ההסתה לשלום משתוללת בבתי הספר
מסימני הזמן: מנהל בית ספר שמסביר לתלמידיו למה הכיבוש זה דבר רע – מעורר מהומת אלוהים. זה קרה בשבוע שעבר בעירוני א' בתל אביב, והמנהל הסורר הוא רם כהן. ח"כ כרמל שאמה (ליכוד) דורש לפתוח בחקירה פלילית נגד המנהל, בחשד ל"עבירות הסתה והמרדה" (!!!), וח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו) כבר פנה לשר החינוך ולראש עיריית תל-אביב בדרישה לפטר אותו לאלתר: "רם כהן ניצל את מעמדו וסמכותו להבעת דעות פוליטיות קיצוניות באוזני תלמידיו, תוך שהוא מסית נגד צה"ל ונגד המדינה ומצדיק את פעילות הטרור הפלסטינית."
החסינות הפרלמנטרית, כך נראה, איננה מחסנת מפני סיכלות. המנהל בפירוש לא הצדיק פעולות טרור, ויותר מכך, הביע מחויבות לשירות החובה בצה"ל. מה זה חשוב, העיקר לתפוס כותרת. אז הנה הכותרת שלי: הבלוגר עידן לנדו דורש לפתוח בחקירה פלילית נגד ח"כ כרמל שאמה בחשד להסתה נגד רם כהן, ולפטר לאלתר את ח"כ אלכס מילר על ניצול סמכות לרעה.
שאמה ומילר – ההסטוריה תשליך את שניכם לפח הזבל. את רם כהן היא תעלה על נס.
בואו ננקב את בלון הצביעות, שכרגיל, מסתיר מאחוריו קנאות לאומנית. אין כל פסול במורה או מנהל שמביע עמדות פוליטיות מול נערים ונערות בני 17. מה זה הקשקוש הזה על "שטיפת מוח"? (דימוי מעורר חלחלה – המנהל עומד עם זרנוק שנעוץ בגולגולתו של התלמיד ומזרים דרכו קילוח של רפש ותועבה היישר אל המוח הבתולי). האם מדובר בתינוקות בני יומם? בעכברי מעבדה? רבאק, נראה לכם שהצעירים האלה הצליחו להגיע לגיל 17 בלי לדעת שניטש סכסוך לאומי על הארץ הזאת? בלי לשמוע את המילה "כיבוש"? וממתי חבר'ה בני 17 עומדים דום למשמע הדעות של המורים שלהם? הלא מדובר באוכלוסיה, שעל פי כל העדויות שמגיעות מבפנים, משתינה בקשת על המורים והמחנכים שלה. אז דווקא בעניינים פוליטיים היא תהנהן ככלב שוטה אחר בעליו?
תנוח דעתם של המתקצפים. גם אם היה רם כהן נושא נאום פוליטי ימני קיצוני, לא היה מקום לפטרו. למעשה, אין לי ספק שאנשי חינוך בהתנחלויות מטיפים את משנתם השכם והערב לתלמידיהם. הם כמובן יקראו לזה "חינוך לערכים", לא חס וחלילה "דעות פוליטיות". אבל כידוע, "ערכים" בקודים של הימין נוטים להתרכז בזכויות היתר של קבוצה אתנית מסוימת על חלקת אדמה מסוימת. אני מניח שהמורים בבתי ספר של בית אל ועפרה לא מנצלים את שעת המחנך כדי להטיף לתלמידיהם להתייחס בכבוד להומואים או לערבים.
זאת ועוד: לדבר עם תלמידים על התנגדות לכיבוש זה "דעות פוליטיות קיצוניות", אבל לדרבן אותם לשירות קרבי באמצעות מפגשים עם קצינים בבית הספר זה "לא פוליטי"? להפגיש מורים עם קצינים במטרה להעלות את שיעור המתגייסים בבית הספר זה "לא פוליטי"? איך זה לא פוליטי, אם עיקר תעסוקתו של צה"ל ברבע המאה האחרונה זה לתחזק ולאבטח את מפעל השליטה וההתנחלות בשטחים?
כאן לא סין ולא צפון קוריאה (עדיין), ואנשים, אפילו עובדי מדינה, יכולים להביע את דעתם. על אחת כמה וכמה שאנשי חינוך חייבים להביע את עמדתם כשהדברים עולים לדיון. אם יש חינוך רע לאזרחות זה חינוך לפסיביות, להשתקה עצמית, לסירוס החשיבה העצמונית. מורה ששומר על נייטרליות מעושה בבואו לדון עם תלמידיו בעניינים פוליטיים בוערים כמוהו כמומחה לתזונה ששומר על נייטרליות מעושה בדיון על ג'אנק פוד.
יאמר המורה את דברו, יאמרו התלמידים את דברם (והם אכן אמרו את דברם במפגש עם רם כהן), ומתוך הדיאלוג, ויש לקוות שגם הויכוח, תיווצר הבנה חדשה, ראייה נכונה יותר של הדברים. שתיקה ו"עקיפה" זהירה של נושאים שנויים במחלוקת לא רק מטמטמת את התלמיד, אלא גם, ובעיקר, משרתת את הסטטוס-קוו הפוליטי; מה שאין מדברים בו, אין טעם לערער עליו.
לסיום, הנה כמה מובאות מדבריו הנכוחים של המנהל רם כהן. אזהרה: להרחיק מילדים – מדובר בחומר הסתה קשה. חשיפה ממושכת עלולה להותיר צלקות נפשיות במאזינ/ה, כגון אהבת אדם עמוקה וחתירה לצדק ושוויון.
"חלק משטחי מדינת ישראל נכבשו ב־1967 והם לא נמצאים תחת ריבונות ישראלית. מרגע שהם נכבשו נכנסה ישראל לעידן חדש ובלתי אפשרי ובעייתי מאוד. מיד עם תחילת הכיבוש הייתה אופוריה בצד הישראלי כי הצלחנו לשחרר אזור שהייתה לנו זיקה היסטורית אליו. כל התנ"ך עמוס באזכורים של המקומות באזור הזה: חברון, שכם, אלון מורה ועוד ועוד. יחד עם האופוריה החלו להישמע גם קולות של אנשי רוח שקראו ליישב את חבל הארץ הזה ביהודים. קבוצות באוכלוסייה טענו שהאזורים האלה שייכים לנו ושיש לקבוע מציאות חדשה בשטח.
"ואיך כל זה קשור לגלעד שליט? כי בין האזורים שנכבשו הייתה גם עזה. לפני כארבע שנים יצאנו מעזה ובטח ראיתם בטלוויזיה את התהליך הכואב של העזיבה ואת הדילמה הישראלית. אז אנחנו יצאנו, אבל בעזה יושבת הנהגה פלסטינית שרוצה להחזיר הביתה אסירים שיושבים בכלא בישראל. ובישראל יושבים היום כעשרת אלפים אסירים, חלקם עם דם על הידיים, שזה אומר שהם השתתפו באופן ישיר או עקיף ברצח של יהודים. גלעד שליט הוא תקוותם של ארגונים קיצוניים כמו החמאס לשחרר אסירים כאלה, שמבחינתנו הם טרוריסטים ומבחינתם הם אנשים שנלחמו לשחרור פלסטין.
"ויש עוד עניין. אמנם מדינת ישראל יצאה מעזה, אבל היא ממשיכה לצור עליה. אי אפשר להכניס לעזה היום כמעט שום דבר מלבד מצרכי קיום בסיסיים. אז כדי לאפשר חיים נחפרו מנהרות שבהן מבריחים הכול: בקר, מוצרי מזון, נשים, סמים ונשק. מצרים, שמבינה שההברחות במנהרות מסוכנות גם לה, החלה לחפור תעלה עמוקה ורחבה שמנסה למנוע את המשך חפירת המנהרות.
"ישראל נמצאת במצב מסובך. מצד אחד יש רצון לסיים את הכיבוש אחרי 42 שנה. מצד שני — איך עושים את זה? האם בכלל אפשר לסיים את הכיבוש? האם יש קבוצות באוכלוסייה שלא רוצות לסיים את הכיבוש? אלה שאלות מפחידות ולא פשוטות. אז מה אתם אומרים, יש באוכלוסייה קבוצות שלא רוצות לסיים את הכיבוש?.
