מאזן ביניים: כך ניצחנו, עד שהפסדנו
רגע לפני שתילעס ללא הכר בקמפיינים של הבחירות, הנה סיכום מפורט ומתועד של מתקפת "עופרת יצוקה", כפי שהיתה באמת
השגים
אפס.
כמה לוחמי חמאס נהרגו? תלוי את מי שואלים. ההערכות נעות בין 50 ל-500. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (לא שלוחה של החמאס) מדווח על 179 חמושים הרוגים. בכל מקרה, ביחס לכמות החמושים של החמאס (לפחות 20,000, נכון לאפריל 2008) – מדובר בפגיעה זניחה. מלאי הרקטות אומנם הידלדל, אבל כמות האנשים לא, וקרוב לודאי שלהפך: המתקפה הצה"לית רק חיזקה את המוטיבציה להתגייס לחמאס, שעמד בה בלי להרים דגל לבן.
כמה מנהרות הושמדו? צה"ל טוען שבערך מחצית. כיוון שהיו יותר מ-800 מנהרות, זה משאיר עוד 400 פעילות. ממילא, אלה שנהרסו כבר עוברות שיקום בימים אלה, ההברחות כבר חודשו, למעשה כבר במהלך הלחימה, עסקים כרגיל, בדיוק כפי שהיה צפוי מראש. הישג קשה לראות כאן.
הצד הישראלי משתעשע באשליות אופטיות. אומרים לנו, "שוקמה ההרתעה הישראלית, ולראיה – הופסק ירי הרקטות". קודם כל – הראיה הזאת עדיין טעונת הוכחה לטווח ארוך. ובכל מקרה, אין בכך שום רווח, שהרי לאותה תוצאה בדיוק ניתן היה להגיע בלי המתקפה הישראלית. מיד עם תום הרגיעה, הכריז החמאס, פעם ועוד פעם, שהוא מעוניין להאריך את ההסכם בחצי שנה אם ישראל תקיים את הבטחותיה מיוני 2008. בשבוע שעבר הסכים חמאס לרגיעה שתימשך שנה, עם אפשרות להארכה, תמורת פתיחת המעברים. התגובה הישראלית היתה הכרזה חד-צדדית על הפסקת אש, אף כי חמאס התריע מראש שההכרזה אינה כובלת אותו – ודאי כל עוד נמצאים כוחות כיבוש ישראליים בעזה.
כלומר, לו היתה מטרת המתקפה הפסקת ירי הרקטות – ניתן היה להשיגה ללא המחיר האנושי והכלכלי העצום שהיא גבתה. מה שמעלה את החשד המוצדק, שהפסקת ירי הרקטות לא היתה מטרתה האמיתית של המתקפה (אלכס פישמן, היום ב"ידיעות": "שני הפרקים האחרונים [של המבצע] אמורים היו למוטט את החמאס, לאפשר השתלטות על מערך ההברחה לעזה, וממילא לשנות שם את השלטון").
צאו וראו, אם כן, עד כמה מוכנה ממשלת ישראל להרחיק לכת כדי לשמור על העיקרון הקדוש של "לא מדברים עם החמאס". היא מוכנה להתעלם מהסכמה ברורה של החמאס להפסקת אש ארוכת טווח תמורת פתיחת המעברים (חלק מתנאי הרגיעה המקורית ממילא); היא חותמת על הסכמים עם כל מדינות המערב לסיכול הברחות הנשק, ורק לא עם מצרים, שמשטחה מוברח הנשק (כלומר, עוד ספין ליצירת הרושם של "השגים מדיניים"); היא מסכנת ביודעין את תושבי הדרום, שיספגו עוד ועוד רקטות ממי שלא היה בכלל צד ב"הפסקת האש"; ואחרי כל אלה היא מתחצפת להכריז על הצלחת המבצע.
ותזכורת קלה בעניין המעברים. למה ישראל מתעקשת להחזיק אותם סגורים (למעט עזרה "הומניטרית")? אני בטוח שישראלים רבים מקשרים, אולי לא במודע, בין המעברים לבין הברחות הנשק. כמובן שאין קשר. על המעברים לישראל, ישראל מפקחת. על מעבר רפיח מפקח האיחוד האירופי, וממילא לא ניתן להעביר בו ציוד וסחורות, רק אנשים.
המעברים הם, בפשטות, עורק החיים של עזה. כיוון שעזה המרוששת לא מסוגלת לייצר למליון וחצי פלסטינים מספיק מזון וצרכים חיוניים אחרים, היא תלויה לחלוטין בסחורות מבחוץ. עד היום מערכות המים והביוב של הרצועה אינן פועלות כסדרן משום שישראל לא התירה להכניס חלקי חילוף למשאבות. גם זה חלק מסיכול הטרור?
במלים אחרות, הפלסטינים נאבקים כאן על הקיום עצמו, בעוד שישראל נאבקת על שוט הכיבוש. אולמרט, לבני וברק לא מעוניינים לשמוט מידם את הכלי האכזרי הזה, שמזכיר לפלסטינים כל רגע ורגע מי האדון כאן. הפלסטינים נדרשים להפסיק את האש מבלי שישראל מבטיחה לפתוח את עורק החיים שלהם. לא צריך להיות טרוריסט כדי לסרב לעיסקה המבזה הזאת.
ההנהגה הישראלית יודעת זאת היטב, וגם מודעת לכך שבסירוב להגיע להסדר הוגן, בשיחות ישירות עם החמאס, היא זורעת את זרעי ההתלקחות הבאה, ושוב מפקירה את בטחונם של תושבי הדרום. ואת שלומו של גלעד שליט. בציניות מסמרת שיער, שתהפוך מן הסתם לעמוד התווך של מערכת הבחירות, מנהיגינו "מחבקים" את תושבי הדרום, מצטלמים איתם, מביאים לשם תורמים עשירים ומבטיחים שהסבל נגמר. ואם הוא לא נגמר, נו, זה בגלל שהחמאס לא מכבד הסכמים (וביחוד הסכמים שנחתמו בלעדיו).
נזקים
1. 1,360 הרוגים פלסטינים, 13 הרוגים ישראלים. 5,500 פצועים פלסטינים, 770 פצועים ישראלים. יותר מ-20,000 בתים ומבני ציבור נפגעו חלקית או כליל. קרוב ל-100,000 פלסטינים שנותרו ללא קורת גג. נזק כלכלי לרצועה בהקף של 2 מיליארד דולר.
היה אפשר להפסיק כאן. הנזק הזה לבדו מאפיל על כל ההשגים (שאין), ולו גם המדומים. על כל המוות הזה, השכול, הנכות והסיוטים בלילות – אין כפרה. באמת שאין. אלא שברור לי שיש לא מעט ישראלים השמחים בנפול אויבם, או בנפול פצצות של טון על אויבם, והם אולי רואים בכל העניין הזה רווח נקי. לכן נמשיך.
2. העמקת האיבה והניכור בין הציבור היהודי והערבי בארץ. בהפגנות מחאה ברחבי הארץ נעצרו יותר מ-700 ערבים (בין שליש למחצית מהם קטינים).
3. סיכון יהודים וישראלים בחו"ל – אל-קאעידה קורא למוסלמי העולם לתקוף יעדים ציוניים.
4. תידלוק האיבה האנטי-ישראלית בעולם המערבי – עליה חדה במקרי אנטישמיות באירופה בעקבות המבצע, ישראלים אינם רצויים.
5. שוב קטיושות בצפון, ושוב, אחרי שנתיים וחצי שקטות (שני פצועים קל בנהריה).
6. דחיפת המדינות הערביות המתונות לזרועות אויבי ישראל – טורקיה, ירדן, וסעודיה מצננות את היחסים עם ישראל. קטאר מנתקת אותם. גם ונצואלה ובוליביה מנתקות את הקשרים. שוב אנחנו עם לבדד ישכון; מצורעי העולם התרבותי.
7. פסגות חדשות בהזניית שלטון החוק בישראל – המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית מתגלה כמכבסה של פשעי מלחמה (עוד על כך – בפוסט הבא בבלוג זה).
8. הנזק הגדול מכולם – ככל הנראה חיסלנו במו ידינו את שארית הפרטנר שעוד היה לנו בעזה, לשנים ארוכות. אותם פלסטינים שלא תמכו בחמאס, שקיללו אותו בשקט וייחלו להחלפתו בשלטון נאור יותר, שוחר שלום – הם כבר נואשו מאיתנו סופית. הילדים שהיו עדים לחורבן הנורא הזה יגדלו להיות עוד דור נטול תקווה, חדור שנאה לישראל – גם בלי הטפות החמאס. פיוס מתחיל באמון, והמתקפה הנוכחית על עזה ריסקה את האמון סופית. יעברו עוד שנים ארוכות עד שתושבי עזה ייאותו ללחוץ יד של ישראלי מבלי לחפש מאחוריה טנק או אף-16. ישראל, כדרכה, תעמיד פנים שעזה לא קיימת, ואולי תכרות הסכם שלום נפרד עם חבורת אבו-מאזן בגדה. גם האשליה הזאת תתפוצץ לנו בפנים.
ומה עם גלעד שליט?
אומרים לנו ששחרורו לא היה חלק ממטרות המתקפה. זה נכון רשמית אבל לא מעשית. בפועל, החיילים הפשוטים בדרגי השדה הרגישו שהם יוצאים "לשחרר את שליט", ושאבו הרבה מוטיבציה מהתקווה הנאיבית הזאת. מישהו דאג לתדלק ולפמפם את התקווה הזאת, חרף הידיעה שמדובר במניפולציה; מה לא עושים כדי לשכנע אנשים להטיל עצמם לשדה הקרב. האחווה והדאגה ללוחמים הם רגשות אותנטיים עזים – נכס ששום מערכת צבאית לא יכולה לתפקד בלעדיו. על כן היא רותמת אותם לצרכיה, לא פעם באופן ציני ודוחה (וראה פרשת המכתבים לחיילים שנזרקו לאשפה).
כעת מלחששים מסביבתו של אולמרט שפתאום יש נכונות לשחרר רוצחים רבים תמורת גלעד שליט. מקור בכיר אפילו הגדיר את זה כאחד מהשגי המבצע.
הבנתם את זה? לפני המבצע יכולנו לשחרר את שליט במחיר נמוך יחסית (בלי לשחרר רוצחים רבים). זה לא היה מספיק טוב, ועכשיו, בזכות המבצע, השגנו מחיר הרבה יותר טוב: גם נשחרר רוצחים רבים, וגם הרגנו עוד 400 ילדים על הדרך. הדברים אולי נשמעים קצת בדיוניים כרגע, אבל לאולמרט יש רקורד מוכח בתחום הספינולוגי. אם, הלוואי והלוואי, תתממש עסקת שליט לפני שאולמרט פורש, ולו גם במחיר שחרור 1,000 אסירים (אני הייתי משחרר הרבה יותר) – היא תוצג כהישג אישי של אולמרט, ואחד מהשגי המתקפה. אף אחד כבר לא יזכור שהיה ניתן לסגור את העסקה 3 שנים ומאות הרוגים קודם לכן.
"
הערות:
1. ביקורת שאינה מגובה בתיעוד וקישורים המשתווים למה שהובא פה – לא תיענה.
2. ביקורת לא עניינית – לא תיענה. למשל, תגובות בנוסח "למה אתה לא כותב על X", כאשר X הוא "הסבל של תושבי שדרות" / "אמנת החמאס" / "פרעות תרפ"ט" או כל X אחר שאין בו כדי להצדיק את החורבן האנושי והחומרי שישראל המיטה על עזה.
3. אז מה עושים? שלום עושים. יש מסמך האסירים, יש הסכם ז'נבה, יש היוזמה הערבית. ממש לא אכפת לי מה אתם בוחרים. רק תפסיקו כבר עם ה"אז מה יש לך להציע?".
לא למות טיפש 
חזק ואמץ על הקול האמיץ.
מח"ט גולני, מתוך כתבה במעריב:
גלעד שליט, הוא אומר, זה משהו שהוא מתמודד איתו כל הזמן. גם עכשיו, לפני הכניסה לעזה. הנה, אמר, הייתה לו פנטזיה. הוא נכנס ויוצא עם שליט. מחזיר את מה שנלקח ונחטף מהגזרה שלו ויושב על מצפונו מאז. "בפנטזיה ראיתי אותי חוזר עם גלעד שליט", אמר לי. "חד משמעית. חיכיתי לרגע שיגידו לנו'אבי, הוא נמצא פה, שם', ושנוכל ללכת להביא אותו. הייתי שמח להיות זה שישלחו אותו למצוא אותו".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/844/118.html?hp=0&loc=104&tmp=1028
בכך שהסיכסוך נותר העינו, והשנאה גדלה והשלום לא נראה באופק. יש מי שמרוויח מכך. זו אינה קונספירציה. זה אחד ההסברים היחידים שלא יוציאו את מנהיגנו המהוללים כל כך מפגרים.
ובכל זאת, אני מחזק את דבריך.
ומייאש.
אבל האם עולה על הדעת שאלה היו בעצם מטרות המבצע ולפיכך הן הושגו ? (כלומר, רשימת הנזקים שמנית).
באשר להזניית החוק, תיקון קטן, החוק כבר זונה בשער בת רבים, ומעולם לא היה אחרת. קריאות התמיהה על מעשיו של המזוזה קצת לא במקום, לא במקרה שלך, אלא במקרה של עיתונאים היודעים היטב מה היה עד היום. עליית המדרגה היא רק בכך שזה גלוי ונטול התנצלות. בעצם כמו כל המצבע הזה שהוציא את הצביעות מחוץ לכללי המשחק. ולא בטוח שיש על מה לברך, אבל גם לא בטוח שזו סיבה לצער. זה מחלק את הנזקים בצורה יותר רחבה ושויונית, מה שקודם היה נחלת מעטים ושקופים.
נאה שייך למחלקת אנשי הבסדר שאוהבים עיצוב ולייף סטייל, אבל השאלה שלך נראית לי מדוייקת וחשובה ביותר:
"אבל האם עולה על הדעת שאלה היו בעצם מטרות המבצע ולפיכך הן הושגו ? (כלומר, רשימת הנזקים שמנית)."
והייתי רוצה להזכיר את הבורסה שעלתה כפורחת בימי המלחמה. מה זה אומר מבחינת הישגים וכו'.
לאט אבל בטוח אני מתחילה להצטרף אלייך ואל תיאוריות הקונספירציה…
את הרווחים והנזקים שיערכתי מנקודת מבט של אזרח שפוי וחפץ חיים. כמובן שנקודת מבט של מוטרפי הדם והנקם היתה מניבה חלוקות אחרות.
זה מתקשר לשאלה הקלאסית – רישעות או איוולת? האם הנזקים הם כולם תוצר של קוצר ראיה ("מצעד האיוולת") או רוחק ראייה, שחבר אל פוליטיקה אפלה? אני מניח שהתשובה היא תמיד איפהשהו באמצע. אני לא בטוח שאילי המלחמה שלנו מאושרים מזה שישראלים עכשיו מתקשים לטוס לחו"ל, אבל הם ודאי כבר ימצאו לכך שימוש מועיל במכונת התעמולה שלהם. מה שנקרא, מיקסום נזקים.
אני לא שולל אפשרויות קונספירטיביות על הסף, אבל גם לא קופץ עליהן כאופציה ראשונה. בהרבה מקרים זה לא כל כך חשוב; ניתוח פוליטי אפקטיבי צריך רק להצביע על האינטרסים ועל מי שמרוויח מכל פעולה (בין אם הוא זמם אותה מראש או לא).
התועלת המשנית מהסיכונים המשפטיים, שהיו אגב ידועים מראש לפרטיהם (יש כתבה ארוכה מאד על דבל"א וההכנות למבצע עזה היום בהארץ), היא גם בחידוד הזהות הישראלית-יהודית שכידוע התנוונה לאחרונה והפכה לרכרוכית מידי. ככה יוצרים גאוות יחידה, מעמידים את היהודים באותן ארצות שבהן ידונו התיקים האלה בדילמת "הנאמנות הכפולה" ויש לך פה ממש "מבצע משה" ברוח העידן החדש.
מכת הבריחות והחטיפות שצה"ל עסוק בהן בעשור האחרון, מחליפה את מבצע אנטבה כמיתוס שעליו אפשר לחדש את הציונות הנובלת והכומשת. שוב כל אחד חסמב"ה, שוב עלילות בעורף האויב. ותחשוב על המיליונים לעורכי דין ול"מחלצים" זה גם יפתור את בעיית התעסוקה של ארגוני הפשע, ששוב אפשר לגייסם למען המולדת במקום שיתעסקו בזוטות ובחיסולים שלא מחמיאים למשטרה. מציאה ממש. ,והכל תמורת אלף ערבים ששוב אפשר לאייר אותם בספרים עם זבובים על הראש, זיל הזול.
זה עלול להתרחש, למעט אם הציבור הישראלי ישכיל להעביר את התפודים חזרה לאקירוב. שיעמידו את ברק לדין, הוא מקבל את הכסף מהמבצע, באמצעות כל חבריו בתאגידי הנשק הרב לאומיים.
וזה בדיוק מה שאמרת בגמביט, והיה מחננו טהור ועשיר, וה"עבריינים" יטוהרו או יחולצו ואז יטוהרו, או משהו.
אסתי, זה הזמן להצטרף לעגלת הקונספירציה, זה הולך להיות מיינסטרים בקרוב.
החרם על ישראל שמתקרב בצעדי ענק:
המאמר של נעמי קליין בניישן
ועכשיו זה:
http://www.kedma.co.il/index.php?id=2283&t=pages
חוצמזה:
"מקסום נזקים" זו הברקה שהזכירה לי את המשפט של מופז המבואס אחרי הפיגוע בטאבה "היה לנו כמעט מגה-פיגוע" (לא ציטוט מדוייק, אבל משהו בסגנון. מגיבים חרוצים יכולים לחסוך לעצמם את הקינטור)
לינק חשוב, נדמה לי שזאת פעולת החרם הרצינית הראשונה, לפחות מבחינת הנזק הכלכלי שספגה החברה. אבל בכל מה שקשור לחרם, אני נוטה יותר לכיוון ההשגים…
זמן רב התלבטתי לגבי סיפור החרם וראיתי גם קושי של ישראלים רבים שחיים בחו"ל בענין מול חבריהם הפעילים בארץ ("ואנחנו מכירים את כולם" כמו שאמרה אחת מהם).
חשוב, למי שרוצה לקדם את זה, שתגיע גם מישראל קריאה של
boycott me
כמו בדרום אפריקה. אני יודעת שהיתה כזו פעם והיו חתומים עליה כמה אקדמאים ישראלים אמיצים. האם זה זז?
אם הבנתי אותך נכון ואתה רואה בזה הישג, אז חשוב לקדם את זה.
קואליצית נשים לשלום גם מתחילה לפעול בענין:
"מי מרוויח מהכיבוש"?
http://www.coalitionofwomen.org
משתי סיבות- ראשית, חרם, בדיוק כמו "נסיגה חד צדדית", "הפסקת אש חד צדדית", "התנתקות" או בניית חומה- הם מהלכים שהם ההיפך המוחלט מדיאלוג, והדרך היחידה לפתור את המצב האסוני הזה היא דיאלוג.
דיאלוג מר, נוקב וקשה- עם כולם.
חרם, כמו הפעולות החד צדדיות, הוא אליבי שנועד להראות ש"אנחנו בסדר", לא לפתור את הבעיה.
שנית, אסור להתעלם מהעובדה שלא מדובר בדרום אפריקה אלא בישראל. ישראל סובלת מטראומה קולקטיבית, שלא לומר פסיכוזה קולקטיבית, ומבצעת בשם הטראומה הזאת את פשעי הכיבוש ופשעי המלחמה כלפי אזרחים של עם אחר, ומייצרת להם טראומות קולקטיביות משלהם.
חלק מהטראומה הקולקטיבית הישראלית היא תחושת "העולם כולו נגדנו", וחרם בינלאומי רק ישמש הצדקה לאלימות חסרת רסן בבחינת- "אמרנו לכם. העולם כולו נגדנו, כולם עומדים עלינו לכלותינו" ומכאן נולדת ההצדקה לאלימות הבאה.
ביבי הרי רוכב עכשיו לראשות הממשלה על גלי הכותרות שמוכיחות שהוא "חזה" לפני כמה שנים טילים על אשקלון ואשדוד.
לא אכפת לאף אחד איזה מעשים עשתה ישראל כדי לקדם את אפשרות שילוח הטילים על אשקלון ואשדוד, לא משנה שאין לו דרך למנוע את הטילים הבאים, העיקר שכמו כל אמא פולניה הוא יכול להגיד "אמרתי לכם".
חרם רק יחריף את ה"אמרתי לכם" של "כולם שונאים אותנו, כולם נגדנו, כולם אנטישמים", הוא לא יפקח אף עין ולא יפתח אף אוזן ואף לב לראיית הזוועות שמתחוללות בשמנו, ההיפך הוא הנכון.
איריס ח. וטלי: סוגית החרם מאד מסובכת והעמדה שלי לגביה לא חד משמעית. טלי, כל הנימוקים שלך חשובים, אבל לא חדשים, והם נידונים שוב ושוב בהקשר הזה, מול נימוקים לא פחות כבדי משקל בעד החרם.
זה לא נושא הפוסט ואין לי כוונה לפתוח כאן דווקא את קופת השרצים הזאת. רק אומר שבעבר היתה לי התנגדות כוללת לחרם, וכיום היא נחלשה, ואני יכול להבין, ואפילו לאהוד, צורות מסוימות של חרם, המכוונות נגד "השכבה הפושעת" של החברה הישראלית (אף כי כולנו שותפים וכו' וכו'). אבל אנא אל תתחילו כאן את הדיון הזה.
ברשותכם אחזור למה שהזכירה איריס יער אדלבאום,
קראתי את המאמר בהארץ ועוד מאמרים שנקשרו משם וממאמרה של נעמה כרמי כאן ברשימות, בנוסף להלם הכללי שאחז אותי למקרא הקלות שבה דנים גורמים מסוימים בחיי אדם, עלתה לי שאלה שאולי יוכל מי מכם להבהירה.
מהכתוב עולה שההתקפה ובתוכה גם הפגיעה בשוטרים, תוכננה כמה חודשים מראש. מן הסתם עוד בזמן הרגיעה. אז לא ממש ברור לי, חשבתי שההתקפה באה בעקבות ירי הקסמים, אבל היא תוכננה עוד קודם. צריך קונספירציות כאן?
הפסדנו בגדול – נהרגו לנו 80 חילים
שנקברו בחשאי
במציאות – החמאס הובס
הוא התכונן לאסטרטגיה של התאבדות על חיילים
ופיצוץ מבנים
מתוך תקווה והבנה שצה"ל יזהר בפגיעה במבנים אזרחים
על פי התוכנית הזאת היה צה"ל אמור לספוג מאות אבדות ולשמש כמסוע ברווזים אל מול כיתת היורים
בפועל ,צה"ל הפעיל אש אגרסיבית
פוצץ מהאוויר צירים ממולכדים
והוריד בניינים על ממלכדיהם
כשהכח הרגלי נכנס הוא מצא איי חרבות
ובניינים ממולכדים שלא היה בהם איש שיפעיל את המלכוד
לוחמי החמאס האמיצים שצעדו לפני המבצע ברחובות עזה רעולי פנים ומנופפים באר פי ג'י
ומציגים הצגות שמלגלגות לרכרוכיות הישראלית
כמו זו שבה גילם מחבל חמאס את גלעד שליט ויבב
אני רוצה לאמא
נמלטו אל הבונקרים שלהם.
איפה היו כל אותם 20 אלף לוחמים ?
מחופרים כעכברים מבוהלים מתחת לאדמה
משאירים את הנשים והילדים שיגוננו עליהם
ובכל זאת , רבים מממחבלי החמאס נהרגו.
לו רצה באמת צה"ל היה מחסל אותם עד האחרון שבהם
יתכן שכך היה צריך לעשות
אבל הרציונאל הצה"לי היה שעזה ללא חמאס
תהיה מין עיראק קטנה ותחייב שלטון צבאי לאורך זמן
לכן המטרה היתה פגיעה כואבת והבהרה חד משמעית לאנשי החמאס על הפרשי הכוחות בין הצדדים
והרתעה שתבהיר שכללי המשחק משתנים וישראל לא תסבול עוד מציאות של ירי יום יומי של טילים על תושביה
לחמאס המובס, לא נשאר אלא להגן על כבודו הרמוס ללהג על נצחונותיו המדומים
ולבחון באיטיות זהירה את גבולות הסבלנות החדשה של ישראל
כדי להעריך עד כמה הסיכום האמיץ והכואב שלך, עידן, מעיד על הפער בין הצהרות הממשלה והצבא ובין המציאות בשטח – מומלץ לקרוא ב"פנקס למפקד" מ-5 באוגוסט 2006 שם כותב מפקד פיקוד צפון לחיילים ולמפקדים ציטוט:"צה"ל פועל במידתיות ובזהירות רבה במטרה למזער את הסיכון לאוכלוסייה האזרחית בלבנון ובעזה" סוף ציטוט.
מעניין איזו מידה של מידתיות נפעיל בעוד שנתיים, כי בהיעדר נכונות להסדר שלום לא יהיה לנו גם ביטחון.
אז לא
כבר הוכחתי לך בעבר
שהחמאס לא הפסיק לחמם את הזרה מיום חתימת הסכם הרגיעה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3559792,00.html
http://news.walla.co.il/?w=//1347118
והמעברים נחסמו כתגובה לירי הזה
מה היית מצפה שנגיד
כן , תמשיכו לירות עלינו
וקחו עוד דלק
ובטון לבניית הבונקרים
?
החמאס פתח במלחמת התשה נגד ישראל
שבה בצד אחד הוא יורה עלינו ועל אזרחינו
ובצד השני הוא דורש שנפרנס אותו תוך כדי
ונחתום על הסכמי רגיעה שלא מחייבים אותו כלל
הוא בנה על רפיסותנו שאם נעיז להכנס נעשה זאת בעדינות ובזהירות כך שיוכל להסב לנו מאות אבדות
למרבה המזל הוא נכשל
הרגנו 1300 אנשים.
נחזיר 450 אנשים.
מההרוגים, 300 הם ילדים, הם יצאו בחסד שכן אלהים מרחם עליהם.
אבל היתר הם בגירים תומכים חמאס, נשים או גברים.
אצלנו הרי מתייחסים בשוויון לנשים.
נחסיר 450 וגם 300 מ-1300 נישאר עם 550 רווח אנשים לטובתנו.
הגר
מורה לחשבון
אני מזמין כל אחד לערער על העובדות שציטטתי, אבל באחריות. מה שאתה עשית זה חסר אחריות.
הלינק הראשון שנתת מתייחס לירי של הג'יהאד האיסלאמי, לא החמאס (כבר טעות ראשונה).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3559763,00.html
הוא בא בתגובה לחיסול בכיר שלהם בג'נין. ישראל החליטה שיש לה יד חופשית בגדה, ואין שום קשר בין הארגונים בגדה לחבריהם ברצועה, אבל כרגיל, מדובר בהחלטה חד צדדית. גם ישראל לא רואה בהסכם הרגיעה משהו שמגביל את פעילותה נגד החמאס בגדה. למה שהחמאס והג'יהאד ינהגו אחרת?
בכלל, הרגיעה לא היתה רגועה לחלוטין, משני הצדדים. גם הצד הישראלי הפר אותה פעמים רבות:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3560838,00.html
במהלך החודשים יוני-נובמבר היתה הסכמה לא כתובה בין החמאס וישראל ש"הפרות" כאלה מינוריות אינן נחשבות קאזוס בלי לשבירת הכלים. הפוליטיקאים הטיחו אשמות הדדיות לצורכי פנים: הם האשימו אותנו בהפרות ואנחנו אותם. שני הצדדים צדקו, אבל ידעו היטב שהעצימות הנמוכה של האש עדיפה עשרות מונים על מה שקדם ליוני 2008.
מי ששבר את הכלים היתה ישראל, ב-4 לנובמבר. לכאורה, פעולה מונעת. בפועל, נהרגו 6 אנשי חמאס. איך שלא מסתכלים על זה, מאז העניינים הידרדרו.
אני מחזיר אותך שוב לפיסקה השלישית בפוסט: החמאס הציע להאריך את הרגיעה, גם אחרי ההידרדרות, וישראל לא נענתה. זה בעיני בלתי נסלח.
לבסוף, הנה מחקר יסודי על "מי הפר יותר ממי". הנתונים הם ממקורות רשמיים ישראליים. אולי זה יאיר את עיניך:
http://www.huffingtonpost.com/nancy-kanwisher/reigniting-violence-how-d_b_155611.html
כל העובדות האלה אינן ידועות לרוב הישראלים. אם גם לך לא, אני מקווה שתתייחס אליהן ברצינות.
בתמורה לגלעד שליט. אם נחזיר אותם (ואני מאמינה שזה ייעשה, אולמרט רוצה להירשם כמה שיותר לתהילה בדפי ההיסטוריה הישראלית ולבני לא יכולה להרשות לעצמה לפספס אפשרות שכזאת לזכות במנדטים בבחירות. השאלה באיזה מצב יוחזר שליט אחרי שנתיים וחצי בשבי, זאת שאלה אחרת) – לא נהיה ב"פלוס" לפי החשבון.
אני מתייחסת משפט של לבני: …ולא תמיד אפשר.
והנה, פתאום אולי כן אפשר להחזיר אסירים, כלומר הנחתי שעכשיו אפשר להחזיר אסירים מפני שתקענו להם כהוגן.
אז אם ילדים לא נחשבים בגלל חסד האלבים אולי ההורים השכולים וההריסות מסדרים את המאזן לטובתנו וכן אפשר להחזיר.
לי אישית אין כח לעוד מבצע/