משפטים מפורסמים בתולדות הספרות: גרסאות הרצה
משפטי הנצח החרותים בליבנו לא באו לעולם בצורתם הנוכחית; צרור ליקוטים מריצפת חדר העריכה של גדולי הספרות וההגות
כשנרדם, הברונטוזאורוס כבר לא היה שם.
כשהתעורר גרגור סמסא בוקר אחד מחלומות טרופים גילה שמיטתו נהפכה.
כל המשפחות המאושרות הן אומללות לפי דרכן.
ויש גם סיבה חמישית.
אדם זקן, מה יש לו בּחלב.
אביו של גודלמן מת באחד באפריל. סתם, אחד באפריל.
התדע מאין אכלתי את שירי?
השומר אנוכי, אחי?
רגע אחד שקט, בבקשה. מה כבר ביקשתי?
היו אלה הטובים שבזמנים. לא, בעצם היו אלה הרעים שבזמנים.
כל סבלו של האדם נובע מכך שהוא לא מסוגל לשבת לבדו בחדר המתנה.
מה שלא ניתן לשתוק עליו, יש לעבור עליו בצעקה.
לא למות טיפש 
יפה שנטלת אתנחתא ממאמציך לתקן את העולם
אוהב מאוד את כתיבתך הצד-פוליטית (ואם בכל זאת לחזור לפוליטיקה, אחד השיבושים הספרותיים המחוכמים של הזמן האחרון הוא "יהודי מגרש לא יהודי" לפי המנטרה המוכרת)
אין צורך להחליף ניקים כל הזמן. כתובת ה-IP שלך מזוהה.
כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה. (אנה קרנינה, בתרגום מילי מירסקי)
בימים האחרונים הרהתי במשפט הזה, בעיקר על חלקו הראשון. על חלקו השני אין לי כמעט שום ערעור.
בראשית ברא אלוהים.
(הסבר: האיין ברא את אלוהים, שהוא מושא המשפט ולא נושאו)
בראשית, הירהר אלוהים
לחיפאית: הייתכן שלא הבנת את המשחק? או שאני מפספס משהו?
אז מה עושה שם את השמים ואת הארץ?