"פיקוח משפטי": המילוט מאימת ההכרעה המוסרית
ידענו שתוכנת "פגסוס" מופעלת נגד אזרחים ישראלים. לי אישית לא היה ספק בכך, במיוחד אחרי שהתגלה, לפני חודשיים, שבניגוד לטענת NSO, התוכנה גם פורצת למספרי טלפון ישראלים. אומנם הם היו של פעילי זכויות אדם פלסטינים; המחיצה בין העולם של "השיטות האפלות" לבין העולם של "שלטון החוק" והדמוקרטיה הולכת ונעשית דקה עד בלתי נראית. ובכל זאת, התחקיר של תומר גנון ב"כלכליסט" חשוב בקונקרטיות שלו, בחשיפת העומק אליו חדרו "השיטות האפלות". "פישינג" מאזרחים חפים מפשע הוא שם טכנולוגי-מכובס לשיטות העבודה של השטאזי. אה כן, שוב השטאזי.
כל העושים במלאכה המלוכלכת הגיעו מן הדיפ-סטייט האמיתי של ישראל, יחידה 8200. "כלכליסט" מסביר לקוראיו הנבוכים-קמעא את ההבדל בין מה שמותר ל-8200 למה שאסור למשטרה: "ב־8200 מתמודדים בכל אמצעי קיים מול איומים ביטחוניים, רובם זרים, במסגרת חקירות ופעולות שבהן לזכויות הפרט של חשודים יש חשיבות פחותה, אם בכלל."
"אם בכלל". כמה נאיביות צפונה במחשבה הכה-ישראלית הזאת. שם, מעבר להרי החושך, לזכויות הפרט של חשודים אין חשיבות. כאן, בעולם הנאור והמואר, הן קודש קודשים. רק אל תשבשו לנו את ההפרדה הזאת, את חומת ההפרדה שמתעקלת בין בית לחם ומעלה אדומים ופולשת אל המוח של כל אחד מאיתנו, חוצצת בנחרצות בין אסור למותר, בין נתין לאדון, בין זכויות פרט ל"כורח ביטחוני". והרי האבחנות הללו קרסו מזמן במבחן המציאות. אותם אנשי שב"כ מטפלים ב"איום הבטחוני" של מחאות כפר ביתא ושיח ג'ראח וב"איום האזרחי" של מחאת בלפור. אותם האקרים-ברישיון, פורצי אבטחה מחוננים, גאונים-של-אמא, רומסים את הפרטיות של כל אדם משני צידי הקו הירוק. אותה טכנולוגיה מקוללת, עיוורת צבעים ועיוורת לאומים, מגדירה את כולנו כחשודים פוטנציאלים. מראש, ולתמיד.
הסכנה האורבת אחרי הגילויים האחרונים כבר מסתמנת בהתראות החוזרות ונשנות בגוף התחקיר של "כלכליסט", שבלי ספק יהדהדו אותן הפרשנים בתקופה הקרובה: "ללא פיקוח משפטי!" "ללא צווי חיפוש!" "ללא הסדרה חוקית!" גם כאן זועקת לשמיים הנאיביות של התחינה לחוק וסדר. ההנחה היא שפיקוח משפטי לא יאפשר את ההפקרות הזאת של חדירה בלתי מוצדקת לפרטיות.
רק שכל הראיות מוכיחות בדיוק להיפך. כל ההיסטוריה המפוקפקת של יחסי השב"כ עם החוק בישראל מלמדת על תהליך חד-כיווני: פעילות אלימה "מחוץ לחוק" הופכת בהדרגה לפעילות אלימה "במסגרת החוק". אם עד נקודה מסוימת החוק מגלגל עיניים למרומים ומשרקק להנאתו, לא רואה ולא יודע ולא שומע, הרי שמנקודה כלשהי הוא משתנה, נעשה אלסטי להפליא, והנה הוא כבר רואה ויודע ושומע, חובק בין זרועותיו כל מיני זרויות ותועבות. או-אז מכונסים השופטים בדלתיים סגורות יחד עם נציגי האופל – עד לפני שבוע או שבועיים עבריינים לכל דבר – ואחרי ישיבה קצרה מחליטים: יש אישור. יש צו חיפוש. מוסדר.
הנה לכם "הפיקוח המשפטי" על כוחות האופל של ישראל. מה חשיבותו? בערך החשיבות של בג"ץ העינויים משנת 1999, שהפך לבדיחה; "חשיבות פחותה, אם בכלל".
תחת פיקוח משפטי ישראל מכניסה מדי יום אנשים חפים מפשע למעצר או מאסר; תחת פיקוח משפטי היא מחזיקה בהם חודשים ושנים; תחת פיקוח משפטי היא גם משחררת אותם, לפעמים ללא כל אישום. תחת פיקוח משפטי ישראל מפירה בגלוי את החוק הבינלאומי וגם את חוקיה שלה בהקמת התנחלויות ומאחזים ובאספקת חשמל ומים ליישובים שהוקמו ללא כל תכנית מתאר. תחת פיקוח משפטי ישראל איפשרה השבוע ל-1,200 עבריינים לחוג את חגם על אדמה גזולה שכל רשויות החוק לכאורה אוסרות על ישראלים לגשת אליה. "תחת פיקוח משפטי" הוא עלה התאנה ומלבין הכביסה הנצחי שלנו.
כן, מהנהנים הישראלים שעדיין מזועזעים מכך ש-NSO פרצה לטלפון של ראש עיר מכהן. אבל כל זה היה "במסגרת חקירות ופעולות שבהן לזכויות הפרט של חשודים יש חשיבות פחותה, אם בכלל." ואצלנו, אצלנו הכל אחרת.
איך אחרת? אצלנו שוקדים להכשיר כבר את דור הפורצים הבא, שייפרש בכל שדרות השלטון. תוכנית "אודם" היוקרתית מכשירה נערים מגיל 14 בפנימייה צבאית-טכנולוגית לשירות בשב"כ ובמוסד. אתם מבינים, ב-8,200 הם כבר מבוגרים מדי, וחלקם עלולים גם להפגין ניצנים של חשיבה מוסרית עצמונית. גיל 14 הוא גיל מושלם לתכנת אנשי תוכנה נטולי עכבות. מסלולי הסייבר שואבים אליהם עוד ועוד צעירים בתיכונים. כמויות עצומות של כסף ויוקרה מופנות אל "דור העתיד" הזה, שתוך שנים ספורות יראה ברכה בעמלו – כלים שהוא עצמו פיתח ישמשו להפליל ולעצור "בוגדים" בממלכה. אולי עוד לפני שהם בגדו בכלל, אולי רק חשבו, האלגוריתם כבר יחזה לאן זה הולך, היה פעם סרט כזה. חברות טכנולוגיה שיעסיקו אותן לא חסר, ותודה גם לאוניברסיטאות שנוטות שכם לקידום עסקי השב"כ.
אל דאגה. יהיה פיקוח משפטי.
הישראלים צריכים להבין לקח ששורשיו עמוקים במאה הקודמת: המשפט יכשיר כל שרץ שהחברה מוכנה לבלוע. החוק אינו מציב גדרות מוסריות; הוא רק הפטיש שנועץ את עמודי הגדר. מי אוחז בפטיש? אתה ואת ואני, והאנשים ששלחנו לחוקק את החוקים בשמנו. מה יודעים האנשים האלה, מה אנחנו יודעים, על רשע אינהרנטי? גזילת חירותו של עם אחר היא רשע אינהרנטי. כלי שפולש לפרטיותו של אדם הוא רשע אינהרנטי. כלי טיס שקוטל אזרחים מן האוויר הוא רשע אינהרנטי. מה הופך אותם לרשע אינהרנטי? העובדה שהם נתונים בידי בעל חיים פגום, נוח להסתה, מתפתה אל החטא: האדם. בעולם אידאלי, יצורים נאצלים יותר מאיתנו, בעלי עמוד שדרה מוסרי מוצק, היו אולי מצליחים לקיים לאורך זמן "כיבוש נאור", להצטמצם ל"פגיעות כירורגיות", וגם היו עולים על שיטת פלא איך להחזיק בכלי הרסני כמו "פגסוס" מבלי להישחת ולהשחית ולהידרדר אל תרבות של פשע.
זה לא העולם שלנו. וזה גם לא אנחנו. לכן אין טעם ואין תוחלת בניסיון להמשיך בפשעים "תחת פיקוח משפטי". את הרשע האינהרנטי צריך לעקור מן השורש, בדיוק בגלל שאין לנו כוחות לחיות לצידו.
לא למות טיפש 
ישר כוח על המאמר.
מזעזע איך טכנולוגית " האח הגדול" מחלחלת בצורה חסרת רסן ושוללת מאיתנו את החנויות הבסיסיות תית אצטלא של פקוח רשות. חבל שהמאמר לא מקבל תפוצה רחבה יותר.
תודה עידן.
באנגלית אומרים
"it goes without saying"
ברור שמאזינים לנו ועוקבים אחרינו ואוספים עלינו מידע. מהרגע שהכנסו מכשירים דיגיטליים לחיים – פולטים תדרים, מתקשרים עם לווינים ואנטנטות. אנחנו חשופים לפריצות והצצות מצד תאגידים והאקרים סקרנים. אתה לא רוצה שיעקבו אחריך, שאיזינו לך או ידעו מה אתה אוהב לקנות או איזה פורנו אתה אוהב לצפות, אז אל תשתמש בפלאפון חכם ותזרוק לפח את המחשב הנייד שלך. ברמה הרעיונית, חד משמעית זו חדירה לפרטיות ויש לחוקק ולהגביל תאגידים וסוכנות ביון ממשלתיות מלהציץ בחיי פרטים. אך ברמה הפרקטית, היומיומית, כפעיל זכויות אדם או מתנגד משטר, עדיף לבנות שובך יונים בגג או להשתמש בביפר.
ם
אני לא מבין את ההגיון שלך סמי. האם מרגע שהומצאו טלסקופים אני חייב להגיף את הוילונות שמא המשטרה תציץ לחדר השינה שלי?
כן הטכנולוגיה להסתכל לי דרך החלון קיימת מימי גלילאו ועדיין אם המשטרה רוצה להציב שוטר עם טלסקופ שיביט לחלון שלי היא צריכה צו של בית משפט בשביל זה.
ברור שהמשטרה צריכה בית משפט. עם-זאת במידה ואתה לא רוצה שהמשטרה תסתכל לך בחלון כדאי שתגיף את הווילונות. עם או בלי קשר לצו. אני לא מבין את התמימות שלך.
את הרשע האינהרנטי צריך לעקור מן השורש, לא בגלל שאין לנו כוחות לחיות לצידו. גם אם היו לנו כוחות לחיות לצידו, היה עלינו לעוקרו מן השורש. לרשע האינהרנטי (ולכל רשע) אין לתת לגיטימיות. נקודה.
תודה עידן
יש רק דבר אחד שאני לא מסכים איתו. מכיוון שאני זה שמוביל את מסלול הסייבר אצלנו, אני יכול לומר לך שאתה מדבר שטויות.
לפחות נכון לרגע זה, מסלול ה'סייבר' בתיכונים לא כולל שום התקפות. הדגש הוא על היכרות עם סוגי תקיפות בפן התיאורטי, ללא מימוש, ודגש רב יותר על מימוש הצפנות ועל תכנות full stack.
אכן יש תכנית ב'תנור' ללמד גם תקיפות בעתיד, אבל יש הרבה מורים, כולל עבדך הנאמן, שמתנגדים לכך משלל סיבות, ביניהן גם מוסריות. נכון לרגע זה, התכנית הזו היא רק בתיאוריה, וגם היא, תכלול מימוש של תקיפות די בסיסיות, כמו brute force.
בקיצור, איין לך מושג מה קורה בתיכונים.
כשבתי המשפט מאשרים כל בקשה של רשויות המדינה, בעיקר של השב"כ, אין משמעות לאישור ובעצם אין כל פיקוח על המשטרה/שב"כ .
12 שנות התקפה על מערכת המשפט החלישו אותה כל כך שהשופטים פוחדים לסרב לאשר פשעים כבדים ועבירות קלות. זוכרים איך 11 שופטי בג"צ אישרו את כהונתו של הנאשם בפלילים כראש ממשלה?
גיא,
אם אתה רוצה התייחסות רצינית אתה מתבקש לא להעליב על ההתחלה במילים כמו "שטויות". אין לי כוח לטרולים.
"נכון לרגע זה" זה האמירה הכי לא מרגיעה שאני מכיר. נכון לעסקאות הראשונות של NSO, נכון למטרות הראשוניות שלהם, הכל נראה טוב. הפריצות נעשו למטרות ראויות (כביכול). נכון לכוונות המקוריות של יצרני "הנשק הכירורגי" ("למזער פגיעה בחיי אדם" בלה בלה) הכל נראה טוב.
כן, אני גם מכיר כמה אנשים "שמתנגדים מסיבות מוסריות" לכיבוש ועדיין מגיעים לעשות מילואים במאחזים. אתה בטח לא רוצה שאני אגיד לך מה שווה "ההתנגדות המוסרית" שלהם.
מה שחסר בתגובה שלך הוא הבנה פוליטית בסיסית איך מערכות רבות עוצמה פועלות – מעבר והרחק ל"כוונות הטובות" של ברגים במערכת. איך טכנולוגיה מכפיפה את האדם ולא להיפך; איך כוח פוטנציאלי הופך לכוח ממשי מרגע שהוא זמין. הכוונות הטובות לא עצרו ולא יעצרו את השימוש להשחית. פרחי הסייבר בתיכונים לכאורה מתעסקים בתקיפות רק "תיאורטית". המרחק בין התיאוריה לפרקטיקה קצר מאד, כידוע לך. ובלי ספק בלי תיאוריה אי אפשר להתחיל בפרקטיקה. התיכונים ממלאים תפקיד חשוב בהכשרת הפרקטיקה הנלוזה שאתה מתנגד לה, וברוב תמימותך חושב שיש אפקט כלשהו להתנגדות הזאת.
לי אין מושג מה קורה בתיכונים; לך אין מושג מה יקרה בהם, ומה כבר קורה שנה-שנתיים אחריהם, עם הבוגרים בצבא ובתעשייה.
פיקוח משפטי הוא באמת בדיחה עצובה. @מיכל פנט פלג, אל תשלי את עצמך שזה התחיל לפני 12 שנה, זה התחיל לפני יותר מ 70 שנה. ומאז היו גירוש, טיהור אתני, הוצאות להורג ללא משפט, מעצרים ומאסרים ללא האשמות או כתבי אישום, עינויים ועוד ועוד. זה לא נתניהו, ולא הליכוד, זו מפלגת העבודה/מערך, זו מרצ/רצ/מפ"ם/שינוי, וכל שורשיהם וקודמיהם.
@גיא, מה שמלמדים בפועל בתיכון לתכנת זה לא העיקר. העיקר שמלמדים מה מותר לעשות (בקריצה, לא במערך השיעור הכתוב), העיקר שמפנים תלמידים מצטיינים לצבא ולמודיעין, שם כבר אומרים להם מה לעשות עם מה שלמדו בתיכונים. העיקר זה הצימוד בין היוקרה הזוהרת החברתית והכלכלית לבין המקצועות ההיי-טקיסטים וזה לגמרי כן מתחיל בתיכון (ואולי אפילו ביסודי). אף מורה אף פעם לא עירערה על השימוש בכלים האלה בפני נערים (זה גם מגדרי, כן) שטופי הורמונים ושטופי מח. ואם היתה מורה כזו היא פוטרה למחרת. ויש לזה גם השלכות מעמדיות, אתניות ומגדריות אבל הן משניות ביחס לנושא העיקרי.
בהינתן שכך, ההצעה המתבקשת של עידן להתנגד לרשע צריכה להיות מתורגמת לכמה ערוצי פעולה:
1 – להגן על עצמנו מהרשע. אם אתןם פעילות פוליטיות או עיתונאיות או אזרחים מודאגים – תתגברו על הטכנופוביה ותלמדו להקשות על המעקב. זה לא 0 או 1 (יש/אין מעקב) אלא משחק שבו צריך להעלות את המחיר והמאמץ המושקע במעקב כדי להפוך אותו לפחות כדאי או לא שווה. בענייני NSO אפשר להתחיל מהכתבה הזו: https://www.haaretz.co.il/captain/tutorial/.premium-1.10550756 (מתנצל שזה מאחורי חומת התשלום המעצבנת של "הארץ") ולהמשיך לחפש מידע נוסף. כשתרגישו שהבנתם קצת – תפיצו לאחריםות!
2 – להתנגד פוליטית לשימוש בכלים האלה. לבייש את העובדים והמשרתים בהיי-טק המעקבי, להחרים אותם, לסרב להתפעל מהם. לקדם בכל דרך הוקעה והוצאה מהחוק ומהמוסר של שיטות כאלה. החתימו אותם על זה: https://cyber4good.wordpress.com/ ואם יסרבו לחתום – התעמתו איתם מדוע הם מסרבים?
יש חוק, חוק פיסיקאלי, לא חוק שחוקקו בני האדם, למרות שהוא מתייחס אליהם: מרגע שניתן הכוח, ייעשה בו שימוש. לכן אין מה להתפלא על הגילויים החדשים, הם היו ידועים מלכתחילה. כולל הזליגה ממערכות חוץ, עם ׳אויבים׳ – פנימה למערכת הפנים אזרחית. אין לי מושג מה לעשות נגד זה במקרה הנוכחי, הן כולם חיים ברשת, ואי אפשר לחסום אותה. נותר אולי, כמו שכותבת יוסףה, להוקיע את הגיבורים החדשים שלנו מעל כל במה. זאת מלאכה לאורך זמן.