הו, לאאאאאאאאאאאאא!
מופז! אתה לא יכול לעשות לנו את זה!
(עיניים אדומות, קול נסדק)
לא, לא, אל תלך, לא עכשיו!
(התייפחות קולנית. גריפת חוטם)
למה?!? איפה טעינו?? סלח לנו, שאול, סלח לנו!
(השתטחות ארצה, געייה בלתי נשלטת)
שאולי, שאולי, למה שבקתני?
(חיתוך ורידים, הצתה עצמית בכיכר העיר)
עכשיו כולם ביחד: שאול מופז, שאול מופז.
לא למות טיפש 
מעונשו של זה!
הוא יחזור מהר. דרך הבית שלא נוטשים – הליכוד.
מדובר ברוביקון פוליטי. לא, לא, תרשה לי לסיים. מדובר בקו פרשת המים של המציאות הפוליטית. נעו אמות הסיפים. מדובר בצונאמי פוליטי, במפץ הגדול של הפוליטיקה, רזי. אתה תניח לי לסיים את דבריי. דבר לא ישוב להיות כשהיה. מדובר כאן במהפכה תפיסתית. תודעתנו נצרבה. יש סדר יום חדש לעם היושב בציון. יש תקווה חדשה, רפי. אני חש בתקווה הנושבת אלי מהמצביעים הפשוטים, מהמתפקדים מכל שכבות הציבוריות והציבור. לא, לא, אל תפריע לי, יש לי מסר למאזינים. האיש יעשה לביתו, יעשה למשפחתו, אין בכך כל פסול. אני חש את נשימתם החמה של המתפקדים, יעקב, יעקב, מיקי, תסלחי לי, מיקי, הרי מדובר בקצין. מעל בימה זו אני קורא: אברשה, חזור הביתה!