ככה נראה צו איסור פירסום
הנה, ככה.
ותודה לסילברסטיין הממזר.
הנה הן מילות הקסם: "לשם שמירה על בטחון המדינה". והופ, השופטת חתמה. הדברים מאשרים את החשד המוקדם שלי שמערכת הביטחון שוקדת על "פחימיזציה" של תיק ענת קם; כלומר, הצגתה כבוגדת שסיכנה את בטחון המדינה. אם כך בצו איסור הפירסום, ודאי שכך יהיה בכתב האישום.
בואו נעמיד דברים על דיוקם. אם כל מה שקם עשתה הוא מה שפורסם עד כה – אני משאיר מקום לספק, כי אולי יתגלו עוד פרטים מרעישים שיהפכו את התמונה על פיה – הרי לא זאת בלבד שהיא לא סיכנה את בטחון המדינה, אלא היא תרמה לבטחון המדינה. וזאת משני טעמים. אחד, המעשה שעשתה הפנה את אור הזרקורים למדיניות החיסולים השנויה במחלוקת, שלא רק המיתה צדיק עם רשע (ללא משפט) אלא גם זרעה זרעי איבה ומשטמה בקרב דורות ההמשך של הטרור. שניים, המעשה שעשתה חשף את צמרת המטכ"ל כמי שרואה עצמה מעל החוק (שקבע בג"ץ), ולמעשה מנהלת את מדיניות הבטחון של ישראל ללא כל פיקוח אזרחי.
כל מעשה שגם מערער על מדיניות החיסולים וגם מכפיף (בכוח החֶרפּה הציבורית) את הצבא לחברה האזרחית הוא מעשה שתורם לבטחון אזרחי ישראל. לא מיותר להזכיר שלהפשטה הנקראת "מדינה" אין צורך בבטחון, זולת הבטחון של אזרחיה.
רשות הדיבור לכתבת ערוץ 2, רינה מצליח, ברגע צלול של כנות פוליטית במסגרת התכנית "ביקורטיווי" (תודה לבלוגר "בים"):
"יש כוונה מאחורי צו איסור הפירסום הזה, הכוונה היא להפוך את הפרשייה לבטחונית… בבסיס הפרשה הזאת יש פה רצון לנקום, מעבר להכל, ולכן הם מנסים להפוך את הפרשה הזאת לפרשה בטחונית. זה לא פרשה בטחונית, אנחנו לא צריכים לקרוא לה פרשה בטחונית. היא כן קשורה לחופש הביטוי והיא כן קשורה לחופש העיתונות. ועל המגרש הזה צריך לדבר עליה, ואסור להפוך אותה לפרשיה בטחונית, כמו שהיו רוצים גורמי הביטחון השונים."
והיא מוסיפה אמירה מהדהדת אחרונה כלפי מי שחותם על הצווים האלה באופן אוטומטי:
"החברה הישראלית נמנעה מלשפוט את השופטים שנים ארוכות, ארוכות מדי."
לא למות טיפש 
התנצלות: הפוסט הזה פורסם במקור ב"רשימות" לאחר העברת קבצי הבלוג לוורדפרס. לכן נדרשה העברה ידנית שלו, מה שלא מאפשר להעביר גם את התגובות המקוריות. עם המגיבים הסליחה (יהי זה הקורבן הגדול ביותר של פרשת קם).
שלום לעידן ושלום לחברים מהשב"כ.
שמחה להירשם באתר הזה (חבר'ה, עכשיו יש לכם את הג'ימייל שלי, בלי וירוסים בבקשה)
המשך בעבודתך החשובה והסיזיפית.
ואני תוהה מה ייצא מכל הפרשה הזאת (ברוך השם שאפשר לחזור להתנחם בחדשות היומיומיות השקטות של רצח, אונס, מוות בכבישים, שחיתויות ושוחד) ממש, מבחינה קונקריטית: האם התארגנות עיתונאית חדשה, נסיון לעגן בחוק את זכויותיה של עיתונות במדינה דמוקרטית (?) האם התנערות פוליטית מסוימת, או שמא רק עוד מסמר בארון של עיתון "הארץ" ומכה קלה בכנף המוסר של אחרוני השמאלנים שנותרו פה.
נגיד שאתה צודק…. אז היא היתה מוצאת את ההוכחה האחת או העשר ומדווחת לעיתונאי, בלי לגנוב מסמכים ובלי לסכן אף אחד. העיתונאי היה חוקר ומגיע לאמת.
נגיד שהיא היתה גונבת את ה-5 מסמכים האלה, ומראה לעיתונאי, ואז משמידה אותם, גם טוב.
אבל לגנוב אלפי מסמכים צבאיים, לשם אותם על מחשב נייד אזרחי, להעביר אותם לכתב עיתון שיתכן ומצאו את דרכם לסין ומשם ללונדון ?!!!!!!!! (למי שלא מבין, ומשם לסוכנויות הביון האירניות, ומשם לחמאס ולחיזבאללה).
אתה מבין איזה תקלה ב י ט ח ו נ י ת היא יצרה במודע או שלא במודע (היא לא נשמעת לי מטומטמת מכאן שהיא מאוד מודעת לעבירה שהיא עשתה).
אתה יודע מה זה עו"ד של אשמים ? מי שלוקח איש יחסי ציבור ואחד מבכירי העו"ד בארץ מודע לזה שהוא אשם, עכשיו מתחיל הויכוח על העונש (ההכחשה כרגע היא לצורכי עיסקת הטיעון, בו נניח שהיא אכן לקחה את המסמכים והעבירה אותם לכתב הארץ).
אתה רוצה להגן על ה-"שמאל" – אין בעיה, תעשה את זה בשכל, ולא בפופוליזם, במקרה הזה השב"כ צודק…. אולי לא בוגדת, אבל בהחלט סיכנה את בטחון המדינה, בהחלט סוג של ריגול, בהחלט תקלה מטומטמת של צה"ל שנתנו לה להגיע למקום כזה.