Skip to content
1 בנובמבר 2008 / עידן לנדו

מהי הכָּכוּת של ההוויה האוניווקית?

מאימרות חד"ל: קטעים מהרצאתו של חיים דעואל לוסקי, "דלז כאונטולוגיה אידאליסטית-אמפיריציסטית", שניתנה בכנס ה-11 של האגודה הישראלית לפילוסופיה, אוקטובר 2008

"מהלך זה מבקש למצוא תשובה מטאפיזית ואתית לשאלה "כיצד נוטלים חלק וכיצד נוצרת השתתפות בשלם הזה, בעולם, שאינו נוכח כשלם עבור עצמו באימננטיות שמהותה היא שאינה יכול לקבל כל "עוד" כתוספת?", או "מהי הכָּכוּת של ההוויה האוניווקית?"
הערת המלבה"ד: האוניווקים היו שבט פולינזי קדום, שנכחד משום שכל הזמן רצה "עוד" כתוספת. כָּכוּ זה.

"חזרה זו מצליחה לחמוק מהאפשרות של הנוכחות כמה שנתפס וחוזר. זו החזרה העומדת במקום שבו היא יכולה להוות את הכוח הפועל להמסת כל זהות קודמת, גם אם התנועה המהירה של דלז מאפשרת לו אפילו להגיע למקום של הטרום, למקום שלפני כל היווצרות של זהות קודמת שאותה אפשר להמיס. מה שקודם אינו יציב יותר ממה שנוכח, אינו אפשרי יותר ממה שיהיה אחרי שכל זה יעבור, ובחזרה המפוצלת נמחקת כל שארית המקור ההופך לחסר מקור. חסר המקור, ה-sans fond , אינו סתם תנועה בעלמא כי אם אבסטרקציה הנעה לאורך קווי מגוז אופקיים, העתקים מרובים של סימולקרה. מבחינת דלז, ההפשטה של סימני ההיכר של ההווה יוצרת "מומנטים של חזרה עירומה", שהיא גם ההבדל שחוזר ריק, ללא סימן, ללא שפה".
הערת המלבה"ד: נו, טריביאלי. המלצתי לו להוריד את הקטע הזה, הרי מדובר בבייסיקס. התעקש. חייב להסביר הכל, זה. לא סובל שיישאר משהו לא מובן.

"החזרה אל מחשבת האידיאה, היא דרך התובנה שהאידיאות הן המכילות את היחסים הדיפרנציאליים (דהיינו המבטלים) ואת הנקודות הסינגולריות הקיימות בו-זמנית בסדרים השונים. מכיוון שהאידיאה מתעלמת מהשלילה, השלילי אינו מופיע לא בתהליך של הדיפרנציאציה (ההבטלה כחיוביות טהורה) ולא בתהליך של הדיפרנסיאציה (ההבדלה כמימוש שהוא תמיד ביטוי לכושר החיובי הנוצר אקטואלית)".
הערת המלבה"ד: כבר אמרנו לאידאה אלף פעם: אל, אל תתעלמי מהשלילה. תראי מה קרה לסינגולריות. לא חראם?

"כשהדיפרנציאציה קובעת את התוכן (הווירטואלי) של האידיאה כבעיה, הדיפרנסיאציה מבטאת את האקטואליזציה של הווירטואלי ואת כינון הפתרונות באמצעות אינטרגרציות מקומיות (ולמעשה, באמצעות החיים עצמם)".
הערת המלבה"ד: אהה, תפסתי. "החיים עצמם", בסוגריים. 

11 תגובות

להגיב
  1. אני ואפסי / נוב 1 2008 16:50

    אוניברסיטה, עלק.

  2. לולו / נוב 1 2008 17:40

    פחד ותיעוב בלאס אוניברסיטוס

  3. תמסח / נוב 1 2008 23:06

    אצלנו נהוג לומר שאם אתה לא מסוגל להסביר את מה שאתה עושה במחקר לסבתא שלך (בהנחה שהיא לא הפנסיונרית בחדר שליד הספרייה), אז ככל הנראה, אין לך מושג מה אתה עושה.
    עכשיו, אני לא מסכים לגמרי עם האימרה הזו, אבל בכל זאת, הייתי רוצה לראות אותו מנסה.

  4. נועם / נוב 2 2008 19:05

    מרענן לראות שגם באקדמיה יש מי שיכול לצחוק צחוק הגון בפניה של ממלכת הממבו ג'מבו הזו.
    ותאר לעצמך שהתבקשתי לקרוא ספר שלם של לוסקי, "הקדמה לפילוסופיה של פני השטח". עד היום הוא שוכב בתחתית הערימה, לשם השלכתי אותו אחרי כמה רגעים של פליאה (שדבר כזה קיים בעולם, שבו יש גם יהודי שיושב על כיסא וקורא, כמו שאומר יואל הופמן).

  5. עידן / נוב 2 2008 21:04

    כנראה שיש לכם בטן מלאה על האוניברסיטה. זה לא העניין כאן. למעשה, לוסקי עצמו אינו חבר סגל קבוע באף אוניברסיטה. לא שזה משנה, לכאן או לכאן: ממבו ג'מבו, כדברי נועם, נכתבים הן באוניברסיטה והן מחוצה לה.

    באופן אישי, נראה לי, שכל מי שחשיבה וכתיבה הם לחם חוקו, צריך להזדעזע ממרק המלים הזה. להזדעזע מקריזה או מצחוק, אבל להזדעזע.

    וחברי האגודה הישראלית לפילוסופיה, שנתנו לו במה, צריכים להביט טוב במראה. ביום בהיר הם יוכלו לראות שם לא רוחב-דעת סובלני, אלא פחדנות לשמה. הפחד לומר: "זה זבל".

  6. מגיבה מס' 1 / נוב 4 2008 01:50

    סליחה, היכן התקיים יום העיון?

    באיזו מסגרת מתנהל ה"מחקר"? על איזו קרקע צמח?

    התייחסתי לטקסט ולא לאדם. איני מכירה את האדם או את מעמדו באוניברסיטה, וזה גם לא רלוונטי.

  7. צבי / נוב 8 2008 13:44

    לקרוא את מרתה נוסבאום על ג'ודית באטלר כדי להבין את משמעותה (גם הפוליטית) של כתיבה נוסח דעואל לוסקי

  8. צבי / נוב 9 2008 16:26

    עידן שלום, איני מחזיק אותך אחראי לכך אבל מהי לעזאזאל ככות אוניווקית. אני מניח שככות קשור איכשהוא במילה "כך" אבל גם את הקשר הזה איני מצליח ליצור.
    אם יש לך עצה אנא האר.
    צבי

  9. עידן / נוב 9 2008 20:06

    אתה מחליק במדרון… קודם מזיעים למצוא משמעות בטקסטים האלה, אחר כך מזיעים בניסיון להתווכח איתם, ובסוף מזיעים מתסכול – אין עם מי לדבר.

    פשוט עברתי את זה פעם, בהחלט הספיק לי.

    ובכל זאת: כן, מן הסתם ככות זה אותה תכונה מסתורית שעושה דבר מה למה שהוא, אופן הקיום שלו.

    אוניווקית – הכי קרוב שבא לי לראש זה unique.

    בלי אחריות ובלי התמסרות.

  10. דניאל אפרתי / דצמ 4 2011 23:41

    ואני תוהה אם אני ומסעודה משדרות צריכים לממן מכיסנו את דברי ההבל האלו באמצעות התקציבים המועברים לאוניברסיטאות או שמא לממסד דווקא עניין לממן דברי הבל כאלו שכן בהם אין כל סכנה למשטר ועושי דבריו

  11. יעל / מאי 13 2015 01:36

    הי עידן, הבלוג הציע לי את הפוסט הזה ולא עמדתי בפיתוי. הזדעזעתי מהטקסט ועוד יותר מתחושת הנחיתות שאופיו הפתלתל, העגתי והרומזני העלה מיד בקרבי. הרהיטות פנים רבות לה. תודה על סדנת המודעות בזעיר אנפין!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: