והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני בטחון ישראל
(יחזקאל י"ב, פסוק כ', בשינויים המתחייבים)
באיחור קל של חודשיים, התעוררה התקשורת הישראלית בוקר גשום אחד (אין כמו מבול לחדש מגע עם המציאות) וגילתה, לתדהמתה, שמבצע "עופרת יצוקה" לא השיג דבר ממטרותיו. "הארץ" ספר יותר מ-60 טילים שנפלו בדרום מאז הפסקת האש, "ידיעות" ספר יותר מ-100, בצבא מביטים בדאגה על "שחיקת ההרתעה", והנה כבר חזרנו לשגרה שטרם המבצע. שניים שלושה טילים ביום, חיל האוויר תוקף מנהרות, פוליטיקאים גוזרים קופונים על חשבון גלעד שליט. הכל שב לקדמותו. חוץ מ-1,300 אנשים שנהרגו לשווא. סתם נהרגו, אפילו לא הצליחו לקדם הסדר רגיעה במותם.
אני אומר "באיחור קל של חודשיים", כי הכישלון הידוע מראש של המבצע היה מרוח לו על המצח מיומו הראשון. היו אפילו כמה עוכרי ישראל הזויים שכתבו על כך. ונימקו, והתריעו, והפצירו. קולם נבלע בצהלות הקרב. גם קולם של המתפכחים החדשים ייבלע בצהלות הקרב הבא, שייצאו מפיהם שלהם. ככה זה.
והמצור על עזה – שריר וקיים.
מי שבוחן באובייקטיביות את מדיניות ישראל כלפי עזה בשלוש השנים האחרונות אינו יכול להימלט מהתחושה שישראל חותרת בנחישות להנציח את הרצועה במצב של הרס מתמשך; חורבן כרוני. מבצע "עופרת יצוקה" היה רק קפיצת מדרגה בשיטות, לא במטרות.
השבוע תמה שליחה של הילארי קלינטון, הסנאטור ג'ון קרי, מדוע ישראל אינה מתירה להכניס פסטה לרצועה. הו, קרי התמים: הסתכלת פעם בעיון על הצורה של פסטה פּנֶה? לא מזכיר לך קסאם? שלא לדבר על האפשרויות הבלתי מוגבלות במילוי מחדש ומילכוד של רביולי.
רקטות בשימוש החמאס. הדור הבא, מקמח מלא,
מהווה לדברי גורמים צבאיים "נשק מפר איזון".
מעניין שהאמריקאים לא מוטרדים מהבט אחר של המצור, חמור הרבה יותר: כבר יותר משנתיים שישראל אינה מתירה להכניס לרצועה מלט, ברזל וחומרי בניין. אסור לבנות כלום, אסור לשפץ, אסור לתקן. לא בית, לא מכולת ולא בית ספר. המחסור במלט הגיע לידי כך שמשרד הפנים הפלסטיני החל לחייב בעלי מנהרות להבריח שני טון מלט בשבוע.
לאחר שישראל הרסה יותר מ-14,000 בתים ומבנים בעזה, הפך עניין המלט לקריטי. המשך האיסור על הכנסתו פירושו, הלכה למעשה, שישראל חפצה להשאיר עשרות אלפי עזתים ללא קורת גג לראשם, וללא יכולת להקים בתים חדשים. תחת כיפת השמים, בלילות סערה וגשם, תושבי עזה חולמים על מלט, לא על פסטה.
מתוך דיווח של Human Rights Watch לפני 10 ימים:
"על אף הצרכים הדחופים של תושבי הרצועה וניסיונות חמאס לשלוט בסיוע, נראה כי לא ניתן להצדיק את ההגבלות הגורפות שהטילה ישראל על העברת מזון, דלק וסחורות אחרות בחששות ביטחוניים אמיתיים כלשהם. מאז ה-18 בינואר, למשל, עצרה ישראל משלוחים של חומוס, תמרים, שקיות תה, פזלים לילדים ומקרוני.
ישראל אף סירבה לאפשר הכנסה של מערכת לטיהור מים שתרמה ממשלת צרפת. על-פי רשות המים של עזה, נכון ל-16 בפברואר נותרו 50,000 תושבים ברצועה ללא גישה למים זורמים, ו-100,000 בני אדם נוספים מקבלים אספקת מים אחת לשבעה עד עשרה ימים. לצורך עריכת תיקונים משמעותיים של המערכת זקוקה רשות המים למשלוח של חלקי חילוף.
לדברי אונר"א, ל-60 אחוזים מ-200,000 ילדי בית הספר המבקרים בבתי-הספר של הארגון ברצועה אין מערכת מלאה של ספרי לימוד שכן ישראל מנעה הכנסה של משלוחי נייר הנחוצים להדפסתם. סוכנות האו"ם אמרה כי ישראל מונעת גם הכנסה של חומרים הנחוצים לייצור שקי פלסטיק לחלוקת מזון.
ישראל טוענת כי היא מאפשרת משלוחי סיוע, אולם גורמים ישראליים רשמיים טענו שוב ושוב כי לא יאפשרו הכנסה של שום סיוע שייקבע כי הוא מחזק את חמאס או מעניק לו הכשר. ישראל, הנתלית בנימוקים ביטחוניים, מוסיפה למנוע אספקה של חומרי בניין רבים, ובהם מלט, פלדה וזכוכית, דבר המונע מסוכנויות הסיוע להתחיל בבנייה הנחוצה כל-כך."
אבל הכל לגיטימי, כמובן, כחלק מהגיון ההתניה – תחזירו את גלעד, תקבלו מלט וברזל. הגיון ברזל, אכן, שהוכיח את עצמו מעל ומעבר: הם לא החזירו את גלעד ובאמת לא קיבלו מלט. נכון, גם אנחנו לא קיבלנו את גלעד, במקומו אנחנו תקועים עם עמוס גלעד. העיקר שהם לא יבנו בתים.
האפיזודה האחרונה במסכת ההתעללות הזאת נרשמה אתמול: ממשלת ישראל הזדעזעה לגלות שמתוך 175 מיליון שקל שהועברו לרשות הפלסטינית לצורך תשלום משכורות לאנשי פת"ח, הועברו 90 מיליון שקל לפיצויים עבור עזתים שבתיהם נהרסו. גורמים בירושלים מוטרדים מאד מכך שהכספים לא הועברו תחת פיקוח בינלאומי. ושיא השערורייה: "כמו כן, יש תושבים שכנראה מקבלים פיצוי כפול – גם מחמאס וגם מפת"ח. גם לא ברור מי בדיוק מקבל את הכסף, והאם משקמים גם בתים ששימשו פעילי חמאס."
הבנתם? אנחנו משחררים להם את כספי המסים שלהם (אגב, בשום מקום לא מזכיר ynet שמדובר בכספי מסים של הפלסטינים, שישראל החרימה שלא כחוק; המוני מגיבים זעמו על כך שישראל שולחת כסף לחמאס במקום למובטלים בדרום), כספים שמטרתם לשמור על הפת"ח כנוע ופאסיבי בצד שלנו – הבה נקרא להם "דמי שתיקה" לנוכח ההתעללות באחיכם מהחמאס – והחצופים האלה מגלים סולידריות עם חסרי הבית בעזה – ומנסים לעזור להם. ובלי פיקוח! בלי מנהל תקין! פיצוי כפול! פלצות בירושלים.
עזה תישאר חרבה; כך הוחלט בדרגים הבכירים ביותר שלנו. ההחלטה חוצה מפלגות, וכמו בכל הסוגיות המהותיות, אין עליה מחלוקת בראש הסיכה האידאולוגי שעליו מצטופפים ביבי-אולמרט-לבני-ברק. המדיניות הזאת צריכה להיות שקופה; יש להוציא אותה לאוויר העולם. רק כך יוכלו אזרחי ישראל לשאול את עצמם באמת: אוקיי, אז זאת המדיניות. אבל למה?
לא למות טיפש 
אפילו אני שמתי לב שמבצע עזה לא השיג כלום, ושאלתי בליבי מה עם עידן, נרדם על משמרתו ?
יש לי רק הסתייגות אחת. גון קרי לא תמים, והמפלגה הדמוקרטית אישרה את המבצע, זה די ברור, אפילו חומסקי טוען כך, מבלי לרמוז שיש קשר ביניכם או בכלל, אלא בתור מבקר די עקבי של הממשל האמריקאי שחודר ללב העניין.
אני גם חושבת שאתה (ואני גם כן) תמים לחשוב שעמישראל זקוק לקמופלז, העם מבין ורוצה את המדיניות הזו בדיוק, אבל חייב לעשות קולות של "מולך שולל" כי זה חלק מתפקידנו אחרת לא נקבל ארוחה חמה.
מה המדיניות ? זו שהיתה תמיד, להרוג בהם כמה שיותר, להזיז אותם מכמה שיותר אדמות, ולהשתדל כל הזמן להפיק את ההצגה ש"דברים משתנים" או יש להם סיבות ענייניות. בשביל זה אנחנו פה, זו המהות של הציונות המדינית שעל בסיסה קיימת ישראל במתכונת זו. ולכן מי שחושף מקצת מהבלוף, מקבל מכתבי איום מהיועץ המשפטי לממשלה ושלוחיו.
וכל זה, כמובן בתמיכה ועידוד המעצמות שלוקחות חלק בהפקת ה"אוי ביי" העונתית, תוך כדי משלוחי נשק ותמיכה בטבח. מי שזה לא ניראה לו, מצוי בבעיה קשה.
יש לקוות שהעשור הנוכחי יביא לשינוי כלשהו במדיניות הזו, בגלל "תסחיף אובמה" שגדול אפילו מכוונותיו שלו עצמו, ומכניס גורמים בלתי ידועים ובלתי צפויים למשוואות הקיימות. כמו כן, המשבר הכלכלי האמריקאי יכול להביא לשינוי לא מתוך כונות שלום ואהבה לפלשתינאים, אלא מקוצר יד וסבלנות להתעסק עם ישראל ועם ההפקה המתמדת של "שיחות שלום" וסקנדלים מדומים.
העזתים לא מתו לשוא. מפלגת העבודה התרסקה וגם מרצ.
לא נרדמתי. אפילו הייתי ער מהרגע הראשון, לא? פשוט חיכיתי לשמוע את המובן מאליו מן המיינסטרים התקשורתי, ולהביא דברים בשם אומרם.
כמובן שההפקה הזאת תוזמרה מוושינגנטון (יש לקרוא את "מעניין שהאמריקנים לא מוטרדים…" בטקסט כחיווי אירוני). יש אינספור עדויות. קודם כל, מסגרת הזמנים: נכנסנו כשאובאמה ניצח, יצאנו כשהוא נכנס לבית הלבן. ארה"ב גם דאגה לחמש את ישראל בעיתוי הנכון, ספטמבר 2008, בפצצות חודרות בונקרים (שבהן נעשה שימוש במנהרות):
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1021190.html
במהלך המבצע עצמו הגיע משלוח של 325 מכולות נשק מארה"ב לישראל. יוון סירבה לתת להם לעבור בנמלים שלה. כמעט שלא דווח כאן על כך, אבל בעולם זה עשה הרבה רעש:
http://www.guardian.co.uk/world/2009/jan/15/pentagon-munitions-israel-gaza
מה שמצדיק את טענות אמנסטי, שהמערב מחמש את ישראל מעל לאוזניה ואח"כ מזיל דמעות תנין שהיא משתמשת בנשק שלו להרוג אזרחים בעזה (רק להביט בנתונים ולהצטמרר):
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1066309.html
הסיפור הוא כלכלי בעיקרו, והממשל בעניינים האלה משרת את תאגידי הנשק, לא להיפך. כבר כתבתי כאן בספקנות על סיכויי השינוי שיביא אובאמה: http://www.notes.co.il/idanl/49326.asp
קשה לי להאמין שבזמן משבר שכזה אובאמה יסתכן בפיטורים המוניים של עובדי תעשיות הנשק (מה שיתחייב מצמצום משמעותי של הסיוע הצבאי לישראל).
ויכוח מוכר: האם הישראלים חפצים במה שנעשה בשמם או לא? אני דווקא חושב שיש כל מיני סוגי ישראלים. יש הרבה (כנראה לפחות שליש) שבאמת מפיקים הנאה טהורה מידיעות על הרג פלסטינים. יש גם כאלה שנהנים בסתר, ולכן זקוקים להסוואה, כלשונך. אבל יש גם לא מעט שבאמת לא רואים טעם בהרג סתמי של פלסטינים. הם אומנם מוכנים לסבול את זה, אבל רק תחת השכנוע שמדובר במחיר הכרחי לשמירת בטחונם האישי. את השכנוע הזה צריך לסדוק. הוא לא ציני (מבחינת המאמינים בו), הוא פשוט חסר שחר. והמאבק הוא בסוכני התעמולה, לא בקורבנותיהם.
אפשר לקחת את המצב באפריקה כמשל, אנחנו בדרך לשם. כמובן הפתרון הוא פשוט "))
וזה מרד מלמטה של שני הצדדים לסכסוך, במחאה על ה
WARS BY PROXY
האלה. "פשוט"- אני אומרת בצחוק, כי חסר ליהודים ולפלשתינאים שיפסיקו לספק שואו ומשרות להמונים במערב.
מצד שני הערבים משתפרים לדעתי, ופה האופטימיות הזהירה שלי, נידמה לי שרבים מהם הבינו את השטיק, ויש איזה סוג של שיתוף פעולה סמוי מול המערב, אולי אני נאיבית אולי לא. כמו שהיו הפקות מרשימות של המתנחלים עם מקומיים בפיברוק "גאולת אדמות" כדי לסחוט תרומות מיהודים אמריקאים פשיסטים, והיו כאלה דברים.
הערבים משתפרים במובן העמוק של השתחררות מהאמון שלהם בהסתה שמגיעה ממנהיגיהם, וגם הישראלים הופכים יותר מתוחכמים בדרכם. כמובן, אלה תהליכים ארוכי טווח, וסבוכים ביותר. כך למשל הרשימה המבריקה שבוע שעבר של סייד קשוע בה הוא מתאר איך הוא חייב לשתף פעולה עם הנציגה הגרמנית לזכויות אדם ולהגיד לה כל הזמן "הפליה" גזענות ו"קיפוח" ולהפריז, עד שהיא יוצאת לו מהוריד. כלומר, יש פה התפתחות של תחכום פוליטי שמבין שלא כל דבר גלוי על פניו ויש כמה רבדים למציאות שלנו כאן.
תסחיף אובמה כפי שאני מכנה זאת הוא ההשפעה הביופוליטית של בחירת נשיא שחור ל"מלך העולם", יש לזה הדים עמוקים וחזקים מאד בעולם השלישי, וגם כאן בישראל, שקשה עדיין לאמוד את חשיבותם בהשתחררות מדפוסים של עבדות פנימית, שעבוד בהסכמה וכולי. אני לא יודעת אם יצמצמו את תעשיות הנשק, אבל החינגה באפריקה למשל לא תימשך כפי שהיתה עד היום. יש לזה כבר סימנים, כך שענפי סחר בנשק ישראלים ייפגעו תודה לאל, כולל שכבת הפשיעה המאורגנת שצצה בחסות הגופים האלה שחוגגים באפריקה.
אני כן חושבת שהם יצמצמו עמוקות, בעיקר את ההוצאה על נשק גרעיני למשל, למרות המשמעות הכלכלית המיידית. הם הגיעו למסקנה שזה לא טוב אפילו לכלכלה, לטווח ארוך. העובדה היא שהדרך הזו, של ניפוח קרטל הנשק, הובילה למשבר הנוכחי. זה לא נשמט מעיניו של הציבור האמריקאי.
אתמול הייתי בהרצאה של רופא אמריקאי שהשתתף במשלחת רפואית לעזה בשלהי המבצע. אחסוך מכם את תיאורי הילדים הגוססים מסרטן ואין אפילו כפפות גומי בשביל לנתח אותם. הוא סיפר שהוא ירד למרתף של תיה"ח אל-שיפא, שם הסתתרו כידוע כל בכירי החמאס, וחיפש וחיפש אחר המנהרות הסודיות. הוא מצא רק ילדים יתומים שמסתתרים שם מאימת המטוסים – וגם כי אין להם שום מקום אחר להיות בו. תארו לעצמכם מה הם היו עושים עם פסטה!
באותו נושא, פחות או יותר, חלק שני של פוסט על מוסר המלחמה של אסא כשר:
http://catch67.wordpress.com/
אכן, מה שמדהים בסיפור הזה זה שכמו שאתה אומר שכמה "עוכרי ישראל" כבר מראש צפו את זה שהפעולה הזו לא תשיג דבר, וטוב שהתקשורת נזכרת. אגב עומר כרמון כתב על זה פוסט יפה עוד לפני כמה שבועות, שציטטתי ממנו בפוסט הזה
http://www.notes.co.il/gross/52028.asp
וגם בלוגרים שבדרך כלל לא עוסקים בפוליטיקה במובן הזה כמו ולווט כבר צפו די מוקדם את חוסר ההישגים האלו, והבאתי מדבריה היפים כאןhttp://www.notes.co.il/gross/51198.asp
למה אני אומר ומביא את כל זה?
כי נמאס לי שביבי ובני בגין וכו' מוצגים כמי שצדקו וניבאו מה יקרה אם נצא מעזה או נעשה הסכמים וכו'. אני לא אכנס כאן ללמה כמובן הם לא "צדקו" במובן העמוק של המילה, רק אתהה מה עם הזכות שלנו (השמאלנים "עוכרי ישראל") ל"אמרנו לכם" שלנו? למה אותנו לא מראיינת התקשורת (ה"שמאלנית") בהערצה ככוכבים שחזו את הצפוי ושהיה צריך להקשיב להם, ולא רק בקשר לעזה אלא גם בקשר ללבנון, ובעצם בקשר להתנחלויות ועוד מלא דברים אחרים. מה עם זכותנו הפולנית לקצת "אמרנו לכם"? מה עם כתובות גרפיטי "לנדו צדק" , וגם "חנין צדק" ברחבי העיר? בקיצור, איך זה קורה שהכתובת כתובה על הקיר, ואף אחד לא רואה, שוב?! איך זה מעוות כאילו הימין צדק כאשר בעצם אין לו מה להציע, ובפעם הבאה שוב לא יקשיבו לנו…
ואגב מי שקרא אותך ובלוגרים רבים – שוקי גלילי ורועי ארד גם ריכזו רשימה -יודע שאף אחד לא נרדם. ושרבים התריאו מראש על מה זה, כמו שאתה אומר, מהתחלה. אבל כמו שיש האומרים, נו, מילא.
גם אני כמו איריס תהיתי לאן נעלם עידן לנדו מאז בשישי שעבר הכריז עופר שלח קבל עם וערוץ 10 שהפסדנו את המלחמה
אז שמחתי שהיום גם הארץ וגם ידיעות נפלה עליהם ההכרה. מעניין מתי העם היושב בציון יבין גם הוא, אלא אם כן הוא ממשיך לחשוב שמגיע לערבים כי הם הצביעו חמאס בניגוד לעם הסגולה שזרם בהמוניו לבחור בשלום..
העניין הזה של אמרנו לכם, כל כך מדהים אותי, כי הרי לא היה צריך יום לימודים ארוך בשביל להבין לאן כל העסק הולך.
לא היינו צריכים להיות מבריקים במיוחד, או אנטי מלחמה במיוחד בשביל לראות את התוצאות ממש בעינים עוד לפני שכל העסק התחיל,
אז אתה מוכן(וגם עידן מוזמן לצורך העניין) להסביר לי בתור מי שיושב באקדמיה ואולי יכול לראות את הדברים באספקט יותר רחב – מה ההסבר הלוגי/פסילוגי/פילוסופי/אנתרופולוגי לכך שלא רק המנהיגים האטומים אלא הרבה מאוד אנשים שקשה להאשים אותם באייקיו נמוך – לא ראו ולא הבינו ולא צפו את התוצאה
ועל מוסר עוד לא התחלנו לדבר, כי הרי אסא כבר הכשיר?
אסתי
מהאקדמיה חשבתי כנהוג אצלנו על שתי הפניות
Stanely Cohen, States of Denial
http://www.lse.ac.uk/collections/mannheim/publications/cohen1.htm
ואני חייב, מאחר שהזכרת את כשר
ענת מטר, מה מאפשר את אסא כשר
http://www.wisdom.weizmann.ac.il/~oded/PS/anat.doc
מעבר לזה לוגיקה, פסיכלוגיה, פילוסופיה ואנתרופולוגיה, התחומים שבמסגרתם שאלת, אינם תחום העיסוק האקדמי שלי… אז לא אתיימר לתת תשובה מקצועית … אבל אולי כדאי גם לחזור לטוכמן – מצעד האיוולת?
ומעבר לכל זה, אני חושב שישנו כמובן נרטיב העל
-הצענו להם הכל בקמפ דיוויד
– הם סרבו, כי הם לא רוצים לעשות שלום
– אין פרטנר (אהוד ברק)
– כתמורה לזה שהצענו הכל הם פתחו במתקפת טרור נגדנו (ולצערי העובדה שהאינתפידה התחילה בישראל הורגת פלסטינים ולא ההפך נשכחה מהר מאוד)
– והנה, נסוגנו מעזה (איך הכיבוש נמשך שם – על זה אף אחד לא רוצה לשמוע(
והם שוב במקום לבנות לרווחה ולחיות באושר עד קץ הימים יורים עלינו קסאמים אחרי שנסוגנו
מ.ש.ל.
אין עם מי לדבר
הערבים מבינים רק כוח
הם רוצים לזרוק אותנו לים
ואת הנרטיב העל הזה קשה לסדוק, וכל עובדה שלא מתאימה לאידיאוגליה הזו לא מופנמת,
מה גם שכדי לדעת אותה צריך להגיע לעמ' א-3 ואילך של הארץ, כאשר הרוב נחשף אני מניח רק לתקשורת האלקטרונית ולעתונים אחרים.
וכבר התפרסמו כמה וכמה מחקרים של דני דור ושל ארגון קשב על איך התקשורת מבנה את הנרטיב הזה…
במילה אחת, אסתי: תעמולה.
בשלוש מלים: תעמולה, תעמולה, תעמולה.
מתישהו אתיישב לכתוב על זה משהו מעמיק יותר. זה מתבשל.
אולי לא הסברתי את עצמי טוב, אבל מה שאני לא מצליחה להבין זה לא את ההצדקה ה"מוסרית" להרוג ערבים ומה שיותר, אלא את חוסר היכולת לראות את מה שהיה ברור מההתחלה – שאין סיכוי לנצח במלחמה כזאת ושכל כניסה אליה תוציא אותנו במצב מדיני, פוליטי וצבאי גרוע יותר.
וזה אצל אנשים אינטליגנטיים ביותר כמו עופר שלח שאי אפשר להאשים אותו בכוחנות יתר (ונכון שהוא התפקח די מהר, אבל עדיין)
כלומר – תגידו שאתם רוצים נקמה. שנשבר לכם הזין מהערבים המחורבנים האלו ואתם מוכנים להוציא לעצמכם עין כדי להוציא להם שתיים – אבל להיות משוכנעים שפעולה כזאת או מלחמה אחרת תשיג איזה יתרון או איזה פתרון?
לא מבינה את זה בשום אופן.
אסתי, יש כאן אני מניח הרבה שאלות של פסיכולוגית יחידים והמונים. אחד הדברים שאת שומעת שוב ושוב זה המשפט שאי אפשר לא להגיב כאשר יורים עליך. אני כמובן שואל במקרים כאלו האם צריך להגיב גם תגובה שצפוי שלא תפסיק את זה שירו אליך ותגרום לכך שבטווח הקצר והארוך יוכלו להמשיך לירות עליך ואף תגביר את השנאה והרצון לירות עליך.. אבל לפעמים נדמה לי שהאינסטינקט הזה ש"אנו חייבים להגיב" "חייבים לעשות משהו" משבש את הדעת, כמו גם אולי התקווה הזו שנשיג משהו – את זוכרת את הדיון הזה אצלי כאן… שגם את השתתפת בו
http://www.notes.co.il/gross/52028.asp
על האריק השרון הקטן בכל אחד מאיתנו
וגם על ההשתוקקות לחשוב שאולי …
אז כנראה אצל חלק מהאנשים הצד ההוא של המוח- או חוסר המוח? – מנצח?
מה שמדהים שאחרי זה מה שלומדים נשכח, כלומר אנשים במעגל משפחתי וכו' ששיבחו את זה שאמרתי שמלחמת עיראק של בוש לא תגמר בטוב ומלחמת לבנון השנייה לא תגמר בטוב, ואיך אז מהתחלה היה צריך להקשיב לי, כבר שוכחים את זה כשמתחילה מלחמה חדשה בעזה…
אני אגב לאחרונה כשאנשים אומרים לי "אבל חייבים לעשות משהו" מייד אומר,
"נכון!!!
לפתוח במומ על סמך היוזמה הסעודית מייד
וגם ממשלת אחדות פלסטינית על סמך מסמך האסירים"
וכו וכו
הפוסט הזה לא נכתב כדי "לחגוג" את חדוות ה"אמרתי לכם". העניין הזה הוזכר בחטף במשפט אחד. נושא הפוסט הוא לא מה קרה בינואר בעזה, אלא מה קורה עכשיו, למה ישראל מונעת בעקביות את שיקום ההריסות. צריך לראות את "עופרת יצוקה" כחלק מרצף עקבי. "עופרת יצוקה" נגמרה. עכשיו השמאל חייב להיאבק במצור, בכל כוחותיו. כי המצור הזה יביא עלינו את המלחמה הבאה.
ויוכלו לשכן בו אנשים בלי קורת גג במקום שיהיו בחוץ בגשם.
?
של הקומונרז. יש גם הסבר אחר לתופעה שאת תוהה עליה. פעם בני ציפר, שאני לא ממעריצותיו, כתב על זה פוסט שלם, איך גם הישראלים וגם הפלשתינאים יודעים שאם יפסיקו לרגע את מצעד הדמים והבכיינות המפוארת, אנחנו פשוט נהפוך לאזור כמו צצניה או אלבניה. סתם מקום מפגר, מוכה הזנחה ואלימות, שאין בו כלום, והוא לא מעניין אף אחד.
כלומר, תשומת הלב השלילית מהווה גם בונוס, ככה ישראלים מוזמנים לאקדמיות הזרות, וכולם גדלים במימדיהם למשהו "חשוב" לטוב ולרע. יש הרבה מקומות בעולם עם סכסוכים בלתי פוסקים, שפשוט לא מעניינים אף אחד. בישראל כל פיפס, כל סרבן וכל בלוגר הופכים לאייטם בגארדיאן, כל סרט קומיקס מועמד לאוסקר וכולי. יש בונוס אדיר להיות בשר תותחים, משלמים ליטרת בשר, וגוזרים קופון. כמו בספר ההוא, שכחתי את שם הסופרת הישראלית, על העיר שכל יום הקריבה שלושה ילדים קטנים כדי להמשיך לשרוד. העדר מבין בחוש, שהרבה פריווילגיות תלויות בהמשך ה"סכסוך". וגם למוכיחים בשער יש תפקיד.
השאלה למה אנשים ממשיכים להתיש עצמם בסכסוכי דמים שלא מובילים אפילו להכרעה היא כלל אנושית. ולא ייחודית לישראל. אדם היה מצפה, אולי, שהיהודים יפגינו איזו חכמה יתרה לפי היומרה, אבל כניראה שזה לא תקף בעניינים האלה.
ברצון להאמין שהצורך להגיב יעשה הפעם משהו.
הבעיה אייל, שכשאני עונה את אותן תשובות שאתה עונה זה חוזר ללופ ה"אין עם מי לדבר" וכו'
ואיריס – תשובה מהטריבונה – לדעתי את מכתוונת לגבעת ווטרשיפ, רק שזה לא ספר ישראלי וזה לא ילדים אלא ארנבים. אבל אם זה היה ספר ישראלי נראה לי מתאים ביותר לאורלי קסטל בלום.
אזרחי ישראל מרגישים שהכנסנו להם באבואבוה. לכן, למרות הקסאמים והמטענים, למרות שהמצב לא השתנה, הציבור מרוצה.
אסתי – אכן יש לופ.
ואגב לגבי תשומת הלב שאיריס דיברה עליה, לא לגמרי הבנתי את הטיעון שיש אינטרס לשמר את מעגל הדמים מחשש שאף אחד לא יתעניין, כאשר באותה פסקה נאמר שיש מלא סכסוכים שאף אחד לא מתעניין בהם. מצד שני זה לא פעם ראשונה ובטח לא אחרונה שאני לא מבין.
אייל, הטיעון היה של בני ציפר, אולי לא הבאתי אותו במלואו עם האוירה. ההבדל הוא בהשקעה הניכרת בתעמולה בינלאומית בקשר לסכסוך. הרי תיאורטית הפתרון נעוץ בין הצדדים עצמם.
ממש אחרי המבצע בעזה התפרסמה ידיעה שישראל גברה על צרפת במכרז יוקרתי נידמה לי בסינגפור במכירת מערכת התראה משוכללת של אלתא. למיטב ידיעתי, ובמקרה לגמרי, המערכת הזו נוסתה במבצע עופרת יצוקה. שווי המכרז הזה היה כמאתיים מיליון דולר, ואני משערת שהוא מוביל למכירות גדולות יותר במקומות אחרים. אז אם עושים חשבון כלכלי נטו, של המבצע כנסיין מערכות ראייה נאמר, או נחיה, אפשר גם להבין את התמיכה האמריקאית כולל מצד המפלגה הדמוקרטית. השאלה איך מתמודדים עם משוואה כזו. הטענה שלי, ש"עמישראל", בגדול , מקשיב לסבטקסט הזה ולכן נענה לקריאות הקרב ועושה "כאילו" הוא מאמין לעילות הגלויות. הקשר בין הפרנסה לסכסוך מאד ישיר, ולמעשה היום מקור הפרנסה היחידי המשמעותי הוא תעשיית הנשק ותעשיות הלוואי שלה.
אך לדון בתעשיות הנשק בישראל שקול להתאבדות, ואין שום אפשרות להעלות מידע על היקפי הסחר, טיב העסקאות, ניסויי נשק וכולי.
תעשיית הנשק מפרנסת גם את "תעשיית" זכויות האדם וכולי, כלומר, המימון והמוטיבציה לתמיכה בינלאומית בביקורת חברתית קשור ונובע מיחסי המסחר בנשק בין המעצמות לבין ישראל.
כשמנהלים מבצע תוך פזילה לבחירות. כשרועדים מפחד כאשר קבוצה קטנה של בוגדים זועקת על פשעי מלחמה. כשמתחילים לספור מהרוג הראשון אצך האויב את קורבנות הפשעים במקום להבין כי בעזה היו צריכים להרוג לפחות 130,000 ולא 1300. כאשר הורסים רק 14,000בתים במקום
40,000
רק כשיעלה שלטון עשוי מפלדה שלא ישכח לטפל בבגידה מבית לפני שהוא מטפל באויב יש לנו סיוכי אם לא עדיף שעבור לנשק גרעיני
כתוב טוב מאוד
על היכולת שלך לא להיאלם דום מרוב ייאוש, תסכול או סתם חוסר מקוריות ולהמשיך לכתוב היטב את המובן מאליו.
חבל רק שבנטייה שלך לצבוע הכל בשחור ולבן ולחלק את העולם לטובים ורעים הפסדת את האופציה של באמת לשכנע מישהו ועברת לנהל דיון מסעיר עם אייל גרוס ואיריס. אפקטיבי לאללה, מה אני אגיד.
http://www.notes.co.il/gross/53581.asp
מי שלא אכל פסטה יכול כמובן לפנות להאג ולטעון שפשענו פשע מלחמה כנגדו…
ברור.
הרי בסעיף X לאמנת Y כתוב מפורשות: אספקת פסטה שוטפת לשכניך הינה חובתה של כל מדינה החתומה על אמנה זו (וישראל כמובן חתמה על אמנה Y) והמנעות מאספקת פסטה בניגוד לסעיף זה הינה פשע מלחמה.
כתוב, שחור על גבי לבן
בשום מקום לא נרמז שמדובר בפשע מלחמה. רק בהתעללות שבינה לבין צורכי בטחון אין שום קשר.
וישראל גם לא צריכה "לספק" פסטה לעזה. רק לפתוח את המעברים ולהסיר את המצור. מי שיספק את הפסטה זה עניינם, לא ענייננו. גם הכסף שלהם, לא שלנו.
אז זה לא פשע מלחמה?
אם ככה אז מותר לנו למנוע מעבר הפסטה. ועל מה הטרוניה?