"אני מודע לזה שבמרחב שלנו הפכה המילה שלום למאוסה. אני רוצה לדבר על התפייסות. שלום זה לחתום על הסכמים. התפייסות זה בין אנשים. ההתפייסות יכולה לבוא דרך גלעד שליט. בואו נושיט יד לתהליך של הידברות ולמחויבות שלנו לחזור לגבולות 1967 והם יוותרו על האלימות. קיצוניים יש בכל צד. אנחנו לא הרעים בסיפור הזה וגם לא הטובים. אבל אנחנו צריכים להיות במקום הזה שרוצה להתפייס.
"היום היו כותרות בעיתונים שבג"ץ החליט שכביש 443 יהיה פתוח מעכשיו גם לפלסטינים. עד היום נאסר עליהם לנוע בו. ולמה נאסר? כי היו פיגועים. ולמה היו פיגועים? כי תחשבו על עצמכם, הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד בבית ספר ושלא יהיו לכם אפילו התנאים הבסיסיים לחיות?
"אני לא מצדיק פיגועים ומעשים אלימים, אבל אני יכול להבין מה גורם להם. הם תוצאה של לחץ שנמשך 42 שנה. אנשים שם רוצים זכויות אזרחיות ולאומיות. זה מחייב אותנו להתחיל בתהליך של התפייסות. אם גלעד שליט יוחזר ויחד איתו תהיה תנופה, נדע שלא רק ששחררנו אסירים. אם ממש נחזור לגבולות 1967 ונפתח את האזור, זה יהיה נפלא.
"אז אני מבקש מכם להקשיב ולהיות ערים לחדשות. לשאול את עצמכם מי רוצה להמשיך את הכיבוש ולמה, ומי לא. אתם יכולים להשמיע את קולכם. דברו ביניכם, דברו עם ההורים שלכם, צאו להפגנות, צרו קשר עם חברי כנסת בסוגיות חברתיות שמציקות לכם, דברו בכל המסגרות האינטרנטיות שלכם על כך. אל תיתקפו בחיידק הייאוש. תעשו אתם את מה שההורים שלכם לא הצליחו לעשות. וכשתתגייסו לכו למחסומים, תראו מה קורה שם, הביאו את רוח ההתמתנות, עזרו ליצור מציאות אחרת ובסופו של דבר תגיעו למסקנה שאין מקום לכיבוש.
"אל תשאירו את הצבא ואת תפקידי הפיקוד לקבוצות קטנות באוכלוסייה. השירות בצבא הוא חובה והכרח, אבל בצבא ששומר על הגבולות ועל הביטחון ולא בצבא שמתעסק גם בפעילות של כיבוש. אל תגידו אין מה לעשות או אין עם מי לדבר. שלום והתפייסות עושים עם אויבים. לא יהיה כאן דיאלוג בין אוהבים, אבל יהיה כאן דיאלוג של שני עמים שרוצים לחיות בשלום בשתי מדינות שכנות. והביאו תקווה. כי רק עם תקווה אפשר לפתור בעיות."
רם כהן הוא גיבור. בימינו, גיבור הוא אדם הגון שמשמיע אמת לא נעימה לאור הזרקורים. גבורתו נובעת לא מתוכן דבריו, המובנים מאליהם, אלא מידיעתו כי הוא יירדף בגינם, ואולי הוא אף ישלם במשרתו. אני מאד מקווה שלוועד ההורים של תיכון עירוני א' יהיה השכל, ובעיקר הביצים, לעמוד נגד כל לחץ חיצוני להשתיק את המנהל הזה, שלימד את ילדיהם שיעור חשוב באזרחות.
ולכל מורי ומחנכי ישראל נאמר רק זאת: דברו, דברו בלי להתבייש על שלום. על פיוס ועל שוויון ועל חלוקה הוגנת של הארץ ומשאביה בין כל תושביה, ללא הבדל גזע ולאום. וכשאתם מדברים על כיבוש, אנא, אל תרחיקו עדות לכיבוש הסיני בטיבט. וכשאתם מדברים על דיכוי פוליטי, אל תפליגו בביקורת נוקבת על מרתפי העינויים באיראן. דברו על הכיבוש והדיכוי הפוליטי שמתרחשים בישראל, מחוץ לחלון כיתת הלימוד, כל יום וכל שעה ביום, במרחק קילומטרים ספורים מכם. משרד החינוך צייד אתכם בארסנל נאה של מושגים: "דמוקרטיה", "שוויון זכויות", "דיאלוג" ו"כבוד האדם". אתם יכולים להשתמש בהם כדי לפקוח את עיני תלמידיכם, או כדי לזרות בהן חול. הבחירה בידיכם.
—————————————————————————————————–
ובינתיים: הקמפיין נגד פינוי התנחלויות בכוח ובעד התפנות מרצון צובר תאוצה. מרעיון הזוי בבלוג שולי, דרך מאמר של יגיל לוי ועכשיו גם אלכסנדר יעקובסון. הרעיון לא חדש, ושב ועולה כל כמה שנים. בעיצומה של ההתנתקות מרצועת עזה, הציע אותו זאב מעוז. נשאר רק בן דרור ימיני, והעניין סגור.
לא למות טיפש 
שמעתי את זה הבוקר ברדיו וחייכתי לעצמי בעצב. אבל זה שהבוס שלו אומר שאין סיכוי להסכם שלום ב-10-20 השנה הבאות ואתה שומע את החיוך מדושן העונג שלו ברדיו, זוהי הרי משאלתו, זה לא קיצוני.
כול עוד אתה תומך בכיבוש הערבי בארץ ישראל אתה פשיסט וריאקציונר.
רם כהן גיבור.באווירה של הולכת שולל כללית , אמירת אמת היא מעשה מהפכני.
בגלל יוזמתך לחוקק חוק שאוסר על הערבים לציין את יום הנכבה נפל לי האסימון. כילד הייתינתון לתעמולה הבולשביקית של הציונים האשכנזים בהפרחת הסיסמאות "שלח את עמי" ,"אסירי ציון" ו"יהדות הדממה". כמזרחי ראיתי את המצוקה של המרוקאים במוסררה מול הדירות והמכוניות שניתנו במתנה לעולי ברה"מ. בשנה האחרונה ראיתי את איווט ליברמן עם הקול הרוסי מאיים על האוכלוסיה הערבית ישירות ועל האוכלוסיה כולה באידיאולוגיה הפשיסטית. אלכס מילר הוא הסימפטום של הפרי המורעל והמבאיש שהביאו עלינו הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית שהיו חייבות להתפרק מרצון כבר בתחילת שנות ה 50
אלא שלושת הדוברים שכביכול תומכים בו. להבהיר. אני תומך מחר, בעצם אתמול, בנסיגה חד צדדית של ישראל מהעיר חברון למשל. או בפינוי אלים אם צריך של חמש התנחלויויות, כהתחלה אח"כ עוד.
אין ספק שישראל צריכה להודיע עכשיו על השעייה של כל בנין חדש מעבר לקו הירק ועוד. בטווח הרחוק? פיצויים לפליטים הערביים ופיצויים ליוצאי ארצות ערב . מדינה פלסטינית בקו הירוק בתיקונים קלים. חוזה שלום סופי מוחלט ומסוכם פומבית בחסות ובערבות המעצמות ועוד ועוד
אני תומך בחוק בשיקבע שלפחות שני שרים בכל ממשלה צריכים להיות מוסלמיים או דרוזים או נוצרים. שבתהליך מתוכנן תוך שלוש שנים בבית המשפט העליון יהיו לפחות שני שופטים כנ"ל ועוד
אבל כל זמן שדוברי השמאל הנם בעל הבלוג, שאול ואזרח ודומיהם אין שום סיכוי בכלל להשיג אפילו דבר מה דומה לרוב דימוקראטי בישראל לקידום רעיונותי ורעיונותיו של המורה הנ"ל. אם מול שני ליצני הכנסת שנזכרו יעמדו לפני הכיתה שאול ובעל הבלוג ואח"כ תערך הצבעה התוצאות ידועות לכולנו.
דומה שיש מי שמעוניין יותר בגרימת נזק תעמולתי ומעשי לישראל מאשר בפתרון האסון שהובא על העם הערבי הפלשתיני בעיקר בשל מנהיגיו. מסר זה וההיחסות השלילית הבוטה ללאומיות היהודית ההתנכרות וגם לפעמים השנאה לעם ישראל כישות לאומית הזכאית להגדרה עצמית דוחה את רוב האנשים ממה שקרוי שמאל ישראלי. זו אינה דעה זו עובדה מוחצנת בכל בחירות שנעשו בישראל בעשרים השנים האחרונות.
בכדי לשכנע את העם ללכת לכיוון דעת המורה צריך עמדה שונה. ראה למשל יחס המורה לגיום לצה"ל בכל מקרה ותמיד ואת ביטויי זחלקה מול מרגלית. ואת אדון בכרי שהסיפור על האפשרות שהיה שותף למעשה טרור מעולם לא התבררה עד תום. בג'נין הייתה מלחמה לא רצח עם.
אותי כסמנטיקאי מעניינת ההמצאה הזאת של "מבין אבל לא מצדיק". זה לא מתקמפל לי. זה פשוט ביטוי מכובס וחסר תוכן. וסוף הפסקה שקודמת למכבסה בהחלט מהווה הצדקה לטרור, בין אם מכחישים מיד אחרי ובין אם לא ("אתה אפס מאופס. אבל זה לא שאני לא מעריך אותך"). ואולי איזו מילה על פי כמה וכמה הכבישים באזור סי שהם לתנועת פלסטינים בלבד (ושאותם בג"צ אישר)? אה, נכון. לא.
וכרגיל גם קצת שקרים – עידן, אתה מוזמן להתבונן בחלוקת תקציב צה"ל ומשאביו ולבדוק את טענתך לגבי "עיקר תעסוקתו ברבע המאה האחרונה". רמז: פעילותו של ארגון לא בהכרח משתקפת באופן מאוזן בתקשורת.
יש משהו מוזר בקביעה שמי שקורא
להתנגד לכיבוש, בלב תל אביב, בבית הספר עירוני א, ששבר את שיא המדינה באי גיוס לצבא, הוא גיבור. כאילו, זה כמו לומר שהרב מלמד, גיבור, כי קרא לחניכיו המתנחלים לסרב לפינוי אם וכאשר.
מנהל בית הספר עירוני א בתל אביב לא ישלם מחיר על התנגדות לכיבוש כמו שרב בהתנחלות לא ישלם מחיר על התנגדות לפינוי, לכן לא כזה קשה לשניהם לדבר כך
יותר מדי ישראלים צובעים את דעותיהם בגוון אידאולוגי, בעוד שהן בסך הכל עמדה נוחה לנדל"ן שהם שותפים בו או לקונצנזוס במגזר שהם חיים בתוכו
עם זאת, מי שמסרב לשרת בצבא בגלל הכיבוש הוא כבר קצת יותר גיבור, כי הוא משלם מחיר, מי שנוסע בצהרי שישי לבלעין כנ"ל וכו
בלי קשר כמובן, התביעה של חברי הכנסת מאנשי חינוך להימנע מאמירות פוליטיות היא כמובן היא התביעה הכי פוליטית שיש כשלעצמה
ולהגיד לו מה כן צריך ומה לא צריך לעשות – אולי תעשה אתה משהו? למה שלא תפתח בלוג משלך ותתקן בו את על עיוותי השמאל שעליהם אתה מתריע שוב ושוב בתגובותיך? כי להגיב על מה שכתוב בבלוג הזה אתה ממילא לא מגיב (וזה סטנדרטי אצלך). אני מתחיל לתמוה למה מגיעה לך כאן במה בכלל.
אם אין לך מה לומר על תוכן הפוסט, אני מציע שתעבור הלאה. באמת שלא איעלב. לא מעניין אותי מה אתה חושב על זחאלקה ובכרי, וגם לא על הרכב השופטים בעליון. יש לך הרבה דעות – תביע אותן בבמה פרטית שלך. תודה.
יש משהו מוזר בטוקבטיסט שליבו גס באומץ הלב של אדם שכבר כעת משרתו בסכנה בגלל אמירת אמת. זה הרבה יותר מהסיכון שאתה נטלת על עצמך בתגובה הזאת. לרם כהן לפחות יש שם משפחה.
אני מניח שלא תשקוט עד שהוא באמת יפוטר. עד אז הוא סתם בחר ב"עמדה נוחה". גם זה סוג של סובלנות.
שושני אמר ברדיו הוא יבוא בדין ודברים עם עיריית תל אביב, כלשונו ועוד שני חברי כנסת מהימין צייצו את שלהם
אני מאמין שחולדאי יעמוד בלחץ הזה
אין ספק שזה דיון מטופש ואני מתנצל שיזמתי אותו
אני לא מנפנף בשלי, אל תנפנף בשלך.
העמדה שלך מיתממת, משום שבהקשרים אחרים אתה ורוב הישראלים אינם מתקשים להבחין בין "מבין" ל"מצדיק".
דוגמה אחת: שכונת מצוקה שבה כל הנערים מוצאים את דרכם אל הרחוב. משפחות הרוסות, אלכוהול ואלימות. חלק מהנערים מידרדרים לסמים, מתחילים לגנוב כדי לממן את הסם.
אתה לא מצדיק את הגניבות, אבל בהחלט מבין אותן. כלומר, מבין על איזה רקע הן צמחו.
דוגמה שניה: אם יש לך ילד קטן, אתה בהחלט מכיר את התופעה שהוא מתוסכל ממשהו, וכיוון שאין לו דרך לפתור את המצוקה, הוא זורק חפצים ושובר אותם. אולי אפילו מכה ילד בסביבתו.
אתה לא מצדיק אותו, אבל בהחלט מבין אותו. איך לא תבין את בשרך ודמך?
אז מה אתה אומר – שאי אפשר להבין את הרקע לאלימות הפלסטינית רק בגלל שהם ערבים? לא בנויים כמונו?
אני מפנה אותך שוב ללינק תחת "הדיכוי הפוליטי", שם מתואר כיצד ישראל מדכאת באלימות גם התנגדות לא-אלימה (ע"ע בלעין) ובכך ממש דוחפת אנשי דו-קיום לזרועות האלימות. הסיפור של מרואן ברגותי הוא בערך כזה.
מסוג המורים שאנחנו כבר לא רואים כאן יותר.
אגב, זו ההזדמנות לספר שאחרי 10 שנים במכללה האקדמית ספיר, אחרי שהייתי מהמקימים של המחלקה לתקשורת במקום, ואחת המרצות האהודות ואולי הטובה ביותר שם – פוטרתי בצורה מכוערת ביותר. אחד הדברים שנאמרו לי בשימוע זה שאני מכניסה פוליטיקה לשעורים.
פניתי לסטודנטים יום לפני הבחירות וביקשתי מהם שלפני שישימו את הפתק לליברמן שיחשבו על משמעות ההצבעה שלהם. שיצביעו בעד ולא נגד. שיצביעו בעד חיים נורמליים. בעד השכלה גבוהה, חינוך טוב, תרבות וחברה. ביקשתי שלא יתנו לחמאס לנצח גם בבחירות אצלנו.
התלונות על דברי הגיעו כמובן לחלונות הגבוהים והיום אני בחוץ.
מעניין כמה זמן יקח עד שגם רם כהן יהיה מחוץ למשרד "החינוך".
האחת- הפיגועים לא נמשכים 42 שנה כמו שאש"פ לא הוקם אז. הכל יותר מוקדם.
השניה- לא משנה מהי תעסוקתו של הצבא, תמיד זה נובע מהחלטות הפוליטיקאים ולכן הכל פוליטי.
השלישית- נאיבי לחשוב שהפיגועים או המלחמה יסתיימו אם יהיה הסכם שלום.
מעבר לכך, הוא אכן גיבור אמיתי. לא פשוט בכלל להעז ולהגיד דברים כאלה לתלמידיך בימים אפלים שכאלה. הרבה יותר פשוט להביא קצינים או לשוחח על סמים ואלכוהול.
אם את מודעת לכך שלא יהיה שלום אחרי החזרת השטחים והפיגועים ימשיכו אז מה כול כך שוס ברם לוי? או שאולי בעצם יש לך רפלקסים סמולנים ולכן את משחזרת את דברי ההבל.
מי כאן כותב על פי רפלקסים, אלון?
אני ממליץ לך לעדן את לשונך, כלפיי וכלפי אחרים.
בדיוק קראתי שח"כ מיכאל בן ארי דורש לפתוח בחקירה פלילית נגד משתתפת באח הגדול – על "הסתה והמרדה" מכיוון שדיברה דברי בלע כנגד הכיבוש והמחסומים.
נראה לי שבקרוב נתחיל לראות נסיונות חקיקה נגד אמירת דבר ביקורת כנגד הכיבוש.
בכלל, אולי שווה להתנגד למילה עצמה, חוץ מבהקשר של מלפפונים.
אני, אגב – מבין את יובל, אבל לא מצדיק. מבין אותו כי גם אני הייתי פעם פשיסט חסר בינה שתעמולה של שנים נטלה ממני את היכולת לחשיבה ביקורתית. מבין, אבל לא מצדיק.
גם אני מבין את הטרור הפלסטיני. מבין מה ייאוש יכול לעשות לבני אדם, למה הוא יכול לגרום להם.
ואני מבין גם את האחריות שלנו למצבם של הפלסטינים. מבין את המתנחלים החלאות, אבל לא מצדיק. מבין אותם כי פעם גם אני הייתי ילד קטן שגנב צעצוע מילד חלש אחר וכועס ורוגז על הילד הבוכה – שיפסיק, שלא ימשוך תשומת לב – הצעצוע הזה שלי!
נמאס.
מצחיק, הסיבה היחידה ש"נפנפתי" בתואר בלשני (אין לי תואר, אגב) היא שהמילה הראשונה שרואים בבלוג היא "תחבירן". אז זה מוזר לטעון שאתה לא משתמש בשלך. פשוט שאלתי שאלה סמנטית, אז זה נראה לי בהחלט במקום להציג איזו הקבלה.
ולעניין – גם את עניין הגניבות אני לא מבין ולא מצדיק. והילד עדיין בתהליך התבגרותו, כלומר התנהגותו היא בתוך המקובל ואינה חורגת מהחוק (גניבה) או מאנושיות (רצח חפים מפשע), ואותו אני מבין ומצדיק. ואפילו אם אחת הדוגמאות שלך כן היתה מוצלחת, הציטוט של כהן (החלק האמיתי, לא הכיבוס שאחרי) דווקא כן מצדיק טרור. ובשבילי הכיבוס לא מצליח לנקות את ההצדקה.
והשקר – ההתנגדות בבלעין אינה לא-אלימה. הייתי שם, וגם הייתי בנעלין, ואני מצטער לאכזב אותך, אבל אבן שנורית מרוגטקה ונופלת בלב קהל (לא כולו חיילים) מגובה 30 מטר בהחלט יכולה להרוג בן אדם. וגם 80 כאלה בשעתיים (ספרתי) יכולות. אולי מישהו שמתהדר בתואר "פיזיקאי" יכול לפרט את הנקודה הזאת עם נוסחאות, תנע ותאוצה וכאלה.
ואני סתם שאלה בענייני בלשנות
למה "חשיבה עצמונית"?
למה לא להגיד עצמאית?
זיו – יש לך מושג מה זה פשיזם, או פשיסט? זאת פשוט "המילה הזאת" שאתה זורק כדי לזעזע? או כדי לתאר כל מי שלא חושב כמוך? מעניין, מאוד מעניין להגדיר בן אדם שמאמין שמדינה לא צריכה להתערב בחיי אזרחיה בשום צורה שהיא (כולל חינוך ותשתיות) כפשיסט. אני כנראה שייך לזרם פשיזם שטרם שמעתי עליו.
אסתי – השווית את ישראל ביתנו, שבמצע שלה כתוב חד-משמעית שהיא מאמינה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, לארגון ששולל את הקיום היהודי בישראל ואחראי לרציחתם של מאות אזרחים. אז אני לא יודע אם צריך לאסור עלייך ללמד בכלל, אבל במקומך לא הייתי עושה הסבה ללוגיקה.
או שאולי אתה באמת לא מבין ואז זה באמת עצוב
איפה בדיוק השוויתי את ישראל ביתנו לחמאס?
כשאמרתי לסטודנטים לא לתת לחמאס לנצח את הבחירות, זה היה בהמשך לאמירה שלא יצביעו נגד אלא יצביעו בעד.
הצבעה לליברמן היא "הצבעה נגד החמאס" עלאק. זה הרי מה שהמפלגה הזו טפטפה ועל זה עשתה את הקופה שלה..
אז שלא יצביעו נגד החמאס. שיצביעו בעד חיים נורמלים שלהם ושל ילדיהם שיוולדו להם פעם בארץ שכדאי שתהיה נורמלית.
ובפעם הבאה שיעשו לי שימוע אזמין אותך להגיע ישר עם הגיליוטינה, מה פתאום בכלל נותנים לי זכות ציוץ?
במקרה אתמול אסתי כתבה פוסט על הביתה של הרולד פינטר
לעניין ליברמן
ישראל ביתינו היא מפלגה פאשיסטית שמתריסה נגד האוכלוסיה הערבית שהיא מיעוט במדינת ישראל. גרוע מכך שהיא דורשת מאזרחי ישראל הערבים לטבול לתיאולוגיה הפוליטית הציונית-אשכנזית. אל תכריח מוסלמי להימנע משתיית אלכוהול ואל תכריח את מי שאינו חפץ בכך לאמץ דת לא לו.
שכחת גם את הצעתו של ליברמן לשלול אזרחות ישראלית מערבים
אסתי – אז ניסחת את עצמך גרוע מאוד. אני מניח שלא הבנתי אותך כמו שאחרים לא הבינו אותך.
שאול – "שכחת גם את הצעתו של ליברמן לשלול אזרחות ישראלית מערבים" (לא ברור לי אגב על מה אתה מדבר – חילופי שטחים? כי הצהרת הנאמנות מכוונת גם נגד חרדים). האם התיימרתי לכתוב כאן את ספר תולדות מפלגת ישראל ביתנו? או פשוט להסביר בשתי מילים שלהשוות אותה לחמאס (כפי שהאמנתי בשגגה שאסתי עשתה) זה לא לעניין?
האם הצבעתי לישראל ביתנו? לא. האם אי פעם אצביע עבורה? לא סביר. האם אני תומך במה שישראל ביתנו קוראת לעשות? לא. האם היא בת-השוואה לחמאס? לא.
הכל כל-כך שחור ולבן אצלכם שאפשר להשתגע. כל מי שלא חושב כמוכם הוא פשיסט. אם מישהו כותב "אני לא יודע אם צריך לאסור עלייך ללמד" (כלי רטורי לחלוטין שאינו בא באמת להביע דעה) מציעים שיבוא עם גיליוטינה. מה נסגר?
שמו המקורי היה פינטו
ושכחתי לגבי רני שהכניס את השם שלי לפה שלו
אני מייצג רק את עצמי ולא שמאל
למרות שעמדותיי ידועות וקרובות אישית לאלו של המורה המותקף, אני כן חושב שיש משהו בעייתי בכך שדמות סמכות במוסד חינוכי, שהוא בגדר חובה נורמטיבית (בגיל הזה כמדומני כבר אין פורמאלית חינוך חובה), מציג עמדה פוליטית מובהקת וחדה.
אני יכול להבין את זה בהקשר של דיון בו מוצגות מספר עמדות, ואז זה אפילו ראוי וחיוני. אני יכול גם להבין איתגורים: למשל לשאול בשיעור אזרחות אלו בעיות ביחס לעקרונות הדמוקרטיה נוצרות בשל המשכיותו של מפעל ההתנחלויות. אבל עמדה נחרצת היא בעיני סוג של ניצול סמכות, גם אם למטרות טובות. אני נגד אינדוקטרינציה.
אסתי: עצמוני זה אוטונומי, עצמאי זה independent. ההבדל דק ואותי בטח לא תתפסי בדקדוקי עניות כאן. איכשהו מאז שהמלה נכנסה לשפה (זה קרה כששרון הפסיק לנשום עצמונית) היא נדבקה אלי. אני בתהליכי גמילה.
יריב: נדמה לי שהקדשתי לא מעט מלים בפוסט להסביר למה הסיטואציה של מורה שמביע דעות פוליטיות בנוכחות תלמידים בני 17, שרשאים להגיב, היא לא "אינדוקטרינציה". אתה זרקת מונח קיצוני מאד ולא נימקת למה הוא הולם את הסיטואציה הזאת.
בכלל, מה זה "עמדה נחרצת"? משהו כמו "האדם הסביר"? האם דעותיו של רם כהן יותר נחרצות משיעורי הסטוריה שבהם נלמדת מלחמת תש"ח, ואין בהם שום איזכור למעשי טבח או גירוש? בוא לא ניכנס לשם. מערכת החינוך שלנו טובלת בפוליטיקה עד צווארה. רובה סמוי מן העין, וההסתרה הזאת היא היא סוג של אינדוקטרינציה, באשר אי אפשר להתעמת איתה. לזכותו של רם כהן יש לזקוף שהפך את "הפוליטי" לנראה, לא חבוי ולא מתגנב בעורמה.
ובאשר להצעה היצירתית לפנות השטחים מבלי להיכנס לפינוי ההתנחלויות… אני מציע משהו אולי קצת יותר ריאלי ובוודאי פחות דראסטי – אזור וולנטריסטי:
אזור זה שנוי במחלוקת ולפיכך כל פקודה שם לחיילי צה"ל תיהיה עניין וולנטריסטי, התנדבותי – חיילי צה"ל לא יחוייבו לקיים את פקודת פינוי היישובים, אך גם לא את הפקודה לשמור על ההתנחלויות (להבדיל מהקו הירוק). לבסוף כוחות השוק יגידו את שלהם והחיילים יצביעו ברגליים – האם הם בעד או נגד.
אם כבר מאמצים ההגיון שעניין שנוי במחלוקת עיננו צריך להיות תפקידו של צה"ל.
חוזר בי מהאינדוקטרינציה. נקרא לזה הבעת עמדה ממקום של סמכות באופן שלא הייתי רוצה שתבוא לו היה איש ימין וילדיי היו לומדים אצלו. עניין של בוגנות סימטרית
בוגנות=הוגנות
נו, אולי יש פה סטארט-אפ. אני אישית לא רואה איך הצבא בולע חיה כזאת.
הוגנות סימטרית, ודאי. אני דווקא אשמח אם ילדי ייחשפו (בגיל שבו הם כבר מתחילים לגבש זהות פוליטית) לדעות של איש ימין. שרק ישמעו שמאל ושמאל בלי שום קונטרה? והעובדה שהוא מורה שלהם לא מעלה ולא מורידה. ממילא הילדים שלי לא יקבלו סמכות באופן עיוור. גם המורים שלהם לדקדוק יאמרו להם כל מיני שטויות על מבנה השפה ותפקידי בבית יהיה להעמיד מולם גרסה מתחרה, משכנעת יותר. ותאמין לי שההבלים הפוליטיים שמוכרים לילדים בבית הספר הם כאין וכאפס לעומת ההבלים בעניין לשון ותחביר.
בקיצור, יש כאן לקח חינוכי כללי, שתופס גם לגבי דילמות מוכרות כמו האם לחסום את אתרי הפורנו במחשב של הילד וכו': במקום לנהל מאבק חסר-סיכוי נגד הגירויים ה"מאיימים" – שתמיד יגיעו אל הילד, אם תרצה או לא תרצה – עדיף לצייד אותו במנגנון ביקורתי פנימי, שיכוון אותו לבד אל הטוב והרחק מן הרע. כן, בדרך הוא יטעה; אבל אין לימוד אחר.
מה שמדהים בסיפור הזה הוא כמה שהשמאל בארץ לא יודע לעמוד על שלו ולהגן על העמדות שלו בתוך המשחק הפוליטי.
אפילו יריב כאן שלא ניחן בחשיבה מקובעת מידי באופן אינסטנקטיבי נזעק על מול ה"אינדוקטרינציה" (אם כי חזר בו) בעוד שכל מורה של כיתה א' בחינוך הממלכתי-דתי יודע בדיוק מה להגיד לילדים.
בואו נניח לרגע שיש דברים שהם בגדר החוק ולכן אסור להחנך נגדם, למשל ללכת לצבא.
אבל כהן לא עשה את זה. הוא אמר משהו מאוד לגיטימי במשחק הפוליטי בישראל ובכל זאת.
אף אחד לא ממש מגן עליו. לא באופן עקרוני בכל אופן. אולי הגנה כמו "בסך הכל הוא מנהל טוב אז בואו נוותר לו" או "למה לעשות מזה עניין, זה יעבור מעצמו" אבל אף אחד, למשל בקרב הפוליטקאים של השמאל הציוני חושב שזה מקרה מבחן שראוי להעלות אותו על נס, כדי שמקרים כאלה יחזרו על עצמם ויהפכו ללגיטימיים.
יעל דן העלתה מול כהן את מנהל בית ספר כדורי באחת מתכניות הצהריים, וגם הוא הסביר כקונטרה לכהן שגם הוא נגד ההליכה לשטחים אבל הוא "חושק שפתיים" או משהו כזה. מהיכן הפרייריות הזו?
השאלה רק אם נמיכות הרוח של השמאל הציוני נובעת מאינטרסים (לא רוצים לעצבן את המערכת) או מטמטום עמוק?
יפה שאלת.
אני מקווה שהבלוג הזה נותן דוגמה אחרת.
עידן,
לגבי האם הצבא יבלע את זה. ודאי שזה לא הכי סביר. זה גם יותר בגדר תרגיל מחשבתי. מצד שני, הצבא, כמדומני, נוטה להעדיף להישען על המשטרה בעת פינוי ולהימנע כחול הניתן מחיכוך ישיר. פוליטיקאים ימנים מנסים לקדם זאת להפרדה מלאה. הכל מתוך ההגיון שבשל היות המשימה שנויה במחלוקת פוליטית חריפה, אל לנו לערב את צבא העם במשימה זאת. אותו הגיון צריך לחול על שמירה על התנחלויות.
לא מתווכח איתך לגבי עניין המנהל. זו תחושה אישית שלי. אגב, מרצה שלמדתי אצלה, וגיליתי שהיא מנשות מחסום וואטש, סיפרה לי שהיא מעולם לא דיברה על פוליטיקה בצורה נחרצת כמרצה, כי זו מבחינתה צעד שעשוי להוביל תלמידים שלה לחוש שינהגו בהם במשוא נים. כבעלת עמדת כוח היא מתנגדת להיות במעמד הזה.
דרך ההקשה שלך מתוך טקסטים מאוד ברורים בהחלט מזכירה את התנהלותו בפרשת זחאלקה.
איך לקח אמירה מאוד פשוטה, לא מתלהמת ועובדתית על ברק ועשה ממנה מלחמת עולם תוך כדי צעקות היסטריות, אותו דבר אתה עשית לגבי הטקסט שלי.
כל ניסיון להעמיד אותך על ההבדל בין המציאות לבין הדמיון שלך גורר עלבונות נוספים. יענו אם אני לא שמאלנית מטורפת אז אני עילגת שלא מסוגלת לנסח משפט.
חינני.
ולפני כן, תודה לך עידן שאתה זוכר לשמור על כבוד קוראיך.
אלון, אולי יהיה לך ברור יותר אם תבין שדעתי היא כי זכותו של העם הפלשתינאי למדינה משל עצמו אינה מוטלת בספק. כשתהיה מדינה כזו- זכותה להחליט שהיא נלחמת בישראל בדיוק כמו שזכותה של סוריה קיימת וזכות ישראל להגן על עצמה. האם מדינת סוריה איננה לגיטימית רק בגלל שהיא נלחמת נגד ישראל? האם מדינת ישראל היא הגוף הנבחר בעולם להחליט אם תהיה להם מדינה או לא?
אז נכון שהמנהל הציג מצג מטעה כשטען שהכל התחיל ב-67' אבל בחברה הימנית והמתלהמת שלנו זו ממש גבורה להציג עמדה שכזו כיום.
אסתי, איפה זעקתי והתלהמתי? דווקא מקריאה נוספת של התגובה שלי היא נראית מאוד מאופקת ועובדתית.
ואם מדברים על עובדות, מעניין שאף אחד עוד לא התייחס לשקר המתמשך והמחפיר הזה של "ההפגנות נגד הגדר אינן אלימות". 100 מג"בניקים פצועים ואחד הרוג מוחים על התיאור הזה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3107533,00.html
ולפני שאתם קופצים: אוקיי, אז הצבא יורה גז מדמיע וכדורי גומי. האם זה הופך את ההפגנות ללא-אלימות? אני מדבר על השקר, לא על מי אלים יותר.
אלא לענות לעצמך. יפה. אין ספק שזו שיחה מענגת בעיקר כשאתה כל כך מסכים עם עצמך.
איפה כתבתי שזעקת והתלהמת?
אמרתי שאתה דומה לדן מרגלית שהגיב גם הוא על דברים שזחאלקה מעולם לא אמר ומשם הוא כמובן הלהיט את עצמו והתנפח והשתולל.
ככה אתה. לא קורא מה שכותבים אלא קורא מה שכתוב במוחך הקודח ומשם מנפח ומפתח תיאוריות.
שיטה מוצלחת ביותר, אין ספק.
ולגבי ההפגנות נגד הגדר. הן אכן אינן אלימות. ואני שמחה שאתה מקל ראש בכדורי גומי שמשום מה הרגו ולא מפגין אחד, וגם בגז מדמיע כמובן.
כמי שספג כמה וכמה מאלו, הריני לספר לך שאפשר למות מזה.
בכוונות טובות לא די
הבעיה היא פוליטית ביסודה
הפתרון הוא בבחירות, שם כל בעלי הכוונות הטובות נכשלים
צריך לחזק את המפלגה היחידה שעונה בדיוק לדבריו של רם, אלא שרובם של בעלי הכוונות הטובות נכשלים בדרך לקלפי
בדמוקרטיה, רק כך ניתן לשנות
גילוי נאות – אני הצבעתי מר"צ
את טוענת שזכותו של העם הפלסטינאי למדינה לא מוטלת בספק, אז זהו שאת טועה היא מאוד מוטלת בספק ולו מהסיבה הפשוטה שאם המדינה הפלסטינאים שלהם תסכן אותנו זה כבר סיבה מספיק טובה בשבילנו לא לתת להם לממש את הזכות הזאת לא לדבר על כך שיש המון קבוצות שרוצות מדינה ולא ממש מקבלים אחת כזאת למרות שיש להם קייס הרבה יותר חזק מהפלסטינאים. טענה הבאה שלך: את אומרת שתהיה מדינה פלסטינאית תהיה להם זכות לפתוח נגדנו במלחמה טוב ויפה אבל ברור לך כמובן שהפסד מצידם יגרור תגובה שלא משתמעת לשתי פנים וכי הטענה כיבוש כבר לא תהיה רלוונטית לכן עם הכוח באה האחריות. בקשר לרם כהן: קשה להגדיר את האיש אמיץ בכול זאת אנחנו חיים 43 שנים אחרי מלחמת ששת הימים וכבר נכתבו המון מאמרים של שאנשי שמאל והכול כבר נאמר ככה שקשה לי לתפוס ממנו איזה גיבור גדול. הטענות שלך במקרה הטוב לקויות ובמקרה הרע ממש חסרות היגיון ואני מקווה שהצלחתי להסביר לך למה.
אם פעילות של אנשי חבד בבית ספר תיכוניים
הרי בתלמידים בוגרים דיים בשביל להבין
השאיפה שלך להעמיד גירסה מתחרה לגירסת המורה, מתאימה אולי לבני נוער בני 17 שגדלו כל הזמן במצב של זרים בתוך הקבוצה שלהם. מול ילד בכיתה ב' או ג', שהמורה שלו היא כמו אמא מבחינת התפקיד זה לא קל. תוסיף לזה אולי את העובדה שלילד יש ליקוי למידה, המורה תומכת בו בצורה נפלאה, והנה אתה כבר מסתבך עם הביקורת הזו. כי ילד בגיל הזה עוד לא יכול לשאת את המורכבות שנערה בת 17 יכולה.
מורים צריכים קודם כל ללמד את התלמידים שלהם לחשוב באופן עצמאי, והטפה, מכל סוג שהוא לא תורמת לזה.
בקונטקסט הישראלי, המילים של רם כהן, נשמעות כמובן אחרת והכל פוליטי ואין דבר כזה בכלל נייטרליות, אבל ליריב יש נקודה פה, שאפשר היה לדון עליה במדינה נורמלית, אם וכאשר.
אני לא מאוד מתלהבת ממה שכהן אמר, כיוון שהוא לא אמר שום דבר שלדעתי באמת מסכן אותו (ואם הוא יפוטר, אני חוזרת מכל המילים שלי פה). נקבל פה את ה"סקנדל התורן" שיתן מראית עין של דיון דמוקרטי שנע בין יעל דן (שהיא, כמה נורא, הסמן השמאלי) לבין הקוראים לפיטורים שלו לפי כללי הטכס הרגילים. רם כהן הוא חלק ממשחק של "דמוקרטיה במסווה" שבה הקשורת ובעלי הכוח קובעים את גבולות השיח ודנים על "הקיצונים משני הצדדים" אה-לה-עמוס עוז.
ולאסתי,
מה שאת מספרת על ספיר לא מפתיע, וחלק ממגמה שהתחילה כבר קודם, עם הפיטורים של הקולנוען ניזאר חסן מספיר, כפי שכתב רפרם חדד
http://www.kedma.co.il/index.php?id=1597&t=pages
לרם כהן יש פריבילגיה להגיד את מה שהוא אמר בלי שיפוטר, בזמן שהוא פעל לסגירה של בי"ס קדמה בשכונת התקוה, כי תלמידיו הדליקו נר שביעי ביום השואה לזכר הומואים, צוענים ושאר לא יהודים ופגעו בכך במיתוס הקדוש. זה משהו שלמזרחים אסור לעשות כידוע בלי לשלם את מחיר טלי פחימה.
פלסטיני בכלל לא היה יכול להעיז להגיד את מה שאמרת בלי לעוף, אחר כך עפה אישה בלי קביעות וכך תמשיך שרשרת המזון.
האם את מכחישה את שאמר עמוס עוז, כלומר את טוענת שאין קיצונים בצד השני?
גם היטלר וגם סטלנים היו אמיצים לאין שיעור מהשמאלנים הישראלים אז מה זה אור לעזאזל?
מרצה באוניברסיטה נמצאת שם בשביל ללמד אנשים בוגרים שמשלמים בשביל זה כסף, מחנך של כיתה נמצא שם על מנת לחנך נערים, בין השאר. זה בהחלט מתוקף תפקידו לדבר על צדק, הגינות, חופש, ושאר ערכים.
"(מרגלית) לקח אמירה מאוד פשוטה, לא מתלהמת ועובדתית על ברק ועשה ממנה מלחמת עולם תוך כדי צעקות היסטריות, אותו דבר אתה עשית לגבי הטקסט שלי."
אז אל תגידי שלא אמרת שהתלהמתי.
מי שענה פה בלי לקרוא זו את, שנפלת בדיוק למלכודת שהזהרתי ממנה: הפגנה שמיידים בה אבנים אינה "לא אלימה". מיידים בה אבנים. אבנים יכולות לפצוע ואף להרוג.
לכן לקרוא להפגנות האלה "לא אלימות" זה שקר.
כי מיידים בהן אבנים.
ברוגטקה.
והאבנים האלה יכולות לפצוע ואף להרוג.
ולכן אלה הפגנות אלימות.
ולכן הן לא בלתי אלימות.
ולכן אי אפשר לקרוא להן בלתי אלימות.
מקווה שהייתי ברור.
כמעט כל ההרוגים והפצועים הם מהצד שמפגין במרי אזרחי.
http://www.notes.co.il/gross/55316.asp
רצח.
http://www.tv.social.org.il/medini/bilin6-limor.htm
בילעין – ירי בראשו של המפגין לימור גולדשטיין
כרגיל, כל קשר בין זה לבין הטענה שלי מקרי בהחלט.
הפגנה שמיידים בה אבנים אינה "לא אלימה". מיידים בה אבנים. אבנים יכולות לפצוע ואף להרוג.
לכן לקרוא להפגנות האלה "לא אלימות" זה שקר.
כי מיידים בהן אבנים.
ברוגטקה.
והאבנים האלה יכולות לפצוע ואף להרוג.
ולכן אלה הפגנות אלימות.
ולכן הן לא בלתי אלימות.
ולכן אי אפשר לקרוא להן בלתי אלימות.
כאילו, אפשר, אבל זה יעשה את מי שקורא להן ככה לשקרן.
כי זה שקר.
איריס ח.: קצת נסחפת. דיברנו על בני 17, וכל הזמן הדגשתי את הרלבנטיות של הגיל. מה פתאום אתה משליכה לכיתה ב' או ג'? כללי ההתנהלות מול ילדים קטנים כאלה שונים בתכלית.
בעניין רם כהן, אני מבין מהגילוי הנאות (?) בסוף דבריך שיש לך חשבון ישן איתו. אין לי שום דעה על העניין ההוא, שלא מוכר לי, ואני אפילו מוכן לצורך הויכוח לקבל את התיאור שלך, שלפיו רם כהן פעל שם באופן נבזי.
כל זה לא גורע מאומץ ליבו בפרשה הנוכחית. אני מזכיר לכולם – אומץ לב הוא תכונה תלוית הקשר לחלוטין. בזמנים ומקומות אחרים, הדברים של רם כהן היו מעוררים פיהוק. לא כך אצלנו. ומי שקורא את הדברים שלו לעומקם, רואה שהוא לא שיחק שם שום פוזה בשביל החברים השמאלנים שלו; הוא דיבר מליבו.
יובל: הבנו, הבנו, אתה אלוף הלוגיקה והסמנטיקה. תירגע, פרובוקטורים כמוך כבר חלפו כאן לאלפים, וכמו כוכבי שביט, הבהיקו לרגע ואז נעלמו. כל התגובות שלך מוכיחות שבאת לכאן כדי להתנצח, בסגנון מועדון הויכוחים, ולא לפתוח בדיאלוג רציני. כל דבריך הם היתממות אחת גדולה: כן, אני מצדיק ילד כועס שמרביץ לחברו (כי אין חוק נגד זה, או כי זה לא חורג מ"אנושיות"), ההפגנות אלימות (וזה באמת מצדיק רצח בכינון ישיר של מפגינים) וכו' וכו'. אתה מזכיר לי מישהו – אה, כנראה אני עצמי – בגיל 15. חדוות ההיתקעות על הגדרות, שמאפשרת להמשיך להתעלם מהמהות שמאחוריהן. אתם לא מבינים מה זה "מבין" ו"מצדיק"! אתם לא מבינים מה זה "מתלהם"! אתם לא מבינים מה זה "פשיזם"?
מצטער, לא תמצא כאן שותפים לשיח הזה. ועל הדרך, הוצאת גם שם רע לסמנטיקה.
דיברת גם על חסימת אתרי פורנוגרפיה וחשבתי לכן שאתה מדבר גם על ילדים בגיל מחשב (שזה בישראל פחות או יותר גיל גן…).
אם לא – שכח מזה.
הענין עם רם כהן הוא לא ענין אישי שלי, שיש לי איזה חשבון איתו: לא היו לי ילדים בבי"ס קדמה וזה לא אישי, אלא פוליטי. לא פגשתי את הבן אדם מעולם. אבל אם מדברים על הקשר, אז כדאי לדעת גם את זה.
אני מסכימה שאומץ הוא ענין תלוי הקשר לגמרי. ולכן – אין פעילות פוליטית בלי מחיר ואת המחיר אפשר פעמים רבות להעריך מראש.
ופעמים רבות אפשר לומר שמי שלא מוכן לשלם מחיר, לא עשה מעשה פוליטי.
עכשיו תסביר לי מה המחיר שמשלם או ישלם רם כהן על דבריו (בהנחה ששנינו מסכימים על כך שעד כמה שראיון אצל יעל דן יכול להיות דוחה, לא מדובר בדיוק במחיר על פעילות פוליטית).
מנהל בי"ס זה תפקיד שתלוי כולו בשיתוף פעולה – של מורים ושל הורים. עצם המראית של "הכנסת פוליטיקה" לכותלי בית הספר (שנינו יודעים שזה מופרך, אבל כך זה נתפס בבורגנות הישראלית) כבר היא יוצרת עוינות ואיבה מצד הורים (כמו יריב, נניח), בלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות. בעצם, אולי עם קשר: נדמה לי שהשמאל המתון מאד מתרגז כש"מכניסים פוליטיקה", כי כל תשתית עולמו היא הפרדה, הפרדה, הפרדה.
רם כהן, בלי ספק, עורר עליו כעס מצד ההורים. ולא צריך להזכיר לך את הכוח של ועדי הורים בימינו. מעבר לכך, אני מניח שלא מעט מורים בבית הספר כועסים עליו (גם כאלה שעד עכשיו חשבו ש"להם אסור", אז למה לו מותר?).
וישנה גם הרמה המקצועית, השובל שהוא נושא אחריו במערכת החינוך.
שום דבר מאלה לא יתרום לו, בישראל של ימינו. אני לא מצפה ממנהלים להטיף לסרבנות, ואני שמח על כל גילוי מחאה אותנטי, גם אם לא מהפכני.
אגב, עניין ה"מחיר" כתנאי למעשה פוליטי – כבר התפלמסנו על זה פעם, אנחנו חלוקים. אצלי לב העניין הוא התוצאה, שהיא שילוב של ניראות ציבורית אבל בעיקר *עזרה למקופחים*; אני ממעיט בחשיבותן של כוונות (גם טובות וגם צבועות). נכון שמחיר אישי מעלה את הניראות הציבורית, אבל הוא לא הכרחי בכלל. אם יצנח עלינו פתאום מיליונר מקנדה, עם דעות שמאלניות רדיקליות, ויזרים כסף רב לכל העמותות שמשוועות לתקציב (רופאים לזכויות אדם, יש דין, גישה וכיוב') – הוא עשה מעשה פוליטי חשוב ביותר, גם אם הוא לא ישלם על כך דבר.
עידן, לא באתי לפה כדי להישאר. מישהו שלח לי לינק לפוסט הזה, ראיתי משהו שנראה לי שווה תגובה והגבתי עליו.
כבר ביקרתי בבלוג הזה פה ושם, ומאוד לא התרשמתי מהדיונים. מדובר פה בקהילה סגורה, שעוסקת אך ורק בטפיחה עצמית על השכם ואטומה לחלוטין לכל דעה אחרת. ע"ע הקטלוג המיידי שלי למיליון דברים שאני לא. אז אל תחמיא לעצמכם, ואל תתנשא ("בגיל 15") ואל תנסה להקשיב.
תישארו בשפה הזאת שלכם, שבה כנראה לכל מילה יש משמעות שאף אחד חוץ מכם לא מכיר: שפשיסט זה פשוט מילה לכל מי שלא חשב כמוכם, שאלימות זה רק מ-81 אבנים בשעתיים ומעלה ושכל מילה אחרת אפשר פשוט להגדיר על הדרך.
בינתיים, בעולם האמיתי, ההבדל בין "אלים" ו"לא אלים" אינו סמנטיקה אלא הוא דווקא המהות. כי מהמילים האלה צומחים כל הטיעונים וכל תחושת הנאורות והעליונות (אנחנו גנדי! אנחנו מרטין לותר קינג!), וכל כך מהר שוכחים שהבסיס הוא פשוט… שקר.
אז אמנם לא אמרתי בשום מקום שזה שההפגנות אלימות מצדיק רצח, אלא רק רציתי שתודה בעובדה שההפגנות אלימות ולא בלתי-אלימות כמו שאמרת, אבל זה לא עובד ככה כנראה. שקרן לא יודה שהוא שקרן, ואחר-כך יוסיף שקרים אחרים כדי להראות כמה המבקר שלו מגוחך: אוי, תראו אותו, הוא רק רוצה שלא ישקרו לו.
אז אני באמת לא אמצא פה שותפים לשיח. אני לא מספיק אוהב לשקר.
בניעלין ובשאר מקומות אנשים נהרגים למרות היותם בלתי אלימים.פלח ההולך עם בנו בן השבע לעבד את שדיהו ,מקבל כדור בבטן.
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1067229.html
ילדה בת עשר היוצאת לקנות בקיוסק נהרגת בצורה מסתורית.
http://www.notes.co.il/esty/61597.asp
צריך מידה גדולה של זחיחות וירטואלית כדי להאשים את בסאם אבו-רחמה,יאסר טמייזי,עביר עראמין ,הודה חוואג'ה,ושאר חפים מפשע אחרים באלימות.
מטהרים.
ניצחת.
ואפשר להוסיף עליהן עוד ועוד. שהרי ההקשר האמיתי מבהיר מיד מי כאן התוקפן ומי הקורבן, מי נהרגים כמו זבובים ומי נפצעים בתוקף קלגסותם.
וצריך גם לשאול למה באמת מפגינים זורקים אבנים על צבא שמרחיק אותם מאדמתם, נגד החלטת בג"ץ, יורה גז בתוך הכפר, פושט על בתיו בלילות, ולפעמים גם שותל פרובוקטורים בתוכם להלהיט את הרוחות. כמו שפעם נפלט לאהוד ברק – גם אני הייתי זורק אבנים במקומם.
אני מזמינה אותו, כאם, להיות מנהל בי"ס של ילדיי. כן ירבו.
אהבתי לשמוע הבוקר את רון חולדאי מתראיין בנושא.
עידן – ח"ח על הפוסט.
שהמורים וההורים כועסים: הרי בודאי שיש דיונים על פוליטיקה בכיתות בישראל (ואני לא מדברת על תכנית הלימודים הרשמית כמובן, שהיא היא הבעיה הגדולה).
יש חוזרי מנכ"ל מפורשים שדורשים מהמורים להקדיש שעה לפעולה צבאית כזו או אחרת, דיונים על הדילמה כביכול לשחרור גלעד שליט בשיעורי חינוך או חברה או איך שלא קוראים לזה היום. שום דבר מזה הוא לא סוד ושום דבר מזה לא מכעיס את ההורים. וגם אם כן: קראתי גם את דבריהם של הורים רבים שכועסים על הלאומנות בבתי הספר, ועוד לא ראיתי שהיה לזה הרבה כוח…
גם מה שרם כהן אמר, לא חורג בכלל מגבולות סניף מר"צ המקובל מאוד בתל אביב. אפשר לחשוב שהוא מנהל בית ספר בקדומים, נו עירוני א' אחרי הכל. אני לא אומרת שהוא אמר את זה כדי למצוא חן בעיני חבריו, ומפרגנת לו שהוא מר"צניק בכל רמ"ח אבריו כמו המילייה שלו. פשוט לא רואה את האקט ההירואי, וגם אתה לא היית יודע עליו לולא הטיפשים שקפצו.
רם כהן לא מציב שאלה שחורגת ממה שמותר להגיד בישראל, הוא בתוך השיח הבטחוניסטי והוא מדבר על "התפייסות בין אנשים". האם היית כותב את הפוסט הזה לולא היו קופצים שני הסכלים ומאשימים אותו? הרי זה הסיפור פה. שלהיות מר"צניק זה כבר פחות בטוח. שגם כל הריפוד הבטחוניסטי של "תתגייסו ותלכו למחסומים" לא מחסן. רם כהן, מלח הארץ, מנהל עירוני א' גם מותקף. אפילו הוא, שאומר שצריך להתגייס. כי היום כשהמוטיבציה בתיכונים של ת"א להתגייס היא כ"כ נמוכה, המילים שלו קשות יותר לאלו שמנסים "להעלות מוטיבציה" ועוקבים אחרי המגמה בדאגה.
נדמה לי שמי שזז פה זה בעיקר התלמידים, לא?
אני לא חושבת שזה פסול כמובן שהוא מביע דעה פוליטית, כי אין נייטרליות. אבל אני גם לא חושבת כמוך שההיסטוריה תעלה אותו על נס. הוא בסך הכל עוד שלום עכשיוניק.
כמו יולי תמיר, עמרי פדן ויובל שטייניץ.
זולת המסקנה: הוא ראוי לתמיכה, ביחוד בימים אלה. אולי פשוט גבולות הסולידריות שלי ושלך שונים. כמו שאת יודעת, להבדיל מאתרי שמאל רדיקלי אחרים ברשת, אני לא מקדיש את זמני לנגח את מרצ ומצביעיה (לא מתעללים בגוויות). בכל תולדות הבלוג הזה היו אולי 3 פוסטים ברוח ביקורתית כלפי מחנה מרצ, לא יותר.
לא כי אין לי ביקורת; יש לי המון (מה שאת אמרת, ויותר). אבל זה לא פרודוקטיבי. ההסטוריה של השמאל בארץ היא במידה רבה סדרה אינסופית של ציחצוחי חרבות בתוך המחנה, אימפוטנציה שרק איפשרה למערכות הכוח והגזל להמשיך בשלהן.
יש נבלים גדולים הרבה יותר שצריך להילחם בהם. ביום הזה, אני שמח שרם כהן קיים.
אולי נסחפתי עם הפאתוס. בכל זאת, שנה חדשה…
אמנם זה לא דבר חדש אצל מתנחלים, אבל התכנית קורמת עור וגידים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3830587,00.html
ועל גבולות הסולידריות: שאלה קשה שמטרידה אותי מאוד.
כאן יש דיון ארוך על הענין (לא צריך לקרוא את כל התגובות, אבל יש שם הרבה שאלות קשות, גם בתוך ההקשר של המאמר של ניב גורדון והזמן בו פורסם, של פעילי שמאל רבים מכל הסוגים…)
http://www.kedma.co.il/index.php?id=2576
זה דעה שמאלנית קיצונית? וואו, האנשים האלה לא יוצאים הרבה מהבית, הא?
כל הקונטרס הזה נשמע לי הדבר הכי מיינסטרימי בעולם. התכוננתי למשהו אחר לגמרי.
גם אם נניח שהצבא יבלע את זה, אני לא רואה איך יכול לצאת מזה משהו אחר מצרות.
אפשר להניח שהחיילים יאולצו לבחור מלכתחילה ולא במהלך הפעולה – צבא שלא יכול לסמוך על ציות חייליו בשעת האמת לא יכול לתפקד והמחיר המיידי הוא חיי אדם (חיילים ואזרחים כאחד)
בכל אופן, הרעיון הזה מפיל החלטה פוליטית הרת-גורל על קבוצה (מאוד) מצומצמת של אנשים, שהיא רחוקה מלהיות מדגם מייצג של האוכלוסיה (גברים יהודים בגילאים 18-21 שמשרתים באופן פעיל בצבא בשירות קרבי – לא בדיוק האוכלוסיה שכותב הבלוג היה מפקיד בידיה כוח שכזה)
אם נמשיך עם המשחק הזה עוד קצת, אז בעצם לא אמרנו שהחיילים בשטח יצביעו באמת, אלא פשוט יצביעו ברגליים – מי שרוצה יעשה, ומי שלא יוותר.
ואם אותה משימה הרת גורל דורשת (נניח) 500 חיילים לביצועה. האם תהיה לצה"ל בעיה למצוא 500 חיילים "נאמנים" עבור אותה משימה? האם אנחנו רוצים שבכך זה יהיה תלוי?
קראתי את דבריו :"אל תשאירו את הצבא ואת תפקידי הפיקוד לקבוצות קטנות באוכלוסייה. השירות בצבא הוא חובה והכרח, אבל בצבא ששומר על הגבולות ועל הביטחון ולא בצבא שמתעסק גם בפעילות של כיבוש
בני נמצא כרגע בטירונות קרבית.רם הטיף לחבריו להתגייס לצהל ועכשיו עוד מספר חודשים ימצא בני את עצמו תופס קו בשטחים – ואני שואל את רם – מה בני אמור לעשות עם דבריך
?
חיים ומות ביד הלשון – לא חשוב לי אם רם צודק או לא חשוב שלא יהיה פומפוזי ולא יתחזה לפילוסוף גדול כי הוא לא !
בדבריו הוא רק מבלבל את הנוער
העלייהום על רם כהן אינו מוצדק אבל מי אנחנו שנצפה למשהו שונה במדינה בה הניסיון לסתימת פיות של כל מה שלא מתיישר עם ימין קיצוני ולאומני נחשב לשמאל מטורף ומסוכן. ולכן בתוך התליך הזה אני מזכיר לעצמי שעם כל הכבוד לרם כהן על אמירותיו המאזנות והחשובות הוא עדין מושיט את היד השנייה לקונצנזוס, הוא וכל משבחיו כגון אילון גילאון ואחרים , הקונצנזוס של הגיוס לצה"ל וכמה שהוא חשוב . עצם קיראתו לחיילים ללכת לשרת בצבא הכיבוש על מנת להפכו לנאור יותר מראה כי אין חדש תחת השמש . זו אותה גברת של הכיבוש הנאור הידוע במחוזותינו(ע"ע יוסי שריד ) שצריך לשרתו ולנסות למתנו וביצאיה הביתה להתנגד לו בהפגנות אך לא לקרוא חס וחלילה לא לשרת כיבוש בשום אופן. מעניין מה היה קורה לו הוא אכן היה קורא לסרבנות שירות מצפונית בשטחים.