Skip to content
6 באוגוסט 2008 / עידן לנדו

והנשים מופקדות על הכביסה הקטנה

מתי יודעים שמשהו נמצא בקונצנזוס? כשהוא מעורר, בחלוף השנים, נוסטלגיה. הנוסטלגיה הישראלית היא מעין חותמת כשרות שכזאת: כל מה שנכלל בתחומיה כבר אינו מעורר מחלוקת. מבעד לדוק הנוסטלגיה גם האירועים המכעיסים ביותר מעלים לכל היותר צביטה מתוקה בלב.

ל-ynet יש מדור נוסטלגיה כזה, "כך היינו" שמו, שמעלה באוב קטעי טלוויזיה וקולנוע ישנים מן ההסטוריה הישראלית הקצרה. השבוע נזכרו שם בעליה המחודשת לגוש עציון, בספטמבר 1967, כפי שתועדה בידי צוות יומני "גבע-כרמל".

כך היינו. כך – בהתנחלות. היינו – אני, אתם וחנן פורת.

לאחר שמחיתי את הדמעות (המוסיקה בלי ספק נלקחה מסרט הוליוודי רומנטי משנות ה-50), קימטתי את מצחי בתהייה. אוקיי, אומנם כך היינו, אבל האם רק כך? האם לא שכח הקריין הדרמטי לציין אי אלו אירועים שהיו קשורים בהתנחלות הראשונה בשטחים הכבושים?

למשל, הלחץ הברוטלי שהפעילו חנן פורת וחבריו על ראש הממשלה אשכול (דרך נציגיהם בממשלה, משה דיין, ישראל גלילי ויגאל אלון), מיד לאחר המלחמה, להתנחל בגוש? האופן המתעתע שבו הועברו ההחלטות בממשלה – הסתרת המידע ממרבית השרים, הצגת ההתנחלות כ"היאחזות נח"ל" או "מחנה צבאי", היעדר כל דיון מדיני במהלך הדרמטי הזה – התנחלות יהודית ראשונה בשטחים כבושים שלא הוכרזה בהם ריבונות ישראלית? ("אדוני הארץ", עקיבא אלדר ועדית זרטל, ע' 17-24).

התנחלות גוש עציון הוצגה אומנם כשיבת הבנים ליישוב שממנו גלו האבות (במלחמת השחרור), אך למעשה הוא היה יריית הפתיחה במהלך מרחיק-ראות, מהלך גאולי במניעיו ואפוקליפטי בתוצאותיו, של יישוב השטחים כולם ברבבות יהודים. חנן פורת ידע זאת, הרב משה לוינגר ידע זאת, מנהיגי "אחדות העבודה" ידעו זאת, ואפילו פרס ואשכול ידעו זאת. ידעו ולא ידעו, רצו ולא רצו. מן הרגע הראשון נחתם אופיו הפרברטי של הקשר בין ממשלות ישראל למתנחלים: ריקוד סאדו-מאזו מתוזמר היטב ("אוי, למה עשיתם את זה, אוי, תמשיכו ככה, כן כן").

ביסודו של דבר, לא השתנה הרבה מאז. השינוי העיקרי היה ברמת הצביעות. אם בעבר ההנהגה הישראלית דיברה בכנות על המחיר שגובה ממנה ההתנחלות, כיום אין לכך זכר. באחד הדיונים סביב הבעיה המוסרית שמציבים הפליטים הפלשתיניים בפני מדינת ישראל (עדיין בספטמבר 1967), אמר דיין גלויות: "בן גוריון אמר שמי שניגש לבעיה הציונית באספקט מוסרי הוא לא ציוני". היום המתנחלים מדברים על מוסר יהודי, ומתכוונים לגזל. גם "התקווה הלבנה" של הלאומנית הישראלית בת-זמננו, ציפי ליבני, מרבה לדבר על מוסר יהודי. אבל דיין הבין כבר אז את העניין: לא מוסר ולא בטיח. כוח הזרוע ותו לא.

מה עוד השתנה? הסרטון של "גבע-כרמל" נחתם ב"זווית הנשית" של ההתנחלות בגוש העציון (שהרי היכן שיש אישה, שם הוא הבית): "והנשים מופקדות על הכביסה הקטנה". מאז קרו כמה דברים. נשים כמו דניאלה וייס ונדיה מטר מופקדות בשטחים כבר על כביסה גדולה באמת, מלוכלכת כהוגן, והן דואגות להוציא אותה החוצה כמה שרק אפשר.

אני יליד 1967. מי יודע, אולי זאת הסיבה שיש לי רגישות מופלגת לאירועים שהתרחשו באותה שנה. לפני 3 שבועות מתנחלים ממצפה עשהאל כפתו רועה צאן בן 30 אל עמוד החשמל ליד המאחז שלהם והתעללו בו במכות, לאחר שהציתו את שדותיו. שבוע לאחר מכן התנפלה כנופיית מתנחלים מאותו מאחז על אוהל פלשתיני שבו התגוררה משפחה בת 19 נפשות. עם מקלות. הרסו, קרעו, ניתצו והלכו. כעת המשפחה, שכל ילדיה מכוסים פצעים מוגלתיים ממחלת עור תורשתית, משוטטת בחוסר כל בדרום הר חברון.

זה קרה ב-19 ביולי, לפני שבועיים. ה-19 ביולי הוא יום ההולדת שלי. תודה, עשהאל.

7 תגובות

להגיב
  1. אסתי / אוג 6 2008 23:00

    שלא לדבר על משחק מקדים, אחרי זה הדרך אל האונס הקבוע (עם כל התנחלות כמעט)היתה קצרה
    חבל רק שהאונס הזה בוצע די בהסכמת הנבעלת היא הממשלה (וכמעט כל ממשלה בישראל מאז)

    ו…צר לי בשבילך שמצאת דווקא את השנה הזאת כדי להיוולד בה, ותאר לעצמך שהיית נולד ב73 מה היית אומר אז?

  2. אחמד בן שרה / אוג 6 2008 23:53

    האם זה הכסף מהאיחוד האירופי ? כנראה שלא. זה עיוות נפשי, כדברי ברל כצנלסון ב1936

    "היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?… וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו… עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח. כל עוד ילד יהודי… יכול לבוא לארץ ישראל ולהידבק כאן בחיידק השנאה העצמית… אל דומי למצפוננו"

  3. עידן / אוג 7 2008 08:37

    אולי תזדהה בשמך האמיתי, אחמד בן שרה?

    אם לא דייקתי בעובדה כלשהי ברשימה, אשמח לקבל תיקון מגובה בתיעוד. אם דייקתי, מי שמשקר הוא אתה.

  4. יוסי / אוג 7 2008 09:03

    עובדתית,
    זה החל בחברון לפני גוש עציון.
    לוינגר ביקש לעשות שם את סדר פסח.
    דיין התנגד, ואלון – בגלל התנגדותו של דיין – הסכים.
    לוינגר ניצל את חילוקי הדעות הללו, והשאר היסטוריה.

  5. עידן / אוג 7 2008 09:18

    התנחלות גוש עציון (חנן פורת) – ספטמבר 1967
    סדר פסח בסבסטיה (לוניגר) – אפריל 1968

    אשמח לשמוע התנצלות.

  6. יוסי / אוג 7 2008 09:28

    סדר פסח היה בחברון ולא בסבסטייה.
    לגבי התאריכים – הצדק אתך, והטעות שלי.
    אשר להתנצלות – ספר לי במה פגעתי בך ואתנצל מיד

  7. עידן / אוג 7 2008 11:14

    לא פגעת, פשוט טעית והפכת אותי לטועה, שלא בצדק. זה הכל. נו הארד פילינגז.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: