מפציץ ללא טייס, ציבור ללא עיניים
הרחק מעיני המצלמות ומנאומי הבחירות של אובמה ומקיין, טובח צבא ארה"ב באזרחי אפגניסטן ופקיסטן. המערכה הבלתי-נגמרת נגד אל-קאעידה הולכת ומשילה מעליה שאריות אחרונות של ריסון מוסרי. הטרוריסטים מפעילים מתאבדים בלב שוקים הומי אדם, והאמריקאים מפגיזים כפרים, מסגדים, בתי ספר.
הלהיט האחרון הוא "מפציץ ללא טייס" (drone aircraft). השבוע קטלו מפציצים סטריליים כאלה 23 פקיסטנים באזור ואזיריסטן, על הגבול האפגאני, בהפצצה על בית ספר דתי. העילה: מייסד בית הספר ידוע בקשריו הטובים עם בן-לאדן. הוא אומנם היה בכלל במקום אחר, ובהפגזה נהרגו אשתו, אחותו, גיסתו, שתי אחייניותיו, שמונה נכדיו, ועוד קרוב משפחה. אבל מה זה חשוב; במלחמה נגד הטרור לא סופרים אזרחים (של האוייב).
ההתקפה הזאת מסמנת הסלמה נוספת באלימות האמריקאית באפגניסטן. בשבוע שעבר חדרו כוחות קומנדו אמריקניים לכפר בואזיריסטן וטבחו ביותר מ-20 אזרחים. ספק גדול אם האמריקאי הממוצע יודע בכלל מה עושים חיילי בוש בשם "הפצת הדמוקרטיה והחירות בעולם". ספק אם היה לו אכפת, לו ידע. כנהוג בזמן בחירות, המתמודדים מתכתשים בחימה שפוכה על זוטות, ועל העניינים החשובים באמת אינם אומרים מילה. האם אובמה ישנה במשהו את מדיניות החוץ של ארה"ב? האם ממשל דמוקרטי אמון יותר על שמירת זכויות אדם מאשר ממשל רפובליקני? הניסיון מלמד שלא. למי מצביע אותו טייס שנעדר מן המפציץ-ללא-טייס – לדמוקרטים או לרפובליקנים? הוּ גיבס א שיט.
ישראל, כידוע, היא אמריקה בקטן. לנו עוד אין מפציץ ללא טייס, אבל זה עניין של זמן. כבר קיים רובה-ללא-חייל, הקרוי בשם המוצלח "רואה-יורה", שעל יתרונותיו הרבים – ובראשם, סילוק המצפון מזירת הקרב המדממת – עמדתי במקום אחר. וקיים גזל קרקעות מתמשך, לא פוסק לרגע, בברכת כל מפלגות השלטון, כולל העבודה. וקיים המצור על עזה, שבין תוצאותיו המחרידות (לא, גם על זה לא תקראו בעיתונינו) הן מחלות מעיים והרעלות המוניות כתוצאה ממאגרי המים המזוהמים: המחסור בסולר ובחלפים, עקב המצור על עזה, השבית את משאבות המים ואת מערכות הביוב והניקוז (אפשר לקרוא כאן, כאן, כאן וכאן).
וכן, גם אצלנו אין שום דיון ציבורי בעניינים האלה, הרחוקים מן העין והלב. באמריקה אומנם נדרש ריחוק של אלפי קילומטרים כדי למזער את העניין הציבורי, בעוד שאצלנו מפרידים 60 קילומטר בדיוק בין סף המודעות הישראלי לבין הרי החושך. על פני השטח, לכאורה, מחלוקות נוקבות בעניינים מדיניים: מעמד השכונות במזרח ירושלים, חוק פינוי-פיצוי וכיוב'. כמה נוח להכביר מלים תקיפות, נחרצות, על תכניות סרק שאין לאיש כוונה ליישמן. שנה אחרי שנה, ממשלה אחרי ממשלה, ישראל ממשיכה לברבר עצמה לדעת, ומתעקשת להמשיך לברבר ("המשא ומתן יימשך!", מכריזה ציפי לבני) בעודה מכבידה את עול הכיבוש.
והתקשורת? זו תמיד תעדיף להתמקד בילדה מתה אחת, שהוטבעה במים מזוהמים, מאשר באלפי ילדים חיים, השותים מים מזוהמים, שעדיין ניתן להצילם.
לא למות טיפש 
ארה"ב כ"דמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם" וישראל כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" – שתיהן גם יחד מוציאות, במעשיהן ובמחדליהן, שם רע לדמוקרטיה!
תן לי לנחש – לדבר עם אל-קעידה והטאליבן. לעשות מעגל מתופפים, לחבק אותם ופתאום הכל יבוא על מקומו בשלום.
וחלק גדול מהחיסולים בעזה (לפני ה"תהדיאה") התבצעו באמצעותו.
ראה למשל בכתבה הזאת:
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/articles/A16184-2004Oct7.html
אין לי משהו מקורי להוסיף אבל טוב, לפחות, שכתבת על זה. הצביעות, גם האמריקאית וגם שלנו באמת חוצה כל גבול אפשרי.
ולגבי ההערה של דן, לא נראה לי שמעגל מתופפים או סשן חיבוקים במדבר יפתור את הבעיה, חינני ככל שזה יכול להיות, אבל כן, לדבר יותר יעיל מלהרוג,וגם הרבה יותר הפיך.
ומזעזע.
התגובה של "אחד שיודע" שלחה אותי שוב לשיטוטי אינטרנט. לתדהמתי וצערי, הוא צודק.
ישראל הפעילה מפציצים ללא טייס גם בעזה וגם במלחמת לבנון השניה. מסתבר שהצעצועים הקטלניים האלה נמשכים לאזרחים: בלבנון הרגה ישראל 7 אזרחים בשיירת פליטים בדרך הזאת:
http://www.usatoday.com/news/world/2006-08-11-drone-convoy_x.htm
וגם מכרנו את הפיתוח הציוני המפואר הזה לעוד מדינה עם רקורד עשיר בתקיפת אזרחים: סין.
http://www.taipeitimes.com/News/taiwan/archives/2005/06/22/2003260262
הלב מתפוצץ מגאווה.
פעמים רבות הפציצו ומפציצים אזרחים באפגניסטן.נשיא אפגניסטן קראזי
אף התלונן בעבר(כבר לפני שנתיים) שמספיק עם ההפצצות מהאוויר.
אבל מי שומע לו? למי אכפת מכמה כפריים אפגנים?
http://www.cbsnews.com/stories/2007/10/25/60minutes/main3411230.shtml
Karzai: Stop The Air Strikes
Afghan President Tells 60 Minutes That Too Many Civilians Are Being Killed.
iraq war veterans accuse US military of coverups – 16 Mar 08
כמובן שה-כ-ל נעשה למען הילדים.
Iraq War Music Video – Listen to the Children !!!
נראה שתאימות לחומסקי היא כיום דרישת מפתח לקבלת תואר מתקדם בבלשנות.
קשה לי להבין מה משנה מפציץ מאויש או לא מאויש, והצבור בארץ – זה שלא אכפת לו, הוא פשוט מיואש מהישות המופרעת שצמחה ברצועת עזה, ולא מבין למה ישראל צריכה להיות המדינה היחידה בעולם שלא רק שאסור לה, לשיטתך, להלחם במי שמשגרים על אזרחיה רקטות, אלא היא אף מוחזקת אחראית לאספקת סחורות שוטפת למשטר שאמנת היסוד שלו מצטטת מהפרוטוקולים של זקני ציון ושמכריז ללא הפסקה על שאיפתו לחסלה בהקדם.
לעזה גבול עם מצרים. החמאס לא יורה רקטות על מצרים ולא רוצה להשמידה, שיפתחו את הגבול הזה ויסחרו עם המצרים. בינתיים החמאס, במקום שיאלץ לפתח כלכלה נורמלית, מנהל מין קיטנת טרור כשישראל והעולם מספקים לו את השוקו והלחמניה בחינם.
החיים, בלי ספק, מחורבנים בעזה. אבל זו אשמת החמאס, והאדיוטים שבחרו בו, לא אשמת ישראל.
טלי – נכון, הכי טוב לדבר. באמת, איך לא חשבו על זה קודם? פריצת דרך. עוד רעיונות מהפכניים: שלום יותר טוב ממלחמה. כיף יותר להיות צעיר ועשיר מזקן ועני. העיקר הבריאות.
חנוך – ארה"ב וישראל מוציאות שם רע לדמוקרטיה עד שאתה מסתכל על מה שעושים אויביהן, ומגלה שדמוקרטיה "רעה" עדיין טובה פי אלף מדיקטטורה "טובה". כמובן, לראות את זה מקשה מאד להמשיך לשחק את הנאור הצדקן.
החמאס אחראי להרבה צרות בעזה, אבל לא למצב המים. מי שמנע פיתוח תשתית מים סבירה שם, במשך 41 שנות כיבוש, היתה ישראל. זאת למרות שהיו ל"מקורות" הסכמים עם הפלשתינים. הסכמים, עאלק: אנחנו מסכימים לטפטף לכם קצת מים, אתם מסכימים להסתפק במה שיש. זה שביום אחד ברחנו משם, טרקנו את הדלת ונעלנו את כל השערים לא פוטר אותנו מאחריות, כיוון שלא איפשרנו להם קיום עצמאי.
את הקשקוש הזה על "שישתמשו בגבול עם מצרים" שמעתי הרבה פעמים. עזה עדיין סובלת מחרם בינלאומי, בלחץ ישראל וארה"ב. המצרים, מסיבותיהם שלהם, סוגרים את הגבולות עם הרצועה כל הזמן.
והעיקר: אנחנו הבאנו אותם למצב הזה, ולכן עלינו מוטלת האחריות להוציא אותם ממנו.
מצחיק אותי איך תמיד אנשי הימין יודעים לצטט את כל "ההסתה" הפלשתינית, איך הם נצמדים לכל מילה שיוצאת מכל מסגד חמאסניקי. כאילו הסכסוך כאן הוא על מלים ולא על קרקע, מים, חיים של אנשים. כשישראל תפסיק לחנוק ולהפציץ ולהרוג בפועל, במעשים ממש, את הפלשתינים, אולי אז הם יפסיקו לאיים עליה במלים נורא מפחידות. בינתיים הרשע הוא מי שעושה, לא מי שמדבר.
דיבורי השלום של ציפי ליבני משכנעים אותך יותר מהפגזים של צה"ל? ואתה חושב שה"שמאלנים" חיים בסרט? בסרט שלך אנחנו רק רוצים שלום ובמקרה כל הזמן נהרגים מסביבנו הפלשתינים כמו זבובים. מין חתירה קטלנית לשלום.
ולסיום: אם אתה לא מבין את הסכנה האיומה, האנטי-הומנית, בנשק שמופעל מרחוק, שום הסבר לא יעזור לך. כנראה שגם הלב שלך מופעל מרחוק.
מעניין להתרשם מתמונת המציאות שלך, או ליתר דיוק מיעוט המציאות שבה. כמה נקודות עקריות:
ציפי לבני והתבטאויותיה לא קשורות לרצועת עזה כלל, וממילא גם לא להודעתי.
כן, מעשים חשובים יותר ממלים. החמאס, במקרה שהמחלקה ללשון לא עודכנה, הוא ארגון רב פעלים ומעש. "לחנוק ולהפציץ ולהרוג בפועל" הן לא פעולות יחודיות לישראל.
"אנשי הימין" שמצטטים את "ההסתה הפלשתינית" – מי שמתייחס לצד השני בסכסוך כבני אדם ולא מין ילדים סעידיינים מפגרים מנסה להקשיב להם ולהבין מה עקרונותיהם ומטרותיהם. מפליא שאתה חושב עצמך לשוחר שלום ובה בעת מזלזל במה שאומר הצד שמולך. מצד שני, אם אתה לא ממש טורח לקרוא את מה שכתבתי בעברית לפני שאתה משחרר שרשרת קלישאות ללא טייס לימני המצוי, לא מפתיע שבדברים שנאמרים בערבית אינך מתעניין כלל.
וכמובן, לצד צדקנות וטפשות תמיד ימצא האד הומינם: לא, אני לא מבין את ההבדל בין טייס שמכוון על מטרה במסך מחשב הקוקפיט למפעיל מזל"ט שיורה על מטרה במסך הוידאו שלו. בשני המקרים זה איום ואנטי-הומני לטעמי, באותה מידה. לב מופעל מרחוק? אודה שאני מכיר בזה שבמזה"ת לעתים צריך להרוג כדי לא ליהרג. כמובן, למי שהשכל שלו מופעל ממקומות שלווים כבוסטון או ברקלי קל יותר להתעלם משגיונותיה של המציאות, מן הסתם.
אני מתייחס באותה מידה של אדישות לקשקשת של הצד שלנו ולזו של הצד השני. ציפי לבני הובאה כדוגמה לקשקשת שלנו, שאחראית לאשליה שלך כאילו יש הבדל בין הגישה שלנו (חתירה לשלום) לבין זו של הפלשתינים (שאיפה לחסלנו)).
המעשים, לא המלים, שלנו ושלהם, מעידים שאין שום הבדל. ההבדל הוא רק שאנחנו הורגים 5 אזרחים על כל אזרח שהם הורגים. זה נקרא להסתכל למציאות בעיניים, ולא "להתעלם משגיונותיה של המציאות" (וואטבר ד'ת מינז).