Skip to content
16 בנובמבר 2008 / עידן לנדו

אש אש, רגיעה רגיעה, סוף

תעשיית הספינים הבטחונית שלנו שוברת את השיאים של עצמה כל יום. פעם היה דרוש מרחק של כמה שבועות, אולי חודשים, מן העובדות לאשורן, כדי לטוות סיפור בדיוני שמעוות אותן לחלוטין. כיום לא חולפים ימים ספורים, לפעמים אפילו יממה בודדת, בין האירוע כפי שהיה, לבין השקר שמופץ בעקבותיו. מדהים להיווכח, שוב ושוב, איך שקרים שנלעסים בחריצות בידי כתבים ופרשנים, הופכים ל"אמת" הרשמית כה מהר.

5 חודשים החזיקה התהדיאה ("רגיעה") מעמד. אומנם היו הפרות קלות, משני הצדדים, אבל זו בהחלט היתה התקדמות אחרי הקטל ההדדי של תחילת השנה.

והנה כך התרסקה התהדיאה.

ב-4 לנובמבר חדר כוח צה"ל לעומק 250 מ' מהגדר, במטרה לפוצץ מנהרה שנחפרה, כך נראה, לצורך חטיפת חיילים. המנהרה הממולכדת התפוצצה, ובחילופי האש הרג הכוח 6 לוחמי חמאס (העיתונים קוראים להם "מחבלים"; אני קורא להם "לוחמים". מי שנלחם מול כוח צבאי הוא לוחם, לא מחבל ולא טרוריסט. אצלנו שומרים את הביטוי "לוחם" רק לחיילינו, בין אם הם תוקפים לוחמים או אזרחים פלשתינים).

מיד, ולא רגע לפני כן, קרסה הרגיעה השברירית בסיחרור המוכר: מטחי קסאמים וגראדים שפוגעים באזרחים ישראלים וברכוש, תקיפות של חיל האוויר, עוד הרוגים ופצועים, סגירת המעברים (כלי לחץ שהשימוש בו אינו תלוי בהתנהגות החמאס, כפי שמתואר כאן), החשכת עזה, בלימת הסיוע ההומניטארי, ויתר פתרונות הפלא של המוח האנליטי שעומד בראש מערכת הביטחון שלנו.

הביטחון והספין. שכן מיד לאחר ההפרה הישראלית הבוטה של הרגיעה התחילו לעבוד על "הסיפור הרשמי". מי שממש מתעמק בדברים האלה מגלה נסים ונפלאות. למשל, הסיפור הרשמי לא תמיד נקבע מראש; לפעמים הוא משתנה מיום ליום, בהתאם לתנודות דעת הקהל. עכשיו כולם "יודעים" שהחמאס בעצם שבר את הרגיעה. אבל בהתחלה עוד הודו בחצי פה שישראל בעצם עשתה זאת. אלא שמיד הוסיפו: "גם הפעולה שנעשה בשבוע שעבר כדי לפוצץ מנהרה נעשתה כדי לשמר את הרגיעה. היה ברור לישראל שהוצאת פיגוע דרך המנהרה, היתה מביאה להפסקת הרגיעה. למרות זאת, חמאס פעל לחדש את פעילות הטרור מרצועת עזה, תוך שהוא מפר לחלוטין את כל תנאי הרגיעה".

במלים פשוטות: הפרנו את הרגיעה כדי שהם לא יפרו אותה לפנינו. ברור שזה לא נחשב הפרה, בשיח הישראלי; אצלנו קוראים לזה "פעולה". אך העובדות היבשות מראות כי צה"ל חדר לשטח פלשתיני (זוכרים שעזה "שוחררה"? שהם אמורים להיות ריבונים בשטחם?) והרג שם 6 לוחמים. ממש כמו בלבנון, לפני המלחמה האחרונה, ישראל מתקשה להפנים את ההדדיות של מושג ה"גבול": הם לא נכנסים אלינו ואנחנו לא אליהם. לא לא, אצלנו הגבול הוא תמיד "בשבילם"; בשבילנו, הוא בגדר המלצה בלבד. ברצוננו נחצה אותו, נעשה מה שבא לנו בשטח האויב (כלומר, השטח שהפקדנו בידיו, בעירבון מוגבל), וכשהוא יתעורר לנקום בנו – ניילל לשמים: תראו אותם, שברו את כללי המשחק.

