שיחת הבהרה עם מר פרס בנושא עזה
"כדי לראות את מה שמתחת לאף נדרש מאבק מתמיד" (ג'ורג' אורוול)
– מר פרס, קראתי שהצהרת באנגליה: "ישראל היא מדינה מוסרית, דמוקרטית, שמוכנה לשלום עם כל שכנותיה, אך לא נהיה מוכנים לפנות שטחים ובתמורה לקבל ירי טילים מאסיבי על אזרחים וילדים כפי שקורה בשדרות ובעוטף עזה".
– כן.
– תוכל בבקשה להסביר לנו מה הקשר בין פינוי עזה לבין הציפייה לא לחטוף טילים בשדרות?
– אתה מתלוצץ? הרי יצאנו משם! מה הם עוד רוצים מאיתנו?
– אולי שניתן להם לחיות?
– אבל הם שולטים בעצמם. זה מה שהם כל הזמן רצו, לא?
– מר פרס, תושבי עזה צמאים למים, מיליוני קוב מי שופכין מוזרמים לים התיכון כי מערכת הביוב קרסה, ויש עליה חדה בשיעור הילדים הסובלים מתת-תזונה מאז תחילת המצור.
– למה הם צמאים? אין להם משאבות מים?
– יש משאבות, אין סולר.
– למה אין?
– תקוע במעברים, ישראל לא מכניסה.
– שיטהרו את הביוב לפחות. למה הם מזהמים לנו את הים?
– רוב מתקני טיהור השפכים לא עובדים.
– שיתקנו אותם.
– חסר חלפים.
– שיזמינו.
– הזמינו. גם החלפים תקועים במעברים. ישראל לא מכניסה.
– למה הכל עלינו? מה, אין מעבר רפיח? שיעבירו משם כל מה שהם צריכים.
– מר פרס, הסכם המעברים קובע שבמעבר רפיח לא יועברו כל סחורות, רק אנשים. כל הסחורות עוברות דרך מעבר קרני. והוא רוב הזמן סגור.
– הוא סגור כי הם יורים טילים.
– לאו דווקא. בחודשי ההפוגה נכנסה פחות אספקה דרך המעברים מאשר בתחילת 2006, כאשר הרקטות נורו ללא הפסק.
– באמת? נו, שיכניסו סחורות דרך הים.
– מר פרס, מתי לאחרונה סיירת לאורך חופי עזה?
– למה? מעניין שם?
– מאד. חיל הים הישראלי מסייר שם ללא הרף, וחוסם לחלוטין גישה לחוף. ספינות חיל הים מחרימות סחורות ומבריחות כל סירה פלסטינית שמתרחקת מהחוף.
– שידוגו! יש הרבה דגים שם.
– הם מנסים, אבל אז יורים עליהם, פוצעים אותם, מתעללים בהם, ולפעמים הורגים אותם. חיל הים רוצח דייגים תמימים, מר פרס. הם כבר לא מעזים לצאת לים.
– טוב, אתה מתחיל להעיק. מה אני, לשכת תעסוקה? חסר עבודה בעזה? שיבנו, יסללו, יקימו חברת מופת, כמו שאנחנו עשינו.
– לא חסר עבודה בעזה, אבל אין מי שישלם.
– למה?
– הרשות הפלסטינית מרוששת.
– שחיתות, מה?
– לא רק. הם עובדים על חצי תקציב.
– איפה החצי השני?
– אצלנו. החצי השני מגיע מכספי המכס והמע"מ שישראל גובה על סחורות המיובאות לעזה.
– נו?
– זהו, שהוא לא מגיע. ישראל החרימה אותו. כך שהיא אפילו לא מאפשרת לרשות למלא את תפקידיה האזרחיים.
– לא מבין את העזתים האלה. שיעזבו כבר, שיילכו למקום אחר.
– הם לא יכולים. ישראל סגרה את המעברים.
– אבל אמרת שבמעבר רפיח אנשים כן יכולים לעבור!
– נכון, אבל רק באישור ישראלי. כל מי שיוצא או נכנס חייב אישור של השב"כ. וישראל גם יכולה להטיל וטו על פתיחת המעבר. הפלסטינים ופקחי האיחוד האירופי לא רשאים לפתוח אותו ללא שיתוף פעולה ישראלי. בפועל, רוב הזמן מעבר רפיח סגור.
– שיחכו.
– לא כולם רוצים לעזוב, מר פרס. אלפי עזתים לא יורשו לחזור אם יעזבו.
– למה?
– כי אין להם תעודות זהות פלסטיניות.
– מה זה הביזיון הזה? שהרשות תוציא להם תעודות.
– זה לא בידיה. ישראל שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני והיא מוציאה תעודות זהות.
– ישראל מוציאה תעודות זהות פלסטיניות לתושבי עזה??
– זהו, שלא. מאז שנת 2000 ישראל לא התירה תוספות למרשם האוכלוסין, למעט קטינים. אלפי עזתים שמתגוררים שם שנים הם נטולי זהות. לכודים ברצועה.
– לא מים, לא אוכל, לא חשמל, לא עבודה, לא זהות… מה נשאר?
– …
– לירות טילים?
– בדיוק.
– טוב. העיקר שאנחנו כבר לא שולטים בעזה.
– בהחלט, מר פרס.
– כן. כשהיינו אחראים לעזה, זה היה באמת נורא. תמיד אמרתי שגם הכיבוש זקוק לפנים נאורות.
– כמובן.
– וכשהיינו בפנים, היה קשה להישאר "מדינה מוסרית, דמוקרטית, שמוכנה לשלום עם כל שכנותיה".
– לכן יצאנו משם, מר פרס.
– בדיוק! ועכשיו, כשאנחנו לא שם…
– ולא שולטים בשום דבר בעזה…
– אז אין להם למי לבוא בטענות, אתה מבין.
– כמובן, מר פרס, כמובן.
– אז תגיד לי…
– כן?
– למה הם בעצם יורים עלינו טילים?
לא למות טיפש 
אז למה הם לא יורים רקטות גם על מצרים ?
הבנתי איך עובד האורגניזם הפלסטיני! שאין לו את כל הדברים שהזכרת הוא יורה טילים! זה אוטומטי כזה… ואם רק יהיו לו את כל הדברים שחסר לו הוא יפסיק לירות טילים! גאוני!
לתם המיתמם: תקרא שוב. מצרים לא אחראית לשום מרכיב של התמונה. אם זה היה תלוי בהם, גם מרפיח היו נכנסות סחורות. ישראל התנגדה.
פרול: כן, קוראים לזה סיבה ותוצאה. נסה בבית, זה עובד.
חד, מצחיק ועצוב, כהרגלך.
מדוע הם לא מפציצים את מצרים ברקטות על כך שהם משתפים פעולה עם ישראל בהרעבתם ?
החד צדדיות הזו, החד צדדיות שלך מטרידה.
ההקצנה הדתית ושליטת החמאס בעזה התרחשו רק רק עקב המדיניות הישראלית? אני לא בטוח.
האמנם אין בעזה מי שמעוניין להסלים את המצב, ופועל בשירות משלחיו האיראנים, סעודים, אל קעידה, חיזבאללה וכו?
נכון, אנחנו תורמים את חלקנו לשנאה, אבל החלק הזה לא עומד על 100%,
אין לי מחלוקת איתך על העובדה שמתבצעים שם דברים איומים בשמנו, אבל הצגה חד צדדית של המצב לא תורמת להזדהות ולהבנה.
אגב, בנוגע להחזרי המע"מ שישראל מונעת מהרשות:
רוצה לנחש לאן ישראל נהגה להעביר את ההחזרים עד לפני שלוש שנים?
לחשבון פרטי בבנק לאומי סניף חשמונאים בתל אביב, ומשם הכסף עבר לחו"ל. רוצה להמר על כך שגם אחרי מותו של ערפאת הכסף מצא לו יעוד פרטי אחר?
בעניין החד-צדדיות: כל העיתונים, כל הערוצים, כל הפרשנים בצד הישראלי – הם חד-צדדיים בכיוון ההפוך, ומצביעים רק על הגורמים שאתה הזכרת.
אני, הקטון, עם החשיפה המינימלית לששת קוראי, מעז להציג את הצד השני של התמונה. ביום שהמיינסטרים יהיה מאוזן, גם אני אהיה, תאמין לי. בינתיים, המיינסטרים מנצח בענק בחד-צדדיות.
ויש עוד הבדל חשוב: התקשורת משקרת, לא רק מתעלמת. אני לא משקר. כמובן שלפעמים טועה, אבל לא משקר ביודעין.
אם התשקורת היתה מבצעת את מלאכתה נאמנה, ומציגה לקוראים תמונת מצב מאוזנת (בתור התחלה, לא יזיק להתעמת עם צה"ל על האיסור הדרקוני להכניס עיתונאים לעזה) – הבלוג שלי היה מידלדל במהירות. ואז הייתי מתפנה אולי לכתוב על הבלותות מענגות יותר.
כל אחת מספרת לי את הצד שלה, ומשוכנעת לחלוטין שהצדק עימה ושהאחרת טועה.
ציפיתי להסבר מעט יותר מתוחכם ממך, אבל חוץ מאמירה של "כן, אני חד צדדי, תתמודד", לא קיבלתי.
נו שוין, אתה לא חייב שום הסבר למטקבקים, בטח שלא לכאלה שאינם שייכים למחנה האולטרה שמאלני.
הנחתי שאתה יכול להשלים פערים לבד. טעיתי. אז עכשיו ארחיב.
המטרה של הבלוג שלי היא לא לתת סקירה מקיפה ככל האפשר על שורשי הסיכסוך הישראלי פלסטיני. הרי אי אפשר לדבר על הכל. תסכים אתי שגם חלות עלי חובות שונות מאלה שחלות על עיתון יומי, שמחוייב לסקר את כל ההתרחשויות באופן מאוזן. אני לא עיתון, אין לי כתבים וצלמים, בקושי זמן לבלוג הזה יש לי, וגם מזה אני לא ראה גרוש.
מהתגובה שלך אני מסיק שאתה מסכים שגם התקשורת מאד חד-צדדית, בהתעלמותה המופגנת מן האחריות הישירה של ישראל למצב בעזה. יום יום קורים דברים, מתקבלות החלטות, שאין להן זכר בעיתונים. אני לא זוכר תקופה מצונזרת כל כך. מי שנוטל על עצמו לאזן מעט את התמונה זה מתנדבים "קיצוניים": בצלם, יש דין, גישה וכיוב'. במצב המופקר שהגענו אליו, האמת הפכה להיות אינטרס של עמותות שוליים, במקום שתהיה עמוד התווך של הדיון הציבורי.
לכן, את ההאשמות שלך כלפי צריך לבחון בהקשר הרחב. מי כאן החלש ומי החזק? מי מתחזק מערכת תעמולה רחבת היקף, משרי ממשלה ועד לאחרון הכתבים הצבאיים – ומי מנסה לדקור קצת את המערכת הזאת בשוליים?
לא, לא שתי הבנות שלך. דימוי גרוע ביותר. יותר נכון, גודזילה מול פעוט חסר אונים.
עניין נוסף. נכון, יש הסתה איסלאמית, נכון, יש בחישות של איראן ואל-קעידה. עם כל הכבוד לעניינים האלה (סמוך על אלכס פישמן ויובל שטייניץ שיטחנו אותם יפה יפה) – לי ולך אין כל זיקה מוסרית אליהם. איראן ואל-קעידה, ואפילו איסמעאיל הנייה, לא מייצגים אותי או אותך. הם לא חייבים לנו שום דין וחשבון ביום הבחירות. הם לא מדברים בשמי, כמו שמר פרס מתיימר לעשות כל יום, ומוציא אותי מכלי.
אדם קרוב אצל עצמו, ואצל מנהיגו. לי ולך יש חובה לבחון בשבע עיניים את מעשי ממשלתנו וצבאנו, כי יש לנו חלק במעשיהם. חלק ממשי מאד, לפעמים (מסים, מילואים, פתק בקלפי). הדרך הקלה ביותר להתנקות מאשמה היא להאדיר את אשמת הצד השני. אני לא מנסה לנקות את הצד השני מאשמתו; איזה סיכוי יש לי בכלל? אני מנסה להכריח את הקורא להתמודד עם אשמתו שלו. גם איתו בקושי יש לי סיכוי, אבל אני חייב לנסות.
בקיצור, כתיבה פוליטית היא לא רק תיאור מצב; היא ניסיון להשפיע, לערער, להזיז. היא חייבת להיות מדוייקת ואמינה, אבל היא לא חייבת לפנות לכל הקהלים כל הזמן. אפקטיביות דורשת מיקוד. ולא נראה לי שחטאתי מעל הסביר בבחירות ההתמקדות שלי.
לא, זו לא סיבה ותוצאה, זו אמונה דתית פרופר.
כזאת שלא שונה מהאמונה שאלוהים שולח לנו פיגועים כי אנחנו לא שומרים על מצוותיו.
בדיוק כמו שיצרנו את אלוהים בצלמינו ובדמותנו, אנו יוצרים דמות הפלסטינאי בצלמינו ובדמותנו[1]
ובדיוק כמו כל אמונה דתית אחרת, אין דרך
להתווכח עם זה בצורה לוגית…
כאילו, מה יהיה אם יתקיימו כל התנאים שאתה חושב שצריכים להתקיים ועדיין הם יוציאו פיגועים ? המנגנון שיפעל אצלך יהיה כנראה זהה למנגנון שיפעל אצל החרדי – שתיכם תגידו "אנחנו עדיין משלמים על החטאים שעשינו"
אתה תדבר על הכיבוש, והחרדי ידבר על אי קיום המצוות.
אתה תגיד "הכל בגלל ההוא שהתראיין בטלויזיה ואמר שמוחמד הוא חמור", והחרדי יגיד "הכל בגלל ההתבוללות", וכו' וכו'. אין לזה סוף. כי תמיד יהיה משהו. תמיד תהיה סיבה. תמיד תהיה תוצאה.
וכנראה שתמיד יהיה את זה שינסה לחבר בינהם, גם כשזה לא מתיישב עם ההיגיון.
[1] לא שזה עדיף על פשוט להדחיק את עצם קיומו, או להתייחס אליו כ"חיה", כמו שקורה היום
ולא שאני חושב שהכל מקרי לחלוטין ובלתי ניתן להבנה וחיזוי. אני פשוט חושב שאנחנו מאוד רחוקים מלהבין את המניעים לפעולות הטרור… רחוקים מלהבין את התרבות והמנטליות והדת שלהם.
ושזה מאוד יהיר ואתנוצנטרי מצידנו לחשוב שהכל תלוי רק בנו. אם רק *אנחנו* ננהג אחרת, שלום עולמי ישרור.
הגישה השמאלנית שאתה מיטיב לתאר, לא באמת שונה מזו הימנית.
במקום "הכל זה שלי" אומרים "הכל זה אחריות שלי".
ולסיום(המפתיע?) – למרות הכל, אני כן חושב שצריך להפסיק עם הכיבוש. פשוט לא בשביל איזו "תוצאה" הזויה. רק כי זה נכון ואנושי ומוסרי יותר. אולי יהיה יותר גרוע אחר כך. אז מה..
אם לא מנסים, לא יודעים. 41 שנה ניסינו כיבוש. לא עובד.
נראה לי מיותר להתפלמס באופן היפותטי. נראה לי גם ברור שכל עוד יש כיבוש – יהיו פיגועים. עדיין לא ברור אם יהיו פיגועים כשלא יהיה כיבוש. מה יש לך להפסיד אם תנסה?
תשובות בלתי קבילות: 1. את ארץ ישראל השלמה.
2. את תחושת הצדק המוחלט שלי.
3. את הביטחון האישי שלי (אין ביטחון גם עם כיבוש).
שוב אתה מוכיח עד כמה דתי היסוד באמונה השמאלנית שלך 🙂
"מה יש לך להפסיד אם תנסה" ממש כמו מחזיר בתשובה שמשכנע אותך להתחיל להניח תפילין.
גם הוא יגיד – תראה כמה חרא עכשיו כשיש כל כך הרבה כופרים – בוא רק ננסה לחזור בתשובה ולקיים מצוות – עוד לא ניסינו את זה באמת אף פעם.
ושוב, אני חוזר ואומר, אני בעד הפסקת הכיבוש עכשיו ובלי תנאים. אני רק נגד אמונה ילדותית בגן עדן/אחרית המתים/שלום עם העם הפלסטינאי אם רק אנחנו נהיה בסדר.
בוא ניפגש שוב כשהכיבוש יגמר. עד אז לא נראה לי שיש לנו מה לתרום זה לזה. אתה לא קורא את מה שאני כותב, וממציא לך אויבים דמיוניים. אף אחד פה לא דיבר על אחרית הימים (לא המתים, אגב) וגם לא על מתכון מובטח לשלום. אין דברים כאלה בעולם האמיתי, אבל כנראה נוח לךל להישאר בעולם האידאלי שלך, שבו הכל או לא כלום, ולכן אתה תמיד מעדיף את הלא כלום, כי אתה פוחד שאף פעם לא תקבל את הכל. השמאל לא מבטיח את הכל. הוא רק מבטיח שינוי, ואם אתה מסכים שבלי כיבוש עדיף מאשר עם כיבוש, תפסיק להתווכח ותתחיל לעשות משהו נגד הכיבוש.
מסכים עם הנקודות העיקריות שאתה מעלה ועדיין-
חבל בעיניי שאתה לא מבין שהחד צדדיות שבה אתה נוקט (במוצהר, מסתבר) לא מאזנת כל תמונה שהיא והיא בעצם תגובה מאוד לא יעילה כנגד החד צדדיות שבה נוקט המיינסטרים הישראלי… מה שזה עושה זה רק לשכנע את המשוכנעים (כלומר, קומץ השמאלנים שעוד נותרו פה) ומקומם עלייך את כל השאר, ובעצם דוחף אותם עמוק עוד יותר לזרועות המיינסטרים, במקרה הטוב, או לאלה של הימין המתלהם, במקרה הרע. לתשומת לבך. ולא, אני לא טוען שצריך תמיד לשאוף ל 'איזון', אבל תמונה מעט יותר מלאה ופחות שטחית תועיל לכולנו.
חוץ מזה, יופי של פוסט.
עניין ה"השפעה" של טקסטים פוליטיים, אם בכלל יש להם, הוא מסתורין גדול. הניחוש שלך טוב כמו הניחוש שלי.
יש אנשים שדווקא מתעוררים במגע עם טקסטים חד-צדדיים, ומחודדים, ורק אז מתחילים לחשוב. טקסטים מאוזנים יותר, מרוככים יותר, מותירים הרבה אנשים רדומים; כלומר, במצב התודעתי המועדף על השלטון.
אולי התוצאה של ההתעוררות מנוגדת לכוונותי; או שכן או שלא. אין תשובה חד משמעית לזה. ובכל זאת יש ערך, בפני עצמו, בהכרחת הקורא לתת דין וחשבון לעצמו מול טקסט לא מתנחמד.
בין כך ובין כך – אני כותב כמו שאני יכול.
אני מתחילה ללקט את הטקסטים האלו שלך
ראה הוזהרת!
הנה עיתונאית אחת שלא יכולה אחרת:
עמירה הס כמובן, הגיעה לעזה, למרות האיסור, אם הבנתי נכון אז דרך הים.
כאן יש ראיון איתה, עמירה הס, כמו שרק עמירה הס יכולה להיות, ויש שם גם תשובה למגיבים בענין "החד צדדיות":
http://www.the7eye.org.il/interviews/Pages/231108_amira_hass_in_gaza.aspx