שלוש דווקאויות

למי התכוונת לעשות דווקא,
אבל אם גם אני באוכלוסיית היעד,
אז הצלחת..

לא מצליחה להבין את הטעם שבמשהו מהדברים בפוסט הזה.

ונכון, תלמידים באמת צריכים לדעת שמורות שלהם גומרות. שגם המורה היא לא יותר מדמות פורנוגרפית כמו אלו שהיטבת להציג בשני הסעיפים הראשונים. אולי כך הם יבינו טוב יותר למה המורות שלהם עובדות בתנאי שכר מגוחכים.

אולי תגיד לי אתה, עידן, כיוון שהצטיירת בפניי בד"כ כמי שאפשר לנהל איתו איזה שהוא דיאלוג, מה צריך לקרות כדי שאקטיביסטים שמאלנים יבינו שהמשמעות של שמאל היא רחבה יותר מהתנגדות לכיבוש? שיש סתירה בין התנגדות לדיכוי אחד בשעה שעושים שימוש בדיכוי אחר?

אני יודעת שתגיד שזה רק הומור,ושלהומור שלך אין גבולות. אבל יש בדיחות שקשה לי לקבל, גם אם אני יודעת שכשאני אומרת את זה בהכרח אצא שוב הפמיניסטית המעצבנת שמצקצקת בלשונה במקום לקחת דברים בקלילות.

אבל אם התמונות האלה היו קשורות במיקום שלך בחברה הזו, ובאופן ספציפי יותר בהקשר הזה, במיקום שלך במאבק נגד הכיבוש, שהשמאל בארץ עקבי כלכך בניסיונותיו להדיר נשים מתוכו, אולי לא היית בוחר להשתמש בהן כדי להעביר את אותו דווקא שרצית להעביר (שעדיין לא הבנתי מה הוא בעצם).

לא פעילות פוליטית. אבל יש הבדל בין מי שפעיל לבין איך מגדירים כאן את השמאל הישראלי. ולא חסרות דוגמאות למאמרים שמתארים את הנשים בארץ ואת הארגונים הפמיניסטים בפרט כמשתפות פעולה עם הכיבוש ומחבלות במאבק בו.

הסיפור של הבעלים ("השמאלני הרדיקאלי") של הריף-רף היה תזכורת מרעננת במיוחד לזה לאחרונה, אך היא מצטרפת לשורה ארוכה של התבטאויות במאמרים של פעילי שמאל שמתארים את הארגונים הפמיניסטים ככאלו שנאבקים על זוטות כמו הזכות שישבנן לא ייצבט או שאנס יועמד לדין, במקום על הדברים החשובים באמת כמו ההתנגדות לכיבוש.

אתה מוזמן לחפש את מאמרו של אורי אבנרי "האונס בוושינגטון" ואת המאמר "בין חישוף לחשפנות" בבלוג של מלכוד 67 לקבלת דוגמאות. ואלו לא היו כנראה מפריעות במיוחד אילולא היו משקפות היטב את האווירה שיש ממילא בהפגנות ובפעילויות מחאה, ואת האופן שבו מתנהל השיח הדומיננטי נגד הכיבוש.

ונכון, לא צריך להוסיף פרשנות רש"י כשהתמונות האלה והשימוש בהן אומרים כלכך הרבה בפני עצמם.
ואני מבינה שהפוסט הזה מבחינתך עוסק בדברים אחרים. אני גם בטוחה שאין שום קשר בין הדברים שאני כותבת לבין הכוונות שלך בו. אבל אולי בכל זאת יש מקום לחשוב על זה במקום להגיד "שכל אחד יבין מה שהוא רוצה"..

אני קורא את הבלוג די הרבה אבל זאת הפעם הראשונה שאני מגיב…

מה לעשות שבשמאל הישראלי סקסיזם ושובניזם הם דברים שלא נעים לדבר עליהם. העובדה שבחד"ש עדיין אין חברת כנסת, העובדה שאורי אבנרי הוא מאצ'ו אשכנזי טיפוסי שמדיר נשים ולא-לבנים על אף מסירותו למאבק בכיבוש, העובדה שבן אדם מסוים בעל חשיבות רבה בשמאל הרדיקלי חשוד בעקביות בהטרדות מיניות ועדיין מקובל על רוב הפעילים/ות כשותף למאבק ועוד עשרות דוגמאות אחרות שאני יכול להביא מראות שבאמת לא ממש פופולרי לדבר על דברים מסוימים לכאורה למען המאבק בכיבוש.

השימוש בשתי התמונות בבלוג עכשיו לא ממש מזעזע אותי אבל הוא בכל זאת מעורר בי כמה תהיות. להשתמש בגוף של אישה שמחופצנת בתור אביזר מין כדרך לעצבן ח"כ דתי גזעני (שאני די בטוח לא קורא את הבלוג הזה) הוא לא ממש במקום. זה לא שנשים לא יכולות להיות סקסיות אבל התמונות הנ"ל מעבירות הרבה יותר מסר של שיעבוד מאשר של שיחרור מיני. ועוד ניתן היה לטעון על בסיס הבלוג שגוף האישה כאן מהווה זירת מאבק בין שני גברים (עידן וכבוד השר) מין נשק שכזה במלחמת הנאורות בדתיות.

במו ידייך אתה מאשרר את הסטריאוטיפ של השמאלן השוביניסט, שחושב שזה שהוא נגד הכיבוש, מאפשר לו לחפצן נשים. ראה מקרה רן אורן, או אף מקרה שאתה התייחסת אליו, בפוסט קודם:
http://notes.co.il/idanl/53957.asp

אפילו אם לא התכוונת, זה נראה כך וחבל

והקישור שנשכח הוא…

http://www.guardian.co.uk/theobserver/2007/dec/30/7days.observermain

לא מצחיק,לא מעניין, לא מזעזע, אפילו לא כל כך מעצבן את מי שכן רצית לעצבן, ומאד סתמי.

יצא פוסט אחד לא מוצלח. קורה..

אני דווקא מאבחן את התופעה הרחבה יותר: הפוסט הזה הוא אווילי לא בגלל שהוא שובניסטי. אלא בגלל השטחיות של אמירתו ושל סגנון הארגומנטים (הלא קיים).
ובכך אין הוא שונה מפוסטים אחרים בבלוג זה, שרוויים בקריצות פנים-שמאלניות, ללא נסיון רציני לאשש את הדוגמות עליהן נשען השמאל הישראלי.

העובדה שהוא נכתב ע"י איש אקדמיה, רק ממחישה מדוע השמאל בארץ הולך ומצטמצם: רמתו נמוכה. ואנשים שמים לב לכך.

עידן לא הפיק את הצילומים האלה בעצמו. הוא לא מרוויח מהם כסף. בסך הכול נטל דימויים קיימים ומוכרים לכול ועשה בהם שימוש חדש, שונה בתכלית מהמטרה המקורית שיועדה להם.
רק החלק האחרון הוא מיותר. כנראה שגם עידן הוא, בסופו של דבר, גבר, ומבט חטוף על גופה המתערטל של בר רפאלי מערפל את את חושיו הביקורתיים.

נסלח לך עידן, אבל רק בגלל שאתה שמאלני.

אל תוריד את הפוסט, הוא די נחמד בסך הכל.
התגובות קצת מוזרות אבל כאלו הם גם החיים. וכמובן שרצוי מאוד לזכור שבחורות ערומות זה לא באמת כולירע

אין כל רע במה שכתבת (כלומר מבחינה ערכית. זה רע מאוד כקטע יצירתי) אבל קבוצה קטנה, מעיקה וצדקנית ששייכת למילייה שלך בתחום אחר עושה לך את המוות, כמעט מנדה אותך, ואתה נאלץ לכתוב פוסט מתנצל ומבוייש. משעשע עוד יותר שאתה עושה בדיוק אותם הדברים לחברים אחרים במילייה שלך, אלה המתקראים שמאלנים כשהם מעיזים לסטות מעט מהקוו השמאלני הפציפיסטי הקיצוני שאתה מוביל. בקיצור, אני מקווה שלמדת משהו (אבל מטיל ספק). שא ברכה.

אין בכוונתי לשלול אותן – על אף שאיני מסכים איתן
רק אומר שאותי הצחקת
זהו. יש דברים שאין מה להתבחבש בהם
אני מניח שאם אנסה לנתח כל מילה שיוצאת לי מהפה, אני אוכל ל"הדביק" לכל בדיחה/משחק מילים/טיעון כלמני משמעויות ובסיסים ערכיים כאלו ואחרים
אבל לפעמים מקטרת היא רק מקטרת

מחזק את ידיך עידן 🙂

אם התחלת במשפט: "צריך לעצור את התפשטות הערבים
בגליל"

אפשר היה להשאר נאמנים למגדריות שכופה עלינו השפה העברית ולהראות גבר מתפשט.
ואחר כך יהודי מתפשט
ואחר כך להגיד שבמקום ללכת לצבא נשים יכולות ללכת לגליל ולראות גברים מתפשטים

וכולם היו הולכים הביתה מרוצים.

תעלה עוד של בר!!!!

אני באמת היחידה שהבינה את הפוסט כמו שאתה התכוונת? כלומר בהומור ועם עקיצה קלה מתחת לפני השטח?
הייתי מעלה לבלוג שלי דאז דברים דומים ו"פרובוקטיביים" הרבה יותר, ואף אחד לא אמר שום דבר רע, להפך.
אתה צריך להחליף את הקהל, עידן.
החלמה מהירה למגיביך לעיל, ומי ייתן ויצליח הניתוח שאמור להוציא להם את מקל הסנוקר מהתחת.

לא כזה נורא…
לא רואה סיבה לצעקה שקמה בעקבות כמה תמונות.

אני בעד שיהיו עוד תמונות כאלו- גם של גברים וגם של נשים! (בכללי, בעולם)

אני ממש אשמח אם מישהי/ו מאלו שדיברו על הצדקנות שהייתה לדעתן/ם בחלק מהתגובות לפוסט הזה, גם בזו שלי, יהיו מוכנות/ים להסביר מה זו בעצם "צדקנות".
או מה הגבול מבחינתן/ם שמבחין בין מה שלגיטימי והגיוני וראוי להתרעם עליו, אם בכלל יש דברים כאלה לדעתן/ם, לבין מה שכבר הופך את ההתרעמות ל"צדקנית" או "יפת נפש", במובן הלא חיובי בכלל של הביטוי הזה (אם יש בכלל מובן חיובי).

הרי יש מי שמגדירות/ים כל סוג של התנגדות לאלימות, לדורסנות ולכוחניות שמאפיינות את החברה שלנו כ"צדקנות", מתוך איזו תפיסת עולם שאומרת שאנחנו במאבק על הישרדותנו ושזה נאיבי לחפש צדק בעולם כזה וכו'..
אבל אני מניחה שמי שקורא/ת בבלוג הזה ולרוב חש/ה הזדהות עם תכניו כנראה לא רואה כך את הדברים. לכן מעניין אותי מתי מאבקים נעשים עבורן/ם "צדקניים".

האם זה גבול שמסומן בין מאבקים מתחומים שונים, שיותר או פחות מזדהות/ים איתם (נניח המאבק לשחרור או להפחתת הסבל של בעלי-החיים הלא אנושיים, בהשוואה למאבק נגד הכיבוש) או בין סוג טיעונים מסוים בלי קשר לתחום המאבק?

לפחות כמו שאני מבינה את המילה הזו, "צדקנות", היא מדברת על איזו מוסרנות מזוייפת, או על איזו התבצרות מאחורי ערך מסוים מבלי לראות אחרים. ואם לכך באמת הכוונה, נראה לי קצת תמוה לטעון טענות על צדקנות של מישהי/ו מתוך היכרות עם תגובה שלו/ה לבלוג, או לפחות לטעון את זה מבלי להסביר, ולחשוב שזה יהיה ברור או מובן מאליו.
זה ברור או מובן מאליו רק בחברה שבה כל מי שאומר/ת משהו שמרמז להתנגדות לסדר הקיים מוגדר/ת מייד כ"צדקנ/ית".