שגרה בשטחים, פשוט משעמם
בזמן שביבי ואחמדינג'אד טוחנים זה את זה עד דק בביקועים גרעיניים, ובזמן שהילרי קלינטון וליברמן סופרים מדינות ועמים, המציאות בשטחים ממשיכה באין מפרע. ככה טוב לו, לכיבוש שלנו: ככל שמפטפטים עליו יותר, כך נוגעים בו פחות.
פעם, לפני שנות דור, כל אחד מן המקרים שיוזכרו כאן היה מזעזע את הארץ. היום חייבים לשרשר אותם באופן מבזקי, מחפיר, כאילו אין הם מסתירים, כל אחד ואחד מהם, נפש וגוף אמיתיים שנפגעו וזועזעו עד היסוד. אני ממליץ לקרוא את העדויות בגוף ראשון, דרך הלינקים (רובם מאתר "בצלם"). לא חייבים את כולן. תעשו לכם טעימות, פה ושם.
11 במרץ: שוטרי מג"ב שברו את ידה של פלסטינית בת 57 שניסתה ללכוד חמור נמלט (בתצלום: חלימה עבד רבו מוחמד א-שוואמרה, הפצועה).
14 במרץ: שלושה פלסטינים מבקשי עבודה מכבר סעיר מנסים להסתנן דרך המחסומים והחומות במזרח ירושלים. שתי קבוצות נפרדות של שוטרי מג"ב, מעבירות אותם לילה של מכות והתעללויות.
2 באפריל: חיילים הלמו עם צינור בראשו של פלסטיני שטייל בים המלח.
4 באפריל: חייל תקף והיכה נהג אמבולנס בתפקיד, ומנע ממנו לפנות אדם שקיבל התקף לב.
10 באפריל: מתנחלים מחוות מעון היכו במקלות ואבנים פלסטינית הרה בחודש שמיני.
26 באפריל: חיילים היכו באגרופים ובקתות רובים 6 פלסטינים מהעיירה דורא ומנעו מהם אוכל.
28 באפריל: שוטרי מג"ב היכו שני סטודנטים פלסטיניים במחסום כפר ג'בע.
יש להם, ב"בצלם", עמוד שלם כזה, שנגלל ונגלל בלי סוף, תחת הכותרת "מכות והתעללויות". הדגימה הזאת, מן החודשיים האחרונים, מכסה בקושי חצי מסך מחשב.
אחרי המכות, גירוש
דו"ח חדש של OCHA, המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם, חושף את את פרצופו של הכיבוש במזרח ירושלים. השיטה מוכרת מקדמת דנא: קודם לא נותנים אישורי בניה לפלסטינים, ואחר כך מוציאים צווי הריסה לבתים שהם בונים ללא אישור, בלית ברירה.
כמה נתונים. רק 13% מן השטח שסופח לירושלים ב-1967 מוקצה לדיור פלסטיני, ורובו כבר בנוי. להתנחלויות היהודיות מוקצה שליש מן השטח המסופח. מדי שנה נוצר מחסור של עוד 1,100 יחידות דיור לתושבים הפלסטיניים. כרגע, תלויים ועומדים לפחות 1,500 צווי הריסה נגד בתים פלסטיניים. אם ימומשו, ייעקרו מביתם כ-9,000 בני אדם (כמעט מחציתם ילדים).
המשמעות של כל זה ידועה וכתובה על הקיר, גם אם לא בדו"ח של OCHA: מדינת ישראל מבצעת טרנספר זוחל בשטחים הכפריים הנרחבים שמכונים, באופן מתעתע, "מזרח ירושלים". זה עבד בעיר העתיקה בחברון וזה גם עובד בירושלים. הרי צריך לפנות מקום לשכונות היהודיות שנבנות מעבר לקו הירוק, גם בימים אלה, כמו ההתנחלות שנבנית עכשיו בלב שכונת ערב א-סוואחרה.
הכפרים הפלסטיניים ממזרח לירושלים לכודים בחומת ההפרדה ומנותקים מכל צינורות החיים שלהם (פרנסה, בריאות וחינוך). כדי לחיות, צריך להסתנן לעבודה מערבה. בדרך חוטפים מכות רצח ממג"ב, וכשחוזרים הביתה, מחכים לך הבולדוזרים של עיריית ירושלים. אחרי כמה שנים כאלה, המסר מובן.
לא למות טיפש 
הגברת השנאה .
עשיתי העתק הדבק בהנחה שלא אכפת לך.
התיעוד הזה מלמד, שמה שמוצג תמיד כמקרה בודד (שכמובן יתוחקר ויטופל במסגרת הצבא) של חיילים פורקי עול, הוא למעשה רצף שיטתי בעל מטרות ברורות.
רק פרוד מוחלט בין שני העמים בסגנון עדות אשכנז בונת החומות יתחיל את התהליך של בניית התודעה הלאומית של העם הספרדומזרחי בדרכו להשתחררות מכבלי התודעה האשכנזוציונית המזויפת.
כל ההצעות של מדושני העונג האשכנאציונים/יות
הם בבחינת מסך עשן להרדמת הפוטנציאל המהפכני
הקים אצל המזרחים במצב של תרדמת נמשכת.
אם יש אויבים לעם הספרדומזרחי הרי שרבים מהם הם אלו שמציעים פתרונות ביניים מעמדיים תיקשורתיים ועורבא פרח…בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.
אזרח.: אכזריות עם סיבה, כמובן, כפי שציין נועם, ועם תכנית פחות או יותר ברורה.
אמיתי: בי מיי גסט.
כששמים את זה ככה, מרוכז, מול העיניים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש כאן שיטה ותכלית וסיבה.
ולזה אפשר לצרף את הדברים שהיו בסוף השבוע תחת הכותרת "שיח מגדי"ם" (לא זוכרת באיזה עיתון, אבל קראתי על זה אצל וולווט) ובאמת אי אפשר כבר להגיד לא ידעתי לא שמעתי אני לא אחראי.
גם בתוככי הקו הירוק נהוג מאז הקמת המדינה לא לתכנן תכנית מתאר לכפרי המיעוטים ואז כל בית שנבנה הוא לא חוקי. אמנם קצת הקלו בשנים האחרונות אבל עדיין לא דומה במאום למצב אצל העם השולט. וכדאי להזכיר גם את ההתעללויות בנושא מגורים כנגד הבדווים.
השיטה אותה שיטה: קודם גוזלים בכסות "החוק" ואחר-כך קוראים להם פושעים.
ואיך יודעים למי להאמין?
(לא שאני אומר שכולם שקרנים או משהו… אבל בטח יש שני צדדים לכל סיפור, אם בכלל הסיפור הוא על משהו שהתרחש… אז איך יודעים?)
אתם משתפים פעולה עם האויב שיראה אתכם צפים בים יום אחד