מוות יציל מצדקה

חכמי הביטחון שלנו דואגים תמיד לפרנס את אש הסיכסוך. אבל מה לעזאזל אפשר לעשות בזמן הרגיעה? לירות בלי חשבון כבר אי אפשר. לסגור את המעברים – סגרנו. איך, איך דואגים להזכיר לציבור הישראלי והפלשתיני שהסכסוך חי וקיים, שלהבות השנאה עודן מפזזות בעליצות?

אהה. בוא ניכנס במערכת האזרחית של החמאס. לא שנמנענו מזה קודם לכן. אבל עכשיו סוף סוף הורחבו האישורים המשפטיים (עוד נחזור למשפטנים העלומים האלה), וניתן להכריז מלחמה רחבת היקף על כל המערך האזרחי של החמאס: חנויות, אגודות צדקה, חברות אוטובוסים, מתפרות, בתי ספר ועוד. בצבא טוענים ש"סגירת המוסדות הללו שוללת מחמאס מקור הכנסה חיוני של כספים המיועדים לטרור… המאמץ נועד להקשות על החמאס את הגדלת השפעתו בגדה המערבית".

הנה היהירות והעיוורון הישראלים, מוגשים יחדיו באריזה קומפקטית של רֶשע נקי מחיבוטי מצפון. התפיסה היא אותה תפיסה מקדמת דנא: כל הערבים אותו דבר. טרוריסטים, פקידי עירייה, מורות ותלמידים. כולם חוליות בשרשרת אחת, שרשרת הטרור, שמטרתה היחידה היא למחות אותנו מעל האדמה. ועל כן מותר לשבור את מטה לחמם של אלפים, אולי עשרות אלפים, ולשלול את לימודיהם של אלפי ילדים, ובאופן כללי לדרוך על כל מרכיב ומרכיב בחברה האזרחית הפלשתינית, כי הרי הכל שם מתנקז ל"תמיכה בטרור".

הביטול הא-פריורי הזה של כל הבדל בין טרוריסטים לאזרחים, בין מי שנושא נשק למי שאינו, הוא כמובן אבן היסוד של החשיבה ה… נכון, הטרוריסטית. ישראל בעניין הזה מזמן השתוותה עם אויביה, והיא ממיתה (או פוצעת, או מרעיבה) חף מפשע בחטאו של פושע. אלה כללי המשחק כאן: הקם להורגך, הרוג את שכניו.

לא מיותר להזכיר שגם בעניין התמיכה האזרחית במערך הלוחם, ישראל אינה מפגרת אחרי החמאס. ספק אם יש כאן בכלל "חברה אזרחית", שהרי הצבא וגרורותיו פולשים לכל מגזר שהוא. גם אם נתעלם מהתרומה הישירה של כל אזרח ישראלי לצבא (בדמות המס הנגבה ממנו והולך לתקציב הביטחון העצום), די להזכיר את המעורבות של צה"ל במערכת החינוך (פנימיות צבאיות, תוכניות לימודי תואר מזורז באוניברסיטאות), במערכת קליטת העלייה, ועוד לא התחלנו לדבר על הרווחים העצומים שגורפים גופים במשק הישראלי המספקים מזון וציוד לצה"ל (סולתם, אוסם, תנובה, כיתן ועוד…). ואחרון אחרון חביב: אותם משפטנים עלומים, המזנקים מן הפקולטות היוקרתיות שלנו היישר לזרועות הפרקליטות הצבאית, ועומלים יומם ולילה להכשיר כל שרץ שלטוני, כל השתוללות צה"לית שעולה במוחם הקודח של חכמי הביטחון.

ההגיון של "למוטט את הרשת האזרחית", אם כן, אמור להתיר לחמאס להפציץ מפעלים ומוסדות חינוך ואקדמיה בארץ, רק על שום זיקתם לצה"ל. ברור, ברור: מה אני משווה, מה אני משווה.

הרישעות אינה חדשה, וגם העיוורון איננו. המרוויח היחידי מאלפי המובטלים החדשים, והילדים שייפלטו אל הרחוב, יהיה כמובן החמאס, שאותו היינו אמורים להחליש. אותם גורמים צבאיים ש"מוטרדים" מהתחזקות החמאס בגדה (ואכן, השתלטות החמאס שם היא עניין של זמן) אינם מסוגלים לראות מעבר קצה אפם: במו הצווים המשפטיים החדשים שלהם, ההופכים את חייהם ורווחתם של מאות אלפי פלשתינים הפקר, הם מבטיחים את דורות הגיוס הבאים של החמאס.

כך נשמעים הקצינים המודאגים שלנו: "החמאס בנה בגדה בשנים האחרונות מערכת ארגונית שבמקרה הצורך ניתן יהיה להקים על בסיסה מדינה. זו פשוט 'מדינה של אגודות'. הם צוברים תמיכה עממית גדולה ונשענים על הזרמות כספים עצומות מחו"ל, בהיקף של מאות מיליוני דולרים בשנה, מגופים בסעודיה, במדינות המפרץ ומקהילות מוסלמיות באירופה, בארה"ב ובדרום אמריקה".

מזכיר לכם משהו? "המדינה שבדרך", כמובן. כך בדיוק עשו הציונים הראשונים, עוד טרם היתה להם מדינה רשמית: פרשו רשת אפקטיבית של אגודות, וגייסו תרומות מחו"ל. ככה בונים מדינה. דרוש טימטום עילאי כדי לחשוב שמהלך הסטורי כזה, שעם שלם נרתם אליו, ניתן לסיכול. כדרכה, ישראל במלחמתה מצמיחה אויבים מרים יותר ויותר: בלבנון, נלחמנו ב"אמל" וקיבלנו את חיזבאללה; וכיוון שהיה חלש מדי לטעמנו, גם נתנו לו מלחמה שהעלתה אותו למדרגת הנהגה לאומית ערבית. בשטחים, ריסקנו את פת"ח (כן, גם להם הפצצנו את משרדי הפנים והחינוך), קיבלנו את חמאס, שוב אנו מתנקמים באזרחים שהעלו אותו לשלטון, רק כדי לקבל מישהו קיצוני יותר. לפני שבוע קראתי על תאים קטנים של תומכי אל-קאעידה בעזה. בקרוב, באדיבות חכמי הביטחון שלנו, נתמודד מולם (וגם איתם נאלץ לדבר בסוף, לא לפני שיישפך הרבה דם מיותר).

"הארץ" ממשיך לדווח: "בין המוסדות שעליהם פשטו כוחות הביטחון בגדה אז היו אגודות חינוך, בריאות, צדקה ואפילו בתי תמחוי ובתי יתומים". אז זה הרעיון: למחוץ אותם כל כך שאפילו לא יגיעו לכדי הזדקקות לאגודות האלה. מוות יציל מצדקה.

הו, כמה הייתי רוצה להיכנס לראש של אותם פושטים נועזים על בתי יתומים. אולי רק להביט להם בעיניים (בלבן של העיניים, כמובן, הרי אין שם כלום זולת לבן) בשעה שהם מפנים אל הרחוב ילדים יתומים. לא לא, בעצם רק זה: להקשיב לשיחה שלהם בג'יפ כשהם חוזרים לבסיס.