותרת 200 בהקשר של שימוש לא חוקי, למרות שהידיעה בבירור מדווחת על 20 ועוד מציינת שצה"ל מינה קצין חוקר (?!), דווקא מראה באיזה קלות אתה אוהב לשלוף את המספרים וה"עובדות" שנראים לך, בלי קשר למציאות כמובן.

    דו שיח איתך זה אחד הדברים היותר מיותרים שיצא לי לעשות לאחרונה, או שתמחק את התגובה, או שתבלע אותה, אבל רק אל תטריח אותי לענות לך ולבזבז עוד כמה דקות מהזמן המאוד לא יקר שלי.

  26. עידן / ינו 22 2009 19:31

    גם לי אין דיאלוג איתך, אלא אם אלה שאתה מטעה.

    מקרה זייתון הוא בדיוק הלינק בפוסט תחת "אחת בולטת". לו היית קורא, היית רואה שהיו שם יותר מ-40 הרוגים. אבל אתה לא בעניין של עובדות.

    לגבי הודעת צה"ל: אני באמת לא מחוייב לראות את הדברים דרך הפריזמה של צה"ל. קראתי את הידיעה, הוצאתי את העובדות מתוכה, בלי להמציא כלום, וסיננתי החוצה את ה"עריכה" של דובר צה"ל ושל "הארץ". העריכה הזאת כל כך מובנת מאליה לאנשים כמוך, שאתם כבר רואים בה "עובדות". אבל העובדות כאן הן בדיוק שתיים: 1. צה"ל ירה 200 פגזי זרחן. 2. צה"ל חוקר רק 20 מהם.

    נא לא להטריד אותי יותר, תפנה לדובר צה"ל להבהרות.

  27. בן / ינו 22 2009 19:41

    לפי נציגי הצלב האדום הרשמיים, אירגון שבהחלט אפשר להגיד עליו שאינו מוטה לטובת ההסברה הישראלית, רק 12 בני אדם, כולם בוגרים ללא ציון היותם אזרחים, נהרגו בבית המדובר בלינק של "אחת הבולטות".

  28. עידן / ינו 22 2009 20:07

    לקחת חצי משפט והשמטת את סיכום ההרוגים. הנה הציטוט:

    More than a dozen bodies were pulled from the rubble on Sunday, and one more yesterday, bringing the Samouni death toll to 48, according to Dr Mouawia Hassanein, head of Gaza's Emergency Medical Services.

    לאור הרקורד שלך, אני פשוט אמחוק את כל התגובות הבאות שלך.

  29. עוז / ינו 22 2009 20:44

    לשועי,
    התרוץ של לא ידענו לא שמענו לא ממש תופס. פגזי ארטילריה קונבקציונלית של צהל צבועים בירוק כהה ומסומנים בברור.
    כך גם פגזי זרחן לבן מסומנים בברור, ואף צבועים לגמרי בצבע שונה. פגז ארטילריה של תותח 155 מ"מ אינו משהו קטן שקל לטעות בו. משקלו ק"ג רבים וגובהו בסביבות מטר, וקוטרו המקסימלי 15.5 ס"מ….
    נראה לי שהתרוץ הזה לא ממש עובד.

  30. אהרון תמוז / ינו 22 2009 23:58

    אני באופן אישי יריתי כאלה על המצרים

  31. שועי / ינו 23 2009 00:51

    ולכן האינפורמציה שמסרת היתה חדשה לי לחלוטין
    אני שמעתי אתמול עדות מפי מפקד צהל"י שפעל בשטח העזתי בימי המלחמה, על ירי הזרחן
    אני כמובן לא הייתי שם בימי המלחמה, הייתי רחוק מאוד, במרכז, על יד תל-אביב
    ועם זאת, הרשה לי להקשות עליך כמה קושיות:
    האם שהית עם הכוחות או עם האוכלוסיה הפלסטינית בשטח?
    האם יש ראיות בידך לכך שהפגזים שנורו היו מסומנים באופן שבו אתה טוען שהיו מסומנים?
    האם אתה יודע מעל לכל ספק כי בידי החיילים היורים היתה אינפורמציה מספקת בכדי לדעת מה הם יורים?
    האם אתה יודע מהן הנסיבות שבעטיין המפקדות הספציפיות החליטו לאשר כל ירי וירי?
    נכון, התנגדתי לכניסה הקרקעית מיומה הראשון ועד יומה האחרון, כפי שהרביתי לכתוב באתר שלי כאן, איני חוזר בי. איני בטוח עד היום מה היו מטרות הכניסה וגם מדוע היה הכרחי להכניס אוכלוסיה אזרחית כה רב לקו האש. אבל גם איני ממהר להרשיע אנשים וחיילים בעדות שקר וברצח בדם קר של אוכלוסיה אזרחית, בטרם הורשעו בדין
    והוכחה אשמתם מעל לכל ספק סביר
    אני משתהה כאזרח, מציב הרבה סימני שאלה, על אף הזעזוע העמוק מן המחזות שראו עינינו, ממתין לראיות חותכות, מגיב בזהירות.
    מה שעשית בקביעתך כי מדובר בתירוץ, הוא הצבת סימן קריאה, בלא שיש לך ראיות משפטיות חותכות
    למה לך? קשה לך השותפות העקיפה מאוד ברצח הזה? כאזרח ישראלי
    היא קשה גם לי מדכדכת ומסייטת מאוד
    ובכל זאת איני ממהר לתקוע סימני קריאה בסוף כל משפט ולרוץ לכיכרות
    זה לא יגרום לי לחוש נקי או חף מפשע
    זה לא יפטור אותי מאחריוּת

  32. אהרון תמוז / ינו 23 2009 02:11

    יורים עליך ואתה לא יודע מי (חוץ ממקרה שראיתי את הטייס עצמו) ואתה יורה ולא יודע במי פגעת. מה עושה עשן מתפוצץ אפשר לקרוא בויקיפדיה חוץ מזה שבזמן מלחמה הדבר היחיד שעובר בראש שאתה רוצה לחזור הביתה בשלום ,לאכול,להתקלח,לחרבן,לישון.

    שום דבר מעבר לכך

  33. דייקן / ינו 23 2009 20:56

    "ראתי את הידיעה, הוצאתי את העובדות מתוכה, בלי להמציא כלום, וסיננתי החוצה את ה"עריכה" של דובר צה"ל ושל "הארץ""

    סיננת החוצה את העריכה של דו"צ (מילא) ושל "הארץ"? גם עיתון הארץ בשיקוצים? בקרוב לא ישאר לך עם מי לדבר. אולי תמחק כל מי שלא מסכים איתך ואז יוותר בלוג טהור ונקי כפיים? במקומך הייתי הולך על זה.

  34. עידן / ינו 23 2009 21:11

    אם יש לך השגות ענייניות על הפוסט, אנא פרוס אותן. מערכת היחסים ביני לבין "הארץ" היא לא מעניינך. אם אתה חושב שאני אמור להשתחוות אפיים ל"הארץ" רק כי הוא "שמאלני", כנראה שלא הבנת משהו בסיסי באופן שבו פועלת התקשורת בארץ.

  35. דייקן / ינו 23 2009 21:28

    בשביל מה? ממילא לא תענה לעניין.

  36. עמרי / מאי 10 2012 22:32

    הי עידו, תודה על הבלוג. במקור כתוב "20 פצצות מרגמה" ואילו אתה כתבת 200.

  37. עמרי / מאי 10 2012 22:35

    טעות שלי, רק כותרת המקור מציינת (בטעות) 20 פגזים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: