Skip to content
5 ביוני 2009 / עידן לנדו

אובָמאניה

תשעה עמודי ענק ב"הארץ", 8 עמודי ענק ב"ידיעות"; נוסח הנאום המלא, כולל עשרות פרשנויות. כותרות יוצאות מגידרן: "נאום הסטורי", "הזדמנות גדולה". ה"שמאל" מקפץ מרוב התרגשות ארוטית-פרברטית – "בוא, גבר שחור וצודק, אנוס אותנו מהר"; הימין מתקפד בזעפנות כלפי הגוי שאין אהבת ישראל בליבו.

כל המשתתפים בפסטיבל לוקים באותה הפרעה, "אובמאניה": בוחן מציאות פגום המלווה בהתפעמות היפנוטית מרטוריקה משובחת.

אז סליחה שאני משבית את המסיבה הזאת, אבל לזכותי אומר שהשבתתי אותה עוד לפני שהיא התחילה, לפני חצי שנה בדיוק. דקה לפני ש"הארץ" מכריז בחגיגיות על קץ הכיבוש – סוף סוף אובמה אמר ש"ארה"ב אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות"! – כדאי לזכור כמה עובדות פשוטות. באמת פשוטות.

1. המאחזים חשובים כקליפת השום – גם בעיני המתנחלים. ההתמקדות בהם נעשית בשיתוף פעולה מלא, גם אם בקריצת עין, בין מועצת יש"ע לבין מערכת הבטחון. כמה עשרות בתים ארעיים, כמה מאות מתנחלים, זה כל הסיפור שם.

2. המכשול העיקרי בפני מדינה פלסטינית הם גושי ההתנחלויות הגדולים, על 300 אלף המתנחלים שבהם. מי שמתכוון באמת לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, חייב לדבר על פינוי אריאל ומעלה אדומים. ובכלל: חייב לדבר על פינוי התנחלויות, לא על עצירת גידולן. האם אובאמה אינו מבין שגם אם מרגע זה לא יתווסף עוד מתנחל אחד בשטחים – אין שום אפשרות להקים שם מדינה פלסטינית?

ואולי הוא מבין יפה מאד, ומניח לנו לשגות באשליות?

3. נזיפות ממזכירת המדינה ומורת רוח ב"וושינגטון" מעולם לא הזיזו מנהיג ישראלי ממדיניותו. יש בדיוק שלושה מנופי לחץ שפועלים על ישראל. המנוף הראשון הוא כסף. המנוף השני הוא כסף. והמנוף השלישי הוא גם כסף. הפעם היחידה שישראל באמת הקפיאה כל פעילות בהתנחלויות היתה כשהוקפאו הערבויות. אבל בסיוע הבטחוני הישיר של ארה"ב לישראל – אף אחד לא מעז לגעת.
 
4. יתירה מזאת: ממשל אובמה הגדיל את הסיוע הבטחוני לישראל, שיעמוד השנה על הסכום הדמיוני של 2.775 מיליארד דולר. ככה לא מתנהג ממשל שחפץ בריסון האגרסיביות הצבאית של ישראל ובטיפוח מדיניות של פיוס ושלום.

5. והנה הטריק שישראלים רבים לא ערים לו. באופן קבוע, 75% מן הסיוע הבטחוני האמריקני מיועדים לרכש בטחוני מתעשיות הנשק האמריקניות. רק ברבע מן הסיוע רשאית ישראל להשתמש לרכישת ציוד צבאי בארץ.

6. ובמלים פשוטות: רוב הסיוע האמריקאי מסייע לאמריקה. במלים עוד יותר פשוטות: ישראל היא תחנת מעבר ל-2 מיליארד דולר בשנה, שיוצאים מכיסו של משלם המסים האמריקאי ומנותבים באמצעות הממשל לתעשיות הנשק באמריקה. אוי לנשיא או לקונגרס שיפרו את הסידור הקבוע הזה, שמפרנס יפה מאד את התעשיה הרווחית ביותר בארה"ב ולא פחות חשוב, את הלובי הפוליטי החזק ביותר שם.

7. כל עוד נהר המיליארדים הזה זורם ללא מפרע, לאף אחד אין סיבה לשנות מדיניות. כל עוד לא עומד הארנק של אובמה מאחורי המלים היפות שלו (ליתר דיוק, הרוכסן של הארנק), צווחות הגיל והשבר משמאל ומימין משרתות בדיוק אותו אינטרס ישראלי קדמוני: הכלבים נובחים, ההתנחלות עוברת.

8. אני מכיר כבר את האפולוגטיקה מן הזן האופטימי. תראה, אובמה באמת מתכוון גם לדרוש פינוי של התנחלויות, הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו לומר את זה כבר בהתחלה, הוא צריך לרכוש את אמון הצדדים. אבל דבר יוביל לדבר…

9. אכן כן, רק דבר יוביל לדבר, ולא מלים ריקות. ממשל אובמה עדיין לא נקט צעד מדיניות ממשי אחד שמצדיק את התקוות (או הפחדים) שהישראלים תולים בו. להפך, הצעדים שכן נקט (כמו הגדלת הסיוע), ואלו שלא נקט (שתיקתו ביחס לטבח בעזה) רק מאשרים שפניו להמשך תחזוקת הסכסוך תחת רטוריקה של שלום. ולמי שלא זוכר – כבר היינו בדיוק בסרט הזה, עם ביל קלינטון. ויצאנו באמצע. מפטפטת השלום כבר היה לנו מספיק.

10. אני אשמח כמובן להתבדות ולאכול את כובעי בשידור ישיר (מעל חורבות עופרה, אם אפשר). אבל לאמיתו של דבר אני לא חושב שפינוי ההתנחלויות יושג (אם בכלל) באמצעים דיפולומטיים רגילים. ישראל מעולם לא ויתרה על טריטוריה מבלי לחטוף קודם מכה רצינית. במשך 42 שנים שלח פרוייקט ההתנחלות זרועות לכל מגזרי השלטון והחברה בישראל: נציגיו יושבים בועדות משפטיות שדנות בבעלות על הקרקע בשטחים, במשרדי ממשלה שמקצים משאבים לשטחים, ובחברות נדל"ן שמתקיימות על המשך הפיתוח בשטחים. מי שקרא את "אדוני הארץ" של עדית זרטל ועקיבא אלדר, ספר חובה, מבין זאת. למי שאין כוח לזה, אני מציע לקרוא ביסודיות את מאמרו האחרון של אלדר על השיטה המתוזמרת להפליא של שוד הקרקעות בגדה. הדג מסריח לא רק מהראש, אלא מכל חלקיו.

את זה השמאל בארץ תמיד התקשה להבין. אי אפשר "לגמור עם הכיבוש" בזבנג אחד. על מנת לגמור עם הכיבוש, צריך לבצע בחברה הישראלית ניתוח הפרדה מסובך מאין כמוהו, שלא יותיר אבר אחד ללא טיפול. נכון להיום, רוב אברי הגוף החולה הזה מתנגדים לכל טיפול חיצוני.   

11. למעשה, אני יכול לראות רק שני תרחישים שבהם ממשלה שבה יושבים מתנחלים מפעילה צבא שכבר נשלט בידי מתנחלים נגד עשרות יישובים של מתנחלים.

האחד, תרחיש דרום-אפריקה. חרם טוטאלי ומתמשך על ישראל, שמביא לקריסה כלכלית. השני, התלקחות צבאית אזורית (באדיבות ליברמן ו/או נסראללה ו/או אחמינג'אד), שממנה יוצאת ישראל בשן ועין, ולאחריה, במסגרת הסכמי שלום כוללים, יוצאת גם מהשטחים. המשותף לשני התרחישים הללו: מדינת ישראל סופגת מכה כה כואבת שלראשונה היא מתעוררת להכיר בעובדה, שהשטחים הם נטל ולא נכס.

כמה כואבת? כדי לפנות את סיני – לא נחלת אבות, שישבו בו 4,300 מתנחלים בלבד – נדרש קודם הזעזוע של מלחמת יום הכיפורים. תעשו חשבון לבד איזה טלטלה, וכמה הרוגים, יידרשו קודם שישראל תעדיף להיות בלי "נחלת האבות", המאוכלסת במאות אלפי מתנחלים, מאשר איתה.

12. ועד אז, תעשו לי טובה: בפעם הבאה שאתם מתחננים לאובמה שיאנוס אתכם אל השלום, תוודאו לפחות שהוא לא משחיל איזה צ'ק שמן לכיסכם האחורי. אם כבר אונס, שיהיה בלי שוחד.

39 תגובות

להגיב
  1. איריס ח. / יונ 5 2009 16:14

    אתה צודק בגדול, עידן וביקורת ברוח דומה כתב גם עלי אבונימה, המייסד של אלקטרוניק אינתיפדה, בגארדיאן:
    http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2009/jun/04/barack-obama-middleeast
    אבל, עדיין הנאום הזה מפיח רוח חדשה ונגדית במסדרונות האיסלמופוביה וצריך לראות אילו מעשים הוא יעשה.
    סגירת גואנטנמו היא מעשה בכיוון הזה שתואם את הדיבורים על מדיניות חדשה. התיאור של ארה"ב כמקום יותר קל למוסלמים לחיות בו ביחס לאירופה, הוא גם נכון חלקית (כי יש בארה"ב יותר הפרדה בין דת למדינה, והכל עדיין בגבולות הקפיטליזם הפרוטסטנטי).
    אם אובאמה יצא מול לובי התעשיות הצבאיות החזק? הלוואי ואמן. כי אז אייפק יהיה קטן עליו…אבל עוד חזון למזון.
    הנאום הזה יכול רק להיות התחלה למשהו ולא שום דבר כשלעצמו כמובן. ההצהרה מול כזה קהל על כך שעיראק שייכת לעיראקים ואין לאמריקאים כוונה להישאר בה, היא משהו חדש. האם ימשיכו לבנות בעיראק את שדות התעופה הקרובים למוקדי הנפט? שם יהיה המבחן.
    ישראלי שחושב שאובאמה ישחרר אותו יאלץ להתפכח מהר: אף אחד לא יכול לשחרר אף אחד אחר. בענין הזה צודק אובאמה, הוא לא יכול לכפות שלום. אבל מספיק שיכפה פחות נשק אמריקאי על ישראל. שווה אלף מילים, כמו שאמרת (נדמה לי
    כל אחד מאיתנו יצטרך לשחרר את עצמו ולבחור בין השתתפות ב"מחיר הדמים" לבין השתתפות בהתנגדות לו.

  2. נטע / יונ 5 2009 16:32

    שם הפסקתי לקרוא.

  3. נועם / יונ 5 2009 16:55

    אובמה מסמן איזה שינוי חיובי, לא? וגם רם עמנואל (שלוחש לו באוזן) מבין כנראה איך אפשר להזיז את ישראל קצת לכיוון קונסטרוקטיבי יותר.

  4. עידן / יונ 5 2009 17:10

    "שינוי חיובי", "חזון", סיכוי" – הכל נכון. מעשים עדיין אין. לפחות לא בזירה המזרח תיכונית.

    נטע: דימוי האונס נועד לזעזע. הוא בסך הכל מקצין מימד מוחשי לגמרי בהתייחסות אל אובמה, שספוגה כולה בהיקסמות אירוטית. הדימוי הזה שופך דלי של מים צוננים על ההתייחסות הזאת. אני מודה שלפעמים הכתיבה שלי גסה. אבל תמיד יש סיבה. בכל מקרה, אם הדימוי נראה לך "גזעני", החמצת את הטון הציני שעטף אותו.

  5. אלעד דקר / יונ 5 2009 17:47

    יש כאן לדעתי התעלמות מההדוניזם והאמריקניזאציה שהתגברה מאז שנות השבעים בחברה הישראלית.
    יש כאן גם התעלמות מהעובדה שמדינת ישראל חיסלה למעשה את התמיכה החברתית שעוד היתה לעניים בשנות השבעים.
    לשני הדברים האילו יש שני תוצאות:
    עבור חלק גדול מאילו שנחשבים ימנים, אפילו מצב שבו לא יגיעו לארץ סדרות טלוויזיה וסרטים אמריקאים (חרם תרבותי) מספיק כדי לשכנע אותם לוותר על השטחים, שלא לדבר על נזקים כלכליים.
    העניים בארץ נסמכים על העמותות הפרטיות, שהרבה יותר רגישות למצב הכלכלי מהמדינה, אפילו חרם כלכלי חלקי יכול לגרום להם להתקומם נגד השלטון.

  6. אזרח. / יונ 5 2009 17:59

    הרבה אינם יודעים,אבל כאשר שומעים:" הממשל בארה"ב יתן השנה סיוע לישראל בסך 3.5 מליארד $$" אינו אומר שישראל מקבלת כסף ביד.למעשה,הכסף נשאר בבנקים שבארה"ב.הסיוע הזה הוא למעשה חלק מהמשחק הפוליטי של חלוקת התקציבים בארה"ב.התעשיות הבטחוניות לוחצות למכור.בדיוק כפי שהזהיר אייזנהאוור בנאום הפרידה שלו מהבית הלבן.

    Eisenhower warns us of the military industrial complex.

  7. אזרח. / יונ 5 2009 18:05

    ומציאות הנעשית בשטח בעירק, לחוד.

    http://www.globalpolicy.org/security/issues/iraq/permindex.htm

    Permanent Bases

    http://www.fcnl.org/iraq/bases.htm

    If the U.S. is ultimately leaving Iraq, why is the military expanding its bases there?

    גם בניית השגרירות הגדולה ביותר של ארה"ב,דווקא בעירק (בעלות של מיליארד $$ ) מעידה שפני ארה"ב לשהייה ממושכת בעירק.

    http://www.msnbc.msn.com/id/12319798/

    New U.S. Embassy in Iraq cloaked in mystery
    Baghdad locale, slated to be completed in 2007, to be largest of its kind.

    BAGHDAD, Iraq – The fortress-like compound rising beside the Tigris River here will be the largest of its kind in the world, the size of Vatican City, with the population of a small town, its own defense force, self-contained power and water, and a precarious perch at the heart of Iraq’s turbulent future.

    אחד המקומות המעטים שארה"ב יצאה מהם לאחר שנכנסה אליהם הוא וייטנאם.זאת בזכות הלחץ העצום מבית .אולם כל מקום אחר שבו ארה"ב נכנסה אליו בעקבות מלחמה וראתה בו נכס לאינטרסים שלה,היא קבעה בו בסיסים קבועים,והיא נמצאת שם עד היום.(גרמניה,קוריאה,יפן.)

    ראי גם כאן,

    http://www.notes.co.il/rommey/50807.asp

    בתגובה מס' 4.אזרח.

  8. דוד / יונ 5 2009 18:24

    בכל התרחישים האפשריים לסיום הכיבוש יהיה שלב בלתי נמנע, לצערי.

    המתנחלים טוענים כי לפי ההלכה הפלשתינאים צריכים להיות חוטבי עצים ושואבי מים, וכי המרחק בין יהודי וגוי גדול יותר מהמרחק בין גוי לבהמה.

    גם בארצות הברית, לפני 150 שנים, חלק מהאנשים היו בעד עבדות וחלק נגד, והם לא הצליחו להגיע להסכמה בדרכי שלום.

    אבל זה יקרה רק בעוד זמן רב בו מצבנו ימשיך ויתדרדר.

  9. טלילה / יונ 5 2009 18:48

    מסתייגת ומאוכזבת גם אני מדימוי האונס. מיותר, מיותר. ומעליב. (לא קשור כרגע נשים/גברים/שוביניזם כן או לא) מותר לי להתלהב מאובמה במידה ולקוות שהוא בכל זאת יצליח להתניע שינוי ועדיין להסכים איתך בלי שתיוחס לי איזה תשוקה להיאנס. ממש מיותר.

    ובהזדמנות זו תרשה לי להזכיר שמחר ההפגנה הגדולה נגד הכיבוש (לטעמי היה כדאי להפוך אותה גם להפגנת תמיכה באובמה, לטעמך כנראה לא) ונדמה לי שכרגיל אף אחד לא יודע על קיומה –

    צעדת מחאה מוצאי-שבת 6.6. 2009
    יחד עם כל תנועות-השלום
    היציאה בשעה 6.00 מכיכר רבין בתל-אביב
    לצעדה לאורך רחוב אבן גבירול .

  10. ג'ו / יונ 5 2009 21:01

    הערבים בישראל הם אזרחים שווים כמוני וכמוך היהודים בגדה הם לא אזרחי המדינה הפלסטינית ולכן עליהם להתפנות או להשאר תחת אזרחות פלסטינית אם ירצו בכך

  11. עידן / יונ 5 2009 21:23

    מחקתי את עידו לם שהגבת אליו, הוא איבד את זכות התגובה בבלוג הזה, מסיבות ידועות.

  12. נתי / יונ 5 2009 21:45

    ציני מדי בעיני.

    אם התיזה המוצגת כאן אכן נכונה, לא יעברו שלושה חודשים והפופולריות של אובמה תתחיל לדעוך. הוא יודע שהוא מחויב לפרוע את ההצהרות למעשים, ועושה רושם שהוא לגמרי מתכוון לכך.

    אובמה מפגין הרבה אומץ ועצמאות, הוא לא מתבייש לומר דברים קשים, ועושה עבודת קודש בחיפוש קונצנזוס עולמי, שיתוף פעולה בדרכי שלום. נראה לי שקשה לזייף תשוקה כזאת. ועדיין, היחסים שלו עם לובי יצרני הנשק הם באמת מבחן מעניין.

    במידה שהמוטיווציות שלו אמיתיות, וכוחות השמאל, המרכז והימין הדמוקרטיים (יחסית) בישראל יבחרו להתמסר למהלך (ברק היה מאוד חיובי, ועם כל חטאיו ומגרעותיו, האוטוריטה שלו בימין עשויה להתגלות כגורם ממתן חשוב. משעשע), השיח הציבורי הישראלי עומד לעבור סחרור מרהיב, שבו הנחות יסוד שהיו מקובלות דורות יקרסו כהרף, ורבים משקרי העבר יתנדפו. רוני דניאל היה הערב ממש מעורר רחמים באולפן שישי, אברמוביץ' היה דווקא חד למדי וחיובי, עם מידה הגיונית של זהירות.

    ליברמן נתן תגובה שגם ביילין היה חותם עליה, עם צדק, דמוקרטיה ומפת דרכים:
    "נאומו של הנשיא אובמה היה חשוב והוא הביע רצון ליצור עולם טוב יותר שבו שולטים הצדק והדמוקרטיה. יש חשיבות רבה לכך שאובמה רואה את מפת הדרכים ואת השלב הראשון שלה, שהוא הפסקת האלימות, כשלב הכרחי בדרך להשגת הסכם בין ישראל לפלסטינים". (ונראה שכרגע האלימות די אפסית, אפשר לעבור לשלב הבא)

    נראה שכיוון הרוח הוא עובדה, וכולם מבינים את זה ומתיישרים. השר הרשקוביץ' עושה קרב מאסף נואש על הריבוי הטבעי, כמוכרח להתקומם איכשהו. קשה לדמיין שיש כאן קונספירציה, שיש לישראל הבנות עקיפות עם אובמה שהכל כלאם פאדי, ושליברמן משתף עם זה פעולה. אם אובמה היה עוד מאותו דבר שהיה בוושינגטון, ביבי היה הרבה פחות לחוץ שותקן בשבוע האחרון, ולא היה מוציא תגובה מהוססת רק ארבע שעות אחרי הנאום.

    למזלנו, אם אובמה אכן ילווה את דיבוריו במעשים (עידן – אובמה פרגמטיסט, לדבר על ההתנחלויות כולן כבר עכשיו זה סתם לשים מקל בגלגלים. גם כך ביבי רגע לפני קריסה, וכאוס כאן לכמה חודשים יעצור לאובמה את התהליך. יותר מזה: הוא מנסה לסייע לביבי), יכולת ההתנגדות של ישראל בפני המהלך תהיה אפסית.

    הוא יכול להחליט, למשל, שפיזור אירועי תרבות במזרח ירושלים אינו תואם את הערכים הדמוקרטיים, ולכן להפסיק לתת לישראל את הקרדיט על הדמוקרטיוּת שלה בהתבטאויות פומביות. רמז קטן בעניין הזה לביבי, והזיעה תזרום כנהרות.

    נקווה רק שמנגנון ההישרדות של ישראל יעבוד כראוי אל מול המציאות החדשה.

  13. גבריאל / יונ 5 2009 21:59

    משטר נשיאותי הוא כמו מלוכה קצובה, אבל כל עוד אתה פועל בהתאם לרוח הציבור. לא נראה לי שבמצב הכלכלי המחריף בארצות הברית יעז אובמה להתעסק עם לובי יצרניות הנשק. גם כך הוא לא אחד משלהם. ונניח שביבי יכריז שהוא בעד שתי מדינות, ונו מה אז? הרי מתישהו זה יתפוצץ על סוגית העיר העתיקה. שלום לא יהיה בדורנו ולא בדור נכדותיו של אובמה. צריך להתרגל לאמת ההיסטורית. זוהי ארץ של מלחמות. תמיד היתה וכך תישאר.

  14. נתי / יונ 5 2009 22:28

    יכול להיות שנסחפתי קצת במחשבה שנתניהו יצליח להיות זה שעובד עם אובמה ומתחיל לנוע לפתרון.
    הכתבה המצוינת של יוסי ורטר מהיום מזכירה שהכל פתוח.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1090432.html

  15. מיגור הקפיטליזם / יונ 5 2009 22:57

    התורה מספרת לנו על שש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי ששם "גואל הדם" לא יכול לפגוע. אפשר לצאת מעיר המקלט כאשר מת הכהן הגדול.אנחנו נרדפים על ידי הקפיטליזם שקם עלינו להשמידנו ובצורה מטאפורית מות הכהן הגדול של הקפיטליזם ביחד עם מות הקפיטליזם יביא את הישועה.

    באופן פרדוקסלי שמו של "הכהן הגדול" שלמעשה מיצג בצורה מטאפורית את אחד הצוררים האיומים שקמו לעם ישראל נקשר לשיבת ציון.

  16. מיכאל / יונ 5 2009 23:35

    הפוסט חוזה את העתיד על פי מה שנראה במראה האחורית.
    צריך להבין שדברים אכן משתנים, יש ממשל בוואשינגטון ובראשו אדם שלא מחוייב לסוחרי נפט טקסאנים אלא למימוש התקוות שתלויות בו.
    יכול להיות שיירטו אותו, כמו למשל מה שעשו לרבין. עדיין אי אפשר לקחת מרבין את התזוזה שהוא חולל בתפיסה המדינית של ישראל.
    הגאולה לא נוחתת ממטוס אלא מפציעה קמעה קמעה.

  17. איריס ח. / יונ 6 2009 00:47

    תודה. תרגמתי משהו על כך לעברית, כאן:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1681&t=pages
    כך שזה מוכר לי, אבל יש להודות שזה לא היה בזמנו של אובאמה, לא ככה? זה שלבוש וחבר מרעיו היתה כוונה להישאר בעיראק, מוסכם עלי. אם אובאמה מתכוון ללכת בדרכו של בוש, למה לו להצהיר ההיפך? הרי אלקטורלית זה לא אמור להשתלם לו. הוא נבחר בגלל שהאמריקאים רוצים שינוי ממדיניות בוש.
    אז אכן ימים יגידו.
    ובענין אובאמה והאונס:
    אותי המשפט הזה דווקא העיר לחשוב שאולי גם בגזע המוח שלי עברה תחושה או תקווה שכזו. מה, אם גבר מקסים אותי, אשאר פריג'ידית?! כולנו הרי גדלנו על מיתוסים גזעניים כאלו, אם נרצה או לא, ודווקא משפט כזה גרם לי לחשוב על כך בעירנות יתירה ולקרוא את שאר המאמר ביתר סקרנות.
    המשפט לא אומר שום דבר על אובאמה, אלא כמייצג (בגירסה ההרוורדית של הסטיריאוטיפ על "השחור", מה שמאפשר בכלל להאמין שמדובר רק בקסם של האיש במנותק מהצבע שלו). הוא אומר בעיקר עלינו משהו, ואם הוא מעורר התנגדות זה דווקא סימן טוב.

  18. מיגור הקפיטליזם / יונ 6 2009 05:45

    1. החזרת מדינת הרווחה
    2. הוצאתו של הקפיטליזם אל מחוץ לחוק
    3. העמדה לדין של מי שהיסב נזק לפרולטריון דוגמת מירב ארלוזורוב,בעלי ומנהלי חברות כח האדם,מי שיוכח שהלין שכר ,מי שהתנהג כלפי עובדים כמו באוניברסיטה הפתוחה וגן המדע ברחובות
    4. חינוך חינם ,בריאות חינם

  19. עידן / יונ 6 2009 08:49

    לצערי, אני קורא בתגובה שלך רק משאלות לב, לא ראיות מוצקות. אני מזכיר לך שהתבטאויות עפות ברוח של ליברמן או הרשקוביץ לא שוות את הנייר שהן מודפסות עליו. כבר עכשיו הן נשכחו.

    הניתוח שלי מבוסס על התבנית ההסטורית של יחסי ישראל-אמריקה מאז 1967. וגם על האתגר העצום, הגובל בבלתי אפשרי, שבפינוי ההתנחלויות. הפסטיבל הנוכחי סביב אובמה מתעלם משני הגורמים המכריעים האלה.

    אין שום רע בתקווה. גם אני מקווה לטוב. כבר אמרתי שאהיה מוכן לאכול את כובעי ולהודות בטעותי קבל עם ואינטרנט. הכבוד שלי פחות חשוב מן השלום. אבל כל הסימנים מראים שדרכנו סלולה לעוד פלופ. וכשניפול, שוב תופנה האשמה לכל מי מיני גורמים ארעיים ("אם רק X לא היה קורה…, אם רק Y לא היה אומר מה שאמר…") בעוד שהכישלון כבר היום כתוב על הקיר, לדעתי.

  20. אזרח. / יונ 6 2009 09:25

    לי שהכיוון שאובמה יילך בו הוא הכיוון של הוצאת רוב הכוחות מעירק,אבל השארת חיל מצב בבסיסים הקבועים שנבנו וניבנים בעירק.וכמו שכתוב במאמר שהבאת ,:"כלומר, כך נראה ה"פיאסקו", שממשלת בוש-צ'ייני משאירה לאלו שיבואו אחריה. ואם הממשלה הבאה תורכב מדמוקרטים? האם אז יפורקו הבסיסים הצבאיים והכוחות האמריקאים יוסגו בשלמותם? כשחושבים על כל הכוחות והאינטרסים, שמרוויחים מהכיבוש המתמשך של עירק ומהניצול של הנפט העירקי, זה נראה לי בלתי סביר."

    יש לזכור שלמרות שלנשיא בארה"ב כוח רב,הוא עדיין עומד מול מערכות אדירות המפעילות לחצים אדירים למען האינטרסים שלהן.למעשה,הכוח הכלכלי-צבאי יישאר בידי ארה"ב,כאשר שאר העניינים המנהליים יהיו בידי ממשלת הבובות העירקית.ארה"ב דאגה לכך מזמן.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/994392.html

    סיפור מוסרי שנגמר בביזה.

  21. נתי / יונ 6 2009 12:23

    עידן, בעיני דווקא יש המון עדויות ממשיות לשינוי המתקרב ובא, ודווקא בגלל זה התאכזבתי מהפוסט. אחרי 42 שנים אפשר להבין את הספקנות וחוסר האמונה, אבל אני ראיתי בנאום – ורואה בכל ההתנהלות של אובמה, בכל התחומים – משהו שלא הכרנו עד כה.

    אפשר להיות קטני אמונה בהקשר לכיבוש, אבל לא נראה שאפשר לבטל במחי יד את צעדיו של אובמה מול העולם הערבי והמוסלמי, את הנאורות והדיוק שבהתבטאויותיו (עושים לו עוול בהתייחסות ליכולת הרטורית. מה שמרשים אף יותר זה תוכן הדברים שהוא אומר), את ההתחייבויות המעשיות שהוא לוקח על עצמו.

    מצד שני, אני לא יכול להכחיש את נטייתי החזקה לאופטימיות…

    כאמור, נחכה כמה חודשים בסבלנות, ונתפלל רק שלא ירצחו אותו, כי אז גם התקווה המסויגת הנוכחית תתפוגג.

  22. יעל / יונ 6 2009 14:28

    ציני ככל שיהיה, ואולי גם שימושי ככל שיהיה, ככלי שנועד לשפוך אור על הגזענות והסטיגמה המוכרת ביחס לשחורים, יחד עם התקווה ל"כפיית שלום" של שמאלנים רבים כאן – הדימוי הזה הקשה עליי מאוד את הקריאה. ולא הבנתי עדיין בשביל מה הוא נחוץ.

    ההקבלה בין השמאל לבין נשיות, על חולשתה ונחדרותה, הרי ידועה ומוכרת. אבל לא ציפיתי למצוא אותה פה.
    ובין רעיון כפיית השלום לדימוי האונס בכ"ז יש איזה מעבר, לא הכרחי בכלל, שמשום מה החלטת לייצר.

    עם כמה שאתה ציני ונוהג להשתמש ברטוריקה שנועדה לטלטל, אני חושבת שלא יזיק לחשוב על המחיר של הדימויים שבהם אתה בוחר להשתמש, ועל הקושי שהם עשויים להציב גם בפני הקוראות שלך, לא רק בפני הקוראים, או בפניך. חוסר ההערכה של המידה שבה הביטויים האלו טעונים הוא בעייתי בעיניי.

    נכון שאתה נוהג להשתמש בהרבה ביטויים שנועדו לזעזע, ושממחישים באופן הופך-קרביים צורות אלימות שכיחות ומזעזעות, ועל יתר המקרים האלה אני לא מתרעמת.
    אולי מה שקשה הפעם, זה שאתה משתמש בדימוי שמבקר לא את הקבוצה המדכאת שאתה שייך אליה (כלומר יהודי, ישראלי וכיו"ב) אלא הביקורת מרפררת באופן חזק כלכך לקבוצה שאתה לא שייך אליה – נשים, שאתה ממוקם במיקום לא אידיאלי בשביל לתת ביקורת מהסוג הזה עליה.

    אם השימוש בהאשמות שקשורות בפנטזיות-אונס לא היו מופנות בשכיחות גבוהה כלכך כלפי נשים בחברה שלנו, אם עצם הנחת הפנטזיות האלו לא הייתה גורמת לכלכך הרבה אלימות נגד נשים, היה לי קל יותר לקבל את השימוש בדימוי הזה.

    ואולי אני פשוט לא מבינה מה ההקבלה בין השמאל לבין אישה עם פנטזיית אונס נועדה להמחיש או להבהיר. אם תרצה לנסות להסביר אני אשמח לקרוא.

  23. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יונ 6 2009 14:43

    נכון שמכירת הנשק לישראל היא בעצם העברת הכסף מצד הממשל ליצרניות הנשק ולכן סביר שלא ייפסק אבל עדיין קיים לאובמה מרחב תמרון גדול בעניין זה.
    אפשר, כמו שכתב יוסי גורביץ (http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=644)
    לעכב מכירת חלפים לחיל האוויר במשך חצי שנה,
    להטיל סנקציות על שימוש בנשק אמריקאי בעזה ובגדה המערבית, לא לאשר מכירת נשק וטכנולוגיה מתקדמת לישראל (ובעניין הזה, צה"ל וחיל האוויר מאוד רגישים)
    לאשר מכירת נשק מתקדם שלא אושר עד כה למצרים וירדן (ובעניין הזה צה"ל וחיל האוויר עוד יותר רגישים) ואפשר להתחיל להעביר קצת מהתקציב הצבאי של ישראל לסוריה או לחילופין לרשות הפלסטינית (וכשנגיע לשם, צה"ל יפנה את אריאל תוך חצי שעה גם בלי אישור מהממשלה).

    ואני מסכים עם טלילה בקשר לשימוש במונח אונס. הוא מיותר ודוחה בעיניי.

  24. עידן / יונ 6 2009 14:51

    בסופו של דבר זו שאלה של טעם, או חוסר טעם. אני לא חושב שיש טיעון מנצח לכאן או לכאן. הקו האדום של פלוני/ת עובר בביטוי מסוים, ושלי עובר בביטוי אחר.

    בכל מקרה, אני לא חושב שאני "מפלה" כאן לרעה שום מגזר. פרקטיקה סאטירית שכיחה, גם אצלי, היא ניכוס קולו של "אדון" מסוים באמצעות דיבור פוגעני כלפי הקורבן. כך למשל כתבתי רק לאחרונה "מכתב" מצ"ח לפלסטיני שאמו נהרגה וכרטיס האשראי שלו נגנב, ופתחתי את המכתב בביטוי הגזעני, "ערבי נכבד".

    לא זכורה לי שום מחאה מצד הקוראים או הקוראות. ללמדך שכל אחד רגיש למגזר שלו.

    כמו שאמרתי, זה לא הסבר, אלא תיאור. כך אני כותב, ואני בהחלט יודע שיש קוראים שלפעמים נפגעים, ואחרים לא. בהקשר הנוכחי, היו נשים שמצאו את הביטוי דוחה ומיותר, והיו כאלה שקראו "דרכו" את המסר. אין כאן צודקת או לא צודקת. ואני גם לא מתכוון לחנך אף אחת. אני מי שאני, אתן מי שאתן.

  25. עידן / יונ 6 2009 14:54

    בעיקרון אני לא מנהל דיאלוג עם אנשים עלומי שם. רק להערתך, כל הצעדים שהזכרת משמעותם סנקציות כלכליות וצבאיות. אם ארה"ב תנקוט בהן, זה אכן יהיה ימות המשיח, ויוכיח יותר מכל אלף נאומים הסטוריים שפניה להשכנת שלום אמיתית. אני מדגיש שהצעדים האלה, כמו כל שאר האופציות שהוזכרו בתגובות כאן – הם עדיין בגדר משאלות לב.

  26. גיל / יונ 6 2009 15:29

    אני חושב שאתה עושה לאובמה עוול בניתוח הזה. הנאום לא עסק בטבעו של הפתרון בין ישראל לפלסטינים, אלא בחזון המנחה שלו, וזאת בין שלל נושאים חשובים יותר, ובראשם היחסים בין ארה"ב לאיסלאם.

    אובמה הדגיש את הכללים המנחים לצורך המשא ומתן עצמו, ועשה זאת לראשונה אי פעם באופן שוויוני – הטרור איננו יכול להיות מנוף לחץ במהלך המשא ומתן, וגם לא אכילת העוגה תוך כדי הדיון עליה, בדמות התרחבות השליטה הישראלית בגדה המערבית.
    הוא נשמע מודע לעובדה שארה"ב לא יכולה לכפות את תוצאות המשא ומתן, והדגיש שרק הצדדים עצמם יוכלו להגיע להסכם. נראה לי שלהצהרות התמיכה האמריקאית בהורדת ההתנחלויות נאלץ לחכות עד שיגיעו הצדדים למשא ומתן, שיש לקוות שיהיה מהיר ורציני.

    אישית, אני חושב שיש משמעות רצינית להצהרתו של אובמה, ואני מבסס זאת על סמך מתמטיקה פשוטה. אם בוחנים את התנהלות ישראל בעשרות השנים האחרונות, יש הרבה דברים שמשתנים. טרור, טילים, מלחמות, הפסקות אש, הקלות, צעדים הומניטריים, משא ומתן, אוסלו א', ב', ג', ימין, שמאל. רק דבר אחד נשאר קבוע – ישראל ממשיכה לעודד הגירה יהודית לתוך הגדה המערבית, ונראה שכלל הבירוקרטיה השלטונית רתומה לעניין.
    אם לראשונה מזה שנים המגמה הזו תיפסק או אף תתהפך, אני רואה זאת כשינוי אחד אמיתי לעומת שלל האשליות המופיעות ונעלמות לעינינו לסרוגין.

  27. יעל / יונ 6 2009 15:30

    במניעים או בסיבות לכך שדבר אחד נחווה על-ידי כפוגעני בעוד שאחר לא.

    אבל אני כן יכולה להצביע על כך שבמקרה של מכתב "החזר ההוצאות להורג", כמו גם במקרים אחרים שכתבת בהם בסגנון סאטירי, היה הבדל נוסף ביחס למקרה הזה, מלבד העובדה שלא הייתה בהם התייחסות "למגזר שלי". וזה מבלי לבטל את החשיבות של מידת הרגישות של כל אחד/ת לתחומים או מגזרים מסוימים.

    ההבדל הזה הוא שבמכתב ההוא שבו כתבת "ערבי נכבד" היה ברור מאוד שהשימוש בזה נועד לבקר את הממסד הישראלי הגזעני והמפלה, ולא את את מי שאליו התייחס הביטוי הזה, כלומר אותו אדם שכרטיס האשראי שלו נגנב, או האוכלוסיה הערבית בכללותה.
    ואילו במקרה הזה ברור מאוד שהביקורת דווקא כן מתייחסת לאלו שהדימוי מכוון אליהם – כלומר בעלי פנטזיית האונס. אין כאן שימוש בעמדה של מי שמאשים נשים בפנטזיית אונס על מנת לבקר אותו, אלא יש שימוש בעמדה שלו לגמרי כפשוטה – לבקר את המפנטזים על אונס, באופן שלא יכול שלא לרפרר להאשמת הנשים המוכרת.
    במלים אחרות, בד"כ ניכוס קול האדון באמצעות דיבור פוגעני כלפי קורבנו נועד כדי להפנות את תשומת הלב להתנהלות הפגומה של אותו אדון, ואילו במקרה הזה הביקורת היא על קורבנו.

    ולא התכוונתי לשנות את הכתיבה לך או את מי שאתה וכיו"ב, רק להעלות נקודה למחשבה. ואני מקווה שהיא תיחשב.

  28. עידן / יונ 6 2009 15:51

    קודם כל, תודה על התגובות המעמיקות.

    כן, את צודקת, יש הבדל. אבל גם אין הבדל. במקרה הנוכחי, הביקורת שלי מופנית כלפי השמאל הליברלי ("הארץ" לצורך העניין) שמטפח את פנטזיית האונס מן הרגע שאובמה נבחר. אבל אין הבדל – כי השמאל הליברלי הזה הוא לא קורבן! ההיפך, הוא חלק מן המערכת שמקרבנת את הפלסטינים. אני חולק עליך – האופן הזה *כן* יכול שלא לרפרר לאונס של נשים. למילה אונס יש טווח משמעויות נרחב יותר מבעילה אלימה שלא בהסכמה.

    השמאל הליברלי הוא מטרה ראויה מאין כמוה לביקורת מסוג זה, כי יש לו השפעה ניכרת על מקבלי ההחלטות והמשך הסטטוס קוו, ובכל זאת, הוא תופס את עצמו כסביל, כמי שזקוק להצלה של אובמה. הפאתטי כאן הוא הפער בין המציאות – מגזר בעל כוח ושותף מלא להמשך הכיבוש – לבין הדימוי העצמי הסביל. "חשיבה מחדש" על הדימוי הזה באמצעות דימוי פנטזית האונס אמורה לשחרר אותנו קצת מלפיתתו; להבחין שהוא אכן, בדיוק כמו פנטזיית אונס, דוחה ומסליד. שמאלני שאינו סולד מעצמו כל יום קצת יותר אינו שמאלני אמיתי…

    אני מבין לגמרי את הזווית שלך. הדברים לעיל רק מבהירים את הרציונל שלי, שלא היה שונה מבמקרים אחרים.

    בכל מקרה, המילה "אונס" עצמה לא חשובה כאן (בכלל, מלים לא חשובות לי כל כך, למרות שאני בלשן), ואין לי צורך להילחם עליה. אם נוח לך, תמחקי אותה מהטקסט ותקראי אותו מחדש.

  29. Keren / יונ 6 2009 19:14

    As an American (and Israeli) citizen who voted for Obama, I agree with Gil that you're not doing Obama justice — this speech wasn't about Israel/Palestine (only about 5 minutes of this hour-long speech was about the conflict) but about America's relation to Islam and to the Arab world. In this respect the speech constitutes a sea-change for the US.
    That is not to say that I disagree with the points you make. To the contrary. Indeed, as I was reading, all I could think was: Why aren't more people like this directly involved in politics and policy-making in Israel? Why are Israel's leaders all recycled, fossilized — the same parade of self-interested politicians over and over? Instead of sitting at home and posting blogs, you should invest your energy in running for office. At the risk of sounding naive: Wouldn't it be refreshing for an energetic, young, Obama-esque leader to come to power in Israel and begin acknowledging Israel's wrongs and making changes (the way Obama has in the US since the very first day of his presidency)? Until Israel's tired and tiresome leadership doesn't change, nothing will.

  30. עידן / יונ 6 2009 19:59

    אני חוזר על עצמי לעייפה, ובכל זאת. כן, הנאום שלו היה מבריק. כן, היו בו בשורות חדשות לעולם האיסלאמי. כן, היו בו הבטחות חדשות לפלסטין.

    כל זה מותיר אותי אדיש משהו. כבר שמעתי הרבה נאומי שלום, אפילו נמרצים ממנו (בתקופת אוסלו), וברקע שלהם יכולתי ממש לשמוע את הבולדוזרים בונים עוד שכונה בבית אל או במעלה אדומים. במזרח התיכון הקשר בין מלים למעשים הוא מקרי בהחלט. סליחה, לא מקרי, אלא הופכי. המלים הפוכות למעשים. כל עוד אין מעשים (במקרה הטוב; במקרה הרע יש מעשים, שתומכים בכיבוש) אני אדיש למלים. ההסטוריה לצדי בעניין הזה.

  31. גל / יונ 6 2009 21:57

    אני המגיב ששכח קודם להוסיף את שמו לתגובה (ללמדך שלא כל מגיב מפוזר הוא טרול עלום שם 🙂
    מה שהתכוונתי לומר הוא לא שאובמה הבטיח או אפילו רמז שזה מה שהוא יעשה אלא שבניגוד למה שכתבת בסעיף 7, נהר המיליארדים שזורם מהממשל לתעשיית הנשק האמריקאית לא צריך להפסיק לזרום בשביל שישראל תתעשת ותתחיל לפנות התנחלויות אלא לכל היותר רק לשנות כיוון ואופי.
    הדבר הוא לא כל כך דמיוני כמו שאנו מתארים לעצמנו. ארה"ב תמיד השתמשה בסיוע בטחוני ככלי מדיני גמיש על מנת ללחוץ ולתגמל מדינות שיעשו כרצונה.
    כך שלפחות בעניין הסיוע הבטחוני אובמה לא כל כך מוגבל כמו שציינת – אני לא יודע אם הוא אכן יעשה זאת אבל אם הוא ירצה לא תהיה לו בעיה משמעותית.

  32. מתן אריאלי / יונ 7 2009 01:46

    קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש! קשקוש בלבוש!

  33. מתן אריאלי / יונ 7 2009 01:50

    הלוואי שיום אחד יפקחו עיניך ותתנצל בפניי על שהטחת בי, ולא בערבי,את האשמה על כך שרע לך.

    מתנחל פגוע
    מתן אריאלי

  34. גיל / יונ 8 2009 00:29

    תראה, אם היית כותב בפשטות "אני לא מאמין בנאומים ובמילים, ולכן אין חשיבות לנאום אובמה", הייתי מבין. אלא שאז אינני רואה מה עניין פינוי ההתנחלויות לכאן. ומה, אם אובמה היה נואם על פינוי התנחלויות, זה היה מזיז מחסום אחד במציאות? לשם מה אתה מתלונן על חסרונן של מילים נוספות?
    לי נראה שאו שמתייחסים לנאום על מה שיש בו ומה שאין בו, או שמלכתחילה לא מתייחסים אליו כלל – הרי על מה שאין לדבר, אומרים שיש לשתוק. ואם מתייחסים לנאום כנאום, עם כל הזהירות המתבקשת, הרי שאז רלוונטית הביקורת שהעליתי בפניך קודם לכן – אתה שופט את אובמה על טקטיקה, ולא בהכרח בחוכמה – לא זה היה המקום מבחינתו להכריז על פרטי ההסכם הסופי שהוא רואה, בוודאי לא בסמוך להכרזתו שרק הצדדים עצמם יכולים לפתור את הסכסוך.

  35. עידן / יונ 8 2009 11:22

    בכל מה שנוגע לתהליך השלום – אני לא מאמין לנאומים, נקודה.

  36. רועי / יונ 8 2009 19:18

    "ישראל מעולם לא ויתרה על טריטוריה מבלי לחטוף קודם מכה רצינית."

    מה הייתה המכה הרצינית לפני ההתנתקות?

  37. עידן / יונ 8 2009 19:48

    צה"ל ומתנחלי קטיף ספגו אבדות כבדות באופן יומיומי כמעט כשהיו ברצועה. היו כבישים שלמים מועדים לפורענות, מתנחלים לא יכלו לצאת את גדר היישוב שלהם בלי אבטחה מסיבית. החיים שם הפכו בלתי נסבלים, לפחות מבחינת עלויות הבטחון.

    בכל מקרה, קשה לקרוא להתנתקות ויתור על טריטוריה. זה ויתור בערבון מוגבל, כי אומנם צה"ל הסיג את כוחותיו, אבל שולט בכל המרחב האווירי והימי מסביב לרצועה, והמצור נמשך. השליטה האפקטיבית נמשכת.

    זה בעצם המודל של "רצועת הבטחון" הזכורה לשמצה מלבנון, שגבתה בטפטוף חיים רבים, כולל קטיושות. לקח לישראל 18 שנה להבין שצריך לסגת משם לגמרי, בלי חוכמות. נראה כמה זמן יקח עד שנבין באמת שהרצועה לא בשליטתנו, ונניח לפלסטינים לנהל את חייהם.

  38. גיל / יונ 8 2009 20:30

    טוב, אני מניח שמה שבלבל אותי היו שתי הנקודות הראשונות בפוסט שלך.
    בנקודה הראשונה אתה מתייחס למאחזים, עליהם דיבר אובמה. אחרת, אם מילים הן חסרות משמעות, מדוע מצאת לנכון להתייחס אליהם מלכתחילה? תבנית המשפט אותה דמיינתי היא – אובמה אומר כך וכך (מאחזים), אולם זה לא רציני, משום שכך וכך (חשובים כקליפת השום וגו).

    בנקודה השניה אתה מציין ש"מי שמתכוון באמת לפתרון…לדבר על פינוי התנחלויות…האם אובמה איננו מבין…", וכאן כבר נראה ממש שאתה שופט את אובמה על מילים שאמר או לא אמר, ואף מנסה להסיק ממה שלא אמר על כוונתו ה"אמיתית". מה הטעם בכך אם ממילא המילים אינן מעידות על כוונות?

    כמו כן, אני חושב שראוי להזכיר מחדש נקודה שהעלה מגיב אחר – אם אובמה הולך בנתיב הידוע של מילים שאינן מגובות במעשים (או אף מגובות במעשים הפוכים), הרי שהוא בחר בחתיכת צורת ביטוי נחושה, וכנראה שהוא חסר בושה לגמרי. לשם מה להכריז מעל כל במה (ועוד באופן שאיננו משתמע לשתי פנים) על עצירת ההתנחלויות אם המציאות הולכת להוציא אותך אפס בעוד חודש וחצי?
    אדרבא, אני מזהה כלל אחר לגבי הסכסוך, שנכון בייחוד לארה"ב וישראל – הצד החזק. תמיד ישמחו לדבר על הסכם מדף תאורטי ויימנעו מצעדים מעשיים בהווה. אני דווקא התרשמתי מכך שאובמה לא משחית מילים רבות מדי על תמיכה תאורטית במדינה פלסטינית (את זה גם שרון ובוש ידעו לדקלם, ורק נתניהו משום מה לא מצטרף), אלא קופץ מייד להווה, אל מה שעל ישראל לעשות עכשיו, מייד, בלי קשר להסכמה או הסכם עתידי עם הפלסטינים.

  39. עידן / יונ 8 2009 20:45

    לגבי המאחזים: לא מדובר על אובמה. הוא לא מדבר על מאחזים, רק ממשלת ישראל מקשקשת עליהם. הנקודה שלי היתה שמדובר בתרגיל הסחה פנימי, שלמרבה הצער, עובד טוב מאד (כפי שיעיד הסיקור הנרחב של פינוי והקמה מחדש של כל מאחז). הזכרתי את זה כי הסרת המאחזים היא לכאורה אחת ההתחייבויות שישראל קיבלה על עצמה מול אמריקה.

    לגבי הנקודה השניה. לא, אני לא מצפה מאובמה לומר שהוא בעד פינוי התנחלויות. אני מצפה ממנו *לפעול* בכיוון הזה. וזה מתקשר לנקודה האחרונה שלך: הטענה שלי היא שעצירת ההתנחלויות איננה רלבנטית, כי "שתי מדינות לשני עמים" מחייב פינוי התנחלויות.

    לגבי "למה לאובמה להתחייב לדברים שהמציאות לא תגבה" – נו, אני מפנה אותך להסטוריה. כל הנשיאים האמריקאיים הדגישו את "התנגדותם" להתנחלויות. אובמה לא מחדש כאן כלום. לציבור יש זיכרון קצר. וכן, אפשר לשקר לכולם כל הזמן, לצערי.

    כאשר שום דבר מהחזון לא מתממש בסוף, תמיד יש את מי להאשים (המתנחלים, הטרור וכו'). וכך, הפלא ופלא, עשרות שנים אנחנו מונהגים על ידי מנהיגים שרוממות השלום והחזרת השטחים בגרונם (פרס הוא הדוגמה הכי צינית לזה) ואיכשהו המציאות מסרבת להתאים את עצמה לחזונם.

    יש מי שמאשים את "המציאות", אבל אני מאשים את ה"חזון" שאין מאחוריו מחויבות אמיתית.

    בוא נפסיק כאן וניפגש עוד כמה חודשים. אני חוזר על אמירה פשוטה אחת: שום התנחלות לא תפונה במהלך כהונתו של אובמה. מאחזים יעלו וירדו בלי סוף, אבל ההתנחלויות יעמדו על כנן, ואף יגדלו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: