Skip to content
9 ביוני 2009 / עידן לנדו

חידה משפטית

להלן שני תיאורי מקרה משפטיים.

מקרה א'
נאשם א' עתר לבג"ץ. הפרקליטות הגישה חומר חסוי לעיון השופטים. השופטים החליטו לדחות את העתירה ולהאריך את המעצר של הנאשם.

מקרה ב'
נאשם ב' עתר לבג"ץ. הפרקליטות הגישה חומר חסוי לעיון השופטים. השופטים דרשו מן הפרקליטות לחשוף את החומר. הפרקליטות החליטה למשוך את כתב האישום.

שאלות לדיון

1. מה השוני בין שני המקרים?
2. מדוע דרשו השופטים לחשוף את החומר החסוי במקרה ב' ולא במקרה א'?
3. נסה להעריך: לו דרשו השופטים לחשוף את החומר החסוי גם במקרה א', האם היתה הפרקליטות מושכת את כתב האישום?
4. פתח דיון תאורטי בשאלה: מתי גוברת זכותה של המדינה להסתיר מן הנאשם את חומר החקירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, ומתי לא.
5. פתח דיון אתנו-פוליטי סביב ההבדלים בין השם "נדאל" לשם "זאב".

לקריאה נוספת: כאן וכאן.

10 תגובות

להגיב
  1. עומרי / יונ 9 2009 23:27

    בספר "במו עיני" של פליציה לנגר מובא המקרה המשפטי הבא:

    שני אנשי יריחו נידונו למאסר ב-1970 על אותן עבירות שביצעו יחדיו. האחד נידון לשנה, אשר את מרביתה כבר ריצה ועמד להשתחרר, ואילו השני נידון לחמש שנים, על אותן עבירות ממש.

    לעורך הדין של הראשון היה קלף מנצח – לקוחו קיבל אשרת כניסה להונדורס והצהיר על רצונו להתישב בה לצמיתות.

    אכן מי שלא מבין רמז דק, ילמד עם נבוט בבית המשפט.

  2. אבשלום חום / יונ 10 2009 02:24

    שאתה לא מבין את הסיטואציה המשפטית. המדינה תבעה אותו והמדינה חויבה לספק חומר להגנה. כיון שהמדינה סירבה, התביעה נפלה. אם הערבי שנפגע ממנו ישירות יתבע אותו אזרחית, יתנהל משפט וסיכוי טוב שהיורה, אם יתברר שירה לא בצדק ישלם פיצויים. האמת היא שכך פועלת מערכת משפטית פר אקסלנס. לא הייתי רואה זאת לגנאי.

  3. עידן / יונ 10 2009 07:01

    אתה מיתמם ומסרב להבין את לב העניין פה.

    1. כשהמדינה מסרבת לספק חומר להגנה של *פלסטיני*, התביעה לא נופלת אף פעם.

    2. שמעת על הרבה פלסטינים שהגישו תביעה אזרחית נגד יהודים? יש לך מושג איך מתנהלים דיונים בבתי דין צבאיים?

  4. עיבל / יונ 10 2009 08:54

    תביעות נזיקין אזרחיות של פלסטינים אינן מתנהלות בבתי דין צבאיים אלא בערכאות ישראליות רגילות, שלום או מחוזי, בהתאם לגובה הסכום.
    אלפי תביעות שכאלה מצד פלסטינים על פגיעות בגוף או ברכוש הוגשו לבתי המשפט בישראל – נגד המדינה ונגד פרטים – ורבות מהן התקבלו. זכור המקרה שבו טענה פליאה אלבק, אז מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות, כי קטיעת ידיו של מוכר פלאפל מחברון אינה פוגעת בפרנסתו, ועוד כהנה וכהנה.
    במקרה שלפנינו, עולה ההשערה שהיורה קשור בצורה זו או אחרת לשב"כ, אולי כמשת"פ של החטיבה היהודית. ואגב, הפרקליטות טרם משכה את כתב האישום, לפחות לא רשמית.

  5. ישראל / יונ 10 2009 09:03

    אני לא עורך דין, אבל נדמה לי שההבדל העיקרי הוא בין צו מעצר מנהלי ולבין הרשעה בדין. עבור הראשון מספיקות ראיות חסויות ואילו עבור השני המדינה חייבת לספק את כל חומר החקירה.

  6. עידן / יונ 10 2009 10:21

    עיבל: אשמח לשמוע נתונים אמיתיים על "אלפי תביעות" של פלסטינים כלפי ישראלים, שרבות מהן התקבלו. אני מפנה אותך לדו"חות של "יש דין" ו"בצלם" שכוללים ססטיסטיקות הפוכות לגמרי. הסיכוי של פלסטיני לקבל סעד משפטי מבית משפט ישראלי גובל באפס. הסיבה שאתה זוכר את מקרה מוכר הפלאפל היא בדיוק היותו חריג שדווח בהרחבה.

    באשר למשיכת כתב האישום, "הארץ" חולק עליך, אני מצטט: "בעקבות החלטת השופט הודיעה הפרקליטות שהיא מושכת את כתב האישום, מכיוון ש"המחיר לציבור בחשיפת החומר גובר על האינטרס הציבורי שבניהול" המשפט".

    ישראל: נו, ועכשיו בוא נחשוב ביחד. איך זה שצווי מעצר מנהליים מוצאים בסיטונות כלפי פלסטינים אבל כמעט שלא כלפי יהודים? (למען הסר ספק, אני לא בעד צווים מנהליים כלפי מתנחלים; אני בעד ביטול המכשיר הרודני הזה).

  7. dugmanegdit / יונ 10 2009 10:27

    איני יודע מה היה בחומר החסוי בשני המקרים ולכן קצת קשה לי לחוות דעה בעניין. בהחלט ייתכן שהההבדל נובע מכך שבמקרה הראשון מדובר בערבי ובשני ביהודי אבל אין בכך כדי לתמוך ברמיזותיך לאפליה – בהחלט ייתכן שקל להשיג מקורות במקרה שמדובר בערבים ולכן הרווח שבהרשעה עולה על המחיר שישולם בהפסד המקור, ואילו במקרה של הימין היהודי קשה מאוד להשיג מקורות ולכן הרווח שבהרשעה נמוך בהרבה מהמחיר של אובדן המקור. כיוון שהחומר החסוי חסוי איני מצליח להבין כיצד אתה מסיק את מסקנותיך…

  8. עיבל / יונ 10 2009 11:14

    להלן תיאור קצר של המצב המשפטי שהיה נהוג שנים רבות, ולא בכדי צצה יוזמת חקיקה ראויה לגנאי.
    http://www.idi.org.il/breakingnews/pages/breaking_the_news_37.aspx
    המקרה של פליאה אלבק זכור לרע משום שהיא הביאה את הדיון עד אבסורד, לא משום נדירותן של תביעות.
    דוחות בצלם ויש דין מוכרים לי. למיטב זכרוני הם עוסקים ב(אי) אכיפת החוק הפלילי על ישראלים הפוגעים בפלסטינים בשטחים, ולא מוכר לי פרסום שבדק כמותית את נושא הנזיקין האזרחי. דגש על אזרחי.
    הארץ חלוק עלי בהרבה דברים. מתברר שהוא חלוק גם על הפרקליטות. ראה כאן:
    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-203147-00.html?tag=11-13-07
    "הפרקליטות פרסמה הבהרה כי היא "עדיין לומדת את החלטת בית המשפט העליון בנוגע למסירת חומרים חסויים להגנה וכי היא עדיין שוקלת את צעדיה בעקבות אותה החלטה". הפרקליטות מדגישה כי "בשלב זה לא התקבלה כל החלטה ולא נמסרה כל החלטה מטעם הפרקליטות על משיכה או חזרה מכתב אישום נגד בראודה".
    כיוון שהתיק אינו לפני, אני מנסה לעשות אינטגרציה של מידע מכלי תקשורת שונים. מסך הכל ניתן להתרשם שהפרקליטות איימה שתמשוך את כתב האישום אם השופט רובינשטיין יקבל את דרישת ההגנה לחשוף חומרים, אולי כדי להשפיע על החלטתו העתידית, אך משעשה זאת טרם מימשה את איומה.

  9. עמית / יונ 10 2009 14:04

    אבל לא נקלקל לך את התיזה היפה עם עובדות ועם ניתוח משפטי.
    האם פלסטינים מקבלים תמיד את מלוא זכויותיהם במערכת המשפטית בישראל? סביר שלא.
    האם זה מצב ראוי? בהחלט לא.
    האם זהו "משפח ישראלי"? נו, באמת…

  10. Dror Kamir / אפר 6 2011 19:34

    עידן, אתה עושה שגיאה קלאסית שנפוצה מאוד אצל ישראלים. כיוון שגם אני, כמוך, ביליתי כמה שנים מחיי בחוג לבלשנות כללית של אוניברסיטת ת"א, וגם אני למדתי אצל טניה ריינהרט, אני חושב שאני מזהה את הכשל המרכזי בניתוח, שהוא כשל שהיה אופייני לניתוחים הפוליטיים של טניה ריינהרט.

    אתה יוצא מתוך הנחה שחמא"ס הוא מין "פורס מז'ור" קבוע ובלתי משתנה. אתה מתייחס לגלעד שליט קצת כמו שהתייחסו לכורים בצ'ילה. הם נבלעו בבטן האדמה והשאלה הייתה רק איך אפשר להוציא אותם משם ובאיזה מחיר. המצב עם חמא"ס הוא מן הסתם שונה.

    קודם כול, לגבי נזקי ההיענות לדרישות החוטפים: הסכנה העיקרית היא חטיפות נוספות בעתיד. הניסיון שלנו כאן בארץ מראה שכל מו"מ מוצלח עם חוטפים מביא בסבירות גבוהה לחטיפה נוספת עם דרישות חמורות יותר. אף אחד לא שואל מאיפה החוטפים של חמא"ס קיבלו את הרעיון לדרוש שחרור של מאות אסירים, שחלקם הגדול נכלאו בדין (כלומר מאסר על רצח וחבלה, ולא מעצר מינהלי או משהו דומה לזה). איך הוא בכלל הגיע למסקנה שישראל עשויה להיענות לדרישה כזאת? הסיבה פשוטה – זה קרה בעבר, ואפילו כשהיה מדובר בחטיפת גופות. ליתר דיוק – מחמוד עבאס (אבו מאזן), נשיא הרשות הפלסטינית, דווקא התייחס לעניין וגינה את חמא"ס על הדרישות המוגזמות שלו (שגם פוגעות בסיכויי השחרור של פלסטינים שנכלאו שלא כדין או על עניינים פעוטים). גלעד שליט בעצם משלם מחיר כבד על מחדלים חמורים בהתמודדות עם חטיפות בעבר. למרבה הזוועה, הוא בעצם מגן בגופו ובנפשו על כל אזרח ישראלי שמסתובב אי שם בלי שומרי ראש ועלול להיחטף. גלעד שליט קיבל את התפקיד האיום והנורא, תפקיד שבוודאי לא מגיע לו, להוכיח לחמא"ס (אולי בפעם הראשונה) שהפשע לא משתלם. הלב נקרע לגזרים מהמחשבה הזאת, אבל זאת נקודה שחייבים לתת עליה את הדעת.

    עכשיו לגבי ההשפעה של חמא"ס על המו"מ. אתה מדבר על מאבק פוליטי מיותר בין גורמים בממשלת ישראל. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל אני כן יודע שבחמא"ס מתנהל מאבק קשה הרבה יותר בין ממשלת חמא"ס בעזה לבין ח'אלד משעל בדמשק. ייתכן שיש גם לחצים מכיוון אירן. במצב כזה, חמא"ס מתקשה לנהל מו"מ רציני. חמא"ס מדבר בכמה קולות, וכל גורם מטרפד מהלכים של גורמים אחרים בתוך הארגון. בהחלט סביר להניח (גם אם אין לי הוכחות חד-משמעיות לזה) שהקיפאון במו"מ נובע מחמא"ס ולא מישראל. העמדה הקיצונית של חמא"ס בסופו של דבר מזיקה גם לארגון עצמו, אבל הוא מתבצר בה כי הפלגים לא מצליחים לדבר אלה עם אלה. וצריך כמובן גם לקחת בחשבון חוסר רציונאליות בהתנהגות של הארגון. אנחנו מכירים חוסר רצינאליות גם בהנהגה שלנו, אבל בשביל זה יש לנו עיתונות וכותבי בלוגים כמוך, שמבקרים את הממשלה כל הזמן. אין ביקורת כזאת על חמא"ס.

    עכשיו נחזור לאינטרסים של ישראל – לישראל יש אינטרס להפיל את שלטון חמא"ס בעזה, בכך אין שום ספק. זה גם אינטרס של הרשות הפלסטינית (שהיא למעשה ההנהגה של אש"ף הוותיק). אפשר להתווכח אם חמא"ס נבחר באופן דמוקרטי או לא, אבל אי-אפשר להתווכח עם העובדה שחמא"ס שבר את הכלים הדמוקרטיים בהשתלטות שלו על רצועת עזה. נכון להיום שלטון חמא"ס איננו שלטון דמוקרטי. יותר מזה – אפילו לו היה שלטון חמא"ס שלטון דמוקרטי, אין פירוש הדבר שישראל צריכה להשלים עם קיומו. באוסטריה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) נבחרו בהזדמנויות שונות אנשים מפוקפקים לעמדות בכירות, והדבר הביא מדינות באירופה, וגם את ישראל, להחרים את אוסטריה, לגנות אותה, ולנסות (במידה רבה של הצלחה) להביא להדחת האישים האלה. במקרה של חמא"ס מדובר במצב שבו הארגון תוקף באופן שגרתי את אזרחי מדינת ישראל. ברור שישראל לא אמורה להשלים עם זה, דמוקרטיה או לא דמוקרטיה. בכל מקרה, מבצע "עופרת יצוקה" לא אירע בסמוך לחטיפת גלעד שליט, ולא נבע מאיזו התפתחות במו"מ על שחרורו, לכן אני מתקשה להבין את הקשר שאתה עושה בין העניינים האלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: