דילוג לתוכן
9 בפברואר 2010 / עידן לנדו

ראיון קבלה לקצין סיוע הומניטרי

מן החדשות:

"בעקבות התחקירים והלקחים של מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, הורה מתאם הפעולות בשטחים, האלוף איתן דנגוט, להקים מערך של קציני סיוע הומניטרי (קס"ה) שילווה כל גדוד שייכנס בעתיד לאיזורי לחימה ברצועה. מדובר בקציני מילואים דוברי ערבית שתפקידם יהיה, בין היתר, להצביע על מבנים ואיזורים רגישים, כגון מוסדות או"ם, תשתיות, מוקדים של ארגוני סיוע ומרפאות."

                                                       * * *

– הלו, הגעתי למרכז הגיוס לקצינים הומניטריים?
– כן.
– יופי. אני רוצה להתגייס.
– מה ההכשרה שלך?
– אני יודע "להצביע על מבנים ואיזורים רגישים". כבר הרבה זמן אני מתאמן. עובר ליד בית חולים – מצביע עליו. עובר ליד תשתיות – מצביע עליהן.
– הממם. זה לא נשמע מספיק.
– לפני 3 ימים אפילו עברתי עם חברים ליד מרפאה לעובדים זרים. אף אחד לא שם לב, אבל אני הצבעתי עליה.
– טוב, תראה, מה עוד אתה יודע חוץ מלהצביע?
– מרצ.
– מה?
– הצבעתי מרצ. זה הומניטרי, לא?
– מרצ זה באמת מקרה הומניטרי. אבל הם מסרבים להתפנות, מקרה אבוד. תגיד, ערבית אתה יודע?
– בטח יודע.
– גם מלים הומניטריות?
– מה זה מלים הומניטריות?
– משאית, ציוד, מזון, תיאום, כניסה, יציאה, משאית, ציוד. כאלה מלים.
– אין בעיה, אני אשתלט על זה.
– בעיקר משאית וציוד. מאד שימושי.
– אוקיי.
– יש גם ביטויים הומניטריים. "אתם יכולים לצאת עכשיו", "תנועו לצד הכביש", "תיזהרו מהפלאשט", "אין אישור, מצטער", "לא, לא כדאי מים על הזרחן", "צה"ל מתנצל על החרא שמרחו החיילים על הקירות", "רק תצטלמו פה עם החיילים, בשביל גולדסטון", "שיהיה בהצלחה עם הרמונט!".
– או-וואה. זה יותר מסובך ממה שחשבתי. איך אומרים "רמונט" בערבית?
– יותר חשוב לנו הפרופיל האתי שלך.
– 97.
– לא פרופיל בריאותי.
– לא, 97 זה הציון שקיבלתי בסמינר של אסא כשר על אתיקה צבאית.
– מעולה. על מה ירדו 3 נקודות?
– המלצתי לא להפגיז בית יתומים שמהחצר שלו נורו פצצות מרגמה.
– למה רק 3 נקודות? הייתי מוריד לך יותר.
– היו רק 3 יתומים בסימולציה. נקודה ליתום.
– טוב, מה עוד ברקורד האתי שלך?
– ניהלתי קמפיין נגד הזעת יתר. תרמתי כסף להשתלת מח עצם לילדה גוססת. אני ממחזר קרטון ופלסטיק באופן קבוע. הייתי גם בתנועת נוער אבל…
– לא "הנוער העובד", אני מקווה. חשוב לנו להבחין בין "הומניטרי" ל"הומאני".
– ברור, ברור.  
– זה כמו ההבדל בין "אתי" לבין "מוסרי", בין "ועדת בדיקה" לבין "חקר האמת", בין "מבנים" ל"בתים שגרים בהם אנשים", בין "מרקם חיים" לבין "זכויות אדם".
– אהה.
– אל תדאג, את זה כבר תלמד בהכשרה. אולי יש לך שאלות לגבי התפקיד?
– כן, כן. בידיעה שקראתי כתוב: " עם זאת, נרשמו גם אירועים במהלכם פגעו חיילי צה"ל, בשל בעיות זיהוי, במשאיות שנשאו ציוד הומניטרי. בשל כך הוחלט לחדד את רמת התיאום בשטח ולהגביר את יכולות המת"ק בשעת חירום, והאלוף דנגוט הורה להקים את מערך קציני הסיוע ההומניטרי."
– אמת.
– אני רוצה להבין: המטרה של הקצין ההומניטרי היא למנוע פגיעה בסיוע הומניטרי?
– בדיוק. למה אתה חושב שקוראים לו קצין הומניטרי?
– חשבתי לתומי שהמטרה שלו היא להחליט על סיוע הומניטרי.
– לא, זה לא בסמכותו. סיוע הומניטרי זה לא עסק לקצין הומנ
יטרי.
– אז זה עסק למי?
– לקציני ארטילריה והנדסה. הקצין ההומניטרי רשאי להעניק סיוע הומניטרי רק לסיוע ההומניטרי.
– אוקיי. עכשיו בקשר לדברים הבאים: "משפחת אבו חליימה משכונת אל-עטטרה למשל יצרה קשר עם המוקד ההומניטרי של המת"ק וביקשה להתפנות מביתה", סיפר קצין שעקב אחר האירוע. "לאחר בדיקה של הנושא הפסקנו את האש בגזרה ואפשרו את הפינוי שלהם מהאיזור."
– כן, זאת היתה אחת מן הפסגות ההומניטריות של המבצע.
– רציתי לשאול אם מדובר באותה משפחת אבו חליימה שהופגזה בזרחן לבן, ששרף למוות שישה מהם? הם אומנם גרו בבית-להיה אבל התפנו דרך אל-עטטרה.
– יכול להיות, יכול להיות. כמו שאתה רואה, צה"ל שמח לעזור למי שהוא שורף. קוראים לזה אצלנו נוהל כיבוי שריפות. יש לך אולי שאלות יותר פרקטיות?
– כן, כן. האמת, נשמע לי ג'וב חלומי. הדבר האחרון שרציתי לשאול עליו זה התנאים.
– תנאי שירות, אתה מתכוון?
– כן.
– כל קצין הומניטרי יקבל מזכירה ושני מש"קים.
– באמת? איזה יופי. איזה מש"קים?
– מש"ק חמלה ומש"ק אמפתיה.
– ומה התפקיד שלהם?
– אתה יודע, משאית, ציוד, משאית, ציוד.
– אהה. למה בעצם צריך שניים?
– אם אחד חולה…
– הבנתי.
– צה"ל גם שומר לעצמו את הזכות להיות אמפתי ולא חומל, או חומל ולא אמפתי. בקיצור, מדובר בשתי פונקציות שונות לגמרי.
– ברור. שאלה אחרונה. בידיעה כתוב: "כל קצין יהיה צמוד לגדוד לא רק בחירום אלא גם בשגרה, וייטול חלק באימונים שלהם, שהראשון בהם יתחיל כבר בחודש מאי". האם ניתן להבין מכך שכבר בקיץ 2010…
– קיץ, סתיו, אל תתפוס אותנו במילה.
– בכל מקרה, חוזרים.
– בטח שחוזרים. כמו שאמר מאיר אריאל, "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה". והפעם זה יעבור חלק, תשמע ממני.
– איך זה?
– קצינים הומניטריים לכל גדוד יש? יש. יועצים משפטים בכל חמ"ל אוגדה יש? יש. בפעם הבאה – לא רק שהחוק והמוסר לא יכבלו את ידינו. הם יילחמו בשבילנו! וכל הגולדסטונים העלובים…
– יוכלו רק לחפש סיוע הומניטרי לעצמם, חה חה.
– אתה טוב אתה. תגיע מחר למרכז הגיוס ותחתום על משאית, ציוד, משאית, ציוד. בשבוע הבא אולי נפיל שם בניין ויתקשרו אליך לסיוע. ערבית אמרת שאתה יודע?
– כן.
– יופי. הכי חשוב להבין אותם כשהם צורחים. בדרך כלל הם צורחים ומתנשפים כשהם מתקשרים. קשה להבין אותם, צריך להתאמץ. עוד אין לך מושג כמה זה קשה להיות קצין הומניטרי.

9 תגובות

להגיב
  1. עמרם / פבר 9 2010 20:27

    איזה סוציוליוגויסט צריך לעשות פעם עבודה על השיחונים עברית-ערבית (תמיד בכיוון הזה, ואיך יבין החייל העברי את התשובות?!) שחולקו בצבא ובכוחות הביטחון. יש שם "אדוני (חווג'ה האנכרוניסטי, אגב!), הינך מבוקש על ידי כוחות הבטחון הישראלים" (שימו לב לנימוס). אבל השפל הגיע לשיא בשיחון לצוותים רפואיים (שם באמת לא ברור איך הן יבינו את התשובות) – היה שם: "גבירתי, האם איבדת את היד בפיגוע הנוכחי?" כדי שלא נתבלבל עם אחת בלי יד מפיגוע קודם, חלילה….

    אולי יש לי עוד חוברת כזו. מסמך

  2. אלעד דקר / פבר 9 2010 23:21

    אז כנראה שיהיו ויכוחים בין המפקדים שידרשו "רצח בעיניים" והרבנים שידרשו "להכות בעמלק" לבין הקצינים ההומניטריים.
    רוב הסיכויים שהמפקדים והרבנים ינצחו.

  3. שועי / פבר 10 2010 11:01

    תמהני על השם: קצין סיוע הומניטרי
    מתאים לצה"ל לקרוא לתפקיד הזה: קסת"ח
    כלומר: קצין סיוע תומך חיים
    משהו שנשמע בדיוק כמו: כסת"ח
    שיש לו כמובן מובן שונה לגמרי

    (אני רואה את דובר צה"ל עומד במסיבת עיתונאים
    ומכריז: הקסת"ח שלנו בעזה מוסר …)

  4. עידן / פבר 10 2010 19:24

    הם קוראים לזה קס"ה, שנשמע בדיוק כמו קס"א, קצין סיוע אווירי. ללמדך מי בדיוק יחטוף את הסיוע הזה על הראש.

  5. יעל טל / פבר 10 2010 23:38

    הכיבוש לא פוסק מלייצר המצאות וחידושים שקשה להחליט איך להתייחס אליהם.
    במקרה הזה אתה בחרת להתייחס ליוזמה הצה"לית הזו, שבאמת אי אפשר שלא לראות אותה כמשונה ומעותת, כאשר היא נוצרת מתוך מצב של מצור ואלימות שיוזמיה הם גם האחראים לו, כאל דרך להכשיר את המתקפה הבאה, כלומר כניסיון ציני "לצאת בסדר".
    ובאמת קשה שלא לראות את זה כך, או לפחות גם כך.

    ככל שהכיבוש נמשך, מנגנוניו נעשים מתוחכמים וממחישים היטב את האופן שבו הכוח המדכא מנכס לעצמו גם את ההתנגדות (לעצמו). יד אחת מתכוננת להנחתת האגרוף והיד השניה דואגת להפחית במעט את עוצמתו. ממשיכים עם המצור, אבל מאפשרים לארגוני סיוע המוניטרי להכניס כמה משאיות מדי פעם. שולטים בתנועת הפלסטינים בשטחים, אבל מדי פעם נותנים איזו הקלה בזכות לעבור במחסום.

    מה שהופך את המצב למעיק ומייאש זה שאנחנו (ובעיקר הם, הפלסטינים) גם זקוקים לנדיבותו של הבריון. המשאיות והציוד הם לא רק תעמולה צינית, הם גם הכרחיים. ואם מתוך הניסיון להצטייר כטובים יותר בעיני העולם גם יהיו בפועל פחות פגיעות בניסיונות להעביר ציוד הומנטרי לתוך עזה, זה גם דבר טוב. אבל אין שום דרך שפויה לראות את זה כטוב.

    זה כמובן לא חדש. ארגוני זכויות אדם מתמודדים כל הזמן עם הצורך לפנות למנגנוני הכיבוש בשביל למחות על עוולות שנעשו ובשביל לנסות לקבל מהם הקלות כל שהן עבור פלסטינים.
    אולי ההבחנות שהזכרת בדיאלוג הזה, בין האתי למוסרי ובין ההומניטרי להומאני וכו', יכולות באמת לעזור להתמודד עם הקושי להבין איך לעזאזל אפשר להתייחס לתוצר המשונה הזה של הכיבוש. אבל לייאוש שהוא מעורר צריך למצוא פתרון אחר.

  6. RS / פבר 11 2010 00:08

    כשהצבא רצה לשנות את תורת הלחימה שלו הוא גייס את אסא כשר שיכתוב עבורו "מוסר לחימה". כלומר הלחימה מתחילה מהפוליטיקה של הצבא כגוף המבצע של ה-"גוף המדיני".

    כעת הצבא מתרגם את גולדסטון לתוכניות ביצועיות בשטח ולא לשום מוסר-שמוסר. מצד אחד אין כאן שום יכולת להבין את הטענות של דו"ח גולדסטון (זה מה שקורה כשמונעים ביקורת), ומצד שני חוסר היכולת משרת את הפוליטיקה של הצבא שמתבטאת ב-"מוסר הלחימה" האסא כשרי.

    טעה גדעון לוי כשאמר שגולדסטון כתב את הקוד האתי הבא של צה"ל, וזה משום שהקוד האתי של גולדסטון אינו פוליטי (וזה לא אומר שהוא מושלם), בדיוק להפך מהקוד האתי של אסא כשר.

    הביטוי צבא שיש לו מדינה הפך לצבא שיש לו חברה, עד כדי כך שאין מי שיוכל להבין ולתרגם את דו"ח גולדסטון לאתיקה, חוץ מלהפוך אותו לתורת לחימה. ואין דרך חזרה.

  7. עידן / פבר 11 2010 00:15

    במיוחד למציאות מעוותת, כמו שאמרת.

    האבסורד הוא בדיוק שהכובש מייצר את עצם האומללות שאחר כך קוראת ל"סיוע הומניטרי". שימי לב, אגב, שמרבית הציוד המדובר בכלל לא היה ישראלי; כל מה שישראל נדרשה זה לפתוח מעברים לציוד שהגיע מחו"ל. אבל גם מזה רוצים לסחוט אצלנו עוד קצת טפיחות עצמיות על השכם.

  8. שועי / פבר 16 2010 18:36

    טוב,השאלה בעינה עומדת, מה ניתן לעשות בכדי למנוע את הפעולות הבאות של הרג אוכלוסיות שאינן משתתפות במעגלי הלחימה. מה שהפך בעיניי חלקים ניכרים של המדיה הישראלית ושל הציבור הישראלי הרחב, לדבר מובן מאליו

  9. עידן / פבר 16 2010 20:01

    שכל אחד יעשה מה שהוא מבין. אני לא מנהל את "השמאל", אלא רק דואג לחלקת אלוהים הקטנה שלי.

    נדמה לי שהתשובה לשאלה שלך תכיל מהלך מאד מורכב של פעולות – מחאה, הסברה, התנגדות, דיאלוג וכו'. הבלוג הזה ממלא משבצת מאד קטנה בתמונה הזאת, אבל מאד בסיסית: לדבר אמת ולהתבונן במעשינו בלי צעיפי התחסדות. זה לא יביא את השלום, אבל בלי זה, אני לא רואה איך אפשר בכלל להתחיל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: