Skip to content
12 בספטמבר 2009 / עידן לנדו

הפוליפסטים

"הבעיה של השמאל היא ש…", "השמאל כבר לא…", "השמאל הפך לסמול.."

כל הורה נתקל בתופעה הזאת: הילד ממציא מילה, חוזר עליה שוב ושוב, בהטעמה וברגש, אבל בעצם, אף אחד בחדר לא מבין מה לעזאזל הוא אומר. חוץ ממנו. יש לו מילה ויש לו זכויות עליה והוא מבין את עצמו. זה מה שחשוב.

הפוליפסטים (פולישוק+מניפסט) המציאו מילה: "השמאל", והפגיזו אותה בכל התחמושת שלהם. למרבה הפלא, "השמאל" לא טורח להתגונן. וזאת כמובן מפני שאין חיה כזאת, "השמאל". ולכן הכי קל להטיח בה עלבונות; אין מי שייעלב, וכולם יתרשמו מה"אומץ" של הפוליפסטים להגיד את האמת בפנים.

האמת בפנים. איזו אמת? ש"השמאל" הוא לא שמאל. ברור, הוא גם לא צנונית ולא מברשת. מה שלא קיים, תמיד לא יהיה דברים אחרים.

האמת בפנים. הפנים של מי? של אף אחד. הפוליפסטים שואגים אל הריק.

בחיים בכלל, ובדיון פוליטי, לא חייבים להסכים מראש על משמעויות של מונחים. גם אין רשות לצד אחד להכתיב את משמעויות המונחים לצד השני. אבל דרישה מינימלית שכל הצדדים חייבים לקיים (אם אכן רצונם שביקורתם תישמע) היא להבהיר איך הם משתמשים במלים שיוצאות מפיהם. למה הם מתכוונים בהן.

הפוליפסטים לא התחילו אפילו לאפיין את הדחליל שהם תוקפים בלי סוף, "השמאל".

למיטב הבנתי, יש שתי דרכי אפיון: אידאולוגית וסוציולוגית.

מבחינה אידאולוגית, יש ויש שמאל בארץ. תמיד היה – עוד מימי "ברית שלום", "מצפן", "הפנתרים השחורים", ועד למגוון האדיר של תנועות שמאל בימינו. השמאל הזה תמיד היה גם מדיני וגם חברתי, וגם אם ארגונים שונים בתוכו מתמקדים במאבקים מגזריים – כולם חולקים אותה השקפת עולם בסיסית; כולם נאבקים בניצול ומגנים על החלשים.

כשהשמאל הזה שומע את הנאצות הפוליפסטיות ("למה הם שותקים על האתיופים???") הוא יכול רק לחייך בתוגה. הוא תמיד היה עם האתיופים – והעובדים הזרים, והאמהות החד-הוריות, והנכים, ועובדי הקבלן, וכל יתר המקופחים. אגב, לו הייתי אתיופי, הייתי מתעצבן מזמן מכל הפוליפסטים האלה שמנפנפים בי השכם והערב, כהוכחה מוחצת ל"אמפתיה" שלהם. מי שמגדיר את טווח האמפתיה שלו, באופן עקבי וחוזר על עצמו, רק ביחס לקבוצה מקופחת אחת, שנבדלת ממנו בעיקר במרכיב הגזע (ולא הדת, ולא המגדר, ולא המעמד הכלכלי, ולא הלאום) – הוא בעצמו גזען לא קטן. אם להשתמש במונחים פוליפסטיים, "שמאל אמיתי" לא מזהה שותפי מאבק או אוכלוסיות הזקוקות להגנה לפי צבע עור. הוא קודם כל מתעניין בחלשים, באשר הם.

אבל הפוליפסטים כמובן לא מתעניינים בשמאל אמיתי. הם מעולם לא היו חלק ממנו, ולמעשה, באופן גלוי לחלוטין, הם קושרים עצמם למפלגת העבודה. מאחר שברור לכל בר דעת שאין כל קשר בין מפלגת העבודה לשמאל אידאולוגי – מסתבר שנחוץ לנו אפיון אחר ל"שמאל" שמתגלגל בפיהם של הפוליפסטים: אפיון סוציולוגי. בנקודה זו נהוג להשליך לדיון סלט שלם של תגיות ריקות מתוכן, כמו "שותי האספרסו בתל-אביב", "הסמול", "ליברלים", "בעלי רכב 4 על 4", "בעלי דרכון זר", והכי חשוב – הכינו את עמוד הקלון! – "המשתמטים".

למי שלא קרא את הראיון, נבהיר ש"משתמטים" הם כל מי שלא חושבים כמו הפוליפסטים. יש להם צורה וריח של הפרשות, ולא צריך לנהל איתם שום ויכוח ענייני, כי הם "מגעילים".

הפוליפסטים מקוננים בנוסטלגיה על כך ש"השמאל" היה שמאל אמיתי עד מלחמת ששת הימים. עד אז הוא היה נאמן לערכיו המקוריים, ומאז הכל השתבש. באשמת הכיבוש כמובן. בכך הם משכפלים (ביודעין!) מיתולוגיה במקום הסטוריה – מפלגת העבודה ההסטורית איננה יכולה להיחשב שמאל בשום קנה מידה השוואתי: היא מעולם לא טיפחה ארגוני עובדים זולת ההסתדרות, לא נאבקה על זכויות נשים, לא קידמה חקיקה אוניברסלית לזכויות אדם, לא התנגדה להשתלטות ההון על מערכות ציבוריות וכיוב'. העבודה עשתה והיתה הרבה דברים, אבל שמאל (במובן האידאולוגי) – היא לא היתה.

הדבר השני, החשוב יותר, שנחשף ב"נוסטלגיה" הזאת, הוא כמובן שלא לערכי שמאל אמיתי, ולא למדיניות ציבורית שנשענת על ערכים כאלה, מתגעגעים הפוליפסטים (שהרי מאלה מפלגת העבודה ההסטורית היתה רחוקה כמעט כמו זו של ימינו). אם כך, למה הם כן מתגעגעים? נותרה רק אפשרות אחת: לשלטון. כמו שרשרת "מהפכנים" ארוכה לפניהם שניסו לטלטל את המפלגה מתוכה ומחוצה לה (דיין, אלון, שרון, רמון), מחוז כיסופיהם האמיתי של הפוליפסטים – הניכר בכל נתז רוק שנלווה לשפתם האלימה – הוא בפשטות הכוח. לשוב לכס השלטון. לאחוז במוסרות השלטון, לנהל את המדינה, להשיב עטרת מפא"י ליושנה.

לשם כך נחוצים היו מניפסט ארכני ותוקפני, ראיון עם עיתונאי שמסכים איתם יותר מאשר הם מסכימים עם עצמם, מתקפות על דחלילים לא קיימים, והייפ תקשורתי שלא נראה במקומותינו מאז "אמנת כינרת" הזכורה לשמצה. כל אלו, והדיבורים הנכמרים על "סולידריות" ו"אמפתיה", וגדודי האתיופים שמוזכרים שוב ושוב, והרגשנות הפטריוטית הדביקה מטרתם אחת: לטשטש ולהסוות את המניע הסמוי, הדרייב האמיתי של הפוליפסטים ושלל "נביאי הזעם" של מפלגת העבודה לדורותיה – תשוקה בלתי נדלית אל הכוח, תאוות שלטון רותחת וצורבת של מי שהודחו לעד ממוקד ההוויה והעשייה בארץ – ומעולם לא השלימו עם כך.

31 תגובות

להגיב
  1. אייל גרוס / ספט 12 2009 03:24

    אתה כמובן צודק וכבר נמאס לי מטענות "השמאל אינו שמאל כי הוא לא עוסק בחברה". אני כמובן בעד עיסוק בחברה וכלכלה ומקדיש אישית הרבה מעבודתי לזה, ונכון שיש בארץ פסוודו-שמאל שנגד הכיבוש אך קפטילסטי לחלוטין, אך מי בדיוק מתעניין ועוסק בנושאי חברה ועבודה ובריאות אם לא אנשי השמאל? מי יותר מתמר גו'זנסקי או ג'ומס או דב חנין או אילן גילאון מייצג את הנושאים האלו, מקדם נושאים חברתיים וכו'. אז שירגעו קצת כל הנביאים שמגלים מחדש את העובדה ששמאל זה לא רק נגד הכיבוש אלא גם תפיסה חברתית ותפיסה של שוויון ודמוקרטיה לא רק בתחום האזרחי אלא גם בחברתי-כלכלי. אנחנו יודעים את זה. אנו לא חושבים שטומי לפיד ז"ל הוא שמאל וגם הוא לא חשב אגב שהוא כזה. ואם חלק ממפלגות השמאל זנחו את הנושאים האלו לעתים הרי שהן מקבלות בצדק ביקורות פנימיות וחיצוניות על כך. לא המצאתם את הגלגל. בזמן שהתראיינתם להארץ מישהו קצת קצת הקטין את הפרטת סל הבריאות, מישהו קצת קצת קידם את שכר מינימום, מישהו קצת קצת התנגד לקיצוץ קצבאות הבטחת הכנסה. אז בואו תעזרו ותעודדו את מי שפועל בנושאים האלו כבר שנים, אל תביאו לנו עוד מניפסט שמסביר שאתם השמאל האמיתי. עוד רגע גם תחברו לאלו שמסבירים לנו שהשמאל הפוסט-ציוני הורס את הלכידות החברתית הלאומית שדרושה לשם מדינת רווחה. אה כן, כזו שהיא ליהודים האשכנזים. ניחא.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 12 2009 07:50

    הבסיס של השמאל הוא האדם. הבסיס של הימין היא המדינה. מכאן הכל יוצא. ומכאן לטעון על שמאל לאומי או יותר מכך שמאל ציוני זה אחיזת עיניים, כי אין דבר כזה.

    אחד מארבעת הדברים החשובים ביותר שעשיתי בחיים שלי, ושעליהם כל גאוותי המלאה כאדם, כבן אנוש, היה להשתחרר מהצבא. הזכות לא לשרת בצבא היא אחד מעמודי התווך של האידאולוגיה השמאלנית. מי שלא מסכים לזה לא שייך לשמאל מעצם ההגדרה.

    עידן אתה צודק לגמרי, אבל נראה לי שחייבים להודות שהשמאל בארץ, למרות זאת, בבעיות חמורות.

  3. אסתי / ספט 12 2009 09:10

    כדי לקבל את הרשימה הזו שלך עידן, אבל אני רוצה להתייחס לא לדברייך הנכוחים אלא לכתבה עצמה, שאגב אני מודה שעברתי עליה ברפרוף ובשעמום מה.
    לא חושבת שהיא ממש מהווה משהו בעל ערך, כי כדאי לזכור מי כתב אותה ואת איזו אג'נדה (שלו) היא משרתת.
    ארי שביט הפך כבר מזמן למכונת תעמולה של אדם אחד, ובהיכרותנו את העבודה העיתונאית של היום, לא בטוחה שיש טעם בכלל להתייחס לראיון. בסה"כ הספרי ויניב והמאמר שלהם הוא הרמה להנחתה לעיתונאי שחור הטי שירט ובעל שרירי מכון הכושר שיוכל לצעוק את משנתו דרך הגרונות של השניים שמתמסרים לתורתו.
    במקום שיכתוב שוב ושוב את מאמריו המתלהמים, הכוחניים, מטיפי המוסר ומלאי הידע מתוך חדרים אפופי עשן של בעלי הכוח והכסף בארץ, הוא מביא שני מרואיינים שמקיאים במילים חינניות כמו "בגידה", "סמול" וכו' את משנתו המוכרת עד גועל.
    ולא שאין רסיסי אמת בביקורת שלהם ושלו, אבל השאלה מה עושים איתה (עם האמת הזו) ואיך עורכים אותה כדי שתתאים למטרות המוגדרות מראש

  4. עידן / ספט 12 2009 09:18

    וגם שלושת הפוליפסטים שרקחו אותו הם לא בדיוק מאורות הגולה. הכל ייסחף ויישכח ממילא.

    הדבר היחידי שראוי לתשומת לב, לדעתי, והוא מה שמודגש בסוף הפוסט, הוא השעבוד הטוטלי של האנשים האלה לתרבות הכוח והשלטון. וזה אולי מה שמנוגד באופן העמוק ביותר לכל מה ששמאל אמור להיות ולעשות (כלומר, להתנגד לשלטון, לסרב לכוח).

  5. אזרח. / ספט 12 2009 09:55

    של שני המגיבים שלמעלה.

  6. אחת מהצפון / ספט 12 2009 10:03

    יש שמאל אמיתי אבל הוא מהווה אולי פרומיל מהאוכלוסיה ולכן לא יכול להביא את האג'נדה שלו למרכז ההחלטות (והיישום).
    בין מצביעי מר"צ והעבודה (ואולי גם חד"ש) יש רבים שאינם שמאל בהוויתם ובמעשיהם. בין מצביעי הליכוד וליברמן יש שמאלנים שאינם יודעים שהם כאלה.
    כל זה קורה כי ההגדרות הנורמטיבית בארץ לשמאל וימין הן רק בשאלת חלוקת הארץ. האם באמת לאנשים אכפת מהחברה סביבם? האם הם מתייחסים לאחר כאדם שווה להם או נחות או נערץ? האם הם מוכנים לתת יד כדרך חיים לא כדרך להלל את עצמם? האם יוותרו על מנעמי חיים אם הם מתנגשים בערכיהם או ישנו את ערכיהם בהתאם? האם יעזו להתפטר ממקום עבודה שמוביל ערכים של גרידיות או כוחנות או חנופה(רוב התקשורת, האקדמיה, חברות הענק, השירות הציבורי וכד')?

  7. נועם / ספט 12 2009 10:39

    זו הרי תופעה איומה, שמחזאי כמו הספרי נרתם למסע מתלהם וכמעט פשיסטי כזה. היה מגיע להם יותר ממה שהם קיבלו אצלך.

  8. יוסי / ספט 12 2009 11:19

    רק כמה דברים
    נתחיל באמירה נכונה אכן מפא"י לחמה להסתדרות אחת כוללת ארצית שתעגן את זכויות כל העובדים בחוזים קולקטיביים. אין בשום מקום בעולם שמאל ללא מוסד כזה ולא יהיה.פירוק ההסתדרות היה שלב ראשון והכרחי בהפיכת כולנו לשקשוקה. כאשר יוסי שריד מתפאר אצל שוקן שונא ארגוני העובדים שהוא היה בין מפרקי ההסתדרות הוא מציג את עורו האמיתי. השמאל הנכון יודע שתיקון האדם הוא מאבק אין סופי. שלב ראשון התארגנות ותמיד תיקון ולא פירוק.
    כאשר הייתה הסתדרות אחת חזקה גם ועד עובדי חברת חשמל הרגיש עצמו אחראי לפועלי הבניין בתל-אביב ולא היה חוזה דור ב' ובטח בטח בטח לא היו עובדי קבלן באלפים בשירות המדינה. גם בבנק פועלים לא היו עובדי קבלן. מושלם זה לא היה. יותר צודק מהיום והרבה פחות מושחת בודאי. השוו ספיר ואשכול להירשנזון שארגונו היה שלב ראשון בפירוק ההסתדרות וככה זה נראה..
    השמאל יכול להגשים את מטרותיו יהיו אשר יהיו לחוד או ביחד רק במסגרת מדינה. האמירה שמדינה היא אויב האדם זה מרד הנפילים של האיין רנד. פירוק החברה ליחידים זה חלומם של כל בעלי ההון והדבר ידוע ומוכר
    לומר כי מפא"י לא נאבקה על זכויות נשים, לא קדמה חקיקה אוניברסלית לזכויות אדם, לא התנגדה להשתלטות ההון על מערכות ציבוריות זו אינה אמת. אוניברסליות? ישראל הייתה מדינה יחידה שלאחר הקמתה לא הכירה בשלטון פרנקו ותמיד תרמה לכל שת"פ בין לאומי עד שנזרקה מארגונים אלו ע"י מדינות ערב סמל הצדק החברתי והסוציאליזם השיתופי- ראה בסוף.
    הון? מערכות ציבוריות? הנה כאן עכשיו מפריטים לכם את האדמה ואת המים מי מנע ב 1948 והלאה השתלטות ההון על משאבים בסיסיים אלו? אולי שוקן ואוסף הצדקנים שמלקקים לו השכם והערב.
    מי קבע שכר שווה לנשים וגברים במוסדות ההסתדרות לא ההסתדרות?
    היכן בכל אסיה הגדולה בכל מדינות האיסלם והערבים הייתה בין 1950 ל 1960 מערכת יותר שוויונית מבישראל? יותר ציבורית ופחות מופרטת? אתם יודעים על מה אתם מדברים? או שאתם נציגים של הבורות הישראלית או גרועה מכך משרתי כוחות האופל.?
    אסיים באמירה עכשווית. הנה בטורונטו קנדה עושה אדם פסיטיבל לתל-אביב. וכל הסמול אכן סמול מתנפל עליו. היכן בכל אסיה או אפריקה יש עיר חופשית מתל-אביב. הומו סקסואלים בקהיר? ריאד? לפלשתינאים שבחי,ם בתל אביב יש יותר זכויות מילדים פלשתינאים דור שלישי בלבנון, אפרטהיד? שאלו על חוקי לבנון בקשר לפלשתינים. ראיתם פעם שוטרים שוויצרים מטפלים במסוממים או מהגרים בלתי חוקיים? או שוטרים דנים? או צרפתים? מדוע זה כל פליטי אפריקה באים לישראל המבוזה המגונה המושמצת ולא מהגרים ללוב לבנון סעודיה. צאו מהשבלונה. דברים רעים רעים מאוד מבישים וקשים עשתה מדינת ישראל אבל עדיין היא טובה יותר חופשית יותר ונאבקת על תיקון אדם וחברה יותר מהרבה חברות אחרות בסביבה ורחוק ממנה. אתם בדבריכם השטחיים הלא מדוייקים מצדיקים את שני הכותבים שאותם אתם מתקיפים בעיקר על בסיס אישי רכילותי .

  9. אזרח. / ספט 12 2009 12:35

    חופשית יותר ,ונאבקת על תיקון אדם וחברה יותר מהרבה חברות אחרות בסביבה ורחוק ממנה,ברור שאין זה בזכות הימין ,(מתי ראית אנשי ימין מפגינים למען השכונות,למען שכונת הארגזים,כפר שלם,התקווה, למען המאויימים בפינוי מבתיהם ומהדירות הציבוריות שבהן הם גרים,למען ההומוסקסואלים, האתיופים , העובדים הזרים, האמהות החד הוריות, הנכים, עובדי הקבלן,הפ'לסטינים ?) או אלה המתיימרים להיות שמאל.( כמו אלדד יניב ושמואל הספרי ) אלא בזכות הקבוצות הקטנות האיכותיות (עידן הזכיר כמה מהן למעלה) הלוחמות למען הערכים ההומנים האוניברסלים.

  10. יובל / ספט 12 2009 13:04

    לקרוא לפני שכותבים
    עידן, כדאי שתקרא את המניפסט הזה ותגיב לגופו של עניין ולא לכתבה של ארי שביט. המניפסט הזה מעיד בצורה חדה וברורה על המצב הישראלי הנוכחי: הוא עילג, מתלהם ובור – ומתגאה בבורותו. בנוסף,הוא משופע במאפיינים פשיסטיים (האויב מפנים), מיסוגניים וגזעניים למכביר. כלומר, בינו לבין שמאל או סוציאל-דמוקרטיהה אין הרבה במשותף. עדיין, כזה מסמך עדיף בהרבה על האדישות, השטחיות והאגואיזם שהם המרכיבים המרכזיים של החברה הישראלית כיום. נכון, להאשים בתכונות האלה איזה מין 'שמאל' פנטסטי זה באמת עצוב, אבל הקריאה שניתן לזקק מהמניפסט הזה היא ברורה וראויה להתייחסות ביקורתית ולא לתגובות רפלקסיביות-כיתתיות (ההוא היה במחתרת ימנית, השני דובר לשעבר של מפלגת העבודה וכו').

  11. דנה / ספט 12 2009 13:11

    כדי שלא יקומו כל מיני דורשי זכות ויעשו עם המושג "שמאל" מה שבא להם, השמאל בישראל צריך להתחיל להגדיר עצמו מחדש ולתת מענה למי שנופל בין הכיסאות ואין לו לאן לפנות. במקום ללהג ימים כבקרים על מי שייך לשמאל ומי לא, הגיע הזמן להגיד בברור מהו אותו שמאל. האם יש עוד אנשים, חוץ מהספרי ויניב הנ"ל, שמוכנים לשבת ולכתוב מניפסט תשובה מפורט ולהוציא אותו לאור? או שהשמאלנים עדיין מעדיפים להגדיר עצמם רק דרך עיני הכיבוש?

