Skip to content
7 בפברואר 2009 / עידן לנדו

"מה שאנחנו עושים הופך להיות החוק"

בסוף השבוע הסביר אסא (קולון®) כשר למה זה היה לגמרי מוסרי ולגמרי בסדר להרוג מאות אזרחים בעזה כדי לא לסכן חיילים. זאת במסגרת "תפיסת מידתיות" חדשה, שקולון® כשר גיבש לפני 6 שנים כדי להצדיק את הסיכולים הממוקדים. אלה, כזכור, מעולם לא היו כל כך ממוקדים, אבל לעומת הממוקדות של הפגזות צה"ל בחודש האחרון – לניתוחים כירורגיים ייחשבו. קולון® כשר לא פירט האם זרחן שפוגע בעור ואז מחלחל פנימה ואוכל את הכליות והכבד של הקורבן גם הוא בגדר "המידתיות החדשה", או מחיקת משפחות שלמות (עם או בלי אזהרה מראש, מה ההבדל).

בכל מקרה, אסא (קולון®) כשר מזמן איננו איש מוסר או אינטלקטואל ביקורתי. הוא אזרח עובד צה"ל, במשכורת, שמדריך את הצבא לא פחות מאשר הוא מדברר אותו. האם שמעתם ממנו מילת ביקורת אחת על הצבא או הממשלה ב-10 השנים האחרונות? אחת? אסא (קולון®) כשר הוא אבקת כביסה (אמנם עם מלבין), ועם אבקות כביסה לא מתווכחים.

משפט אחד שלו צד את עיני – "מה שאנחנו עושים הופך להיות החוק". לאוזניים שלי זה נשמע כמו משהו שאוגוסטו פינושה או פול פוט היו חותמים עליו. המשפט הזה בעצם אומר הכל, וגם מבהיר למה אין טעם בוויכוח. מי שבכל זאת מתעקש להבין עד כמה חלולה הארגומנטציה האתית של קולון® כשר מוזמן לעיין במסה הביקורתית של ענת מטר, "מה מאפשר את אסא כשר" ("מטעם" 6, יוני 2006).    

לאור זאת אני מעלה מחדש רשימה שפירסמתי לפני 5 שנים, כשקולון® כשר גיבש את "הקוד האתי" לסיכולים הממוקדים. בחלוף 5 שנים, אני קצת מתבייש בנאיביות של הרשימה הזאת, שנראית לי חלבית לנוכח מה שצה"ל חולל בעזה. בעצם, זאת סיבה מספיק טובה להעלות את הטקסט הזה שוב – לגלות כמה היינו נאיביים רק לפני 5 שנים. כמה מהיר היה הסחף למטה.

זוכרים שהיו פעם ויכוחים סביב המושג המעורפל הזה, "פצצה מתקתקת"? זוכרים שצה"ל לפחות ניסה לטעון (גם אם לא בהצלחה) שכל סיכול ממוקד מעוגן במבחן הזה? מי בכלל נזקק להצדקה הזאת היום? 1.4 מיליון תושבים יש בעזה – וכולם פצצות מתקתקות בעיני פילוסוף (הו, מי יגול עפר מעיניך, סוקרטס) הבית של צה"ל. עד שאני אכתוב את הסאטירה על תפקידו של קולון® כשר ב"עופרת יצוקה", הוא כבר ינסח את הקוד האתי הבא, שיצדיק את השמדת כל אוכלוסית עזה בהפצצות שטיח. אין לי סיכוי מולו.

—————————————————————————————————————

הפרופסור והילד שבצריף

(יום שלישי, 1:50 בצהריים, רשת הקשר של טייסת מסוקים XXX)

טייס: רגע, יש לנו בעיה.
בור פיקוד: מה הבעיה, גרזן?
טייס: אני רואה צריף בחצר האחורית של הבית.
בור פיקוד: נו?
טייס: לא אמרו לנו כלום על צריף. בתצלומי אוויר לא היה צריף.
בור פיקוד: אז יש צריף, מה זה חשוב. אתה נעול על המטרה?
טייס: מהחלון של הצריף מציץ ראש של ילד. בן שבע-שמונה.
בור פיקוד: אה, אני מבין.
טייס: אם אני מרים את הבית, הצריף הולך איתו. אתם מאשרים את זה?
בור פיקוד: המממ… חכה רגע, גרזן.
(שתיקה. התייעצות קדחתנית בבור)
בור פיקוד: תשמע, צריך להתקשר לפרופסור. אתה תמשיך לחוג למעלה, אוקיי?
טייס: טוב, רק תתקשר מהר, הוא תיכף נכנס להרצאה.
בור פיקוד: מאיפה אתה יודע?
טייס: "מהאנוי לג'נין: הבטים אתיים בחישוף פרברים". כל יום שלישי בשתיים בצהריים. למדתי אצלו.
בור פיקוד: אה, יופי. אז בטח יש לך את הקוד האתי.
טייס: לא זז בלעדיו. אבל חיפשתי, לא כתוב כלום על ילד בצריף לא מזוהה. כתוב רק שצה"ל מקפיד על כבודם של הפלסטינים ואינו פוגע שלא לצורך במי ש…
בור פיקוד: טוב, טוב, הנה הוא על הקו.
פרופסור: הלו?
בור פיקוד: שלום פרופסור, כאן הבור. יש לנו גיחה מעל חאן-יונס, סיכול ממוקד, הטייס אתי בקשר עכשיו. המטרה זה וואליד אבו-רנין, שהוא שכן של הגזבר של התא הצפוני של גדודי אל-קסם, ופעם אפילו ראו אותו מנשק תמונה של אל-אקצה. בקיצור, פצצה מתקתקת.
פרופסור: ברור.
בור פיקוד: הבעיה של הטייס שלנו היא שהוא זיהה צריף ליד הבית, ובתוכו יש בלתי מעורבים.
פרופסור: איך הוא יודע שהם בלתי מעורבים?
בור פיקוד: גרזן, איך אתה יודע שהם בלתי מעורבים?
טייס: הילד יצא מהצריף. הוא אוכל עכשיו תפוח ובועט באבן.
פרופסור: איזה סוג של אבן? אבן תמימה או אבן עם פוטנציאל חבלני?
טייס: לא יודע. נמאס לו מהאבן. הוא מתיישב עכשיו ונשען על הקיר של הצריף.
פרופסור: שומעים תקתוק?
טייס: מה?
פרופסור: אני שואל אם שומעים שהילד מתקתק. כמו פצצה מתקתקת, אתה יודע.
טייס: פרופסור, כל מה שאני שומע כאן זה הטירטור של המסוק שלי.
בור פיקוד: מה המרחק של הילד מהמטרה?
טייס: בערך 15-20 מטר.
בור פיקוד: פרופסור, 15-20 מטר, זה בגבולות הסיכול הממוקד?
פרופסור: חכה שנייה, אני פותח את הטבלאות שלי.
(רעשים לא מזוהים בטלפון)
פרופסור: טייס, תגיד לי, הילד נראה לך רעב?
טייס: חזור שנית?
פרופסור: אני מנסה לדעת האם הוא אכל עכשיו בחברת המסוכל או לא. אם הם אכלו ביחד, הילד בוודאי סייע לו בדרכים שונות ומגוונות: מזג לו שתייה, העביר לו את הפיתות וכיוצא בזה. ואז כמובן, בתור סייען, הוא חלק ממעגל הטרור. אבל אם הוא לא אכל איתו… בעיה. דרוש נימוק טוב מאד כדי להרוג ילד רעב.
טייס: לא יודע אם הוא רעב או לא. הוא גמר את התפוח עד הסוף. זה עוזר?
פרופסור: נו באמת, אני מנסה לפתח כאן טיעון שיטתי, שמושתת על אדני ההיגיון והמוסר, ואתה מקשקש לי על תפוחים.
בור פיקוד: פרופסור, מותר להרוג ילדים?
פרופסור: לא, לא אמרתי שמותר. אמרתי שזה כשר.
בור פיקוד: אבל קצת מסריח, לא?
פרופסור: כשר, כשר.
טייס: הדלק שלי עומד להיגמר.
בור פיקוד: תמשיך לנוע במעגלים. בענייני מוסר אנחנו לא מתפשרים. לא זזים בלי פתק מהפרופסור.
פרופסור: תודה, תודה. תשמע, טייס, זה לא נראה לי טוב. ועוד דקה אני חייב להיכנס להרצאה.
טייס: "מהאנוי לג'נין"?
פרופסור: לא, זה קורס חדש. "הפצצה תמיד צודקת: הבטים אתיים באידוי אזרחים". מה אמרתם על המסוכל?
בור פיקוד: שכן של גזבר של…
פרופסור: כן, כן.
טייס: הילד קלט אותי. הוא עוקב אחרי בעינים שלו.  
פרופסור: טוב, אני קובע, מתוקף היותי אתיקן ולוגיקן, שאין לך סמכות מוסרית להטיל את הפצצה.
בור פיקוד: מה? למה?
פרופסור: זה באמת ייקח לי יותר מדי זמן להסביר לכם. אני מצטער, לא הכל מופיע בקוד האתי. יש חלקים חסויים.
טייס: יש מוסר חסוי?
פרופסור: מי שצריך לדעת יודע. מי שצריך לחיות, חי. ומי שלא, לא.
בור פיקוד: טוב, גרזן, אתה מתקפל. אחורה פנה.
טייס: תשמעו, בדיוק יצאה קבוצת אנשים מהצריף, שמונה אנשים. שלוש נשים, זקן אחד, שני ילדים, ושני צעירים. הצעירים נושאים מרגמת קסאם.
פרופסור: דפוק את כולם. אני חייב לטוס לשיעור.

27 תגובות

להגיב
  1. שאולי / פבר 7 2009 15:46

    גם הכינוי המשונה לאסא כשר, גם הטיעונים וגם הפיליטון האוילי שצירפת.

  2. רונית / פבר 7 2009 15:53

    אתה יורד לרמה של הטמבל שירד עליך אז, מה שמו, עם הכינוי הזה לאסא כשר.
    אני שומעת את כעסך, אבל אחת: זה לא מצחיק, ושתיים: זה לא עושה לך כבוד.
    ילדותי ומיותר.
    לכבודך לערוך את זה ולוותר על זה. (כלומר פעם אחת מילא, אבל כל פעם ועם הקופירייט? תעשה לי טובה).

  3. אייל ניב / פבר 7 2009 16:28

    בראיון עם כשר הוא מצהיר בבירור, שלא-רק שאין הבדל בין אזרח וחייל, אלא הוא מעדיף הרג אזרחים של הצד השני בכול מקרה שזה מציל חיי חיילים.

  4. עידן / פבר 7 2009 16:59

    ושאולי – לא היו כאן כל טיעונים. גם כשר לא מעמיד טיעונים, רק מכריז ומחוקק. אני באמת חושב שהוא לא ראוי לויכוח, זה רק יעניק לו מכובדות אינטלקטואלית. אני לא מתווכח איתו יותר משאני מתווכח עם ליברמן.

  5. איריס / פבר 7 2009 17:12

    יפה כתסת, כרגיל, ואכן מעורר מחשבות נוגות על הנאיביות בעבר, לא רק שלך. השאלה היא אם במקרה אסא כשר היה מהגר לברמודה לפני עשרים שנה, אם צה"ל היה נוהג אחרת או שהיה מוצא משגיח כשרות אחר או מסתדר בלי.
    אני נזכרת במעומעם בכינוס או מעין פגישה לפני המון שנים בירושלים, שבה הוצג לראשונה הביטוי "פצצה מתקתקת" בהתרגשות רבה, בדיון של הועד נגד עינויים וכמה ארגונים דומים. למיטב זכרוני, הדיון התנהל יותר כמו ועדת האתיקה היועצת לצה"ל, ולא כמו ארגון מחאה לא ממשלתי. כזכור, אז עוד גביזון נחשבה לשמאל חתרני, ומן הועד של העינויים ונידמה לי גם אחד מהאגודה לזכויות האזרח דאז, ישבו אנשים (שיושבים שם עד היום) שניראו כמו…איך לאמר, אנשי שב"כ או צבא. אחרת גם קשה לדעת מאיפה הם ידעו על הדברים המתבשלים במרתפי החונטות. אלה היו מעין דיונים סגורים, ואני תמיד תהיתי אם זה היערכות של המוחים נגד הצבא או בעצם היוועצות של הצבא עם המוחים המקצועיים כדי לעקוף את המוקשים.
    כך שאסא כשר אינו שונה במובן זה כמעט מכל ארגוני זכויות האדם בישראל, המשמשים כיועצים, וזה נעשה בכל מיני דרכים נלוזות, עקיפות או ישירות. ואגב, אינני מאשימה, כי הממסד הבטחוני יוציא ממך את הייעוץ אם תרצה או לא, בדרך ישרה או מעוקלת, בתשלום או בהתנדבות. זה מה שנקרא "יחסי כוח" ושיתוף פעולה כללי.

    אני כהרגלי מוסיפה את ההיבט הפשיסטי פנימי, כלומר את מידת הכפיה והמניפולציה המופעלת ממערכת הבטחון (ובעלי ההון המפיקים ממנה הון) על האזרחים, וכמו בכל פשיזם, כידוע, כולם רק מילאו פקודות, וזה למרבה הצער גם נכון.
    צריך להגיד תודה על כל יום שבו השררה מותירה בידיך לפחות את המוסר, גם אם לקחה כבר את החיים.
    מה שמעודד אותי לפחות במצב הנוכחי זה שכל כך הרבה מסיכות נושרות, מה שהיה נסתר הופך גלוי . זה לא נעים, אבל האמת משחררת במידה או אחרת.
    בעיקר נושרת המסיכה של "דמוקרטיה" מעל חברה שאף פעם לא היתה חופשית, אבל נהגה להפיץ את המיתוס, כך שנוח היה לייצר "שעירים לעזאזל", שיח דיכוטומי של טהורים מול רשעים, "חברה אזרחית" מול "מערכת הבטחון" וכולי. המבצע האחרון היה משחרר במובן העכבות שהותירה את ההצגה המעיקה הזו על כנה. עכשיו המצב ברור, מה הלאה ? היינו במשפטנית בלונדינית שבוע שעבר, והגענו לפרופסור זקן ושכול לפילוסופיה, מה הלאה ? מה עוד נגלה ??

  6. שאולי / פבר 7 2009 17:30

    א. לאסא כשר בהחלט יש טיעונים. פשוט צריך לקרוא אותו.
    ב. גם לך יש טיעונים שמוסתרים בטקסט. חבל שלא הבאת אותם באופן ישיר בלי הלבוש שכאמור לא אהבתי.
    ג. לומר שאסא כשר לא ראוי לויכוח זה לא משכנע. ותסלח לי, זה ילדותי. אסא כשר בהחלט ראוי לויכוח. הטיעונים שלו כבדי משקל ומשכנעים. האיש בהחלט מומחה לאתיקה ויודע לטעון היטב. למעשה הטיעונים שלו כל כך משכנעים עד ש בדיונים המתנהלים כעת בין מומחים וקובעי מדיניות במשפט בינלאומי בעיקר בארצות הברית אך גם באירופה, הנוגעים לצורך או אי צורך לשנות הגדרות הלוחמה בשל אופיה של לחימה נגד טרור, העבודה של כשר מקבלת משקל משמעותי. לכך אגב הוא התכוון כשאמר ש"מה שאנחנו עושים הופך לחוק". אתה יכול לא לאהוב את זה אבל אתה חייב להתייחס לזה ענינית.

  7. אזרח. / פבר 7 2009 17:38

    הצלול והבהיר.

  8. ערדי / פבר 7 2009 18:07

    עלוב ופאתטי.

  9. עידן / פבר 7 2009 18:08

    לא כל מי שמשתמש בכל משפט שני ב"נימוק" או ב"אנליזה לוגית" הוא טוען רציני. כשר עשה את הכשרתו הפילוסופית פלסתר, ובאמצעות שימוש ברטוריקה פילוסופית (שטחית, יש לומר) הצליח להרשים אנשים כמוך וכמו אחרים, כאילו יש לו "טיעונים". מה שיש לו זה מחוייבות פנאטית להצדקת כל אקט צבאי. אחר כך הוא "תופר" את ה"טיעון".

    כל זה שקוף למי שטורח לקרוא אותו, אבל באמת משעמם. אותי הרי קשה להאשים שאני לא אוהב להתמודד עם טיעונים – רוב הפוסטים בבלוג הזה הם ארגומנטטיביים. רק מיעוטם סאטיריים. אם החלטתי להגיב לכשר בסאטירה, זה רק משום שלא מצאתי בדבריו טיעון אמיתי. ובטח שאני לא "חייב" להתייחס אליו עניינית. מי שלא מתייחס עניינית לשיקולים מוסריים זה כשר, לא אני. זאת אגב הסיבה לשינוי הטרמינולוגי – ממוסר (עניין אנושי, שאינו מסור למומחים) ל"אתיקה" (דיסציפלינה פסבדו-טכנית, שרק "מומחים" כגון כשר רשאים להתבטא בה, והשאר אמורים להתבונן בהם בייראה ולשתוק).

    ואחרי כל זה, אני שוב מזמין אותך לקרוא את המסה של ענת מטר, ש"מתמודדת עניינית" עם כשר.

  10. שאולי / פבר 7 2009 18:21

    כפי שציינתי לא רק אני סבור שטיעוניו עניניים. האנשים שמנסחים את החוק בנושאים אלו גם הם סבורים כך. אני לא קורא את הבלוג שלך כדי להתענג על הסאטירה. אני באמת רוצה לשמוע דעה מנומקת נגדית לדעתו של כשר. זה לא קרה. אגב, לגבי הירידה שלך על הדיסציפלינה של כשר, פה יכול בקלות להכנס הביטוי על ההוא שגר בבית זכוכית. לא לפני הרבה זמן ניסו ביו-סי-אלאיי להפטר מהדיסציפלינה שלך בטיעונים דומים.

  11. אבנר / פבר 7 2009 18:29

    לדעתי דווקא חשוב מאוד להתווכח אתו – לא כי הוא ראוי לכך, אלא משום שההשפעה של הקזואיסטיקה שלו היא ככל הנראה עמוקה מאוד. חבל מאוד שמתוך תמהיל של רחמים והתנשאות אינטלקטואלים ישראלים לא טורחים לצאת נגדו ולהפריך את השטויות שהוא מייצר. המאמר מ-2003 לא היה מקבל ציון עובר באף מבוא לתורת המוסר בשנה ראשונה. אבל אף אחד לא רוצה להוריד את עצמו לרמה של כשר, ולכן הוא ממשיך להשתולל (המסה הנפלאה של מטר אינה עוסקת בטענות שלו, אלא בתופעה).

  12. שאולי / פבר 7 2009 18:38

    הלכתי לקרוא אותה בעקבות המלצתך. מה יהיה אתכם תגידו לי?

  13. דב הלמנובסקי / פבר 7 2009 19:29

    פילוסופי או של המשפט הבינלאומי .ממילא גם אם יש הסברים זה לא יעזור לנו מול ההוקעה מבית שאתה אחד ממיצגיה המתועבים ולא מול ההוקעה בעולם. צריך לאמץ קוד ברברי פשוט-אנו עושים מה שטוב לנו ואם זה כרוך בהשמדת רצועת עזה כולה-אז זה מה שיהיה.
    לקח השואה הוא שהעולם בהחלט יסבול את השמדת עם היהודי כמו שהוא סובל כל השמדת עם מאז [ראה דארפור למשל. המסקנה היא שאם חפצי חיים אנו אנו חייבים להגיב בטבח מהמם על כל פגיעה. זו הסיבה שהרג של 1300 בעזה היא אפסי. ההרג היה צריך להסתכם במספר גבוה הרבה יותר-בנוסף אנו חייבים להפסיק למצמץ להתנצל או להסביר וכן כמובן לטפל בבגידה מבית.
    העולם הערבי חייב להבין שבסוף -אם נעמוד בסכנה ממשית אנו נשמיד אותו בנשק גרעיני ונפטור את העולם מעונשה של הזוהמה האסלאמית

  14. עידן / פבר 7 2009 20:33

    הנה לכם: התגובה של דב משקפת לדעתי את המנטליות האמיתית של אסא כשר. הוא כמובן לא יגיד אותה במלים האלה, סוף סוף הוא קרא קצת אוסטין וסרל, אבל אני לא רואה הבדל מהותי בין דב לאסא מבחינת המחסומים המוסריים, או היעדרם.

    עכשיו, רובכם ודאי (אבנר, למשל) לא הייתם מצפים שאתווכח עם אדם כמו דב. משהו בשפה שלו דוחה אותכם. אבל משהו בשפה של כשר אולי מושך אותכם לויכוח.

    אני דווקא מעדיף את דב הגלוי על אסא הנפתל. לא אתווכח עם אף אחד מהם, אנו שייכים לעולמות מוסריים שונים בתכלית. אני מסכים שיש מקום לויכוח כזה, אבל תרשו לי לבחור במה להתרכז בבלוג שלי ומה להשאיר לאחרים.

  15. אבנר / פבר 8 2009 00:19

    אם לדב היתה ההשפעה שיש לכשר, גם איתו צריך היה להתווכח.

  16. אלון / פבר 8 2009 00:40

    אני חושב שאסא כשר מתגלה כפילוסוף סוג ב בדרך כלל,

    אבל לא התמודדת בכלל עם נימוקיו.

    פוסט מטופש ילדותי ומביך במיוחד למי שלא רוצה למות טיפש.

    ורק להבהיר כמה שאתה מוטה אג'נדה ורק כיסוי לעמדה אמיתית אני אראה איך אתה מוציא מהקשר דברים שנאמרו:
    אתה אומר שהוא אומר "מה שאנחנו עושים הופך לחוק", וכשר מתכוון לכך שהמשפט הבינ"ל מעוצב ע"י התנהגות המדינות, כל משפטן מתחיל לומד שאחד ממקורות המשפט הבינ"ל הוא ה"מנהג" (כלומר מנהג המדינות). לכן זוהי אמירה עובדתית נכונה ומדויקת בהקשר שלה.
    ואתה מתייחס לזה כאמירה זדונית רשעית לא מוסרית כאילו פינושה היה אומר אותה, יעני "הכל מוצדק, צודק ומוסרי, רק אנחנו צריכים להחליט מה זה", שזה כמובן לא הקונטקסט שבו הובאה האמירה הזו, כלומר האמירה לא הייתה "אם אנחנו יוצרים את החוק, אז כלום לא מגביל אותנו", אלא ש"אם אנחנו יוצרים את החוק, אז החוק הזה בגבולות ובכפוף לאיך שיוצרים/משנים אותו, לא מגביל אותנו". עובדתית זה נכון. ומוסרית אין טעם להתייחס לזה אחרת ככל שאין טעם בגינו ניתן להניח שהמצב הקיים מוסרי יותר מהמצב החדש, וזה כאן כל הדיון, ולכן במסגרתו, אין טעם כזה.

    בקיצור, אתה דמגוג, תשתכלל במתודה, בידע וכו'
    ואז אולי גם העמדות שלך ישתכללו

    כרגע אתה פשטני מידי כדי לדבר על מציאות מורכבת
    (מרמת המורכבות שאתה מסתכל על הדברים לדבר על המציאות הפוליטית במזרה"ת זה כמו לתת לילד בן 4 לדבר על פיזיקה גרעינית….)

  17. נעה / פבר 8 2009 04:42

    מה ש"יפה" זה שגם הורים שכולים לא מרוצים מאסא כשר.
    בסופו של דבר נביא שקר מתגלה.

  18. דב הלמנובסקי / פבר 8 2009 05:23

    אני לא מתיימר בכלל להיכנס להנמקות פילוסופיות ומוסריות ובכלל לא מבין מהיכן לאסא כשר או לך סמכות מקצועית לקבוע הלכות בנושאי מוסר.האם דיון בכללי מוסר הפך להיות תחום התמחות מקצועי

    אתה צודק שוב . בין העולמות שלנו לא ייתכן
    מפגש ובוודאי שלא הידברות. תיתכן רק מלחמה שכן אני רואה בעמדותיך משהו שמסכן את קיומי ואת קיום משפחתי ועל מנת למנוע סיכון כזה לא אכפת לי שהעולם כולו יעלה בלהבות

  19. עמרם / פבר 8 2009 06:58

    את האתיקה של כשר ושות' אפשר לתמצת במשפט אחד : מותר לרצוח ילדים של רוצחי ילדים. התפיסה המחרידה הזו מוכשרת על ידי הוגים-בגרוש כמו כשר, ובדעת הקהל היא מובנת מאליה וכלל אינה עולה לדיון

    היא אחותה, אגב, של האמת המוסרית הפשוטה: אם אין צדק בכל מקום, שלא יהיה צדק בשום מקום. אותה תשמע בכל ראיון ובכל תגובה לביקורת מוסרית ישראל

    שתי העמדות האלה הן חרפה (והן גם מנוגדות לעקרונות ופרקטיקות יהודיות, אבל זה כבר דיון אחר)

  20. איריס ח. / פבר 8 2009 11:09

    לפני איזה שבע שנים יצא לי לשמוע הרצאה של אסא כשר בפני פורום של מגשרים. היה במשכנות שאננים דיון על כינון קוד אתי למגרשים ואסא כשר נתן הופעה מרשימה.
    אז נכון שחשיבתי אז היתה הרבה פחות ביקורתית מהיום, אבל האיש דיבר באופן כריזמטי ונתן לי את ההרגשה שאני חלק מדבר גדול שמתהווה. יודע לדבר.
    אחר כך כשהתחלקנו לקבוצות עבודה שדנו בכל מיני מקרים, ראיתי איך כל המהנהנים והמרוצים מכך שכשר סיפר להם כמה הם מוסריים וכמה חשוב לגשר ואיזה עולם חדש וטוב יצמח מזה, ראיתי אותם מכשירים.
    הם חשבו שנכון לעשות גישורים עם קורבנות ניצול מיני שיושתקו במקום עבודתן תמורת פיצוי נאה והשארת המנהל ושאר זוועות מוסריות.
    בקיצור: אני מניחה שככה נראות ההרצאות של כשר לפני אנשי צבא.
    יש לו יכולת רטורית של פאשיסט שמספר לך עד כמה אתה מוסרי בגלל שאתה דן על הדברים בגדול. הוא מכניס את זה לקונטקסט של פילוסופים גדולים, ובשביל אדם כמוני, שבחיים לא למד פילוסופיה, רק לחשוב שאני הולכת לעסוק במשהו שמילים כמו שפינוזה שייכות לשם, עשה הרבה. בטח ככה הרגישו ומרגישים אנשי הצבא.
    אני הייתי קוראת לו פרסיל ולא קולון.
    הוצאת אותו בזול.

  21. עידן / פבר 8 2009 12:48

    כן, הדברים שאת אומרת קשורים לנושא הרחב של עליית שיח "הקודים האתיים" על חשבון השיח המוסרי בחברה הישראלית. שני התהליכים הפוכים זה לזה, וקשורים עמוקות. כשר הפך את הקוד האתי (לצבא, למגשרים, לסוכני ביטוח, לתאגידים וכו'( לתעשייה שלמה, חיפוש קל ברשת יראה לך כמה כנסים יש על זה. פעם חשבתי להיכנס לעובי הקורה ולבחון כיצד הקודים האתיים האלה בעצם מגנים על בעלי הכוח מפני המנוצלים, על ידי תיחום מראש של גבול המחאה המותר. אבל זה פרוייקט גדול מאד. אולי כשיפסיקו כאן המלחמות.

  22. טלילה / פבר 8 2009 13:44

    מעניין שדווקא הפוסט הזה זכה לנזיפות בנוסח "ילדותי", "מביך", "מטופש" וכו'. אולי (שוב) פגעת בבטן הרכה… אני לא אופתע בכלל. הרי אנחנו מתקרבים כאן לשורש העניין – לרגע שבו נפל דבר בישראל ונקבע שמותר, ראוי ומוצדק לחסל אנשים בפצצות מהאוויר. לא מספיק אנשים הצטמררו אז (שולמית אלוני, כמדומני, היא מהבודדים שהעירו ומעירים על חוסר המוסריות הברורה של מחשבה כזאת) אבל אולי היום מתחילים קצת להבין לאן זה הביא אותנו.

  23. אלון / פבר 8 2009 16:34

    טלילה, כל מה שגילינו זה כמה רדוד השיח שלכם
    כמה לא מתוחכם.

    מתי לדעתך מותר להרוג ילד?

    זו הדילמה שעוסקים בה מקבלי ההחלטות שאתם מבקרים, ועד שלא תענו על השאלה הזו, איך תדעו שאתם מבקרים אותם בצדק?

    אז… מתי?

    (הכי קל זה להגיד אף פעם. אבל זה לא מוסרי)

  24. איתן לרנר / פבר 8 2009 22:00

    עידן שלום
    אני חוש/ב שתגובה כמו של דב הקוראת לרצח ומחיקה ומעודדת את המשך הטבח כמשהו נחשק ומצדק היא קריאה שהיה עליך למחוק מהבלוג גם אם אתה נהנה גילוי הלב שלו.

  25. עידן / פבר 8 2009 22:05

    תאמין לי שאני מוחק לא מעט תגובות, במיוחד כאלה שקוראות לרצח של אדם ספציפי (נגיד, לרצוח אותי או מגיבים אחרים). לא מחקתי את דב לא כי "נהניתי" מגילוי הלב שלו, אלא כי הוא באמת שירת את הטיעון שלי בצורה מופתית. לפעמים צריך לבלוע צפרדעים כדי להעביר נקודה כואבת, והבלוג שלי "מתחכך" בצדדים המכוערים של הישראליות, לטוב ולרע.

  26. אלעד-וו / פבר 8 2009 22:11

    זו שאלה דומה לזו שהיטלר ומנגלה שאלו. אם מישהו נולד נכה, האם מותר להרוג אותו (לטובתו!)? ואם כן, אז מה אם הוא נולד יהודי (שכידוע המדע המודרני מראה שזה גזע נחות וגם מסריח)?

    אתה רואה, אפשר לנהל דיונים מוסריים על כל נושא. זה מוסרי!

  27. אלון / פבר 9 2009 01:26

    על מה אתה מדבר?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: