Skip to content
13 במאי 2008 / עידן לנדו

על הגבול המסוכסך בין תחביר לסמנטיקה

כולנו יודעים להבחין, באופן אינטואיטיבי או באופן מודע, בין המבנה של יחידה לשונית, כמו למשל המשפט, לבין המשמעות שלה. קחו לדוגמה את המשפטים הבאים:
 
1. אישה צעירה הפחידה את הילד.
2. הילד נתן את הכדור לאישה צעירה.
 
משמעותם של הצירופים השמניים "הילד" ו"אישה צעירה" זהה בשני המשפטים. אבל תפקידם התחבירי, כמובן, שונה. ב-(1) "הילד" הוא מושא ישיר, ומופיע עם סמן היחסה הישירה "את". ב-(2) הוא הנושא. "אשה צעירה" הוא הנושא ב-(1), אך המושא העקיף ב-(2), שמופיע עם היחסה העקיפה "ל-". קיים קשר הדוק, כמובן, בין התפקיד התחבירי לתפקיד הסמנטי, והוא מוכתב על ידי הפועל. כמושאו של "הפחיד", הילד ב-(1) מובן כמי שנמצא במצב רגשי מסויים (קרי, פחד). כנושא של "נתן", לעומת זאת, אין הילד מחוייב להימצא במצב רגשי מסויים. כל שנדרש הוא פעולה רצונית מצידו (שיכולה להתרחש תוך כדי פחד, חיבה, עליצות וכיוב'). שימו לב שהתפקיד הסמנטי של האשה הצעירה "דליל" הרבה יותר: בשני המשפטים, אין הכרח שהיא פועלת במכוון או אפילו נמצאת במצב מנטלי כלשהו. הנושא של "הפחיד" יכול להיות כל דבר שהוא; המושא העקיף של "נתן", לעומת זאת, חייב להיות בן-אנוש, או לפחות עצם מואנש (כמו בובה). הסימון "#" מציין "משמעות סוטה" (אנומליה סמנטית).
 
3. הצעקות הפחידו את הילד.
4. # הילד נתן את הכדור לצעקות.
 
חלק חשוב מן הידע הלשוני שלנו, אותו ידע שאגור במוחנו במעין דקדוק מנטלי, הוא תורת המשמעות, או בקיצור, סמנטיקה. הסמנטיקה צריכה, בין השאר, להסביר את ההבדל בין התקינות של (2) לחריגות של (4): העובדה שקיימות מגבלות משמעות מסויימות על המושא העקיף של "נתן". היא גם צריכה להסביר מדוע פעלים מסויימים דורשים מושא (ישיר או עקיף) ואחרים לא (כוכבית מציינת משפט בלתי אפשרי):
 
5. גיל התעטש. 
6. גיל היכה את יוסי.
7. * גיל היכה.
 
בעוד ש"התעטש" הוא פועל עומד, שאינו לוקח מושא ישיר, "היכה" הוא פועל יוצא, שדורש מושא ישיר. גם העובדה הזאת היא, ביסודו של דבר, סמנטית. אירוע התעטשות מחייב משתתף אחד (קרי, המתעטש), בעוד שאירוע הכאה מחייב שני משתתפים (קרי, מכה ומוכה).

ראינו, אם כן, שבהקשר של משפטים פעליים, הסמנטיקה חייבת לייצג שני סוגי מידע. האחד, כמה משתתפים הכרחיים כלולים באירוע; והשני, מהן המגבלות הסמנטיות על משתתפים אלה (כגון, בן אנוש, שרוי במצב רגשי וכיוב'). הבלשנים מכנים את התיאוריה הסמנטית הכללית של עובדות אלה תיאוריית "מבנה הארגומנט" של הפועל. "ארגומנט" בהקשר הזה הוא מונח טכני, בלי כל קשר לוויכוח או לריב. הארגומנטים של הפועל הם בפשטות המשתתפים ההכרחיים באירוע שהפועל מציין. הפועל "הפחיד" לוקח שני ארגומנטים – גורם החווייה, והחווה עצמו (ראה (1)); הפועל "נתן לוקח שלושה ארגומנטים – מחולל הפעולה, העצם הניתן והיעד המקבל (ראה (2)).

עד כה ראינו שהתחביר והסמנטיקה הולכים "יד ביד". במלים אחרות, יש זיקה טבעית בין התפקידי התחבירי של ארגומנט מסויים (למשל, מושא עקיף) לבין התפקיד הסמנטי שלו (למשל, יעד מקבל). אבל העניינים לא כל כך פשוטים. במצבים מסויימים, התחביר והסמנטיקה לא חופפים, אולי אפילו מתגוששים. אלו מצבים מעניינים ביותר, משום שהם חושפים את האופי המורכב והמודולרי של הידע הלשוני שלנו. להלן נבחן דוגמה אחת כזאת.
 
8. רינה הציעה לגיל לעשות דיאטה.
9. רינה נתנה לגיל לעשות דיאטה.
 
מהו מבנה הארגומנט של "הציע"? נראה שהוא לוקח שלושה ארגומנטים – המציע, מקבל ההצעה, וההצעה עצמה. מה באשר ל"נתן"? על פניו, נראה שאין כל הבדל עקרוני בינו לבין "הציע". סביר להניח שגם הוא לוקח שלושה ארגומנטים – נותן הרשות, מקבל הרשות, והפעולה המורשית.

אלא שעיון קרוב יותר בתכונותיהן של שני פעלים אלה מגלה הבדלים מעניינים:
 
10. רינה נתנה למים לטפטף.
11. # רינה הציעה למים לטפטף.
12. רינה נתנה לזה לקרות.
13. # רינה הציעה לזה לקרות.
 
נראה שהמושא העקיף של "הציע" כפוף למגבלות חמורות יותר מאשר זה של "נתן". בעוד שהראשון חייב להיות בן-אנוש, האחרון אינו חייב. בעצם, אם חושבים לעומק על המשמעות של (12), מגלים שהארגומנט "לזה" אינו מקיים קשר סמנטי הכרחי עם "נתנה". מ-(12) כלל לא משתמע שרינה נתנה משהו ל"זה" (להבדיל מ-(2), שבו כן משתמעת פעולת נתינה לאשה הצעירה). מה שרינה נתנה, או איפשרה, ב-(12) זה האירוע בכללותו – "לזה לקרות". מכאן נוכל לשער, שמבנה הארגומנט של "נתן" ב-(10) וב-(12) הוא בעצם בינארי, ולא טרנארי (משולש), כמו של "הציע". "נתן" במקרים אלה פשוט מציין יחס בין ארגומנט אחד (מי שמאפשר) לארגומנט שני (מה שמאופשר).

הוכחה ניצחת להשערה שלנו מגיעה משילובם של ניבים כבולים במבנים הללו. בניבים כמו "הקרח נשבר" או "הכביסה המלוכלכת יצאה החוצה", הנושא איננו מקבל משמעות רגילה (לא מדובר כאן על קרח או כביסה אמיתיים), אלא משמעות מושאלת, הכבולה לניב המסויים שבו הוא מופיע. ברגע שהקשר הסמנטי בין הפועל לנושא נשבר, המשמעות המושאלת (האידיומטית) הולכת לאיבוד.
 
14. הקרח עלול להישבר / הכביסה המלוכלכת עלולה לצאת החוצה.
15. # הקרח מסוגל להישבר / # הכביסה המלוכלכת מסוגלת לצאת החוצה.
 
שימו לב ששם התואר "עלול" אינו שובר את הקשר הסמנטי בין הנושא שלו לבין שם הפועל שאחריו, בעוד ש"מסוגל" עושה זאת. הפירוש היחידי שמתאפשר ב-(15) הוא פירוש מילולי, לא אידיומטי, שמייחס יכולות פנימיות לקרח או לכביסה המלוכלכת. כעת שימו לב לכך שמשמעותם של ניבים אלה נשמרת גם אחרי "נתן":
 
14. רינה לא נתנה לקרח להישבר בפגישה הראשונה.
15. הוועדה לא נתנה לכביסה המלוכלכת לצאת החוצה מחשש לשערורייה.
 
העובדה שהמשמעות הניבית נשמרת כאן (אך לא אם נחליף את "נתן" ב"הציע") מוכיחה שהמושא העקיף של "נתן" במבנים אלה איננו ארגומנט סמנטי שלו, אלא של שם הפועל המופיע אחריו. באופן דומה, הנושא התחבירי של "עלול" ב-(14) הוא למעשה ארגומנט סמנטי של שם הפועל, לא שלו.

הנה, אם כן, מצב עניינים מוזר ולכאורה פרדוקסלי: המנגנון התחבירי שלנו משייך שם עצם במשפט לפועל אחד, ואילו המנגנון הסמנטי שלנו משייך אותו לפועל אחר. התחביר והסמנטיקה מושכים בשני כיוונים מנוגדים – וראה זה פלא, המערכת לא קורסת. ניתן להסיק מכך שהתחביר והסמנטיקה הם שני מנגנונים נפרדים בדקדוק. אומנם הם מקיימים קשרי-גומלין הדוקים, אך בכל זאת מתעקשים על ריבונות נפרדת, כל אחד בממלכתו שלו.

2 תגובות

להגיב
  1. אפרת / אוק 17 2010 09:55

    עידן שלום,

    אשמח אם תוכל לתת הגדרה של אנומליה סמנטית (או אפילו תפנה אותי למקור בו אוכל למצוא את ההגדרה המדויקת בספרות)

    תודה!!

  2. עידן לנדו / אוק 17 2010 11:46

    אפרת,

    אני לא חושב שיש הגדרות חד-משמעיות. באופן עקרוני, אנומליה סמנטית נוצרת מסתירה בין שתי גרירות, או השתמעויות, סמנטיות במשפט. במשפט (4), לדוגמה, הגרירה שמשויכת למושא העקיף של "נתן" היא שמדובר בבן-אנוש; בעוד שמשם העצם שמופיע בעמדת המושא העקיף, "צעקות", משתמע שהוא איננו בן-אנוש. זאת הסתירה. בהקשרים מסויימים ניתן ליישב את האנומליה על-ידי "מתיחה" של ההגדרות הרגילות (האנשה וכו'), במצבים אחרים זה קשה יותר. על כל פנים, יש לנו אינטואיציה מיידית לגבי אנומליות כאלה, ואפילו יכולת מסויימת לתאר אותן גם ללא הכשרה בלשנית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: