השיפוטאי
"אני לא אוהב ניקל; יש בזה משהו זול", הוא אומר, בעצם קובע, חד משמעית וקטגורית. אנחנו כבר לא מופתעים שיש לו דעה נחרצת על ניקל; הרי לשיפוטאי יש דעה נחרצת על כל דבר ועניין.
ובכל זאת, קצת הופתענו מהעיתוי שנבחר לחשיפה הזאת – הדבר עלה על דעתו של השיפוטאי שעה שחלף מולכם אדם בעל זרוע תותבת המסתיימת בוו מצופה ניקל.
מבחינה מושגית, השיפוטאי חי בקומה השניה של בית שאין בו קומה ראשונה. מקומת התיאור הפשוט הוא טיפס מזמן אל קומת השיפוט, עד שכיום אין לו צורך לא במידע ולא בנימוק על מנת לחרוץ משפט; השיפוטאי הוא עמדה טהורה, ללא הקשר.
תכופות אנו תמהים מדוע נחוצה לו דעה בכל עניין. אם שואלים אותו מה השעה, הוא עלול לנאום בגנות האובססיה המודרנית למדוד את הזמן; אם נתקעים איתו בפקק, הוא כבר יפרוס את השקפתו אודות תחלואי תשתית הכבישים בארץ; אם מציעים לו תה, הוא מתפייט על ההבדלים בין אנשי התה לאנשי הקפה.
דומה שהוא בז לאנשים נטולי דעה, הנראים לו כאוטומטים חסרי כיוון. הוא, למשל, תמיד יודע לאן מועדות פניו. בכלל, הוא אוהב את הפתיחה הזאת: "אני, למשל, …". יש בה משהו מאד… כן, ייחודי.
לא למות טיפש 
.
השיפוטאי הוא האח החורג של הפולמוסן, שממנו יישמר תמיד. אני משאיר לך לנחש מה ההבדל ביניהם.
את "כל דבר ועניין". הביטוי המעצבן הזה.
מצוין!!!
הביטוי עלול להילקח ולהשתרש