קורצ'ולה, חמדה ים-תיכונית
בעיר הדלמטית הקטנה קורצ'ולה, שבאי קורצ'ולה, השוכן לחופי הים האדריאטי של קרואטיה, ידעתי חמדה גדולה. שם התוודעתי שוב (אחרי שיכחה מסוימת) ליופי פשוט וחד-פעמי – היופי הים-תיכוני. לא כל עיר ים-תיכונית, כמובן, מגלמת את היופי הים-תיכוני. רובן אפילו לא. ממש כמו שרוב הדמויות שגילם רוברט דה-נירו אינן מייצגות את ה"רוברט דה-נירואיות" כאידאה של נוכחות קולנועית, ורוב עוגות הגבינה שטעמת אינן מייצגות את העוגה ההיא, החלומית, שטעמת פעם אחת בבית קפה קטן שכבר נסגר. אין בכך מאומה; אידאות ממשיכות לחיות יפה גם כשהעולם הקונקרטי פונה להם עורף. אבל לעתים נדירות האידאה והמציאות נפגשים. כמו בקורצ'ולה.
מה עושה את היופי הים-תיכוני לחד-פעמי? הצירוף המאוזן, ההרמוני, של מרכיביו: אור, אוויר, טעם ומבט. מה עושה אותו לפשוט? העובדה שלא נחוץ לו עוד דבר. הוא שלם לעצמו.
קורצ'ולה גולשת אל הים על גבי חצי-אי שצורתו אידרת דג. כבר ממבט ראשון אתה יודע: זאת עיר שאוהבת דגים, כאן אזדקק להרבה לימון. הצדק איתך.
מאחורי אידרת הדג ניצבת חשיבה ים-תיכונית קלאסית: שיהיה נעים לחיות. איך מנעימים את החיים באזור שהשמש בו קופחת ורוחות הים סוערות? בונים רחובות צרים, שבתיהם גבוהים ומגינים מפני השמש. ואולם גאונותם של מתכנני העיר (במאה ה-13) ניכרת בדרך שבה אילפו את הרוח לרווחתם. הרחובות המובילים מערבה מן השדרה המרכזית הם ישרים, כדי לאפשר את זרימת רוחות המיסטראל המרעננות; הרחובות המובילים מזרחה מתפתלים מעט, כדי להפחית את עוצמת הרוח הצפון-מזרחית הקרה (הבּוּרה). שני צידי האידרה אינם נפגשים באותה נקודה, גם זאת כדי לרסן את הרוח ולא לאפשר לה זרימה לכל רוחב העיר: הרחובות המזרחיים "מוזחים" מעט דרומה, כך שהשדרה המרכזית נראית כקו-שבר, רצופת פתחים וסגירות.
וכך אתה פוסע בסמטאות התלולות האלה, מטפס במדרגות אבן ורוח ים נעימה מלטפת את עורפך; נושא עיניים אל התכלת הצחה ממעל; טועם תאנים סגולות, נוטפות דבש, בדוכני השוק; ויורד אל קו החוף לשבת על סלע, שהמים סביבו צלולים כעת בדיוק כמו שהיו לפני 700 שנה, כשילד קטן, מרקו פולו שמו, אולי ישב על אותו הסלע, והזה על ארצות רחוקות.
היופי הים-תיכוני הוא פלא המרובה שפורץ מן המעט. לא היופי הנורדי הכחול-קפוא, לא יופי המרחבים האינסופיים של המערב התיכון באמריקה, לא היופי הפרוע והשופע של יערות דרום-אמריקה, לא היופי המסותת בדייקנות של עיירות בלגיות והולנדיות עתיקות. כולו אומר מתינות, תבונה רוגעת ורגש מתמשך. התפרצויות פתע, מחוות דרמטיות – זרות לרוחו. מידתו – מידת האדם. זו הים-תיכוניות כולה על רגל אחת: תרבות ונוף במידת האדם. ולכן היא נשארת איתך ובתוכך גם הרבה אחרי שתרבויות ונופים זרים, נפלאים ככל שיהיו, מתפוגגים אל השיכחה.
[בין לבין אתה מגלה, שקורצ'ולה היתה העיר הראשונה בעולם שהוציאה את העבדות מחוץ לחוק, ב-1214. ואתה לא מופתע].
כחול, ירוק וצהוב. ים, רוח, שמש, סוכת גפנים בקידמת הבית. כמו סלט יווני טוב – שלושה-ארבעה מרכיבים, לא יותר. והפלא מזדקק מהם כמו זהב מעפרו.
לא למות טיפש 
ממש.
קראתי את רשימתך בסמוך לקריאת הרשימה שלפניך, של גיורא אוריין. מתגלה קשר מטריד ביניהן.
אין אף עיר בעולם שבנו עם מחשבה מתוכננת מראש, הרוחות הנושבות בפנים נעצרות בגלל המבנים הגבוהים. המקום יפיפה, מיושן ותכף יבואו הישראלים בהמוניהם ויזרקו זבל.
והאם היו כאלו בכלל במאה ה 13. זו מחשבה יפה, אבל נראה לי שערים כאלו "בונות את עצמן".
התיאור שלך בהחלט עושה חשק לחופשה, אפילו ים תיכונית.
יאללה, שיהיה סיני בסוכות
תקראו קצת על העיר, לדוגמה: http://www.korculainfo.com/arhitecture/korcula-old-town.html
מי שרואה את האירגון הגאומטרי המדוקדק של העיר לא יכול לדמיין שהיא "בנתה את עצמה". זה כמו לדמיין שהפנטגון בנה את עצמו ובמקרה יצא מחומש שווה צלעות.
לא רק שהיה תכנון ערים בימי הביניים, אלא גם ברומא העתיקה הערים היו מתוכננות סביב ציר מרכזי בצורת צלב. הערים בחוף הדלמטי נבנו בהשפעה ונציאנית, בעזרת ידע ונציאני, והאדריכלים הביאו בחשבון את הרוחות והגלים.
כמו בונציה גם בחוף הדלמטי הבנייה מאד צפופה, וחייבת להיות מתוכננת מאד, וצריך כל הזמן לשמור על קו החוף מהכרסום של הים.
והתמונות יפהפיות.
יכול להיות שהעיר נבנתה מראש כיחידה אחת? כי זה בעצם מה שאתה אומר וזה לחלוטין לא הגיוני.
כל עיר בעולם נבנית ומתפתחת הלאה, אף אחד לא בונה מראש עיר שלמה. לכן כל הנושא של התכנון המוקדם "עבור הרוחות הנהדרות" לא היה ולא נברא
ברומא העתיקה גם אם בנו חלק מהעיר בצורת צלב את שאר העיר בנו כהמשך רציף או לא, אין אף עיר בעולם שנבנתה מתוכננת מראש .
המשפטים האלה:
"
הרחובות המובילים מערבה מן השדרה המרכזית הם ישרים, כדי לאפשר את זרימת רוחות המיסטראל המרעננות; הרחובות המובילים מזרחה מתפתלים מעט, כדי להפחית את עוצמת הרוח הצפון-מזרחית הקרה (הבּוּרה). "
נראים לקוחים מחוברת תיירותית, הסבר פניך לתייר.
אתה מפגעי תרבות הטוקבקים: מישהו שחושב שדעתו ראויה להתייחסות, רק כי היא דעתו. וכל זאת בעילום שם.
למענך ולמען שכמותך, הנה תזכורת: לא כל דבר הוא עניין ל"דעה". יש גם עובדות בעולם, והתכנון המוקדם של ערים ימי-ביניימיות הוא עובדה שכזאת. זה לא מעניין אף אחד שבעיניך הפרובינציאליות "לא יכול להיות" דבר כזה. אתה מזכיר לי את כל שאר הגאונים שבעיניהם "לא יכול להיות" שהעולם עגול, או שתורת האבולוציה נכונה, או שכדור ונוצה נופלים באותה מהירות בריק.
הבלוג שלי לא נועד להפצת "דעות" לא מגובות בידע. אם כבר, בדיוק ההפך. לכן אני לא מרגיש מחויב להמשיך לתת לך להביע כאן את דעתך, כל עוד אין בצידה טיעון מבוסס. "לא יכול להיות" זה לא טיעון, אלא עדות על קוצר דמיון.