  12. יוסי / ספט 12 2009 14:48

    המילה איכותיות מביאה לי את הסעיף. אכן גם דרעי והרב עובדיה ועוכרי השלווה בחברון מגדירים עצמם את עצמם בעצמם כאיכותיים. כנ"ל בין לאדן ווהוזי הזיות האל בארה"ב. אז אותה קבוצה קטנה אינה איכותית, היא שונה, אחרת, לא מתאימה, הפוכה ומה לא עוד. אותן קבוצות קטנות של אחרים,, שונים לא מתאימי,ם לא מתואמים, קיימים בזכות המערכת הכללית הישראלית. היסודות לה הניחה מפא"י. גם שוקן ושטרסלר דיברו יותר בשקט אז. מי שהסיע אותך בתל-אביב היו חברי קואופרטיב "המעביר" לא שכירי יום בשכר רעב. וכן תחת מפא"י היה כבוד לעובד. צעיר לא הצדיק עבדות, ראה איריס כמדומני. הופיעו כעשרה "עיתונים יומיים גם "קול העם" וגם "העולם הזה וקומוניסטים הורו באוניברסיטה. והיכן ידלין והיכן דרעי ורמון. קודם נדבר אמת על העבר לא נחזור כתוכיים על מה שדחסו למוחותינו מתוגמלי האלפיון העליון ואנשי האוצר בראשם. היה נסיון אציל לבנות דבר טוב יותר. בהרבה פחות אכזריות מהקומוניזם מחד והקפיטליזם הטורפני מאידך. היינו הרבה יותר קדימה ושטרנהל שהגדיר את בן גוריון כלאומן סוציאליסט כלומר …..רק תרם יותר ממכת מכוש להרס הנסיון להקים כאן חברה יותר צודקת.
    השניים המותקפים כאן ייתכן שבצדק מבטאים מועקה אמיתית בסיסית אכלת נפש ומעכלת נשמה שצריך למצוא לה מזור ומרפא.

  13. יוסי / ספט 12 2009 14:49

    המילה איכותיות מביאה לי את הסעיף. אכן גם דרעי והרב עובדיה ועוכרי השלווה בחברון מגדירים עצמם את עצמם בעצמם כאיכותיים. כנ"ל בין לאדן ווהוזי הזיות האל בארה"ב. אז אותה קבוצה קטנה אינה איכותית, היא שונה, אחרת, לא מתאימה, הפוכה ומה לא עוד. אותן קבוצות קטנות של אחרים,, שונים לא מתאימי,ם לא מתואמים, קיימים בזכות המערכת הכללית הישראלית. היסודות לה הניחה מפא"י. גם שוקן ושטרסלר דיברו יותר בשקט אז. מי שהסיע אותך בתל-אביב היו חברי קואופרטיב "המעביר" לא שכירי יום בשכר רעב. וכן תחת מפא"י היה כבוד לעובד. צעיר לא הצדיק עבדות, ראה איריס כמדומני. הופיעו כעשרה "עיתונים יומיים גם "קול העם" וגם "העולם הזה וקומוניסטים הורו באוניברסיטה. והיכן ידלין והיכן דרעי ורמון. קודם נדבר אמת על העבר לא נחזור כתוכיים על מה שדחסו למוחותינו מתוגמלי האלפיון העליון ואנשי האוצר בראשם. היה נסיון אציל לבנות דבר טוב יותר. בהרבה פחות אכזריות מהקומוניזם מחד והקפיטליזם הטורפני מאידך. היינו הרבה יותר קדימה ושטרנהל שהגדיר את בן גוריון כלאומן סוציאליסט כלומר …..רק תרם יותר ממכת מכוש להרס הנסיון להקים כאן חברה יותר צודקת.
    השניים המותקפים כאן ייתכן שבצדק מבטאים מועקה אמיתית בסיסית אכלת נפש ומעכלת נשמה שצריך למצוא לה מזור ומרפא.

  14. אזרח. / ספט 12 2009 15:27

    הטובים שעליהם אתה מדבר.אבל האבודה ,אשר צמחה ממפא"י אינה שונה בהרבה מהימין הפוליטי-חברתי-כלכלי של הליכוד וקדימה.האבודה נתנה את ידה להרס כל הדברים הטובים שעליהם אתה מדבר.אי אפשר להחיות את הפגר הפוליטי הרקוב הנקרא מפלגת האבודה.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=293677

    דרושה מפלגה סוציאל-דמוקרטית לאור בגידתן של העבודה ומרץ/ מאת דני גוטווין.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3624505,00.html

    השמאל אותו השמאל

    התארגנות השמאל החדשה היא תמצית ההסתגרות בתוך המחנה, ובצירוף שריוני
    העבודה אין לו מרכולת מקורית להציע .

  15. אזרח. / ספט 12 2009 15:33

    דני גוטווין:""הבעיה היא שבישראל יש שמאל,

    אבל אין סוציאל-דמוקרטיה.ולכן הגבולות של מושג השמאל הישראלי הם יותר
    מעמדים-תרבותיים מאשר פוליטיים.כי בישראל,מה שקרוי שמאל,הוא תוצר של שני
    גורמים: כיבוש,והפרטה.השמאל קיבל את ההפרטה ,במחיר ההתנגדות לכיבוש.נוצר
    מצב שבו השמאל הופך להיות סקטור שמייצג קבוצה מצומצמת שבונה לעצמה את
    הגבול שלה בתוך החברה.אם השכבות הנמוכות לא יהיו עם השמאל,הוא לא יוכל
    לקיים את הסדר החברתי שעליו הוא חולם.העיוורון של השמאל הוא שהוא אינו
    מצליח לראות את הפוטנציאל הפוליטי העצום הקיים במעמדות הנמוכים.האליטיזם
    הזה מתבטא באי ההבנה שהמעמדות הנמוכים אינם זקוקים לשותף שיפתור להם עוול
    נקודתי,אלא לשותף לסדר החברתי שהשמאל חולם עליו.השמאל עשוי משכבה סוציו
    -אקונומית של מעמד הביניים המסודר שהחליט להתעסק בכיבוש,ולא בענייני חברה
    וכלכלה.השמאל הזה טען טענה שקרית ,שעד שלא נשתחרר מהכיבוש,אי אפשר לעשות
    הרבה עם החברה והכלכלה.השמאל הישראלי נבנה כתפיסה פוליטית המנסה להגן על
    האינטרס של שכבות הביניים,כאשר ההתנגדות לכיבוש הופכת להיות עלה התאנה של
    הבידול העצמי שלהם מהמעמדות הנמוכים.

    http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm

    הדיאלקטיקה של כשל השוויון

  16. גיל / ספט 12 2009 16:08

    לגבי מפא"י, זה נכון שבישראל היה משטר סוציאליסטי יותר, אבל אני לא קונה את האידיאולוגיה ואת נקיון הכפיים. ישראל לא מתקיימת בחלל ריק, וברור שעליית ההגמוניה הנאו-ליברלית בארה"ב ובמערב בכלל היא שהשפיע גם על ישראל לסטות לכיוון הזה. זה לא שאנשי הדור הזה אידיאליסטים פחות או מושחתים יותר, זה פשוט חוסר הבושה (שגם יובא ממקומות אחרים), והעובדה שהיום נחשפים פרטים רבים יותר.

    סבא שלי ז"ל היה חבר טוב של מילה ברנר, וזכורים לי סיפורים שכללו איזו חברת פירות, מרידור, עזר וויצמן שעשה שם חיל לפני או אחרי שעבר לסחר בנשק. אידיאולוגיה או נקיון כפיים היו שם במשורה.

  17. יוסי / ספט 12 2009 17:08

    המילה "סוציאליסטי" חסרת משמעות. אבל האידיאולוגיה המבוטאת והמוחצנת של העילית השלטת הייתה שונה לחלוטין מהיום.
    ערבוב חברת הספנות שהקים מרידור בעיזר ויצמן ומפא"י מעידים על טשטוש הזכרון ההיסטורי בזמן כה קצר. בדוק מהיכן ומאיזה רקע פוליטי תיאורטי ומשפחתי הופיעו מרידור וויצמן ומהיכן מנהיגי מפא"י.
    אכן דעתי כדעתך ישראל עברה שינוי ערכים קיצוני אבל לדעתי מעל ומעבר מה שהתחולל בכל ארה"ב כולה באותה עת. ראה למשל הרס מוחלט של הקואופרציה הצרכנית. ומהיכן לדעתך צמח והתפתח חוסר הבושה? בהנחה שעברת חינוך מסודר ואתה יודע ש"בושה" היא כלי שליטה ידוע ומוכר של העיליות. היום גורמי הבושה השתנו בחברה הישראלית כחלק מהשינוי היזום ע"י העיליות. ראה ההתאבדות של עופר ולוינסון בגלל "בושה" הייתכן כזאת כיום?
    באשר לתאוריית גוטוויין הוא צודק לחלוטין וההיסטוריה לצדו. שיפורים מהותיים במעמד העובדים התחוללו בצרפת, אנגליה, בלגיה והולנד בשיא תפארתן האימפריאלית. לא היה קשר בחברות אלו בין שלטון קולוניאלי אימפריאלי אכזרי לאין ערוך מכל תופעה ישראלית לבין התפתחות ארגוני העובדים יום עבודה ביטוח וכ"ו. השווה מצב ארגוני העובדים ב1910 או 1920 בהולנד צרפת אנגליה ובלגיה האימפריאליות קולוניאליות לבין יון או פולין רומניה בולגריה לאחד שנוסדו.
    שלי יחימוביץ מנסה לעשות דבר טוב.

  18. אורה / ספט 12 2009 17:29

    תתפלא עידן- מסכימה אתך לגמרי חוץ מאשר בנקודה אחת: לא יכול להיות שמאל חברתי שאינו שמאל מדיני? לדעתי חולשתו של השמאל הזה (החברתי) היא עקב אכילס של החברה שלנו.

  19. דודי / ספט 12 2009 18:15

    ככל שנמשך הדיון כן הופכת המילה השמאל למין ערפל.

    מה פירוש, למשל, האמירה: "זה אולי מה שמנוגד באופן העמוק ביותר לכל מה ששמאל אמור להיות ולעשות (כלומר, להתנגד לשלטון, לסרב לכוח)."?

    לפי אמירה זו, אם, נניח, דב חנין היה נבחר בטעות לראש העירייה, ובכך נוטל חלק מהשלטון ומהכוח, הוא היה נהפך מייד ללא שמאל ואפילו למשהו שמנוגד באופן העמוק ביותר לשמאל.

    כי כל מה ששמאל אמור להיות ולעשות זה להתנגד לשלטון ולסרב לכוח. בהחלט תיאור מקורי.

  20. יובל / ספט 12 2009 18:43

    אמנם צריך לעבור סחי ורפש לא קטן, אבל לקראת סוף הכתבה מופיעה פנינה אמיתית, שמגלמת בתוכה בדיוק את דמות המניפסט כולו.
    שני הדוברים מהללים את עבריין המין המורשע חיים רמון, ואז הם מתייחסים גם לפרשת עבירת המין. אחרי ראיון שלם בו הם הסבירו מהי הרמה המוסרית הגבוהה הנדרשת מהשמאל, העמידה האחראית, ההתגייסות המוחלטת לחברה, מעין מניפסט של "אדם-על" ניטשיאני, הספרי משחרר את הקביעה הבאה:
    "הספרי: "מתלפפת עליך חתיכה בת 18, בלונדינית, ודוחפת לך את הלשון. צריך להיות עשוי מפלדה לעמוד בזה""
    וכאן טמון הכל. מוסרי מוסרי, אבל אם בלונדינית בת 18 "דוחפת לך את הלשון" (ורק כדאי להזכיר שרמון היה זה שדחף את הלשון, אבל אולי זו קביעה שקשורה לחוק השלישי של ניוטון) אז ברור שאפשר לסלוח על איזו פלטה קטנה כזו. משהו משעשע כזה, כמעט משה-דייני.
    הרדיפה אחרי הכח מעולם לא קיבלה ביטוי ממצה יותר.

  21. שאול / ספט 12 2009 19:10

    שמאלני או הומניסט וללכת לחדר כושר. פשוט לא מסתדר. מרגע שנכנסת להולמס פלייס אתה פאשיסט מודחק בחלצה שחורה. יופי סגל.

  22. אלי אמינוב / ספט 12 2009 22:11

    הסיפור של השמאל הישראלי הינו טרגדיה של הארץ הזאת אבל פארסה נלעגת בכל מה שנודע להשפעת השמאל לדורותיו על החברה הישראלית שהיא כאמור חברה קולוניאלית כל ארגון שמאל שניסה לשלב בין באינטרס של המתנחלים הציונים ובין האינטרס של הפלסטינים שהם הילידים של הטריטוריה בין הירדן לים והמשמשת כמסגרת אפרטהייד יהודית, התרסק את פתרונות שמציעה מדינת הגזע הזו. זה מה שקרה למפלגה הקומוניסטית שבהשפעת סטלין תמכה בחלוקה ובשוד פלסטין בידי הציונים, זה מה שקרה לכל התארזנויות השמאל הציוני וזה מה שקרה אפילו למצפן כאשר תמך בהסכמי אוסלו שנועדו להגן על טריטוריה אתנית שנגזלה מן הילידים דרך שימוש במשתפים פלסטינים. זה כמובן לא אומר שאי אפשר לפתור את הבעיה . כמו שאוסטרליה הקולוניאלית, ניו זילנד הקולוניאלית ודרום אפק\ריקה הקולוניאלית הפכו למדינות דמוקרטיות בהן הלאום הוא כלל האזרחים ניתן לעשות גם בפלסטין אלא שלשם כך צריך לוותר על מדינת הגזע וזה כמובן קשה מאד לעם סגולה..

  23. חנן / ספט 13 2009 01:42

    בחירת הניקים כאן מעניינת מאוד.

  24. אחת מהצפון / ספט 13 2009 08:33

    אמנם התגובה שלי מאתמול נשארה מיותמת אבל בכל זאת אמשיך ממנה.
    לא תהיה תקומה לשמאל בארץ אם הוא לא יהווה בסיס לתחושת בית אצל המעמד (הכלכלי) הבינוני-נמוך ומטה. אם הוא ישאר כלוא בהצהרותיו המשמימות בין הפוליטיקאים לאנשי "הרוח".

    כדי ליצור את ההזדהות הנרחבת של אותם אנשים אשר להם יכולה לעזור אידיאולגית השמאל- יתכן ויש צורך להקטין את סיסמאות ה"די לכיבוש" לתקופת מה ולהפנות את המבט אל החלקים המהותים האחרים של השמאל: שוויון, חלוקת הון הוגנת, מילוי צרכים בסיסיים לכל אזרח כדומה.

    השמאל הדומיננטי בארץ נתפס כחוג סגור המתרפק זה על כתפו של זה ומשאיר את החברה בכללותה בחוץ. הוא מתנשא בכך שהוא מתייחס לעצמו כנלחם למען…מפגין למען…עוזר ל… אבל נשאר כקליקה.

    חשוב יתר לראות איך גורמים לאנשים רבים *לרצות* להיות בשמאל בלי להתבייש.

  25. עידן / ספט 13 2009 19:34

    את חוזרת על ניגון מוכר, שגם איל גרוס התייחס אליו בתגובה הראשונה.

    אני לא יודע מי זה השמאל "המנוכר" הזה. אם כוונתך לשמאל המפלגתי-ציוני (עבודה-מרצ) – הוא ממילא לא שמאל בעיני. כלומר, הוא שמאל סוציולוגי, לא אידאולוגי, ובטח לא פרקטי. הוא לא עושה כמעט כלום לקידום אג'נדה שמאלית.

    את העבודה האמיתית של השמאל בארץ עושים גופים חוץ מפלגתיים, עמותות וארגוני חברה אזרחית. דלתם של אלה פתוחה לכל דיכפין, הם לא מתנשאים על "החברה בכללותה" (מה זה בכלל?) כי הם עובדים ישירות עם מגזרים מקופחים בחברה. גופים כמו "יש גבול" ו"תאעיוש", שחרתו על דיגלם מאבק בכיבוש, משתתפים באופן רצוף במאבקים אזרחיים בתוך המדינה על זכויות עובדים וכד'. צריך רק להתעניין.

    די כבר להפריח האשמות ממוחזרות משנות ה-70.. אם יש למישהו בעיה עם ג'ומס או עם בוז'י, שיתקשר אליהם ישירות. הבלוג הזה לא מגן עליהם (או על מצביעיהם). צריך לצאת כבר מהקופסה הזאת של דיבור פנים-מפלגתי, כאילו אין שמאל זולת הקשקשנים שמלוהקים על הכסא השמאלי בתכניות המלל. יש שמאל אמיתי, הוא פועל בשטח עם כל מי שרוצה לשתף איתו פעולה, ואין לו על מה להתנצל. אולי מי שצריך להתנצל זה כל אלה שאפילו לא מודעים לקיומו של השמאל הזה.

  26. ומוסיף / ספט 14 2009 13:09

    הקושי הגדול הוא לא רעיוני אלא קושי אמיתי בפעילות בשטח (שכידוע נחשבת ע"י השמאל המיינסטרימי כמשהו קיצוני וחסר סיכוי שעושים רק שותי אספרסו כמוני). רמה סוציואקונומית לא מצליחה למחוק את שנאת הזרים היהודית וגם לא את הלאומנות הפלסטינית, ולי באופן אישי היה קל יותר לפעול בחברה שבה היהודים אינם שונאי זרים חשוכים והפלסטינים אינם בעלי מעמד אזרחי נחות ורגשות לאומיים חזקים.
    אני בכלל לא מדבר על מקרים של הבדלים סוציואקונומיים – לשכנע את היהודי ממפלגת העבודה שהוא לא במעמד הפועלים זה אתגר, כמו גם לשכנע אותו לתמוך בצעדים שבהכרח יורידו את רמת חייו ויבטלו את זכויות היתר שלו כיהודי בישראל.

  27. נהיר / ספט 15 2009 08:49

    צודק צודק! שמאל עבורם זה המקום שבו היו הם, השמאל לכאורה, זאת אומרת האשכנזים החילונים הצברים (וכמובן יהודים, כי זה גם שמאל, אבל גם לאומ[נ]י)- למי שנותן את הטון במדינה. הם שמאל אידיאולוגי כמו כל משטרי הבננות פלוס אתנוקרטיה.

  28. איתי קנדר / ספט 15 2009 14:22

    צודק עידן, ומעניינים רבים מהמגיבים. תודה על הכתיבה המשמעותית.

  29. איתן לרנר / ספט 16 2009 20:38

    גם בי עלה קבס למקרא הכתבה. משום מה ציפיתי ליותר אינטגריטי מהספרי,לא הכרתי את דעותיו הפוליטיות אבל ציפיתי
    לרמה גבוהה יותר של מוסר ויושר.
    החשיבות במניפסט ובתמיכה של שביט בלאומנות הישראלית המתקראת שמאל הוא בכך שהוא מראה לנו כיצד נעשה כאן תהליך של ניכוס המושג שמאל והדבקתו לציבורים ההולכים ימינה יותר ויותר. כמובן שלאור שמאל מעין זה כל השמאל העקבי בארץ , נתפס כהזוי וקיצוני וכך מקצים מחמת מיאוס ציבור שלם שעינייני צדק חברתי ומדיני כן בראש מעייניו.
    ה"שמאל" אליו כיונו מחברי המניפסט דמיקולו הוא פשיסטי כמותם והם עשו שירות טוב לכולנו בהכריזם ברבים את דעותיו האמיתיות של השמאל הציוני הישראלי.
    כיצד מחזקים את השמאל העקבי המצומק ? שאלה זו הופכת חשובה יותר לאחר קריאת המניפסט.

  30. דניאל / ספט 18 2009 13:36

    חשוב לציין גם ששני כותבי המניפסט לא רואים עצמם סוציאליסטים או סוציאל-דמוקרטים בשום קנה מידה. הם תוקפים את מדינת הרווחה ההיסטורית בישראל ("בולשביזם"), הם לא מזכירים אפילו פעם אחת איגודי עובדים, הם לא מדברים על שינוי מהותי של השיטה החברתית מחוץ לססמאות על "סולידריות", ולא מזכירים שום נושא כלכלי-חברתי קונקרטי, משכר מינימום ועד היוון הפנסיות.

    מה שהם עושים זה פשוט מראית עין של שמאל סוציאליסטי: "גבר גבר" חברתי, מול לפלף עם עיגולדים שמתעסק רק עם הכיבוש והערבים. האחד מלא בסולידריות ורצון טוב (כמיטב המסורת הוולנטריסטית הניאו-ליברלית), והשני פראזיט שחי על חשבון הציבור. זה לא שיח סוציאליסטי, סוציאל-דמוקרטי, חברתי, או מתקדם בשום צורה. זה שיח פאשיסטי.

  31. יריב מ / אוק 7 2009 21:53

    פוסט מעולה. תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: