המדייק עד חורמה
המדייק עד חורמה יודע היטב שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים, ולפיכך הוא מתעלם במפגיע מן הפרטים הגדולים. דבר איתו על הסיכויים הגוברים למות ממחלת לב, והוא יקבול על כך שאינך מבחין בין אוטם שריר הלב לבין דום לב.
בצאתכם מסרט מפעים במיוחד, בעוד אתה מסיח באוזניו על שלל המשמעוית האסתטיות והרליגיוזיות שגנוזות בסרט, הוא יקטע אותך, שקט אך תקיף, ויתבע לדעת אם שמת לב ששמות המשפחה של עוזר הצלם ושל מעצבת התלבושות הם זהים, ואולי הם אחים (או שמא נשואים, יוסיף בארשת טרודה).
קל יהיה לפטור את המדייק עד חורמה כפדנט טרחן, אך הדבר יחטא לעומק המטאפיסיקה שלו. עמוק בליבו הוא חושד, בעצם יודע, שההתרכזות השכיחה במשיכות המכחול הגדולות של ההסטוריה אינה אלא קנוניה של המעמדות השליטים נגד האזרח הקטן. בעודם מפעילים בסתר את העולם דרך גלגלי השיניים הקטנים והשוליים ביותר, הם מפזרים מסך עשן של מהלכים "גדולים", כביכול הרי-משמעות.
לשומעיו הוא אוהב לספר שהקרב על לייפציג הוכרע בשל קלקול קיבה של מפקד הצבא הנפוליאוני, ושלחתול של שכנתו יש אוזן אחת שמוטה. אתם עומדים מולו, אובדי עצות, מנסים לנסח בראשכם שאלה רלבנטית; אבל אז הוא קרב אליכם במפתיע, מסיר מחולצתכם צביר חוטים תועה, בוחן ומרחרח אותו ביסודיות, ומכריז – כמעט מתריס – שהסיב הזה מיוצר רק בסומטרה, אבל לאחרונה העבירו את מפעל הטקסטיל להונג-קונג, עקב מכסי ייצוא גבוהים.
לא למות טיפש 
מזמן לא חייכתי ככה ברשימות