אם צה"ל לא מסוגל לשמור על הרגיעה – שיאמר זאת בפה מלא. ואז יידעו כולם, כולל תושבי שדרות ואשקלון, שחייהם ושלומם של אזרחי ישראל לא מספיק חשובים כדי לשמור על הפסקת האש. מה שמחליא כלך כך הוא הרטוריקה הפייסנית, השקרנית, שנלווית לתוקפנות הישראלית. והרי מדובר בדפוס חוזר ונשנה: בכל פעם שמפלס הדם יורד, והקרקע בשלה להסדרים מקיפים יותר, קופץ להם הפיוז, לגנרלים שלנו. שקט לא יהיה כאן.

מה הקפיץ אותו הפעם? הנה ניתוח חריף של צבי בראל מ"הארץ". בראל מזכיר שלפי ההסכם שהושג ביוני בתיווך המצרי, עוד חודש היתה ישראל אמורה להחיל את כללי הרגיעה גם בגדה המערבית. כלומר, להפסיק עם הפשיטות היומיומיות בחברון ובשכם ולתת לחמאס להשתלט שם על כוחותיו. בראל משער: "הדבר האחרון שישראל מתכוונת לו הוא להניח לחמאס להכתיב רגיעה גם שם". ריסוק התהדיאה, אם כן, על חשבון שלומם של תושבי הדרום, נועד להסיר מעל הפרק כל סיכוי שהחמאס ידחוק את רגלי חיל החסות של אבו-מאזן כגורם האחראי על ניהול הסכסוך מול ישראל.

אני מסכים, אבל יש עוד. כמו תמיד, המדיניות הישראלית היא תערובת של רישעות ואיוולת. בראל מצביע על הרישעות (הקרבת תושבי הדרום לטובת משחק פוליטי ציני), וסביר שזו אכן מנחה את חשיבתם של ה"אנליטים" במערכת. אבל ישנם תמיד גם חמומי המוח, מפקדי השדה, שמבעבעים "לחץ מבצעי" כלפי מעלה בתקופות רגיעה, וכשהוא מצטבר ומצטבר, אין לו מוצא אלא בפיצוץ. איוולת שטופת דם, לאו דווקא רישעות. וגם אין לי ספק שבצד הפלשתיני יש כאלה ויש כאלה, אלא שכמו תמיד, אני את חרפתנו אגיד, לא את חרפתם.

17 תגובות

להגיב
  1. הצועד בנעליו / נוב 16 2008 22:11

    להיאחז בכל בדל אחרון של הצדקת קיומו ומפלגתו האבודה.
    הסחורה הבטחונית היא הסחורה שהציבור תמיד קנה, והיחידה שנותרה לו למכור, והוא חושב שהציבור יקנה גם הפעם.
    לא בטוח.

    ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום.

  2. אסתי / נוב 16 2008 22:21

    שבדיוק כמו ההרפתקאה המטורפת שהם החליטו עליה לפני שנתיים בלי להודיע ובלי לבדוק עם ישובי הצפון אם הם מוכנים ואם יש להם אפשרויות הגנה בפני ים הקטיושות
    ככה גם כאן חזרו לכל מיני פעולות בעזה, הפצצות ויריות אין קץ, בלי שהעבירו את התקציב המיועד למיגון של ישובי "עוטף עזה"

    חזרתי היום מיום לימודים במכללה שעוטפת את עזה כדי להגיד שמלבד המכללה שלי שהוסיפה עוד קוביות בטון מכוערות למיגון, על חשבונה הפרטי, אין כאלו ואין בנית מרחבים מוגנים בכל האזור.

    אבל אם זו היתה איזו עסקה נדלניסטית סיבובית להפקעת עוד שטחים מידי הציבור לצורך נוחיותם של כמה אלפיונים עליונים זה היה מבוצע מייד, אין ספק.

    בכל אופן ד"ש משדות הדרום הרחבים ששמייהם זרועים במסוקי תקיפה ואוירם משוסע בבומים אינסופיים.
    שנקרא שלום ובטחון.

  3. טלילה / נוב 16 2008 22:44

    למרבה הצער, אני חוששת שתצטרך להשתמש ברשימה הזאת עוד יותר מפעם אחת בעתיד.

  4. סרנה / נוב 16 2008 23:59

    לצבא נשארה מטרה אחת בלבד : שימור הסכסוך

  5. אבנר / נוב 17 2008 01:59

    משה דיין על ההתקפות הסוריות על ישובי הצפון לפני 67:
    "הרי אני יודע איך התחילו לפחות 80 אחוז מהתקריות שם. לפני דעתי יותר מ-80 אחוז, אבל בוא נדבר על 80. זה היה הולך ככה: אנחנו היינו שולחים טרקטור לחרוש..בשטח המפורז, ויודעים מראש שהסורים יתחילו לירות. אם הם לא היו יורים, היינו מודיעים לטרקטור להתקדם הלאה, עד שהסורים בסוף היו מתעצבנים וכן יורים. ואז היינו מפעילים תותחים, ויותר מאוחר גם חיל אוויר, וככה זה היה"

    (מתוך "קיר הברזל" של אבי שליים).

  6. שרון רז / נוב 17 2008 08:43

    כן, אני חושב וגם חושש שאתה כנראה צודק בכל מילה ולצערי רוב הציבור אולי לא מודע לכך אלא למה שמאכילים אותו בעיתונים הצהובים ובטלוויזיה הצהובה עוד יותר

  7. גל / נוב 17 2008 09:00

    מה ציפית שצה"ל יעשה עם המנהרה שנחפרה (אם אכן נחפרה מנהרה כמו שדווח לצורך חטיפת חייל)?

    יכול להיות שהרטוריקה שנלוותה להפרת הרגיעה הייתה שקרנית אבל ייתכן שלפחות מבחינת החדירה לצורך פיצוץ המנהרה לא הייתה ברירה.

  8. נועם / נוב 17 2008 10:21

    היה כמובן השימוש בליל הבחירות בארצות הברית כדי לחולל את המהומה הקטנה שלנו כאן, 'אין דה מידל איסט'.

    המוח האנליטי של בוגר הסיירת הגיע עד כאן בתחכום ובהסוואה. כשהעולם ואשתו היו עסוקים בברק א' (אובמה), זחל ברק א' (אהוד) בין הקוצים ופוצץ מנהרה.

    מובן שכל זה נעשה כדי לייצר בעיות בטחוניות ולהעלות את המניות של הביטחוניסטים הנצחיים שלנו לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה.

  9. עידן / נוב 17 2008 10:34

    "אם צה"ל לא מסוגל לשמור על הרגיעה – שיאמר זאת בפה מלא. ואז יידעו כולם, כולל תושבי שדרות ואשקלון, שחייהם ושלומם של אזרחי ישראל לא מספיק חשובים כדי לשמור על הפסקת האש."

    זה בשלב א'. בשלב ב', להפסיק למרר לעזתים את החיים, ואולי אז תהיה פחות מוטיבציה לחטוף חיילים.

  10. גל / נוב 17 2008 17:56

    אבל אם אכן נחפרה מנהרה לחטיפת חייל אז מי שהפר את הרגיעה היה החמאס ולא צה"ל.
    אני מסכים איתך שהמוטיבציה לחטיפת חיילים נובעת מהכיבוש העקיף של ישראל בעזה אבל עדיין
    לפי הבנתי הסכם הרגיעה חל גם על פגיעה בחיילים.

  11. עידן / נוב 17 2008 18:17

    אם לחפור מנהרה זה הפרה, אז מה עם תרגיל טנקים? ומה עם טיסות מודיעין מעל עזה? ומה עם כל פעילות צה"לית שמטרתה להכין חיילים לעימות צבאי עם החמאס?

    בוא לא ניתמם. שני הצדדים כל הזמן מתחמשים ומתאמנים ומשתדלים לפגוע ככל יכולתם ביכולת המבצעית של הצד השני. מה שהופך את הפעולה הצבאית להפרת הרגיעה הוא הפלישה לשטח עזה והריגת 6 אנשים. מה שהחמאס עשה היה בגדר הכנות להפרה, שאולי היתה מתממשת ואולי לא.

    אם כל זה נראה לך דקדוקי עניות, עובדה היא שהסידור פחות או יותר עבד במשך 5 חודשים. גם הבנות לא כתובות לגבי מה מותר ומה אסור יכולות להיות אפקטיביות. צה"ל היה הראשון לשבור אותן, בפועל.

  12. שאול / נוב 17 2008 18:46

    בדרך כלל אני לא מסכים עם הדעות שלך אבל מפרשת המנהרה בהחלט עולה ריח רע. הפרשנות של צבי בראל אינה סבירה ואף מגוחכת משום שבניגוד לדבריו ולמיטב ידיעתי, כלל לא דובר במסגרת החתימה על הסכם הרגיעה הנוכחי על החלתה גם ביהודה ושומרון כעבור זמן. לא היה סעיף כזה. חמאס מצידו הכריז, חד צדדית כי מייד לאחר סיום הרגיעה הנוכחית יפתח באש אלא אם כן ינוסח הסכם חדש שיכלול גם את יהודה ושומרון. מכאן, לישראל לא היה שום אינטרס להפר רגיעה טרם מועד סיומה. למעשה היתה לישראל תועלת לא מעטה בשמירה קפדנית על הרגיעה עד סיומה ואז להנות מכך שחמאס הוא זה שאינו מוכן להאריכה. יתכן שפיצוץ המנהרה היה חיוני ויתכן שלא. איני יודע. ברור שהתשובות שהציבור קבל מהצבא אינן מספקות וכפי שאתה טוען מחשידות.

  13. עידן / נוב 17 2008 19:45

    תראה מה זה – שלחת אותי לבדוק את צבי בראל…

    מהסריקה הלא ממש יסודית שביצעתי, מסתבר שלא פורסם מעולם מסמך רשמי של "הסכם ההבנות", וגם קראתי במקום אחד שמעולם לא נכתב מסמך כזה. היו הבנות לא כתובות.

    מה שכן מופיע שוב ושוב, הוא שההסכם תקף ל-6 חודשים (היה אמור להחזיק עד דצמבר), ושהחמאס הבהיר באופן ברור מה יהיו תנאי המשך הרגיעה. אחד התנאים היה – הרחבתה לגדה המערבית.

    אם כך, בראל אולי לא דייק לגמרי, אבל רוח הדברים נכונה. ישראל ידעה מראש מה המחיר שיידרש ממנה על מנת להאריך את הרגיעה, וכפי שבראל העריך – היא לא מוכנה לשלם אותו (כלומר, לא מוכנה לוותר על חופש פעולה מבצעי מלא בגדה). על כן הוחלט לרסק את הרגיעה. באשר לעיתוי, נראה לי שנועם צודק – זה לא מקרי שזה יצא לפועל בלילה שבו אובאמה ניצח.

  14. שאול / נוב 17 2008 22:35

    שלוש הפסקאות הראשונות בעצם חוזרות על הדברים שלי. גם אתה מודה שכנראה הגרסה שלי היא הנכונה. בראל לא, "לא דייק לגמרי" כפי שכתבת אלא פשוט לא אמר אמת (ואני נזהר לא להשתמש במילים בוטות יותר למרות החשק העז..). אם אין בהסכם סעיף כתוב בו ישראל מתחייבת להחיל הרגיעה גם על יהודה ושומרון אז ראשית, בראל מטעה את קוראיו (ואותך) ושנית הלוגיקה שלו לא עובדת משום שאז אין לישראל עניין לשבור הרגיעה טרם זמנה משום שממילא חמאס ישבור אותה בעבור התאריך שהציב כדדליין להחלתה על יהודה ושומרון. אני הקטן שמנסה כמיטב יכולתו לגבש דעה או שתיים לגבי הסכסוך הזה ניזון, כמוך אני מניח, מקריאה מדוקדקת של אמצעי התקשורת. כשהם משקרים לי אני לא סולח. אצל בראל אגב זו הפעם השלישית שאני תופס אותו. זה מרגיז אותי בעיקר משום שאני מחזיק מעיתון הארץ. למעשה כשאני רוצה לדעת מה באמת קורה, אני קורא הארץ. מקרים כאלה גורמים לי להבין שאולי לעולם לא אדע מה באמת קורה. זה מפחיד אותי. זה צריך להפחיד גם אותך.

  15. ירח / נוב 17 2008 22:49

    אתם מייחסים לברק א' (שלנו, לא אובמה, שגם הוא איננו מבין את המזרח התיכון) ולצה"ל יותר מדי תחכום. אף אחד מהם איננו יודע מה לעשות עם הערבים האלה (וגם אני ואתם לא).
    לדעתי, אחרי מה שהתקשורת עושה להם בעניין שליט, הם פשוט מפחדים מעוד חייל שבוי יותר מאשר מפצועים והרוגים בשדרות ואשקלון ביחד.
    וזה מה שהביא לפעולת המנהרה.

  16. טלי / נוב 18 2008 15:16

    על שחסכת לי לכתוב את הפוסט שכל כך מובן מאליו וזועק לשמים בעיניי שהתעצלתי לנסחו…

    ואני מסכימה עם חלק מדבריו של ירח, צה"ל יותר מפחד מעוד חייל שבוי מאשר מפצועים והרוגים בדרום. זה, והצורך של ברק למתג את הבטחוניזם שלו לפני הבחירות.

    הגינות בסיסית? חיי אדם? שמירה על בטחון האזרחים? כיבוד הסכמים?

    לא, זה כבר מוגזם…

  17. הצועד בנעליו / ינו 8 2009 14:37

    .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: