מי הרג את מי ובאיזה הקשר
צריך היה להתאמץ, ממש להתאמץ, כדי לגלות שצה"ל הרג שני אזרחים פלשתיניים אתמול (הארץ ו-nrg עוד הזכירו את העניין הפעוט הזה, שמדובר באזרחים; ynet הסתפק ב"נהרגו שני פלשתינים", שהרי מה כבר ההבדל, חמושים או אזרחים. כלומר, מה כבר ההבדל אצלם). הידיעות האלה הוחבאו עמוק עמוק בעמודי החדשות, כדי שלא יקלקלו את תמונת היום הרשמית: הפלשתינים יורים טילים על אזרחים תמימים בקניון באשקלון, סתם כך.
האם תקיפת צה"ל באה כתגובה על הירי על אשקלון? לא, היא התרחשה לפני כן. האם יש קשר סיבתי בין העובדה שהפלשתינים יורים על אזרחים ישראלים אחרי שצה"ל הורג אזרחים פלשתינים? אולי כן, אולי לא. מה שבטוח, לישראלי הממוצע אין כל דרך לדעת, או אפילו להתמודד עם השאלה הזאת, שכן המידע הבסיסי נמנע ממנו.
2 פלשתינים הרוגים ועוד הרבה פצועים; 4 ישראלים פצועים קשה ועוד הרבה פצועים קל ובינוני. אלה היו הידיעות החשובות אמש, אך רק אחת מהן הגיעה לידיעת הישראלי הממוצע (שאינו נובר בעקשנות בשולי החדשות). הטרור הפלשתיני מוצג, שוב ושוב, כתופעה שרירותית ועיוורת, נטולת הקשר. הטרור הישראלי מוצג כפעולות מגננה הכרחיות. "הם" רוצים לפגוע באזרחים, "אנחנו" רק רוצים לפגוע בטרוריסטים. אבל איכשהו תמיד מניין האזרחים הפלשתינים שנהרגים "בשוגג" עולה בהרבה על מניין האזרחים הישראלים שנהרגים "בכוונה".
מוטב להתנער כבר מן ההבל הזה, ש"כוונה" או "אי-כוונה" משנות כאן משהו. צה"ל יורה על ריכוזי אוכלוסין בידיעה ברורה שיפגעו חפים מפשע. ההצהרות כאילו נעשה כל מאמץ למנוע זאת הן הצהרות ריקות; בפועל, הפלשתינים קוברים יום יום אזרחים תמימים. "שיפסיקו לירות עלינו מתוך שכונות מגורים", אומר לעצמו הישראלי הזחוח, כאילו היה מקבל את ההגיון הזה בחייו הפרטיים (עבריין יורה על עבריין אחר מתוך ביתו ופוצע עוברי אורח תמימים; מותר למשטרה להפציץ את ביתו של היורה?).
עוד תגובה שגורה: טוב, תפסיק לרחם על הפלשתינים, תתחיל לרחם על יהודים. אבל אין כאן שאלה של רחמים (או שכולם ראויים לרחמים, או שאף אחד אינו ראוי). השאלה הרבה יותר בסיסית: האם אנחנו בכלל רואים את מה שאנחנו עושים? האם אנחנו בכלל מבינים את הסיבות לטבח ההדדי הזה? מנוולים הטרוריסטים שיורים על אזרחים ישראלים, מנוולים החיילים הישראלים שיורים על אזרחים פלשתינים. והמנוולים הגדולים ביותר הם אלה שיושבים בלישכותיהם הממוזגות ומשחקים בחיי כולנו להנאתם.
ובתווך, מנוולים קטנים שיושבים בכלי התקשורת, יודעים הרבה וחושפים מעט, מגדילים פה ומקטינים שם, מדגישים או מצניעים לפי צו השעה, כלבי השמירה הנאמנים של "צידקת דרכנו".
לא למות טיפש 
האיוולת, העיוורון, הרוע והאגוצנטריות האלה שגורמים לנו לראות רק את עצמנו ומציגים כל פעולת טרור כגזירה משמיים נטולת הקשר שנובעת משנאה טהורה ותו לא, יש להם אכן חלק נכבד ביותר בעובדה שמעגל הדמים המחריד הזה לא נפסק ורק הולך ומתעצם.
לפי מה שכבר קראתי (בעיתונים) – יהיה מעניין כאן.
בעניין ההרג חסר התוחלת ראה גם את דברי שלי היום (לחץ על הקישור לאתר שלי).
עצה – מאמרים כמו זה על ישעיהו קורן (קראתי כבר בעיתון, מעניין ביותר) כדאי להעלות לבלוג בגרסה קצרה יותר ובלי הערות שוליים.
אני מלאת פליאה. איך יתכן שטרם זכית לתגובות כגון "עוכר ישראל"?
חבר אחר, בבלוג אחר (בננות), העז להזכיר את הפלשתינים ביום חגה הקדוש של ישראל- יום השואה.
שקלתי (כמעט ברצינות) לנתק זמנית את קשריי עמו מחשש לגורלי ולגורל העובָּר החצוף שהתנחל בקרבי, לאור תגובות הנאצה שקיבל.
משמח שאנשים היום מסוגלים להכיל את הביקורת שלך. באמת.
התחלנו לקבל שכל?
אגב, תתחדש על הבלוג, ויהיה נחמד אם תשכנע את שירה לכתוב מדי פעם ככותבת אורחת כי גם היא כותבת נפלא (אתמול שוכנעתי ברגע לרוץ ולקרוא את מוטי).
להת',
הגר
הי
היחס הוא 1 ל-35
כלומר כל הרוג ישראלי שווה 35 פלסטינים.
אתה חושב שהעיתונים הפרטיים יוותרו על נדלן מסחרי שלהם כדי לפרסם פי 35 על הרוגי הפלסטינים שלא מביאים מודעות יקרות.
איזו חברה ישראלית רוצה לפרסם ליד פרט מידע כזה?
קראתי מה שכתבת לפני שנים ב"העיר" על הסרבנות ואני שמחה לראות אותך כאן.
חותמת כמובן על כל מילה…
ובהזדמנות זו: סחטין על הפוסט עם 10 סיבות למה לפתוח בלוג. מקסים.
באזרחים אינה משנה, אז מבחינתך דפוס הפעילות הנוכחי של צה"ל אינו שונה מאשר היו מפגיזים באקראי את הרצועה כתגובה על ירי קסאם?
>>>תמיד מניין האזרחים הפלשתינים שנהרגים "בשוגג" עולה בהרבה על מניין האזרחים הישראלים שנהרגים "בכוונה"
ייתכן שכך, אבל זה לא מעיד על הכוונה אלא על העוצמה. ואין זה נכון, שהחלש צודק תמיד והחזק רשע תמיד.
שיעורם של החיילים הנפגעים מירי הקסאם, כמו שיעורם של החיילים שנפגעו מפיגועי ההתאבדות בשנים הקודמות, היה נמוך ביחס לכלל הנפגעים, ואילו שיעורם של החמושים הנפגעים מפעולות צה"ל גבוה, וגם הולך ועולה עם השנים.
>>האם תקיפת צה"ל באה כתגובה על הירי על אשקלון? לא, היא התרחשה לפני כן.
היא באה כתגובה לירי פצצות מרגמה וקסאמים על אזור עוטף עזה, שנמשך יותר משבועיים, והרג שני אזרחים – ג'ימי קדושים ביום שישי לפני שבועיים ושולי כץ ביום רביעי שעבר.
עליך ועל שאר חמשת הפלצנים שהזדרזו להתלהב מהזבל שכתבת.
וכן, כל עוד החברים שלך מעזה יורים עלינו אז ממש לא מעניין אותנו כמה ערבים נהרגו. למען האמת, אנחנו מחכים ליום שבו המדינה תתעשת ועל כל קסאם יפגיזו את עזה בארטילריה במשך שעה תמימה.
בדף הניהול יש אופציה שנקראת ניהול תגובות, בעזרתה אפשר למחוק תגובות מתלהמות כמו זו שמעלי.
באחד הארגזים בביתי גזורה ושמורה כתבה שלך מהכלא שפרסמת ב"העיר" לפני שנים.
דיברת שם על היכולת לדמיין שאנחנו צריכים.
תודה על דבריך כאן, שם ובכל מקום.
אם תמצא את הכתבה ההיא אשמח אם תפרסם אותה, או תודיע לי ותשלח לי אישית.
לקרוא את דבריך מקל עלי מצד אחד (לדעת שאני לא לבד ויש אנשים שמנסחים את מחשבותי טוב ממני) ומכביד מאד מצד שני (אז מה אם יש עוד אחד כזה. זה לא ישנה כלום. כמה רוע).
בחשבון הסופי לצערי מכריע הכובד.
ושוב תודה.
הזכרת לי נשכחות, המאמר ההוא גם אצלי קבור בארגז נידח. לצערי אין לי אותו כקובץ. אבל שאר הגיגי הזועמים הלא הם פרוסים לאורכה ולרוחבה של הרשת.
בעניין הכובד – אין לי תשובות. לא כל מה שאנחנו עושים יש לו תכלית פרקטית.
הוספתי תגובה והיא כנ ראה נעלמה? מכל מקום ברוך הבא ותודה על הפוסט החשוב.